כשהפסיק בנה את לימודיו בבית הספר של העמותה, בחודש יולי 2007, פנתה התובעת אל נציגי העמותה ובקשה שתבוטל הוראת הקבע ותופסק העברת התשלום החודשי מחשבונה. היא נדחתה ב"לך-ושוב" והתשלומים המשיכו לרדת מחשבונה. בסופו של דבר, בחודש ינואר 2008 הצליחה לבטל את הוראת הקבע. התובעת פנתה לנציגי הנתבעת ובקשה החזר התשלומים שנגבו ממנה ביתר ומשפניתה לא נענתה נאלצה להגיש תביעתה זו. להלן פסק דין בנושא גביית יתר מהוראת קבע: רקע וטענות הצדדים 1. הנתבעת 1, עמותה רשומה, הפעילה במועדים הרלוונטיים לתביעה בית ספר מקצועי בתנאי פנימייה לנערים (להלן: "העמותה"). הנתבעים 2 - 8 היו, במועדים הרלוונטיים לתביעה או בחלק מהם, חברי העמותה. 2. בחודש ספטמבר 2006 רשמה התובעת את בנה אבי לבית הספר של העמותה. הוא למד שנה אחת, ובחודש יוני 2007 עזב את בית הספר של העמותה ועבר לבית ספר אחר. יצוין שהבן נקלט בבתי הספר בתמיכת ארגון "עליית הנוער" ובאמצעותו. 3. כתב התביעה תוקן פעמיים ובסופו של דבר נתבעו, בכתב התביעה המתוקן, העמותה ושבעה נתבעים נוספים שהיו חברים בה. הנתבעים 5, 7 ו -8 לא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו לדיון (לנתבעים 7 ו- 8 לא בוצעה מסירה כדין). התובעת ביקשה למחוק את התביעה נגדם כדי למנוע הימשכות ההליכים. על כן, התביעה כנגד נתבעים אלה תמחק. 4. כשרשמה התובעת את בנה לבית הספר של העמותה נדרשה לשלם תשלומים חודשיים של כ-400 ₪ לערך לכל חודש בו ישהה בנה בבית הספר, שיבוצעו בהוראת קבע מחשבונה בבנק. התובעת חתמה על הוראת הקבע כפי שנדרש ממנה. מחודש ספטמבר 2006 ועד חודש ינואר 2008 שילמה לעמותה סך של כ-400 ₪ בחודש בהעברה מחשבונה לחשבון הבנק של העמותה. כשהפסיק בנה את לימודיו בבית הספר של העמותה, בחודש יולי 2007, פנתה התובעת אל נציגי העמותה ובקשה שתבוטל הוראת הקבע ותופסק העברת התשלום החודשי מחשבונה. היא נדחתה ב"לך-ושוב" והתשלומים המשיכו לרדת מחשבונה. בסופו של דבר, בחודש ינואר 2008 הצליחה לבטל את הוראת הקבע. התובעת פנתה לנציגי הנתבעת ובקשה החזר התשלומים שנגבו ממנה ביתר ומשפניתה לא נענתה נאלצה להגיש תביעתה זו. לאחר הגשת התביעה המקורית הסתבר לתובעת שבהיותם בני העדה האתיופית היו פטורים מתשלום עבור הבן, שכן לימודיו במוסד העמותה מומנו על ידי ארגון "עליית הנוער" שהעביר את כספי התמיכה למוסד. התובעת טוענת שנציגי העמותה לא טרחו ליידע אותה על דבר הפטור לו היתה זכאית וגבו ממנה את התשלום עבור שהיית בנה בבית הספר בחוסר תום-לב ושלא כדין. בכתב התביעה המתוקן תבעה, אפוא, החזר מלא של התשלומים ששילמה לעמותה: אלו שנגבו ממנה מלכתחילה אף שהיתה פטורה מהם, ואלו שהעמותה המשיכה לגבות ממנה לאחר שבנה סיים את לימודיו, מחודש יולי 2007 ועד חודש ינואר 2008. 5. אין חולק על כך שהתובעת זכאית להחזר כספה. במהלך הדיונים אישרו הנתבעים שבנה היה פטור מתשלום בהיותו נתמך באמצעות "עליית הנוער", וכן אישרו זכאותה להחזר הכספים שנגבו לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר של העמותה. למרות זאת, ואף שהסכימו שלתובעת נגרם עוול, לא השכילו הנתבעים להשיב לתובעת את כספה בשל מחלוקות בינם לבין עצמם, או ליתר דיוק בין הנתבע מס' 2 לשאר הנתבעים, כשהאחד מבקש לגלגל את האחריות אל כתפי האחר. הנתבעים 1, 3, 4 ו- 6 טוענים שהנתבע מס' 2, שהיה מנהל הכספים של העמותה, החתים את התובעת על הוראת הקבע וגבה ממנה כספים שלא כדין. לטענתם, הנתבע 2 פעל שלא כדין בחשבונות העמותה, עשה שימוש בחשבון הבנק שלה כצינור להעברת כספים ממנו לחשבון בנק של עמותה אחרת אותה ניהל ואשר היתה קשורה לניהול המוסד, עמותת אור משה ת"א. הנתבעים טוענים שכספי התמיכה של "עליית הנוער" הועברו לעמותה האחרת "אור משה ת"א" ושהפקדת כספי התובעת בחשבון העמותה נעשה ללא ידיעתם. הנתבעים טוענים שבדרכים שונות, לרבות באמצעות צו מניעה שהוציא בבית דין רבני, מנע מהם הנתבע 2 כל אפשרות לבדוק ולברר את פעולותיו בחשבונות העמותה, ומסיבה זו גם לא יכלו להורות על ביטול הוראת הקבע של התובעת. 6. הנתבע 2 מכחיש מכל וכל את הטענות נגדו. הוא מכחיש שהוא היה מנהל הכספים, או שטיפל ברישום בנה של התובעת. הוא מכחיש שפעל בחשבונות הבנק כפי שנטען. לטענתו, טענות הנתבעים האחרים הן חסרות שחר וככל שמגיעים לתובעת כספים ששולמו על ידה לעמותה, הרי שהחובה להשיבם מוטלת על העמותה ועליה בלבד. דיון והכרעה 7. התובעת הגישה דפי חשבון בנק לתקופה שמחודש יולי 2007 ועד חודש ינואר 2008. מדפי החשבון עולה שהיא שילמה לעמותה כ- 400 ₪ בממוצע מדי חודש ובסך הכול סך 2,814 ₪ (נומינלי) לכל אותה תקופה. לא הוצגו דפי חשבון לתקופה קודמת אך אין חולק שהתובעת חתמה על הוראת קבע בעת שרשמה את בנה, כלומר, בחודש ספטמבר 2006, וקיבלתי את עדותה על כך שמאותו מועד נגבו ממנה הכספים באמצעות הוראת הקבע. הנתבעים גם לא טענו אחרת ורק הנתבע 2 טען שעל התובעת להציג את דפי החשבון הרלוונטיים, אך כאמור שוכנעתי שהתובעת שילמה סך של כ- 400 ₪ בממוצע (100$ דולר לפי עדותה) החל מחודש ספטמבר 2006 ומדי חודש בחודשו עד ביטול הוראת הקבע. התובעת זכאית להחזר התשלומים שנגבו ממנה שלא כדין לאחר עזיבת בנה את מוסד העמותה, בסך 2,814 ₪, אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק להיום מסתכם ב- 3,070 ₪. בנוסף זכאית היא להחזר הסכומים ששילמה בתקופה בה למד בנה במוסד הנתבעת (10 חודשים) והמסתכמים בכ- 4,500 ₪ במעוגל (הסכום כולל תוספת הפרשי הצמדה וריבית). העמותה חייבת להשיב לתובעת כספים אלה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט וכן מהטעם שדבר הפטור לא הובא לידיעתה בעת ההרשמה והחתמתה על הוראת הקבע נעשתה בחוסר תום-לב. על כן התביעה כנגד העמותה מתקבלת. 8. התובעת הגישה תביעתה גם כנגד חברי העמותה באופן אישי. לאחר שנמחקה התביעה כנגד חלק מהנתבעים נותרה לדיון שאלת חבותם האישית של הנתבעים 2, 3, 4 ו- 6. 9. לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את המסמכים שהגישו במצורף לכתבי הטענות, הגעתי למסקנה שהוכחה התביעה כנגד הנתבעים 2, 3 ו- 4, אך לא הוכחה התביעה כנגד הנתבע 6, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 10. נקודת המוצא היא שכדי להטיל חיוב אישי על חברי העמותה, על התובעת להוכיח שהיתה בהתנהגותם כחברי העמותה רשלנות רבתי. עוד יצוין שהנטל המוטל על התובעת הוא נטל הוכחה במשפט אזרחי הנבחן על-פי מאזן ההסתברות. כפי שאפרט להלן, התובעת עמדה בנטל זה והוכיחה ברמת הסתברות מספקת את רשלנותם החמורה של הנתבעים 2, 3 ו-4, שבגינה יש לחייבם באופן אישי כלפיה. 11. הנתבע מס' 2. אין חולק שהנתבע 2, יחד עם הנתבע 3, היה מורשה חתימה בחשבונות הבנק של העמותה. שוכנעתי ששימש כמנהל הכספים של העמותה והיה זה שטיפל בגביית התשלום ובהחתמת התובעת על הוראת הקבע. העדפתי בנקודה זו את עדותם של הנתבע 4 ושל הנתבע 3 על פני עדותו של הנתבע 2. עדותם נתמכה גם בראיות נוספות וביניהן אישור משרד החינוך שהציגה התובעת (בסיוע הגב' כץ) בו צוין שמו של הנתבע 2 כמי שפעל לפתיחת התיק ולקליטתו של בנה של התובעת בתאריך 6/9/06, ועותק טיוטת דו"ח ביקורת על העמותה מטעם החשב הכללי באוצר שהגישו הנתבעים (טיוטת הדו"ח הוצאה בשנת 2007 והיא מתייחסת לשנים 2004-2006) ובו נאמר שהנתבע 2 שימש כמנהל הכספים בעמותה. כל אלו סותרים את עדות הנתבע 2 אשר ניסה להציג עצמו כמי שלא היה לו כל תפקיד ממשי בעמותה או בניהולה הכספי ושהיה בבחינת עוזר ומתנדב בלבד. כאמור העדפתי את עדות הנתבעים האחרים על פני עדותו ושוכנעתי שהוא היה מנהל הכספים של העמותה במועדים הרלוונטיים. האמנתי גם לעדותו של הנתבע 3 שהיה מורשה חתימה בחשבונות הבנק יחד עם הנתבע 2 על כך שסמך על הנתבע 2 וחתם על מסמכים שנדרש לחתום עליהם ללא כל בדיקה בשל אמונו בנתבע 2 שניהל את ענייניה הכספיים של העמותה (ר' דיון מיום 18.12.08). מכלל העדויות והראיות שוכנעתי שהנתבע 2 עסק, בין היתר, בהעברת הדיווחים לארגון "עליית הנוער", ושידע שבנה של התובעת נתמך על ידי הארגון והיה פטור מתשלום לעמותה. למרות זאת, לא טרח להביא נתון זה לידיעת התובעת והחתימה (בין בעצמו בין באמצעות מזכירה) על הוראת קבע לתשלום חודשי לעמותה. בנסיבות אלו מצאתי לחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת את הסכום שנגבה ממנה עד מועד סיום לימודיו של הבן, כלומר, עד חודש יוני 2007. בחודש מאי 2007 הודח הנתבע 2 מתפקידיו בעמותה. מאותה עת, נמנע ממנו לפעול בחשבונות העמותה וכפועל יוצא לא יכול היה להורות על ביטול הוראת הקבע והפסקת גביית התשלומים מהתובעת. על כן אין לחייבו בגין הסכומים שנגבו ממנה לאחר שבנה עזב את בית הספר, מחודש יולי 2007 עד שבוטלה הוראת הקבע. 12. הנתבע מס' 3. נתבע 3 היה מורשה חתימה יחד עם הנתבע 2 בחשבונות הבנק של העמותה. במועדים הרלוונטיים נדרשו חתימות שני מורשי החתימה, היינו הנתבעים 2 ו-3, על מנת לבצע פעולות בחשבון הבנק (ר' עדות הנתבע 4 בדיון מיום 4.11.08). הנתבע 3 העיד שהוסיף חתימתו ככל שנדרש ללא בדיקה משום שנתן אמון מלא בנתבע מס' 2. כאמור, האמנתי לעדותו, אך אין בכך כדי לפטור אותו מחבות. בהתנהגותו זו התרשל הנתבע 3 התרשלות רבתי במילוי תפקידו כמי שמונה, מעצם היותו מורשה חתימה בחשבון, להשגיח על ענייניה הכספיים של העמותה ועל התנהלותה הכספית. מהראיות עולה שכבר בחודש ינואר 2006, חודשים רבים לפני שהתובעת רשמה את בנה, חשדו הנתבעים שהנתבע 2 פועל שלא כדין בכספי העמותה והעריכו שהמוסד עומד בפני קריסה כלכלית בעקבות פעולות אלה או אחרות (ר' מכתב שנשלח אל הנתבע 2 על ידי עו"ד ויינרוט בחודש ינואר 2006, וכתבי ההגנה שהגישו הנתבעים). בנסיבות אלה, התנהגות הנתבע 3 כפי שהוא עצמו העיד עליה מהווה רשלנות חמורה עד כדי עצימת עיניים, ועל כן מצאתי שמוטלת עליו חבות אישית כלפי התובעת. 13. הנתבע מס' 4. מהעדויות ומהמסמכים עולה שהנתבע 4 היה ועודנו אחד ממנהליה הפעילים של העמותה ומנהל המוסד (ר' למשל מכתבו המוזכר לעיל של עו"ד ויינרוט). יתרה מכך, הוכח שהנתבע 4 והנתבע 2 היו היחידים מבין חברי העמותה הנתבעת, שהיו חברים גם בעמותה האחרת - "תורת משה ת"א" - אליה, על פי הנטען, הועברו כספים מחשבון העמותה ולחשבונה הועברו כספי התמיכה של "עליית הנוער". בטיוטת דו"ח החשב הכללי (שהגיש הנתבע 4) נקבע שהתקיים שיתוף פעולה בין שתי העמותות עד כדי חשש לניהול לא תקין בקשר שבין שתי העמותות. בהיות הנתבע 4 מנהל פעיל בעמותה, בהיותו חבר בשתי העמותות הקשורות, ולאור החשדות שהתעוררו אצלו בנושא ניהול הכספים בעמותה עוד בראשית שנת 2006, היה על הנתבע לפעול לבירור הפעילות הכספית, במיוחד זו הנוגעת לצדדים שלישיים (תלמידים, ספקים, גופים תומכים וכיוצ"ב), לנקוט בכל האמצעים למניעת פגיעה בצדדים שלישיים ולוודא שהתנהלות העמותה מולם תקינה. הנתבע לא פעל כך ובכך התרשל רשלנות חמורה. יצוין שהפעולות שנקטו הנתבעים במטרה להדיח את הנתבע 2 לא היה בהן די. כן אציין שצו המניעה שהוציא הנתבע 2 לא מנע אפשרות לפעול לטובתם של צדדי ג'. על כן מצאתי לחייב גם את הנתבע 4 באופן אישי. 14. כאמור, הנתבע מס' 2 הודח מתפקידיו בעמותה בחודש מאי 2007. בנה של התובעת סיים את לימודיו בחודש יוני. התובעת העידה שפנתה לנציגי העמותה בבית הספר וביקשה שתופסק גביית התשלומים ממנה, אך לשוא. הנתבעים 3 ו-4 - הנתבע 3 כמי שניהל (או אמור היה לנהל) את ענייניה הכספיים של העמותה יחד עם הנתבע 2 והיתה בידו סמכות לפעול בעמותה גם לאחר שחדל להיות מורשה חתימה בחשבון, והנתבע 4 שהיה מנהל פעיל בעמותה - היו צריכים לפעול מיידית לביטול הוראת הקבע ולהפסקת גביית התשלומים מהתובעת, ומשלא עשו כן התרשלו רשלנות רבתי ועל כן חייבים, יחד עם העמותה, להשיב לתובעת את כספה. 15. הנתבע מס' 6. לא הוכח שהנתבע 6 היה פעיל בניהול העמותה ובעיקר בניהול ענייניה הכספיים הקשורים לחשבונות הבנק הרלוונטיים. קיים בסיס לסברה שהנתבע 6 יחד עם כל חברי העמותה התרשל בניהולה, אך ככל שהדברים קשורים בו לא הוכחה רשלנות רבתי, כזו המצדיקה חיובו באופן אישי. על כן התביעה כנגד נתבע 6 תידחה. 16. סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעים 1, 2, 3 ו-4 לשלם לתובעת סך של 7,570 ₪ ובנוסף, הוצאות משפט בסך 1,200 ₪, ובסה"כ 8,770 ש"ח. חיובם של הנתבעים כלפי התובעת הוא הדדי, יחד ולחוד. חיובו של הנתבע 2, יחד ולחוד עם הנתבעים האחרים, אך לא יעלה על סכום של 5,700 ₪ (כולל הוצאות משפט). הסכום הכולל ישולם לתובעת בתוך 14 יום מהיום, וממועד זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. התביעה כנגד הנתבעים 5, 7 ו- 8 נמחקת ללא צו להוצאות. התביעה כנגד הנתבע 6 נדחית ללא צו להוצאות. בנקהוראת קבעגביית יתר