האם ניתן להגיש ערעור מס בהליך אזרחי רגיל

האם ניתן להגיש ערעור מס בהליך אזרחי רגיל ?

מקום שהמחוקק קבע דרך ייחודית להשיג אחר קביעות הרשות, אם בדרך של השגות ועררים, אין לאפשר לחייב לעקוף את הדרך שנקבעה בדרך של פתיחת הדלת הדיונית בפניו במסגרת של תובענה לבית המשפט.

המחוקק, בחוקי המס השונים, מצא לנכון לקבוע מועדים קצובים וקצרים להגשת השגות ועררים, מתוך מטרה וכוונה להביא את הליכי הערעור בענייני המס לידי סיום בתוך זמנים קצרים.

פתיחת הדרך בפני נישומים בהליך אזרחי רגיל, שם שמורה להם הזכות לכאורה להגיש את התביעות בתוך 7 שנים, שהיא תקופת ההתיישנות על פי חוק, יש בה כדי לשים לעיל את הוראות החוק והרציו הדיוני אשר עומד מאחורי ההוראות הקבועות בחוקי המיסים השונים.

להלן החלטה בנושא האם ניתן להגיש ערעור מס בהליך אזרחי רגיל:

החלטה

1.     בפני מונחת בקשת המבקשים לדחות על הסף את תביעת המשיב, כל אחד מטעמיו הוא. מאחר ומדובר בטעמים שונים אדון בנפרד בטענות הצדדים, לפי סדר הבקשות. אולם תחילה לתשתית העובדתית.     

אלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:
2.     המשיב, (להלן: "מושב שתולים") הגיש תובענה לסעד הצהרתי, בדרך של המרצת פתיחה, לפיו התבקש בית המשפט להצהיר כי מס השבח, אשר חל בגין מכירת הזכויות במקרקעין נשוא התובענה, על פי הסכם מיום 18.6.95, בין מושב שתולים והמבקשות 2 ו- 3 (להלן בהתאמה: "חברת צרפתי" ו"חברת המושבים"), פטור בהתאם להוראת סעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג- 1963, על פי הצהרתה של חברת המושבים כמוכרת בעסקה ולפיכך להצהיר כי דרישת מנהל מס שבח לתשלום מס השבח ממושב שתולים בטלה.
     לחילופין, עתר מושב שתולים לסעד הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט כי במידה והוא
חייב בתשלום מס שבח, על פי הוראות חוק מס שבח, אזי חלה חובת התשלום על חברת צרפתי, מועצה איזורית באר טוביה, חברת המושבים וכן על מר יעקב אביבי, ביחד ולחוד.

3.     ביום 18.6.95 נחתם הסכם בין מושב שתולים לבין חברת צרפתי וחברת המושבים להקמת יחידות דיור על ידי חברת צרפתי בתחום המושב. על פי ההסכם, המושב אשר היה מעוניין בהגדלת מספר התושבים במושב החליט, באישור מינהל מקרקעי ישראל, למנות את חברת המושבים כיזם לבניית יחידות הדיור הנוספות והמושב וחברת המושבים מסרו לידי חברת צרפתי את עבודת ביצוע בניית יחידות הדיור.
בתמורה , התחייבה חברת צרפתי לשלם לחברת המושבים סך של 12.6 מיליוני ₪, סך אשר התחלק בין חברת המושבים, מועצה אזורית באר טוביה והמושב.

4.     ביום 19.4.98 הוגשה למנהל מיסוי מקרקעין רחובות (להלן: "מנהל מס שבח"), הצהרה על מכירת/ רכישת הזכויות במקרקעין, על ידי חברת צרפתי וחברת המושבים. מושב שתולים לא הגיש כל הצהרה. ביום 21.6.98 נשלחה אל מושב שתולים דרישה להגיש הצהרה, מטעם מנהל מס שבח.
ביום 30.7.98 הוציא מנהל מס שבח למושב שתולים שומה בהיעדר הצהרה כאשר שווי המכירה נקבע על 3 מליון ₪. שומה אשר תוקנה מאוחר יותר, ביום 11.11.98, והועמדה על סך של 3.344 מליון ₪ בעקבות מסמכים שנתקבלו על ידי חברת המושבים.
ביום 15.2.99 הגיש מושב שתולים השגה על השומה. בעקבות משא ומתן אשר נוהל בין ב"כ המושב דאז לבין מנהל מס שבח, תוקנה השומה והועמדה על סך של 3 מליון ₪. השומה המתוקנת נשלחה אל המושב ביום 18.10.99.
ערר על ההחלטה בהשגה, בהתאם להוראות סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין, לא הוגש לבית המשפט המחוזי.
מאחר והמושב לא שילם את דרישת המס החל מנהל מס שבח לנקוט בהליכי גביה כנגד המושב, על פי פקודת המיסים גביה. בהתאם נשלחו אל המושב התראות לתשלום, כתשע התראות במספר, כאשר ההתראה האחרונה נשלחה ביום 1.2.05.
במהלך האכיפה הצליח מנהל מס שבח לעקל יתרות זכות אשר עמדו לזכות המושב אצל פקיד השומה בסכומים המגיעים סך כולל של כ- 20,000 ₪.

5.     לנוכח נסיבות אלו הגיש המושב את תביעתו האמורה לסעד הצהרתי, כאשר הסעד הראשון המבוקש והוא סעד הצהרתי בדבר בטלות דרישת מנהל מס שבח לתשלום מס השבח ממושב שתולים, מופנית כלפי מנהל מס שבח והסעד החילופי, הוא הצהרת בית המשפט כי במידה והמושב חייב בתשלום מס שבח, על פי הוראות חוק מס שבח, אזי חלה חובת התשלום על יתר המשיבים בתביעתו.

6.     בקשת מנהל מס שבח לדחיית התובענה נגדו על הסף מבוססת על הטענה בדבר מיצוי ההליכים במישור המנהלי אשר עמד לפתחו של המושב ומן הטעם כי מדובר במעשה עשוי המשתיק ומונע את המושב מלהגיש תביעתו זו ולפתוח את הענין לדיון.

7.     חברת צרפתי טענה לדחייה על      הסף מחמת התישנות, מניעות, שיהוי, העדר יריבות ולחילופין כי אין מדובר בסכסוך הראוי ומתאים להתברר בהליך של המרצת פתיחה. חברת המושבים, מועצה אזורית באר טוביה ומר יעקב אביבי ביקשו אף הם את דחיית התובענה על הסף מחמת העדר עילה, התישנות, שיהוי ולחילופין כי אין התובענה ראויה להתברר בהליך מזורז של המרצת פתיחה. עוד הוסיף וטען מר אביבי כי לא בוססה כנגדו כל עילת תביעה המצדיקה המשך ניהול הליכים כנגדו הכרוכים בעלויות כספיות.
     ומכאן לבחינת הטענות:

בקשת מנהל מס שבח לדחיה על הסף - המבקש, בבש"א 4407/05

8.     טוען מנהל מס שבח כי יש לדחות את תביעת מושב שתולים על הסף מחמת העדר עילה. לטענתו מטרתו של המושב בתביעתו זו, הינה להביא לבטלותו של חיוב במס השבח אשר הושת עליו לאחר שהמושב הגיש השגה על החיוב ובהסכמה תוקנה השומה וכי כעת מבקש המושב לחזור בו מן ההסכמות האמורות אליהן הגיע עם מנהל מס שבח לפני למעלה מ- 5 שנים. לטענתו, עמדה לפתחו של המושב הזכות לתקוף את החלטת הרשות כחלק מהליך ההשגה ולאחר מכן הליך של ערר לבית משפט מחוזי. מקום שהמושב לא תקף בהליך ההשגה את עצם חיובו במס ואף לא מצא לנכון לערער על ההשגה לבית משפט מחוזי, משמע ויתר על מיצוי זכויותיו וכעת מושתק ומנוע הוא מנקוט בהליך המשפטי הנדון. כן טען כי בתביעתו לא תקף המושב את ההסכמה אשר גובשה בינו לבין מנהל מס שבח ולא טען לקיומן של עילות בטלות ההסכם מחמת הטעיה או כפיה או טעות ולפיכך דין תביעתו להדחות.

9.     בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי כאשר מותווית בחוק דרך לתקיפת החלטות של הרשות המנהלית הרי שיש ללכת בדרך זו ואין לאפשר את ביטול ההליך הקבוע בחוק או עקיפתו בדרך של הגשת תובענות רגילות, כגון המרצת פתיחה במקרה דנן. (ראה בעניין זה - ע"א 306/78 קרוליק נ' עזבון המנוח פנחס ואח', פ"ד לג (1) 496 שם קובע כב' השופט אשר כי :
     "כשלעצמי הייתי מאמץ את הגישה לפיה קביעת חבותו של אדם למס, כולל החלטה בכל שאלה הכרוכה בקביעת החבות והיקפה, חייב להתברר בדרך המיוחדת שיועדה לה על-ידי המחוקק, אלא אם הסכימו הצדדים, במסגרת סמכותה החוקית, לדרך דיונית אחרת. לדעתי מוטב לקבוע בענין זה הלכה ברורה וחד משמעית כדי למנוע התדיינות מיותרת, ולא הייתי מסווג את ההלכה על-ידי "טעמים מיוחדים" למיניהם".
     
(וכן ראה: ע"א 367/85 מדינת ישראל נ' קיטאי, פ"ד מא (3) 398; ע"ש 5016/98 מתמור מכון תערובת נ' מדינת ישראל, דנים מחוזי, כרך לב (5), 188 וכן ע"א 299/79 ברנוביץ נ' כהנא ואח' פ"ד לד (2) 606 וכן ספרו של השופט ד"ר י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית 1995, עמ' 563 האומר שם כי: "כך אם התובע יכול לבצע את זכות על ידי פניה לגוף סטטוטורי או ערר בדרך שנקבעה בדין בית המשפט המוסמך ימאן בדרך כלל ליתן לו סעד על דרך של הצהרה. ")

10.     לאור כל האמור לעיל, מקום שהמחוקק קבע דרך ייחודית להשיג אחר קביעות הרשות, אם בדרך של השגות ועררים, אין לאפשר לחייב לעקוף את הדרך שנקבעה בדרך של פתיחת הדלת הדיונית בפניו במסגרת של תובענה לבית המשפט. המחוקק, בחוקי המס השונים, מצא לנכון לקבוע מועדים קצובים וקצרים להגשת השגות ועררים, מתוך מטרה וכוונה להביא את הליכי הערעור בענייני המס לידי סיום בתוך זמנים קצרים. פתיחת הדרך בפני נישומים בהליך אזרחי רגיל, שם שמורה להם הזכות לכאורה להגיש את התביעות בתוך 7 שנים, שהיא תקופת ההתיישנות על פי חוק, יש בה כדי לשים לעיל את הוראות החוק והרציו הדיוני אשר עומד מאחורי ההוראות הקבועות בחוקי המיסים השונים.

מעבר לאמור לעיל, יש לומר כי משחלף המועד להגשת ערר על החלטת רשות המס הפכה החלטת הרשות למעשה גמור ויש לראות בהחלטתו כמעשה בית דין. ראה לענין זה ע"א 367/85 מדינת ישראל נ' יהונתן קיטאי , פ"ד מא(3) 398 שם קובע בית המשפט כי :
"ההבחנה שנעשתה בעניננו על ידי שופטי הרוב בין שומה הבטלה מעיקרא לשומה הניתנת לביטול לענין תקיפה עקיפה בבית משפט שלום אינה מקובלת עלי. לפי גישה זו יוכל כל נישום, בין שאחר את המועד להגשת השגה או ערר ובין שאינו מרוצה מהחלטה שניתנה נגדו בהליכים אלה, לפנות לבית משפט השלום בתביעה להשבה ולטעון במסגרתה שהשומה בטלה מעיקרא. עם טענה זו הוא יפתח לעצמו שערי דיון חדשים. לא זו היתה מטרת המחוקק שקבע הליכים מיוחדים להשגה ולערר ומועדים להגשתם. מי שלא פעל במועד או מי שנדחו השגתו או עררו - הפכו אלו ל"מעשה-בית-דין" ואין מקום לעורר הענין מחדש במסגרת תביעה להשבה. (וראה בנידון ?"? 714/68 <)&page=1&queryId=rachel%20>ע"א 714/68זיס נגד המועצה המקומית אשדוד. פד"י כג' (2) 623, 628)."

