עסקת קומבינציה ומכירת דירה במקביל

השינוי בממכר עצמו ובתמורה עבורו הם שינויים מהותיים בתוכן החוזה ומהווים עסקה חדשה.

עסקת קומבינציה ומנגד ממכר של מלוא הזכויות במקרקעין, יש ביניהם הבדלים ברי משמעות משפטית, אשר הופכים את התוספת להסכם על המסמך הנלווה, לעסקה אחרת.

שווי המקרקעין לעניין מס רכישה אשר נגזר מהמסמך הנלווה, משנה לחלוטין את מהות העסקה.

להלן פסק דין בנושא עסקת קומבינציה ומכירת דירה במקביל:

פ ס ק ד י ן

עו"ד דב שמואלביץ, חבר
עיקרי העובדות
1.     ביום 15.1.90 התקשרה חברת נאות דברת פיתוח ובניין בע"מ (להלן - "העוררת"), עם חברת דיור ב.פ. בע"מ ופרדס א.ד.ס. בע"מ (להלן - "המוכרת"), בעיסקת קומבינציה אשר במסגרתה רכשה העוררת 10 דונם, תמורת שירותי בנייה ל- 5 דונם שנותרו ביד המוכרת.

2.     עיסקה זו דווחה ביום 4.3.90.

3.     שווי העסקה עמד על סך 4.8 מליון $.

4.     ביום 30.1.90 התקשרה העוררת עם המוכרת בעיסקה חדשה / מסמך מתקן (להלן - "מסמך נוסף"), אשר קבע כי התמורה תהיה בדרך של תשלום 1/3 מן התמורה, שתתקבל בעת מכירת הדירות לכשתסתיים בנייתן.

5.     כחלק מן העיסקה החדשה / מסמך מתקן, נערך מסמך נלווה, אשר בו התחייבה העוררת לשלם סך מינימום של 7.6 מיליון $, בתוספת הצמדה וריבית שנתית בשיעור 8%.
     המסמך הנלווה, נחתם רק על ידי העוררת ולא על ידי המוכרת.

6.     ביום 19.8.91, אישר הממונה המחוזי, כי שווי העיסקה לענין מס הרכישה הינו: 12.5 מיליון ש"ח, כפי שהוסכם בענין השגה לענין מס רכוש.
7.     הוצא שובר תשלום למס רכישה, על פי שווי עסקה אשר הוערך בסך 12,5 מיליון₪.

8.     ביום 3.2.1999 - כחלוף 9 שנים מיום העיסקה, הוציא המשיב שומה בגין העיסקה החדשה / מסמך מתקן מיום 30.1.90, אשר הוערכה בסך 6,250,000 $, בגין רכישת 1/3 הנותר מן הקרקע.

9.     העוררת הגישה השגה על השומה החדשה מיום 3.2.1999. השגה זו נדחתה.

10.     ביום 17.2.1999 הוצאה שומה נוספת לפי סעיף 82 לחוק. שווי הרכישה בשומה הנוספת נקבע לסך 31,805,880 ₪, בגין העדר הצהרה.

11.     בגין השומה הנוספת, הוגשה השגה אשר נדחתה, ומכאן הערר הנדון בפנינו.

טיעוני העוררת
12.     התיישנות - תקופת התיישנות הינה 7 שנים, אף אם נעלמו מן התובע עובדות המהוות חלק מעילת התובענה. בערר הנדון - היה דיווח "דה-פאקטו" לאורך השנים, על העיסקה במלואה.

13.     התיישנות לעניין מיסוי מקרקעין - הינה כחלוף 4 שנים, כמצויין בסעיף 85 לחוק.

14.     חלוף 9 שנים ממועד העיסקה, עד להוצאת השומה הסופית, מחילה על המשיב את עיקרון השיהוי, ובעקבותיו את זכותה של העוררת לטענת השתק.

15.     עיסקת תמורות ועיסקת קומבינציה ביסודן הינן זהות, והמסמך הנוסף לא שינה מהותית את העיסקה. אשר על כן, יש להחיל על עסקה זו את סעיף 85 לחוק, אשר מאפשר את זכות פתיחת השומה אך ל- 4 שנים.

16.     המסמך הנוסף מיום 30.1.90 דווח עם המש"ח במועד, באשר; הדיווח היה על רכישת החלקה במלואה.
17.     בדיווחים שונים לאורך בהשנים מעת חתימת חוזה הרכישה, היה על המנהל להסיק כי הקרקע נרכשה במלואה.
     כמו כן, מדיווחים המחוייבים למס הכנסה, דווח כי הקרקע נרכשה בשלמות.

18.     על פי חוות דעת שמאי מקרקעין, וכן במכתבו של הממונה האזורי מטעם המנהל, הוסכם כי שווי הקרקע לענין מס רכישה הינו 12,500,000 ₪.

19.     יש לערוך את תחשיב העיסקה לפי השווי בעת ההתקשרות בין הצדדים, ולא לפי התוצאות העיסקיות.

20.     לחילופין, והיה ולא תתקבל טענת העוררת לעיסקת מכר של יחידת הקרקע במלואה, יש לקבל את העיסקה בהתייחס ל- 2/3 מן הקרקע, ולחייב העוררת, אך בהתייחס לשליש הנותר המצוי במחלוקת בין הצדדים.

טיעוני המשיב
21.     ההסכם הנוסף אשר נחתם ביום 30.1.90, שינה מהותית את ההסכם המקורי מיום 15.1.90.

22.     העוררת לא הצהירה על השינוי ועריכת הסכם נוסף.

23.     למשיב נודע על ההסכם הנוסף רק בשנת 1999.

24.     לאור זאת כי ההסכם הנוסף שינה מהותית את ההסכם המקורי, ולאור זאת שההסכם הובא לידיעת המנהל במועד מאוחר, יכול המנהל לערוך שומה חדשה על פי סעיף 82 לחוק.

25.     קיימת התחייבות נוספת של העוררת, לתשלום מינימום של סך 7,600,000 $. התחייבות זו מופיעה בדו"חות הכספיים של העוררת משנת המס 1992.

26.     דיווחי העוררת במהלך מכירת הדירות, אינן יכולות להיות תחליף דיווח כדין ובמועד הנקוב בחוק.
27.     הסכמות העוררת והמשיב, בענין מס רכוש, היו אך על 2/3 מן הקרקע, ואין הן מהוות הוכחה לענין הנדון.
28.     טיעוני העוררת הבאים לידי ביטוי בחוות דעת שמאי המקרקעין, הינן טענות חדשות אשר לא בא זכרם בהשגה, ולכן אינן מתקבלות.

דיון ומסקנות
29.     מעיון בכתב הערר הראשוני וכתב הערר המתוקן וכן מתשובת המשיב, נחזה כי עומדות בפנינו מספר שאלות אשר בחלקן הינן עובדתיות ובחלקן הינן משפטיות.

30.     הפלוגתא הראשונה העומדת לפנינו הינה, האם ההסכם הנוסף שינה מהותית את ההסכם הראשוני. המשיב מכביר בהבחנות ביניהם. אנו נתייחס לשני הבדלים אשר יש בהם בכדי להכריע שאלה זו.
     היקף הממכר - ממכר של 100%, ומנגד ממכר של 2/3 הינם הבדלים ברי משמעות משפטית, אשר הופכים את התוספת להסכם אחר. כמו כן, התמורה אשר בדרך כלל הינה נגזרת מהשוני בהיקף הממכר, הינו שוני המשנה את מהות העיסקה.
     יפה לענייננו ע"א 349/85 "מנהל מס שבח נ' דודיס", מיסים א/6 (12/87) ה-53:
"השינוי בממכר עצמו ובתמורה עבורו הם שינויים מהותיים בתוכן החוזה ומהווים עיסקה חדשה".

     ההבחנה המיסויית, שערך המשיב ביחס להבדלים בין סוגי העיסקאות הנידונות בפס"ד זה, אף היא נותנת טעם להנחה כי מדובר בשתי עסקאות שונות.
     הבחנות נוספות שעורך המשיב, ואשר יש מקום לדון במהותם אינם נצרכים לדיון שבפנינו, שכן די לנו בשתי ההבחנות הנ"ל ואשר באים לידי ביטוי בפס"ד דודיס אשר צוטט בקצרה לעיל.

31.     מכאן קצרה הדרך לקביעה, כי חובה היתה מוטלת על העוררת לדווח על השינוי אם ברך של דיווח חדש על כל העיסקה, או למצער דיווח על התוספת של מכירת 1/3 מן הקרקע.

