האם מזונות זמניים מהווים פסק דין חלקי ? המזונות הזמניים אינם אלא אחת מצורותיו של סעד זמני. טיבו של כל סעד זמני, וצו למזונות זמניים בכללו,שהוא ניתן למי שלפי סברת בית המשפט זקוק לו ,עד שיתברר דינו. משום שהחלטה למזונות זמניים הינה, במהותה, צו זמני לכל דבר, צו כזה עומד בתוקפו עד למתן פסק דין בתובענה או עד להחלטה אחרת על ידי בית המשפט. אשר על כן משניתן פסק דין בתובענה למזונות, צו למחיקת התובענה ולא נאמר בו דבר לעניין ההחלטה למזונות זמניים, הסתיים תוקפו של הסעד הזמני, לכל המאוחר באותו מועד. בית המשפט דחה את טענת ב"כ האישה שההחלטה למזונות זמניים היא פסק דין חלקי. להלן פסק דין בנושא תשלום מזונות לאחר מחיקת התביעה: פסק דין 1. לפני ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ באילת (כב' הש' מ. נדל) שניתנה ב-16/10/01 ,בה עוכבו ההליכים שננקטו בתיק הוצל"פ 494/92 . ההליכים ננקטו לגביית מזונות זמניים (להלן:"ההחלטה למזונות זמניים"),שנפסקו על ידי כב' השופט טימור בביהמ"ש המחוזי בב"ש בתיק מ.א. 860/91 ביום 10/3/92. הצדדים כולם יהודים. להשלמת המסגרת העובדתית יש להוסיף שביום 2/11/92 נמחקה ,ע"י כב' הש' טימור, התובענה במסגרתה נקבעו המזונות הזמניים. 2. לטענת המערערת,אשת המשיב (להלן:"האישה"), טעה ראש ההוצל"פ שעיכב את ההליכים על פי סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט-1959 (להלן:" סעיף 11 לחוק"). נטען שסמוך לפסיקת המזונות הזמניים,כ-4 חודשים לאחר שניתנה, נפתח תיק ההוצל"פ והיו במסגרתו דיונים. ב-5/92 אף נדחתה בקשת המשיב (להלן:"הבעל") לעיכוב הליכים. אמנם מ-1992 לא פעלה האשה בתיק ההוצל"פ ,משום שפחדה מהבעל, אך בשל מצוקה כלכלית המשיכה לפעול בשנת 2001. אין תחולה לסעיף 11 לחוק. 3. הבעל,במקום להשיב, הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מטעמו. לאחר שמלא הבעל את ההוראות שנקבעו בבש"א 679/02 נתקבל ערעורו. בערעור הבעל,שהוא למעשה תשובה לערעור האשה, נטען כי אכן טעה ראש ההוצל"פ בעשותו שימוש בסעיף 11 לחוק ,אולם בכל מקרה היה דין בקשת ה"פרעתי" שהגיש (סומנה מ/1 ונמצאת בתמ"ש 14201/01) להתקבל והיה מקום להורות על עיכוב הליכי ההוצל"פ, אם כי מטעם אחר. הטעם הוא מחיקת התובענה ומשום כך בטלות ההחלטה למזונות זמניים. 4. הדין עם אשה וגם עם הבעל לגבי טעות ראש ההוצל"פ בעשותו שימוש בסעיף 11 לחוק. הדין גם עם הבעל, ביחס לאפשרות גביית מזונות זמניים משנמחקה התובענה, כפי שיובהר, והתוצאה בסופו של דבר היא שהיה מקום לקבל את טענת ה"פרעתי" של הבעל לגבי ההחלטה למזונות זמניים. 5. על פי סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות),הוא הסעיף עליו הושתתה ההחלטה בהוצל"פ:"מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט". סעיף 11(ב) קובע תקופת התיישנות,מעין התיישנות,משום שאין גבייה אלא ברשות ביהמ"ש, לגבי מזונות שאינם על פי הדין האישי והם על פי החוק. בענייננו המזונות הזמניים נקבעו על פי הדין האישי ולא החוק ולכן לא היתה מלכתחילה תחולה לסעיף. ראה הוצאה לפועל הליכים והלכות, דוד בר אופיר,הוצאת פרלשטיין גינוסר,מהדורה חמישית-2001,עמ' 635 , מזונות ילדים הלכה למעשה ,שלם וגריידי,הוצאת חוקת המשפט בע"מ,מהדורה שנייה מורחבת , עמ' 430. בר"ע (ת"א) 2423/93 ,לא פורסם, ע"א 799/76 שוחט נ שוחט,לב(1)588,587, המ' 22/72 נדב נ נדב כו(1) 607. 6. לכל היותר יכול היה ראש ההוצל"פ לברר האם ראוי להעביר את נטל הראיה, שהחוב לא סולק אל הזוכה, מחמת השהיית ההליכים מאז נפתח תיק ההוצל"פ וההליכים האחרונים שננקטו (מ-1992 עד 2001 כ-9 שנים). ראה שם, אצל בר אופיר עמ' 634 וכן שם,אצל שלם וגריידי עמ' 430. 7. המזונות הזמניים אינם אלא אחת מצורותיו של סעד זמני. טיבו של כל סעד זמני, וצו למזונות זמניים בכללו,שהוא ניתן למי שלפי סברת בית המשפט זקוק לו ,עד שיתברר דינו. ע"א 342/83 גלוזמן נ גלוזמן,לח(4)105. מדובר בסעד זמני,כשאין לפני בית המשפט את מכלול הראיות,שלב ראשוני. ע"א 542/68 בן סירה נ בןמ סירה ,כג(1)169, בר"ע 324/88,אדר נ אדר, מב(3) 347. משום שהחלטה למזונות זמניים הינה,במהותה,צו זמני לכל דבר,צו כזה עומד בתוקפו עד למתן פסק דין בתובענה או עד להחלטה אחרת על ידי בית המשפט. בר"ע(ת"א)28/96 כהן נ כהן,לא פורסם. אשר על כן משניתן פסק דין בתובענה למזונות, צו למחיקת התובענה, ב-2/11/92, ולא נאמר בו דבר לעניין ההחלטה למזונות זמניים, הסתיים תוקפו של הסעד הזמני,לכל המאוחר באותו מועד. התוצאה היא שלא היה על הבעל לשלם על פי ההחלטה למזונות זמניים לגבי התקופה שמאותו מועד ואילך,צדק הבעל בטענת ה"פרעתי" שהגיש בעניין זה להוצל"פ לגבי החיובים ביחס לאותו מועד ואילך. אני דוחה טענת ב"כ האישה שההחלטה למזונות זמניים היא פסק דין חלקי. תמ"ש(ת"א)32180/98 בש"א 4091/99 פליסר נ פליסר דינים משפחה כרך א, 163. אני גם דוחה את הטענות שסכום המזונות הזמניים לא היה משתנה לו ניתן היה פסק דין לאחר בירור התובענה,שהוא יכול היה רק לעלות על סכום המזונות הזמניים ועוד, טענות ספקולטיביות,תיאורטיות,כיוון שהתובענה לא התבררה ולא ניתן פסק דין לגופו של עניין. לא נכונה גם טענת ב"כ האשה שאם ביהמ"ש לא נדרש לסעד הזמני בפסק הדין הרי מה שהיה הוא שיהיה,היינו הסעד הזמני ממשיך לעמוד בתוקפו. הכלל הוא שמסתיים תוקפו של הסעד הזמני אלא אם כן נקבע אחרת בפסק-הדין, או במקרים מיוחדים שנקבעו בתקנות. ראה לענין זה תקנה 370 לעומת תקנה מיוחדת שמשאירה בתוקף סעד זמני, תקנה 258 יז' (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, במקרה כזה קבע המחוקק שצו עיקול זמני יפקע בתום 5 שנים ממתן פסק-הדין, וכן תקנה 258 יח' (ב), צו עיכוב יציאה נגד קטין, שיהיה בתוקף עד מלאת לקטין 18 שנים, זולת אם הורה בית המשפט אחרת. 8. נותר להידרש לתקופה שמהמועד שנקבע חיוב במזונות זמניים ועד למחיקת התובענה, מה דינו של החיוב בתקופה זו. האם ניתן לגבות את המזונות הזמניים בתקופה זו. בדרך כלל כל מה שקורה עד למתן פסק-הדין נבלע בו. לא כך לגבי תשלומי מזונות לאחר הגשת התביעה ולפני מתן פסק-הדין. פסק דין למזונות (חיוב בהם או דחיית תביעה או מחיקתה) אינו מכבש שמופעל ללא שיקול דעת. שם, אצל בר אופיר, עמ' 635. כמו כן, הכלל הוא שאם שולם תשלום שאינו מגיע יש להחזירו וגם צו מזונות זמניים יכול להתבטל למפרע. עם זאת, רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות, לפסוק שלמרות שנדחתה התביעה למזונות אין מקום להשיב סכומי מזונות ששולמו על פי הצו למזונות זמניים. ע.א. 433/72 כרמלי נ. כרמלי כז (1) 538. בענין אחד אף נפסק שאין להחזיר מזונות זמניים שנגבו לאחר שהתביעה העיקרית נדחתה. ע.א. 7038/93 סלומון נ. סלומון נא (2) 577. הלכה היא כי חיוב להשיב דמי מזונות ששולמו ביתר, אם בית המשפט סבור ששולמו ביתר, מסור לשיקול דעת בית המשפט ויש מגוון שיקולים שבית המשפט ישקול. ע.א. 125/86 סימונוב נ. סימונוב דינים עליון כרך ג', 934; ע.א. 591/81 פורטוגז נ. פורטוגז לו (3) 449; ע.א. 413/85 רוט נ. רוט מ (1) 835; ע.א. 4322/90 אדלשטיין נ. אדלשטיין מו (1) 289 ועוד. כל זאת כאשר שולמו דמי מזונות על פי צו למזונות זמניים והשאלה היתה האם להורות על החזר. בעניננו לא מדובר בדמי מזונות זמניים שנגבו והשאלה היא אם להחזירם, אלא השאלה היא האם לאפשר גבייה של דמי מזונות זמניים שלא נגבו ובינתיים נמחקה התובענה. לא רק זאת, אלא שחלפו 9 שנים לאחר שנקבעו המזונות הזמניים ועתה מבקשים לגבותם. מדובר במזונות זמניים לתקופה שמ - 22.12.91, הוא המועד לתחילת תשלומם, ועד 11/92, אז נמחקה התובענה, היינו כ - 10 חודשים. דמי מזונות ל - 10 חודשים שמבקשים לגבות אותם עתה, בחלוף 9 שנים. הואיל ובית המשפט שמחק את התובענה לא הורה כל הוראה לגבי המזונות הזמניים, אני סבורה שעם מחיקת התובענה התבטל גם הצו למזונות זמניים, שלא נגבו ואין אפשרות לגבות אותם. 9. התוצאה היא, בסיכומו של דבר, שאין על הבעל לשלם על פי ההחלטה למזונות זמניים, אין לנקוט הליכי הוצאה לפועל לגבי אותה החלטה, מתקבלת טענת "הפרעתי" של הבעל (במובן שאין עליו למלא אחר ההחלטה למזונות זמניים). אין צו להוצאות, למרות שערעור הבעל התקבל משום שגם הטענה לערעור של האישה לגבי הטעות בהחלת סעיף 11 (ב) היתה נכונה ומשום שלא היה צורך בהגשת ערעור הבעל ואת הטענות שבערעורו יכול היה להביא בעיקרי טיעון מטעמו, על פי התקנות שבסדר הדין האזרחי (258 כח ואילך). להחזיר לצדדים פקדונות שהפקידו ערובה להוצאות. לשלוח לצדדים. מחיקת תביעה / הליךמזונות