לסיכום הנני קובעת כי הדיון בדרך של המרצת פתיחה עלולה לפתוח פתח להתקפת ההחלטה המינהלית שלא בדרך הקבועה בחוק ועל כן דרך זו לא תותר כאשר משקל יתר יש לתת לעובדה כי החלטת הרשות ניתנה זה מכבר, לפני כ- 5 שנים והפכה לסופית.
11.     אשר לבקשתו החילופית של המושב ליתן סעד הצהרתי לפיו בהתקיים חיוב של מס שבח הרי שיש לקבוע כי חיוב זה יחול על חברת צרפתי ו/או חברת מושבי הדרום ו/או מועצה אזורית באר טוביה ו/או יעקב אביבי, הרי שתובענה שכזו, ביריבות שבין המושב אל מול מנהל מס שבח, אינה עומדת על הפרק מאחר והיא נוגדת את הוראות החוק המפורשות הקובעות בסעיף 15 לחוק מיסוי מקרקעין כי : "חובת תשלום המס היא: במכירת זכות במקרקעין - על המוכר..." ומשלא חלק על כך המושב עת קיים הליכים אל מול מנהל מס שבח מושתק הוא כיום אל מול מנהל מס שבח.
נקבע לא אחת כי הרוכש אינו בעל דין נכון לעניין המחלוקת בגין מס השבח אשר הושת ואינו יכול לייצג את המוכר במקרקעין בכל הנוגע לחיובו במס שבח וכי בעל הדין הנכון אל מול הרשות הוא מוכר הזכויות במקרקעין הכול לפי הוראת סעיף 15 לחוק מס שבח. יחד עם זאת, המוכר והקונה חופשיים להתנות כרצונם ולהלביש על העסקה את הצורה הנוחה להם. (ראה עמ"ש 280/99 366/99 וינברג נ' מנהל מס שבח ת"א, מיסים טו/4 עמ' ה- 336 )
לפיכך, סבורתני כי דין בקשתו זו של המושב לסעד החילופי יכול שתתברר ביחסים החוזיים או אחרים, באם קיימים, אל מול המבקשים האחרים, אך לא אל מול מנהל מס שבח.
12.     לאור כל האמור לעיל, דין תביעת המושב אל מול מנהל מס שבח להדחות על הסף.

בקשת חברת צרפתי, חברת המושבים, מועצה אזורית באר טוביה ומר אביבי לדחיה על הסף - המבקשים בבש"א 5494/05 ובש"א 5588/05
13.     אשר לבקשת יתר המבקשים - כאן עומד לדיון הפן החוזי אשר בטענות המושב. קביעותיי לעיל, לפיהן אין חולק כי המושב הוא המוכר בעסקה יפות גם כאן. אולם, יפות הן אך ורק במישור היחסים שבין המושב ומנהל מס שבח, על פי הוראות חוק מס שבח ואין בהן כדי למנוע מהמושב להעלות טענות אל מול המבקשים האחרים לפיהן על בסיס מישור היחסים החוזיים שביניהם יש להעביר את החיוב במס אל כתפי המבקשים. כפי שציינתי לעיל, אין מניעה כי במסגרת עסקה מוסכמת יטול על עצמו קונה מקרקעין לשלם את מס השבח שעל פי הוראת סעיף 15 לחוק מס שבח מקרקעין, הנו חיוב אשר חל על המוכר. התחייבות שכזו מחייבת את הצדדים לעסקה בינם לבין עצמם בעוד שחבות על פי החוק נשארת על מי שהחוק הטיל עליו את חובת התשלום. (ראה לעניין זה עמ"ש 5044/98 גדעון סגל נ' מנהל מיסוי מקרקעין חדרה, מיסים יג/6 ה- 284 ועמ"ש 280/99 366/99 וינברג נ' מנהל מס שבח ת"א, מיסים טו/4 עמ' ה- 336 )
14.     טענת התיישנות
במקרה דנן טענו המבקשים כי יש לדחות את תביעת המושב על הסף מחמת התיישנות כשהם נסמכים על מועד חתימת ההסכם הוא חודש אוגוסט 1995, כמועד לתחילת מרוץ ההתיישנות .
דין טענה זו להדחות - סעיף 6 לחוק ההתיישנות התשי"ח -1958 קובע כי : "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".
במקרה דנן עילת התביעה, חיוב המושב במס שבח, נולדה ביום בו הוצאה הדרישה למושב על ידי מס שבח היינו, ביום 30.7.98. מכאן כי עילת התביעה נולדה ביום בו קיבל המושב את הדרישה האמורה ולכל המוקדם ביום 30.7.98.
מאחר והתובענה הוגשה ביום 23.3.05 אין לומר כי התביעה התיישנה.
15.     שיהוי-
טוענים המבקשים כי בשל אי ידיעתם, בזמן אמת, כי המושב חוייב במס שבח שונה מצבם לרעה מאחר ונמנעה מהם הזכות והאפשרות למיצוי ההליכים כנגד החיוב מול מנהל מס שבח ואולי אף להביא לביטולו.
הלכה היא כי בית המשפט יחסום דרכו של בעל דין בטענה כי השתהה בהגשת תביעתו וזאת בהתקיים התנאים הבאים:כאשר נסיבות המקרה מצביעות על כך שהשיהוי כמוהו כזניחת זכות התביעה, כאשר הורע מעמדו של הצד שכנגד כלפי יריבו עקב השיהוי בהגשת התביעה וכאשר קופחו עקב השיהוי אפשרויות הצד שכנגד להוכיח טענותיו כנגד התביעה. (ראה לענין זה ע.א. 5634/90 פינטו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד מז (4) 864)
על פניו, בנסיבות העניין מחייב המענה לשאלות אלו בשמיעת עדויות ואין ליתן מענה לשאלות אלו על בסיס טיעון משפטי גרידא. לכאורה נטען על ידי המושב כי כל המבקשים ידעו אודות דבר הוצאת השומה על ידי מס שבח והיו אף מעורבים בהליך ההשגה. אם ימצא בסופו של יום ולאחר שמיעת הראיות כי הוכחו שלושת התנאים המצטברים להוכחת טענת השיהוי או אז תדחה התביעה. לפיכך, אינני מוצאת לנכון לקבל טענה זו בשלב זה של הדברים כעילה לדחיה על הסף וזו תתברר בתיק העיקרי.

16.     טענת העדר יריבות והעדר עילה
טענה זו באה בשלב הסיכומים מפיה של חברת צרפתי. דין טענה זו להדחות מן הטעם כי לא נטענה בבקשה עצמה. אך גם לגופם של דברים מקום שצרפתי הנו צד להסכם הפיתוח, נשוא התובענה, אין לומר כי אין לחברת צרפתי יריבות עם המושב. יש גם יש. דין שווה חל גם לגבי חברת המושבים שהינה צד להסכם. אשר לפרשנות ההוראות בהסכם אזי בהעדר הוראה מפורשת בהסכם בדבר תשלום מס שבח ולנוכח טענת המושב יש לשמוע ראיות בשאלת כוונת הצדדים באשר לחבות הנשיאה בנטל המיסים.
טענה להעדר יריבות באה גם מפי המועצה האזורית באר טוביה ומר אביבי ודינה להתקבל. מקום שמודה המושב כי בתביעתו זו לסעד הצהרתי מבקש הוא להבהיר את הוראות ההסכם לו צדדים בעלי הדין, ומקום שאין חולק כי לא מר אביבי, באופן אישי ולא המועצה האזורית באר טוביה הינם צדדים להסכם, נשמטת הקרקע תחת תביעתו של המושב אותם. עניין מתן פרשנות להסכם יכול שיתברר רק בין הצדדים להסכם.
המושב טען בחצי פה לדבר אחריות אישית של מר אביבי, בהיותו ראש הועד של מושב שתולים בעת החתימה על ההסכם הנדון אך לא ביסס אותה לא על תשתית עובדתית ולא משפטית. מקום שביקש המושב לבסס אחריות אישית של אורגן בתאגיד היה עליו להתכבד ולעשות כן וזאת כאמור לא עשה. כך גם באשר לתביעתו אל מול המועצה האזורית באר טוביה. טענת המושב כי כספי התמורה החוזית הועברו בחלקם גם למועצה האזורית באר טוביה לא בוססו ולא אף בראשית ראיה ובהעדר המועצה כצד להסכם אין ליחס לה את שאינו קיים. יש להניח כי המועצה האזורית קיבלה כספים המגיעים לה מכוח היותה רשות מקומית, שבתחומה בוצעה עסקת הפיתוח במקרקעין הנדונה, ולא מכוח היותה צד להסכם.
לאור האמור לעיל - דין בקשתם של מר אביבי והמועצה האזורית באר טוביה לדחיית התביעה כנגדם על הסף מתקבלת.
17.     הליך ראוי
לחילופין, טענו המבקשים כי אם בית המשפט לא ידחה את התובענה על הסף אזי ההליך של המרצת פתיחה אינו הליך ראוי לברר את המחלוקת אשר תחייב בשמיעת ראיות ועדים רבים. כמו גם כי מן הראוי שהמושב יתבע את ההחזר הכספי לו הוא טוען, בדרך של תובענה לסעד כספי.
אמנם, ענינה של התובענה, אותה הגיש המושב, הינה פרשנותו של ההסכם אשר נחתם בין הצדדים, אך לנוכח המחלוקת העובדתית בין הצדדים המחייבת שמיעת עדים רבים הנוגעים בדבר, יש לומר כי הליך של המרצת פתיחה, הנועד לברר עניינים קצרים, אינו מתאים להליך הנדון ומחייב הגשת תביעה בסדר דין רגיל.
שקלתי מחיקת התביעה מטעם זה אך מצאתי לנכון שלא לגרום לאיבוד זמן נוסף והנני מורה למזכירות להסב את התובענה לתובענה לסעד הצהרתי, אשר תתברר בסדר דין רגיל.
18.     סוף דבר
התובענה כנגד מנהל מס שבח - נדחית
התובענה כנגד מר אביבי ומועצה אזורית באר טוביה - נדחית
התובענה תמשך כנגד חברת צרפתי וחברת המושבים אך מאחר וההליך אינו ראוי להתברר בדרך של המרצת פתיחה תוסב התובענה לתביעה בפסים רגילים.
כתב התביעה שהוגש ישמש את המושב לצורך תביעתו.
הנתבעים יגישו כתב הגנה תוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית כדלקמן:
התובע תוך 60 יום מהיום
הנתבעים תוך 30 יום מיום קבלת תצהירי התובע.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. סיכויי ערעור אזרחי

  2. צירוף בעל דין בערעור

  3. הגשת ערעור באיחור קל

  4. התערבות ערכאת הערעור

  5. ערעור על תקנה 15

  6. הגשת ערעור מס באיחור

  7. דוגמא לדחיית ערעור

  8. סיכויי ערעור נמוכים

  9. חזרה מערעור מצד המדינה

  10. ערעור בגלל טעות סופר

  11. ערעור מס - אולם אירועים

  12. ערעור מס בדלתיים סגורות

  13. התערבות בממצאים עובדתיים

  14. הגשת ערעור מינהלי באיחור

  15. מחיקת ערעור שהוגש באיחור

  16. התערבות בית משפט של ערעור

  17. ערעור על החלטה להרוס מבנים

  18. צילום חומר חקירה בערעור מס

  19. קבלת ערעור לפנים משורת הדין

  20. ערעור על העברת עובד מתפקידו

  21. ממתי סופרים מועד הגשת ערעור

  22. ערעור על תוצאות בחינות בגרות

  23. איחור של יום אחד בהגשת ערעור

  24. רווח גולמי לא סביר - ערעור מס

  25. ערעור על החלטה אחרת תוך 7 ימים

  26. בית הדין לביקורת משמורת - ערעור

  27. ערעור על אישור לפטר עובדת בהיריון

  28. סיווג הליך - ערעור בזכות או ברשות

  29. ערעור בגין אי מתן זכות לטעון טענות

  30. ערעור על כישלון במבחן הסמכה ברפואה

  31. התערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות

  32. התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים

  33. האם ניתן להגיש ערעור מס בהליך אזרחי רגיל

  34. ערעור על החלטת רשמת להורות על דחיית התנגדות

  35. מי ייחשב "צד" באופן אשר יקים לו את זכות הערעור

  36. כתב ערעור שהוגש לא יוכל להפוך לבקשה לרשות לערער

  37. תקנות מס הבולים על מסמכים (ערעורים), תשכ''א-1961

  38. תקנות מניעת היצף (סדרי הדין בערעור), תשל''ט-1979

  39. ערעור במסגרתו נדחתה בקשה להמרת התנאי בדבר העמדת ערבים

  40. תקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), תשל''ט-1978

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון