דרישה להחזר תשלום מכס

להלן פסק דין בנושא דרישה להחזר תשלום מכס: פסק דין 1. בפני שתי תובענות על סך של 105,074 ₪ ועל סך של 69,541 ₪ שעניינן דרישה להחזר תשלום מיסי מכס אשר שילמה התובעת, כנטען, ביתר לאגף המכס והמע"מ של מדינת ישראל, תשלום ששילמה "תחת מחאה", ואשר יש להשיבו לאחר שהצו השיפוטי מכוחו שולם פקע בעת התשלום. רקע עובדתי 2. התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת ביבוא ציוד אור-קולי ממוחשב וציוד נלווה למחשבים. 3. בין השאר, מייבאת התובעת מקרנים משולבים למחשב ולווידאו. (להלן: "המקרנים"). 4. ביום 23.11.00 הועלה מס הקניה החל על המקרנים המצויינים כמפרט תעריף מכס 6020/7- 84.71 ו - 3000/0-85.28 וזאת בשיעור של 45%. 5. התובעת שילמה מס קניה על המקרנים בסך של 105,074 ₪ ובסך של 69,541 ₪ שעה שלטענתה במועד תשלום המס הצו השיפוטי המטיל מס הקניה פקע וחדל להיות תקף. 6. לאור טענה זו, מבקשת התובעת החזר דמי מס הקניה ששילמה לנתבעת "תחת מחאה", בעוד הנתבעת גורסת כי סכום המס שולם כדין, כפי שיפורט להלן. דיון 7. מטעם התובעת העיד מנהלה מר אמנון סוכלובנסקי בתצהירו ת/3 כי חברתו נחשבת כחברה דומיננטית בענף ייבוא המחשבים והווידיאו בארץ וכי ביום 23.11.00 הוטל מס קניה בשיעור של 45% על המקרנים אשר היו פטורים ממס טרם מועד זה. 8. שר האוצר פרסם את צו הטלת מס קניה ביום 23.11.00 בקובץ התקנות - שעורי מק"ח 1248. 9. לבירורו, סעיף 2 לחוק מיסי מכס (שינוי בתעריף), תש"ט - 1949, מחייב אישור כל צו המטיל או מגדיל מס ע"י וועדת הכספים בתוך חודשיים מיום פרסומו. 10. שר האוצר לא קיבל את אישור וועדת הכספים והכנסת בפרק זמן זה ולפיכך ביום 22.1.01 פקע הצו. 11. במקום לקבל את אישור הוועדה, פירסם שר האוצר צו חדש ביום 21.3.01 בקובץ התקנות 1261. 12. לטיעונו, בין התאריכים 20.3.01 - 23.1.01 לא חל כחוק חיוב מס קנייה על המקרנים. 13. על אף זאת, שילמה התובעת מס קניה על המקרנים שייבאה בין התאריכים: 20.3.01 - 23.1.01 כאילו אושר הצו מ - 23.11.00. 14. התובעת שילמה על פי רשימונים שצורפו לתצהיר כנספחים ד'(1) ו - ד' (2) תשלומים בסכום כולל של - 623,526 ש"ח שלא צריכה היתה לשלמם, וזאת " אגב מחאה" כהוראת סעיף 154 לפקודת המכס (נוסח חדש), לגביהם הגיעה להסכמה לפסק דין חלקי עם הנתבעת על סך של 364,109 ₪, על פי פסק דין שניתן ע"י כבוד השופטת יהודית שבח ביום 4.8.02. 15. לדידו, עמדה התובעת בדרישות סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), התשכ"ח - 1968, באשר, לטיעונה, לא גילגלה את תוספת המס על הצרכן. (להלן: "חוק מיסים עקיפים"). 16. אף בשני פרטי התעריף המתייחסים למקרנים משולבים 6020/7- 84.71 ו - 3000/9- 85.28 שילמה מס קניה בנסיבות דומות בסך של 105,074 ₪ על מקרנים אותם ייבאה בין המועדים 12.7.01 - 25.6.01 שעה שהצו בעניין סחורה זו מיום 21.3.01 פקע ביום 25.6.01 נוכח פגרת הכנסת דאז בין מושב החורף לבין מושב הקיץ שארכה 34 יום. 17. לטיעונו, מיום 25.6.01 ועד יום 12.7.01, יום בו פורסם צו חדש, לא חל כחוק מס קניה על המקרנים דנן. 18. תשלומים אלה שולמו לנתבעת אף הם "אגב מחאה", בהתאם להוראת החוק דלעיל. 19. בכל הצעות המחיר שהוגשו ללקוחות התובעת צויין כי המחיר אינו כולל את מיסי הקניה שהוטלו ביום 23.11.00. 20. התובעת נטלה החלטה אסטרטגית, לדבריו, שלא להעלות המחיר כל עוד לא אושר המס סופית ע"י וועדת הכספים. 21. לעניין הצו מיום 21.3.00, מסכימה הנתבעת כי לאור חוות דעתה של היועצת המשפטית של הכנסת דאז, עו"ד א. שניידר, הרי שצו זה אושר תוך תיקונים, ולפיכך פקע בתוך חדשיים ימים לאחר פרסומו. משכך, מוסכם אף על הנתבעת כי הצו לא חל החל מיום 25.6.01 ועד ליום 12.7.01 ועל כן לא קמה חבות לשלם המס נשוא התובענה בתקופה זו בסכום של 105,074 ₪. המחלוקת הראשונה - מועד פקיעת הצו מ - 23.11.00 22. ב"כ הנתבעת גורס בסיכומיו בכתב כי הנתבעת קיבלה חוות דעת מטעם היועצת המשפטית של הכנסת דאז על פיה הצו מ - 21.8.01 אושר תוך תיקונים ולפיכך יש לסווגו כצו שפקע חדשיים לאחר פרסומו - ולפיכך אין מחלוקת כי בין התאריכים 25.6.00 - 12.7.01 לא חל הצו ולא היה על התובעת לשלם מס קניה מכוחו בתקופה זו. 23. מהי התקופה בה לא חל הצו? אין חולק כי הצו שפורסם פקע ביום 23.11.00 בטרם אושר, ברם, יש לדייק ולומר מתי פקע, קרי, מתי חלפו חדשיים מיום פרסומו וזאת בהתחשב בהוראת החוק על פיה הזמן שבין כנסי הכנסת לא יבוא במניין הימים. 24. כנס החורף דאז הסתיים ביום 1.1.01 וביום 13.2.01 החל כנס חדש. גורסת התובעת כי מאחר ששני הכנסים נערכו בחורף, המדובר באותו כנס, ולפיכך אין לראות בפרק הזמן שבין 1.1.01 ו - 12.2.01 כ "זמן בין כנסי הכנסת שלא יבוא במניין". 25. לטעמו, ביום 12.2.01 נפתח כנס של הכנסת, משמע, הזמן שחלף עד אליו מתום הכנס הקודם הינו זמן שבין כנסי הכנסת. 26. בחוות דעת הלשכה המשפטית של הכנסת נקבע על יסוד סעיף 9 (א') לחוק הכנסת, התשנ"ד - 1994 שזה לשונו, כדלקמן: "(1) הכנסת תקיים שני כנסים לשנה: הכנס האחד ייפתח בתוך ארבעה שבועות לאחר חג הסוכות, הכנס השני ייפתח בתוך ארבעה שבועות לאחר יום העצמאות: משכם של שני הכנסים יחד יהיה שמונה חודשים לפחות. (2) בשנה שבה מתקיימות בחירות לכנסת ולראש ממשלה או בחירות מיוחדות לראש הממשלה, תקבע ועדת הכנסת את מספרם של הכנסים שתקיים הכנסת, את מועדם ואת מושבם, וזאת אף אם יפחת משכם של כל הכנסים באותה שנה משמונה חודשים". 27. לפיכך, החלטת וועדת הכנסת מיום 1.1.02 שנזכרה לעיל, קובעת כי בהתאם להוראות סעיף 9(א)(2) לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994, יסתיים כנס החורף ביום ה - 1.1.01 והכנס הבא יפתח ביום - 13.2.01 קרי, הוועדה קבעה כי מאחר שבאותה שנה נערכו בחירות מיוחדות לראשות הממשלה, חל החריג לכלל הקבוע בסעיף 9(א)(1) לחוק הכנסת וכנס הכנסת יפתח ביום - 13.2.01. 