מס ערך מוסף


מס ערך מוסף (מע"מ) הינו מס עקיף הנגבה בשלבים, כשבכל חלק של הייצור והשיווק נקבע חלק ממנו עפ"י תוספת הערך של השלב שבו עוסקים.

פלוני, הקונה חומר גלם, כשהוא משלם עבורו - הוא משלם עבור ערכו בתוספת מע"מ. לאחר שיעבד חומר גלם זה למוצר מוגמר וימכרהו במחיר גבוה יותר - יהיה עליו להוסיף לו מע"מ שאותו עליו לשלם.

אך מהמע"מ שהוא ישלם, ינוכה "מס תשומות" - אותו המס אשר הוסף למחיר חומר הגלם כשקנה אותו.

התוצאה היא שאת המס ששילם עם רכישת חומר הגלם הוא יקבל בחזרה, ואילו את המע"מ גילגל אל מי שסיפק לו את המוצר המוגמר.

בדרך זו, מגולגל תשלום המס עד שבסופה של השרשרת, הצרכן של אותו המוצר - הוא שנושא במע"מ.


להלן פסק דין בנושא תשלום מס ערך מוסף:

פסק דין

העובדות

1.     העובדות הצריכות לעניין ערעור זה אינן שנויות במחלוקת וב"כ הצדדים הודיעו כי הם מוותרים על חקירות נגדיות של מצהירי הצדדים.
     ואלה עיקרי העובדות.
המערערת הינה יזמית מקרקעין הבונה פרוייקטים שונים למגורים באשקלון. תנאי לקבלת היתרי הבניה הנדרשים לאותם פרוייקטים הינו ביצוע עבודות פיתוח ותשתית של השטחים הציבוריים באותם המתחמים - לאמור, כבישים, מדרכות, ביוב, תיעול וכיוצ"ב. לצורך ביצוע עבודות אלה ערכה המערערת הסכם עם החברה הכלכלית לאשקלון [להלן: "חכ"א"] הנמצאת בבעלותה ובשליטתה של העיריה [להלן: "הסכם הפיתוח"].
חכ"א ערכה את הסכם הפיתוח עם המערערת במסגרת הסכם שנערך בינה לבין העיריה המסמיך את חכ"א לחתום על הסכמי פיתוח עם יזמים בשטח העיר אשקלון [דוגמת הסכם הפיתוח דנן].
במסגרתו של אותו ההסכם [להלן: "הסכם חכ"א"], התחייבה העיריה להעניק ליזמים שיתקשרו בהסכמי פיתוח עם חכ"א הנחות באגרות ובהיטלים שהיו מוטלים עליהם ע"י העיריה כתנאי למתן היתרי הבניה - וזאת בשיעורים שפורטו באותו ההסכם [50% מהיטל פיתוח מפעל המים, היטל ביוב ציבורי ו-45% מאגרת תיעול].

2.      35% מתוך הסכומים ששילמה המערערת לחכ"א עבור ביצוע עבודות הפיתוח, נזקפו ע"י חכ"א כתשלומי המערערת עבור אותן הקלות שזכתה בהן [מכח הסכם חכ"א] באגרות ובהיטלים.
בהתאם לכך, הוציאה חכ"א למערערת קבלות בגין אותם הסכומים ובמקביל הוציא לעיריה חשבוניות מס על אותם הסכומים.
אשר ליתרת 65% מתשלומי המערערת לחכ"א עפ"י הסכם הפיתוח, הוצאו ע"י חכ"א למערערת חשבוניות מס, והמערערת קיזזה בדוחותיה למע"מ את סכומי מס התשומות בגין אותן החשבוניות.
בשומה שערך המשיב למערערת עפ"י סמכותו שבסעיף 77 לחוק מע"מ [להלן: "החוק"], בוטלו על ידו אותם הקיזוזים והמערערת חוייבה בה בתשלום מלוא הסכומים שקוזזו. השגת המערערת על אותה השומה נדחתה ומכאן ערעורה זה שבפני.


טענות הצדדים

1.     תמצית טענות המשיב לאי הכרתו בניכוי מס התשומות נשוא חשבוניות חכ"א הנ"ל הינו [כמפורט בפתח סיכומיו]:

"לא התקיימה כל עיסקה שנערכה בין חכ"א למערערת. המערערת שימשה רק כגורם המממן עיסקה אחרת שנערכה [למעשה -י.א.] בין חכ"א לעירית אשקלון. בין המערערת לחכ"א לא נערכה כל "עיסקה חייבת" במובנו של חוק מע"מ. משכך, החשבוניות שהוציאה חכ"א למערערת הן חשבוניות שלא כדין עפ"י ס' 38 (א) לחוק, ואין לנכות את מס התשומות הנקוב בחשבוניות אלה".

ביסוד עמדתו זו של המשיב עומדת טענתו כי עבודות הפיתוח נשוא ההסכם שבין המערערת לחכ"א הינן עבודות אשר ביצוען מוטל עפ"י דין על העיריה - ואשר לצורך מימונן רשאית העיריה, עפ"י הדין וחוקי העזר, לחייב את מבקשי היתר הבניה [המערערת דנן] לשלם את האגרות וההיטלים הקבועים לעניין זה.
נמצא איפוא כי אותן עבודות פיתוח מבוצעות למעשה ע"י חכ"א עבור העיריה [לצורך ביצוע חובותיה עפ"י דין] כאשר חלקה של המערערת אינו אלא במימון אותן העבודות.
לאור זאת, כך המשיב, אין המדובר ב"עיסקה" שבין חכ"א לבין המערערת אלא בעיסקה בין העיריה לבין חכ"א - ועל כן, אותן חשבוניות מס שהוצאו ע"י חכ"א למערערת - הוצאו שלא כדין.

2.     המערערת טוענת כנגדו, כי עבודות הפיתוח האמורות מהוות חלק בלתי נפרד מתשומותיה בביצוע עסקי הבניה שלה, וכי תנאי בלתו אין לביצוע אותם הפרוייקטים שנבנו על ידה הינו בקבלת ההיתר לעבודות המותנה בביצוע עבודות הפיתוח נשוא ההסכם בינה לבין חכ"א.
לאור זאת, ההסכם לביצוע עבודות הפיתוח שנערך בינה לבין חכ"א מבטא עיסקה חייבת ביניהם כמובנה בחוק, על כל הסכומים ששילמה לחכ"א עפ"י אותו ההסכם שילמה גם את מס התשומות, ודין הוא שתהיה זכאית לקזזו ולנכותו ממס עסקאותיה.


בחינת הטענות

1.     סוגיה זהה לחלוטין לזו שבפנינו עלתה במספר ערעורים קודמים שנדונו בבימ"ש זה ובבתי משפט נוספים.
בע"ש 1533/03 בבימ"ש זה [ראדקו אינבסטמנט נ' מנהל מע"מ], הוציא המשיב דנן שומת תשומות כנגד המערערת ביחס לניכוי מס תשומות שניכתה מחשבוניות שהוצאו לה ע"י אותה חכ"א דנן בגין מערכת התקשרות זהה לזו שבפנינו.
[לאמור, עבודות פיתוח במסגרת הסכם שבין המערערת (ראדקו) לחכ"א ו"הסכם המסגרת" בין חכ"א לעירית אשקלון - הלא הוא ההסכם המקביל גם במקרה דנן].
המשיב נימק את שומתו ואת תשובתו לערעור ראדקו הנ"ל באותם עיקרי הנימוקים שבפנינו, והמערערת [ראדקו] נימקה את ערעורה בנימוקים הזהים במהותם לנימוקי המערערת דנן.

2.     בפסק הדין בע"ש 1533/03 קיבלתי את ערעורה של המערערת, ואיני מוצא מקום לשנות מדעתי ועמדתי שבאותו פסק הדין.

     וכך נאמרו הדברים באותו פסה"ד [מיום 10.5.04]:

"3.     המחלוקת הטעונה הכרעה לעניין ערעור זה הינה האם זכאית המערערת לנכות מהמס על עסקאותיה את מס התשומות הכלול באותן חשבוניות שהוצאו לה ע"י חכ"א בהתאם להוראות סעיף 38 (א) לחוק מע"מ [להלן: "החוק"] ולפיו:

"עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין".

כאשר "מס תשומות" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ-:

"מס הערך המוסף שהוטל על... מתן שירותים לעוסק, הכל לצורכי עיסקו או לשימוש בעיסקו.