32.     אין חולק כי נטל ההוכחה לדיווח הנ"ל, מוטל על כתפי העוררת.

33.     הפלוגתה השנייה בין הצדדים הינה, האם ההסכם הנוסף מיום 30.1.90 אכן דווח למנהל.
     לית מאן דפליג, כי באם ההסכם הנוסף דווח עומדת לעוררת זכות טענה לשיהוי ולהשתק. כמו כן מוסכם על הכל, כי אם העוררת לא דווחה על ההסכם הנוסף, כי אז עומדת למנהל הזכות ואף החובה לבטל את שומותיה הקודמות, ולחייב את העוררת על העיסקה במלואה.

34.     טענתה של העוררת כי "דה-פאקטו" היא דווחה במהלך מכירת יחיד עד עתה, כעל מוכרת יחידה וכמי שמחזיקה במלא הזכויות במקרקעין בשלמותן, דינה להידחות. באשר סוג דיווח כנ"ל אינו יכול להוות תחליף לדיווח מסודר ומוכח, כדי שחיוביה במס ידונו בדרך מסודרת.

35.     העוררת העידה את עו"ד אולפינר אשר הצהיר כי ההסכם הנוסף הועבר למנהל. המשיב טען לאי מהימנות עדותם של כל עדי העוררת. מנגד, המשיב תמך יתדותיו בטיעונו כי ההסכם הנוסף לא דווח לו, בכך שאף אחד מכל המטפלים בתיק ברבות השנים, לא ראה מסמך כזה. משכך היו פני הדברים, אין ספק כי לא מספיק היה בעדותו של עו"ד אולפינר להוכחת העברת הדיווח למנהל.

36.     מעיון במסמכי התיק מזדקר נספח ה' לכתב הערר אשר בו משיגה העוררת כנגד סך חיובה במס רכוש. במענה להשגה זו, אשר נכתבה על ידי מר שמעון מחפוד כותב המשיב בלשון כדלהלן: בגין החלקה הנ"ל, נעשתה ביום 15.1.90 עיסקת מכר בין דיור ב.פ. לנאות דברת בע"מ, תמורת 1/3 מפידיון מכירת השטח שייבנה".
     הנה כי כן ערר זה אשר הוגש ביום 15.5.90 ובסמוך לו נענה, ובמענהלהשגה צויין, כי העיסקה היתה עיסקת "תמורות".

37.     נספח יג לכתב הערר הינו השגה בענין השומה אשר נערכה בשנת 1999. במענה להשגה זו, מר אסולין מאיר סגן הממונה האזורי, משתמש בסעיף 5 להחלטה . בטיעון, כי "ביום 22.2.90 ציין המוכר כי נעשתה עיסקת אחוזים של 2/3 ו- 1/3". לאמור, המנהל בהחלטתו, משתמש בהתנסחות של המוכר שרמת ידיעותיו בתחום המיסי, ולהבדל המדויק בין עיסקת תמורות ועיסקת "קומבינציה" לא ברורה.
     מנגד עומדת בפנינו התנסחות של מר שמעון מחפוד, אשר עריכת שומות היתה לחם חוקו בשנת 1991, והוא מתנסח בענין מס רכוש בסמוך למועד הדיווח על עיסקת הרכש נשוא פס"ד זה, כי נעשתה כאן עיסקת תמורות.

38.     ניסוח זה של מר שמעון מחפוד, אשר יצא מתחת ידו של המנהל, מביא להנחה כי היה מידע למנהל בסמוך למועד הדיווח, כי העיסקה היתה בדרך של תמורות.
     אין הסבר, למוצג מ/5 שהינו גיליון תרשומת מיום 21.8.90 ובו מר שמעון מחפוד עורך תחשיב לשווי העיסקה לענין מס שבח ומס רכישה. בגיליון תרשומת זה, אשר נערך כחדשיים לאחר מתן תשובתו לערר בענין מס רכוש (נספח ה' לכתב הערר) שב מר שמעון מחפוד ועורך תחשיב לפי עיסקת אחוזים של 2/3 ו- 1/3.

39.     העולה מן הדברים כי בסמוך למועד הדיווח היה מידע ביד המנהל, כי התמורה בעיסקה היתה בדרך של תמורות.
     הנה כי כן יש רגליים לעדותו של עו"ד אולפינר, כי הוא העביר את ההסכם הנוסף למנהל במסגרת הדיווח הנדרש.

40     המשיב בסיכומיו ובדיון, מעלה את מסמך מ/3 אשר הינו התחייבות העוררת לתשלום סך מינימום, בתנאי ותאושר תב"ע חדשה. מסמך זה, אשר מועדו אינו ידוע, והינו בחתימת צד א, מקבל תימוכין משמעותיים מהדו"חות הכספיים של העוררת לשנת המס 1992. מסמך זה והדו"חות הכספיים עוסקים בענין התמורה בעיסקה הנדונה.
     אין ספק כי מסמכים אלו מניפים "דגל אדום בוהק" ויתכן אף "דגל שחור" מעל עמדתה של העוררת.
     טיעונים אלו, הובאו במסגרת הערר הנדון בפנינו, כראיה לאי-מהימנות העוררת. לו הערר היה נדון ביחס לשיעור התמורה בעיסקה, היה מקום לדון ביחס למעמדם של מסמכים אלו. לא אחת מורגל על לשונו של המשיב, הטיעון של "הרחבת חזית", או "הטענה לא נטענה בכתב ההשגה". מה לנו, כי נמנע מלהשתמש בטיעון זה לענייננו. אין בתשובת המשיב להשגה, ערעור על סך התמורה המוערכת בעיסקה זו. לכן מסמכים אלו ידונו רק במסגרת הראייתית לאי מהימנות העוררת. ובמשקלם ביחס לראיות העוררת.

41     לכשנשקול את השתלשלות העיסקה, אף אם קיים פגם במהימנות העוררת, אין להמנע מלתת את משקל היתר הראוי לניסוח התשובה להשגת מס רכוש (נספח ה' לכתב הערר), אשר מכריע את הכף לכך כי היה מידע ביד המנהל לאופי העיסקה "עיסקת תמורות" ולכן קמה לעוררת הזכות לטענת השתק, ולמגבלות על פי סעיף 85 לחוק.

42.     כפי העולה ממוצג מ/5 - גיליון תרשומת, תחשיב המנהל התייחס רק ל- 2/3 מן הקרקע. אין לפטור את העוררת מחבותה ביחס ל- 1/3 קרקע אשר נתון היה במחלוקת, ולגביו אין ספק כי הוא לא נישום, ועל העוררת לשאת בחבותה זו.


43.     העולה מן האמור כי על העוררת לשאת בחבויות המיסוי לפי ערך עיסקת תמורות בסך 7.6 מיליון דולר מיום 15.1.1991. יש לנכות את הסך ששולם לפי ערך 4.8 מיליון דולר, יתרת הסכום תמוסה בהתאם להתחייבות העוררת בתוספת הצמדה וריבית שנתית בשעור 8% כאמור בהתחייבות העוררת.

העוררת תשא בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל.



דב שמואלביץ, עו"ד


אלכס הילמן, רו"ח - חבר הועדה:
1.     חברי עו"ד דב שמואלביץ התעלם, בהתייחסותו לעיקרי העובדות ולטיעוני המשיב, לעובדה שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים והיא, כי בדיווח על העסקה ביום 4.3.90, צורף הסכם הקומבינציה מיום 15.1.90 . באותו מועד היו כבר הצדדים לעסקה קשורים ביניהם בעסקה חדשה ואין מחלוקת כי מסמך מ/3 אשר בעניינו ובמשמעותו אדון בהמשך, לא הועבר ביום 4.3.90 כחלק מהדיווח למשיב.

2.     ראשית אזכיר לעניין זה את האמור בסעיף 4 ו -5 בעיקרי העובדות כפי שהביאן חברי לעיל:
ביום 30.1.90 התקשרה העוררת עם המוכרת בעסקה חדשה במסמך מתקן הוא "המסמך הנוסף". כחלק ממנו נערך מסמך נלווה הוא מ/3 (להלן - "המסמך הנלווה"), אשר בו התחייבה העוררת לשלם סך מינמום של 7.6 מיליון $ בגין העסקה נשוא העירעור ולמעשה בגין כל זכויות המקרקעין, בתוספת הצמדה וריבית שנתית בשיעור 8%.
מסמך זה, המוזכר על ידי חברי בדיון ובמסקנות בפסקה 40, והסכום המופיע בו כהתחייבות העוררת, הינו לטעמי נדבך מרכזי במחלוקת שבין הצדדים ובקביעת השומה.
עו"ד אולפינר אשר טיפל בעסקה זו ואחראי היה על הדיווח מטעם העוררת, העיד מטעמה ואישר בעדותו, כי המסמך הנלווה לא הוגש למשיב ונימק את אי הגשת המסמך למשיב בטיעון תמוה של העדר רלוונטיות.

3.     חברי מציין את העובדה כי המסמך הנלווה נחתם רק על ידי העוררת. לעניין זה אין כל משמעות, שכן מדובר במסמך התחייבות של העוררת (רוכשת המקרקעין) וככזה הוא אינו אמור להחתם על ידי המוכרת. יתרה מזו - החל משנת 1992, כפי שמציין זאת חברי, מופיעה התחייבות זו באופן ברור ומפורש בדוחותיה הכספיים של העוררת.

4.     על פי טעוני המשיב נודע לו על ההסכם הנוסף והמסמך הנלווה רק בשנת 1999. לטענתו המסמך הנלווה כמו גם העובדה שההתחייבות על פיו לתשלום מינימום של 7.6 מיליון דולר, מופיעה כהתחייבות בספרי העוררת כבר בשנת 1992, נותנים אינדיקציה לעניין שווי העסקה למס רכישה. חברי נותן משקל רב למענה להשגה לשומת מס רכוש והדברים אשר נכתבו על ידי כותב המענה מר שמעון מחפוד וההנחה הנגזרת לדבריו, שלמנהל היה מידע בסמוך למועד הדיווח כי העסקה היתה בדרך של תמורות. אין אנו נדרשים להניח הנחות שכאלה, שממילא ניתנות להסבר או לסתירה, במיוחד במקום בו הן אינן קשורות במישרין לעניין המחלוקת שבפנינו והצדדים לא נדרשו להתייחס אליהן.

5.     בדיון שעורך חברי ובמסקנותיו קיימת התעלמות מהמסמך הנלווה והשלכותיו לעניין השומה וקביעת שווי המקרקעין למועד העסקה. עמדתו היא, כי המסמך הנלווה הובא ואמור להיות נידון רק כראיה לאי מהימנות העוררת. עמדה זו אינה מקובלת עלי ובשולי הדברים אוסיף כי היא אף סותרת דימויים אותם מביא חברי באומרו, כי באי הגשת מסמך זה יש משום "דגל אדום בוהק" או "דגל שחור". אוסיף לדימויים אלה ואומר, כי המסמך הנלווה הינו ראיה חד משמעית באשר לשווי העסקה ולגובה השומה למועד ההתקשרות בין הצדדים לעסקה נשוא עירעור זה, כפי שגם מסכים בסופו של דבר חברי בסעיף 42 לעיל.

מסקנות
6.     עסקת קומבינציה ומנגד ממכר של מלוא הזכויות במקרקעין, יש ביניהם הבדלים ברי משמעות משפטית, אשר הופכים את התוספת להסכם על המסמך הנלווה, לעסקה אחרת. שווי המקרקעין לעניין מס רכישה אשר נגזר מהמסמך הנלווה, משנה לחלוטין את מהות העסקה.
     ואכן כדברי חברי, יפה לענייננו ע"א 349/85 "מנהל מס שבח נ' דודיס", מיסים א/6 (12/87) ה - 53 ובעיקר המשפט הבא:
     "השינוי בממכר עצמו ובתמורה עבורו הם שינויים מהותיים בתוכן החוזה ומהווים עסקה חדשה".

7.     מכאן קצרה הדרך לקביעה, כי חובה היתה מוטלת על העוררת לדווח על השינוי בדרך של דיווח חדש על כל העיסקה ולצרף את המסמך הנלווה, שהינו לדעתי כאמור רלוונטי ביותר ונותן אינדיקציה ברורה לשווי הזכויות שנרכשו לעניין מס רכישה - 7.6 מיליון דולר בערכם ליום הרכישה. סכום זה מהווה לכשעצמו בסיס הכרחי לשומה החדשה, כשזו מוצאת בחלוף שנים רבות לפי סעיף 82 - לענייננו, עם גילוי המסמך הנלווה (שומה בהעדר הצהרה).

8.     יתרה מזו - אף שאין אנו נדרשים בהכרח להתמודד במישרין עם הסכום הנקוב במסמך הנלווה, אלא רק עם סוגיית ההתיישנות וההשתק, אני מציע לועדה לקבוע באופן ברור, כי סכום זה - 7.6 מיליון דולר - הינו שווי המקרקעין למועד העסקה.

9.     באשר לסוגיית ההתיישנות וטענת ההשתק שמעלה העוררת - אין בליבי ספק כי בנסיבות אלה דינה להדחות. על פי סעיף 73 לחוק, החובה להגיש הצהרה, מוטלת על העוררת והיה עליה להגיש הצהרה מלאה על גבי הטופס המתאים כקבוע בחוק (סעיפים 73 (ב) ו - 112 לחוק) על כל המסמכים הרלוונטיים, לרבות המסמך הנלווה.
     לית מאן דפליג כי העוררת לא הגישה הצהרה כדין בכל הקשור לשינוי העסקה בהתייחס למסמך הנלווה, אשר כאמור הינו מסמך רלוונטי ביותר לשומה וחשיבותו מכרעת. מכאן שאין לבוא בטרוניה על המשיב שלא הסיק מסקנה מהמסמך שלא היה בפניו.
10.     מהאמור לעיל עולה עמדתי, כי האופן החלקי בו דווח ההסכם הנוסף מיום 30.1.90 ע"י העוררת, נותן למנהל בסיס ראוי ומוצק להוצאת שומה ע"י המנהל לפי סעיף 82 לחוק - למעשה שומה בהעדר הצהרה.

11.     בנסיבות דנן, השוני בין עסקת הקומבינציה עליה דווח בהצהרה הראשונה לבין העסקה המלאה, לרבות הסכום הנקוב במסמך הנלווה המהווה למעשה את סכום שווי המקרקעין לעניין מס הרכישה, הינו שוני מהותי שחייב הצהרה כדין במועד הדיווח (4.3.90). ועתה, משחלפו שנים מיום הפיכת השומה שהתבססה על דיווח חלקי לשומה סופית, העוררת לא יכולה לרחוץ כפות ידיה בטענת שיהוי.

12.     באשר לסכום המס הנגזר מהאמור לעיל אוסיף, כי בסעיף 65 לסיכומים של ב"כ המשיב נאמר במפורש, כי במידה ויידחה הערר יופחת מהסכום לתשלום כל סכום ששולם בשעתו כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית. אני מציע לאמץ את ההצהרה הנ"ל כחלק מפסק דין זה.

13.     לאור מכלול האמור לעיל, אני מציע:
א.     לדחות את הערר ולחייב את העוררת לשלם למשיב הוצאות ראויות.
ב.     יש להפחית מסכום המס לתשלום, הנגזר משווי העסקה ליום הרכישה על פי המסמך הנלווה כאמור לעיל, את סכום המס ששולם כאמור בהצהרת ב"כ המשיב בסעיף 65 לסיכומיה.

     

אלכס הילמן,רו"ח
י. בן שלמה, שופט בדימוס
אני מצטרף לחוות דעתו של חברי המכובד אלכס הילמן. ברצוני להוסיף אי אלו הערות.
לא שנוי במחלוקת, כי העוררת הגישה למשיב הצהרה אחת בלבד, שהתייחסה לעסקה הראשונה מיום 15.1.90 ולא הגישה הצהרה כדין בכל הקשור לשינוי העסקה (מ/3 מיום 30.1.90) מעסקת קומבינציה לעסקת מזומנים (ראו עמ' 13 לפרוטוקול). מכאן, שאין לבוא בטרוניה על המשיב שלא הסיק מסקנה מהמסמך מ/3 שלא הוגש על דרך ההצהרה ולא היה בפניו.

חברי הנכבד דב שמואלביץ לא התעלם מן העובדה שהעוררת לא קיימה את המוטל עליה והדגיש (בסעיף 35 לחוות דעתו) כי לא די היה בעדותו של עו"ד אולפינר כדי להוכיח את טענתה של העוררת. עלי להדגיש, כי לאחר ששקלתי בכובד ראש את הראיות שהובאו בפנינו, לא השתכנעת מגרסתה של העוררת. בנסיבות דנן, התנהגותה של העוררת מורה כי היא ביקשה להתחמק ממס וכי לא נהגה ואינה נוהגת בתום-לב.

אף אם תאמר (ואינני אומר זאת), כי המשיב לא היה מספיק ער ולא הבחין במצב לאשורו, במועד מוקדם, אין לצפות מאתנו שנקבל את טענת ההשתק ונורה למשיב להמשיך לטעות וליתן לעוררת להנות מפרי הבאושים.

בנסיבות דנן, מוסמך היה המשיב להשתמש בשיקול הדעת המסור לו מכוח סעיף 82 לחוק כדי לתקן את המעוות, שאלמלא עשה כן היה מותיר בידי העוררת סכום המס שהיה עליה לשלם אילו נהגה כמתחייב מהוראות החוק.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו ע"י בית המשפט העליון מפי כב' השופט א' גרוניס , בע"א 909/06 רורברג קבלנות והנדסה בע"מ נ מנהל מס שבח נ. מנהל מס שבח תל-אביב (פסק דין מיום 22.2.08 - טרם פורסם):
"10. יש אף לדחות את טענת המערערת כי המשיב מושתק מלטעון ששנת הרכישה הינה 1974, לאור העובדה כי בעת מכירה קודמת של

דירות באותו בניין, נקבעה על ידו שנת 1957 כשנת הרכישה לצורך חישוב מס השבח. אכן, ייתכנו מקרים בהם רשות מינהלית תהיה כבולה להחלטה, אף אם זו נתקבלה מחמת טעות. ואולם, בענייננו לא ניתן לומר כי המשיב, בהחלטתו לראות בשנת 1974 כשנת הרכישה לגבי הדירה המסוימת, חזר בו מהחלטה קודמת שלו. זאת, מאחר שהמשיב קיבל החלטה נפרדת בנוגע למועד הרכישה בכל פעם שהתבצעה מכירה של דירה בבניין. מה שניתן לומר הוא שנפלה טעות בהחלטות קודמות של המשיב באשר למועד הרכישה. משעמד הוא על טעותו, לא ביקש המשיב לתקן את החלטותיו השגויות, אלא הסתפק בייחוס מועד רכישה נכון לגבי מכירת הדירה שעמדה לדיון בפניו (ראו, ע"א 2306/04 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' מועצה מקומית קרית טבעון, פיסקה 9 (לא פורסם, 7.11.07)). כבר מטעם זה, סבור אני כי יש לדחות את טענתה של המערערת. אוסיף, כי אף אילו סברתי כי מדובר בחזרה של המשיב מאותה החלטה, ספק אם היה מקום לפסול אותה ..."

אינני רואה כל מקום לעסוק בחישוב המס, כל שעלינו לעשות הוא לענות על השאלה, אם נפל פגם בהחלטת המשיב. לעניין זה אני קובע כי המשיב לא שגה בהחלטתו.
לאור האמור לעיל, אף אני סבור כי דין הערר להידחות. אשר להוצאות, אני סבור שיש לחייב את העוררת לשלם הוצאות ריאליות בסך 30,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום.



                                        

                                        י. בן שלמה, שופט בדימוס



לאור האמור לעיל הוחלט ברוב דעות, לדחות את הערר כמפורט בחוות דעתו של חבר הוועדה
רו"ח אלכס הילמן.
העוררת תשלם למשיב הוצאות בסך 30,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מהיום.
ערבות או פקדון, אם הופקד, למסור לידי ב"כ המשיב ע"ח ההוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת הסכם קומבינציה

  2. פרשנות הסכם קומבינציה

  3. דמי תיווך בעסקת קומבינציה

  4. תביעה ביחס לעסקת קומבינציה

  5. הוצאות בניה בעסקת קומבינציה

  6. תביעה לביטול הסכם קומבינציה

  7. הסכם קומבינציה עם אדם שנפטר

  8. עסקת קומבינציה - ליקויי בניה

  9. עסקת קומבינציה על קרקע חקלאית

  10. אחריות מקצועית בעסקת קומבינציה

  11. איחור במסירת דירה בעסקת קומבינציה

  12. עסקת קומבינציה ומכירת דירה במקביל

  13. חבות בעל הקרקע כלפי רוכש דירה בעסקת קומבינציה

  14. פסק דין ניתן בתביעות הדדיות שעניינן הסכם קומבינציה

  15. תביעה בגין עסקת קומבינציה במקרקעין - מכירת זכויות לקבלן

  16. תביעה לחייב לבצע רישום בפנקס בתים משותפים בעסקת קומבינציה

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון