גניבת חפצים ממזוודה

ביום 06.04.08, עת חזרו התובעים ארצה, מצאו במחלקת האבידות בשדה התעופה את המזוודה שלהם פרוצה וקרועה, ונעלמו ממנה דברים שווי ערך.

להלן פסק דין בנושא גניבת חפצים ממזוודה:

1. בין התאריכים 03.04.08 – 06.04.08 התארחו התובעים באנטליה, תורכיה. בהגיעם לשדה התעופה גילו כי המזוודה שלהם, שכללה את החפצים של שניהם לא הגיעה. שם נתבקשו למלא טופס אודות כך, והובטח להם, לאחר בדיקה עם חברת התעופה, שיקבלו את המזוודה יום אחרי הנסיעה בטיסה שתגיע מישראל.

2. התובעים טענו שכתוצאה מהעיכוב בשדה התעופה נאלצו לפספס את ההסעה למלון, ולקחת מונית למלון על חשבונם.

3. ביום שלמחרת המזוודה לא הגיעה, על כן נאלצו התובעים לטענתם לערוך קניות, לרבות מזוודה וביגוד מתאים וחפצים נוספים, וכך לטענתם נאלצו לבזבז כסף שהיה מיועד לדברים אחרים.

4. ביום 06.04.08, עת חזרו התובעים ארצה, מצאו במחלקת האבידות בשדה התעופה את המזוודה שלהם פרוצה וקרועה, ונעלמו ממנה דברים שווי ערך.

כמו כן, טענו כי בעקבות גניבת מחשב כף היד מהמזוודה, לא ידע התובע, שהוא מורה נהיגה, את מערך העבודה למספר ימים, והעובד שלו היה ללא מעש בימים אלו, והיו תלמידים שחיכו לשיעורי הנהיגה שלהם והוא לא הגיע אליהם.

5. התובעים טענו שלאחר שהודיעו לפקיד במחלקת האבידות על מצב המזוודה ענה להם שזו לא בעיה של המחלקה, וכי עליהם לפנות לחברת התעופה דרכה נסעו.

6. התובעים פנו למשטרה ביום 07.04.08 והודיעו על הדברים שנגנבו מהמזוודה. הם מעמידים את נזקיהם הכספיים, לרבות עוגמת נפש, על סך של 17,000 ₪.

7. נתבעת מס' 1, טוענת כי היא חברה ישראלית ואינה חברת תעופה, היא לא הטיסה את התובעים וגם לא איבדה מטען כלשהו שלהם.

8. חברת אונור אייר לקחה על עצמה את הייצוג והאחריות בביהמ"ש בתביעה זו לכל מה שייפםסק נגד נתבעת מס' 1, מאחר והינה הנתבעת הנכונה, אשר הטיסה את התובעים באותה טיסה.

9. חברת אונור אייר טענה כי על פי העובדות בכתב התביעה אין מדובר באובדן טוטאלי של המזוודה אלא בנזק לכבודה.

10. חברה זו טענה כי חוק התובלה האווירית, תש"מ-1980 מחיל את אמנת וורשה על המשפט הפנימי במדינה, ועל פי אמנה זו, גם בהנחה כי טובין נמסרו לחברת התעופה, אזי על פי סעיף 13(3) לאמנה נקבע כי במידה והטובין נמצאו עד 7 ימים מיום מסירתם לא ניתנת זכות לאכוף את הזכויות על פי חוזה ההובלה.

11. חב' אונו אייר טענה גם כי על פי סעיף 22(2) לאמנה יש הגבלה על אחריות המוביל האווירי לסכום של 250 פרנק סכום השווה לכ- 20$ לקילוגרם לכל נוסע בגין אובדן כללי של טובין, כשחב' התעופה מקצה לכל נוסע משקל מקסימלי של כבודה של 20 ק"ג כבודה, ומכאן סך כל הפיצוי הוא 400$.

12. חב' אונור אייר טענה כי לא מדובר כלל באובדן מזוודה, שכן המזוודה נמצאה בפרק הזמן הקבוע באמנה, ולכן לא קמה כל חבות.

13. נתבעת מס' 2 טענה כי התובע לא פעל כלל על פי הפוליסה שברשותו והוא מגיש תביעה זו בחוסר תום לב. היא טענה כי התובע לא הציג אישור חברת התעופה/חברת הנסיעות/ חברת האוטובוסים על אובדן הכבודה.

היא טענה כי היה על התובע להגיש את תביעתו בגין אובדן כבודה כנגד המוביל, דהיינו, חברת האוטובוסים או כל חברה מובילה אחרת, ורק אח"כ להגיש את תביעתו נגדה.

