החזר כספי על הפלגה

התובעת טענה כי במהלך מסיבת סיום שהתקיימה על סיפון האוניה, חשה התובעת לפתע כי נשפך עליה נוזל כימי על העין, הפנים ובית החזה ומיד חשה תחושה של בערה, שריפה והחלה לבכות ולצרוח מכאבים. בית המשפט פסק כי יש מקום לפצות את התובעת, לכל הפחות, בגין הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו לה ולהשיב לתובעת את עלות ההפלגה, כפי ששולמה על ידה. להלן פסק דין בנושא החזר כספי על הפלגה: בפני תביעה כספית שהגישה התובעת (להלן: "התובעת"), בין היתר בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, במהלך מסיבת סיום שהתקיימה ביום 2.7.07 בהפלגת נופש על ספינת "הנסיכה-דרים" (להלן: "האונייה"). רקע כללי: התובעת רכשה הפלגת נופש בין התאריכים 29.7.07-3.8.07 (להלן: "ההפלגה"), באמצעות חברת הספנות של כספי הפלגות קרוז בע"מ (להלן: "הנתבעת"). כמתואר בתביעה, בערב האחרון להפלגה, ביום 2.7.07, במהלך מסיבת סיום שהתקיימה על סיפון האוניה, חשה התובעת לפתע כי נשפך עליה נוזל כימי על העין, הפנים ובית החזה ומיד חשה "תחושה של בערה, שריפה והחלה לבכות ולצרוח מכאבים" (סעיף 4 לכתב התביעה). לדבריה, היא הבינה כי הנוזל שנשפך עליה היה נוזל שכיוונו מאבטחי האונייה כנגד נערים שפרצו במריבה, שהתרחשה בסמוך אליה. התובעת טוענת כי, בהיסח דעת, התיזו המאבטחים את הנוזל לעברה וכתוצאה מכך, נגרמו לה פגיעות. לדבריה, היא הובהלה לקבלת טיפול רפואי ראשוני אצל רופאת האוניה ומששבה לביתה, פנתה לקבל המשך טיפול רפואי אצל רופאת משפחה בקופת חולים. התובעת צירפה לכתבי טענותיה מסמכים רפואיים ועתרה, בין היתר, לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה בסך כולל של 17,800 ₪. הנתבעת הכחישה את גירסת התובעת וביקשה לדחות את התביעה. בנסיבות העניין, טענה הנתבעת, כי היא פעלה בצורה סבירה וראויה על פי אמות המידה במסגרת הוראת סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)- להלן: "הפקודה" וכי, במקרה זה, מדובר היה באירוע בלתי צפוי, שהיא לא יכלה לחזות אותו ועל כן, אין להטיל עליה את האחריות לקרות התאונה ולחייבה בפיצוי. תמצית ההליכים: ביום 16.3.08, משלא התייצבה הנתבעת לדיון, ניתן ע"י כב' השופט אנגל ז"ל, פסק דין בהיעדר הגנה, לפיו נתקבלה התביעה במלואה. ביום 26.3.08 עתרה הנתבעת בבקשה דחופה לביטול פסה"ד. בקשה זו הועברה לדיון בפני, בעקבות פטירתו של כב' הש' אנגל ז"ל, ובהחלטתי מיום 26/1/09, לאחר דיון, נעתרתי לבקשה, זאת לאור הנימוקים שפורטו בהחלטה. בנוסף, עתרה הנתבעת לצירוף בעלי האוניה וחוכריה כנתבעים. הבקשה נתקבלה ומועד לדיון נקבע ליום 3.6.09. ביום 17.2.09 הודיעה הנתבעת כי היא חוזרת בה מבקשתה לצירוף נתבעים, זאת לאור המפורט בבקשה. בהחלטתי מיום 18.2.09 קבעתי מועד לדיון ליום 19/4/09. הצדדים התייצבו לדיון בפני ביום 19.4.09, במסגרתו הוצעה להם על ידי בית המשפט הצעת פשרה, לפיה תפצה הנתבעת את התובעת במחצית סכום התביעה. התובעת הסכימה לקבל ההצעה, בעוד שנציגת הנתבעת ביקשה לבחון את ההצעה עם הממונים עליה. משהודיעה הנתבעת כי היא מתנגדת להצעת בית המשפט וביקשה להגיש סיכומים, הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים ולאחר הגשתם ניתן כעת פסה"ד. תמצית טענות התובעת: מעמדה של הנתבעת כסוכנת- התובעת טוענת, כי הנתבעת חבה באחריות מושגית וקונקרטית לנזק שנגרם לה, זאת מתוקף מעמדה כסוכנת נסיעות סבירה, אשר צריכה לשאת באחריות לעיסקאות ולשירות שהיא מתווכת. לטענת התובעת, הנתבעת הציגה עצמה בעלוני ההפצה כמפעילה בלעדית של האונייה ויצרה מראית עין לפיה מדובר באונייה מישראל. בנוסף, גם בשיווק הנופשים באמצעות האינטרנט, הכריז מנכ"ל החברה על קבלת זיכיון להפעלת הספינה. לטענתה, מן האמור לעיל עולה כי הנתבעת יצרה מצג, לפיו היא ערבה לכל תנאי ההפלגה והשירות. התובעת טוענת כי על הנתבעת מוטלות החובות כמתווכת לבחון את השירותים המוצעים על ידה ולנהוג באחריות ובמקצועיות מול הלקוח. לטענתה, אין להסיר אחריות מהנתבעת ולו רק בטענה כי "מתווך הנני- ואחראי אינני" . אשר לחוזה ההתקשרות- התובעת טוענת כי מדובר בחוזה אחיד, כמשמעו בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים , התשמ"ג-1982, הכולל תנאי מקפח ואינו עומד בתנאים הצורניים שנקבעו בתקנות הגנת הצרכן. הפרת בטיחות- כמו כן, לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את האיסור שנקבע במסגרת החוזה, בסעיף 6, לפיו "חל איסור על המפליגים לארוז בכבודתם בקבוקי נוזל מסוגים שונים....." ועל כן עליה לשאת באחריות. גילוי נאות- התובעת טוענת עוד, כי הנתבעת התרשלה בכל הנוגע לגילוי נאות בדבר פרטים מהותיים הנוגעים לאחריותה ו/או לאחריות מי מטעמה במקרה של נזקים. הנתבעת הציגה עצמה כיחידה מול הלקוח ועל כן אינה יכולה לדרוש, בשלב זה, לדחות את התביעה ו/און להפנותה כלפי אחר. כאמור, בגין הנזקים שנגרמו לה, עותרת התובעת לפיצוי כספי בסכום כולל של 17,800 ₪. תמצית טענות הנתבעת: ככלל, הנתבעת מכחישה את טענות התובעת כנגדה ומבקשת לדחות את תביעתה על הסף, בטענה של העדר יריבות. לטענתה, בית המשפט, ביושבו כבית משפט לתביעות קטנות, אינו מוסמך לדון בתביעות נזקי גוף ועל כן יש לדחות את התביעה מלכתחילה. יחד עם זאת, טוענת הנתבעת, לגופם של דברים, כי חוזה ההתקשרות עליו חתמה התובעת מעגן את מעמדה של הנתבעת כמתווכת ואין עליה כל אחריות בגין ניהול האונייה ועובדיה. לגירסת הנתבעת, התובעת נהגה בחוסר תום לב ובחוסר הגינות משבחרה לנקוט ישירות בהליכים משפטיים, זאת מבלי לאפשר לה לבדוק את הטענות. המסמכים הרפואים, עליהם היא מסתמכת אינם מספיקים על מנת לתמוך בגירסתה. מחוות דעת הרופא עולה כי: "אין הסבר לכל התלונות, ללא מימצא המסביר כאבים". אשר לחובת הזהירות- הנתבעת אינה חולקת על קיומה של חובת זהירות מושגית, תיאורטית כלפי התובעת, אך שוללת חובת זהירות קונקרטית כלפיה. לטענתה, תפקידה מתחיל ומסתיים בשיווק הנופשים על האונייה. היא לא מעסיקה את העובדים באונייה, איננה משלמת את שכרם ואינה יכולה להיות אחראית על התנהלותם. אשר ליתר טענות התובעת, טוענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה במאזן ההסתברויות הנדרש וכי סכום תביעתה הינו מופרז וחסר כל יסוד. אשר על כן, עותרת הנתבעת לדחות התביעה על הסף ולחייב התובעת בהוצאות. דיון: לאחר שבחנתי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, ואנמק. עובדת היותה של הנתבעת, לטענתה, אך משווקת של חבילות השייט- זאת ותו לא, הינה עובדה מהותית אשר היתה חייבת להימסר בצורה מפורשת על ידה לתובעת. במקרה זה, בעלת האונייה והחברה החוכרת, הינן חברות זרות, שאינן מחזיקות נציגויות בארץ ואף לא נציגים המורשים לקבל מסמכי בי-דין. על הנתבעת מוטלת היתה חובה לגלות עובדה מהותית זו לתובעת. למעשה, אין לתובעת כתובת אחרת, זולת הנתבעת, אליה היא יכולה לפנות,להתלונן או למסור כתבי בי-דין. זהו מצב בלתי תקין, המהווה הפרת חובה חקוקה, כפי שנקבע בתקנה 2 לתקנות שירותי התיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003. זאת ועוד: טופס ההתקשרות בין התובעת לבין הנתבעת הינו חוזה אחיד כמשמעו בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982. האמור בטופס ההתקשרות, לפיו הנתבעת פטורה מכל אחריות לתקלות במהלך ההפלגה, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, הן לאור מהותו והן לאור החזקות שבסעיף 4 לחוק זה. ניסוח התנאים הכלליים כפי שנמסר לתובעת ולאחרים, אינו רק בבחינת חוזה אחיד שכופין אותו על הצרכנים, אלא שיש בו תנאים בלתי מתקבלים על הדעת. נותן שירות אינו רשאי לפטור עצמו מכל אחריות למעשיו, גם אם הוא מעגן את הפטור בכתובים. המדובר במסמך אחיד, שאינו חוקי ולפיכך, בטל מעיקרו. אשר להצגת הנתבעת את עצמה כמתווכת בלבד, זו טענה שתומצתה היטב בפסיקה כטענת "מתווך הנני ואחראי אינני" (ראה, דברי כב' הש' חג' יחיא בתק (ת"א) 7834/02, רבין נ' עקיבא טורס, ניתן ביום 2.2.03). טענה זו אין בידי לקבל. כפי שנקבע במקרים דומים (ראה: תק (פ"ת) 3148/06 אלון בורנפלד נ' הדקה ה-90 בע"מ, ניתן ביום 27.5.07), קבע בית המשפט: "ספק בעיני כי "חזקת התיווך" שסוכני נסיעות מסתתרים מאחוריה, עודנה תקפה לאור התפתחות תורת תום הלב בפסיקה בתחום החוזים". עוד יודגש, כי טופס ההתקשרות אינו עומד בכללים הצורניים שנקבעו בתקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה- 1995, הן מבחינת גודל האותיות והן מבחינת הרווח בין השורות. לפיכך, ולמרות האמור בטופס ההתקשרות, אני דוחה את טענות הנתבעת בדבר מעמדה כמתווכת בלבד, בלא שתוטל עליה אחריות לנעשה על האוניה. בפסיקה נקבע כי על סוכנות נסיעות מוטלת חובת זהירות כלפי לקוחותיה, הרוכשים באמצעותה נופש וכי ניתן להטיל עליה חבות בנזיקין בגין כשלים שאירעו במהלך הנופש. מעיון בכתב ההגנה עולה, כי הנתבעת אינה חולקת על קיומה של חובת זהירות מושגית מצידה כלפי התובעת, אך טוענת כי בנסיבות העניין אין היא חבה חובת זהירות קונקרטית, שכן לא היה עליה לצפות את האירוע. טענה זו אין בידי לקבל ואני קובעת כי מוטלת היתה על הנתבעת חובת זהירות קונקרטית, שכן היה על הנתבעת לצפות נזק שיכול להיגרם לנוסעים בשל שימוש באמצעי הרתעה של מאבטחים, לצורך השתלטות על הפרות סדר ו/או מהומות על האוניה. יחד עם זאת, מוכנה אני לקבל את טענות הנתבעת, כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה באופן ראוי. התובעת לא הניחה בפני תשתית עובדתית מספקת, שעל בסיסה אוכל לקבוע כי מאבטחי האוניה, על פי גירסתה, הם אלו האחראים לקרות הנזק. כמו כן, המסמכים הרפואיים אותם הגישה התובעת עלומים ואינם מעידים על נזק ממשי שנגרם לה, כזה שיש בו די על מנת לחייב את הנתבעת באחריות בנזיקין. על אף האמור לעיל, אני מוצאת לנכון לקבל את התביעה בחלקה, שכן אין חולק כי לתובעת נגרם נזק כלשהו, אם כי לא בחומרה כפי שמתואר על ידה וכן נגרמה לה עוגמת נפש בגין האירוע המצער אותו חוותה במהלך הנופש והן כתוצאה מניהולו המתמשך של ההליך. השאלה היחידה היא, כיצד ניתן לכמת את עוגמת הנפש שנגמה לתובעת, באופן יחסי לחלקה של הנתבעת באירוע, שהרי כאמור אחריותה נובעת מהיותה נציגת הבעלים, אם כי לא ניתן לייחס לה רשלנות חמורה או פושעת. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין ולאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לפצות את התובעת, לכל הפחות, בגין הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו לה, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעת את עלות ההפלגה, כפי ששולמה על ידה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד להשבת הסכום בפועל. בנוסף, אני מחחיבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי יחסי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, בסך של 2,000 ₪. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום וממועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל. הפלגות נופש (תביעות)החזר כספימשפט ימי - דיני ימאות