השפעת ירידת שער הדולר על גובה דמי שכירות

הנתבעים טענו כי השוכרת אינה זכאית לתשלום בגין הפרשי ירידת שער הדולר. בהתאם לסעיף 4 להסכם השכירות, יש לשלם הפרשים רק בגין עליית שער ולכן רק הנתבעים זכאים לקבלת הפרשים כאמור. להלן פסק דין בנושא שינוי דמי שכירות בגין ירידת שער הדולר: לפניי תביעה כספית של המבקשת, כי הנתבעים, ביחד ולחוד, ישיבו לה כספים המגיעים לה ויפצו אותה בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. טענות התובעת בתמצית התובעת חתמה על הסכם שכירות עם הנתבעים ביום 07/07/05 וזאת למשך שנתיים. שכ"ד החודשי היה צמוד לשער הדולר היציג ועמד על סך של 625$. התובעת מסרה 24 המחאות על סך של 2,875 ₪ כל אחת. בהתאם לתחשיב התובעת מגיע לה החזר בגין הפרשי שער סך של 2,559 ₪. התובעת המשיכה להתגורר במושכר בתקופת האופציה, כאשר דמי השכירות החודשיים עמדו על סך 650$. התובעת ביקשה להמשיך ולהפקיד בידי הנתבעים את השיקים עבור שכר הדירה, בהתאם להסכם, אולם הנתבעים סירבו לכך. לטענתה, הנתבעים דרשו ממנה בניגוד להסכם לפנות את המושכר לאלתר, או להפקיד בידם המחאות על סך 3,200 ₪ כל אחת ולחתום על הסכם שכירות חדש. מאחר שהנתבע שהינו עורך דין אמר לה, כי הוא יפעל לפינויה מהדירה אם לא תעשה כדבריו - היא הפקידה בידיו את ההמחאות כנדרש, אולם התמידה בסירובה לחתום על הסכם שכירות חדש. הנתבעים הגישו נגדה תביעת פינוי, והתובעת הגישה בקשת רשות להתגונן, ואף ביקשה לאפשר לה להגיש כתב תביעה שכנגד. לבסוף, לאור התנהגותו של הנתבע כלפיה, אשר מנעה ממנה אפשרות של חיים תקינים, התובעת פינתה את הדירה ביום 10/04/08. על פי חישוביה, הפרשי השער בגין התקופה שמתחילת האופציה ועד יום הפינוי - 10/04/08 - מגיעים לסך של 5,751 ₪. בנוסף, ביקשה התובעת להשיב לה את הסכומים ששילמה מראש עבור השתתפות באחזקת מעלית, ועד בית וארנונה בגין התקופה שלאחר 10/04/08. עוד ביקשה, כי ביהמ"ש יורה לנתבע להשיב לה את שטר החוב, וכי יורה לו לפצותה בגין עגמת נפש. סכום התביעה הכולל הועמד על סך של 13,000 ₪. לטענת התובעת התביעה כאן הוגשה לאחר שבית המשפט שדן בתביעת הפינוי שהגישו הנתבעים (ת"א 70022/07) , הורה על מחיקתה לאור פינויה של הדירה והפנה את התובעת, אשר כאמור ביקשה רשות להגיש תביעה שכנגד, להגיש תביעה עצמאית. זו התביעה שלפניי. טענות הנתבעים בתמצית להגנתם טענו הנתבעים כי התובעת אינה זכאית לתשלום בגין הפרשי ירידת שער הדולר. בהתאם לסעיף 4 להסכם השכירות, יש לשלם הפרשים רק בגין עליית שער ולכן רק הנתבעים זכאים לקבלת הפרשים כאמור. באשר לתקופת השכירות שהחלה ביולי 2007 - הוסכם על דמי שכירות של 3,200 ₪. במועד מסירת השיקים התובעת לא ביקשה ולא דרשה כל הפרשי שער, שכן היא אינה זכאית לכך. התובעת לא המציאה קבלות על התשלומים השוטפים, קבעה בעצמה את תאריך התפנותה מן הדירה ולא ערכה התחשבנות עם מי מהנתבעים בקשר לכך ולכן לא מגיע לה כל החזר בגין התשלומים השונים. באשר לבקשתה של התובעת, כי ביהמ"ש יורה לנתבעים להשיב לה את שטר החוב, טענו הנתבעים, כי לבימ"ש זה אין סמכות ליתן צו עשה. דיון והכרעה בדיון שהתקיים לפניי הופיעו התובעת ובנה, אשר ליווה אותה בכל השתלשלות העניינים שקדמה לתביעה, וכן הופיע הנתבע שהוא בנה של הנתבעת בשם שניהם. במהלך הדיון הציג הנתבע לראשונה צילום של מסמך (סומן - נ/1) אשר בו נכתב, כי אין לתובעת כל טענות כלפי הנתבעים. התובעת ובנה התכחשו למסמך זה, וטענו, כי מדובר במסמך מזויף. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, אני סבור, כי דין התביעה להתקבל. התובעת לא ויתרה על טענותיה כלפי הנתבעים. אין מחלוקת כי במסמך נ/1, אשר נערך ביום הפינוי - 10/04/08, נכתבו על ידי בנה של התובעת המילים הבאות: "לא סגירה סופית, אלא רק קבלת צ'קים והעברת ההמחאות חזרה". בהמשך, נכתבו שני משפטים בכתב ידו של הנתבע כדלקמן: " 1. מאשרת קבלת מקור 3 שקים עס' 3,200 ₪ ז"א מס' 236, 237, 238 של בנה"פ בע"מ של דמי שכירות. 2. מאשרת קבלת מקור שני שקים עס' 204 ₪ מספר 242 ועל סך 247 ₪ ואין לי כל טענות אליכם". בתחתית המסמך יש חתימה הנחזית להיות של התובעת. לדבריו של הנתבע משחתמה התובעת על המסמך אשר בו נכתב, כי אין לה כל טענות כלפי הנתבעים, אין עוד מקום לתביעתה. אינני מקבל את טענתו זו של הנתבע. הנתבע לא הציג את המסמך המקורי, כפי שראוי היה שיעשה. התובעת ובנה הכחישו את חתימתה של התובעת על המסמך וטענו כי המילים הוספו על ידי הנתבע ללא ידיעתם. התובעת טענה גם, כי אין ברשותה את המסמך המקורי, ואני מאמין לה. אין זה סביר כלל, כי המסמך המקורי יהיה בידי התובעת. יש להניח כי המסמך המקורי, אשר מהווה אישור בידי הנתבעים בדבר קבלת שיקים על ידי התובעת כמו גם ויתור על טענות כלפיהם, יהיה בידי הנתבעים. יש לציין, כי עצם קיומו של מסמך זה (נ/1) לא נזכר כלל בכתב ההגנה. יש לצפות כי טענה בדבר קיומו לאור חשיבותו הרבה להגנת הנתבעים, הייתה מופיעה מיד בתחילת כתב ההגנה, כטענה ראשונה. דבר זה לא נעשה והמסמך הוצג לראשונה רק במהלך הדיון. זאת ועוד, שני חלקי המסמך אינם מתיישבים זה עם זה. אין כל היגיון לכך שהתובעת תסכים לוותר על כל טענותיה כלפי הנתבעים, שעה שבראש המסמך נכתב בצורה מפורשת, כי המסמך האמור אינו מהווה סגירה סופית, אלא רק קבלת צ'קים והעברת ההמחאות חזרה. אציין, כי העובדה שהתובעת לא ויתרה על טענותיה כלפי הנתבעים מתיישבת עם האמור בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט אשר דן בתביעת הפינוי שהגישו הנתבעים כנגד התובעת. בפסק הדין, שניתן ביום 09/04/08, הורה בית המשפט על מחיקת התביעה מבלי שנתן צו להוצאות, תוך שהוא קובע בפסק הדין שאין בכך כדי לגרוע מזכותו של כל צד להגיש תביעה כספית האחד כלפי משנהו. יש להניח, כי קביעה זו בפסק הדין ניתנה לאחר שהתובעת הגישה בקשה להתיר לה להגיש כתב תביעה שכנגד במסגרת תביעת הפינוי. הדברים אף מתיישבים עם טענתה של התובעת בכתב התביעה, כי המותב שדן בתביעת הפינוי אמר לה, כי עליה להגיש תביעה עצמאית כנגד הנתבעים. לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבע, כפי שהועלתה לראשונה בדיון, לפיה התובעת ויתרה על הטענות כלפי הנתבעים. התובעת זכאית לקבל הפרשים בגין ירידת שער הדולר אינני מקבל את טענת הנתבעים, כי הזכות לקבלת הפרשי שער נתונה אך ורק להם ולא לתובעת. בסעיף 4 להסכם השכירות מיום 07/07/05 הוסכם כדלקמן: "דמי השכירות לתקופת השכירות נקבעים בזאת בין הצדדים לסך של - 625$ לחודש בשקלים חדשים, עפ"י השער היציג של הדולר. בכל מקרה, לא יפחת שער הדולר מ-4.6 (המילים המוטות נמחקו בהסכמה במקור בעט : הערת הח"מ). להקלת גביית דמי השכירות, יימסרו למשכיר 12 שיקים כנ"ל ובמידת הצורך ישלים השוכר פעמיים בשנה הפרשי עליית שער הדולר בתשלומים נפרדים. החל מ-10.7.07 עד 10.7.08 ישלם השוכר 650$...". בהמשך, בסעיף קטן ב' של סעיף 4, צוין: "בכפוף לסעיף 1 לעיל, דמי השכירות יהיו צמודים לשער החליפין היציג של דולר ארה"ב הידוע