14. נתבעת מס' 2 טענה כי התובע אינו זכאי על פי תנאי הפוליסה להחזר בגין מרבית הפרטים המתוארים בכתב התביעה, וכן אינו זכאי לתשלום מלא אלא בהפחתת בלאי בסך 35% לפחות, וכן אינו זכאי לקבל מממנה החזר בגין תשלום שיכול לקבל מהמוביל.

15. נתבעת מס' 2 טענה עוד כי טענת התובע בדבר רכישת בגדים נוספים אינה נכללת בפוליסה לחלוטין, וכי אובדן המזומנים אינו מכוסה בפוליסה על פי פרק 6.

היא טענה גם כי התובע אינו מציג אישור רכישת ז'קטי העור להם הוא טוען כי אבדו במזוודה בסך של 25,000 ₪.

עוד טענה כי על פי הפוליסה אין כיסוי לאובדן מחשבים ולערך המזוודה עצמה, כפי שעולה מסעיף קטן ג' בפרק 6 לפוליסה.

16. טענה כי התובע לא פעל על פי הפוליסה ולא הציג ולו אישור אחד כנדרש, לא אישור משטרה, לא אישור מעבר הגבול, לא אישור חברת הנסיעות ולא הגיש טופס תביעה כנדרש ממנו.

17. נתבעת מס' 2 הציגה דו"ח חקירה שנערך על ידי חברת אניגמה חקירות. מהדו"ח עולה כי התובע התחמק מלהיפגש עם חברת החקירות מספר פעמים.

18. התביעה נגד חברת השטיח המעופף בע"מ נמחקה ביום 08.02.09, ובמקומה הוספה כנתבעת נוספת נתבעת מס' 3.

19. נתבעת מס' 3 טוענת כי אינה נושאת באחריות לעניין אי הגעת מזוודות התובעים, וכן לטענת התובעים בדבר חסרונם של פרטים מסויימים ממזוודתם.

היא טוענת כי הנה סוכנת נסיעות בלבד, ומתוקף תפקידה היא אינה אחראית בכל דרך שהיא לכל תקלה הנגרמת לכבודת הנוסע. כבודת הנוסע אינה נמצאת תחת פיקוחה או שליטתה או אחריותה של הנתבעת.

20. נתבעת מס' 3 טוענת כי על פי חוק התובלה האווירית המוביל היא חברת התעופה ולא הנתבעת, על כן הוראות אמנת ורשה אינן חלות עליה.

היא טענה כי על פי האמנה, האחריות הבלעדית במקרה של תקלה בנושא כבודת הנוסעים מוטלת על המוביל בלבד, קרי חברת התעופה. על כן יש לטענתה לדחות את התביעה נגדה בהעדר כל עילה.

21. אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לעובדה כי המזוודה לא היתה ברשות התובעים בזמן הטיול שלהם באנטליה.

אין גם מחלוקת כי המזוודה נמצאה מספר ימים, ולא הוכרזה כאובדן.

22. בסעיף 2 לחוק התובלה האווירית, תש"מ-1980 הוחלה אמנת וורשה על הדין הפנימי.

סעיף 18 לאמנת ורשה קובע כי:

"(1) המוביל ישא באחריו ת לנזק שנגרם במקרה של השמדה, אבדן או היזק של כבודה רשומה או טובין, אם המקרה שגרם הנזק אירע תוך כדי ההובלה האווירית.
(2) ההובלה האווירית, כמשמעותה בפיסקה הקודמת, כוללת את תקופת הזמן שבה מצויים הכבודה או הטובין בהשגחתו של המוביל אם בשדה התעופה, אם בתוך כלי טייס ואם – במקרה של נחיתה מחוץ לשדה התעופה – בכל מקום שהוא...".

בתקנות רישוי שירותי תעופה (טיסות שכר), התשמ"ב- 1982 (להלן: "תקנות טיסות שכר"), נקבע מיהו מוביל כדלקמן:
"מוביל אווירי" – בעל רשיון לכלי טייס שניתן לפי סעיף 2 (א) לחוק".

23. מהגדרה זו אנו למדים, כי לא ניתן לראות את הנתבעת אמסלם טורס תיירות ונופש בע"מ כ"מוביל אווירי", על כן דין התביעה נגדה להידחות.

24. לפיכך, חברת אונור אייר בע"מ, שבאה מטעם נתבעת מס' 1, היא המוביל האווירי בענייננו, ועליה חלה האחריות לפי סעיף 18 לאמנה.

25. בסעיף 20 לאמנה נקבע כי המוביל לא ישא באחריות אם יוכיח כי הוא נקט בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק, או שלא היתה בידיו כל אפשרות לנקוט בהם. טענה כזו לא הוכחה על ידי נתבעת מס' 1, אונור אייר בע"מ, לפיכך אין מקום לפטור אותה מאחריות.

26. גובה הנזק בו אמורה לשאת נתבעת מס' 1 נקבע בסעיף 22 (2) לאמנה כדלקמן:

" (2) בהובלת כבודה רשומה וטובין מוגבלת אחריותו של המוביל לסכום של 250 פרנק לקילוגרם זולת אם הצהיר השוגר בעת העברת הצרור לידי המוביל הצהרת ערך מיוחדת על ענינו במסירה ושילם תשלום נוסף אם היה צורך בכך. במקרה זה יהיה מוביל אחראי עד כדי הסכום המוצהר, זולת אם הוכיח שאותו סכום עולה על ענינו הממשי של השוגר במסירה. "

27. בעדותו בפניי העיד התובע כי הוא לא הצהיר על הסך של ה - 1,000 $ ומחשב כף היד, שטען שנעלמו (ראה עמוד 5 שורה 12-13 לפרוטוקול), מכאן עולה שאין למוביל אחריות לשלם מעבר לסך של 250 פרנק צרפתי לכל קילוגרם של כבודה.

סכום זה שווה לכ- 20 $ לכל קילוגרם לכל נוסע, בגין אובדן כללי של טובין. חברות התעופה כידוע לא מותירות להעמיס יותר מ - 20 ק"ג מטען לכל נוסע, ובכך מוגבלת האחריות עד למקסימום של 400 $ לנוסע.

28. לעניין נתבעת מס' 2, הרי מכוח פוליסת הביטוח שהוצגה מטעמה ומטעם התובעים חלה עליה אחריות לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו.

הנתבעת טענה כאמור כי התובע אינו זכאי להחזר בגין מרבית הפריטים המתוארים בכתב התביעה, וכן כי יש להפחית בלאי בסך של 35%, וכן יש לקזז מהסכום הנ"ל את הסכום אותו יקבל מהמוביל.

29. פרק 6 לפוליסה מפרט את התנאים לביטוח הכבודה ואת הסייגים לחבות המבטח לפי פרק 6, שמחריג חלק מהכבודה, עליו אין כיסוי ביטוחי.

30. בנספח ב' לכתב התביעה (ההודעה במשטרה) נטען כי הפריטים החסרים הם כדלקמן:
המזוודה : עלותה 600 ₪. היא מוחרגת בפוליסה לפי סעיף ג' לפרק הסייגים.
מחשב כף יד : ששוויו 1,500 ₪. מוחרג בפוליסה לפי סעיף ג' לפרק הסייגים.
1000 דולר במזומן : מוחרג בפוליסה לפי סעיף ג' לפרק הסייגים.
שני מכנסי ג'ינס : העלות 900 ₪, מכוסה בפוליסה.
שלוש חולצות לאישה : עלות 1,300 ₪ , מכוסה בפוליסה.
פן מסוג איתמר : 500 ₪, מכוסה בפוליסה.

מכונת גילוח : 700 ₪ , מכוסה בפוליסה.
שני ג'קיטים מעור : 2,500 ₪ , מכוסה בפוליסה.

31. מהאמור לעיל עולה כי שווי הפריטים המכוסים בפוליסה הוא 5,900 ₪. לא ראיתי מקום להפחתת בלאי מאחר, היות וקיימת בפוליסה הגבלה של כיסוי כללי לדברי ערך עד תקרה של 500 $, בניכוי השתתפות עצמית בסך של 50$, דהיינו היתרה לה זכאים התובעים על פי תנאי הפוליסה עומדת על סך של 450 $.

32. מאותו סכום של 450 $ יש לנכות את הסכום המכוסה על ידי המוביל שהינו סך של 400 $, שכן מדובר באותה מזוודה ואותם חפצים ואין לתת כפל פיצויי, כשחברת הביטוח אמורה לשאת אך בסכום העודף על הסכום בו חייב המוביל האוירי על פי האמנה.

33. לאור האמור, חלה החובה על נתבעת מס' 2 לשלם לתובעים את היתרה בסך של 50 $.

34. לעניין המוצרים אותם קנו התובעים, אין הפוליסה מכסה מוצרים אלה.

35. לסיכום, אני קובעת כדלקמן:

נתבעת מס' 1 תשלם לתובעים סך השווה בשקלים ל- 400$ לפי שער החליפין היום של 3.762 ₪ ל -1 $, היינו סכום של 1504.8 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 200 ₪.

נתבע מס' 2 תשלם לתובעים סך השווה בשקלים ל- 50$ לפי שער החליפין היום של 3.762 ₪ ל- 1 $, היינו סך של 188.1 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 100 ₪.

התביעה כנגד נתבעת מס' 3 נדחית, ועל התובעים ביחד ולחוד לשלם לה הוצאות משפט בסך 300 ₪.




רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון