סירוב לבדיקת רקמות

הנתבע תומך את סירובו לבצע בדיקת סווג רקמות, ואת העובדה כי לא ניתן לכפות על פלוני בדיקה שכזו, בשורה של פסקי דין, ומציין כי סירוב זה מהווה חלק מזכויותיו ע"פ דין.

כיום, לאור התפתחות המדע, וכן לאור השינויים שחלו בהלכות שקבעו ביהמ"ש, נוטים האחרונים לשים לנגד עיניהם את טובתו של הקטין, תחילה, ובעיקר על רקע העובדה שקולו אינו נשמע בהיכל המשפט לעניין בירור סוגיות אבהות.

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי במקרה בו מסרב בעל דין לבצע את בדיקת הרקמות ייבחן ביהמ"ש את התביעה על פי הראיות שתוצגנה בפניו, תחילה במנותק מהשאלה בדבר המשקל שיש ליתן לסירוב הנתבע לערוך בדיקת רקמות, ולאחר מכן, במסגרת שקילת הראיות ועריכת מאזן ההסתברויות, יהיה רשאי ביהמ"ש ליתן משקל לסירוב הנתבע בבואו להכריע בעובדות.

משמסרב אחד מבעלי הדין לבצע את בדיקת הרקמות ואין בפיו נימוק סביר לסירובו, אין ביהמ"ש רשאי לכופו לקיים בדיקה זו ואף אינו יכל לחייבו בה, אך רשאי ביהמ"ש להסיק מסירוב זה ככל שייראה בעיניו לנכון בנסיבות בענין. בכבישת ראייה כגון זה, יכל ויהא בסירוב הבאתה משום משקל מכריע כנגד מי שכובשה.

להלן פסק דין בנושא סירוב לבדיקת רקמות:

פסק דין

ההליך
1.      בפסק דין זה תדון תובענה אשר הוגשה בתמ"ש 92400/98 וביום 25/11/98 על ידי אימו של התובע (להלן: "אם הקטין") ובשם התובע (להלן: "הקטין") ועניינה הצהרה כי הנתבע מס' 1 הינו אביו (להלן: "הנתבע").

הרקע העובדתי
2.      התובע הינו קטין יליד 2/12/1991, המבקש להצהיר באמצעות אימו כי הנתבע הינו אביו. בעת הגשת התביעה היה הקטין בן 7 שנים.

3.      אם הקטין והנתבע הכירו בתחילת שנת 1990 ועד פברואר 1991, כאשר מערכת היחסים ביניהם נותקה מאז מרץ 1991.

4.      אם הקטין והנתבע הכירו באמצעות חברה לעבודה של אם הקטין, אשר היתה גם ידידה קרובה של הנתבע, ושמה הגב' ענת רושו. בעת היכרותם, היה הנתבע כבן 24, ואם הקטין כבת 38. במהלך התקופה בה היו בקשר נהגו לצאת לבילויים משותפים בחבורה כגון בתי קפה, מסעדות, ואף נסעו לחופשה משותפת לאילת, בלויית חברים נוספים.

5.      כאמור, התובענה שבפניי הוגשה ביום 25.11.98 ותחילת ברורה אצל סגנית הנשיא (כתוארה אז) כב' השופטת שטופמן. במסגרת ניהול התיק נעשה כל מאמץ לשכנע את הנתבע להסכים לביצוע בדיקת רקמות, וזאת על מנת להגיע במהירות וביעילות לחקר האמת, ולהקטין את הסבל והקושי הכרוכים בהוכחת תובענה מעין זו וכאשר עסקינן בקביעת סטטוס, אולם לא צלחה הדרך.
משכך, ומכיוון שאם הקטין היא התובעת, ובשמו של הקטין, הרי שבנסיבות הענין לא היה מנוס מהוכחת תביעתה בדרך של הבאת ראיות.

6.      עוד יצויין, כי בישיבת קדם המשפט הראשונה ומיום 15.6.1999, הודיעה באת כוחה של אם הקטין כי היא מוכנה לשאת במלוא עלות בדיקת הרקמות, וההוצאות, ואף להפקיד שיק בנקאי על כל סכום שייקבע במידה ויתברר שהנתבע אינו אביו של הקטין, וכל זאת על מנת לנסות ולשכנע את הנתבע לבצע את בדיקת הרקמות ולייתר את ההליך הארוך והמכאיב של הבאת ראיות. גם נסיון זה כשל, והנתבע עמד בסירובו.

טענות התובעת
7.      על פי גירסתה של אם הקטין, ניהלו היא והנתבע קשרים אינטימיים, וזאת במשך כשנה וחצי מיום היכרותם. הם נהגו לצאת לבלות עם חברים משותפים או לבד, בין היתר לסרטים, הופעות, אירועים, סופ"ש בבתי מלון וכדומה. מערכת היחסים ביניהם היתה אינטימית וכללה קיום יחסי מין בדירת התובעת ויחסי אהבה וקירבה.
בין היתר מציינת אם הקטין סופ"ש במסגרתו נסעו הצדדים בלווית חברים למלון באילת, ולעניין זה העידה מטעמה של האם העדה הגב' ענת רושו אשר לקחה חלק בבילוי זה. כפי הנטען, במהלך סופה"ש חלקו התובעת והנתבע חדר משותף בבית המלון. עדות זו הובאה כדוגמה למערכת היחסים האינטימית ששררה ביניהם.
לעניין הקשר הרומנטי אשר נרקם בין הצדדים, הצהירה הגב' רושו על שיחותיה עם הנתבע ועל הצהרותיו בפניה באשר לאהבתו לאם הקטין, וכן באשר להתלבטויותיו והקושי הגדול מולו עמד בהיוודע לו דבר הריונה.

8.     אם הקטין טוענת כי בתחילה שמרו היא והנתבע את הקשר הרומנטי שנרקם ביניהם בסוד, וזאת לאור פער הגילאים ביניהם, ובשל עובדת היות הנתבע אדם מסורתי ממשפחה דתית, אשר הקשר בינו לבין התובעת היה מעורר התנגדות קשה בקרב הוריו. טענה זו מקבלת משנה תוקף מעדותה של הגב' רושו, אשר מסבירה את התנגדותה לקשר הרומנטי בין השניים, בפער הגילאים, ובהתנגדות הורי הנתבע, לו היה נודע להם דבר הקשר. יחד עם זאת ולמרות הקושי המשיכו לנהל מערכת יחסים אינטימית, אשר הופסקה, כאמור, עם היוודע לנתבע דבר הריונה של התובעת.

9.     על פי גירסתה של אם הקטין, בהיוודע לנתבע דבר הריונה הוא דרש ממנה לבצע הפלה, ואף לקח אותה לפרקליט מטעמו לשם החתמתה על וויתור באשר לתביעת אבהות ומזונות. בנוסף, היה הנתבע שרוי במצב נפשי קשה ובדיכאון. יתירה מזו, אחי הנתבע, מר עזרא, הופיע במקום עבודתה ואיים עליה כי במידה ולא תבצע הפלה ירצח אותה. רק לאחר שהגב' רושו הודיעה למר עזרא כי אמו של הקטין התקשרה למשטרה, הניח לה לנפשה, ועזב את מקום עבודתה.

10.      כפי שכבר נכתב, משסירבה אם הקטין לבצע את ההפלה, ניתק הנתבע כל קשר עימה. בהגיע הקטין לגיל 3.5 שנים, התקשרה האם לנתבע במטרה לערוך היכרות בינו לבין הקטין, ברם שוב נתקלה בהתנגדותו המוחלטת של הנתבע.

11.     משכלו כל הקיצין ולאור שאלותיו הנוקבות של הקטין להכיר ולדעת מיהו אביו, נרתמה אם הקטין והגישה את תביעת האבהות המונחת בפניי. בראש ובראשונה עתרה כי הנתבע יבצע בדיקת רקמות, ואפילו במימונה, בשלב המקדמי, אשר תייתר את הדיון הארוך והממושך בתיק זה. לאחר שנתקלה שוב ושוב בסירובו של הנתבע, נאלצה התובעת לדלות שביבי ראיות מלפני שנים רבות על מנת להוכיח כי הנתבע הוא אכן אביו של הקטין.

12.      התובעת מסבירה את ההמתנה הארוכה (7 שנים) טרם הגישה את התובענה, בכך שהיא עצמה עברה תקופה קשה על רקע לידתו של הקטין ועם כל הכרוך בהריון מחוץ לנישואין. בנוסף, רצתה לתת לנתבע זמן להבשיל ולהשלים עם המציאות אשר היכתה בו.

13.     טענתה העיקרית של אם הקטין הינה, כי יש ליתן לסירובו של הנתבע להיבדק בבדיקת הרקמות יש משקל מכריע, כנגד גירסתו, שהיא: כי אינו אביו של הקטין. טענתה נשענת על העובדה, כי בדיקת תיאום הרקמות משמשת כמערכת מוכרת בבתי המשפט בברור של תובענות אשר עניינן אבהות. עוד היא נשענת על פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין שרון (ע"א 548/78, שרון נ' לוי, לה1, 736), שם נדונה משמעות המשקל הראייתי שיש לסירובו של נתבע לבצע את בדיקת הרקמות, לאור היותה של ראיה זו קונקלוסיבית.

טענות הנתבע
14.      הנתבע טוען, כי התובענה מבוססת כולה על גירסתה השקרית של אם הקטין אשר הופרכה בעדותה המבולבלת ורצופת הסתירות, ובעדויות השקריות של עדים מטעמה. לעומת זאת, הוא טוען, גירסתו שלו נותרה עיקבית ומהימנה.
על פי גירסתו, הוא היה המום ונסער לנוכח כתב התביעה שהוגש כנגדו, ושמע על דבר לידתו של הקטין עם הגשתה.. הוא מעולם לא קיים יחסים אינטימיים עם אם הקטין, ומשכך, אינו יכל להיות אביו של הקטין.

15.     היחסים בין הנתבע לבין אם הקטין מעולם לא חרגו מעבר ליחסי ידידות, אשר הסתכמו בבילויים משותפים בבתי קפה, מסעדות ושיחות טלפוניות, כמו יחסיו עם שאר הצעירות בחבורה. יתירה מזאת, בשיחות המעטות שניהל עם אם הקטין, סיפרה לו האחרונה כי היא נמצאת בקשר קבוע וממושך עם בחור בשם אבי, כאשר הקשר הוא "פתוח", היינו, ללא נאמנות זוגית.

16.      לגירסתו של הנתבע, בלטה אם הקטין בנוכחותה הפרובוקטיבית שכללה פרטי לבוש כגון מיני חושפני, מחשוף עמוק, נעליים גבוהות, וניכר היה שרצתה למשוך תשומת לב. למיטב ידיעתו, ומתוך מה שסיפרה לו, נהגה לקיים קשרים אינטימיים עם גברים רבים, וזאת בניגוד אליו, אשר היה מעורב באותה תקופה בקשר חברות עמוק עם בחורה ושמה שרית, והואיל והיה קשור אליה בנימי נפשו, לא העלה כלל על דעתו קשר צדדי אחר, לרבות עם אם הקטין.

17.      בניגוד לגירסתה של אם הקטין, מזה כ-8 שנים ומאז התפרקה החבורה ואיש איש הלך לדרכו ולמסלול החיים שבחר לעצמו, נותק הקשר של הנתבע עם אם הקטין ומאז שנפרדו דרכיהם לא שוחח עימה אפילו פעם אחת.
אם הקטין מעולם לא דיברה עם הנתבע אודות ילדה, ומעולם לא קישרה בינו לבין הקטין ולו ברמז. כפועל יוצא מכך, טוען הנתבע כי מעולם לא יצרה עימו קשר וניסתה לשכנעו להגיע ולפגוש את הקטין, כפי שהיא מוסרת בגירסתה.

18.     הנתבע תומך את סירובו לבצע בדיקת סווג רקמות, ואת העובדה כי לא ניתן לכפות על פלוני בדיקה שכזו, בשורה של פסקי דין, ומציין כי סירוב זה מהווה חלק מזכויותיו ע"פ דין (ע"א 548/78, שרון נ' לוי, לה(1) 736, 755-756, ע"א 1354/92, מ"י נ' פלונית, מח(1), 711, 724, וכן ע"א 5942/92, פלוני נ' אלמוני, מח(3), 837).
עוד טוען ב"כ הנתבע כי למרות שבהתאם לפסיקה הקיימת בעניין קביעת אבהות, סירוב לערוך בדיקת רקמות יכל להוות ראיה בעלת משקל כנגד המסרב, יש להבחין בין הרקע העובדתי המתואר בפסקי הדין העוסקים בסוגיית בדיקת הרקמות לבין הרקע העובדתי והתשתית אשר הונחה בתביעה שלפנינו. בכל המקרים המתוארים בפסיקה הודו הנתבעים כי הם אכן קיימו יחסי מין עם התובעות בתקופה הרלוונטית, בעוד שהנתבע שלפנינו מכחיש טענה זו מכל וכל.
19.      הסירוב לבצע בדיקה ייחשב כראיה בעלת משקל רק במידה והסירוב הינו שרירותי וללא נימוק סביר. בנוסף, הסירוב עצמו אינו "יצור העומד על רגליו", אלא יכל רק להצטרף לראיות נסיבתיות נוספות המובילות למסקנה בדבר האבהות.
טענות ב"כ היועץ המשפטי בפרקליטות מחוז מרכז
20.     בקצירת האומר, טוענת ב"כ היועץ המשפטי, עו"ד בן שחר, כי מאחר ולא נסתרה עובדת קיום היחסים בין הנתבע לבין אם הקטין, הרי שסירוב הנתבע להיבדק מטה את מאזן ההסתברויות כלפי גירסת התובעת. בסיכומיה, אשר הוגשו ביום 24.4.02, היא מבססת טענה זו על הפרוטוקולים מדיוני ההוכחות, סיכומי הצדדים ועל אסמכתאות מהפסיקה ומהחוק.

הראיות
21.      נפנה, איפא, לבחון את הראיות כפי שהוצגו בפניי. בפתח הדברים אציין כי לביהמ"ש הוגשו, מטעמה של אם הקטין, שלושה תצהירים: תצהירה שלה, תצהירה של הגב' ענת רושו- אשר הכירה את הצדדים בתקופה האמורה, ותצהירו של מר ישראל אוחיון, שותפה לדירה של אם הקטין בתקופה בה ניהלה קשר עם הנתבע. האחרון לא הופיע בפני ביהמ"ש על מנת להיחקר על תצהירו, ולפיכך התצהיר מטעמו אינו משמש כחלק מראיות התובעת. מטעמו של הנתבע הוגשו תצהירו שלו ותצהירו של מר עזרא כהן, אחיו.

22.      עדותה של התובעת, אם הקטין, ניתנה בביהמ"ש ביום 4.2.01. בעדותה היא מגוללת את סיפור מערכת יחסיה עם הנתבע, את טיבה, ואת קרות אותה לאחר שזו נסתיימה, לרבות ההריון, האיומים עליה מטעמו של הנתבע בזמן ובתקופת הריונה, לידת הקטין וגידולו.
העדה נחקרה ע"י ב"כ הנתבע, לעניין סוגיית הסתרת הקשר האינטימי אשר נרקם בין הצדדים.
בעמ' 7 לפרוטוקול מיום זה, היא נחקרת לעניין ס' 2 לתצהירה, ומסבירה מדוע שמרו היא והנתבע על הקשר בסוד.
בצורה בהירה ואמינה היא אומרת:
"כשהתחיל הקשר אני כלל לא רציתי את הקשר הזה וגם הוא לא רצה, אך קרו דברים, והוא חשש מאמא שלו ואח שלו, ולכן שמרנו את הקשר בסוד".
לגירסה זו אני מוצאת חיזוק נוסף, דווקא בעדותו של הנתבע, מיום 17.4.01 ובעמ' 26 לפרוטוקול-
"אבי נפטר ואימי שתבדל"א, אימי לא יודעת על ההליך פה. אין כל סיבה שהיא צריכה לדעת. אימי חולת סוכרת ואני לא צריך להעמיס עליה דברים שתתמוטט לי...
ש: אני סבורה שהסיבה שאתה שאתה לא עושה בדיקת רקמות היא שאולי אתה רוצה לחסוך לאמך כאב לב?
ת: מה זה יתן.
בחזרה לעדותה של אם הקטין, ובהמשך לעדותה האמורה לעיל היא מעידה:
"לשאלתך מדוע כתבתי שהסתרתי את הקשר, תשובתי היא שבגלל שהתביישתי בהתחלה, לא היה נעים לו, אז לא סיפרנו לחברים הקרובים שבעצם אנחנו מקיימים יחסים...מהשותף שלי לדירה לא הסתרתי, הסתרנו זאת מהחברה הטובה שלי, שהיא החברה הטובה שלו גם, והסתרנו זאת מאחיו, כי הוא ביקש להסתיר את זה".
העדה מכחישה בתוקף את קביעתו של ב"כ הנתבע, כי הסיבה האמיתית להסתרת "הקשר", היא כי הוא כלל לא היה קיים, ואומרת (בעמ' הנ"ל):
"האם שנה וחצי של ביחד, בילויים, קיום יחסים של שלוש פעמים בשבוע, יציאה לבתי מלון ביחד, האם כל זה לא קשר?"
אני מוצאת את עדותה של התובעת מהימנה, ובעלת הגיון פנימי ורגשי רב. הנימוק שהיא מביאה בעדותה ובתצהירה לכך שהקשר הוסתר, מיוזמתו של הנתבע ובהסכמתה שלה לאור רגישותה לרקע המסורתי ולהוריו המבוגרים, לאור פער הגילאים הגדול אשר הביך גם אותה, ולאור מצבו הנפשי הקשה של הנתבע בהישמע דבר הריונה, עובר כחוט השני לאורך כל עדותה.
גם כשהיא נותנת הסבר לשאלת ב"כ הנתבע, מדוע המתינה 7 שנים טרם הגישה את תביעתה, היא עונה בעמ' 13 לפרוטוקול מאותו היום:
"ביקשתי מאבי שיבוא לראות את הילד כי הילד שואל עליו, ואבי סירב, החלטתי לתת לו עוד זמן, וכך עבר הזמן...גם לא רציתי ללחוץ על אבי..לא רציתי לכתוב לו מכתב בנושא הזה, כי ידעתי שאשתו לא יודעת".
בעמ' 16 לפרוטוקול, ובאותו עניין, היא עונה:
"בגלל שלאבי היה קשה בחיים ואני מבינה את זה... אמרתי לאילנה (באת כוחה דאז-ט.ס.) שאני לא רוצה לפגוע בו ובמשפחתו".
ובפיסקה שלפני כן-
"הוא הפסיק להתקשר אלי, ואני לא ידעתי כלום עד שאחיו הגיע אלי לעבודה, ואמר לי שאבי נמצא חודשיים במצב נפשי מאוד קשה, ושהוא אמר לו שבגלל שאני בהריון"
בנוסף, מעידה אם הקטין כי גם היא עצמה היתה מבולבלת לאורך כל התקופה, ונשאבה לתוך קשיי היום יום, המתבקשים והמובנים, מכורח עובדת היותה אם חד הורית, לא נשואה, עובדת, ו"גם במשפחתי בכל המעגל הייתי הראשונה שנכנסה להריון מחוץ לנישואין" (עמ' 15 לפרוטוקול מיום ה-4.2.01).
אם הקטין מעידה בבטחון, ובצורה אשר אינה משתמעת לשתי פנים, כי לא ייתכן שהנתבע אינו האב-"תשובתי היא שלא, ממש לא, כי אבי הוא האבא, שנה וחצי קיימתי יחסים רק עם אבי, וגם הוא יודע את זה" (עמ' 15 הנ"ל).
לגירסה זו לא מצאתי כל סתירה ולכל אורך עדותה של אם הקטין, כאשר העובדות שהיא מוסרת מתיישבות עם הקביעה כי אכן, במהלך התקופה האמורה ובחודשים פברואר-מרץ לשנת 1991, מועד כניסתה להריון, קיימה יחסים אינטימיים אך ורק עם הנתבע.
וכך היא גם מוסרת בעמ' 9 לפרוטוקול-
"הגבר האחרון שקיימתי איתו יחסים לפני אבי היה עודד, וזה היה חצי שנה לפני שהכרתי את אבי...חצי שנה אחרי שנפרדתי מעודד הכרתי את אבי". בהמשך דבריה ובעמ' 10-- "ילדתי ב-2.12.91, וזה היה רק מאבי, כי הוא היחידי שקיימתי איתו באותו זמן יחסים".

23.     גירסה זו, וכן שאר הפרטים המובאים בעדותה של התובעת, מקבלת משנה תוקף מעדותה של הגב' רושו, ומשלא הובאו בפניי ראיות אחרות, פרט לעדותו של הנתבע, והמוכיחות אחרת, אני מוצאת את גירסתה של אם הקטין אמינה ומהימנה.
הנה, לדוגמה, ביום 17.4.01 ובעמ' 18 לפרוטוקול מעידה הגב' רושו-
"ש: התקופה הרלוונטית, עם אילו גברים היא התרועעה, הכוונה לשנים 90-91, עם כמה ואילו גברים?
ת: עם אבי. לא ידוע לי על מישהו אחר".
בנוסף, הגב' רושו מעידה כיצד הזהירה את הנתבע מהסתבכות בקשר אינטימי עם אם הקטין, וזאת בשל פער הגילאים והרקע המסורתי ממנו הגיע. כמו כן היא מאשרת את עדותה של התובעת, ומוסרת כי הנתבע היה מגיע בתדירות גבוהה לדירתה של זו האחרונה, וכי הם היו זוג בתוך החבורה.

24.     הנתבע העיד בביהמ"ש ביום 17.4.01. עדותו אינה ארוכה ומתפרשת על פני כ-5 עמודים.
טענתו העיקרית היא כי מעולם לא קיים יחסי מין עם התובעת, ועל כן אינו רואה כל סיבה לעבור את בדיקת הרקמות. בעמ' 30 לפרוטוקול, כשהוא נשאל פעם נוספת לגבי סירובו לבצע את בדיקת הרקמות, עונה הנתבע-
"אני טוען שמעולם לא קיימנו יחסי מין. לא עלי (ההדגשה אינה במקור-ט.ס.) חלה חובת ההוכחה".
נראה, כי במשפט זה ניתן לסכם את גישתו של הנתבע, ולאורך כל ניהול ההליך. גירסתו, בעצם, היא כי גירסתן של התובעת ושל הגב' רושו הינן שקריות מיסודן: החל ממהות היחסים שנרקמו בינו לבין התובעת, דרך סוף השבוע האמור באילת, וכלה בביקורו של אחיו במקום עבודתה של התובעת ובמצבו הנפשי בעת היוודע לו דבר ההריון. הוא עומד על כך ששמע על דבר היוולדו של הקטין רק עם הגשת התובענה שבפניי, וכי הדבר נפל עליו כרעם ביום בהיר.

25.      גם אחיו של הנתבע, מר עזרא, אשר העיד בביהמ"ש באותו היום, מכחיש את דבריה של עו"ד צפאר (ב"כ התובעת-דאז) בתוקף, וטען כי מעולם לא סיפר לה שאחיו, הנתבע, שרוי במצב נפשי קשה בעקבות התביעה ואף עובר טיפולים פסיכולוגים. בנוסף הוא מכחיש את האפשרות שבין אחיו לבין התובעת היתה מערכת יחסים אינטימית, ומבסס הכחשתו, בעיקר, על כך שלאחיו היתה חברה בחו"ל באותה התקופה, אותה היה אמור לשאת לאישה.
ראשית, אין באמור טענת הגנה.
שנית, אינני רואה בעובדה, שאחי הנתבע לא ידע מאומה, כפי שטוען, אודות הקשר שנרקם בין הצדדים, הוכחה לכך שאכן קשר כזה לא היה קיים. זאת בעיקר לאור העדויות ששמעתי לעניין מערכת היחסים בין הנתבע לבין הוריו, ורצונו לשמור על הקשר בסוד, וכן לאור עדותו של מר עזרא, לעניין קשריו האינטימיים של הנתבע עם חברתו המתגוררת בחו"ל, אשר גם לגביהם העיד כי אינו יודע האם קיימו יחסי מין.
לעניין זה, צודקת עו"ד בן שחר, מפרקליטות מחוז מרכז בסיכומיה, בטענתה: אם לא סיפר הנתבע לאחיו על טיבה של מערכת היחסים שהיתה לו עם חברתו מחו"ל, אותה לא ניסה להסתיר, אזי קל וחומר, שלא סיפר לו על מערכת היחסים שקיים עם אם הקטין.

26.      גב' רושו, עדת התביעה, העידה בפני בימ"ש ב-17.4.01. מעדותה עולה כי היתה מיודדת עם הנתבע בעבר הרחוק עד אשר התגלע סכסוך בין השניים, על רקע חובות כספיים בדירתה השכורה ואשר הנתבע היה ערב להם. לגבי הנסיבות המדוקדקות אין הסכמה מלאה בין העדה לבין הנתבע, אולם לענייננו, די לסכם כפי שהעידה הגב' רושו בעמ' 21 לפרוטוקול הנ"ל: "הכל היה לא נעים".
הנה כי כן, גם התובעת עצמה מעידה ביום 4.2.01 ובעמ' 12 לפרוטוקול, כי נכונה העובדה ש"אבי היה צריך לשלם חובות שענת השאירה בדירה השכורה שלה כי הוא היה ערב שלה, כך שמעתי".
כך או כך, ויהיו נסיבות הסכסוך אשר התגלע בין השניים אשר יהיו, אינני מוצאת לנכון להביא התייחסות נוספת לדברים האמורים, שכן ברגע שהסכימו השניים כי אכן אירע בעבר הרחוק סכסוך כספי כלשהו, נתייתר הצורך לרדת לעומקם של דברים לעניין הסכום המדוייק בו נקב כל אחד מהם, או קביעת מידת אשמתו של כל אחד.
די לי לציין, כי לא התרשמתי שמדובר בסכסוך, אשר מידותיו ואופיו עשויים לגרור, כ-7 שנים אחרי, עדות שקר בביהמ"ש לשם צרכי נקמה והתחשבנות. ומשלכך טוען הנתבע, הרי שאפשר ועל אותו משקל לטעון, כי אחיו העיד עדות שקרית משום שהוא אחיו.
באותו עמוד פרוטוקול ובהמשך, מתייחסת הגב' רושו לביקורו של מר עזרא, אחי הנתבע, במקום העבודה המשותף לה ולתובעת. היא נשאלת:
"הוא (מר עזרא-ט.ס.) הגיע למקום העבודה שלך על מנת לאיים עלייך שתשלמי את הכספים לאבי?
ת: לא.
ש: על איזה רקע הוא הגיע?
ת: "על משהו שהיה קשור בין ש. לאבי. אני לא יודעת בדיוק. מה שכתבתי בתצהיר". ובהמשך, כאשר היא נשאלת לגבי ס' 11 לתצהירה בו היא מתארת את הביקור במקום העבודה, היא עונה (כפי שגם הצהירה): "ש. סיפרה לי שהוא איים עליה. אני לא הייתי נוכחת באירוע הזה".
לגירסתו של הנתבע, כפי שהיא עולה מס' 14 לתצהירו, אחיו מר עזרא כהן הגיע למקום עבודתה של הגב' רושו בכדי לדרוש ממנה לשלם את דמי השכירות והחובות שהותירה בדירה, והעובדה שאם הקטין והגב' רושו חולקות מקום עבודה, הינה מקרית לעניין תובענה זו. אחיו כלל לא שוחח עם אם הקטין ולא היה לו כלל עניין איתה.
בעדותו של הנתבע מיום 17.4.01, ובעמ' 28, נשאל ועונה הנתבע:
ש: האם זה נכון שאחיך עזרא היה במקום עבודתה של ש. ואיים עליה כשהייתה בחודש השישי?
ת: אין לי מושג. מה שיש לך עם עזרא תשאלי אותו ולא אותי.
ואכן, מר עזרא נשאל לעניין זה, וחזר בתוקף על גירסתו כפי שבאה לידי ביטוי בס' 12 לתצהירו:
"אני אף פעם לא הייתי אצל ש. במשרד. הייתי אצל ענת במשרד. ענת סיבכה אותי ואת אחי. היא שכרה דירה והחתימה את אחי כערב, היא סיבכה אותו בחובות וכשאחי פנה אלי היא לא הסכימה להגיב והיו כל הזמן סיבוכים" (עמ' 31 לפרוטוקול מיום 17.4.01).
ובהמשך, בעמ' 33 לאותו פרוטוקול:
"ש. האם זה נכון שפנית לש. וניסית לשוחח איתה בענין ההריון בתחילתו?
ת. לא היה לי קשר איתה ולא טלפוני".
למותר לציין, כי הן עדותה של הגב' רושו, והן עדותו של הנתבע בכל הקשור לעניין ביקור האח במקום העבודה, הינן עדויות שמיעה שכן אף אחד מהם לא נכח בחדר ואף לא שמע את השיחה שהתגלגלה בין השניים.
התובעת מפרטת את מהלך הביקור בעמ' 11 לפרוטוקול מיום 4.2.01, פירוט אשר נראה בעיני אמין ומהימן. היא מעידה:
"אחיו בא אלי לעבודה, הייתי כבר בחודש שישי, זה היה בקיץ...האח שלו הגיע עם החברה שלו לעבודה שלי, וראה אותי כבר עם בטן ואמר לי שאח שלו בדכאון והוא הולך איתו לפסיכולוג, וזאת כתוצאה מזה שאני בהריון, ואיים עליי שאם היום אני לא אוריד את הילד הוא יבוא מחר וירצח אותי. אני לא הגשתי תלונה במשטרה על כך מאחר ואני מכירה את הבחור ואז הוא בקושי עבד...אני מכירה אותו והוא לא היה עושה לי נזק, אך למחרת הוא בא אליי לעבודה וענת ראתה אותו, והיא רצה אליי להזהיר אותי..היא רצה אליו לחנייה ואמרה לו שאם הוא לא ילך היא מזמינה לו משטרה..אני במקביל התקשרתי למשטרה בנתב"ג".
בהמשך נשאלת אם הקטין האם אחיו של הנתבע הגיע למקום עבודתה על מנת להסדיר את נושא התשלום בין הנתבע לבין הגב' רושו. היא עונה:
לא נכון, ממש לא, הוא בא עם החברה שלו ושאל את ענת איפה ש.".
ס' 11 לתצהירה של הגב' רושו תואם את עדותה של התובעת לחלוטין. שתיהן מציינות את העובדה שמר עזרא הופיע במקום העבודה מלווה בבחורה, ושתיהן מציינות את הדיווח למשטרה.

דיון
27.      "...קביעת אבהות היא עניין שקשה להפריז בחשיבותו, הן לאיש ולאישה הנוגעים בדבר והן לילד המבקש והזכאי לדעת אם איש זה, שאימו טוענת כי הוא אביו, אכן הינו אביו" (ע"א 2558/91, פלונית ופלוני נ' פלוני, פסק דין מז(2) 8, פיסקה 13 לפסה"ד).
זו הסיבה שבעבר, לאור העובדה כי הבדיקות המדעיות להוכחת אבהות היו פחות מפותחות ונתנו תשובות בסבירויות נמוכות יחסית, נטו ביהמ"ש להחמיר עם האישה התובעת, אשר הגישה תובענה שעניינה מתן פס"ד לאבהות, והטילו עליה נטל ראייתי כבד לשם הוכחת גירסתה.

28.      כיום, לאור התפתחות המדע, וכן לאור השינויים שחלו בהלכות שקבעו ביהמ"ש, נוטים האחרונים לשים לנגד עיניהם את טובתו של הקטין, תחילה, ובעיקר על רקע העובדה שקולו אינו נשמע בהיכל המשפט לעניין בירור סוגיות אבהות.
כפי שנקבע ע"י מ"מ נשיא ביהמ"ש העליון כב' השופט זילברג (כתוארו אז): "את אבהותו של נתבע יש להוכיח על פי הוראות המשפט האזרחי. הא ותו לא! אדרבא: אני כשלעצמי הייתי אומר כי לצורך קביעה כזאת מותר לשופט אפילו להפחית את מידת ההוכחה הדרושה מזו הקיימת לגבי משפטים אזרחיים רגילים, כי ענינים שכאלה הם דברים שבצנעה שאין להם כרגיל עדי ראייה" (ע"א 279/67, לוי קטינה נ' ציון נדב, פסק דין כא(2), 428, וראה גם ע"א 275/61, פד"י טו,2302).

29.      לעניין זה אין חולק היום, כי בדיקת הרקמות מהווה את האמצעי המדעי (וגם המשפטי) הטוב והיעיל ביותר על מנת לקבוע אבהות- כן או לאו. יוער, כי כבר ניתנו פסקי דין אשר ביטלו צו לבדיקת רקמות שניתן בערכאה נמוכה יותר, וזאת במקרים בהם האם- התובעת, היתה נשואה בזמן התעברותה לאדם אחר, ובשל החשש כי יוטל על הקטין כתם הממזרות (ע"א 1354/92, היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית ופלוני,פסק דין מח(1), 711). עוד לעניין זה יש לראות את ע"א 335/81, בו התרצה המערער (הנתבע בערכאה הראשונה) לבצע את בדיקת הרקמות, לאחר שבהליך הראשוני בביהמ"ש המחוזי בנצרת נתן כבוד השופט אברמוביץ' פסק דין הצהרתי לפיו הנתבע הינו אביו של הקטין, וזאת ע"פ הראיות והעדויות שהוצגו בפניו ומבלי שהתבצעה בדיקת הרקמות בשל סירובו של הנתבע. בדיקת הרקמות אותה ביצע הנתבע במהלך ההליך בערכאת הערעור, ובהסכמת המשיבה (שאחרת לא היה מתיר ביהמ"ש הנכבד שלערכאת הערעור לבצעה שכן "עריכת בדיקת הרקמות, ככל הליך ראייתי אחר, צריך ויתברר בפני ביהמ"ש הדן ומברר את הענין, וביהמ"ש שלערעור לא יורה על עריכתה..."), הראתה כי המערער לא מתאים להיות אביו של הקטין.
כמקרה זה, קיימים מקרים נוספים בהם לא הודה הנתבע באבהותו וסירב לבצע את בדיקת הרקמות, אלא ביהמ"ש קבע כן על סמך הראיות והעדויות שהובאו בפניו, ומשבוצעה הבדיקה המדעית נודע כי אין הדבר כך.
הנה כי כן, מוכרת בפסיקה חשיבותה של בדיקת הרקמות, אשר מסייעת ומהווה את הכלי היעיל והאמיתי ביותר, ומשכך גם את הראייה החזקה ביותר, בתובענות שעניינן מתן צו הצהרתי לאבהות.

30.      למרות האמור לעיל, ובשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי במקרה בו מסרב בעל דין לבצע את בדיקת הרקמות ייבחן ביהמ"ש את התביעה על פי הראיות שתוצגנה בפניו, תחילה במנותק מהשאלה בדבר המשקל שיש ליתן לסירוב הנתבע לערוך בדיקת רקמות, ולאחר מכן, במסגרת שקילת הראיות ועריכת מאזן ההסתברויות, יהיה רשאי ביהמ"ש ליתן משקל לסירוב הנתבע בבואו להכריע בעובדות שלפניו (ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פסק דין לה(1), 736, פיסקה 20, וכן תמ"א 1554/84, פלוני נ' פלונית, פמ' תשמ"ז(1), 216, ע"מ 121/99, בוהדנה אבי נ' פלונית ואלמונית,דינים מחוזי, כרך לב(6), 768,פיסקה 5).
"משמסרב אחד מבעלי הדין (לבצע את בדיקת הרקמות- ט.ס.), ואין בפיו נימוק סביר לסירובו, אין ביהמ"ש רשאי לכופו לקיים בדיקה זו ואף אינו יכל לחייבו בה, אך רשאי ביהמ"ש להסיק מסירוב זה ככל שייראה בעיניו לנכון בנסיבות בענין. בכבישת ראייה כגון זה, יכל ויהא בסירוב הבאתה משום משקל מכריע כנגד מי שכובשה" (ע"א 548/78 הנ"ל, פיסקה 20).

31.      גם בדין הפלילי, אשר מאזן ההסתברויות בו שונה מהדין האזרחי בכך שהוא מטיל נטל ראייתי כבד יותר על התביעה, נפסק זה מכבר כי סירובו של נאשם לשתף פעולה במהלך המשפט או החקירה, ואשר באה לידי ביטוי בשתיקתו, באי מתן עדות, בסירובו להשתתף במסדר זיהוי וכדומה, יכל שיהיה בו משום חיזוק לראיות האחרות, גם אם משקלו אינו כמשקלה של ראייה עצמאית: "סירוב להסכים לבדיקה הוא נתון בין יתר הנתונים, אותם רשאי ביהמ"ש לשקול לפי הגיונו ולפי הבנתו יחד עם יתר הנתונים שלפניו, כאשר הוא בוחן את מכלול הראיות.." (ע"פ 663/81, אברהם חורי נ' מ"י,פסק דין לו(2), 85, השופט בייסקי).

32.      הנתבע בתובענה שלפניי, פורש את נימוקיו לסירובו לבצע את הבדיקה בס' 6 לתצהירו:
"אין כל צידוק או טעם להסכים לבדיקה שכזו, מקום לא קוימו כלל יחסי מין. הבדיקה מהווה פגיעה בפרטיותי ובצנעתי, ואינני מוכן "לשחק" את המשחק של ש., ולשתף עימה פעולה במזימותיה".
בחקירתו הנגדית מיום 17.4.01, בעמ' 26 לפרוטוקול ובשורה 2, מוסיף הנתבע נימוק נוסף לסירובו ואומר: "וזה גם בעצת העו"ד שלי".
כבר נקבעה ההלכה כי כאשר מציע ביהמ"ש לבעל דין לערוך את בדיקת הרקמות והלה מסרב, ללא מתן הסבר סביר לסירובו פרט לכך שהוא רואה בכך פגיעה בזכותו שלא להיבדק, וכאשר טיבה של הבדיקה הוא כזה שיש בה כדי להכריע בשאלה השנויה במחלוקת, רשאי ביהמ"ש להסיק מסירובו של אותו בעל דין משום ראיה שיש בה כדי להכריע לרעת המסרב בספק המתעורר אצלו בעניין קביעת אבהותו. במקרה שכזה, יש לראות בסירוב להיבדק משום כבישת ראייה המסכלת את עצם אפשרות עשיית הדין (ע"א 548/78 הנ"ל, פיסקה 20).

33.      ומהו "נימוק סביר" לענייננו? נראה לי, כי עיקר נימוקו של הנתבע לסירובו להיבדק נשען על זכותו שלא להיבדק, וכבר נקבע בע"א 548/78 לעיל כי נימוק זה אינו יכל לספק.
ולעניין נימוקו כי מעולם לא קיים יחסי מין עם הנתבעת, יש לציין כי לאחר עיון מעמיק בעדויות ובתצהירים אשר הובאו בפניי, הגעתי למסקנה כי בין שתי הגרסאות אשר עומדות בפניי ומכחישות זו את זו- מהימנה עלי גירסתה של אם הקטין, ואילו מראיותיו של הנתבע עולה בריחה מלקיחת אחריות, כשבבסיסה חשש כי דבר היותו אביו של הקטין יפגע ביחסיו עם משפחתו, ויטיל עליו עול כספי (מזונות). זאת, ותו לא.

34.     מה גם, שנימוקו של הנתבע לסירובו להיבדק, אשר מושתת על טענתו כי מעולם לא קיים יחסי מין עם אם הקטין, הינו תמוה ביותר, שכן, במידה וגירסתו אמיתית, הרי שאין לו שום סיבה לסרב (ע"מ 121/99, בוהדנה נ' פלונית ואלמונית, דינים מחוזי, לב(6), 768, פיסקה 8). במקרה לעיל, קיבל ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע את ערעורו של האב, לאחר שבערכאה הראשונה ניתן פסק דין המצהיר כי הוא אביה של פלונית על סמך הבאת ראיות, וזאת לאור סירובו של הנתבע (המערער בביהמ"ש המחוזי) לבצע בדיקת אבהות. הנימוקים העיקריים אשר מביא כבוד השופט הנדל לקבלת הערעור, נסמכים על שני מישורים אשר רלוונטים לענייננו: ראשית, נדחתה גירסתה של האם כי בתקופה האמורה קיימה יחסי מין אך ורק עם הנתבע, והובאו ראיות המוכיחות אחרת, ושנית, המערער מעולם לא טען כי לא קיים עימה יחסי מין, אלא טען לכך שבתקופה האמורה קיימה התובעת יחסי מין עם גבר נוסף. היינו, במקרה בוהדנה לעיל, התקבל ערעורו של הנתבע, שכן "המשקל אשר יש לתת לסירוב הבדיקה נקבע על פי כלים של דיני הראיות ולא על פי גישה עונשית לפיה המסרב ישא תמיד במלוא האחריות לתביעה בשל סירובו" (שם, בע"מ 121/99, פיסקה 8).
מכאן נסיק, כי יש לבחון את סירובו של נתבע לבצע בדיקת רקמות, בהתאם לנסיבות העובדתיות.

35.      הנה כי כן, לענייננו, משלא הובאו ראיות לכך שבתקופה האמורה קיימה התובעת יחסי מין עם אדם אחר פרט לנתבע, ומשהכחיש הנתבע את האפשרות כי קיים יחסי מין עם הנתבעת ובכל זאת מיאן לבצע את בדיקת הרקמות, הרי שיש לקבוע כי אין בידי הנתבע נימוק סביר ומשכנע לסירובו לבצע את בדיקת הרקמות, פרט לנימוק כי מותר לו לסרב. מתוך הנסיבות שפירטתי, ועל פי הפסיקה, נראה כי הנתבע כבש ראייה ובכך יש להטות את מאזני הראיות לטובת אם הקטין.

36.     מן המוסכמות היא, כי זכותו של אדם שלא להיפגע בגופו בכלל, ולענייננו, שלא תיכפה עליו בדיקת דם, היא אחת מזכויות היסוד של אדם בישראל ויש להישמר משמר רב מלפגוע בה (בג"צ 355/79, קטלן נ' שירות בתי הסוהר, פד"י לד(3), 294). למול זכות זו העומדת לנתבע, עומדת זכותו של הקטין לדעת מיהו אביו מולידו, שלא יהא שתוקי שמכיר את אימו ואינו מכיר את אביו.
במאזן הזכויות הנ"ל, ומשאין לחייב אדם לבצע בדיקת דם לשם קביעת אבהותו, הרי כל שנותר הוא להסיק את המסקנה המתחייבת מסירובו של הנתבע לבצע את הבדיקה, שהיא עצמה פשוטה ואינה חורגת מבדיקת דם רגילה, כי בכבישת ראייה עסקינן, וככזו, תטה את הכף לטובתה של אם הקטין, בנוסף לראיותיה, ועדותה שהיתה מהימנה.

37.     סוף דבר:
א. ניתן בזאת צו, המצהיר על הנתבע, כ.א, אביו של הקטין ר.י.ש.
ב. הנתבע יישא בהוצאות הליך זה בסך של 5,000 ₪ לטובת התובעת, ובסך של 3,000 ₪ לטובת ב"כ היועה"מ. לסכומים יתווסף מע"מ כחוק והם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון