חוב ארנונה של המשכיר

לאחר מספר חודשי שכירות פוטר התובע מעבודתו ומשכך ביקש לקצר את תקופת השכירות בנכס. התובע מלין על כך כי נוצר חוב בגין תשלומי ארנונה בעירייה. להלן פסק דין בנושא חוב ארנונה של המשכיר: רקע מונחת בפני תביעה כספית בסך 1,500 ₪. התובע חתם ביום 01/09/04 על חוזה לשכירת דירה בת 4 חדרים ברחוב פני הגבעה 7 ברמת גן השייכת לנתבע. לגישת התובע, חדר אחד מתוך הדירה שימש כמחסן לחפציו של הנתבע. לאחר מספר חודשי שכירות פוטר התובע מעבודתו ומשכך ביקש לקצר את תקופת השכירות בנכס. הנתבע נתן הסכמתו לכך וביום 30/06/05 פינה התובע את הנכס ומסר לתובע את מפתח הדירה. הנתבע אישר את פינוי הנכס מידי התובע כעולה מנספח א' לכתב התביעה וכן אישר בכתב ידו כי החל מיום 01/07/05 יישא הנתבע בתשלומי הארנונה בגין הנכס (אישור הנתבע צורף כנספח ב' לכתב התביעה). התובע מלין על כך כי נוצר חוב בגין תשלומי ארנונה בעירייה בעבור התקופה של עד 30/09/05 כאשר החוב שהצטבר עד ליום 30/06/05 שייך לתובע ואילו השאר לנתבע. התובע טוען כי פנה מספר פעמיים לנתבע ויזם מספר פגישות לשם הסדרת החוב בגין התקופה שבין 01/07/05 ועד 30/09/05 אולם הנתבע סירב. ביום 29/04/08 שלח התובע מכתב בצירוף פירוט החוב לתקופה בה לא החזיק בנכס בסך כולל של 1,130 ₪ (צורף כנספח ד' לכתב התביעה). יתרה מכך טוען התובע כי הוא זכאי תשלום בעבור החלק היחסי בתשלום הארנונה בגין החדר אשר לא היה בשימושו וזאת בסך של 336 ₪. לאחר שכל ניסיונות התובע לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיו כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה. הנתבע מודה כי ביום 01/10/04 נחתם חוזה בין הצדדים לתקופה של 12 חודשים. לגישתו התובע חדל מלשלם את שכר הדירה בחודשים מאי ויוני 2005 ובחודש יולי הודיע כי אין באפשרותו לשלם את שכר הדירה ומשכך הוא עוזב את הדירה. הנתבע טוען כי בלית ברירה הסכים להפרת החוזה בידי התובע ללא כל פיצוי מצד התובע וזאת בתנאי כי יתקבל תשלום בגין חודשי השכירות מאי ויוני. הנתבע טוען כי בדיעבד התברר כי הסכמתו זו גרמה לו נזקים כבדים מאחר והדירה לא הושכרה במשך שלושה חודשים לאחר עזיבת התובע ומשפחתו וזאת בשל מצבה אשר אילצה אותו לצבוע את כל הדירה שוב לאחר מספר חודשי השכירות בהם הושכרה הדירה לתובע ובני משפחתו. הנתבע דוחה את טענות התובע בדבר העדר יכולת שימוש בחדר הרביעי. לגישתו מלבד ספריה ושולחן כתיבה אשר היו בשימושו של התובע לא היה בחדר דבר. הנתבע מלין על כך כי בדיעבד התברר כי התובע הותיר חוב של 250 ₪ לוועד הבית אשר שולמו על ידו. הנתבע טוען כי כלל לא היה מודע לחובות כלשהם בגין ארנונה. לגישתו, חוב הארנונה מתייחס לתקופה בה החזיק התובע בנכס ובנוסף לכך חוב בגין שלושה חודשים בהם התובע לא גר בנכס. הנתבע טוען כי תשלומים אלו שולמו לאחר 3 שנים בהם התחמק התובע מתשלומם ושולמו רק לאחר שהוטלו על הנתבע עיקולים שונים ומשכך מלוא ההפרשים והריביות חלים עליו. הנתבע מוסיף כי לאור מצבה של הדירה ולאור העובדה כי לא עלה בידיו להשכירה במשך שלושה חודשים היה זכאי לקבלת פטור מהעירייה מאחר והדירה עמדה ריקה. הנתבע טוען לנזקים שונים בגין הפרת החוזה מצד התובע המסתכמים בסך של 9,450 ₪ הכוללים בתוכם שלושה חודשי שכירות , עלות צביעת הדירה, ותשלום חוב לוועד הבית. דיון לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן. ביום 24/08/08 התקיים בפני דיון בו לא הייתה כל התייצבות מצד הנתבע או מי מטעמו משכך ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה ובנוסף חייבתי את הנתבע לשאת בתשלום הוצאות הדיון לתובע בסך 500 ₪. ביום 27/08/08 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק דין. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לבקשה מיום 11/09/08 ובתשובה לתגובה מיום 22/09/08 ניתנה החלטה ביום 28/09/08 כדלהלן: "בנסיבות העניין, על אף מחדלו של הנתבע באי התייצבות לדיון שהוזמן אליו כחוק, פסק הדין יבוטל , אך בתנאי שיופקד סך של 1,800 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מהיום." לאור העובדה כי הסכום האמור הופקד בקופת בית המשפט התקיים בפני דיון ביום 01/01/09 בו העלו הצדדים את עקרי טענותיהם. התובע חזר על טענות כתב התביעה והוסיף כי שם המשלם בעירייה שונה רק מיום 01/10/05 בעוד שהוא עזב את הנכס ביום 30/06/06 כתוצאה מכך הכירה עיריית רמת גן בו כמי שצריך לשאת בתשלום. הנתבע חזר אף הוא על טענות ההגנה וטען כי נענה לבקשת התובע לקבלת אישור לשם הצגתו בעירייה אשר מעיד כי החל מיום 01/07/05 אינו מחזיק בנכס ואינו חייב בתשלומי הארנונה בגינו. הנתבע הבהיר כי נשא בתשלום דמי וועד הבית בעבור הנתבע בסך של 250 ₪ בגין 7 חודשים בהם לא שילם התובע. הנתבע שב על טענתו לפיה במידה והיה מודע לחוב היה פועל לקבלת פטור מהעירייה מאחר והנכס היה ריק. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם נראה כי אין מקום לקבלת את תביעתו של התובע וכן אין לקבל את טענותיו של הנתבע באשר לנזקים הנטענים אשר כלל לא גובו בכל מסמך שהוא. לדידי, עולה כי התובע - על אף שהיה בידו אישור המעיד על כך כי אינו מחזיק בנכס עוד מיום 01/07/05 - בחר שלא להציגו במשרדי העירייה וזאת מסיבותיו שלו וככל הנראה על מנת שלא יהיה עליו לשאת בתשלומי הארנונה מתחילת תקופת השכירות ועד למועד שינוי שם החייב. מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה במידה והיה מודע לחוב האמור יכול היה לפעול לקבלת פטור בגין נכס ריק למשך תקופה של עד שישה חודשים כקבוע בחוק. התובע לאור הקושי הכלכלי אליו נקלע לא עמד בתשלומי הארנונה וועד הבית ורק לאחר תקופה ארוכה בה הוטלו עיקולים פעל להסדרת החוב. משלא פעל התובע להעביר את החיובים על שמו של הנתבע בזמן אמת ולא אפשר לנתבע ליהנות מהפטור המוקנה לו בגין החזקת נכס ריק אין לא להלין אלא על עצמו. באשר לטענות הנתבע, נראה כי משבחר משיקוליו שלו לאפשר לנתבע להפר את החוזה מבלי שבדק את מצב הנכס בטרם אישר כי קיבל לידיו את מפתחות הדירה ואישר כי קיבל את מלוא תשלומי השכירות אין הוא יכול לדרוש פיצוי בעבור נזקים אשר הראו לאחר מכן. לדידי נראה כי תשלום הארנונה באיחור על ידי התובע ואילו תשלום דמי וועד הבית אשר היו אמורים להיות משולמים על ידי הנתבע מאזנים את החובות והזכויות של הצדדים במקרה דנן משכך ( וגם לאור פסק הדין שניתן בהעדר ובוטל) אינני מוצא מקום לפסוק הוצאות למי מהצדדים. סוף דבר אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה. המזכירות תשיב לנתבע את דמי הפיקדון אשר הופקדו כתנאי לביטול פסק הדין. אין צו להוצאות. ארנונה (חובות)שכירותחובארנונה