להלן פסק דין בנושא ביטול כרטיסי טיסה - חוק הגנת הצרכן: לפניי תביעתם של המבקשים, כי הנתבעות תשבנה להם את הסך של 10,740 ₪ ששולם על ידם עבור כרטיסי טיסה. סכום זה נגבה מהם על אף שביטלו את ההזמנה. כן הם מבקשים לפצותם ללא הוכחת נזק, בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן, על סך 10,000 ₪, ולחייב את הנתבעות בהוצאות בסך של 3,000 ₪. סכום התביעה הועמד על סך כולל של 23,740 ₪. המחלוקת העיקרית בתיק זה הינה: האם על הנתבעות להשיב את הסכום שנגבה מהתובעים בעקבות ביטול ההזמנה במהלך 14 הימים שלאחר מכן, לאור הוראות חוק הגנת הצרכן (להלן: "החוק") וזאת על אף שהנתבעת 1, שהנה חברת תעופה, גבתה את דמי הביטול מאת הנתבעת 2, שהינה סוכנות נסיעות, ועל אף שלפני ביצוע ההזמנה התובעים ידעו ואף הסכימו לכך שיחויבו בתשלום דמי ביטול כאמור. טענות התובעים בתמצית התובעים הזמינו כרטיסי טיסה לברזיל מאת הנתבעת 2. בשיחה טלפונית שקיימו עם נציג הנתבעת 2, הבהיר זה, כי על פי מדיניותה של הנתבעת 2, לא ניתן לבטל את ההזמנה מרגע הכרטוס. הסוכן ששוחח אתם בטלפון לא אמר להם, כי מדיניות זו אינה תקפה, לאור הוראות החוק. התובעים שילמו את מלוא התמורה. ביום ההזמנה שולמה תמורת הכרטיס הראשון ו- 3 ימים לאחר מכן שולמה תמורת הכרטיס השני. מאוחר יותר באותו יום בו שולמה תמורת הכרטיס השני החליטו התובעים לבטל את הנסיעה לאחר שהתברר להם שהם ישאו בעלויות גבוהות עקב טיסות פנימיות שלא תוכננו מראש. נציג הנתבעת הסביר להם שהקנס שיש לשלם הוא בגובה מחיר הכרטיסים. לאור מצג הדברים, התובעים נמנעו מלבטל את העסקה. מספר ימים לאחר מכן, לאחר שפורסמו התראות בנוגע לכוונה של גורמים עוינים לחטוף ישראלים בדרום אמריקה, הם הודיעו על ביטול העסקה. נציג הנתבעת הבהיר להם, כי הדבר יהיה כרוך בתשלום קנס בגובה המחיר המלא של הכרטיסים. לדבריהם, בדיקה שערכו העלתה, כי דרישה זו לתשלום מנוגדת להוראות החוק, המאפשרות ללקוח לבטל עסקת מכר מרחוק בתוך 14 יום ומאחר שהם הודיעו על הביטול במהלך תקופה זו הרי הם זכאים לקבלת ההחזר. התובעים פנו אל הנתבעת באמצעות עורך דין בבקשה לקבל את כספם חזרה, אולם ללא הצלחה. לאור זאת, הוגשה התביעה. התובעים טוענים, כי לא ניתן להתנות על הוראות החוק. לאור התנהלות הנתבעות הרי מעבר להשבת מחיר עלות הכרטיסים יש לחייבן בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם להוראות החוק ולחייבן בתשלום הוצאותיהם. טענות הנתבעות בתמצית בכתב ההגנה טענה הנתבעת 1, כי אין בינה לבין התובעים יריבות, בהיותה המוביל האווירי, ולא קמה לתובעים עילת תביעה כנגדה אלא על פי הוראות חוק התובלה האווירית והוראות אמנת ורשה. הכרטיסים נרכשו מאת הנתבעת 2 ולא מהנתבעת 1, ולכן - אין לנתבעת 1 כל אחריות כלפי התובעים. הכרטיסים בוטלו לאחר שכורטסו ושולמה עבורם מלוא התמורה. מדובר בכרטיסים מסוג שלא ניתן לביטול ומכאן מחירם הנמוך. התובעים גם ידעו על כך שמדובר בכרטיסים שלא ניתן להחזיר את עלותם במקרה של ביטול. בכל מקרה, הוחזר לכל אחד מהתובעים, באמצעות הנתבעת 2, סך של 614$ בגין עלות מיסים ודלק, הכלולים במחיר. הנתבעת 2 טענה, כי הינה סוכנות נסיעות ומשמשת כמתווכת בלבד בין התובעים לבין הנתבעת 1. לנתבעת 2 אין כל שליטה לתנאים שמציגים סיטונאי התיירות השונים, לרבות הנתבעת 1, בקשר לביטולן של עסקאות. בהיותה מתווכת, הנתבעת 2 מסרה את כל המידע לתובעים, לרבות תנאי ביטול העסקה, והתובעים הסכימו לכך. כל הסכומים שנתקבלו מאת הנתבעת 1 הושבו לתובעים. תמצית טענות הצדדים בדיונים שהתקיימו לפני בדיון הראשון שהתקיים לפניי חזרו התובעים על טענותיהם בכתב התביעה. בדיון נתברר כי התובעים מסרו הודעת ביטול ביום 19.8.08 כאשר ההזמנה בוצעה ביום 8.8.09. מכרטיסי הטיסה שצורפו לכתב התביעה נתברר כי הטיסה הייתה אמורה להתקיים כחודשיים לאחר מכן ביום 16.10.08. נציגת הנתבעת 1 הסבירה על השונות הרבה בסוגי הכרטיסים הנמכרים על ידי הנתבעת 1 ומחיריהם לאור מיקומם של המושבים במטוס. מערך מכירת הכרטיסים הנו מורכב ומנוהל על ידי מרכז הנתבעת 1 במדריד בו מועסקים עובדים רבים. הכרטיסים שנמכרו לתובעים מוגדרים ככרטיסים שלא ניתן לבטל את רכישתם ויש לשלם בגינם דמי ביטול מלאים. מכאן נגזר מחירם הזול. לאור מורכבות המערך של מכירת כרטיסים אין לנתבעת 1 כל אפשרות לסטות ממדיניותה זו. נציגת הנתבעת הסבירה כי אין לה קשר ישיר עם הלקוח. הנתבעת 2 בהיותה סוכנות נסיעות עובדת עמה במערכת ממוחשבת משותפת בה מפורטים כל תנאי הרכישה. תפקידה של נתבעת 2 ליידע את הלקוח בדבר התנאים השונים. מכל מקום אין לנתבעת כל אחריות לדרך השיווק של הנתבעת 2 שהנה כאמור סוכנות נסיעות. נציגת הנתבעת 2 הסבירה כי נאמר מפורשות לתובעת על ידי נציגה טרם ביצוע ההזמנה, כי הכרטיסים שהוצעו לה הם הכרטיסים הזולים ביותר וכי בשונה מכרטיסי טיסה אחרים, לאחר רכישתם לא ניתן יהיה לבטל את ההזמנה ויהיה עליה לשלם דמי ביטול מלאים. כעבור מספר ימים בקשה התובעת לבצע רכישה של הכרטיסים. נציג הנתבעת 2 התנה את מכירתם בחתימה של התובעת על מסמך שהיא מודעת לכך שרכישת הכרטיסים כרוכה בתשלום דמי ביטול. מאחר שהתובעת שהתה באילת באותה עת , שלח אחיה מייל אל הנתבעת 2 ובו אישר את האמור. נציגת הנתבעת 2 טענה עוד כי לאחר שניסתה לסייע לתובעים ולבקש מהנתבעת 1 להשיב לתובעים את כספם, היא נקנסה על ידי הנתבעת 1 בתשלום סך של 240$ (120 $ לכל כרטיס). בסוף הדיון הוריתי על שמיעת עדותו של מר תומר ונטורה נציג הנתבעת 2 אשר ביצע את ההזמנה עבור התובעים ואשר ניהל את כל המגעים עם התובעת. בדיון הנוסף העיד מר ונטורה. העד הסביר כי התרה בתובעת כי תשקול היטב בטרם תסגור את העסקה לאור כך שמדובר בעסקה שאינה ניתנת לביטול. מדבריו עלה כי תהליך ההזמנה נמשך מספר ימים וכי הוא חזר ואמר לתובעת כי במקרה של ביטול לאחר ביצוע הזמנה יש לשלם דמי ביטול מלאים. העד אף שוחח עם אחיה של התובעת אשר אישר במייל שנשלח על ידו בשם התובעת, כי ידוע לו שביטול ההזמנה כרוך בתשלום דמי ביטול כאמור. העד הסביר כי הזמנת לקוח למשרד לצורך ביצוע המכירה הינו בעייתי. מדובר בלקוחות מכל רחבי הארץ והעולם. חיוב לקוח להגיע אל משרדי הנתבעת 2 עלול לפגוע בתחרותיות שלה מול מתחריה. לדבריו כך כולם נוהגים וכי לא ניתן להגיע להסדר אחר עם חברות התעופה. נציגת הנתבעת 2 טענה כי חיוב להחזיר את הכסף לתובעים יגרום בהכרח להפסד לנתבעת 2 שכן כספים אלה אינם מצויים ברשותה עוד אלא ברשות הנתבעת 1. מדברי הצדדים עלה כי התובעים בסופו של יום קיבלו חזרה 1,689 ₪ בגין כל כרטיס בגין היטלי דלק וכי סכום זה יש לנכות מסכום ההחזר הנתבע. לאחר הדיון הגישו התובעים את הסכם שכר הטרחה אשר נכרת בינם לבין עורך דינם אשר ליווה אותם בכל התהליך. מסמך זה הועבר לתגובת הנתבעות. ביום 4.6.09 הודיעו התובעים לבית המשפט כי תלונתם אשר הוגשה אל הממונה על הגנת הצרכן במשרד התעשייה והמסחר נמצאה מוצדקת וכי נציג הממונה הורה לנתבעת 2 להשיב לתובעים את כספם. הנתבעת 2 טענה כי אין מקום שבית המשפט יתחשב בכך שכן נציג הממונה לא התייחס להוראות החוק המזכות את הנתבעת 2 לגבות דמי ביטול הכוללים לשיטתה גם את הסכום שנגבה על ידי הנתבעת 1 ולטענות נוספות והנושא הושאר להכרעת בית המשפט. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצויים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיונים שהתקיימו לפניי אני סבור כי דין התביעה להידחות כנגד הנתבעת 1 ולהתקבל כנגד הנתבעת 2 . סעיף 14ג (ו) לחוק מגדיר כדלקמן: "מחיר הנכס" - מחירו הכולל של הנכס או של השירות, לרבות דמי ההובלה וכן כל תוספת או הוצאה אחרות שיחולו על הצרכן; "עסקת מכר מרחוק" - התקשרות בעסקה של מכר נכס או של מתן שירות, כאשר ההתקשרות נעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה; "שיווק מרחוק" - פניה של עוסק לצרכן באמצעות דואר, טלפון, רדיו, טלויזיה, תקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא, פקסימיליה, פרסום קטלוגים או מודעות, או באמצעי כיוצא באלה, במטרה להתקשר בעסקה שלא בנוכחות משותפת של הצדדים, אלא באחד האמצעים האמורים. לאור האמור לעיל לא יכולה להתעורר כל מחלוקת בדבר טיב העסקה אשר בוצעה בין התובעים לבין הנתבעת 2. התובעים התקשרו עם הנתבעת 2 באמצעות הטלפון . לא הייתה כל נוכחות משותפת של התובעים עם מי מנציגי הנתבעת 2. מחיר השירות שסופק על ידי הנתבעת 2 כולל גם את תמורת הכרטיסים אשר הועברה על ידי הנתבעת 2 אל הנתבעת 1 . מאחר שכך הם פני הדברים , ברור כי במקרה דנן זכאים היו התובעים לבטל את הזמנתם בתוך 14 יום מיום ביצועה כאמור בסעיף 14 ג(ג) לחוק כדלקמן: בעסקת מכר מרחוק רשאי הצרכן לבטל בכתב את העסקה - (1)  בנכס - מיום עשיית העסקה ועד ארבעה עשר ימים מיום קבלת הנכס, או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב), לפי המאוחר מביניהם; (2)  בשירות - בתוך ארבעה עשר ימים מיום עשיית העסקה, ובלבד שביטול כאמור ייעשה לפחות שני ימים, שאינם ימי מנוחה, קודם למועד שבו אמור השירות להינתן. מלשון החוק עולה כי הוראה זו אינה נתנת להתנייה שכן זו נועדה להגן על הצרכן. העובדה כי התובעים אישרו כי ידוע להם שביטול הזמנתם כרוך בתשלום דמי ביטול אין בה כדי להוות ויתור על זכותם. במיוחד הדברים אמורים לאחר שהנתבעת 2 לא הביאה לידיעתם של התובעים את תוכן הוראות החוק בעניין זה. שקלתי את טענת הנתבעת 2 , כי מאחר שהסכום לא נגבה על ידה אלא על ידי הנתבעת 1 הרי שיש בכך משום פגיעה משמעותית בה. אכן כך הם פני הדברים. יחד עם זאת הוראות החוק הינן ברורות וחד משמעיות ובית המשפט אינו מוסמך לשנותן. הנתבעת 2 יכולה הייתה להמנע ממצב בעייתי זה אם הייתה דואגת לבוא בדברים עם חברות התעופה השונות לרבות הנתבעת 1 ולהגיע עימן להסדרים בעניין זה. ככל שלא עלה בידה של הנתבעת 2 לעשות כן, עליה היה להמנע מלבצע מכירת הכרטיסים הספציפית בדרך של עסקה מרחוק. על הנתבעת 2 היה לדאוג ולהזמין את לקוחותיה למשרדה ולבצע את העיסקה בנוכחות שני הצדדים ולאחר שהלקוחות יקבלו הסבר מתאים לגבי העסקה ותנאיה לרבות תנאי ביטולה. אם מבקשת הנתבעת 2 בכל זאת לשווק את הכרטיסים בדרך זו עליה לקחת בחשבון אפשרות כי יהיו לקוחות שיבקשו לבטל את העיסקה במהלך התקופה הקבועה בחוק. זו הייתה כוונת המחוקק ומתן פרשנות אחרת עלולה לגרום לריקונה של הוראת החוק מתוכן. לאור מסקנתי זו על הנתבעת 2 להשיב לתובעים את הסכומים אשר נגבו מהם. באשר לטענת הנתבעת 2 שהועלתה בתגובה להודעת הנתבעים בדבר זכותה לגבות דמי ביטול, אני סבור כי אכן היא זכאית לגבות דמי ביטול. בהתאם לסעיף 14 ה(ב)(1) לחוק דמי הביטול הוגבלו בשיעור של 5% מסכום העסקה או 100 ₪ לפי הנמוך שהם. ברור כי דמי ביטול אלה אינם כוללים את הסכום אותו גבתה הנתבעת 1 אשר הינם מעל לעבר לכך. איני מוצא לנכון במקרה זה לפסוק פיצוי נוסף לתובעים בגין האמור. כפי שהתרשמתי מטענות הנתבעת 2 והעד מטעמה,לתובעת הובהר חזור והבהר כי לאחר רכישת הכרטיסים לא ניתן יהיה לבטל את העיסקה. תהליך ההזמנה נמשך מספר ימים ומטעם התובעים אף ניתן אישור בדואר אלקטרוני ממנו נלמד כי הם ידעו שמדובר בעסקה שלא ניתנת לביטול. גם אם קיים חוק אשר מגן על התובעים, עדיין לא יהיה זה נכון להתעלם מהתנהלותם של התובעים במקרה דנן. לאור הסכמתם זו אשר ניתנה לאחר ששקלו את הדברים היטב, התחייבה הנתבעת 2 כלפי הנתבעת 1 . כספי התובעים למעט עמלת הנתבעת 2 הועברו במלואם אל הנתבעת 1. יתירה מכך הנתבעת 2 אף בקשה לסייע לתובעים לאחר שאלה הודיעו על ביטול העסקה ובקשה מהנתבעת 1 להשיב להם את כספם. בעקבות בקשתה זו היא אף חויבה על ידי הנתבעת 1 בתשלום "קנס" בסך של 240 $. לאור כל זאת אני דוחה את תביעותיהם של התובעים לתשלום פיצוי נוסף ותשלום הוצאות כלשהם. באשר לנתבעת 1 - אין מקום לתביעה כנגדה. הנתבעת 1 לא הייתה בקשר כלשהו עם מי מהתובעים. הנתבעת 2 היא אשר הייתה בקשר עם התובעים עובר לביצוע ההזמנה וכל המידע נמסר על ידה לתובעים. לאור זאת אני מקבל את טענתה של הנתבעת 1 כי אין כל יריבות בינה לבין התובעים בעניין נושא התביעה ולפיכך דין התביעה כנגדה להדחות. אציין כי אין בקביעותיי דלעיל כדי לקבוע כל דבר בדבר מערכת היחסים שבין הנתבעות לבין עצמן. סוף דבר התביעה מתקבלת. הנתבעת 2 תשיב לתובעים את הסכום ששולם עבור העסקה. מסכום זה ינוכו הסכומים שהוחזרו להם בגין היטלי דלק. הנתבעת 2 תהיה רשאית לקזז דמי ביטול כאמור בסעיף 14 ה(ב) (1) לחוק. התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית. אין צו להוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. תביעות נגד חברות תעופהתעופהצרכנותביטול טיסהחוק הגנת הצרכן