הכל מודים בענייננו כי:

א.      המערערת הינה "עוסק".
ב.     עיסקה של המערערת הינו בייזום מקרקעין בכלל וה"מיתחם" דנן בפרט.
ג.     קבלת היתר בניה במיתחם הינו תנאי הכרחי לבינויו ע"י המערערת.
ד.     לא ניתן לקבל היתרי הבניה במיתחום מבלי שיבוצעו בו עבודות התשתית.
ה.     גם אם עבודות התשתית מחובת העיריה המה - [וגם אם היו מבוצעות בפועל ע"י העיריה] - הרי שמימונן רובץ היה בסופו של דבר על המערערת - וזאת בדרך חיובה לשלם לעיריה את האגרות וההיטלים ביחס אליהן - כתנאי לקבלת היתרי הבניה.

בהינתן כל אלה טוענת המערערת כי התשלומים ששילמה לחכ"א עפ"י ההסכם שולמו לה עבור שירותי עבודות הפיתוח והתשתית שנדרשו לצורך עיסוקיה בפיתוח ובבינוי העתידי של המיתחם ועל כן - סכומי המע"מ שהוטלו על אותם התשלומים הינם בגדר מס תשומות שרשאית היא בניכויו.

המשיב כנגדה טוען כי "הצרכן הסופי" של עבודות התשתית הינה העיריה ולא המערערת, ובהתאם לכך מבוצעות עבודות התשתית ע"י חכ"א עבור העיריה ולא עבור המערערת. ומכאן שאותן עבודות תשתית אינן ל"צורכי עיסקה" של המערערת [אלא למילוי חובות העיריה עפ"י דין לבנית תשתיות] ולכן המע"מ ששילמה המערערת לחכ"א עבור אותם שירותים איננו בגדר מס תשומות המותר בניכוי על ידה.

          4.     במחלוקת זו - הדין עם המערערת.
גם אם נצא מן ההנחה כי עבודות התשתית בשטחי המיתחם מבוצעות בסופו של דבר ע"י חכ"א עבור העיריה - אין בכך לשלול את העובדה שביצוע אותן העבודות הינו תנאי הכרחי לקבלת היתרי הבניה הדרושים למערערת לצורך ביצוע עסקיה. שכן, מבלעדי היתרי הבניה לא תוכל לבצע את הפרוייקט ולנהל את עסקיה. לאמור - אין בהיות העיריה "הצרכן הסופי" של עבודות התשתית משום שלילת אופיין של אותן העבודות בבחינת "עיסקת שירותים" הצריכה לניהול עסקי המערערת.

5.     מוסיף וטוען המשיב כי ההסכם דנן בין חכ"א למערערת הינו למעשה הסכם בו חכ"א מחוייבת לביצוע עבודות התשתית עבור העיריה ואילו התשלומים שמשלמת לה המערערת על אותן עבודות תשתית אינם אלא תחליף לתשלום האגרות וההיטלים שבגינן לא היתה זכאית המערערת לניכוי תשומות.

     שתי תשובות לטענה זו - האחת שבעובדה והשניה שבדין.

בהסדר הדיוני לפיו נוהלו הליכי ערעור זה הסכים המשיב לראות את העובדות הנטענות בהודעת הערעור כעובדות מוסכמות.
עפ"י הנטען בהודעת הערעור על צרופותיה, פיצלה חכ"א את התשלומים ששולמו לה ע"י המערערת לשניים - 35% מהתשלומים נזקפו ויוחסו כ"חלף אגרות והיטלים", ובגין אותם התשלומים הוצאו חשבוניות המס ע"י חכ"א לעיריה, ואין המערערת טוענת לניכוי התשומות נשוא אותן החשבוניות - יתרת 65% נזקפו ויוחסו ע"י חכ"א כתשלומים שהינם "מעבר לחלף האגרות וההיטלים" ובגינם הוציאה חשבוניות המס נשוא ערעור זה למערערת.

הנה כי כן, מכח אותה הסכמה דיונית, מנוע המשיב מלבוא ולטעון כי גם החשבוניות נשוא ערעור זה [דהיינו - בגין 65% מהתשלומים ש"מעבר לחלף האגרות"] מתייחסים לחלף אגרות והיטלים.
               זאת התשובה שבעובדה.
     ומכאן לתשובה שבמשפט.
     ההנחה העומדת ביסוד טענת המשיב הינה כי משקיימת הדרך להגיע לתוצאת הדברים לפיה יבוצעו עבודות התשתית תוך מימונן ע"י המערערת, מבלי שתהא זכאית לניכוי תשומות [וזאת בדרך המימון של תשלום אגרות והיטלים לעיריה] יש להטיל גזירה שווה מכך גם על דרכי היתקשרות אחרות לביצוע אותן עבודות התשתית במימון המערערת.

המשיב מבקש לתמוך טענתו זו בפסק הדין שניתן לאחרונה ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 1306/99 [טרם פורסם].
באותו העניין, המדובר היה בהסכם שנכרת בין עיריה לבין בעל מגרש, לפיו יבצע בעל המגרש בעצמו את עבודות התשתית ובתמורה תוותר לו העיריה על תשלום האגרות וההיטלים. השאלה שבמחלוקת היתה האם ביצוע עבודות התשתית באותן הנסיבות היה בגדר "עיסקה" [החייבת במע"מ] שנעשתה בין בעל המגרש לעיריה - או שמא, כטענת בעל המגרש, לא בוצעה עיסקה כלל, שכן הוא זה שביצע את עבודות התשתית כחלק מכלל הפיתוח והבינוי של המגרש.

נפסק [מפי כב' השופט א. ריבלין] כי אכן מדובר היה בעיסקה החייבת במע"מ לפיה שילמה העיריה לבעל המגרש עבור ביצוע עבודות התשתית בדרך של ויתור על חובתו לשלם לה את האגרות.

     איני מוצא באותו פסק הדין תימוכין לעמדת המשיב בערעור זה.
     ראשית, המדובר שם היה בהסכם ישיר בין בעל מגרש לבין העיריה, שלא כהסכם שבפנינו אשר נכרת בין המערערת לבין חכ"א, ואין באותו פסק הדין התייחסות כלשהי לטענת המשיב בפני לפיה יש להתעלם מהיותה של חכ"א צד להסכם ולהתייחס אליה כאילו היתה העיריה עצמה.
אדרבא, באותם ההליכים שבע"א 1306/99 נרשם מפי אותו המשיב דנן [מנהל מע"מ] כי "מעולם לא נאסר על בעל המגרש לנכות את מס התשומות הגלום בחשבוניות שהוצאו לו ע"י החברה לפיתוח פתח תקווה, היא החברה שניהלה, תיאמה ופיקחה על ביצוע עבודות הפיתוח".
לאמור, אין חולק כי ההתקשרות שמתקשר בעל המגרש לביצוע עבודות התשתית - אם בעצמו, אם באמצעות העיריה, אם באמצעות תאגיד עירוני ואם באמצעות עוסק פרטי - התקשרות שכזו עיסקה היא ובתור שכזו חייבת היא במע"מ.
ברם, השאלה אם זכאי בעל המגרש לנכות המע"מ ששילם בגין אותה עיסקה כמס תשומות, לא עלתה כלל לדיון בבש"א 1306/99.
עם זאת, הצהיר מנהל מע"מ באותם ההליכים כי תשלום מע"מ זה יותר כניכוי מס תשומות בין אם שולם לקבלני משנה שביצעו עבודות התשתית עבור בעל המגרש עצמו ובין אם שולם לתאגיד העירוני שביצע עבודות התשתית עבור העיריה.

6.     אכן, אם היו עבודות התשתית מבוצעות ע"י העיריה עצמה והמערערת היתה נדרשת לתשלום אגרות והיטלים לעיריה, היתה תוצאת הדברים כזו שלא היו תשומות לניכוי.
ברם, באותה המידה לא היתה המערערת במקרה שכזה צד לעיסקה החייבת במע"מ מלכתחילה.
שכן, העיריה ביצעה עבודות תשתית במסגרת תפקידיה וחובותיה עפ"י דין ואילו המערערת שילמה אגרות והיטלים כקבוע בדין.
ברם, משבחרו הצדדים להגיע לאותה התוצאה של ביצוע עבודות התשתית בדרך של כריתת הסכם לפיו ביצוע עבודות התשתית יהווה "ביצוע עיסקה" החייבת מע"מ - נוצרה כך מניה וביה זכותו של העוסק ששילם את המע"מ לנכותו כמס תשומות.
ומכאן מגיעים אנו לרעיון הבסיסי העומד ביסוד מערכת גביית המס הגלומה במס ערך מוסף.

"מס ערך מוסף הינו מס עקיף הנגבה בשלבים, כשבכל חלק של הייצור והשיווק נקבע חלק ממנו עפ"י תוספת הערך של השלב שבו עוסקים.
פלוני, הקונה חומר גלם, כשהוא משלם עבורו - הוא משלם עבור ערכו בתוספת מע"מ. לאחר שיעבד חומר גלם זה למוצר מוגמר וימכרהו במחיר גבוה יותר - יהיה עליו להוסיף לו מע"מ שאותו עליו לשלם.
אך מהמע"מ שהוא ישלם, ינוכה "מס תשומות" - אותו המס אשר הוסף למחיר חומר הגלם כשקנה אותו.
התוצאה היא שאת המס ששילם עם רכישת חומר הגלם הוא יקבל בחזרה, ואילו את המע"מ גילגל אל מי שסיפק לו את המוצר המוגמר.
בדרך זו, מגולגל תשלום המס עד שבסופה של השרשרת, הצרכן של אותו המוצר - הוא שנושא במע"מ" [השופט אור, ע"א 364/81 פד"י ל"ז (2) 744].

"המוצר המוגמר" אותו תמכור המערערת בסופם של הליכי תכנון המיתחם, פיתוחו ובינויו, יהיו הדירות שייבנו בו ותמורת המכירה תחוייב במע"מ .
התשלומים שמשלמת המערערת לחכ"א עבור עבודות התשתית, הינם הוצאה ברורה ומובהקת המוצאת ע"י המערערת במהלך "ייצור" אותן הדירות ומכאן כי המע"מ שהיא משלמת בגינן, כמו המע"מ שהיא משלמת עבור הוצאות ייצור אחרות, הינו בגדר מס תשומות המותר בניכוי.
עמדת המשיב המסרב להכיר באותם תשלומים כ"הוצאה בתהליך הייצור", מתכחשת למהותה ולהגיונה של שיטת המיסוי הגלומה במערכת מיסוי זו של מס הערך המוסף.

העובדה כי יכול להינתן תרחיש בו אותן עבודות תשתית יבוצעו בצורה שלא תהוה "עיסקה" [ברת חיוב במס עיסקאות וברת ניכוי מס תשומות] לא זו בלבד שאינה מרוקנת מתוכן מסחרי ואמיתי את הדרך המסחרית והעסקית בה בחרו ללכת המערערת וחכ"א, אלא שדווקא היא היוצא מן הכלל לדרך המיועדת להחלת מבחני החיוב במס עסקאות והזכות לנכות ממנו את מס התשומות.
7.     מקרה דומה, ולמעשה זהה, לעניין זה שבפני - בא בפני בימ"ש זה [כב' הנשיא ג. גלעדי] בע"ש 1535/00. בפסק דינו מיום 30.7.02 סוקר הנשיא גלעדי אחת לאחת את טענות מנהל מע"מ שלא להתיר ניכוי מס התשומות ששילמה בעלת המגרש באותו העניין לחברה העירונית לפיתוח אשדוד [אחותה הרעיונית והאשדודית של חכ"א דנן - האשקלונית] ומפרט הנימוקים לדחיית כל אותן הטענות.

מצטרף אני להנמקותיו ולעמדותיו של הנשיא גלעדי כפי שפורטו באותו פסק הדין, וכן לשורת פסקי דין נוספים שנמנו שם - וההולכים גם הם באותו התלם.
יהיו נא איפוא דבריו המפורטים של הנשיא גלעדי באותו פסק דין [בשינויי העניין המתחייבים] לחלק מנימוקיי שלי בפסק דין זה - ועל מנת שלא אאריך-לא אשוב ואפרטם". [סוף הציטוט מע"ש 1533/03] .

     וכדברים וכנימוקים האלה שנכתבו בעניינה של "ראדקו" בע"ש 1533/03 - שב אני וכותבם גם בעניינה של המערערת דנן.


עמדת המשיב לעניין פסה"ד בע"ש 1533/03 [בעניין ראדקו]

1.     המשיב בסיכומיו טוען כי לא השלים עם תוצאת פסה"ד בע"ש 1533/03 והגיש ערעור מטעמו על אותו פסה"ד לביהמ"ש העליון [ע"א 6014/04].
הוא מוסיף ומפרט את עיקרי השגותיו כנגד פסה"ד, לרבות המשמעות הנודעת לשיטתו מפסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 41/96.
[טענות שנטענו על ידו גם בהליכי ע"ש 1533/03 הנ"ל ונבחנו בגדרו של פסה"ד בקטעים שצוטטו לעיל].

2.     שבתי ובחנתי ביני לביני את טענותיו והשגותיו של המשיב לעניין פסק דיני שבע"ש 1533/03 [ראדקו], וגם לאחר בחינה נוספת זאת - לא מצאתי מקום לשנות דעתי ועמדתי בסוגיה המתעוררת בערעור זה שבפנינו הזהה במהותה ואף בפרטיה לזו שהתעוררה בעניין ע"ש 1533/03 הנ"ל.

למסקנה דומה הגיע לאחרונה גם ביהמ"ש המחוזי בירושלים [כב' השופטת מ. שידלובסקי-אור] בפסק דינו מיום 26.12.04 בע"ש 2008/03.
יצויין כי גם באותו עניין סבה הסוגיה לגבי אותה חכ"א, אותו "הסכם פיתוח" ואותו "הסכם חכ"א-עיריה".
זו היתה גם מסקנתו של כב' הנשיא ג. גלעדי בע"ש 1535/00 של בימ"ש זה, וכך נפסק בפסקי דין נוספים של בתי המשפט המחוזיים [ע"ש י-ם 8103/00 - בן אבו נ' מע"מ; ע"ש ב"ש 1536/00 - יהלומית פרץ נ' מע"מ; ע"ש חיפה 136/00 שרביב נ' מע"מ].

3.     מעבר להשגות המשיב האמורות כנגד המסקנות שבפס"ד ראדקו [ובפסקי דין נוספים של בתי המשפט שפורטו בחלקם לעיל], טוען הוא כי בעניין המערערת דנן לא הוכחו כדבעי הבסיס או המקור לחלוקת התשלומים עפ"י הסכם הפיתוח, באופן בו 35% מהם יוחסו ל"חלף אגרות" [והחשבוניות בגינם הוצאו ע"י חכ"א לעיריה]. ואילו יתרת 65% מהתשלומים נזקפו ע"ח עבודות הפיתוח והחשבוניות בגינם הוצאו ע"י חכ"א למערערת.

אכן, בעניין "ראדקו" הוגש מכתב שנשלח מחכ"א למערערת באותו העניין, ובו פירוט דרך החלוקה הנ"ל, בעוד שבעניין דנן לא הוצג מסמך שכזה.
ברם, בהודעות מהנדס העיר וסמנכ"ל חכ"א שהוגשו כראיות מטעם המשיב, נמצא הפירוט והרקע לאותה החלוקה שנהגה דרך קבע בהסכמי הפיתוח השונים שנערכו בין חכ"א לבין היזמים השונים באשקלון - ובהם המערערת דנן, "ראדקו" ויזמים נוספים.
     המשיב גם אינו חולק כי חלוקה זו התקיימה בפועל גם בעניין המערערת דנן.
לאור זאת איני מוצא מקום להבחין בעניין זה בין מסקנותיי כפי שפורטו לעניין זה בפסה"ד בע"ש 1533/03 [ראדקו] לעניין המערערת דנן.

ס י כ ו ם

1.     מהטעמים שפורטו עד כה ומהנימוקים שפורטו בפסק דיני בע"ש 1533/03 [ראדקו] וצוטטו לעיל, מוצא אני כי ערעורה של המערערת - בכל הקשור לשומה שהוצאה לה ביחס למס התשומות נשוא חשבוניות חכ"א - בדין יסודו.

2.     השומה, נשוא ערעור זה, כללה מרכיב נוסף שעניינו חשבוניות מס שהוצאו למערערת ע"י "שלי טורס" בשיעור אפס מע"מ, ואשר המערערת קיזזה בגינן מס תשומות בשיעור 17%.
אין הודעת הערעור מתייחסת למרכיב זה שבשומה, ב"כ המערערת הודיע בישיבת 23.9.03 כי מרכיב זה שבשומה אינו שנוי כלל במחלוקת, וכמפורט בהודעת המשיב מיום 28.3.04 בבש"א 3088/04, מרכיב זה של השומה שולם במלואו ע"י המערערת.

3.     סוף דבר, הערעור מתקבל ושומת המשיב נשוא ערעור זה [למעט מרכיב החשבוניות של "שלי טורס"] - מתבטלת.

     לאור תוצאת דברים זו, ישלם המשיב למערערת הוצאות ערעור זה בסכום של 12,000 ₪.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מי משלם מע''מ ?

  2. מהו מס ערך מוסף ?

  3. קנס מע''מ מקסימלי

  4. מוסד כספי מע''מ

  5. חובת ניהול ספרים

  6. דיווח כוזב למע''מ

  7. סעיף 77 לחוק מע''מ

  8. טופס 878 מע"מ

  9. איחוד עוסקים במע''מ

  10. אי הגשת דוחות מע''מ

  11. אי ניהול ספרים

  12. פסילת ספרים של מוסך

  13. מלכ''ר או עוסק מורשה

  14. הגשת דוחות לא נכונים

  15. ערעור על פסילת ספרים

  16. כפל מס לפי חוק מע''מ

  17. הכרה בחוב אבוד מע''מ

  18. ערעור על עבירות מע''מ

  19. גזר דין בעבירות מע''מ

  20. חובת ניהול ספר הזמנות

  21. אי הגשת דוח מע''מ בזמן

  22. אי הגשת דוחות תקופתיים

  23. סדרי הדין בערעור מע''מ

  24. כתב אישום בעבירות מע''מ

  25. ערעור על החלטת מנהל מע''מ

  26. מע''מ על מכירת קרקע חקלאית

  27. חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975

  28. פסילת ספרים בגלל עניין טכני

  29. מע''מ על תרומה תמיכה או סיוע

  30. איחוד עוסקים במע''מ - סעיף 56

  31. תשלום מע''מ בהעדר הסכמה חוזית

  32. האם השכרה למגורים פטורה ממע''מ

  33. תקנות מס ערך מוסף, תשל''ו-1976

  34. תקנות מס ערך מוסף (רישום), תשל''ו-1976

  35. קביעת שומה לפי סעיף 82 לחוק מס ערך מוסף

  36. דיון בהשגה על שומת מע''מ על ידי עורך השומה

  37. התקבלה טענת ה"פרעתי" בהתייחס לגובה שיעור המע"מ

  38. צו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי), תשל"ז-1977

  39. הודעה בדבר מספרי הטפסים להגשת דוחות לשנת המס 2002

  40. הודעה בדבר מספרי הטפסים להגשת דוחות לשנת המס 2003

  41. הודעה בדבר מספרי הטפסים להגשת דוחות לשנת המס 1999

  42. צו מס ערך מוסף (דרישת דו"חות נוספים), התשנ"ו-1996

  43. צו מס ערך מוסף (קביעת מדינות גובלות), התשנ"ה-1995

  44. הודעה בדבר מספרי הטפסים להגשת דוחות לשנת המס 2000

  45. תקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות), תשל''ו-1976

  46. תקנות מס ערך מוסף (תכנון מס החייב בדיווח) התשס''ז-2006

  47. תקנות מס ערך מוסף (מוסדות כספיים ומלכ''רים), תשל''ו-1976

  48. האם דיווח מקוון (באינטרנט) למע"מ שאינו מלווה בתשלום גורר קנס ?

  49. צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים), התשנ"ג-1992

  50. תקנות מס ערך מוסף (מכירת מטבעות, מדליות ומטילי זהב), התשנ''ד-1994

  51. תקנות מס ערך מוסף (קביעת סכום של מחזור עסקאותיו של עוסק זעיר), התשמ''ז-1987

  52. צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (הוראת שעה), התש"ע-2010

  53. צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (הוראת שעה), התשס"ט-2009

  54. תקנות מס הכנסה ומס ערך מוסף (סדרי הדין בפני הועדה לקבילות פנקסים), תשל''ח-1978

  55. הודעת מס ערך מוסף (קביעה בדבר תשלום במטבע חוץ לענין מס ערך מוסף בשיעור אפס), התשנ"ו-1995

  56. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון