ערעור מס הכנסה על פי מיטב השפיטה

להלן פסק דין בנושא ערעור מס הכנסה על פי מיטב השפיטה:

פסק דין


1.     ערעור מס הכנסה זה עניינו שומות על פי מיטב השפיטה שהוציא המשיב ביחס למערער, לגבי שנות המס 1992 עד 1996, [כולל]. בנימוקי השומה טוען המשיב כי המערער, שעסק בשעתו בהובלות ובמסחר במלט, הגיע בשעתו עם המשיב לגבי כל אחת משנות המס שבערעור, להסכם מכוח סעיף 145[א][2][ב] בדבר ההכנסה החייבת באותן שנים. במחצית שנת 1997 נערכה למערער ביקורת על ידי חוקרי מס ערך מוסף, לתקופה המתחילה בשנת המס 1992 ומסתיימת במרץ 1997. ממצאי הביקורת העלו כי המערער לא רשם בספריו ולא תבע ניכוי מס תשומות בגין רכישת מלט בשנים הללו. את כל רכישות המלט ביצע המערער מחברה בשם אימפקס בע"מ. השמטת הקניות מפורטת בטבלה הבאה:

שנה     קניות לפי רישומי אימפקס     קניות שדווחו בידי המערער     קניות שלא נרשמו     
1992     2,940,187 ₪     700,763 ₪     2,239,424 ₪      
1993     4,529,120 ₪     1,351,404 ₪     3,177,716 ₪     
1994     5,086,544 ₪     2,011,903 ₪     3,074,641 ₪     
1995     4,928,202 ₪     2,468,736 ₪     2,459,466 ₪     
1996     4,415,955 ₪     2,602,905 ₪     1,813,050 ₪     
1997     838,516 ₪     549,165 ₪     289,351 ₪     
סך הכל     22,738,524 ₪     9,684,876 ₪     13,053,648 ₪      


     בגין השמטות אלה הוציא מנהל מס ערך מוסף למערער שומה לפי מיטב השפיטה, מכוח סעיף 77 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975. השומה הושתתה על ההנחה שהרווח הגולמי המופק מעסקו של המערער הוא 7.3%.


2.     על שומה זו הגיש המערער ערעור לבית משפט זה [ע"ש 155/98]. בית המשפט קיבל את הערעור בשתי נקודות: האחת, נקבע כי לצורך שומת מס ערך מוסף יש להתחשב גם במס התשומות שהושמט; והשניה, שאחוז הרווח הנכון הוא 4.5% ולא 7.3%. עוד במהלך שמיעת ערעור מע"מ נקט המשיב הליכים לפתיחת השומות לשנות המס 1992 עד 1995, מכוח סעיף 147 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] [להלן - הפקודה]. ביום 15.7.1998 הזמין מפקח ארצי בנציבות מס הכנסה, יוסי בהלול, את המערער להתייצב בפני סגנית פקיד שומה נצרת, גב' ג'אדה מסאלם, בתאריך 12.8.1998 על מנת להשמיע את טענותיו לעניין פתיחת השומה לשנים הללו, מכוח סעיף 147 לפקודה. המערער לא התייצב במועד הקבוע והדיונים נדחו מספר פעמים, עד שביום 27.8.1998 הוחלט לפתוח את השומות ולהסמיך את רכז החוליה מר עיזאת טנוס ממשרד פקיד השומה נצרת לערוך כל חקירה הנוגעת לכך ולהוציא כל צו הנובע מכך.


3.     ביום 8.12.200 קיימו הצדדים דיון, אך לא עלה בידיהם להגיע להסכם, כי המערער ביקש לדחות את ההכרעה עד למתן פסק הדין בעניין מע"מ. ביום 12.12.200 ניתן פסק הדין בערעור מע"מ ובעקבותיו שוב הוזמן המערער בפני פקיד השומה לדיון בקביעת הכנסותיו לשנות המס 1992 עד 1997. המערער התייצב ותחילה טען כי אין בידיו אמצעים לשלם את מס ההכנסה המתחייב מתוצאות פסק הדין, אך לאחר מכן טען כי אין סמכות לפקיד השומה לפתוח את השומות ולהגדיל אותן וסרב לקבל על עצמו הסכם פשרה המתבסס על פסק הדין בעניין מע"מ. משלא הושג הסכם עימו הוצאו שומות לפי מיטב השפיטה כדלקמן:


     1992     1993     1994     1995      1996     
הכנסה מוצהרת     57,418     85,471     93,493     89,098     135,462     
הפרש הון          14,259                    
תיאום הוצ' רכב ופחת     17,582                         
תיאום רווח גולמי               26,507               
תיאום הוצ' ריבית          2,524          40,902          
הכנסות מבטוח לאומי                         40,015     
הכנסה בגין העלמת קניות     
קניות מועלמות     2,239,424     3,177,716     3,074,641     2,459,466     1,813,050     
רווח לפי 4.5%     100,774     142,997     138,359     110,676     81,587     
סה"כ הכנסות בשומה     175,774     245,521     258,359     240,676     257,064     


     השומה מתייחסת לשנות המס 1992-1996 בלבד, שכן במועד פתיחת השומות הללו טרם הוגש הדו"ח לשנת המס 1997.

במקביל נשלחה למערער הודעה על פסילת ספרים לפי סעיף 130[ג] לפקודה לשנות המס 1992 עד 1997 [כולל], בגין אי רישום קניות והשמטת הכנסות. המערער לא הגיש ערר לועדה לקבילות פנקסים על החלטה זו.

4.     כנגד שומה זו הוגש הערעור שבפנינו. בנימוקי הערעור טוען עו"ד סרור, ב"כ המערער, כי ההסכמים שנחתמו בין המערער לבין המשיב לשנות המס 1992 עד 1995 שרירים וקיימים, יש להם תוקף מחייב ואין לפתוח אותם. עוד נטען כי הצווים שהוציא המשיב, ככל שהם מתייחסים לשנות המס הללו, נעדרי כל תוקף, בטלים ומבוטלים. לגוף השומה טען ב"כ המערער כי היא בלתי מנומקת ועל כן דינה להתבטל. ועוד נטען כי המשיב קבע את הכנסתו החייבת של המערער מהרווח הגולמי בלבד והתעלם מההוצאות שהיו לו בייצור ההכנסה שהושמטה.

5.     בערעור זה התקיימו כמה וכמה ישיבות לקדם משפט ובסופו של דבר הוחלט על קביעת התיק להוכחות. המערער חוייב להגיש תצהירי עדות ראשית של עדים בשליטתו, וכן חוייב גם המשיב. תצהירי המערער לא הוגשו תוך המועד שנקבע. ביום שנקבע לשמיעת ההוכחות - 3.6.03, טען עו"ד סרור כי הוא ער לכך שאם בית המשפט לא ימחק את הערעור ויאפשר למשיב להביא ראיות, המערער לא יהיה רשאי עוד לחזור ולבקש להביא ראיות ויהיה עליו להסתפק בטענות משפטיות בלבד. לאור זאת הרשה בית המשפט לב"כ המשיב להגיש תצהיר עדות ראשית בתוך מועד שנקבע. מדובר בתצהירו של מר מרון חילו, מפקח בכיר במשרד פקיד השומה נצרת. עו"ד סרור עמד על חקירתו הנגדית של מר חילו ואכן הוא נחקר בישיבת 23.12.03 שבעקבותיה הוחלט על הגשת סיכומים. משפט זה התנהל, אם כן, בהעדר תצהירי עדות ראשית מטעם המערער.

6.     תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, החלה על ערעורים בענייני מס הכנסה קובעת כי בעל דין שלא הגיש תצהיר של עד שנדרש על פי תקנה זו לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות. מאחר שלא הובאה כל סיבה לאי הגשת תצהיר המערער במועד, דחיתי את בקשתו של עו"ד סרור. מבחינה עובדתית יש בפניי תצהירים המשקפים אך ורק את עמדתו של המשיב.

יחד עם זאת, אני מבקש להעיר כי, לדעתי, לא נגרם נזק למערער כתוצאה מכך מכיוון שהמחלוקת בסופו של דבר בינו ובין המשיב היא בשאלות משפטיות, וכמעט שלא בנקודות עובדתיות.

השאלה המשפטית העיקרית השנויה במחלוקת היא זו: האם סמכותו של הנציב לפתוח את השומות לשנות המס 1992 ו- 1993 פקעה ואינה קיימת.

7.     בנימוקי הערעור טוען עו"ד סרור, ב"כ המערער, כי לנוכח ההסכמים שבין המערער לבין המשיב לגבי שנות המס 1992 ו- 1993, ובהעדר הרשעה של המערער בעבירות פליליות בקשר להשמטת ההכנסות, הצווים שהוציא המשיב נעדרי כל תוקף. בנוסף נטען כי לא היתה לנציב מס הכנסה סמכות לפתוח את השומות מכח סעיף 147 לפקודה, שכן הסתיימו כל המועדים הקבועים לכך בפקודה ומשכך - ביום עריכת השומה פגה סמכות זו וחלפה מהעולם ככל שהדברים אמורים ביחס לאותן שנות המס.
עו"ד סרור מסתמך ככל הנראה על נוסחו הנוכחי של סעיף 145[א][2] לפקודה, נוסח שאיננו חל על שנת המס 1992. אסביר את דבריי.

להלן הנוסח הנוכחי של סעיף 145[א][2] לפקודה:


"[א] [1]
[2] פקיד השומה רשאי, תוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה נמסר לו הדו"ח, ובאישור הנציב - בתוך ארבע שנים מתום שנת המס כאמור, לבדוק אותו ולעשות אחת מאלה:
[א] לאשר את השומה העצמית;
[ב] לקבוע לפי מיטב שפיטתו את סכום הכנסתו של אדם, את הניכויים, הקיזוזים והפטורים המותרים ממנה על פי כל דין ואת המס שהוא חייב בו, אם יש לו טעמים סבירים להניח שהדו"ח אינו נכון;שומה לפי פסקת משנה זו יכול שתיעשה בהתאם להסכם שנערך עם הנישום".

8.     נוסחו של סעיף 145[א][2] שוּנָה בחוק לתיקון פקודת מס הכנסה [תיקון מס' 114] התשנ"ז - 1997 [ס"ח 1630 עמ' 186 מיום 17.07.97], [להלן - תיקון 114], על ידי כך שנקבע כי במקום תקופה של ארבע שנים בה רשאי פקיד השומה ליתן שומה לפי מיטב השפיטה, תבוא תקופה של שלוש שנים. בהוראת המעבר נאמר כי תחולתו של תיקון 114 היא לגבי הדוחות שיש להגיש לגבי שנת המס 1996 ואילך. יוצא שלגבי שנת המס 1992 חל הנוסח הישן, המובא להלן:

"(א)
(1) ...
(2) פקיד השומה רשאי, תוך ארבע שנים מתום שנת המס שבה נמסר לו הדו"ח, לבדוק אותו ולעשות אחת מאלה:
(א) לאשר את השומה העצמית;
(ב) לקבוע לפי מיטב שפיטתו את סכום הכנסתו החייבת של האדם ולשום אותו בהתאם לכך אם יש לו טעמים סבירים להניח שהדו"ח אינו נכון".
     
פיסקה [א][2] מעניקה לפקיד שומה סמכות לבדוק דו"ח שהוגש לו ולפעול על פי אחת הדרכים המנויות בסעיף. הנוסח הנוכחי של הפיסקה, כפי שתוקן בתיקון 114, זהה לנוסח הקודם למעט המילים "שלוש שנים" אשר החליפו את המילים "ארבע שנים".

המערער הגיש את הדו"ח על הכנסותיו לשנת המס 1992 בתאריך 30.4.93, ובתאריך 29.4.93 הוגש הדו"ח לשנת המס 1993. ההסכמים עם המשיב לגבי אותן שנות המס נחתמו בתאריכים 18.4.94 ו- 24.8.96 בהתאמה.

9.     על פי נוסחו הישן של סעיף 145(א)(2) לפקודה, שהוא עדיין בתוקף לגבי שנות המס 1992 ו-1993, רשאי פקיד השומה לעשות שימוש בסמכותו במשך ארבע שנים מתום שנת המס בה נמסר הדו"ח, תקופה המסתיימת ביום 31.12.97 בכל הנוגע לשנת המס 1992. בענייננו, שבו לא הורשע המערער בעבירות פליליות, הדרך היחידה לשנות את השומה או ליתן צו בגינה היא הפעלת סעיף 147[א][1] לפקודה, סמכות הניתנת להיעשות במשך שנה נוספת, דהיינו עד 31.12.98.

וכך אומר סעיף 147(א) לפקודה:

"(א)(1) הנציב רשאי, ביזמתו הוא או לבקשת הנישום, תוך התקופה המסתיימת כתום שנה לאחר שהתקופות שנקבעו בסעיפים 145(א) או 152(ג) לפי המאוחר, או תוך שש שנים מיום שנעשתה לנישום שומה לפי סעיף 145(ב),לפיהענין,לדרוש את הפרוטוקול של כל הליך לפי פקודה זו שנקט פקיד שומה, ומשקיבל את הפרוטוקול רשאי הוא לערוך כל חקירה שתיראה לו, או להביא לעריכת חקירה כאמור, ורשאי הוא, בכפוף להוראות פקודה זו, ליתן בענין זה כל צו שייראה לו.
(2) הורשע הנישום בעבירה לפי סעיפים 216ב או 217 עד 220 או הוטל עליו כופר כסף לפי סעיף 221, רשאי הנציב לפעול כאמור בפסקה (1), תוך תקופה המסתיימת בתום שנה מיום ההרשעה או מיום תשלום הכופר, לפי הענין, או עד תום התקופה הקבועה בפסקה (1), לפי המאוחר;
(3) מסר אדם דו"ח לפי סעיף 145(א)(1) ופקיד השומה לא הפעיל את סמכותו לפי סעיף 145(א)(2), רשאי הנציב לפעול כאמור בסעיף זה רק אם הנישום הורשע בעבירה לפי סעיפים 216ב או 217 עד 220 או הוטל עליו כופר כסף לפי סעיף 221".

ניתן לקבוע, אם כן, שלגבי שנת המס 1992 ניתן להפעיל את סעיף 147, וביחס לשנת המס 1993 לא היה מקום להעלות את הטענה כלל, משום שתקופת ארבע השנים עדיין לא הסתיימה, ולא היה צורך לנצל את השנה הנוספת שהסעיף מעמיד לרשות פקיד השומה.

10.     לטענת עו"ד סרור בסיכומיו משלא הורשע המערער בעבירות המנויות בפסקה 147[א][2] אין לנציב סמכות ליזום הליכים לפי סעיף 147 לפקודה לגבי שנות המס 1992 ו- 1993. משהראינו כי המשיב פעל על פי הסמכות המוקנית לו בפיסקה [א][1] לסעיף 147, אין הוא זקוק להרשעה פלילית של המערער לשם פתיחת השומה. מסקנתי היא איפוא, כי לא היה פגם בהפעלת סמכות הנציב לפי סעיף 147 לפקודה, לגבי שנת המס 1992.

11.     טענה משפטית אחרת של ב"כ המערער היא, שמאחר ששנות המס 1992-1995 הסתיימו כולן בהסכמים, אין פקיד השומה או הנציב רשאים לפתוח אותן, גם לא מכח סעיף 147. לטענתו, משהושג הסכם יש לכבדו ואין לעקוף את הסכמת הצדדים על ידי פתיחת השומה לפי סעיף 147. טענה זו יש לדחות. סמכותו של הנציב לפי סעיף 147 חלה על כל שומה באשר היא ללא כל הבחנה. נאמר כי הנציב רשאי "לדרוש את הפרוטוקול של כל הליך לפי פקודה זו שנקט פקיד שומה". אין בהוראה זו שום הגבלה על סוג ההליך או טיב השומה וניתן לדרוש את הפרוטוקול ולערוך חקירה לגבי כל שומה באשר היא. אוסיף כי עם כל החשיבות שיש לכיבוד הסכמים לא יעלה על הדעת שהנציב לא יהיה רשאי לפתוח שומה שהסתיימה בהסכם, למרות שהנישום הודה בהשמטת הכנסות. הדבר פשוט אינו הגיוני.

12.     עו"ד סרור לא טען בסיכומיו שום דבר אחר כנגד תקינות הליך של פתיחת השומה, לרבות טענה בדבר זכות השימוע של המערער. בכל זאת אבקש להוסיף כי ניתנה למערער יותר מהזדמנות אחת להשמיע את דברו, בטרם הוחלט על פתיחת השומה, אך הוא לא ניצל אותה מטעמים שלו ועל כן לא יוכל להישמע בטענה כי זכות הטיעון לא מומשה. סעיף 147[ג] קובע כי לא יינתן צו לפי סעיף קטן [א] המגדיל את השומה, אלא לאחר שניתנה לנישום הזדמנות סבירה להשמיע טענותיו. מדובר על הזדמנות סבירה להשמיע ולא על השמעת טענות בפועל, ועל כן אם בחר המערער שלא להשמיע טענותיו, למרות שניתנה לו הזדמנות כזו, אין לו אלא להלין על עצמו.
בנימוקי הערעור טוען המערער כי השומה מוטעית שכן היא מתעלמת מהוצאות התפעול וההנהלה שהיו למערער בייצור אותה הכנסה שהועלמה. אומנם עו"ד סרור חוזר על הטענה בסיכומיו אולם יש לראותו כמי שזנח אותה וזאת בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית. למעלה מהדרוש אומר כי הדעת נותנת כי את הוצאות ההנהלה וכן ההוצאות הכלליות וגם הוצאות הרכב הקבועות דרש המערער במלואן בעת שהגיש את הדוחות, ולכל היותר השמיט, אם בכלל, חלק מההוצאות המשתנות.

על המערער היה להביא ראיות להוכחת טענתו בדבר קיומן של הוצאות כאלה, שכן המערער נושא תמיד בנטל ההוכחה והוא המתחיל בהבאת ראיות. בית משפט זה התייחס בעבר לעניין נטל ההוכחה ולמקרים בהם לא הובאו כל ראיות מטעם המערער ואני מפנה לדברים שנאמרו לעניין זה בעמ"ה (נצרת) 185/99 מזרחי שמחה נגד פקיד שומה טבריה, תק-מח 2001(2), 15326.

ולשיטה אחרונה: המשיב הסתמך על ממצאי מס ערך מוסף ועל פסק הדין שניתן בענינו של המערער. מדובר בראיות מנהליות שהמשיב כרשות מנהלית, רשאי להסתמך עליהן. משקלן גובר נוכח העובדה שהמערער לא ניסה לכפור בהליך הקודם או בערעור הנוכחי, בנכונותם של סכומי ההשמטה. בנסיבות הללו מקבלות הראיות המנהליות תוקף של ראיות ממש.

הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ₪ נכון להיום.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מס הכנסה - סיווג שונה

  2. החזר מיסים עקיפים

  3. סרט קופה רושמת

  4. הכנסה אינטגרלית

  5. ניהול ספר הזמנות

  6. ניהול קופה רושמת

  7. כתב אישום מס הכנסה

  8. הנורמה האנטי תכנונית

  9. מס הכנסה מוסד ציבורי

  10. הצעת חוק מיסים עקיפים

  11. תשובה על השגה תוך שנה

  12. סעיף 86 לפקודת מס הכנסה

  13. העברת הפסדים לשנה הבאה

  14. ערעור על שומות מס הכנסה

  15. מרוץ ההתיישנות מס הכנסה

  16. סעיף 155 לפקודת מס הכנסה

  17. סעיף 147 לפקודת מס הכנסה

  18. סעיף 217 לפקודת מס הכנסה

  19. סיווג הכנסה מיגיעה אישית

  20. עבירות לפי פקודת מס הכנסה

  21. עורך דין לענייני מס הכנסה

  22. סטייה מהותית בניהול ספרים

  23. פקודת מס הכנסה (נוסח חדש)

  24. ביטול צו לפי פקודת מס הכנסה

  25. ממצאי חקירה במס הכנסה ומע''מ

  26. הוכחת ''כוונה'' להעלים מיסים

  27. אי הגשת דוחות למס הכנסה במועד

  28. קביעת שווי עסקה ע''י מס הכנסה

  29. מיקור חוץ של הוצאות - מס הכנסה

  30. סמכות נציב מס הכנסה לתקן שומות

  31. הצהרה על רווח גדול מדי במס הכנסה

  32. ערעור מס הכנסה על פי מיטב השפיטה

  33. ערעור על שומת מס הכנסה לאחר הרשעה

  34. משיכת כספים מקופת חברה - מס הכנסה

  35. תיקון דוחות מס הכנסה של אדם שנפטר

  36. טענות עובדתיות חלופיות - דיני מיסים

  37. תפיסת מסמכים על ידי היאחב''ל למס הכנסה

  38. תביעה לתשלום חוב בגין אי תשלום מס הכנסה

  39. פריסת תשלומים מס הכנסה - דרישה למתן בטוחה

  40. מס הכנסה: אחוז חומר גולמי גבוה בשיעור בלתי סביר

  41. חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 132), התשס"ב-2002

  42. סעיף 147(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961

  43. כללי מס הכנסה (ניכוי הוצאות חיבור למרשמי מחשב), התשנ"א-1991

  44. הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (הוראת שעה), התשמ"ו-1985

  45. תקנות מס הכנסה (הקלה ביחסי גודל בסוגי מיזוגים מסוימים), התשס''ג-2003

  46. נטען כי לא הומצאו מסמכים המאשרים גרסת החייב כי הגיש דוחות שוטפים למס הכנסה

  47. חוק מס הכנסה (ניכויים מיוחדים בשל אינפלציה) (הוראת שעה ותיקוני חוק), התשמ"א-1981

  48. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון