כפל מע''מ בגין הוצאת חשבוניות שלא כדין

להלן פסק דין בנושא כפל מע''מ בגין הוצאת חשבוניות שלא כדין: פסק דין א. עניינו של הערעור במהלך שנת 1998 נמסרו לחברת עוף הכפר בע"מ ["עוף הכפר"] 10 חשבוניות מס של חברת פרח אחים רהט בע"מ [להלן: "פרח בע"מ"] בגין סכום עסקאות מצטבר של 501,595 ₪ כאשר סכום המע"מ שנתווסף להם הינו 85,275 ₪. כל אותן החשבוניות נחתמו בחותמת "פרח בע"מ" ועליה חתימת המערער שהינו בעל השליטה והמנהל של פרח בע"מ. בפרטי העסקה בכל אותן החשבוניות, מפורטים שירותי העמסה, הובלה, שחיטה, מריטה וניקוי עופות - כתיאור העסקאות בהן נתנה פרח בע"מ לעוף הכפר את אותם השירותים. ביום 23.12.02 הודיע המשיב למערער כי בעקבות ביקורת וחקירה שנערכו בעניין אותן החשבוניות, התברר כי פרח בע"מ מעולם לא ביצעה את העסקאות שפורטו באותן החשבוניות וכי מי שביצע את השירותים נשוא העסקאות היה אדם בשם אחמד אבו מדיעם ["אחמד"]. לאור זאת קבע המשיב כי כל אותן החשבוניות הוצאו ע"י המערער שלא כדין ועל כן חייבו בתשלום כפל סכומי המע"מ הנקובים בהם [85,275*2] בהתאם להוראת סעיף 50 (א) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975 ולפיו: "אדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 להוציא חשבונית מס, והוציא חשבונית מס... יהיה חייב בתשלום כפל המס המצויין בחשבונית או המשתמע ממנה". על החלטה זו של המנהל הוגש ע"י המערער ערעור זה שבפני. טענות המערער הן כדלהלן: 1. החשבוניות הוצאו כדין, שכן פרח בע"מ היא אשר ביצעה השירותים נשוא העסקאות ואותו "אחמד" לא היה אלא שכיר ו/או נציג ו/או מנהל עבודה מטעמה בביצוע אותן העסקאות עם עוף הכפר. 2. לחילופין, גם אם יימצא כי פרח בע"מ לא היא שביצעה העסקאות נשוא החשבוניות, לא היה מוסמך המשיב להטיל כפל המס עפ"י סעיף 50 לחוק אלא על מוציא החשבונית - דהיינו פרח בע"מ ולא על המערער אישית. 3. לחילופי חילופין, הואיל ופרח בע"מ שילמה את סכומי המע"מ שבחשבונית לא נגרם נזק כלשהו לאוצר המדינה. כמו כן המשיב לא ביצע פעולה מקבילה כלפי עוף הכפר ביחס לניכוי מס התשומות שדרשה בגין אותן החשבוניות. ומכאן, לא היתה הצדקה לחייב המערער בכפל המס, ומכל מקום דין היה שיפעיל המשיב סמכותו לפי סעיף 100 לחוק ויותר על חיוב המערער בכפל המס. אדון להלן בטענות המערער כסדר הרצאתן. ב. האם היו העסקאות של פרח בע"מ או של אחמד 1. תשובה ברורה וחד משמעית לשאלה זו נותן המערער עצמו במש/1- הודעתו מיום 15.7.02- ולהלן קטעים נבחרים ממנה [דף 3 ש' 1-29]: "מכרתי בתחילת נובמבר [1997-יח.א.] פולקסוואגן כחולה ביחד עם עוף הכפר, מכרתי לאחמד את הרכב ואת "קו העבודה" ב"עוף הכפר" וב"עוף ברכה". עברתי לעבוד במפעל אחר יחד עם האחים שלי אברהים ועיד. ש: מי זה אחמד שאמרת, ובכמה מכרת את הרכב וה"קו"? ת: אחמד סאלם אבו מדיעם, שהוא גיס של אחי סאלם, אני מכרתי לו בסכום של כ-25,000 ₪ עד 30,000 ₪ בערך את הרכב ואת "קו-העבודה". ש: מה זה מכירת "קו עבודה"? ת: העברתי את העובדים לאחמד, את הרכב לאחמד, את ההנהלה לאחמד. אני לא מעניין אותי שום דבר. וזה היה [המכירה-י.א.] על יד ערן [מנהל עוף הכפר-י.א.]- במשרד שלו בעוף הכפר. העובדים שהיו אצלי עברו לאחמד והוא היה אחראי עליהם. מנובמבר 1997 הכל היה אצל אחמד, בהנהלה של אחמד. ש: אני חוזרת ושואלת, כשאתה אומר זה ההנהלה של אחמד, האם אתה שילמת את המשכורת לעובדים [שביצעו העבודה בפועל במשחטת עוף הכפר -י.א.]? ת: לא שילמתי משכורות לעובדים. מאז שמכרתי את הקו לאחמד היה הסכם ביני ובין אחמד ובין ערן. היה הסכם ככה שאני רק "מכסה אותו", החוזה לאחמד והחשבונית שלי "פרח אחים רהט בע"מ" תהיה כיסוי לעבודה של אחמד אצל עוף הכפר. ש: מה היה הרווח שלך "בכיסוי החשבוניות"? ת: ההסכם היה בין 7 ל-10 אחוזים, וכן המע"מ שכתוב בחשבונית, והניכוי במקור [למס הכנסה-י.א.]. הכל היה לכיסוי העבודה של אחמד. אני הייתי פורע את השיק שהגיע מעוף הכפר, הייתי מקבל מאחמד במעטפה סגורה ומפקיד אותם לחשבון של החברה, אחר כך העובדים של אחמד, התלושים שלהם מופיעים גם בחברה שלי - כי בלי זה איך הייתי יכול לכסות את עצמי? ש: כמה זמן נתת חשבוניות מס של חברת פרח אחים רהט בע"מ ככיסוי לעבודה של אחמד? ת: עד לאמצע 1998. אני רוצה לדייק, חשבונית אחרונה היתה עבור חודש 8/98. אני אמרתי לאחמד מספיק עוד מחודש 3/98. הוא הסכים. לבן אדם לא היה לו תיק.. ובהמשך הודעתו מש/1 הנ"ל [דף 4 ש' 20-25]: "ש: לאחר שמכרת את "הקו" לאחמד, האם היה קשר כלשהו בינך ובין עוף הכפר? ת: אני נתתי חשבוניות מס שנרשם בהן בכתב ידי "עוף הכפר מנחם", תאריך, חתימה ואת "17%" ליד המע"מ. שאר הפרטים לא נרשמו על ידי. הייתי נותן מקור והעתק, ההעתק היה חוזר אלי. אין לי קשר לעובדים ולא לעבודה ולא לכמות". הארכתי מעט בציטוט דברי המערער עצמו בהודעתו, שכן הדברים מדברים בעד עצמם ועולים כדי הודאת בעל דין מלאה ומפורטת כי החשבוניות אותן הוציא המערער הנושאות את שם "פרח הנגב" הינן פיקטיביות מעצם בריאתן. לאמור, השירותים והעסקאות נשוא כל אותן החשבוניות לא ניתנו לעוף הכפר כל עיקר ע"י "פרח הנגב" - כי אם ע"י אותו אחמד - וזאת לאחר שעוד בנובמבר 1997 מכר המערער לאחמד את "קו העבודה" שלו בעוף הכפר. החל מאותו מועד כל השירותים נשוא העסקאות בוצעו ע"י אחמד באמצעות עובדים משלו, הנהלה משלו ו"כמויות" משלו. אלא מאי, לאחמד כדברי המערער, "לא היה תיק" - לאמור, הוא לא היה עוסק מורשה הרשאי להוציא חשבוניות לעוף הכפר, ולכן הערימו המערער ואחמד, וסיכמו כי המערער באמצעות "פרח בע"מ" ישמשו כיסוי לאחמד לצורך זה. בתמורה לאותו "כיסוי" - שילם אחמד למערער 7%-10% מתקבוליו מעוף הכפר. 2. ב"כ המערער מתעלם בסיכומיו לחלוטין מהודאתו המלאה והמפורטת של המערער שבמש/1 ומנסה להציג תמונת דברים שונה לפיה במהלך כל אותה התקופה לא היה אחמד אלא "שכיר", "נציג" או "מנהל עבודה" מטעם "פרח הנגב" הוא מפנה לעניין זה לקטעי עדות מחקירתו הנגדית של המערער בהן מנסה הוא להתנער מדבריו המפורשים שבמש/1 וכן לחקירתו הנגדית של ערן ברינשטיין - מנהל עוף הכפר. אותו ערן הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב וכן הוגשה לביהמ"ש הודאתו בחקירת מע"מ מיום 9.1.02. באותה הודעה [צרופה לתצהיר מ. דדון מטעם המשיב] מצינו: "ש: מתי סיפק לכם [המערער] פועלים למפעל ועד מתי? ת: בערך באמצע 97 נפטר אחיו [של המערער] סאלם, ואז הוא נכנס כקבלן כח אדם למשך כחצי שנה. אז הוא יצא ומי שהחליף אותו [היה] אחמד אבו מדיעם. מבחינתי, מאותו הרגע אחמד היה האוטוריטה, הוא היה הקבלן המבצע, אחמד המשיך והוא הביא חשבוניות של [המערער] בשם החברה פרח אחים רהט בע"מ. בסוף שנת 1998 הסיפור עם "פרח אחים רהט" לא היה נראה לנו טוב, וגם לא חידש את הניכוי במקור, ובכלל היתה בעיה עם "הניירת הנלווית". אמרנו לו [לאחמד] שהחברה הזאת לא טובה לנו ואז הביא חשבוניות של [חברה אחרת] א. חורה בע"מ..." כדברים האלה הצהיר ערן גם בתצהיר עדותו הראשית. אכן, בחקירתו הנגדית, שהותירה רושם מתחכם ומהוסס, ניסה ערן [בתשובה לשאלות מנחות ומדריכות לעילא] לצמצם את דבריו בהודעתו ובתצהירו בכך שטען כי למרות הדברים המפורשים לעיל, נותר המערער במעמד של מעין "מפקח עליון" על אחמד - גם לאחר שביצוע העבודות הועבר לאחמד ולא שלל האפשרות כי "פרח בע"מ" נותרה בתמונת הדברים, אולם איני נותן אמון בהסתייגויותיו אלה של ערן. זאת הן מתוך התרשמותי מדרך עדותו, ובעיקר מתוך המניע הברור שלו להרחיק עצמו ו"עוף הכפר" מקנוניותיהם של אחמד והמערער, ומהקשר האפשרי של אלה עם עוף הכפר. 3. תמיכה משמעותית נוספת בגירסת המשיב ובהודעתו המפורטת של המערער במש/1, נמצא בהימנעותו של המערער להעיד מטעמו את אחמד. בסיום חקירתו הנגדית [עמ' 3] משיב המערער: "לשאלתך מדוע אחמד לא מסר תצהיר מטעמי, אני משיב שהוא לא מסר תצהיר. לא ביקשתי זאת ממנו". כאשר כל גירסתו של המערער בחקירה הנגדית מתבטאת בנסיונו לחזור בו מהודעתו מש/1 ולייחס לאחמד מעמד של "שכיר" או "מנהל עבודה" של פרח בע"מ, הרי שעצם הימנעותו המופגנת מהעדת אחמד כעד מטעמו - מחלישה באופן משמעותי את גירסתו כפי שהועלתה בראשונה בחקירתו הנגדית. 4. לסיכום, מתוך הראיות שהובאו בפני, אני קובע כי עשר החשבוניות נשוא ערעור זה הוצאו ע"י פרח בע"מ, באמצעות המערער, שלא כדין ואינן אלא פיקציה. זאת הואיל וכל העסקאות והשירותים נשוא אותן החשבוניות ניתנו לעוף הכפר ע"י אחמד לאחר ש"קו העבודה" בעוף הנגב נמכר לו ע"י המערער עוד בנובמבר 1997, וכאשר המערער ואחמד קושרים יחדיו כי המערער יספק לו "כיסוי" בדמות חשבוניות מס פיקטיביות שיוציא לשם כך, בשמה של "פרח בע"מ" - וזאת ביחס לעסקאות שמעולם לא בוצעו על ידה. ג. מי החייב ב"כפל המס" - המערער או פרח אחים רהט בע"מ? 1. ב"כ המערער טוען כי מאחר והחשבוניות הוצאו שלא כדין ע"י החברה פרח אחים רהט בע"מ, הרי שהיא - החברה - ולא מנהלה - המערער - נושאים בחבות כפל המס עפ"י סעיף 50 לחוק. זאת הואיל והמערער לא פעל אלא כמנהל או כאורגן של החברה בשמה ומטעמה. את טענתו זו מבקש הוא לתמוך בהוראות ס"ק 50 (א) וכן במושכלות היסוד של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה אשר פעולות המנהל בה ייחשבו לפעולותיה ולמעשיה של החברה. 2. הוראות החוק הצריכות לעניין הן אלו שבסעיפים 47 ו-50 (א) לחוק. העילה להיווצרות החיוב בכפל המס נקבעת בסעיף 50 (א) כדלהלן: "אדם, שאינו רשאי לפי סעיף 47 להוציא חשבונית מס, והוציא חשבונית מס... יהיה חייב בתשלום כפל המס...". וזה דברו של סעיף 47 לחוק: "47. זכות להוציא חשבונית מס א. עוסק מורשה רשאי להוציא לגבי עיסקה חייבת במס חשבונית מס במקום חשבונית עיסקה, והוא חייב לעשות כן לפי דרישת הקונה..." "עיסקה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק [בחלופה הראשונה מבין השלוש]: "מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עיסקו..." כנקבע לעיל, פרח בע"מ לא ביצעה את העסקאות עם עוף הכפר ולכן החשבוניות שהוצאו על ידה באמצעות המערער הוצאו כמובן מבלי שהיתה רשאית להוציאן כמאמר סעיף 50 (א) לחוק. אך האם ניתן לראות במערער עצמו, שהוא האיש בשר ודם שהוציא אותן החשבוניות, כמי שנתחייב בכפל? התשובה לכך חיובית, וזאת הן מתוך לשון החוק שבסעיף 50 (א) ו-47 והן מתוך המטרה והתכלית העומדת ביסוד ההוראה שבסעיף 50 (א) - ולהלן נפרט הדברים. 3. פרח בע"מ לא ביצעה כאמור את העסקאות נשוא החשבוניות. ומכאן שאותן החשבוניות אינן אלא פיקציה ובדותה אותה ניסה המערער, בשר ודם, לייחס לאישיותה הנפרדת וה"וירטואלית" של החברה. הטענה כי החברה היא שיצרה את מצג השווא הגלום בחשבוניות במנותק מאישיותו העצמית והנפרדת של המערער לוקה בכשל לוגי מובנה, ואין הדעת סובלת את תוצאתה כדברים שנאמרו לעניין זה ע"י כב' השופט ד. לוין בע"א 4606/90 תל-מר בע"מ נ' איטה ואח' פד"י מ"ו (5) 353: "אכן דין הוא כי בין תאגיד שהוא חברה לבין בעל מניותיו פרוש מסך החוצץ בין האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד לבין האישיות המשפטית הטבועה בבעל המניות ואין לערבם ביניהם. חרף זאת התברר עם השנים כי המסך אינו כה הרמטי ומצויים בסביבתו תחומים עמומים שבהם פועלים התאגיד ובעלי המניות בערבוביה ונוצר מדי פעם הצורך, למען עשיית הצדק והעמדת דברים על דיוקם להציץ מבעד לפרגוד ולהרים במידה זו או אחרת את המסך המפריד... ... יש למנוע עוולות העלולות לנבוע כתוצאה מניצול לרעה או הפעלה לא ראויה של האישיות המשפטית הנפרדת. בסיסית, הרמת המסך נועדה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצוייה לבעל המניות. הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מירמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או מ"שבט זעמו" של החוק. הרמת מסך זו נועדה לאפשר לבתי המשפט לעמוד על משמר שלטון החוק והגנה על טובת הציבור מפני מעשים הפוגעים בו או במגזרים שבו, שהמסך המפריד בא לכסות עליהם". הנה הוא המערער שבפנינו, בעל השליטה והמנהל היחידי של פרח בע"מ, קושר ומתכנן עם אחמד לספק לו "כיסוי" באמצעות הוצאת חשבוניות פיקטיביות תמורת רווח של 7%-10% מסכומן, הוא החותם על החשבוניות, הוא הרושם בהן את "עוף הכפר" כמקבל השירותים שמעולם לא ניתנו ע"י פרח בע"מ והוא המוציא תלושי שכר פיקטיביים לעובדים שאינם של פרח בע"מ. אחרי כל אלה, ומשנחשפו הדברים, בא הוא בפני ביהמ"ש ומבקש לחסות בצידו האחר של מסך ההתאגדות של פרח בע"מ - אשר בכל הקשר הדברים לעניין זה אינה אלא הוא עצמו בשר ודם. דין הוא שיורם המסך ותיקבע אחריותו האישית של המערער. 4. תכליתו ומטרתו של החיוב שבסעיף 50 (א) לחוק הובהרו בע"א 6825/98 אדוריים בע"מ נ' מ"מ, מסים ט"ו/4, ה-1 כדלהלן: "להוראה זו תכלית כפולה. ראשית, היא נועדה להבטיח כי למדינה ישתלם הסכום המלא שאותו זכאית היא לקבל כתקבולי מס. שנית, להרתיע את הרבים... התכלית ההרתעתית באה לידי ביטוי בהוראה כי על מנפיק החשבונית לשאת בתשלום כפל המס. התשלום הכפול הוא סנקציה אזרחית שנועדה למנוע מלכתחילה הנפקה שלא כדין של חשבונית. לתכלית ההרתעתית משנה תוקף כאשר הרקע להנפקת החשבונית הינו נסיון להונות את רשויות המס...". אותה תכלית הרתעתית המגולמת ב"סנקציה האזרחית" שלצידה - מובילה גם היא לתוצאת הרמת המסך המתבקשת בעניינו של המערער. 5. תימוכין לפרשנות תכליתית זו של סעיף 50 (א) נמצא גם בלשונו. החייב בכפל המס הינו "אדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 להוציא חשבונית מס... יהיה חייב בתשלום כפל המס...". ואילו בסעיף 47, הרשאי להוציא חשבונית מס הינו "עוסק מורשה". העובדה שבסעיף 50 (א) בחר המחוקק בלשון המרחיבה "אדם" ולא בלשון "עוסק מורשה" - באה להרחיב מעגל ההתראה של סעיף 50 (א) גם ל"אדם" שמאחורי ה"עוסק המורשה" כהגדרתו הצרה. ניתן לומר כי ה"סנקציה האזרחית" שבסעיף 50 (א) ממוקמת בין החיוביים ה"אזרחיים פיסקליים" שבחוק לבין הוראות העונשין והפלילים שבו. מעצם היותה הוראה המטילה חיוב שהוא "סנקציה" ותכליתה הרתעה, יוצאת היא מגדרו של חיוב ממוני גרידא, וככל שנסיבותיה אחוזות יותר בפיקציה ובמרמה - כך מתווספים לה סממנים מעין עונשיים. ואכן, גם בסעיף העונשין שלחוק, 117 (ב), בחר המחוקק בהיגד "עשה אדם מעשה מן המפורטים להלן...". לא אמרנו להביא את סעיף 50 (א) לכלל הוראה עונשית אלא למצוא הצד השווה שבינו לבין סעיף העונשין - ששניהם עניינם ב"סנקציה הרתעתית" החורגת במידותיה ובתכליתה מ"חיוב ממוני" אזרחי או פיסקלי. מעין האבחנה הקיימת במשפט העברי בין "דיני ממונות" מחד גיסא ל"דיני קנסות" מאידך גיסא. ובעוד התחום ה"ממוני" עניין הוא ל"עוסק" או ל"עוסק מורשה" הרי שבתחום ה"סנקציה" מרחיב המחוקק דברו מ"עוסק" ל"אדם". 6. אמור מכאן, ה"אדם" אליו מכוון סעיף 50 (א) יכול ויהיה העוסק המורשה [בענייננו החברה] ויכול ויהיה המנהל או בעל המניות שביצע בפועל את מעשה הפיקציה תחת כסותה של החברה. ויובהר, אין סעיף זה מחייב אלא בדין כפל אחד - החברה או האדם שמאחריה [וראה לעניין זה פסק דינו של כב' השופט א. גורן בע"ש 1176/95 אילל נ' מנהל מע"מ, מסים ט"ו/3, ה-26]. 7. אני דוחה איפוא טענת המערער לעניין חיובו האישי בכפל סכום המס עפ"י סעיף 50 (א). ד. סמכות המנהל עפ"י סעיף 100 לחוק 1. טענה נוספת למערער והיא כי בנסיבות העניין והחשבוניות דנן, היה על המשיב לעשות שימוש בשיקול דעתו הנתון לו בסעיף 100 לחוק ולוותר על חיובו בכפל המס או למצער - להפחיתו. זאת על שום כך שהנפקת החשבוניות שלא כדין לא הסבה במקרה זה נזק לאוצר המדינה. שכן, אין המשיב חולק על כך שפרח בע"מ דיווחה על כל אותן החשבוניות ושילמה את המס בגינן. זאת ועוד, המצהירה מטעם המשיב, גב' צרפתי, מסרה לביהמ"ש כי עפ"י רישומיה הוצאה שומה לעוף הכפר בה ביטל המשיב את ניכוי מס התשומות שניכתה בגין חשבוניות אלה. הנה כי כן, על אף שהחשבוניות הוצאו שלא כדין ע"י פרח בע"מ שכלל לא ביצעה את העיסקאות המפורטות בהן - הרי שסכום המס בגינן שולם ע"י פרח בע"מ, ניכויו כמס תשומות ע"י עוף הכפר בוטל בשומה שהוצאה לה - ולמעשה לא רק שאוצר המדינה לא הפסיד כתוצאה מכך אלא שאף "יצא ברווח" או למצער ללא הפסד. בנתונים אלה - חיוב המערער בכפל מס, כך טוען בא כוחו, אין לו ולא כלום להשגת התכלית הראשונה של הסנקציה שבסעיף 50 (א) - הבטחת תשלום המס לאוצר המדינה, שכן זה שולם במלואו. 2. אכן, מתוך הנתונים שהובאו בפני עולה כי בכל הקשור להבטחת תשלום מס העסקאות, לא נגרם כנראה נזק לאוצר המדינה. אלמלא מצגי השווא והפיקציות שאחז בהם המערער, הרי שהעיסקה "האמיתית" [דהיינו בין עוף הכפר לאחמד] היתה מקימה את החבות במע"מ ולמולה את זכות קיזוז סכום המס האמור לעוף הכפר במסגרת ניכוי מס התשומות. לאמור, סכום המס שהיה משולם לאוצר המדינה ע"י אחמד היה מקוזז במלואו על דרך ניכויו כמס תשומות ממס העסקאות של עוף הכפר, באופן בו לא היתה נותרת "יתרת מס" בידי המדינה. זו התוצאה החשבונאית שהגענו אליה - גם בהינתן מעשיו של המערער. יתכן וכי כתוצאה משומת ביטול התשומות שהוצאה ע"י המשיב לעוף הכפר, יצא אוצר המדינה אף ב"רווח" - שכן המס ששולם בפועל ע"י פרח בע"מ לא יותר בניכוי ע"י עוף הכפר ויישאר באוצר המדינה - והכל בתום הליכי אותה שומת תשומות ובכפוף לאפשרות הרשויות לאכוף השבת מס התשומות. 3. אולם, בנוסף לתכלית "הבטחת התשלום" קיימת התכלית הנוספת ל"סנקציית הכפל" שבסעיף 50 (א) לחוק, הלא היא התכלית ההרתעתית ועל זו נאמר [ע"א 6825/98 הנ"ל]: התכלית ההרתעתית באה לידי ביטוי בהוראה כי על מנפיק החשבונית לשאת בתשלום כפל המס. התשלום הכפול הוא סנקציה אזרחית שנועדה למנוע מלכתחילה הנפקה שלא כדין של חשבונית. לתכלית ההרתעתית משנה תוקף כאשר הרקע להנפקת החשבונית הינו נסיון להונות את רשויות המס. להוראה זו חשיבות פחותה כאשר החשבונית הופקה שלא בכוונת מירמה. על מנת לאפשר בחינה קונקרטית של כל מקרה לנסיבותיו, סעיף 100 לחוק מקנה למנהל מס ערך מוסף סמכות לוותר על רכיב הסנקציה מטעמים מיוחדים שיירשמו ולהעמיד את התשלום שמחוייב בו מנפיק החשבונית על הרכיב המיועד להבטיח את תקבולי המדינה". בנדון המערער והחשבוניות דנן, מתקיימת התכלית ההרתעתית האמורה וזאת נוכח מעשי ההונאה והפיקציה בהם אחז המערער כפי שפורטו לעיל. עם זאת, גם בהתקיים התכלית ההרתעתית, שומה על המנהל בטרם ינקוט בסנקציה האמורה בסעיף 50 לבחון ולאזן הדברים אל מול התכלית הנוספת - הבטחת תשלום המס. לאמור, הפעלת המנהל את סמכותו לחיוב בכפל המס צריכה היתה להעשות בד בבד עם סמכותו לבחון ויתור או הפחתה באותו כפל המס עפ"י סעיף 100. בענייננו, אישר המשיב מפי מר סובר נקש אשר הוציא מטעמו את הודעת החיוב בכפל המס, כי לא בחן בטרם הוצאת החיוב אם ננקטו צעדים לביטול ניכוי מס התשומות ע"י עוף הכפר וכי לא נבחן על ידו ההיבט של התכלית הראשונה שבסעיף 50 (א) לעניין הבטחת תשלום המס. בנסיבות אלה, נראה לי כי ראוי היה להפעיל את "הסנקציה האזרחית" שבסעיף 50 (א) באופן מידתי יותר אשר תאזן בין שתי התכליות לשמן נוצרה ולהשתמש לשם כך בסמכות הקנוייה למשיב לעניין זה בסעיף 100 לחוק - לא לביטול "כפל המס" אלא להפחתתו. בכל נסיבות העניין נראה לי כי האיזון הנאות יהיה בהפחתת סכום כפל הקנס במחצית, דהיינו חיוב המערער בסכום קרן המס נשוא החשבוניות הפיקטיביות הנ"ל, לאמור - 85,275 ₪. ה. ס י כ ו ם סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו באופן בו הסכום בו יחוייב המערער עפ"י סעיף 50 (א) יופחת ויועמד על סך 85,275 ₪ וזאת בתוקף החל מיום משלוח הודעת החיוב נשוא הערעור - דהיינו 23.12.02. לאור תוצאת הדברים, המערער ישלם למשיב הוצאות הערעור בסכום כולל של 4000 ₪. מיסיםחשבוניתמע"מ (מס ערך מוסף)