ביום התשלום (אם לא יפורסם לאותו יום תשלום - השער היציג שיפורסם לראשונה אחריו)". אני סבור כי מחיקת המילים "לא יפחת שער הדולר מ-4.6 ₪" מלמדת על כוונת הצדדים שלא לקבוע שער מינימום. השיקים ניתנו מראש, על ידי התובעת כפי שמצוין בהסכם, לשם נוחות הגבייה בלבד. השארת הנוסח, שלפיו "ישלים השוכר את הפרשי עליית שער הדולר" אינה מתיישבת עם המחיקה האמורה ונובעת כנראה מחוסר תשומת לב של הצדדים אשר לא שינו את הנוסח בעקבות ביטול שער המינימום. מכל מקום גם אם אקבל את הטענה כי השארת הנוסח הקיים הייתה מכוונת, הרי לכל היותר, ניתן לראות זאת כהסכמה שבמידה שישנה עלייה בשער הדולר, תיערך התחשבנות בשני מועדים במהלך השנה ובמקרה של ירידת השער אין קביעה לגבי מועד מוסכם לעריכת החישוב. יתרה מכך, קבלת טענת הנתבעים, כי הזכות לקבלת הפרשי שער היא חד כיוונית אינה מתיישבת גם עם האמור בסעיף קטן ב' שצוטט לעיל. על פי סעיף זה דמי השכירות צמודים לשער היציג ביום ביצוע התשלום בפועל ללא כל סייג. אשר על כן, אני דוחה את טענת הנתבעים, כי אין להשיב לתובעת את הפרשי השער במקרה של ירידת שער הדולר. הפרשי ירידת שער הדולר בתקופת האופציה אינני סבור גם כי יש לקבל את טענת הנתבעים, כי הוסכם על תשלום בסך של 3,200 ₪, ומכאן שאין לחשב הפרשי ירידת שער בגין תקופת האופציה. בסעיף 3 להסכם שנחתם ביום 07/07/05 נכתב כדלקמן: "תקופת השכירות הינה ל-24 חודשים תחילתה ביום 10/7/05 וסיומה 10/7/07 (להלן: "תקופת השכירות"). לשוכר אופציה לשכור הדירה לתקופת שכירות נוספת של 12 חודשים כ"א מ-10.7.07 עד 10.7.08, ואח"כ עד 28.2.09, אא"כ הודיע למשכיר 60 יום מתום תקופת השכירות במכתב רשום כי אינו חפץ בה...". מן האמור עולה, כי התובעת לא הייתה צריכה כלל להודיע לנתבעים על רצונה להמשיך בשכירות בתקופת האופציה, וכי אין צורך כלל בחתימה על הסכם חדש לצורך מימושה. אני מאמין לתובעת, כי הרגישה מאולצת לשלם לנתבעים שכר דירה גבוה יותר מהמוסכם, לאור חששה, כי הנתבעים יפעלו לסילוקה. לאור זאת, אין במסירת שיקים על סך 3,200 ₪ כל אחד משום הסכמה לסכום, והתובעת זכאית לקבל הפרשי שער עם ירידת שער הדולר בגין התקופה האמורה. חישובי סכום התביעה עיינתי בתחשיבי הסכומים המפורטים בגין הפרשי ירידת שער הדולר שערכה התובעת בכתב התביעה, והם נראים לי נכונים. מעבר להכחשה גורפת של הנתבעים לתחשיבים אלה, לא מצאתי כל טענה כנגד דרך החישוב ולפיכך יש לקבלם. באשר לסכומי ההשבה של דמי ועד הבית, מעלית וארנונה, התובעת הציגה במהלך הדיון קבלה על תשלום ארנונה, אשר על פיה שולמה ארנונה עד 30/04, כך שמגיע לה החזר בגין 20 הימים שלאחר יום הפינוי, בסך של 114 ₪. מדברי התובעת שוכנעתי, כי היא שילמה מדי 3 חודשים עבור דמי ועד בית ואחזקת מעלית, וכי מגיע לה החזר בגין החודשיים שלאחר מועד הפינוי (מ-10/04/08 ועד 10/06/08), אשר את תמורתם היא שילמה. הדבר אף מתיישב עם הכתוב במסמך נ/1, ממנו עולה, כי הושבו לנתבעים שני שיקים מעותדים בגין התקופה שלאחר 10/06/08. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת: בגין הפרשי שער - סך של 8,310 ₪, בגין החזר דמי אחזקת מעלית - 160 ₪, בגין תשלום ועד בית - 204 ₪, בגין תשלום ארנונה - 114 ₪. הסכומים ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, לאור התנהלות הנתבע, ישא הנתבע בתשלום פיצוי נוסף לתובעת, לרבות הוצאות משפט, בסך של 1,800 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.שערשכירותדמי שכירות