הוצאה לפועל בחולון | עוֹרך דין רונן פרידמן

מחפשים עורך דין הוצאה לפועל בחולון ? קיבלת מכתב מלשכת ההוצאה לפועל בחולון ?

זקוקים לעורך דין בענייני הוצאה לפועל בחולון ? מומלץ לקבל ייעוץ משפטי באמצעות עורכי דין מומחים בהוצאה לפועל בהקדם האפשרי. באמצעות ייצוג ע"י עורך דין הוצאה לפועל, ניתן להגיע לתוצאות מהירות הפוטרות את הבעיה עמה מתמודדים תושבי חולון, כחייבים או כנושים על ידי ניהול נכון של התיק ולאפשר להם לחזור לשגרת חיים כלכלית נורמלית. באילו מקרים פונים ללשכת הוצאה לפועל הוצאה לפועל בחולון ?

##(1) סיוע לחייבים בתיק הוצאה לפועל בחולון ##נעשה ע"י עורך דין הוצאה לפועל בחולון תוך שימוש בהגנות הקבועות בחוק ההוצאה לפועל, המאפשרות במקרים מסוימים, ביטול עיקולים, ביטול עיכוב יציאה מהארץ, איחוד תיקים, ביטול הגבלת רישיון נהיגה וכן הפטר ומחיקת חובות. ##(2) סיוע לנושים בתיק הוצאה לפועל בחולון##, לצורך ביצוע יעיל של חקירה כלכליות במטרה לבצע עיקול על חשבונות בנק ואיתור נכסים בחולון, נעשה באמצעות עורכי דין לענייני הוצאה לפועל הנעזרים בחוקרים פרטיים ובקבלני הוצאה לפועל מוסמכים על מנת להחזיר ללקוח את כספו האבוד.

 

איך לבחור עורך דין הוצאה לפועל מומלץ ?

אנו מאמינים כי לקוח שיש לו הכרות מעמיקה עם רזי עולם ההוצאה לפועל, יגיע מוכן יותר לפגישה עם עורך דין, תוך התנהלות נכונה ויצירתית בהליך ויגדיל, לא רק את הסיכוי לבחור בעורך דין הנכון עבורו, אלא אף את סיכויי ההצלחה בתיק. לשם כך, העמדנו לרשותכם ##פלטפורמה משפטית ייחודית## בנושא הוצאה לפועל בחולון, שבאמצעותה תוכלו לאתר (בקלות) מידע רב, באמצעות מערכת חיפוש פנימית מהמתקדמות בעולם, שתיתן לכם ראיה רחבה יותר שתאפשר לכם לסיים את תיק ההוצאה לפועל במקצועיות, ביעילות ותוך חסכון ניכר בהוצאות. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין הוצאה לפועל חולון הליך הוצאה לפועל הוא הליך מורכב הדורש ידע רב, עיון בשלל בסוגיות בתחום הוצאה לפועל בחולון הרלוונטיות עבורכם במדריך משפטי זה, תאפשר לכם לקטלג ולסווג את הסוגיה עמה אתם מתמודדים ובכך להתאים לכם את הטיפול המשפטי הנדרש ואף אל פי שהמידע אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי, אין ספק כי תפיקו ממנו תועלת רבה, שתאפשר לכם לפתוח דף חדש בחייכם.

 

הוצאה לפועל בחולון - סקירה משפטית:

##(1) ערעור של עיריית חולון על החלטת רשם ההוצאה לפועל## ברע"צ 20206-07-12 הוגשה בקשת רשות ערעור של עיריית חולון על החלטתו של כבוד רשם ההוצאה לפועל אשר ניתנה במסגרת תיק הוצאה לפועל. כונס הנכסים מכר את הנכס לצדדי ג' בהליך אשר התנהל בתיק ההוצאה לפועל נשוא הערעור. הוגשה בקשה על ידי עורך דין המשיב למתן הוראות לרשם ההוצאה לפועל, במסגרתה עתר המשיב למתן צו המורה למערערת להמציא למשיב אישור להעברת הזכויות בנכס, לפי סעיף 324 לפקודת העיריות. ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל המורה למערערת למסור לכונס הנכסים אישור להעברת הזכויות בנכס על שם הרוכשים בכפוף לסילוק החובות כלפיה בגין תקופת החזקת הנכס ע"י כונס הנכסים. נטען כי, טרם הגיע המועד לדון בטענת עירית חולון לעניין חלוקת הכספים וככל שיגיע המועד תחולק היתרה עפ"י דין ובסדר הקדימויות. על כן, בית המשפט ציין כי סמכותו של רשם ההוצאה לפועל רחבה יותר מזו לה טוענת המערערת והוא רשאי לזמן את מנכ"ל העירייה לחקירה. לפיכך, בית המשפט לא מצא לנכון לבטל את החלטת רשם ההוצאה לפועל לזמן את צד ג' לדיון בנוגע לטענות העירייה על החלטת רשם ההוצאה לפועל המורה למערערת למסור למשיב אישור להעברת זכויות בטאבו בלי להתחשב בקיומם של חובות אשר המערערת לכאורה זכאית לקבל. אשר על כן ובהתאם לאמור לעיל, בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור ומחייב את המערערת בהוצאות המשיבים. ##(2) הוצאה לפועל בחולון - ערעור על המצאת אישור רישום מקרקעין## ברע"צ 63423-12-16 עיריית חולון ביקשה ליתן לה רשות ערעור על החלטתה של רשמת ההוצאה לפועל, לפיה הורתה למערערת להמציא לידי הרוכשת, אישור ללשכת רישום המקרקעין לצורך העברת הזכויות בנכס מקרקעין הממוקם בחולון. הוגש ערעור בזכות ואולם עפ"י מהות הערעור בית המשפט החליט כי יש לראות את הערעור כבקשה למתן רשות ערעור. נפתח תיק הוצאה לפועל נגד החייבים למימוש הנכס הממושכן לזכות הבנק, ובהמשך מונה כונס נכסים. הנאמנת הבהירה כי טרם חולק דיבידנד לעיריית חולון עפ"י חלקה היחסי בהתאם לתביעות החוב שהגישו. מאחר והרוכשת לא המציאה לכונס הנכסים את אישור העירייה ועורך דין הרוכשת אף חדל לשתף עמו פעולה, פנה הכונס לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לסגור את תיק הכינוס ולשחררו מתפקידו וכן להעביר את מסמכי הרישום לעורך דין הרוכשת כדי שיטפל ברישום וישלימו. עורך דין המשיב טען כי עפ"י סעיפים 17-18 לחוק המשכון, סעיף 90 לחוק המקרקעין וסעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, המסדירים את דרך המימוש של מישכון ומשכנתא, יש לדחות את טענת המערערת כי הבנק לא יכול היה לממש את בטוחתו מאחר והיה מדובר במישכון ולא במשכנתא. דירת המגורים של החייבים בחולון מומשה ע"י המשיב, הנושה המובטח. נטען כי, אין לשחרר כונס נכסים מתפקידו טרם השלים את הליכי הרישום וככל שנתקל הכונס בהעדר שיתוף פעולה מצידו של הקונה, עליו לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות. לאחר שבית המשפט עיין בכל כתבי הטענות ונספחיהם בפסיקה הנזכרת בהם ובהחלטתו של הרשם, ושקל את הטיעונים המשפטיים שנטענו, החליט לדון בבקשה למתן רשות ערעור כבערעור עצמו ולדחות את הערעור. ##(3) הוצאה לפועל בגין משכנתא על בית בחולון כביטחון להחזרת הלוואה## ברע"צ 60062-06-17 הוגשו שתי בקשות רשות לערער הגישה המבקשת על החלטות רשמי ההוצאה לפועל בכ"ס שהדיון בהן אוחד. הבקשה הראשונה נגעה להחלטה המורה למזכירות לצמצם יכולת המבקשת/הזוכה להיפרע מעיזבון המנוח המעוקל לטובתה.הבקשה השניה נגעה להחלטה הקובעת כי השאלה שבמחלוקת בדבר אם הסכום של ההפחתה של ההוצאות שנפסקו לטובת המבקשת. כביטחון להחזרת ההלוואה, נערך שטר חוב ונרשמה משכנתה על ביתם של בני הזוג בחולון. לאחר שההלוואה לא נפרעה במועדה, נוהלו בין עורכי דין הצדדים הליכים ממושכים, הן בלשכת ההוצאה לפועל והן בבתי המשפט שבסופם הבית נמכר. עורך דין המבקשת מונה בהליכי ההוצאה לפועל ככונס נכסים למכירתו. המבקשת הגישה בקשה לביצוע שטר חוב נגד המנוח והמשיבה בתיק הוצאה לפועל ובמסגרת תיק שטר החוב האמור, עוקלו נכסי החייב. ##(4) הוצאה לפועל בחולון - עיקול זמני על דירה## בת.א 32173/06‏ ‏הוגשה תביעה לתשלום נזק שנגרם לתובע בגין רשלנות של הנתבע בפועלו ככונס נכסים על דירה. התביעה הוגשה, באמצעות עורך דין, בגין נזק שנגרם למחסן השייך לתובע והמצוי ביישוב משמר השבעה. במסגרת התביעה, הטיל בית המשפט עיקול זמני על דירתו בחולון. דבר העיקול נרשם כדין בלשכת רישום המקרקעין בחולון. לאחר מתן פסק הדין פתח עורך דין התובע בהליכי הוצאה לפועל נגד אמר ואז גילה לתדהמתו, כי הנתבע, בתפקידו ככונס נכסים על הדירה, מכוח משכנתא שרבצה על הדירה, מכר את הדירה וחילק את כל כספי התמורה וזאת בהתעלם לחלוטין מהעיקול שנרשם כדין על הדירה להבטחת פסק הדין שניתן לטובת התובע. לפי דו"ח סופי שהנתבע הגיש לראש ההוצאה לפועל עלה, כי לאחר מימוש המשכנתא, נותר סכום כספי בקופת הכינוס. הנתבע עצמו טען, כי הניח שהעיקול הזמני כבר הפך לתיק הוצאה לפועל – משמע, גם אם היה מפנה התובע את הנתבע לדבר הטלת העיקול הזמני, ייתכן ולא היה נמנע הנזק במקרה דנן, שכן הנתבע עצמו אינו טוען כי לא ידע על העיקול הזמני של התובע, אלא רק טוען כי הניח שבגין העיקול הזמני נפתח תיק הוצאה לפועל. גם בית המשפט דחה את טענת הנתבע שלפיה היה על התובע לנקוט בהליך לפי סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל. האחרית לתיקון הנזק שנגרם לתובע, חלה על הנתבע וככל שסבר כי יכול היה להשיב משאר הזוכים בתיק האיחוד, את חלקו של התובע, היה צריך לפעול בעצמו בדרך זו. ##(5) עיקול רכב בהליך הוצאה לפועל במשרד הרישוי בחולון## בתיק 0700782031‏ ביקש המשיב להטיל עיקול על רכב, הרכב היה רשום במשרד הרישוי בחולון על שם בתו של החייב והזוכה צירף לבקשתו תצהיר מטעמו שאומת על ידי עורך דין וכן דו"ח מעקב. המבקשת הגישה באמצעות פרקליטות מחוז הצפון תגובה לבקשה ובה התנגדה לבקשה מהטעם כי הוראות סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל אינן חלות על משרד הרישוי, זאת כי הנכס, הרכב, אינו נמצא פיזית תחת חזקתו. לאחר חקירת המצהירה מטעם המבקשת על סיבת אי ההופעה ועל שיחות שהיו בין בעלי הדין, הגיעו עורכי דין הצדדים להסכמה דיונית לפיה הדיון יהיה בבקשה העיקרית, ובמישור המהותי, היינו בשאלה אם לחייב את המבקשת בחוב החייב? לצורך כך נתבקשו הצדדים לסכם בסוגיה זו בלבד. בית המשפט ציין כי, לצורך ההכרעה בשאלה זו, יש לבחון את הוראות החוק ואת התקנות המחייבות את ביצוע הרישום של הרכב וכן את רישום החלטות ראש ההוצאה לפועל. בהתאם לסעיף 21 לחוק ההוצאה לפועל והוראת תקנות 42, 43 ו- 44 לתקנות ההוצאה לפועל מוסמך ראש ההוצאה לפועל למתן צוו עיקול ברישום והרשות חייבת לרשום את הוראות וצווי ראש ההוצאה לפועל ולפעול לפיהן. עוד צוין כי ביסוד מוסד העיקול בהוצאה לפועל טמונה ההנחה כי הנכס המעוקל - בין מטלטלין ובין מקרקעין - ניתן למימוש יעיל תוך פרק זמן סביר לצורך גביית חובו הפסוק של החייב, ומימוש זה בכל מקרה אינו מותנה בהסכמתו של החייב. גם ברמה המעשית, בית המשפט הבהיר כי, כאשר רשות הרישוי מבצעת בפועל רישום עיקול או שעבוד של רכב היא רושמת בגין כך הערות בגוף המרשם ובגוף התעודה הניתנת לבעלים, ובכך היא ממלאת אחרי הוראות החוק ותקנות ההוצאה לפועל ומסכלת הברחת הנכס.

 

פירוק שיתוף במקרקעין מכירה בהוצאה לפועל

נטען כי בהעדר יכולת לפרק את השיתוף בעין ובהעדר הסכמה בין השותפים על אופן חלוקתו, יש להורות על פירוק השיתוף של הזכויות במקרקעין על דרך מכירתם כנהוג במכירת מקרקעין מעוקלים בלשכת ההוצאה לפועל - הצעתם למכירה לכל המרבה במחיר בכפוף לחוות דעת מעודכנת בדבר שוויים ובפיקוח בית המשפט כאמור בסעיף 40 לחוק המקרקעין. ##להלן החלטה בנושא פירוק שיתוף במקרקעין מכירה בהוצאה לפועל:## התובענה 1. תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין, כך בכותרתה. המקרקעין נשוא התובענה 2. זכויות בלתי רשומות בחלקת מקרקעין עליה בנויה יחידת דיור אחת בשטח כולל של כ- 127 מ"ר. ביחידת הדיור מתגוררים התובעת 1 ובנה, התובע 4 ,עם אשתו וילדיו. (להלן: "הזכויות במקרקעין"). 3. הזכויות במקרקעין רשומות במינהל מקרקעי ישראל על שם התובעת 1 ובעלה המנוח ח. צ. ז"ל (להלן: "המנוח"). על פי צו ירושה שניתן לעזבונו של המנוח ירשה התובעת 1 את מחצית זכויותיו. את המחצית האחרת יירשו ילדיו, בניו ובנותיו, שמונה במספר, הם התובעים 2-5 והנתבעים 1-4. 4. משכך, התובעת 1 הינה הבעלים של 3/4 מהזכויות במקרקעין בעוד שלכל אחד מהתובעים 2-5 ,כמו גם לנתבעים 1-4 , 1/32 חלקים מהזכויות במקרקעין. הסעד המתבקש בתובענה - כתב התביעה המתוקן 5. א. בהעדר יכולת לפרק את השיתוף בעין ובהעדר הסכמה בין השותפים על אופן חלוקתו, יש להורות על פירוק השיתוף של הזכויות במקרקעין על דרך מכירתם כנהוג במכירת מקרקעין מעוקלים בלשכת ההוצאה לפועל - הצעתם למכירה לכל המרבה במחיר בכפוף לחוות דעת מעודכנת בדבר שוויים ובפיקוח בית המשפט כאמור בסעיף 40 לחוק המקרקעין (ס' 14 לכתב התביעה). ב. המקרקעין יוצעו למכירה כנכס 'תפוס' בהיותו כזה על ידי התובעת 1 (ס' 17 לכה"ת). עמדת הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). 6. כתב ההגנה המתוקן - הנתבעת מסכימה לפירוק השיתוף בהתאם ל'הסכם חלוקה' שנעשה בעל פה בין התובעים 2-5 ובינה, הסכם חלוקה לו הסכימה גם התובעת 1 .היה ותדחה עמדתה זו יש להורות על דחיית התובענה. 7. בישיבת יום 22.2.01 - צומצמו טענות ההגנה לשתיים: א. קיומו של 'הסכם חלוקה' ומשמעותו. ב. קיומה של מניעות כלפי התובענה הנובעת מביצוע תשלומים שנעשו בעקבות, בהמשך וכפועל יוצא מ'הסכם החלוקה'. 8. הנתבעת הצהירה שאם שתי טענות אלה תידחנה סלולה הדרך למתן פסק דין על דרך של מכירה, כפי שנתבקש בכתב התביעה, וכי היא לא תטען לדרך פירוק אחרת תוך שמירת זכותה ,ככל בעל זכויות אחר, להשתתף בהתמחרות. 9. הצהרת ב"כ הנתבעת כמו גם הודעת ב"כ התובעים, כי הוא מסכים להצהרה קיבלו תוקף של החלטה. עמדת הנתבעים 2-4 10. מסכימים למתן פסק דין לפירוק השיתוף כמפורט בתובענה, ולכל סעד אחר אותו מבקשים או יבקשו התובעים מבית המשפט (ר' נספחים ד(1); ד(2); ד(3) לכתב התביעה המתוקן). ד י ו ן 11. שאלת קיומו של 'הסכם חלוקה' כטענת הנתבעת היא העומדת בבסיס ההכרעה בתיק זה. לענין זה אינני רואה כל חשיבות לשאלה אם קיימת חובה לקיומו של הסכם בכתב אם לאו, שכן לאחר ניתוח הראיות שבפני באתי לכלל מסקנה ,כי לא הוכח בפני קיומו של 'הסכם חלוקה' גם לא בעל פה. 12. א. בתצהירה התומך בכתב ההגנה מכוונת הנתבעת להסכם שנעשה בעל פה בינה ובין התובעים 2-5. בהסכם ,כך לטענתה, הוסכם שהמקרקעין יחולקו ל- 4 חלקים בין ארבעה מתוך חמשת הצדדים להסכם, רבע לכל אחד מהארבעה. הצד החמישי להסכם יקבל שווי של רבע מארבעת הצדדים האחרים. ב. הסכם זה, לדברי הנתבעת, נכנס לתוקף מיידי הגם שביצועו היה אמור להיות בשלבים - בשלב הראשון להקנות זכויות לגבי אותם רבעים עליהם ניתן לבנות מייד והמשך ביצועו לאחר שניתן יהיה לבנות על יתר חלקי המקרקעין (יתר הרבעים ש.ש.). ג. אשר לאם/ התובעת 1- הסכם החלוקה כיבד את זכותה של האם להמשיך ולגור ביחידת הדיור הבנויה על המקרקעין לאריכות ימים וללא הפרעה. 13. מחקירתה הנגדית של הנתבעת עולות העובדות הבאות: - ההסכם מתייחס לכל שטח המקרקעין בשלמות. - מועד עשייתו של ההסכם הנטען אינו זכור לנתבעת. היא יודעת לומר שהוא נעשה בסוכות. - ההסכם נעשה, כפי הנראה לפני נובמבר 1996. כך עולה מתשובת הנתבעת לפיה הוא נעשה לפני תשלום דמי ההיוון, תשלום שבוצע במועד זה. - את ההסכם צריך היה להעלות על הכתב ובסוכות הוא כבר היה כתוב. (עדות הנתבעת בעמ' 18 ש' 11: "זה לא היה הסכם שכבר היה, היה אמור לכתוב את זה והמימוש לאחר מכן"; בעמ' 18 ש' 23: "את ההסכם צריך היה לכתוב, כך סיכמנו"; בעמ' 19 ש' 5-6: "כשעשינו את אותו הסכם בסוכות אז זה היה גם כתוב, כתבתי וניסחתי אותו על דעת כולם ... חלקם חתמו, בעצם רובם... היחיד שלא חתם זה אלי". - על ההסכם חתמו הנתבעת והתובעים 3, 5 . התובעת 2 נתנה הסכמתה בטלפון והתובע 4 סירב לחתום. אשר לאם/ התובעת 1 היא אמרה שתחתום רק אחרי שכולם יחתמו. משכך ,סירובו של התובע 4 לחתום על ההסכם היה עוד בשלב כריתת ההסכם גם לדבריה של הנתבעת ולא לאחר כניסת ההסכם לתוקף (ר' הציטוט לעיל). - בעוד שבתצהירה התומך בכתב ההגנה מכוונת הנתבעת להסכם בעל פה, ברור, מלא וחד משמעי, לו הסכימו התובעים 2-5 והנתבעת, הרי שבחקירתה מתברר, כי מדובר היה בהסכם בכתב אשר אמור היה לגבש את ההסכמה בעל פה. את ההסכם בכתב ניסחה הנתבעת עצמה. דא עקא שההסכם לא נחתם על ידי כל הצדדים. בהתעלם מהתובעת 2 אשר נתנה הסכמתה בטלפון (לטענת הנתבעת), התובע 4 כלל לא חתם על ההסכם, ולא מטעמים טכניים אלא מטעם מהותי - הוא לא הסכים לחתום. משום כך גם האם לא חתמה על ההסכם. ודוק! מדובר בהסכם אחד ולא בשני הסכמים, הסכמה בעל פה שרק מבחינה טכנית צריך היה להעלותה על הכתב ובעת העלאתה על הכתב חזר בו אחד הצדדים מההסכמה בעל פה אותה נתן - והכל בסוכות. - בתצהיר התומך בכתב ההגנה אין כל זכר להסכם בכתב ואין כל טענה לקיומם של שני הסכמים כאמור. זאת ועוד, הנתבעת עצמה בעדותה מכוונת להסכם אחד "כשעשינו את אותו הסכם בסוכות אז זה היה גם כתוב..." (עמ' 19 ש' 5). ללמדך, מדובר בהסכם אחד (בעל פה/ בכתב) שנעשה בסוכות ותו לא! 14. משכך, לא יכולה הנתבעת לטעון לקיומו של הסכם. שהרי ממה נפשך! אם מדובר היה בהסכם בכתב הרי שלא כל הצדדים הנטענים לו נתנו את הסכמתם. ואם מדובר היה בהסכמה בעל פה שהיה צריך להעלותה על הכתב, סירובם של התובע 4 ולאחריו האם/ התובעת 1 לחתום על הסכם בכתב, אשר אמור היה לגבש את ההסכמה ולהביא לידי ביטוי את גמירת הדעת לעשייתה, מלמדת על כך כי לא נעשה הסכם. 15. א. אין מחלוקת שהתובע 4 סירב להתחייב לחלוקה נשוא ההסכם הנטען ולמתן פיצוי לצד החמישי לו. גם הנתבעת מאשרת עובדה זו בס' 5 לתצהירה התומך בכתב ההגנה המקורי, אלא שלטענתה סירובו זה בא לאחר שנתן את הסכמתו ל'הסכם החלוקה' - לאמור בשלב מאוחר יותר להסכם עצמו. כך גם ס' 1.6 לתצהירה התומך בכתב ההגנה המתוקן ממנו עולה שהתובע 4 נתן הסכמתו להסכם אך חזר בו אחרי שכבר ההסכם נכנס לתוקף ואף שולמו תשלומים על פיו (הכוונה לתשלומים לשמאי ולמינהל). דא עקא שגירסה זו לא עולה בקנה אחד עם עדותה (ר' לעיל) לפיה כבר בעת עשייתו של ההסכם בסוכות - וזה לפני ביצוע התשלומים של ההיוון שבוצעו בנוב' 96 - לא הסכים התובע 4 לחתום. אם ההסכם נעשה בסוכות ואין מחלוקת שלפני ההסכם לא בוצעו תשלומים ואם בעת עשיית ההסכם סירב התובע 4 לחתום כיצד ניתן לטעון שהוא סירב חודשים מספר לאחר ההסכם בסוכות ולאחר שכבר שולמו התשלומים למינהל בנוב' 1996? ב. התובע 4, בסעיפים 22-23 לתצהיר עדותו הראשית מבהיר, כי הוא מלכתחילה לא הסכים לשלם לצד החמישי שלא מקבל רבע מהמקרקעין את שווי הרבע: "לדרישה זו לא יכולתי להסכים ... אין סיבה שאתחייב לשלם לה עבור משהו שאין לה ושהיא לא יכולה להתחייב שאקבל ממנה בעתיד ...." על עמדתו זו חזר התובע 4 גם בחקירתו הנגדית עמ' 22: "זאת אומרת לא היה הסכם. אני חוזר עוד פעם, היו שיחות, אני רציתי לבנות... אבל הנושא של ילד חמישי, החלוקה הזאת שאני לא יודע, שעוד לא קיבלתי ביד את הקרקע ,על מה יקבל הכסף?" על כך אומרת ומאשרת הנתבעת בעצמה בעמ' 19 ש' 7: "היחיד שלא חתם זה אלי…" (התובע 4 ש.ש.) כשבסעיף 5 לתצהירה התומך בכה"ת המקורי היא מסבירה את הסירוב עליו הצביע התובע 4 בעצמו "הסכמה זו לא מומשה משום שאלי טען שאין לו כסף לשלם את חלקו של החמישי והוא גם לא היה מוכן להבטיח את התשלום בעתיד". 16. התובעת 1 /האם, כצד הכרחי להסכם ,לא חתמה. מאשרת זאת הנתבעת בעמ' 19 ש' 7-9. "… כיוון שאמי אמרה מלכתחילה שהיא תחתום ושהיא מסכימה להסכם הזה והיא תחתום רק אחרי שכולם חותמים. מכיוון שלא חתמה אז היא לא חייבת". ולמה לא חתמה? משום שלא כולם חתמו. ומשלא חתמה לא רק שהיא לא חייבת אלא היא גם רשאית לעשות בחלקה כרצונה וכדברי הנתבעת "בחלק של אמא היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה". (עדות הנתבעת עמ' 21 ש' 21 ). 17. אלא שלא רק האם היא צד הכרחי להסכם. מעבר לתובעים 2-5 , לאם ולנתבעת, גם הנתבעים 2-4 הם צדדים הכרחיים להסכם. ההסכם לו טוענת הנתבעת הינו הרבה יותר מסובך ממה שהיא מכוונת ויש בו שלבים רבים: האם אמורה להעביר חלקה במקרקעין (3/4) ל- 4 מתוך 5 ילדיה. הילד החמישי (מתוך החמישיה), שלא יקבל רבע, אמור להעביר את החלק שלו לארבעת אחיו. גם הנתבעים 2-4 ,שלכל אחד מהם 1/32 במקרקעין, אמורים גם הם להעביר את חלקיהם ל- 4 מתוך אותם חמשת האחים. משכך, היכן הם אותם נתבעים 2-4 ? האם הם נתנו את הסכמתם להסכם? הנתבעת מודה ומאשרת, כי הם כלל לא נשאלו ולא נתבקשו ליתן את הסכמתם. ר' לענין זה השאלות לנתבעת ותשובותיה שלה בעמ' 18 ש' 13-22. 18. א. אם לא די בכך, באו דברי הנתבעת בעדותה והבהירו, כי ההסכם לו היא מכוונת לא היה הסכם בלתי מותנה כפי שהצטייר להיות. בעמ' 20 ש' 7-14 מאשרת הנתבעת, כי כל ההסכם היה מותנה בכך שניתן בכלל לחלק את הקרקע ל- 4 יחידות ושניתן לבנות עליה 4 יחידות דיור. בש' 7-9 "אלי הציג תכניות של מדידות שזה נראה שם שאפשרי על ארבע וכן הוא גם טען, היות וזה לא היה בטוח אני דרשתי וזה כל הענין היה, שיתן אישור שאפשרי אכן לבנות ארבע יחידות" ולשאלה "וזה היה התנאי שלך להסכמה של המגרש. הדרישה היתה תנאי להסכמה לאותה חלוקה" השיבה "כן". בהמשך מאשרת הנתבעת שאישור כזה, שניתן לחלק את המגרש לארבע ולבנות 4 יחידות דיור, לא הוצג בפניה על ידי אלי. משכך, אם התנאי שלה להסכם לא קוים מה לה, כי תטען לקיומו של הסכם בכלל? זאת ועוד נחה דעתי וגם לא נטען אחרת שבפועל אין כל אפשרות לחלק את הקרקע ל- 4 חלקים ואין גם זכויות בניה ל- 4 יחידות דיור. ב. בחקירתה החוזרת נשאלה הנתבעת שאלה ברורה: "שאלו אותך אם מוצג בפניך אישור לגבי 4 יח' (יחידות ש.ש.) מה דובר ביניכם אם אין אפשרות לארבע יחידות אם דובר". תשובתה היתה "אם אי אפשר לבנות 4 יחי? (העדה חושבת) אם אי אפשר לבנות 4 יח' אז (העדה חושבת) לא יודעת". רוצה לומר, לא דובר על אפשרות אחרת ומשכך אם התנאי המהווה בסיס להסכם לא התקיים מה טעם להסכם עצמו? 19. נוכח דברים ברורים אלה אין בעדותו של עד הגנה 2 (חברה לחיים של הנתבעת) כדי לסייע בידה. עד הגנה 2 טוען לקיומו של הסכם בכתב אם כי לא זוכר שהיה חתום על ידי כולם. את ההסכם בכתב לא יכול היה העד להציג בפני בית המשפט. עדות זו בדבר קיומו של הסכם בכתב אינה עולה בקנה אחד עם עילת התביעה עצמה, כמפורט בכתב התביעה, המבוססת על הסכם בעל פה ובאשר ל'תיקון' בעדותה של הנתבעת בדבר קיומו של הסכם בכתב ר' דברי לעיל עת ניתחתי את עדותה זו. זאת ועוד ככל שנטען לקיומו של הסכם לא הובהרה לי מסוימותו. על 'מסוימות' ההסכם מפי הנתבעת כבר שמענו .אשר לעד הגנה 2 טוען הוא בתצהירו להעברת הזכויות במקרקעין על שם חמשת האחים (התובעים 2-5 והנתבעת) בחלקים שווים. בעדותו הוא מכוון להעברה זו כשלב ראשון וכשלב שני מימושו של ההסכם. עדותו זו של העד הינה בגדר עדות שמיעה (ר' עמ' 24 לפרוט') ואין בדעתי לחרוג מאי קבילותה ולקבלה במקרה זה חרף הוראת סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשכ"ה- 1995 ותקנה 258 י"ד(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 וזאת נוכח ניתוח טענותיה ועדותה של השחקנית הראשית היא הנתבעת עצמה. (ר' לענין זה הערתו של ב"כ התובעים בעמ' 24 לפרוט' ש' 27). מעבר לדברי אלה, אין בדעתי להכנס לניתוח פרטי עדותו של עד הגנה 2 משום שכל כולה באה להבהיר ולפרש את אשר ניתן היה לשמוע, ושמענו בפועל, ישירות מהנתבעת. 20. א. משקבעתי כי לא הוכח בפני קיומו של הסכם ממילא אין בהסכם (שלא היה) כדי ליצור מניעות בפני התובענה. גם התשלומים שבוצעו למינהל אין בהם כדי ליצור את אותה מניעות שיש בה כדי ליצור הסכם במקרקעין ולכפותו על מי שנטען שהם צדדים לו. מבחינה כרונולוגית התשלומים בוצעו לאחר ההסכם. משקבעתי שלא היה הסכם ממילא אין התשלומים שבוצעו ,שגם לא נטען שהם תנאי לתוקפו', כדי להוות מניעות כאמור. כך גם באשר למצג בדבר אפשרות החלוקה של המקרקעין ל- 4 יחידות שהרי הנתבעת בחקירתה הודתה, כי לא הסתמכה על מצג זה של תובע 4 ,ככל שהיה, והראיה שהיא דרשה אישור ממנו בדבר אפשרות חלוקת המקרקעין כתנאי להסכם ואישור שכזה לא ניתן. ב. זאת ועוד, גם אם ניתן לבסס על השתק בהבטחה הגנה במקרים מסוימים, ספק אם הדבר אפשרי לגבי עסקאות במקרקעין בהיות דוקטרינת המניעות נוגדות את הוראותיו המפורטות של סעיף 8 לחוק המקרעין , תשכ"ט- 1969 (ע"א 285/75, זינגר נ' קימלמן ל(1) 804). לענין זה אוסיף ואומר, על אף דברי בס' 11 לפסק דיני ומבלי לגרוע מהן, כי לגבי דידי העיסקא אליה מכוונת הנתבעת אינה אלא זו שמהלכה ומרכיביה פורטו בסעיף 17 לפסק דיני. עם כל הכבוד אינני סבור שעיסקא שכזו הינה בגדר המחאת זכות במובן חוק המחאת חיובים, תשכ"ט- 1969. היא לדידי בגדר 'עיסקת מקרקעין' לכל דבר וענין גם לענין המסמך בכתב. 21. א. משכך אין מנוס מקבלת התובענה ומתן החלטה לפירוק השיתוף של זכויות הצדדים במקרקעין. ואולם, בטרם החלטה כאמור נותר עוד להכריע בשאלת מכירתן של הזכויות כ'פנויות' או כ'תפוסות' כטענת התובעים. ב. בכה"ת ובסיכומים מפנה ב"כ התובעים לס' 33(א) לחוק הגנת הדייר וטוען כי יש לפרק את השיתוף בדירה בכפוף לזכות הדיירות המוגנת של תובעת 1 - האם. ב"כ הנתבעים טוען מצידו כי ס' 33(א) נועד להבטיח זכות מגורים לאחד הבעלים כאשר שותפיו תובעים פירוק שיתוף, ולא כדי להגן על הטוען לזכות דיירות מוגנת התובע את פירוק השיתוף. (ר' ס' 50 לסיכומי הנתבעים). ג. ס' 33(א) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) ,תשל"ב- 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר") קובע: "החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו לדורות ….. ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל ………..או מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה…………..יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס…………". ד. ס' 33(א) עוסק במצב בו אדם שהוא הבעלים/ חוכר לדורות (כמו בענייננו) של נכס או שהוא אחד הבעלים/ חוכרים שלו, המחזיק בו, וזכותו פוקעת מחמת הנסיבות המפורטות בס' 33(א). אז יהיה המחזיק לדייר של הבעלים החדש. אחת הנסיבות המפורטות בס' 33(א) הוא 'חלוקת הנכס במשפט חלוקה' דהיינו פירוק שיתוף. ה. אין חולקין כי לאורך השנים הלכה וניכרה בפסיקה מגמה לפיה יש ליתן פרשנות מצמצמת לחוק הגנת הדייר ולמוסד הדיירות המוגנת. מגמה זו הלכה והתחזקה לאור חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אשר העלה בס' 4 שבו את זכות הקניין למעלה של זכות יסוד חוקתית שכן מוסד הדיירות המוגנת, מעצם מהותו, מהווה פגיעה קשה בזכויותיו הקנייניות של בעל הנכס. (ר' לענין זה וייסמן דיני קניין, בעלות ושיתוף, 317, דברי השופטת מ. בן פורת בע"א 175/81 אדמור נ' קלו, לח(4) 293, 302, ועוד). ו. בע"א 175/81 אדמור נ' קלו (שם) גוללה הש' בן פורת את תולדותיו של ס' 33(א) לחוק והבהירה את התכלית החקיקתית שעמדה מאחוריו, תוך הדגשת המגמה הניכרת בפסיקה ,לצמצם את תחולתו. על יסוד דבריה באותו ענין התגבשה בה הדעה כי הזכות של שותף לטעון לדיירות מוגנת, אגב הליכי פירוק השיתוף במקרקעין, יכולה להישמע אך ורק אם הוא נתבע לפירוק שיתוף ולא אם הוא יוזם בעצמו את הליכי הפירוק. את הטעם לדעה זו מוצאת כב' הש' בן פורת במטרה העומדת מאחורי הסעיף - הגנה על השותף המחזיק בדירה בפני מצב בו ימצא עצמו נזרק לרחוב ללא קורת גג לראשו ושותפו דורש את פירוק השיתוף. בכך ניתנה לשותף אותה הגנה שהוקנתה לדייר שוכר מפני שרירות לבו של בעל הבית. ואולם כאשר השותף הטוען לזכותו לדיור מוגן הוא היוזם את הליכי הפירוק והוא אשר גורם לפקיעת זכותו בנכס, ההנחה היא שאין הוא זקוק להגנת החוק או שהוא מוותר עליה. ז. דעתה זו של כב' הש' בן פורת נתקבלה בפסיקה מאוחרת יותר. בע"א 472/83 אריאלי נ' אריאלי, מ"א (3) 202 חוזרת הש' בן פורת על עמדתה ומצטטת בהסכמה רבתי את דבריו של פרופ' רייכמן במאמרו: "בעל מקרקעין ההופך לדייר מוגן - הצורך בשינוי הדין" עיוני משפט ט' 121 ואילך: "יהיה זה נוגד את מטרת החוק לאפשר לשותף המחזיק במקרקעין ליזום הליכי פירוק כדי לזכות בדיירות הסטטוטורית ולשלול על ידי כך חלק ניכר מזכויותיהם הרכושיות של שאר הבעלים המשותפים". ח. ברע"א 2773/93 זלמנוביץ נ' זלמנוביץ דינים עליון ל"ז 616 מצטטת כב' הש' שטרסברג - כהן בהסכמה את דברי הש' בן פורת בענין אדמור ומסכמת, כי מתוך המגמה לתת לס' 33(א) פירוש מצמצם יש ללמוד ממנו כוונה להגן על שותף מחזיק שבעלותו פקעה שלא בטובתו, נגד רצונו, ואין להניח שהוא נועד להגן על מי שגורם מרצונו שבעלותו בנכס תופקע. הש' שטרסברג כהן מסכימה עם הש' בן פורת, כי מטרתו של הסעיף מוגבלת להגן מפני אובדן גג לראשו של בעל הנכס בנסיבות שאין לו שליטה עליהן, ומתן פירוש לסעיף 33(א) כחל גם על שותף מחזיק היוזם בקשה לפירוק השיתוף, היינו כחרב ולא כמגן, הוא לגופו בלתי רצוי משום שהוא פותח פתח בפני שותף המחזיק בהסכמת שותפיו האחרים פתח לניצול מצב זה לרעתם ולגרוע בזכויותיהם. ט. במקרה עסקינן התובעים ובראשם תובעת 1, הטוענת לדיירות מוגנת, הם הם שיזמו את הליך הפירוק. הם הם שהגישו את התביעה לפירוק השיתוף כנגד הנתבעת ועל פי ההלכה שהוסברה לעיל הם מנועים מלטעון לדיירות מוגנת. הטענה לדיירות מוגנת הינה טענת "מגן" ולא "חרב". 22. סוף דבר א. הטענה בדבר קיומו של הסכם חלוקה בין האחים - נדחית. ב. התובענה לפירוק השיתוף של המקרקעין - מתקבלת. ג. הטענה בדבר מכירת המקרקעין כתפוסים על ידי תובעת 1 - נדחית. אני מורה אם כן ,ובהתאם לישיבת יום 22.2.01, על פירוק השיתוף של זכויות הצדדים במקרקעין הידועים כחלקה 69 בגוש 6443 על דרך מכירתם כפנויים מכל אדם וחפץ וחלוקת התמורה שתתקבל, בניכוי הוצאות המכירה, בין הצדדים בהתאם לחלקיהם בזכויות. אני ממנה ככונסי נכסים לביצוע הליכי הפירוק את באי כוח הצדדים. ד. נחה דעתי כי התקיימו שיחות בין האחים המעורבים באשר לאפשרויות העומדות לרשותם בנוגע למקרקעין. הגם שאין ולא היה בשיחות אלה כדי להקנות מבחינה משפטית בידיה של הנתבעת את הסעד לו היא עותרת הביאו הם לביצוע תשלומים על ידה למינהל וכו', ולהבנה מוטעית שלה באשר למהותם של אותן שיחות והשלכותיהן. משכך איני עושה צו להוצאות. אוסיף ואדגיש כי אין בפסק דין זה כדי למנוע מהנתבעת לדרוש את עודף התשלומים שבוצעו על ידה למינהל ולגורמים נוספים, מבעלי הזכויות בהתאם לחלקם במקרקעין. הוצאה לפועל