28. למסקנתי, נראה הוא, איפוא, כי אין חולק שבפרק הזמן שבין 1.1.01 ועד יום 12.2.01 היתה הכנסת בפגרה - וכינוי שם הכנסים על פי עונות השנה אינו משנה עובדת היות הכנסים שונים ונפרדים, אשר אינם רצופים. המחלוקת השניה - זכאות התובעת לקבל החזר מס - הגנת "גלגול המס" 29. קובע לעניין הזכאות להחזר מס ששולם ביתר סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968, כדלקמן: "יתר יוחזר למי ששילמו. אם הוא ביקש את ההחזר תוך התקופה הקובעת, ולגבי יתר כמשמעותו בפסקה (1) להגדרת "יתר", למעט לעניין מס בולים - גם בתנאי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל אחת מאלה: (1) שהוא לא מכר את הטובין; (2) שהוא מכר את הטובין אולם היתר לא נכלל במחיר שהקונה שילם". 30. ואילו "יתר" מוגדר בסעיף 1 לחוק מיסים עקיפים, כך: "(1) מס עקיף ששולם ביתר; (2) סכום הישבון וכל סכום אחר ששולם למנהל או הופקד אצלו, על פי חוק מס עקיף ויש להחזירו, וכן סכום מס עקיף שהוחזר על פי החלטת המנהל". 31. בתצהירו, מעיד מנהל התובעת כי לא "גלגל המס" על הקונים כדלקמן: "התובעת נטלה על עצמה החלטה אסטרטגית, שלא להעלות מחירים כל עוד המס לא אושר סופית על ידי ועדת הכספים, וזאת כדי לא לגרום להקטנת נתח השוק הדומיננטי שלה ולסיכון גבוה באיבוד נתח השוק הדומיננטי שלה במוצר תחרותי, שמחירו מושפע מביקוש והיצע, מה גם שהמחירים של המתחרים בשוק היו נמוכים כנראה בעקבות מכירה של מוצרים שנפדו מרשות המכס טרם הטלת המס, והחליטה לספוג את המס על חשבונה, ולא לגלגלו על הצרכן, אף כי היה צפוי שהדבר יגרור את החברה להפסדים לזמן מה, מה גם שהתובעת הוזהרה על ידי רואה החשבון של החברה בסוף שנת 2000, כי מדיניות זו עשוייה לגרום לחברה הפסדים בשנת 2001. (בשנת 2000 וגם בשנת 2001 הסתיימו הדוחו"ת הכספיים של התובעת בהפסדים)". (ראה: סעיף 18 לתצהירו - ת/3). 32. לעניין "הגנת הגלגול", קובע חוק המיסים העקיפים בסעיף 6 לו כללים להשבת מס ששולם ביתר - ומונע השבה כאשר המס גולגל על הקונים. 33. בסוגייה זו נקבע בע"א 180/99 מנהל מס קניה נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נז(3) 625, כדלקמן: "משקבעתי כי התשלומים ששולמו על ידי המשיבה באים בגדר פסקה (1) להגדרת "יתר", חל עליהם האמור בסעיף 6(2) לחוק, הנותן בידי מקבל התשלום - הרשות - הגנה כנגד השבתו. הגנה זו ידועה כ"הגנת הגלגול" (Passing on) . הגיונה של הוראת סעיף זה הוא בכך שנישום ששילם מס ביתר אך "גלגל" על לקוחותיו את עלות היתר ששילם, לא ספג - על פני הדברים נזק בשל תשלום היתר. כדברי סגן שר האוצר דאז, י' פלומין, בהציגו בכנסת את התיקון לחוק, שניסח מחדש את הוראת סעיף 6(2) לחוק, הקובעת את הגנת הגלגול: "אם מי ששילם מס יתר מגלגל אותו על הקונה אין הוא ניזוק; אם הוא תובע ומקבל נוצרת רווחיות יתר בלתי מוצדקת מכל בחינה שהיא". (ההדגשה אינה במקור - ח.י.). כן נקבע בע"א 379/80 כתרון, יבוא ויצוג בע"מ נ' מנהל המכס והבלו, ירושלים, פד"י לז (3) 462, בע"מ 465, כדקלמן: "...הטעם לכך הוא בעיקר זה, שהטובין, שלגביהם שולם מס קניה ביתר, נמכרו לרוב על ידי המשלם, אשר כלל במחירם אף את יסוד מס הקניה. משגלגל משלם היתר את המס ששילם על אחרים, שוב לא מצא המחוקק לנכון לאפשר לו השבתם של תשלומי היתר ששילם...". 34. מנהל התובעת הניח שהנתבעת תחזיר את המס שהוטל, אולם, לעדותו, אף שהינו מנהל "חברה דומיננטית" בענף, לא נהג כמו שאר הסוחרים אשר הצטיידו במלאי של מאות מקרנים טרם הטלת המס, כדבריו: "העלאת המס בדיעבד, נודעה לי, כי הודלפה לשוק שמועה, כי המכס עומד להטיל מיסים על מקרנים משולבים, ובעקבות השמועה הצטיידו יבואנים אחרים במלאי של מאות מקרנים, שנפדו מרשות המכס טרם הטלת המס, ואשר נמכרו בשוק תקופה ממושכת לאחר הטלת המס במחירים זולים, שלא כללו את המס". (ראה: סעיף 15- 6 לתצהיר ת/3; ההדגשות אינן במקור - ח.י.). 35. כן העיד מטעם התובעת מר אליהו יקים בתצהירו ת/1 כי טרם הטלת המס הגיעו לאוזניו שמועות מאחד היבואנים בענף כי המכס עומד להטיל מיסים על מקרנים משולבים ובעקבות כך הודו באוזניו יבואנים נוספים בענף כי הצטיידו במלאי של מקרנים שנפדו מרשות המכס טרם הטלת המס, ואשר למיטב ידיעתו נמכרו בשוק תקופה ממושכת לאחר הטלת המס במחירים זולים, שלא כללו את המס. 36. כן העיד כי בהצעות מחיר אחרות שקיבל מ"כיוונים" בתקופה שבין הטלת המס בצווים ועד לאישור סופי של הצווים בכנסת בחודש יולי 2001, הצהירה "כיוונים" בפניו, כי הם סופגים את המיסים על חשבונם, ומכרו לו במחירים נמוכים כדי להתאים עצמם בתחרות מול הצעות מחיר של יבואנים אחרים. 37. כן הגישה התובעת חוות דעתו של המומחה רו"ח מר נבט סימון המוצג ת/2, אשר מסקנתו לאחר בדיקותיו במכירות המקרנים הינה כדלהלן: "החברה לא "גלגלה" את עלויות המס על הצרכן אלא "ספגה" אותן בעצמה ולכן נגרמו לה הפסדים (לדוגמא, במקרה של משרד הבטחון - העסקה היתה רווחית אך המחיר שנקבע במכרז טרם הטלת המס אף הופחת לאחר עליית המס והטלת המס גרמה להפחתה ברווחיות העסקה)". עוד הגישה התובעת חוות דעת הכלכלן מר יעקב ארד, המוצג -ת/4, על פיה החברה הפסידה כספים וזאת משום שנקטה במדיניות של אי העלאת מחירים בגין הטלת מס הקניה ולא גלגלה את המס על לקוחות. 38. הנתבעת הציגה מטעמה חוות דעת של מר יעקב בוזו, המוצג נ/1, כלכלן במקצועו, העובד במחלקה לתכנון ולכלכלה באגף המכס והמע"מ. לעמדתו, התובעת לא פנתה למנהל המכס להשיב לה את המס ששולם ביתר - ועל כן לא הוכיחה בפניו, להנחת דעתו, כי עמדה בתנאי החוק לקבלת ההחזר. להלן מסקנתו בדבר העדר נתונים על מדיניות המחירים של היבואן לפני הטלת המס: "לצורך הבדיקה האם גולגל המס, יש לדעת מה היתה מדיניות המחירים של היבואן לפני הטלת המס בהשוואה למדיניות המחירים לאחר הטלת המס. בהיעדר נתונים על המכירות לפני ששולם היתר ולאחר התקופה בה הוא שולם, לא ניתן להסיק ממכירות היבואן בתקופה בה שולם ביתר, לטענתו, על מדיניות גלגול המחירים שלו. קרי, אין בחוות הדעת מטעם היבואן הוכחה לכך שהמס לא גולגל אל הלקוחות". כן קבע בסיום חוות דעתו: "מעיון בדו"ח רווח והפסד לשנת 2001, אשר צורף כמוצג 6(6) למוצגי התובעת, עולה כי "הוצאות הנהלה וכלליות" שלה עלו מסך של 2,606,799 ₪ שנת 2000 לסך של 5,151,087 ₪ לשנת 2001. הוצאות אלו כאחוז מההכנסות מהמכירות עלו משיעור של כ - 15% לשיעור של כ - 25% בשנת 2001 כולה וכ - 30% בחודשים הרלוונטים לתביעה (על פי חוות הדעת מטעם התובעת). אחוז זה הינו גבוה במיוחד הן לאור המקובל בחברות אחרות והן לאור נתוניה של התובעת שנה קודם לכן. ההעמסה של הוצאות חריגות אלו על המכירות בשנת 2001 יוצרת עיוות בתחשיב שכן היא נובעת מניהול כושל המתבטא בהוצאות בזבזניות של החברה לעומת הוצאותיה שלה שנה קודם לכן. אם היתה החברה עומדת בהוצאות הנהלה וכלליות בשיעור בו עמדה בשנת 2000, דהיינו, בשיעור של כ - 15% מסך המכירות, היה נוצר לה רווח של 2,696 ₪ למקרן, אשר היה מביא לרווח נקי גבוה מאוד והעולה בשיעור ניכר על הרווח הנקי בשנת 2000, בה לא שולם יתר. אם תקבל התובעת החזר של המס ששולם על ידה, יגדל עוד יותר הרווח הנקי שלה ויעלה בשיעור ניכר עוד יותר על הרווח הנקי בשנת 2000 בה לא שולם מס ביתר". לפיכך, לדבריו, לא ניתן ללמוד כי התובעת נמנעה מגלגול המס ששולם ביתר. 39. נראה הוא כי אכן התובעת לא הוכיחה בפני אי גלגול המס על הצרכנים שכן מנהל התובעת עצמו העיד כי החברה התובעת הינה "חברה דומיננטית" בענף וכי בעוד שיבואנים אחרים "הצטיידו" במלאי של "מאות מקרנים שנפדו מרשות המכס טרם הטלת המס", הרי שלגביו היתה העלאת המס "הפתעה גמורה". 40. רואה אנכי בדברים אלה תרתי דסתרי, קרי, מנהל התובעת עוסק שנים רבות בענף ומנהל חברה דומיננטית לייבוא מקרנים, ובכל זאת, דווקא הסוחרים האחרים, שייתכן שאינם דומיננטיים, הם שגילו דבר הכוונה להטלת מס עקב כך ש"הודלפה לשוק שמועה", בעוד מנהל התובעת לא שמע כלל אודות אותה שמועה, לא הכין "מלאי", ולו חלקי, כשם שנהגו הסוחרים, על פי דבריו שלו. 41. יתר על כן, לאחר שידע על הטלת המס, נטל על עצמו "החלטה אסטרטגית" שלא להעלות מחירים כל עוד המס לא אושר סופית ע"י וועדת הכספים, וזאת, לדידו, כדי לא לגרום להקטנת נתח השוק הדומיננטי שלו ולא לגרום סיכון גבוה באיבוד נתח השוק הדומיננטי במוצר תחרותי, מה גם שמחירי המתחרים, לדבריו, היו נמוכים. 42. לא שוכנעתי בכך שמנהל התובעת, שלא רצה להפסיד לקוחותיו, אכן נטל סיכון כספי כה גבוה וספק רב בעיני אם אכן לא גלגל, ולו אגורה, על שכם הצרכנים, טיעון שנראה לי שאינו כן ואף גובל בהעדר תם לב. 43. אף אם תמצי לומר שבטוח היה שכל דמי המס יוחזרו לו, בוודאות, בעת כזו או אחרת, הרי שהגיונו הכלכלי של ענף השיווק מצריך מעין "פיזור הנזק", בעוד שבמקרה זה, דבק מנהל התובעת בטיעון שלא נטה להטיל על שכם הצרכן ולו חלק זעום מדמי המס ששילם בסכום אדיר של מאות אלפי שקלים, ולפיכך אין בידי לקבל ניתוחן של מומחיו בחוות הדעת מטעמם, שנערכו על פי הצהרותיו, הצהרות שאינן עולות בקנה אחד עם הפרקטיקה הנהוגה אצל סוחרי הענף, אליבא דעדות התובע עצמו. 44. ועוד, בחקירתו הנגדית העיד מנהל התובעת לעניין זה כדלקמן: "ש. אתה אומר לנו שבכל התקופה שמנוב' 2000 ועד יולי 2001 לא גלגלתם את המס על הצרכנים שלכם? ת. כן, נכון. ש. ואתה מסכים איתי שלפחות בחלק מאותה תקופה, חל מס שהוטל כחוק? ת. כן. ש. אתה מסכים איתי שגם באותה תקופה, בזמן אמת, היה פרק זמן שבו ידעתם שחל מס שהוטל כחוק והתחשבתם בכך בקביעת המחיר לצרכן? ת. לא. לא התחשבנו. אסביר: החל מתחילת שנות ה- 90 לא חלק מס קניה על מקרנים מאחר והנהלת המכס סברה באותן שנים שהמוצרים הללו הינם מוצרים המיועדים למלאכה, לתעשייה, לבתי ספר ומוסדות לימוד אקדמאים וכתוצאה מכך - מכיון שלא חל מס קניה על מוצרים המשמשים למטרות הנ"ל, הנהלת המכס עד למועד הטלת המס, לא הטילה מס על מוצרים אלה. ב - 23.11.00 המס הוטל כשעלי זו היתה הפתעה גמורה כי זה נגד את המדיניות של המכס הקודמת ואת האופי והשימוש של המוצרים המדוברים, דהיינו - מקרני מחשב. המדיניות שנקטנו הינה מדיניות סבירה ביותר ליבואן בעל נתח שוק גדול בשוק המקרנים ואציין שההתנהגות הזאת של ספיגת מס עד שועדת הכספים תאשר את הצווים, ספיגת מס על ידי יבואנים, זה דבר שכיח." (ראה: עמ' 7 לפרטיכל שורות 21-10, עמ' 8 לפרטיכל שורות 8-1). 45. עדות זו לא שכנעתני באמיתותה וכנותה לעניין אי גלגול מוחלט במודע של כל סכומי המס הגבוהים, גם כשמדובר על מס שהוטל כחוק, ובוודאי שלא הוכח כי החלטה מעין זו של היבואן מהווה "דבר שכיח". 46. מנהל התובעת אף לא פנה למנהל המכס ולו בפנייה אחת בדרישה להחזר דמי המכס, ואף שאין הנחיות ברורות בחוק דלעיל לפנייה שכזו כתנאי לפנייה לערכאות שיפוטיות, הדעת נותנת כי טרם שישים היבואן פעמיו לבית המשפט יפנה בדרישה המתארת נסיבות תשלום המס ביתר אל מנהל המכס, שלו כלים מידיים לטיפול בדרישה שכזו. ראה: ת.א. (שלום ת"א) 107252/00 באיחוד דיון (לא פורסם) קשר אור בע"מ נ' מדינת ישראל, מפי כבוד השופט טל שחר. 47. על כן, לא הוכיחה בפני התובעת אי גלגול המס על הצרכן ודין תביעתה להשבת המס שהוטל להדחות. אשר על כן, התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.מכס