ניכוי קצבת ילדים מדמי מזונות

משקבע בית המשפט את גובה דמי המזונות שלו זקוקים הקטינים למילוי צרכיהם ישקול בית המשפט האם לנכות את קצבת הילדים המשולמת עבורם לאם מאת ביטוח לאומי אם לאו.

קביעת צרכי הקטינים במלואם, היא בעלת משמעות ישירה לגבי קיצבת הילדים המתקבלת מביטוח לאומי, ישנם מקרים שבהם יופחת סכום הקיצבה הנ"ל מגובה דמי המזונות שחייב האב, וזאת כאשר סכום המזונות שבהם חוייב האב מספק ומכסה כל צרכי הקטינים מכל סוג.

ישנם מקרים שהקיצבה הנ"ל לא תופחת, וזאת כאשר סכום המזונות שנפסק אין בו כדי לכסות את כל צרכי הקטינים.

חובת האב לזון את ילדיו כוללת גם דמי טיפול , המהווים חלק ממזונותיהם. האם זכאית לדמי טיפול במקרה שאינה מקבלת מזונות מאבי הקטינים. זכות זו אינה נגרעת ע"י כך שהיא שוכרת מטפלת . המטפלת מהווה זרועה הארוכה, כך גם גן ילדים או מעון.

בבוא ביהמ"ש לקבוע דמי מזונות לילדים קטינים עליו להתייחס הן לצרכי הזכאי למזונות ולחיוב המוטל עפ"י הדין לסיפוקם והן ליכולת הכלכלית וליכולת ההשתכרות של החייב במזונות. זאת ואף זאת - יכולת או הכנסות מצומצמים או מוגבלים בנסיבות מסויימות לא די בהם כדי לפטור חייב במזונות, אם ימצא שלחייב יכולת למצות כישוריו ולהגדיל הכנסתו וכן אם יש לחייב רכוש שניתן להיפרע ממנו.

על החייב במזונות להשכיר עצמו לכל עבודה כדי לזון את מי שהוא חייב במזונותיו ולמלא חובתו כלפי בני משפחתו . ביהמ"ש יקבע את המינימום הדרוש לקיומם גם בהעדר ראיה כל שהיא על יכולת החייב. ע"א 383/92, יחזקאל, יז 956.
     
עצם העובדה שמישהו זר דואג למזונות הילדים, אין בה מאומה כדי לגרוע מזכותם של הילדים להיות ניזונים על ידי אביהם . האב אינו יכול לטעון לפטור כאשר אחר דואג למי שהאב חייב במזונותיו. ע"א 248/63, צוקרקנדל, יט (2) 34.

להלן פסק דין בנושא ניכוי קצבת ילדים מדמי מזונות:

פסק דין

כללי
1.      לפני שלש תביעות:
א.      תביעה למזונות 2 ילדים (להלן: "הקטינים" ), שהוגשה נגד אביהם, הנתבע (להלן: "הבעל" או "האב"), באמצעות אימם (להלן: "האם" או האשה") . תמ"ש 9890/97 .
ההורים (שיכונו להלן גם: בני הזוג ), נישאו זל"ז כדמו"י בתאריך 24.3.94 .      הקטינים , ילדי 13.8.94 ו - 8.11.95 כבני 8 שנים ו - 7 שנים בעת מתן פסק דין זה.
הצדדים כולם יהודים .
בבש"א 1495/97 הוסכם שביהמ"ש ידון במזונות הקטינים .
ב- 3/9/97, נקבעו מזונות זמניים , לשני הקטינים, סך 3500 ₪ לחודש, צמודים למדד אחת
לשלושה חודשים, כשבנוסף תשולם לאם קיצבת הילדים.

ב.      תביעה לפסק דין הצהרתי ונקיטת אמצעים לשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג- 1973 שהוגשה על ידי האשה, התובעת, נגד , הבעל, הנתבע 1 ו- 9 נתבעים נוספים: נתבעת 2, חברה בע"מ (להלן: "החברה") נתבע 3, חבר ושותף של הבעל (להלן: "החבר") , נתבעים 8 - 5 אחיות ואחים של הבעל (להלן: "האחים ") נתבע 9 , מינהל מקרקעי ישראל, ונתבע 10, משרד הרישוי. תמ"ש 9900/97.
     להלן:"התביעה הרכושית".
נתבעים 9 ו- 10 הודיעו כי אין להם עמדה ועניין בסכסוך המשפחתי העולה מן התביעה , ויכבדו כל החלטה של בית המשפט.

ג.     תביעה לפינוי בית בנאות לון , באר- שבע (להלן: "הבית") לתשלום כספי ולדמי שכירות ראויים שהגישו האחים נגד האשה והבעל . תמ"ש 9901/97.

2.     בביהמ"ש זה התבררו תובענות נוספות כדלקמן -
א.     תובענה עפ"י החוק למניעת אלימות במשפחה , תמ"ש 9480/97 ,שהגישה האשה נגד הבעל . ניתן צו במעמד צד אחד, ומשלא התייצבו הצדדים לדיון נמחקה ב -      15.7.96 .
ב.     תובענה למזונות של האישה , תמ"ש 10460/97 , שנמחקה בהסכמה ב - 3.9.97 .
ג.     תובענה עפ"י החוק למניעת אלימות במשפחה , תמ"ש 9480/97 , שהגישה האשה נגד הבעל . ניתן צו הגנה מ - 1.7.97 ועד 10.10.97 .

3.     התקיימו דיונים בבקשות ביניים וקדמי משפט. ב- 7/7/98, 25/1/99, 14/4/99,
     19/12/99, 17/4/00 התקיימו הוכחות במאוחד לגבי שלוש התובענות. לאחריהם הוגשו      סיכומים, האחרונים שבהם ב - .20.5.01 יש לציין, כפי שגם עולה מהפרוטוקולים, שהיה
קשה לברר את התובענות משום התנהגות פרועה של הצדדים ובני משפחותיהם.

תביעת המזונות מ - 8.7.97 הנטען בתמצית ורלוונטי לעניין המזונות:
4.     א.     בנה"ז שרויים בסכסוך קשה בעטיו של האב, התנהגותו ואלימותו,שתיינותו,           עברו הפלילי ועוד .
     ב.     כחודשיים לפני הגשת התביעה חדל האב, לחלוטין , לזון את הקטינים ואת                אימם. עד לאותו מועד נהג האב לפרנס את המשפחה ברווחה, ליתן לאם סך של           10,000 ₪ לחודש ובנוסף נשא בכל הוצאות הבית.
     ג.     מצבו הכלכלי הטוב מאוד של האב איפשר רמת חיים גבוהה ביותר לרבות                מגורים בוילה, שנרשמה ע"ש בני משפחת האב כדי להתחמק מחוב לרשויות           המס , ונסיעות תדיר לחו"ל להימורים בסכומי כסף גבוהים, בילויים ושהייה של           האב בבתי מלון . בנה"ז נסעו לחו"ל פעמים רבות עם הילדים והוציאו שם                כספים רבים .
     ד.     האב בעל מפעל תריסים גדול, המנוהל באמצעות חברה בע"מ , מעסיק עובדים           והכנסתו 50,000 ₪ נטו לחודש לפחות. האם עקרת בית מאז 1995 . לפני כן ,משך           5 שנים, עבדה עם האב .
     ה.     הקטינים במצוקה עד כדי כך שהאם נאלצה להלוות כסף ולמכור זהב. הטלפון           נותק ולא היה כסף למזון בסיסי. האב מתנכר לקטינים ומכנה אותם בשמות           גנאי .
     ו.     הקטינים זקוקים לדמי מזונות חודשיים בסכום 11,290 ₪ לחודש לפי הפירוט
הבא:
          כלכלה ובשר- 3000 ₪, צעצועים- 500 ₪, טלפון- 150 ₪, גן לילדים- 750 ₪ לכל           ילד + 200 ₪ הסעות, סה"כ 1900 ₪ ) דמי הרשמה שנתיים 300 ₪ (25 ₪ לכל           חודש), ריתמיקה בגן- 40 ₪, חומרי ניקוי לבית וקוסמטיקה - 800 ₪, טיטולים-           480 ₪, ביגוד והנעלה- 1000 ₪, שמרטף 1000 ₪, מים+ ארנונה- 500 ₪, חשמל-           355 ₪ גז- 140 ₪, מוניות- 300 ₪, נסיעות לחו"ל ובתי מלון בארץ- 700 ₪,                אחזקת רכב- 400 ₪.
          בנוסף יש צורך בתשלום הוצאות ריפוי שאינן מכוסות ע"י ביטוח הבריאות.

5.     לתביעה צורפו:
     א.     תצהיר אימות הרצאת פרטים בה, בנוסף על הנטען בתביעה, נטען:
בשימוש המשפחה שני כלי רכב. רנו 19 שנת 93, הרשום ע"ש אחד מעובדי החברה, וטרנספורטר ,רכוש הבעל בית בנאות לון ומפעל . לאם חוב להוריה 10,000 ₪ ולבנק 43,000 ₪ .ב - 2/96 נפסקו לאם 2000 ₪ מזונות לחודש בביה"ד הרבני, הוצאות הבית וגנים. הכנסות האב כ- 50,000 ₪ בחודש.
     ב.     דפי מידע על פרטי החברה. שהוקמה ב - 1984 מ - 7.2.97 בהם האב, הבעל,
רשום כמנהל החברה,ופרטי חברה שהוקמה ב - 1992 בהם החבר הוא אחד
המנהלים ומחזיק 99 מתוך 100 מניות.
     ג.     חשבוניות תשלום לגן לחודשים 97 /7-5, 1420 ₪ כל תשלום.
     ד.     פרוטוקולים והחלטות של בית הדין הרבני. כתבי הטענות שהוגשו שם.
     ה.     מצב חשבון עו"ש בבנק הפועלים מיום 5/6/97.
     ו.     תעודת פטירה של אבי הבעל .
     ז.     חשבונית תשלום מלון בחו"ל.
     ח.     חשבוניות רכישה של מוצרים שונים.
     ט.     צילומי דרכון של האם והקטינים.
     י.     חשבונות חשמל, ארנונה, טלפון.
     יא.     תמונות של בית המגורים .
     יב.     תעודת נשואין .
     יג.     תלונה במשטרה.

6. כתב ההגנה, של האב מ - 23.7.97 הנטען בתמצית ורלוונטי לעניין המזונות:
     א.     חיי הנישואין של בני הזוג, שהיו כושלים מלכתחילה , (נישאו בשל הריון האם )           נקלעו למשבר קשה בעטיה של האשה, התנהגותה הלא תקינה, קנאותה וסירובה           לקיים יחסי אישות עם הבעל .בסמוך לנשואים החלו הליכים בביה"ד הרבני .
     ב.     העבר הפלילי של הבעל מימי נערותו לא רלוונטי ומוכחשות כל הטענות ביחס           להתנהגותו .
ג.     הבעל חי ממשכורת ולא אחת נזקקו הצדדים לעזרת אבי האישה שהוא אדם אמיד. העסק בו עובד הבעל אינו שייך לבעל ולאשה חלק בחובות ולמצב הבעל .
האישה עבדה בעסק תקופה קצרה.
ד.     האב נסע לחו"ל שלוש פעמים בלבד , ליעדים זולים ולתקופה קצרה מכספי ירושה שקיבל והתכלו. האשה פיתתה את הבעל להימורים .
ה.     הבעל שילם את דמי המזונות שנקבעו על ידי בית הדין הרבני. אולם מאז הרחקתו מהבית, למיטב ידיעתו, נגבו דמי המזונות דרך ביטוח לאומי. האשה ניהלה אורח חיים פזרני לא הולם את ההכנסות.
     ו.     בהסכם גירושין שנערך בין בני הזוג ב - 7.7.96 נקבעו דמי מזונות לילדים סך           1500 ש"ח.
     ז.     הסכומים בתביעה למזונות מופרזים וחסרי בסיס .

7. לכתב ההגנה צורפו:
א.     תצהיר אימות והרצאת פרטים בה נטען, בנוסף על הנטען בכתב ההגנה, כי:
           שכרו של האב 5000 ש"ח לחודש . רכושו - תכולת בית שנרכשה לפני הנישואין .
           בבית הדין הרבני נקבעו 2000 ש"ח לחודש ותשלום לגני הילדים.
           האב גר במלון .      לאב חובות רבים כ- 400,000 ש"ח . חוב לחברה 97,000 ₪ , חוב           למה"כ - 240,000 ₪ , חוב לבנק 70,000 ₪ . הקטינים מתגוררים בדירה ששיכת           למשפחת האב, בת 2 חדרים . האב נוהג ברכב של החברה בה הוא עובד, רנו 19 .
     ב.     הסכם הגירושין שנערך בין בני הזוג.
     ג.     תלושי שכר לשנת 1996 וכן לחודשים 97/ 6-1, בהם הנטו 4000 - 6000 ₪                לחודש.
     ד.     דרישה והודעה לתשלום חובות למס הכנסה מיום 2/97.
     ה.     תדפיסי כרטיס אשראי.
     ו.     חשבונות- חשמל, בזק וחיוב ארנונה .

התביעה הרכושית מ - 8.7.97, הנטען בתמצית:
(לא אחזור על טענות שמופיעות גם בתביעה למזונות ).
8.     א.     הבעל הוא הבעלים והמנהל בפועל של החברה בע"מ אשר נוסדה ב- 3/12/92.
     ב.     לחברה נכסים רבים בינהם רכבים הרשומים במשרד הרישוי .
     ג.      הבעל ,תחילה במטרה להתחמק מחובות לרשויות המס ולנושים שונים, העביר           את מניות החברה שהיו לחבר ולאחד מאחיו . את חשבונותיו הפרטיים בבנק           לאומי ובבנק הפועלים רשם על שם האח וכן רשם את זכויות החכירה בבית           השייך לבני הזוג על שם האחים וכל זאת ללא תמורה ובאופן פיקטיבי. אח"כ פעל           הבעל כאמור כדי להתחמק מחובותיו כלפי האשה והילדים משום סיכסוך                שהתגלע בין בנה"ז .
ד.     בנה"ז גרים בבית (וילה) כשלש שנים . כחדשיים קודם לתביעה עזב הבעל את      הבית ואחיו הגישו תביעה לפינוי האישה מהבית של בנה"ז .
     ה.     בין בני הזוג התגלע סיכסוך ואין האישה יודעת דבר על פעולותיו ותוכניותיו של           הבעל , אף כי ידוע לה שמטרתו היא לנשל אותה מכל זכויותיה על פי דין.
     ו.     האישה מבקשת ליתן את הסעדים כדלקמן:
          1)     פסק דין הצהרתי כי היא בעלת מחצית הזכויות בבית.
          2)     פסק דין הצהרתי כי היא בעלת מחצית מכספים המצויים בחשבונות                בנק לאומי ובבנק הפועלים .
3)     פסק דין הצהרתי כי היא בעלת מחצית המניות בחברה.
4)     להורות לנתבעים למסור לה מידע אודות מצבה של החברה ופירוט נכסיה ולתת לה     העתק מכל מכל דו"ח כספי מאזן, דו"ח רווח והפסד וכל דו"ח כספי אחר לתקופה שמאז הקמת החברה.
          5)     לקבוע כי הפעולות הבאות טעונות הסכמת האישה :
               כל העברה או שיעבוד של מניות בחברה. העברה, שינוי ברישום הבעלות                ושעבודים של כלי רכב הרשומים ע"ש החברה; העברת זכויות                     במקרקעין הרשומים ע"ש מי מהנתבעים ובפרט הבית בנאות לון.
          6)     לצוות על רישום הערות כדלקמן:
               הערה אצל רשם החברות בדבר זכויותיה של האישה ,הערה בלשכת                     רישום מקרקעין ו/או מנהל מקרקעי ישראל בדבר הצורך בהסכמת                     האישה להעברת הזכויות ולשעבוד זכויות במקרקעין הרשומים ע"ש                הנתבעים, הערה במשרד הרישוי בדבר הצורך בקבלת הסכמת האישה
               להעברת הבעלות של כל כלי רכב מסוג כל שהוא הרשומים ע"ש החברה      לתביעה צורף תצהיר אימות .

כתב הגנה, מטעם הבעל ,לתביעה הרכושית
9.     א.     לנוכח הוראות סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, אין התובעת זכאית לעתור
לסעד הצהרתי לפני פקיעת הנישואין ועל כן יש לדחות את התביעה לסעד זה.
     ב.     בין בני הזוג נערך הסכם גירושין לפיו אין לתובעת כל חלק בבית ובחברה .
     ג.     הבעל היה בין מיסדי החברה, שהוקמה לפני הנישואין, ב - 1984 אך הנסיבות           והדרדרות במצבו, אשר האשה גרמה להן, לא הותירו לו ברירה והוא נאלץ לפרק           את השותפות ולעבוד כשכיר בחברה המנוהלת על ידי שותפו בעבר , החבר .                הרישום ברשם החברות משקף את מצב הדברים הנכון .
     ד.     רכושה של החברה הוא ענינה מה גם שכל רכושה ממילא משועבד לבנקים                וחובותיה עולים על זכויותיה.
     ה.     הבית היה רכוש של אבי הבעל שנפטר. לאחר פטירתו נרשם הבית על שם יורשיו,           האחים . לאחר שהאב נפטר עבר הבעל להתגור ביחידת דיור בבית , בת 54 מ"ר           כהסדר זמני. האשה ראתה בכך הזדמנות ל"התנחל " בבית ולראות עצמה בעלים
שלו. בצדק הגישו האחים תביעת פינוי .
     ו.     הבעל הגיע להסדר עם האחים לפיו, תמורת קבלת 84,000 $ ויתר על חלקו                בירושה. סכום זה בוזבז על ידי הבעל בקזינו .
     ז.     חשבון הבנק של הבעל ממשיך להיות רשום על שמו.
     ח.     הבעל בן 39 חסר כל ויש לו רק חובות .

10.     לכתב ההגנה צורפו :תצהיר אימות . והסכם גירושין בין בני הזוג מ -7/96 .

כתב ההגנה, מטעם 4 האחים ,לתביעה הרכושית:
11.     א.     האחים הגישו נגד האישה תביעת פינוי , היא הגישה כתב הגנה והוגש גם כתב           תשובה.
     ב.     אין לאחים כל מידע לגבי החברה , רכושה.
     ג.     לאחים ידוע כי הבעל הינו אדם חסר רכוש, החייב לאחרים וכי הוא מהמר .
ד.     ידוע לאחים שתמיד היו סכסוכים בין בנה"ז .
     ה.     עוד בשנת 1993 נערך ונחתם הסכם לרכישת המקרקעין על ידי אביהם של                האחים והוא אשר שילם עבור המקרקעין מכספו. גם היתר הבניה על המקרקעין           ניתן לאבי האחים, בטרם נישאו בני הזוג.
     ו.     האב המנוח הוא שבנה את הבית על חשבונו , בעזרת האחים והבעל.
     ז.     לאחר פטירתו של אבי האחים נעשה הסכם ביניהם. היה סיכסוך בינם לבין הבעל           לגבי הירושה ונעשה ביניהם הסכם שבעקבותיו קיבלו האחים את מלוא הזכויות
בבית. מנהל מקרקעי ישראל חתם עמם חוזה חכירה ביום 14/7/96. ניתן צו
ירושה לפיו המקרקעין של אחים . לא נעשתה שום פיקציה .
     ח.     האחים הם בעלי זכויות החכירה בבית. הבעל קיבל רשות מהאב המנוח לגור           בבית באופן זמני ולאחר פטירתו ביקש להתגורר בבית עד סוף חודש 12/96 וזאת           באופן זמני בלבד. הבעל איפשר לאישתו לגור בבית בניגוד לרצון האחים . פניות           האחים לבני הזוג כי יפנו את הבית לא נענו, בני הזוג המשיכו לגור בבית לאחר           תאריך זה בניגוד לרצון האחים.
     ט.      בנה"ז גרמו נזק לבית בסך 15,000 ₪, וכן לא שילמו מיסי עיריה לעירית ב"ש סך           6000 ש"ח. כמו כן חייבים בני הזוג לשלם לאחים דמי שכירות ראויים בגין                שימוש בלתי חוקי בבית סך 3000 ₪ עבור כל חודש החל מ- 1/1/97.
     י.     לבני הזוג אין זכויות במקרקעין הנדונים ועליהם לפנות את הבית וכן לשלם את           כל החובות בקשר אליו. אין לאישה כל זכות לסעד לגבי הבית .

12.     לכתב ההגנה צורפו:
     א.     תצהירי אימות
     ב.     עותק כתבי טענות מתיק התביעה לפינוי וסעדים נוספים,שהגישו האחים לבית           משפט שלום ,תביעה שהועברה לביהמ"ש למשפחה (תמ"ש 9901/97 ).
     ג.     חוזה חכירה שנחתם בין מנהל מקרקעי ישראל ובין האחים ביום 14/7/96.
     ד.     עותק היתר בניה שניתן לאב המנוח ב - 28.9.94 .

בכתב ההגנה מטעם החברה, החבר, ואח ,לעניין התביעה הרכושית, נטען:
13.     א.     ראשיתה של החברה כעסק פרטי שהוקם בשלהי שנות ה- 70 מהון עצמי
ומשפחתי של הבעל.
     ב.     לראשונה, ב- 2/4/84, נרשמה החברה ברשם החברות כחברה פרטית בבעלות           הבעל כבעל השליטה במניות החברה בצירוף אם הבעל . מאז עברה החברה                מספר גילגולים; ב- 3/12/92, הוסב שם החברה ; ביום 1/1/93 העביר הבעל את           מניות השליטה בחברה לאביו;ביום 18/12/94 העביר אבי הבעל,לפני מותו,את
מניות השליטה בחברה חזרה לבעל;ביום 19/6/96 העביר הבעל את מניות
השליטה בחברה לחבר.
     ג.     בניגוד לאמור בכתב התביעה העברת המניות לחבר נעשתה בתם לב וכחוק.               החבר הינו בקשר עיסקי עם הבעל מזה כ- 20 שנה, היה יד ימינו ומנהל העסק           בפועל שנים, בכל גילגוליה של החברה. קרוב לוודאי שבלעדי החבר החברה           לא היתה מתפקדת ואף מתמוטטת ונמחקת.
     ד.     אין כל זיקה, קשר ושייכות של ממש בין מהות היחסים בין בני הזוג, לבין                זכויות הבעלות בחברה לרבות נכסיה הרשומים על שמה כחוק, לבין עתירתה של           האישה לנקוט אמצעים לשמירת זכויות על פי הסדר איזון      המשאבים .
     ה.     מתוך זהירות בלבד, נטען שבחינת זכויות הבעלות הנטענות, של מניות החברה           ביחס לאשה חייבת להעשות תוך התיחסות לתקופת אחזקת מניות הבעלות של
החברה על ידי הבעל , החופפת לתקופת נישואיהם הקצרה. ביחס לכל שנות
קיומה של החברה, תוך בדיקת ה"מאמץ המשותף" וה"קופה המשותפת" בין בני
הזוג , אם היו כאלה.

14.לכתב ההגנה צורפו:
      א.     תצהירי אימות.
     ב.     העתקי תעודות מרשם החברות על רישום חברה בע"מ מ - 2.4.84 ומ - 3.12.92 .           מיום 3/12/93.
     ג.     העתקי כתבי העברת מניות מתאריכים 1/1/93, 18/12/94, 19/6/96.
התביעה לפינוי,לתשלום כספים ותשלום דמי שכירות ראויים, הנטען בתמצית:
15.     א.     האחים הינם בעלי זכויות חכירה בבית . בין האחים למינהל נחתם חוזה חכירה
ב - 14.7.96 .
     ב.     תחילה ניתנה לבעל זכות לגור בבית באופן זמני ע"י האב שנפטר .אח"כ האחים           הסכימו שהבעל יתגורר בבית עד סוף 12/96. הבעל התחייב לנהוג      כאמור.                האשה התגוררה בבית בניגוד לרצון האחים ובהסכמת הבעל .
     ג.     בנה"ז לא פינו את הבית בתאריך האמור. פניותיהם של האחים בבקשה כי           יפנו את הבית, לא נענו.
     ד.     בנה"ז גרמו נזקים לבית בסך 15,000 ₪ וכן לא שילמו את מיסי עיריה בסך                6000 ₪.
     ה.     בנה"ז נדרשים לשלם לאחים דמי שכירות ראויים בסך 3000 ₪ לחודש החל            מחודש 1/97 .
     ו.     על פי דין חייבים בנה"ז לפנות את הבית ולשלם לאחים 39,000 ₪ וכן להחזיר           את הבית ממצב תקין כשכל החובות בקשר אליו משולמים.

16.     לתביעה צורף חוזה חכירה שנערך ביום 14/7/96 בין האחים לבין מנהל מקרקעי ישראל.

17.     בכתב תשובה שהוגש ע"י האחים הוספו הטענות הבאות :
א.     הסכם לרכישת המקרקעין נערך ונחתם ב - 24.8.93 ע"י אבי הבעל ז"ל . גם היתר      הבנייה ניתן לאבי הבעל לפני שבנה"ז נישאו .
ב.     אבי הבעל הוא שרכש את המקרקעין ושילם עבורם מכספו . האב הוא זה שבנה      את הבית על חשבונו .
ג.     האחים הם בעלי הזכויות במקרקעין ואין בינם לבין הבעל הסכמים נסתרים.
ד.     בין האחים לבעל היתה מחלוקת לגבי ירושת אביהם ולכן נעשה הסכם בעקבותיו      הזכויות במקרקעין היו להם. בהתאם ניתן צו ירושה .
ה.     בנה"ז מהמרים, שביזבזו כספים . צורף היתר בנייה מ - 28.9.94 .
כתב ההגנה, מטעם האשה, לענין פינוי הבית תשלום כספי ותשלום דמי שכירות ראויים:
18.     א.     מטרת התביעה היא ניסיון של הבעל לנשל את האשה מזכויותיה ברכוש הצדדים
ובכלל זה לנשלה מהבית, באמצעות אחיו, תוך ניצול לרעה של הליכי בית משפט.
     ב.     המגרש עליו בנוי הבית נרכש על ידי הבעל , והוא החל לבנות עליו בית בגודל 60           מ"ר כתנאי מנהל מקרקעי ישראל להעברת הזכויות. מיד אח"כ העביר את                הבית על שם אביו הואיל ורצה להתחמק מחובות למס הכנסה ולנושים אחרים.           הבעל אמר לאישה שאינו יכול להעביר את הזכויות על שם אביו לפני בניית 60           מ"ר.
     ג.     בעת רישום הדירה על שם אביו של הבעל , במקביל, נעשתה צוואה לפיה היורש           על פי דין של הבית הוא הבעל. זמן מה לאחר מכן נפטר אבי הבעל. כל הפעולות           היו פיקציה כדי להתחמק מנושים.
     ד.     עוד לפני שהסתימה בנית הבית ובכל הזמנים הרלוונטים, גרה האשה בבית,                ליוותה את שלבי הבניה והיתה שותפה לעיצובו.
     ה.     כל הכספים לבניית הבית הוצאו מכספי החברה או מכספי הבעל אולם זה דאג           כי חלק נכבד מהכספים עבור הבניה ימסרו תמורת חשבוניות שהוצאו על שם           אביו. חלק מעבודות הבניה נעשו בעיסקאות "בארטר" והן בוצעו על ידי בעלי           מקצוע כאשר בתמורה ביצע הבעל עבודות תריסים ואלומניום אצל אותם בעלי           מקצוע .
     ו.     העברת הזכויות בבית במנהל מקרקעי ישראל, ביום 14/7/96, ע"ש האחים ,                נעשתה רק מבחינה פורמלית למראית עין בלבד, כאשר בסמוך לתאריך זה, ב-          19/6/96, מונה גם מנהל אחר במקום הבעל , בחברה השייכת לבעל , וכל זאת           במטרה לנשל את האשה מזכויותיה ברכוש הצדדים. גם רכב שנרשם ע"ש                החבר של הבעל נרכש במימון הבעל שלקח הלוואה בבנק שלו או מחשבון החברה.
     ז.     לא היה מעולם הסכם לפיו הבעל יתגורר בבית רק עד סוף 12/96.
     ח.     האחים רשומים כבעלים של הבית אולם הם רשומים כך רק כנאמנים.
     ט.     יש לשים לב שבחודשים 7/96 - 6 היו הליכי גירושין בין בנה"ז וכל הפעולות נועדו           כדי לנסות לנשל את האישה מזכויותיה .
     י.     האחים ידעו שהבית הוא רכושם של בנה"ז הם הגיעו כאורחים פעמים רבות                ומעולם לא דרשו מהאשה לפנות את הבית.
     
בירור התובענות
19.     ב- 17/5/99 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם האשה בתמ"ש 9900/97 בעניין התביעה הרכושית .לתצהיר צורפו:
     כתבי בית דין בין הצדדים;מסמכים מרשם החברות + דפי מידע בעניין החברה.
     תלונות במשטרה;חשבונות חשמל וארנונה ומים;תעודת פטירה , צו ירושה, צו קיום
צוואה;דפי חיוב כרטיסי אשראי; חשבוניות וקבלות שונות;צילום יומנו האישי של הבעל.

20.     על פי החלטה מ- 25/1/99 בבש"א 1101/99, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם אחת התובעות,אחות הבעל, בתביעה לפינוי.לתצהיר צורפו:
קבלות עבור תשלומים לבעלי מקצוע שונים;תלוש מיסים תקופתי על שם אבי הבעל;
חוזה לאספקת גז על שם אבי הבעל;דו"ח בדיקת הבית של מכון התקנים.

21.      בהוכחות אשר נערכו לשלושת התיקים במאוחד, נחקרו והעידו: אח ו-4 אחיות של הבעל,האשה והבעל.

22.     הוגשו וסומנו (בתיק המוצגים)
          ת/1- פרוטוקול ביה"ד הרבני.
          ת/2- חשבונית רכישה בעמינח.
          ת/3- חשבונית רכישה בשקם.
          ת/4- חשבונית רכישה באמריקן קומפורט.
          ת/10- 5- חשבוניות משיכת כספים בכרטיס אשראי.
          ת/11- תדפיס כרטיס אשראי.
          ת/12- העתק חשבון תשלום לבזק.
          ת/14,13- חשבונות חשמל. נ/1- כתב תביעה בבית הדין הרבני
          ת/15- הצעת מחיר מהחברה.
הדין

24.     מזונות קטינים

א.     התביעה היא למזונות 2 ילדים קטינים בני כ -8 שנים ו -7 שנים. אין מחלוקת שהנתבע,
אביהם חייב במזונות הקטינים. עפ"י סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות)
תשי"ט - 1959 :
"אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו ...לפי הוראות הדין האישי החל עליו ... " עפ"י
סעיף 3 (ב) לחוק הנ"ל :"אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו ...לפי הוראות
הדין אישי החל עליו או שלא חל עליו דין אישי , חייב במזונותיהם והוראות חוק זה
יחולו על מזונות אלה. "
הקטינים כבני 8 ו-7 שנים , דהיינו מעל גיל 6 ומתחת לגיל 15 . לפי הדין האישי , הוא דין
תורה , תקנות חכמים , תקנות הרבנות הראשית בא"י משנת תש"ד , מדין צדקה ועפ"י
ההלכות שהתגבשו פסיקה , הושווה דין הילדים עד גיל 6 לדינם של ילדים מגיל 6 ועד גיל
15, כך שהאב חייב במזונות הקטינים לפחות לסיפוק צרכי מחייה הכרחיים , חיוב
אבסולוטי . החיוב במזונות הוא עד גיל 18 שנים או סיום הלימודים בתיכון (לפי המאוחר)
זאת עפ"י תקנות חכמים והחוק.
ע"א 24/64, רושטש, יח (4) 264; ע"א 210/82, גלבר, לח (2) 14; ע"א 393/83, דלי, לח (3)
613; ע"א 469/84, הדרי נ. שני, לט (3) 197.
מעבר לחובה זו חייב האב מדין צדקה לספק לילדיו רמת חיים סבירה.
חיוב מדין הוא אך לאדם אמיד, הגדרת אמיד ביחס לחובת אב לזון קטינים הוא נרחב יותר
מאשר ביחס לדין צדקה מאדם זר. ע"א 591/81, פורטוגז, לו (3) 449.
בפס"ד פורטוגז הנ"ל הבהיר כב' השופט שינבויים שאדם חייב לפרנס את בנו ולא רק לספק את צרכיו ההכרחיים .הוא צריך לתת למזונותיו סכום שיאפשר לו לחיות באותה רמת חיים שהורגל לה או ראוי לה. קיימת סמכות לכפות על אב לזון ילדיו מדין צדקה אם יש באפשרותו של אב לשאת בהוצאה כזו.
אין האם מחוייבת כלל במזונות מדין תורה שהרי חובה זו מוטלת על האב. אולם, לענין מזונות מדין צדקה, שווה האם לאב. הגישה המקובלת בפסיקה היא שעל האם מוטלת חובה מדין צדקה ללא קשר לגילם של הילדים ואף כופים אותה וזאת בהתקיים שני תנאים: לאם היכולת הכלכלית המספיקה לכך, ומאידך אין לילדים להתפרנס ממקורות שלהם.
ביחס לסעיפים 3 (א) ו 3 (ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט - 1959 , ניתן ללמוד מע"א 508/70, נטוביץ, כה (1) 603 שבאשר לחיוב אם מדין צדקה ניתן לחייבה גם עפ"י הדין האישי, במשפט העברי, וגם ניתן, במקביל, להחיל את סעיף 3 (ב) לחוק, במקרה שהיא פטורה מחיוב עפ"י דינה האישי. ראה גם ע"א 744/80,נוטקוביץ,לז(4)197.

ב.     בגדר מזונות גם מדור והוצאות החזקתו . חלקם של 2 קטינים הגרים עם אמם הוא בשעור 40% כך גם ביחס להוצאות החזקת הבית. אם יש בבית נפשות נוספות החלק היחסי הוא בהתאם.
לענין חלקם של קטינים במדור שבו הם נמצאים יחד עם אמם להלן:
ע"א 171/83, טאובמן, לט (4) 707; ע"א 52/87, הראל, מג (4) 201; ע"א 764/87, אוהר, (לא פורסם); ע"א 2312/90, קחואר, מה (3) 33; ע"א 3301/92, טלמור, תקדין עליון 1993 (2) 1297.

ג.     בבוא ביהמ"ש לקבוע דמי מזונות לילדים קטינים עליו להתייחס הן לצרכי הזכאי למזונות ולחיוב המוטל עפ"י הדין לסיפוקם והן ליכולת הכלכלית וליכולת ההשתכרות של החייב במזונות. זאת ואף זאת - יכולת או הכנסות מצומצמים או מוגבלים בנסיבות מסויימות לא די בהם כדי לפטור חייב במזונות, אם ימצא שלחייב יכולת למצות כישוריו ולהגדיל הכנסתו וכן אם יש לחייב רכוש שניתן להיפרע ממנו.
לאור האמור כאשר ביהמ"ש פוסק מזונות לילדים יקבע ראשית שני ממצאים מרכזיים והם: צרכיהם של הילדים הזכאים למזונות מחד גיסא, ויכולתו הכלכלית ויכולת ההשתכרות של האב החייב במזונות מאידך גיסא.
ע"א 180/80, טמיר, לד (4) 499; ע"א 302/80, אגלזיאס, לד (4) 529; ע"א 180/83, פרייס, לח (1) 721; ע"א 230/85, עמיצור, מ (1) 147.      

על החייב במזונות להשכיר עצמו לכל עבודה כדי לזון את מי שהוא חייב במזונותיו ולמלא חובתו כלפי בני משפחתו . ביהמ"ש יקבע את המינימום הדרוש לקיומם גם בהעדר ראיה כל שהיא על יכולת החייב. ע"א 383/92, יחזקאל, יז 956.
     
עצם העובדה שמישהו זר דואג למזונות הילדים, אין בה מאומה כדי לגרוע מזכותם של הילדים להיות ניזונים על ידי אביהם . האב אינו יכול לטעון לפטור כאשר אחר דואג למי שהאב חייב במזונותיו. ע"א 248/63, צוקרקנדל, יט (2) 34.

קביעת צרכי הקטינים, התובעים , נתונה במידה רבה לשיקול דעת השופט הפוסק את המזונות, היושב בתוך עמו. הקביעה יכולה ותהא על דרך האומדנא ובהתבסס על ראיות שהובאו בפני ביהמ"ש. ע"א 166/66 גולדמן ; ע"א 53/83, רונקין, לח (1) 151.

ד.     ניהול משפחה ע"י האם וגידול ילדים מצריכים משאבים רבים .באלה צריך לשאת האב אם אין האב מקדיש מזמנו וממסירותו לטיפוח ילדיו. חובתו היא לאפשר להם לזכות ברווחה חומרית שמצבם מצדיק כפי שניתן ללמוד מע"א 732/88, קמחי, מג (2) 251.

ה.     משקבע ביהמ"ש את גובה דמי המזונות שלו זקוקים הקטינים למילוי צרכיהם ישקול ביהמ"ש האם לנכות את קיצבת הילדים המשולמת עבורם לאם מאת המל"ל אם לאו. קביעת צרכי הקטינים במלואם, היא בעלת משמעות ישירה לגבי קיצבת הילדים המתקבלת מהמל"ל. ישנם מקרים שבהם יופחת סכום הקיצבה הנ"ל מגובה דמי המזונות שחייב האב, וזאת כאשר סכום המזונות שבהם חוייב האב מספק ומכסה כל צרכי הקטינים מכל סוג. ישנם מקרים שהקיצבה הנ"ל לא תופחת, וזאת כאשר סכום המזונות שנפסק אין בו כדי לכסות את כל צרכי הקטינים.
חובת האב לזון את ילדיו כוללת גם דמי טיפול , המהווים חלק ממזונותיהם. האם זכאית
לדמי טיפול במקרה שאינה מקבלת מזונות מאבי הקטינים. זכות זו אינה נגרעת ע"י כך
שהיא שוכרת מטפלת . המטפלת מהווה זרועה הארוכה, כך גם גן ילדים או מעון.
ע"א 142/71, ענטבי , לה (4) 177 ; ע"א 378/80, יצהר, לה (1) 328; ע"א 415/82, תמרי , לח (1) 785. וכן פסקי דין טמיר ואגלזיאס שלעיל.

25.     שמירת זכויות

א.     בתביעה לשמירת זכויות מדובר בעתירה לסעדים הנדרשים לשמירה על נכסיהם המשותפים של בני הזוג עפ"י סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ד 1973 (להלן:"החוק") .
בני הזוג דנן נישאו ב - 24/3/94 היינו לאחר כניסתו לתוקף של החוק ב - 1.1.74 לפיכך הדיון בעניינם הוא על פי חוק זה.
הזכות לאיזון מתגבשת במועד הקבוע בסעיף 5 לחוק, בשונה מהמצב המשפטי לגבי בני זוג שנישאו קודם לתחולת החוק עליהם חלה הילכת שיתוף הנכסים מהפן המהותי וחזקת שיתוף הנכסים בין בני זוג מהפן הראייתי.
סעיף 5 (א) לחוק קובע : "עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בין זוג (להלן פקיעת נישואין ) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג ..."

בתובענה בה עסקינן לא התבקש ביהמ"ש לאזן נכסי בני הזוג עפ"י סעיף 5 זה. התובענה היא על פי סעיפים 7 ו - 11 לחוק .

ב.     בסעיף 11 לחוק עניינינו ,"אמצעים לשמירת זכויות " ,על פיו :
"עשה אחד מבני הזוג פעולה שיש בה כדי לסכל זכות או זכות עתידה של בין הזוג השני על פי הסכם ממון או על פי הסדר איזון המשאבים , או שקיים חשש סביר שהוא עומד לעשות פעולה כזאת, רשאי בית המשפט או בית הדין, לפי בקשת בין הזוג השני, לנקוט אמצעים לשמירת הזכות האמורה , ובין השאר רשאי הוא לעשות אחת או יותר מאלה :
(1)     לצוות על מתן ידיעות ועל מתן ערובה ;
(2)     לקבוע פעולות שיהיו טעונות הסכמת שני בני הזוג ;
(3)     לצוות על רישום הערה מתאימה בפנקס המתנהל על פי חוק שרשום בו נכס של אחד מבני הזוג ".

עינינו הרואות שתובענה או בקשה עפ"י סעיף 11 לחוק איננה מוגבלת במועדיה למועדי פקיעת הנישואין על פי סעיף 5 לחוק וניתן להגישה עוד לפני הפקיעה , אם הנסיבות מצדיקות זאת .

בקשה לפי סעיף 11 לחוק דומה במהותה לבקשה לסעדים זמניים המוכרים בתביעות אזרחיות , שמטרתם לשמור על המצב הקיים עד למתן פסק הדין בתובענה ושנועדו להבטיח נכסים לשם מימוש פסק דין או לשם ניהולו של המשפט .

ג.     על הזכות להפעלת סעיף 11 לחוק נמצא בת.א. 1377/88 (חיפה) גלנטי נ. גלנטי של כב' השופט ד"ר ד' ביין (לא פורסם) :".....לפי סעיף 11 לחוק מוסמך ביהמ"ש לנקוט אמצעים לשמירת זכות או זכות עתידה של בן הזוג, על פי הסדר איזון המשאבים , מקום שקיים חשש סביר שבן הזוג השני עשה או עומד לעשות פעולה שיש בה כדי לסכל זכות או זכות עתידה כזו. יש לפרש את "החשש הסביר "שבסעיף 11 , בצורה רחבה וליברלית ללא צורך בהוכחת מעשים ספציפיים של הכנה או ניסון להבריח רכוש, ודי בחשש העולה מנסיבות היחסים שבין הצדדים. בפירוש כזה יש כדי לרכך את התוצאות      הנובעות ממשטר של ה"שותפות הדחויה", שבה עקרון השוויון מגיע לכלל מימוש, רק עם פקיעת הנישואין ...."

"פרשנות מרחיבה של יסודות העילה (סעד לפי סעיף 11 לחוק) עשויה לא רק לשמר את הרכוש אלא גם להקהות את העוקץ של אמצעי לחץ וסחיטה . במקרים רבים בהם הוענק הסעד ע"י בתי המשפט אכן ננקטה גישה זו. אף נקבע שכדי לזכות בסעד מניעתי אין בן זוג התובע חייב להוכיח שבן זוגו כבר עשה מעשה של העלמת רכוש בהענקת סעד זה ראוי לבית המשפט שלא לקמוץ את ידו".

עוד על הזכות וכאמור לעיל ראה:
     תמ"ש (תל-אביב) 21850/96 תגר נ. תגר, פס"ד של כב' השופט גייפמן .
ת.מ.א. (ת"א) 6478/92 גרונדלנד נ. גרונדנלנד פי"מ תשנ"ג (3) 449           
ע"א 1565 מנדלברג נ. מנדלברג מט (5) 171 , כב' הש' טל.

ד.     לעומת הגישה שפורטה לעיל ישנה גישה מצמצמת לפיה ראוי לנקוט הליכים וליתן סעדים לפי סעיף 11 לחוק בשני סוגי מקרים עיקריים כדלקמן :
"א)     פעולה שבוצעה בעבר שיש בה כדי לסכל את זכות בן הזוג ;
ב)     פעולה עתידית שיש חשש סביר שתבוצע".
לגבי המקרה הראשון , הרי ניתן ללמוד עליו בבירור , כי הוא דן במקרה שהפעולה בוצעה כבר. לגבי המקרה השני , יש להביא בפני בית המשפט נסיבות המצביעות על קיום וכוונה לבצע פעולה לסיכול הזכות . ברור שהטיעון העובדתי בנושא זה איננו חד משמעי והכונה של הצד המסכל צריכה להיות מוסקת מפעולות ממשיות שביצע או ניסה לבצע .
על פי גישה זוהמבקש סעד זה חייב להוכיח שני תנאים מצטברים :
א)     קיום חשש סובייקטיבי .
ב)     כי החשש סביר וכאן מדובר במבחן אובייקטיבי שיעמוד בביקורתו של בית המשפט. ביקורת שיפוטית שכזו לא תאשר הפעלת הסעיף בכל מקרה אלא במקרים ברורים המצדיקים את התערבותה.
זוהי העמדה שנקט כב' הנשיא, השופט גורן, ה"פ (ת"א) 839/91 רוס נ. רוס (פס"ד מ - 28.7.92 , לא פורסם) .

ה.     רוח דומה ניתן למצוא בספרו של המלומד פרופ' א. רוזן - צבי המנוח "יחסי ממון בין בני זוג " עמ' 313 "כל אימת שנעשית על ידי אחד מבני הזוג פעולה החורגת מגדר תום הלב ויש בה כדי לפגוע בזכויותיו של האחר רשאי האחרון להפעיל את מנגנון בית המשפט על מנת להגן על האינטרסים שלו". דברים אלו אצל המלומד,מצא הש' גורן,משמעם שהפעלת הסעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) יחד עם סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג דורשת תשתית עובדתית ברורה ומוצקה ולא הגשת תובענה בעלמא.

עמדתי ביחס לסעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג , התשל"ג- 1974 היא כעמדת רוב הפוסקים בביהמ"ש המחוזי, שננקטת בביהמ"ש לעיניני משפחה ובביהמ"ש העליון הגישה הנוקטת פרשנות מרחיבה, כאשר ההתיחסות היא לחשש העולה מנסיבות היחסים בין בני זוג, בלא צורך בהוכחה, של מעשים ספציפים, של הכנה או נסיון להבריח רכוש.

ו .     יש עוד להוסיף שהסוגיה של הברחת רכוש מוסדרת בדיני ממון בין בני זוג בהוראת סעיף 7 לחוק:
     "נכס שבן-זוג הוציא או התחייב להוציא מרשותו בכוונה לסכל זכותו של בן זוגו...רשאי בית המשפט...לראותו לצורך איזון המשאבים כאילו הוא עדיין של אותו בן-זוג".

ז.     לטענת בא כוחו המלומד של הנתבע, על פי סעיף 5 לחוק יחסי ממון אין התובעת זכאית לעתור לסעד הצהרתי לפני פקיעת הנישואין וע"כ יש בשל כך בלבד , לדחות את התביעה. (ע"א 421/85 חדד נ' חדד (לא פורסם), ה.פ. (ת"א) 130/86 בן אוריה נ' אוריה (לא פורסם). חוק יחסי ממון מקנה זכות לאיזון משאבים ולא לזכויות קניניות בנכסים גופם, ע"כ כל זכותה של התובעת , באם יתקבלו טענותיה, תהא כי נכסים אלו יכללו במסגרת הסדר איזון המשאבים. וממילא טוען ב"כ הנתבע כי לנתבע אין כל זכויות בנכסים לגביהם עותרת התובעת.
סעיף 11 לחוק יחסי ממון בא להבטיח כי זכות או זכות עתידה של בן זוג על פי הסכם ממון או הסדר איזון משאבים תישמר, להבטיח כי לא תפגענה זכויות או זכויות עתידיות של בן הזוג הקיימות לו על פי הסכם או על פי הסדר איזון המשאבים.
יש להבחין בין תביעה למתן פסק דין הצהרתי המתייחס לרכוש אשר ביחס אליו טוען בן הזוג כי מחציתו שלו, לבין תובענה למתן הצהרה כי חציו של רכוש הרשום או שייך לבן הזוג האחר הינו של בן הזוג המבקש וזאת במסגרת סעדים המתבקשים על פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון , והכל בהתיחס לבני זוג אשר חוק יחסי ממון חל עליהם. זה המקרה שבפני ואינני רואה מניעה לעשות כן.
נוסיף עוד כי באשר לתביעה למתן פסק דין הצהרתי כי מחצית מרכוש הרשום או השייך לבן הזוג האחר הינה של בן הזוג התובע, נקבע ברוב דעות בע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי פ"ד מט (3) 529 כי אם התשתית לתביעה הינה חזקת שיתוף הרי שלא ניתן יהיה לעשות כן שכן אין משטר חזקת השיתוף בנכסים בין בני זוג מתקיים בד בבד עם משטר איזון המשאבים כשמדובר בבני זוג אשר נישאו לאחר תחולת תוקפו של חוק יחסי ממון.
אם כי,כאמור, לכאורה אין מניעה למתן פסק דין המצהיר כי מחצית מרכוש בני הזוג שייך לבן הזוג המבקש כל עוד לא נסמך בן הזוג המבקש בבקשתו על חזקת שיתוף הנכסים , שכן על פי הקבוע בסעיף 4 לחוק יחסי ממון "אין בכריתת הנישואים או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקינינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני". מכאן עולה כי אם בקשת בן הזוג למתן פסק דין הצהרתי כאמור יסודה בדיני החוזים, דיני הקניין, דיני נאמנות, דיני השליחות, דיני עשיית עושר ולא במשפט, ועקרון תם הלב, רשאי יהיה הוא לבקש כי יוצהר שהרכוש שייך לו במחציתו בהסתמך על הדין הכללי. (שם בעניין יעקובי נ' יעקובי הנ"ל השופטת שטרסברג כהן בעמ' 621).
התביעה דנן תביעה למתן סעדים על פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון.אין כוונת סעיף 11 לקבוע זכויות קניניות או לשנות זכויות קניניות, סעיף זה בא לשמר זכויות על ידי נקיטה באמצעים שונים. אופיים של האמצעים אשר סעיף 11 מאשר נתינתם הוא בדומה לסעדים זמניים.מטרתם לשמור על מצב קיים, על כך שנכסים , לא יוברחו על מנת שניתן יהיה לבצע איזון המשאבים בעתיד. (ה"פ (ת"א) 839/91 רוס נ' רוס פ"מ תשנ"ב (3) 189).על פי סעיף 11 ניתן לנקוט באמצעים לשמירת זכויות אף אם אין זכויות קניניות לבו הזוג התובע בנכס.על האמצעים לשמירת הזכויות ניתן להורות בהתייחס לנכס אשר הוא קניינו של בן הזוג האחר, זאת מכח הסדר איזון המשאבים.
על כן אף אין ,במסגרת תביעה לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון , צורך להצהיר כי בן הזוג התובע הוא בעלים של מחצית הנכס או הנכסים שהרי שמורה לו הזכות כי ייקבעו אמצעים לשמירת הנכסים אם בית המשפט ייעתר לבקשתו, אף אם אין הוא בעל הנכס.

הברחת רכוש ותום לב

26.     בעוד שהסוגיה של הברחת רכוש בדיני ממון בין בני זוג מוסדרת בחוק,כאמור לעיל,הרי שבדיני מזונות-אין הוראה חרותה של החוק אך ניתן להחיל את הדוקטרינה של תם-לב,השימוש לרעה בזכות,מכח הוראות סעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973.
     דיני המזונות הם בגדר "חיובים שאינם נובעים מחוזה"-הקטגוריה המוזכרת בסיפא של סעיף 61(ב) הנ"ל.
     על חובת תום הלב נאמר ע"י כב' הש' אלון בע"א 391/80 לסרסון נ שיכון עובדים לח (2) 237 ,263,264:"עקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים בא להורות על קיומו וביצועו של חיוב...בדרך עשיית הישר והטוב...מערכת משפטית אינה יכולה להתפרנס מגופו של הדין בלבד...עקרון תום הלב הוא אחד החשובים והמיוחדים שבנורמות ערכיות אלה".
     ראה גם בר"ע 305/80 שילה נ רצקובסקי לה(3) 449 ,462-461.
     עקרון תום הלב "מצודתו פרושה על כלל המערכת המשפטית בישראל" מכוח הוראות סעיף 61(ב) לחוק החוזים. ע"א 700/81 פז נ פז לה(2) 736, 742.
     הוראות עקרון תום הלב משמשות "כעקרון התנהגות וכמדיניות משפטית מחייבים לעניין פעולות משפטיות וחיובים שבכלל המערכת המשפטית בישראל". בג"צ 566/81 עמרני נ ביה"ד הרבני לז(2)1, 10.

27.     התרופות בגין הפרת תום לב אינן אחידות והן משתנות על פי הקשר העיניינים והנסיבות העובדתיות.
     כאשר צד שלישי,שלבעלותו הועבר הרכוש ע"י החייב במזונות,אינו צד לתביעה ,לא ניתן לפגוע בזכויותיו ולא ניתן "לרדת" לרכוש,אולם ניתן,גם ניתן,לקבוע במשפט המזונות שהיתה הברחת רכוש ע"י הבעל,ושהבעל מנוע מלטעון לחוסר יכולת לשלם את המזונות.
התרופה במישור של דוקטרינת תום הלב היא החלת דיני ההשתק.החיוב במזונות יפסק עפ"י היכולת הכלכלית שהיתה ערב ההברחה,אולם לצורך ירידה לנכסים יזדקק הזכאי למזונות להליך נוסף בו יצורף גם הצד השלישי שעל שמו הועבר הרכוש.

28.     הברחת נכסים כדי להתחמק מחובת מזונות או סיקול זכויות בן זוג בנכסים, יכול שתיעשה ע"י הסתלקות בעל מחלקו בירושה.פסילה של הסתלקות בעל מירושת אביו יכולה להיעשות בתקיפה ישירה ע"י עתירת האישה או קטינים,הנושים מדין מזונות או האשה הנושה ביחסי הממון,להצהיר שההסתלקות מהחלק בעיזבון אינה תקיפה,ולפיכך הבעל הוא היורש של נכסי אביו.

     בע"א 4372/91 סיטין נ סיטין מט(2) 120 נקבע ע"י כב' הנשיא שמגר:
     פעולת ההסתלקות היא פעולה חד צדדית וכל שהיא דורשת היא הודעת המסתלק בתצהיר לבית המשפט על הסתלקותו.האכסניה הראויה לבחינת תוקפה של הסתלקות מירושה,במסגרת המשפט הפרטי הינה דרישת תום הלב בסעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים. הפחתה מיכולת המימוש של הנושים אגב הסתלקות הינה בניגוד לחובת הקיום בתום לב ושלא בדרך מקובלת,ועל כן ניתן לבטלה.
     
בבר"ע 5103/95 דשת ואח' נ אליהו נג(3)97 הוסיף כב' הש' ש. לוין:
     "הפסיקה הישראלית לא נרתעה בעבר מלעשות שימוש בדוקטרינת תום הלב כדי לבחון אם יש מקום לפסול הסתלקות יורשים מצוואה...אולם עד כה נעשה שימוש בדוקטרינה האמורה רק בהקשר לשימוש שלא בתום לב בזכות ככל שהדבר נוגע לצדדים שלישיים, כרגיל נושים.אינני רואה כל סיבה להגביל את תחום התפרשותה של דוקטרינה זו רק למקרים אלה".
     עוד ראה לעניין החלת דוקטרינת תום הלב ביחסים של יורש כלפי יורש ע"א 663/87 נתן נ גרינר מה(1)104.

29.     תקיפה של הסתלקות בעל מירושת אביו יכולה להיות גם בתקיפה עקיפה במשפטי מזונות באופן שיורחב היקף הרכוש של החייב ממנו יפסקו המזונות.מכוח הדוקטרינה של תום הלב יהיה הבעל מנוע מלטעון לחוסר יכולת.
     התקיפה הישירה מאפשרת ירידה לנכסים לצורך גביית המזונות.התקיפה העקיפה מאפשרת קביעת חבות כספית מדין המזונות לפי נכסים שהיו לבעל ערב ההברחה. התקיפה העקיפה מפעילה,מכוח הדוקטרינה של תום הלב,את כלל ההשתק.

30.     גם בדין האישי יש התייחסות להברחת רכוש בדיני מזונות.
     בתמ"ש (ת"א) 25610/96 גטניו ואח' נ גטניו סקר כב' הש' גייפמן את הפסיקה לגבי הברחת רכוש בדיני מזונות על פי הדין האישי וציין שכבר בע"א 22/55 שפיץ נ שפיץ פ"ד ט 1077 1082,פסק כב' הש' גוייטין:
     "במשך מאות בשנים הייתה מחלוקת בין הפוסקים אם יכול הבעל להבריח את נכסיו מאשתו כדי שלא תוציא מהם למזונותיה או את כתובתה,ע"י העברתם לצד שלישי אם לאו.אך כיום נפסקה ההלכה בודאות שאין בידו לעשות זאת."
     וכן בעמ' 1083:"אם העסקאות נעשו מתוך כוונת תרמית,במטרה לשלול מבעל החוב את זכויותיו,במקרה זה התערב בית הדין,איפשר לבעל החוב או לאישה לממש את זכויותיהם ולהפרע מן הנכסים שהועברו מבלי לשים לב לעסקאות שנעשו".
     ברע"א 5103/95 דשת נ אליהו הנ"ל הביא כב' הש' טירקל את גישת המשפט העברי לתחבולות שמטרתן לעקוף את הדין:
     "כל הרוצה להערים,להפקיע תקנת חכמים ולעשות לחבירו תחבולה,לכדוהו חכמים בערמם ועמדו כנגדו להפר עצתו ולבטל מחשבתו הרעה;ואנו נדון דבר מדבר ונלמד דבר מדבר,כי חכמי התלמוד לא הספיקו לכתוב כל הנולדות העתידות לבוא,המתחדשות בכל יום;אלא שהבאים אחריהם יוצאים בעקבותיהם ומדמיין מילתא למילתא(שו"ת הרא"ש ע"ח ג')".

31.     היוצא מהאמור בסעיפים 26 ואילך, לעיל ,הוא שכאשר אין פתרון ישים בדין האישי להברחת רכוש כדי להתחמק מחובת מזונות תבוא לעזרת הזכאים למזונות דוקטרינת תום הלב.היקף הסעדים הניתנים מכח דוקטרינה זו רחב יותר מאלה המוענקים בדיני הברחת רכוש של הדין האישי.
     הדין האישי אינו מכיר בהסתלקות בעל מחלקו בירושה כדי להתחמק מחובת מזונות. במשפט האזרחי ,אם לא נתבע פסק דין הצהרתי על בטלות ההסתלקות וצו ירושה שניתן, באה דוקטרינת תום הלב ומאפשרת תקיפה עקיפה בדיני המזונות גם אם לא הוגשה תובענה על דרך של תקיפה ישירה.

בענייננו יש לציין הוגשה תובענה ישירה היא התובענה הרכושית,לה צדדים היורש ואלו שהסתלק לטובתם,וכן החברה והחבר.לגבי תביעת המזונות מדובר בתקיפה עקיפה.

דיון

32.     נדון תחילה בהברחת רכוש או נסיון להבריח רכוש שכן לעניין זה השלכה על כל התובענות שהתבררו בפני,בין בתקיפה ישירה, בתובענה הרכושית שהגישה האשה,בין בתקיפה עקיפה בתובענה למזונות ומלבד זאת זהו עניין הדרוש גם לתביעת הפינוי.

33.     מצאתי שנעשה ע"י הבעל,האב, נסיון להבריח רכוש כדי לסכל את זכויות האשה, האם, שנצברו במהלך הנישואין ואולי עוד קודם לכן כאשר הצדדים חיו יחד,משך שנים,כבני זוג עד שנישאו.היינו הברחת רכוש במישור יחסי הממון בין בני זוג.
     לא רק במישור זה,של יחסי ממון בין בני זוג,נעשתה הברחת רכוש,אלא גם לצורך התחמקות מנשיאה במזונות להם ראויים האשה והקטינים.

34.     מעבר לאמור נעשו פעולות בחוסר תום לב בכל הנוגע לבית בו גרים האשה והילדים והוא חלק מענייני הרכוש בתביעתה ואף רלוונטי לתביעת הפינוי שהגישו אחי ואחיות הבעל נגד בנה"ז.

העברת מניות החברה

35.     מכתבי הטענות והעדויות וכן מהמסמכים עולה שהחברה הוקמה ע"י הבעל ב-4/84. ב-12/92 שונה שם החברה. עת הוקמה החברה היו לבעל 99 מניות ומניית יסוד ולאחר הייתה 1 מניה נוספת. לאחר שינוי שם החברה ב-1992 חלוקת המניות הייתה 99 מניות לבעל ומניה 1 לעוד אדם.

     מטעמים שונים העביר הבעל את מניותיו לאביו ב-1/93,2/93. ב-12/94 העביר אבי הבעל חזרה לבעל את המניות. ראה נספחים א-ד לכתב ההגנה לתביעה הרכושית שהוגש מטעם החברה,החבר ואח אחד (תמ"ש 9900/97).ראה גם נספחים לתצהיר העדות הראשית של האשה.

     לא נטען ולא הוכח שלאבי הבעל היו יד ורגל בחברה;שהקים אותה,שעבד בה או ניהל אותה וכו'.אבי הבעל עפ"י הבעל וילדיו (אחי הבעל) עבד בתנובה,פוטר הרבה שנים לפני שהחלו להתברר התובענות ואז היה דרשן בבית הקברות. ראה עמ' 19 לפרוטוקול מ-25/1/99 שורה 31,עמ' 11 מ-7/7/98 שורות 29 ואילך,עמ' 12 שורה 25,עמ' 6 שורות 7 - 4 .

     עולה איפא שהעברת המניות מהבעל לאביו וחזרה לבעל הייתה העברה רישומית בלבד,לא מהותית. מטעמים שעימו,העביר הבעל לתקופה מסויימת את המניות על שם אביו ואח"כ קיבלם חזרה. לא הוכחה תמורה עת הועברו המניות מהבעל לאב. לא נטענה ולא הוכחה תמורה בהחזרת המניות לבעל.
     אינני מאמינה לעדות הבעל שאביו נתן תמורה למניות כשהועברו על שמו.
     א.     מלבד טענה בעלמא,בע"פ,שטען הבעל (עמ' 38 לפרוטוקול מ-19/12/98 שורות
18 - 6) לפיה בעת העברת המניות נתן האב לחברה כסף,לא יכל הבעל להוכיח את
האמור במסמכים.כסף שמועבר לחברה יש לו ביטוי במסמכים,בחשבון החברה,
בהנ"חש שלה או במסמכים אחרים. הבעל העיד שהכסף לא נרשם במסמכי
החברה אבל הופקד בחשבונה.טענות תמוהות שלא הובא להן שמץ של ראייה ויש
בהן כדי להפריך את טענות הבעל.
ב.     הוברר מעדות הבעל שהמניות הוחזרו לו ללא תמורה,שם בעמ' 38 שורות 18-14     אם האב נתן תמורה למניות כיצד זה שכאשר החזירן לא ניתנה לו תמורה? אין
זאת אלא שלא הייתה תמורה בשתי ההעברות.
ניתן ללמוד מהאמור לעיל על דפוס ניהול העניינים הרכושיים ע"י הבעל.העברות רישומיות,פורמליות בלבד,מטעמים שעם הבעל.

36.     עד 1996 המשיכו המניות להיות ע"ש הבעל,הוא המשיך לעבוד בחברה,לנהל אותה ואז
ב-1996 פרצו סיכסוכים בין בני הזוג,שהגיעו לערכאות.
ב-14/2/96 הוגשה לביה"ד הרבני ע"י האשה תביעה למזונות (נ/1 בתיק המוצגים).
ב-10/6/96 הגיש הבעל לביה"ד הרבני תביעה לגירושין. (נספח א לתצהיר העדות הראשית לתובענות של האשה בתמ"ש 9901/97).
הבעל,שדפוס העברת מניות ,מטעמים שמשרתים אותו,מוכר לו, העביר ב-19/6/96 את המניות שהיו על שמו לשם החבר. (נספח ה לכתב ההגנה של החברה,החבר ואח בתמ"ש 9900/97).

37.     א.     העברת המניות על שם החבר הייתה ללא תמורה.ראה עדות הבעל עמ' 38
מ-19/12/99 שורות 20 - 19.
ב.     העברת המניות לא שינתה את מעמדו המהותי של הבעל בחברה.כך ניתן ללמוד מעדות הבעל עמ' 38 שורות 29 - 23:
     "אני והוא קובעים את המשכורת ביחד...אני מפקיד שיקים בבנק...אני חותם על שיקים...אני מושך באישורו...אני לא יכול למשוך משיכות בעלים כי אני לא בעל מניות הוא יכול למשוך...".
     כך עולה גם מהעדות בעמ' 39 שורות 20 - 5:
     "אני מושך בתור שכיר לא בתור בעלים..."
     שכיר אינו קובע את שכרו;שכיר בחברה לא חותם על שיקים ולא עושה משיכות מחשבון החברה.
ג.     עוד על כך שהבעלים והמנהל האמיתיים של החברה הוא הבעל ולא החבר,ניתן ללמוד מהיומן בכתב ידו של הבעל (המקור מצוי בתיק המוצגים).ביומן זה כתב הבעל ב-7/8/97 שאת המפעל לתריסים (החברה) הוא מוריש לחבר. אם כבר ב-19/6/96 הועברו המניות לחבר והבעל טוען שהפך שכיר בחברה,עובד ותו-לא,כיצד נותר המפעל שלו והוא יכול להורישו לחבר?אין זאת אלא שהרישום הפורמלי אינו אמיתי,לא משקף את הדברים כהוויתם ונועד אך להברחת רכוש.
     שם ביומן (הטעויות במקור):"ואים איקרה משהו אז זו צוואתי...הבית של האחים המפעל של גורג' (החבר-א.א.ל.)בלבד.ואז באמת תילחמו על שלכם ורק כך זה באמת איהיה רק שלחם ואז אתם תילחמו".
     באותו יומן ביום 4/10/97 כתב הבעל:"...גורג' (החבר-א.א.ל.) השוטף (צריך להיות-השותף-א.א.ל)שלי...".החבר הוא איפא שותף ולא בעלים כאשר הבעל שכיר?הבעל שותף.
     ב-29/12/97 כתב הבעל ביומן:"...העובדים עדיין נאמנים לי וכבר כ-14 יום אף לקוח לא הזמין עבודה..."הבעל ממשיך ומתאר שם את המתרחש בעסק,ספירת מלאי,הפקדת מזומנים ע"י החבר "...האדם הכי נאמן לי". העובדים של הבעל,החבר,העובד הכי נאמן וכו'.

38.     אינני מקבלת את גירסת הבעל,הטיעון הרפה (כמעט מגוחך) ,שהעברת המניות ע"ש החבר הייתה משום חוסר אחריותו של הבעל בניהול העסק.עובדה היא שמ-1984 עד 1996 ידע הבעל לנהל עסק ו"לפתע" בסמיכות זמנים "מקרית" להגשת תביעת הגירושין על ידו
(9 ימים!) חדל להיות אחראי עד שנאלץ משום כך להעביר את המניות,ללא תמורה!, על שם החבר.
     אני קובעת שהעברת המניות ,בסמיכות הזמנים להגשת תביעת הגירושין,כאשר מתנהלים בבית הדין הליכים בעניין תביעת מזונות שהגישה האשה(ב-2/96), הייתה לצורך הברחת רכוש והצגת הבעל כחסר רכוש,שכיר בלבד.

39.     אמנם היו סכסוכים בעבר בין בנה"ז,קודם ל-1996,כך העידו שניהם ואף הוגשו מסמכים ללמד על האמור ,אלא שאז,כאשר הגישה האשה תביעה לגירושין ב-10/94 (סומן א ומצוי בתיק המוצגים) היו המניות על שם אבי הבעל.הבעל,מבעוד מועד בסמוך לנישואי הצדדים העביר את המניות על שם אביו ומהניות הוחזרו לבעל לאחר שהצדדים התפייסו,ב-12/94,ולא היה עוד איום של תביעת הגירושין.
     סכסוכים בין בנה"ז קודם ל-1996 מחזקים את הקביעה שהעברת המניות לחבר סמוך להגשת התביעה לגירושין על ידי הבעל (9 ימים כזכור) הייתה לצורך הברחת רכוש ונעשתה לאור נסיון העבר.

כלי רכב

40.     עד כמה שיש כלי רכב ע"ש החברה,שנקבע לעיל כי היא רכוש שהבעלים האמיתיים שלו הוא הבעל (בעלים של 99 מניות מתוך 100,מנהלה בפועל וכו'),רכוש שהבעל ניסה להבריח,הרי שגם כלי הרכב הם רכוש שהבעל ניסה להבריח.כלי רכב שע"ש החברה הם בגדר החברה.

41.     לגבי כלי הרכב שע"ש החבר,גורג',שאת המניות העביר על שמו הבעל, ספציפית מכונית מסוג פונטיאק,אני קובעת כי הרישום על שם החבר אינו משקף את הבעלות האמיתית, שהיא של בני הזוג,או למצער של הבעל, ולא של החבר.

א.     על אף שפורמלית המכונית ע"ש החבר,שהשיק לרכישתה נמשך ע"י החבר והקבלה של הרכישה היא על שם החבר,הרי שמעדות הבעל ב-17/9/2000 ,הוברר שמי שנוהג במכונית הפונטיאק ומשתמש בה הם הבעל והאשה בלבד.עמ' 43 לפרוטוקול שורה 18:"לאחר שגורג' קנה אני נוסע בו 95% והיא נוסעת בו אחרי הצהריים..."
ב.     האשה העידה בצורה מפורטת,עמ' 22 לפרוטוקול מ-25/1/99 שורות 5 - 1:"לפני שהתחתנו שום דבר שקנינו על שמנו (הכוונה ל-שום דבר שקנינו לא היה על שמנו).לא יכולנו בגלל מס הכנסה.את המכונית שקנינו לפני הנישואין הוא רשם על שם גורג' תורגמן.אחר כך מכר את הרנו לאחותי....הרנו השנייה גם נקנתה ע"י גורג'.הכל אנחנו (בנה"ז-א.א.ל.) קונים ביחד אבל כלום לא על שמנו.הפונטיאק שקנה לי הוא ע"ש גורג' תורגמן ואני נוהגת בו".
     עוד בעמ' 22 הסבירה האשה שהרכוש לא נרשם על שם בנה"ז בשל מ.ע.מ,שם בשורות 20 - 18.
     בעמ' 35 לפרוטוקול הוסיפה האשה שהבעל תרץ את רישום הבית על שם אביו מחמת מס הכנסה.שם שורה 6.
     כאן יש לציין שאני מאמינה לאשה,אשר לאורך כל העדויות של (נחקרה מספר פעמים על ידי מספר עורכי דין)עשתה רושם מהימן,מסרה גירסה עקבית ביחס לחיים המשותפים,טיבם,העליות והמורדות,דרך ניהול ענייני הרכוש,עדות שנמצאו לה תימוכין במסמכים, בעדויות הבעל והאחים ,שמצאתי לא מהימנים,כפי שפורט ויפורט.
ג.     הבעל אישר שרישום כלי הרכב על שם החבר היה מטעמים של הסדר בינו לבין החבר ולא משום שהרכב,הבעלות האמיתית,של החבר:
     "כל המכוניות היו על שמו,יש בינינו הסדר.אני מהמר כרוני ולכן זה לא יכול להיות על שמי" עמ' לפרוטוקול 43 שורה אחרונה.
     הבעל גם העיד בעמ' 40 לפרוטוקול "...קנינו...ממנו את האוטו,את הפונטיאק..." לשון רבים ולא לשון יחיד כפי שהיה אילו החבר הוא שקנה את האוטו. לאחר מכן עוד הוסיף הבעל:"..הוא קנה את זה גורג' כדי שאני אנהג בזה..."
ד.     בין אם הרישום של המכונית ע"ש החבר נעשה מהטעם שטען הבעל,היינו היותו מהמר כדי שהמכונית לא תילקח ע"י נושים של הבעל בגין הימורים או כדי שלא ישתמש בה להימורים,ובין אם לצורך התחמקות מהרשויות,מס הכנסה או מ.ע.מ, כטענת האשה,ואולי מאותם טעמים שגרמו לבעל להעביר את מניות החברה ללא תמורה לחבר,אני קובעת שהוברר שהמכוניות שנרשמו ע"ש החבר,אך שימשו את הבעל והאשה,היא שלהם,או לפחות של הבעל.נסיונות התכחשות הבעל לאמור,בהסברים מתפתלים,במתן גרסאות שאינן מתיישבות,הן משום שהוא מבקש להתכחש לזכויות האשה ולהבריח רכוש,כמו גם מתשלום מזונות ראויים.

רכוש שע"ש הבעל,נסיונות סיכול זכויות,הברחת רכוש במסגרת יחסי ממון בין בנה"ז והתחמקות ממזונות

42.     בין אם עפ"י הגישה המצמצמת ובין אם עפ"י הגישה המרחיבה,שנסקרו לעיל בסעיף 25 לפס"ד זה,מצאתי,כפי שפורט לעיל בדיון, שהתמלאו התנאים להעניק סעדים עפ"י סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ולקבוע על פי סעיף 7 לחוק שהחברה (מניות שהועברו לחבר),כלי רכב (שע"ש החברה ועד כמה שהמניות מייצגות חלק בהן,או שנרשמו ע"ש החבר),חשבונות בנק שע"ש הבעל,הם נכסים שיש לראותם לצורך איזון משאבים בין בנה"ז,לכשיערך,כאילו הם עדיין של הבעל.זאת משום הוכחו הברחות רכוש ונסיונות סיכול זכויות האשה בין אם במסגרת יחסי הממון ובין אם לצורך התחמקות ממזונות האשה והילדים. ניתן לקבוע כאמור נוכח היות צדדים שעלולים להפגע,על אף שאינם "בני משפחה" (החבר,החברה) ,צדדים ישירים לתובענה הרכושית,הם צורפו כדין,היו מיוצגים וטענו טענותיהם.

43.     ההכרעה שלעיל אין בה התעלמות מההלכה בדיני חברות,לפיה לחברה אישיות משפטית נפרדת מלמחזיקי המניות בה,וכן שחברה משפחתית היא חברה לכל דבר ועניין (רע"א 1759/93,שמעון כהן נ בנק הפועלים בע"מ מח(2)14, דנ"א 690/94 בנק הפועלים בע"מ נ שמעון כהן מט(3)24 ,ע"א 3574/92 פקיד שומה גוש דן נ צבי פרג נ(3)69, ת.א. 911/89 אירית בהר נ מ. רושניק בע"מ חברה לבניין ועבודות ציבוריות דינים מחוזי כו (3)17).

     יחד עם זאת, הנטייה בחברות משפחתיות,להרמת מסך,בשונה מבדיני החברות הכלליים,יותר ליברלית. (ע"א 4604/90 איטה מוברמן ואח' נ תל מר בע"מ מו (3) 35, ת.א.1107/88 אבנר אבדר נ חנה המבורגר דינים מחוזי כו (7) 91).

     האמור צויין אך כדי להבהיר שאין בהכרעה כל סתירה להלכה.אין צריך להדרש בהכרעתי להרמת מסך.ההכרעה אינה עוסקת באיזון זכויות בנה"ז ,בהרמת מסך או בפירוק חברה,אלא אך,כפי שהובהר,לשמירת סעדים עד לאיזון,כשיערך,וכן בקביעת נכסים שביהמ"ש יראה אותם בבוא עת האיזון,לצורך איזון משאבים כאילו הם עדיין של בן הזוג שהוציאם מרשותו. מה גם שהחברה, והחבר לו הועברו המניות ,צדדים להליך.

הבית

44.     האחים,התובעים בתביעת הפינוי,טענו בכתב התביעה לפינוי ובכתבי בי-הדין מטעמם, לזכותם בבית כתוצאה מהסתלקות הבעל מהעזבון,שהוריש לו אביהם המנוח,בצוואה שהשאיר.הבית היה רשום ע"ש האב המנוח,ערב פטירתו,והיה שלו.

     הבעל אישר שהסתלק מהעזבון,הכולל את הבית שבמחלוקת,לטובת אחיו ואחיותיו אלא שלגבי הזכויות בנכס טען שהשקיע 40% במימון.

     האשה,הן בתביעה הרכושית שהגישה והן בכתב הגנתה לתביעת הפינוי,ולאורך כל בירור התובענות,טענה:
א.     הסתלקות הבעל לטובת אחיו הייתה נגועה בחוסר תום לב,שימוש לרעה בזכות, כדי להבריח רכוש במסגרת יחסי הממון בין בנה"ז וכדי להתחמק ממזונות,ולכן פסולה.
ב.     יש להוציא את הבית (או לפחות מחציתו),מלכתחילה,מגדר העיזבון,משום שהבית היה הבית של בנה"ז,הם שרכשו את המגרש,בזמן שחיו כבני זוג והם שבנו ומיממנו את בניית הבית בעת שהיו נשואים.הרישום ע"ש אבי הבעל היה מטעמי מס,כדי שהרשויות לא ידעו שיש להם רכוש,כך אמר לה הבעל.

45.     מבחינה פרוצדורלית ראוי היה שיונחו לפני בית המשפט,תחת התביעה הרכושית,שהגישה האשה,שתי תובענות-תובענה לשמירת זכויות והרחבת בסיס האיזון על פי סעיפים 7,11, לחוק יחסי ממון בין בנ"ז, ותובענה על פי חוק הירושה ותקנותיו,לקביעת היקף נכסי העזבון (להוציא את הבית או מחציתו,מגדר העזבון) או לביטול הסתלקות הבעל.

     אעפ"כ,פגם פרוצדורלי זה אין בו כדי למנוע בירור העניין לגופו.
     א.     ההכרעה לגבי תוקף ההסתלקות, ולו הכרעה אינצדנטלית, דרושה לבירור תביעת
הפינוי שהגישו האחים,לטובתם הייתה ההסתלקות של הבעל. כל כולן של הזכויות, להן טוענים האחים, נשענות על הסתלקות זו .בהעדר הסתלקות תקפה, נשמט בסיס תביעת הפינוי והסעדים הנוספים שבה. הבעל והאחים צדדים לתביעה זו.יש את כל הצדדים הראויים.
ב.     בתביעה הרכושית שהגישה האשה היו כל הצדדים הנדרשים, הם צורפו כדין לרבות הבעל והאחים,וביהמ"ש התבקש במפורש,להצהיר,לצורך ההכרעה,בין אם לשמירת זכויות ובין אם על פי סעיף 7 לחוק יחסי ממון,הרחבת בסיס האיזון,שהבית הוא של בנה"ז.
ג.     כך או כך,יש לאחוז את השור בקרניו,אי אפשר להתחמק מדיון בזכויות בבית,הן בתביעת הפינוי,שהוגשה ע"י האחים,והן בתביעה שהוגשה ע"י האשה.
     לא נגרם לאף צד עוול מבירור המחלוקת האמיתית בדרך שהתבררה.ניתן לראות בהתדיינות עצמה הסכמה לדרך הדיונית המשתיקה מפני טענה שלא הוגשה תובענה כאמור ע"י האשה.
     מעבר לכל,על ההתדיינות בביהמ"ש לענייני משפחה חל אמור בסעיף 8(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה,התשנ"ה-1996 :" בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין,שאין עליו הוראה אחרת,לפי חוק זה,ינהג ביהמ"ש בדרך הנראיית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות".
הואיל ומדובר בסכסוך שעילתו,במובהק, בתוך המשפחה ,בין האשה לבין הבעל ואחיו,חל הסעיף 8 (א) נוכח סעיף 8(ה).
התמלאו התנאים לקיום דיון בשאלות שבמחלוקת,לרבות תוקף ההסתלקות.

46.     אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות:
     * המגרש עליו נבנה הבית נרכש ב-12/91 ע"ש הבעל (עמ' 8 פרוטוקול מ-7/7/98 שורה 24).
*ב-8/93 הועבר המגרש משם הבעל לשם אביו. (עמ' 5 לפרוטוקול מ-7/7/98 שורות 28-18.
בשורה 19 אמר הבעל:"קנינו 2 מגרשים" ואח"כ עדות האח :"מאיר לקח את אבא...
והם זכו ב-2 מגרשים אחד האבא ואחד מאיר...עשו החלפה אחרי שבנה את ה-60 מ'
הוא עשה העברה...").
* הסכם חכירה נחתם בין המינהל לבין אבי הבעל ב-19/8/93. (ת/1 בתיק המוצגים).
* בצוואה שערך אבי הבעל ב-3/8/93 הוא ציווה את המגרש (שהבית עליו) לבעל.את שאר
רכושו (שכלל דירה בה גר) השאיר לכל יורשיו על פי דין.
* אבי הבעל נפטר ב-4/1/95.
* תביעת האשה למזונות לביה"ד הרבני הוגשה ב-14/2/96.
* הבעל חתם על תצהיר הסתלקות מעזבון אביו ב-27/2/96 .הבקשה לצו קיום צוואה עם
ההסתלקות הוגשה לביהמ"ש ב-29/2/96.
* בקשה לצו ירושה הוגשה ב-4/3/96.
* צו לקיום הצוואה ניתן ב-28/6/96.
* תביעת הגירושין של הבעל הוגשה ב-10/6/96.
* העברת מניות מהבעל לחבר,ללא תמורה ב- 19/6/96
* האחים חתמו על חוזה חכירה עם המינהל ב-14/7/96 (החוזה נספח לתביעת הפינוי).
     * תביעת הפינוי הוגשה ע"י האחים ב-19/6/97
     * פניות האשה לביהמ"ש,בתובענות, מ- 1/7/97 ואילך,פניות למשטרה כבר בסוף 6/97.

הצוואה,הבקשה לקיומה,תצהיר ההסתלקות וצו קיום הצוואה,ראה נספחים לתצהיר העדות הראשית של האשה בתמש 9901/97.

47.     מבלי לקבוע (דיון בעניין זה בהמשך) אם המגרש והבית היו של אבי הבעל או של בנה"ז, מצאתי ראשית, שכלל לא הייתה הסתלקות . שנית, אם הייתה הסתלקות ההסתלקות של הבעל לטובת האחים, התובעים בתביעת הפינוי, פסולה, בהיותה מנוגדת לתום לב ושימוש לרעה בזכות, היא בטלה.
     ההסתלקות נועדה להבריח רכוש כדי להתחמק ממזונות,כשהאשה וילדים הם הנושים, וכדי להתחמק מדיני הממון בין בני זוג,במקרה זה האשה היא הנושה.

לא היתה הסתלקות

48.     א.     ההסתלקות של הבעל,שבתצהיר,שכאילו הייתה לטובת 4 אחים,אינה משקפת
את מצב הדברים האמיתי,את ההסדר שנעשה כביכול בין 9 האחים והאחיות, בינהם הבעל.
עפ"י גירסה אחת של האח שמעון,עמ' 5 לפרוטוקול מ-7/7/98 שורות 24 - 23:"אנו 9 אחים...התכנסנו עם מאיר (הבעל)ואמרנו למאיר שכל האחים צריכים להתחלק בירושה.הוא הסכים". על פי שמעון הבעל קיבל את חלקו (התשיעית) בכסף מזומן שהיה בבית האב ערב פטירתו. עמ' 8 שורה 18. ובעמ' 7 שם שורות 9 - 7"...כדי להתגבר על מחלוקות החלטנו ש-4 יהיו הנציגים והם שימכרו ויחלקו, ככה עשינו לגבי הבית ברח' רבי עקיבא (שאיננו הבית נשוא המחלוקת-א.א.ל.) מכרנו וחילקנו...."
עפ"י גירסה אחרת, נוספת ,של האחות אסתר,למרות שעל פי תצהיר הבעל הוא הסתלק מכל חלקו בעיזבון, הרי שהבעל כן קיבל חלק מתמורת מכירת ההדירה ברח' רבי עקיבא שהיתה של האב המנוח, והוא עתיד לקבל חלק מתמורת הבית ברח' הטיבונים (הבית שבמחלוקת-א.א.ל.),אם תתקבל תביעת הפינוי והבית ימכר.
עמ' 19 לפרוטוקול מ-25/1/99 שורות 22 - 18,שורה 26:
"ש.עשיתם הסכם לגבי הירושה?
ת. כן.עובדה שאנחנו אחים מלוכדים.מאמינים בי ואני מאמינה בהם.עובדה שאת הדירה ברבי עקיבא מכרנו והשאר קיבלו חלק חלק,וגם מאיר קיבל. מאיר יקבל חלר מהבית בטיבונים,תשיעית, הוא גם בן של אבא. את ההסכם עשינו כדי שלא כל התישעה יבואו,אמרנו שיהיו ארבעה נציגים וזהו.למה שכולנו נבוא ונחתום. עובדה שמכרנו את הבית ברבי עקיבא וחילקנו"
....
"זה חולק ל-9"
האחות אסתר הסבירה בעמ' 20 לפרוטוקול מ-25/1/99 שורה 34 שכל העניין היה קביעת הדרך למימוש העיזבון וחלוקתו בין 9 האחים והאחיות כאשר 4,אלו שכביכול לטובתם הסתלק הבעל,יהיו המוציאים לפועל של הסדר חלוקת העיזבון. לא מדובר אם כך ב-4 אחים היורשים,שזכו בעיזבון וגם בבית נשוא המחלוקת בגדר אותו עיזבון אלא אך :"קבענו מי ימכור את הנכסים של האב- ארבעתנו".
ב.     אמנם הסתלקות יכול שתהיה בתמורה (ע"א 532/74 דקלו נ מוניץ כט (1) 464, ד"נ 34/74 מוניץ נ דקלו ל (1 ) 242, ע"א 4371/91 סיטין נ סיטין מט (2)120,127 וכן אצל קראוס דיני ירושה,עמ' 78), אלא,כפי שהוברר לעיל, מעדות האחים,לא הייתה הסתלקות,אלא,לכל היותר,הסדר בין 9 האחים של חלוקת כל נכסי העזבון בינהם,כולל הבעל,ומצג בלבד כאילו הבעל הסתלק מחלקו בעזבון כולו, לטובת 4 אחים. מצג לא נכון.
     אני לא מקבלת את גירסת האח שמעון שהבעל הסתלק בתמורה לכסף מזומן שהיה בבית האב המנוח והבעל לקח אותו. גירסת האח שמעון לא מתיישבת עם גירסת האחות אסתר שמסרה בעמ' 20 שורות 15 - 13 :"אני לא יודעת על עניין הכסף...אני לא יודעת שום דבר על חבילות כסף של אבא שלי...". אותה אחות עצמה מסרה כמה גירסאות שלא מתיישבות בינן,שם בעמ' 20 שורות 29 - 24.

49.     בין אם עפ"י גירסת האח שמעון ובין אם עפ"י גירסת האחות אסתר,הסתלקות של הבעל מהעזבון כולו לטובת 4 אחים,על פי תצהירו,לא הייתה. לכל היותר היה הסדר בין 9 אחים,הבעל בגידרם,הוא קיבל כבר חלק מתמורת מכירת דירת האב ברח' רבי עקיבא, והוא עתיד לקבל,אם תתממש תכנית האחים,חלק מתמורת הבית בטיבונים,הוא נושא המחלוקת.

     לעניין ההסתלקות אינני מאמינה לגירסת הבעל.אינני מאמינה לאף אחת מהגרסאות של הבעל,והוא מסר כמה.עדותו,כשנחקר,כפי שיובהר בהמשך, וכפי שכבר עלה ממה שפורט קודם לכן בפס"ד זה, מגלה טפח ומסתירה טפחיים,הייתה מתפתלת ומתחמקת והיה צריך לדלות ממנו את האמת בדרך של עימות עם מסמכים וראיות שונות,.בגירסאותיו בכתבי טענות ובעדותו מול מסמכים ועדויות נוספים, התגלו סתירות- מול גרסאות אחיו ואחותו, מול היומן שבכתב ידו, מול הפרוטוקול של ביה"ד הרבני,וכן לקו בסתירות פנימיות, חוסר סבירות והעדר תמיכה. התרשמותי מהבעל הייתה שאינו מהיימן,אי אפשר לסמוך על דבריו שנטו בכל פעם לצד אחר. מעשיו הראיות המצטברות והאמת- מחד, גירסאותיו וטנותיו המופרכות- מאידך.
ההסתלקות בטלה,פסולה
50.      להלן ההלכה שנקבעה ע"י כב' הנשיא שמגר בפרשת סיטין שהוזכרה כבר לעיל,סעיף 9 לפסה"ד:
     "ברם,הגם שמניעיו של המסתלק אינם רלוונטיים לבחינת תוקפה של ההסתלקות מבחינת הוראות חוק הירושה, הרי,כאשר בבסיסה של ההסתלקות ניכרת רמייה או כוונה לפגוע בזכויות צדדים סמוכים, על בית המשפט להעמיק ולבחון את נסיבות הפעולה מחוץ לגידרי חוק הירושה,על מנת שלא ינזקו האחרונים בברכתו של החוק. הוראות החוק אינן מיועדות,בבחינת תכליתן,לשמש כסות למבקש לגרוע מזכויותיהם של בעלי התביעות כנגדו, ועל כן פעולה מעין זו הינה שימוש לרעה בזכויות משפטיות וניתן לבטלה.
     אם נבחן את לשונו של סעיף 6 לחוק הירושה בהתאם לגישה זו,נגיע למסקנה הבאה:סעיף 6 קובע אך מהם סידרי הדין בדבר הסתלקות (בתצהיר המוגש לבית המשפט) ובאלו נסיבות ניתן לילך בדרך זו.... סעיף זה אינו קובע באלו נסיבות, אם בכלל, תחשב ההסתלקות מבחינת הדין הסובסטנטיבי כפגיעה בלתי צודקת בזכויותיהם של צדדים שלישיים כלפי היורש.
     בשלב שני,בהתקיימן של נסיבות המעלות חשד לפגיעה בזכויות צדדים סמוכים, יבחן מעמדו של היורש שבחר לנטוש את ירושתו במסגרת הדינים הכלליים הרלוונטיים- קרי דיני פשיטת הרגל במידה והוכרז החייב כפושט רגל, דיני החוזים, דיני הבטוחות, ואף, במקרים מיוחדים, לפי הלכות השיתוף בין בני זוג כפי שנתגבשו בבית משפט זה".

     בסעיף 12 לפסה"ד הבהיר כב' הנשיא:
     "לדידי האכסניה הראויה יותר לבחינת תוקפה של ההסתלקות מירושה במסגרת המשפט הפרטי הינה דרישת תום הלב המופיעה בסעיף 39 לחוק החוזים והמוחלת על הסוגיה שבפנינו מכוח סעיף 61 לחוק זה. תום הלב הוא העיקרון המשווה בצורה המאוזנת ביותר בין זכותו הפרסונלית של אדם שלא ליטול חלק ברכוש 'שהונחת' עליו לפתע עקב פטירת קרוב משפחתו, לבין זכויותיהם של צדדים סמוכים לו התובעים את מחויבויותיו כלפיהם. עקרון זה אינו תובע אלטרואיזם אלא אמות מידה הוגנות וסבירות ביחסים שבין אנשים....לצורך תחימתו של העיקרון במקרה דנא יש לבחון האם קיימת דרך מקובלת ונאותה להסתלקות בלא להותיר משקע קשה על הנושים שבפתח".

51.     מצאתי שההסתלקות,על פי ההלכה הנ"ל, התקיימה בנסיבות המעלות חשד לפגיעה בזכויות צדדים סמוכים, הם האשה והילדים,כדי להתחמק מקיום חובת מזונות ראויים הבעל כלפיהם,הצגתו כחסר כל.

תביעת המזונות הוגשה לביה"ד הרבני ב-14/2/96 . תצהיר ההסתלקות נחתם ע"י הבעל ב- 27/2/96. סמיכות זמנים של 13 ימים.זו אינה סמיכות מקרית.

     תביעת המזונות הוגשה על רקע סכסוכים שפרצו בשנת 1996 בין הצדדים. כאשר הקרקע החלה לבעור עשה כל אחד מהצדדים מהלכים. אולם בעוד שהאשה פנתה בתביעת מזונות לבית הדין,הרי שהבעל החל בתכנית הברחת הרכוש. תחילה תצהיר ההסתלקות בסמוך להגשת התביעה למזונות, ואחר כך הגשת תביעה לגירושין (10/6/96)ובסמיכות של 9 ימים העברת המניות בחברה לחבר,ללא תמורה. (19/6/96). אם לא די בכך,הרי שבסמוך להעברת המניות ותביעת הגירושין שהגיש הבעל,הזדרזו לפתע האחים ב-14/7/96 לחתום על חוזה חכירה עם המינהל,לגבי הבית שבמחלוקת.
     הבעל "התפשט" מרכוש. תחילה מצג של הסתלקות (שכבר נקבע כי לא היתה בעצם הסתלקות) מעזבון אביו, אחר כך העברת מניות בחברה ו"הפיכה" לשכיר, חסר כל, שמכוניתו רשומה אף היא על שם החבר, מהמר מיסכן,שיש לו נושים.

52.     כאשר בפתח תביעת מזונות ואחר כך תביעה לשמירת זכויות במסגרת יחסי ממון בין בנה"ז מהלכי הבעל ,קרי ההסתלקות,הם בנסיבות המעלות חשד לפגיעה בזכויות צדדים סמוכים ונושים,הם האשה והילדים.

     לעניין זה יפים דבריו של כב' הנשיא שמגר שם בפרשת סיטין החלים בעניינינו:
     "הנושה היחידי העומד לפנינו...הינה אשתו של...,התובעת את זכויותיה הממוניות מכח הליכי פקיעת הנישואין (או שמירת זכויות והרחבת בסיס האיזון-א.א.ל.) בין בני הזוג. מסגרת זו, לעצמה, אינה מקנה למשיבה זכויות קיניניות בנכסי הירושה ,שכן בהעדר ראיה לסתור, אין ירושת אחד מבני הזוג אגב הנישואין כפופה להלכות איזון המשאבים .... עם זאת, העדרה של זיקה קינינית לנכסי הירוש הספציפיים אינה גורעת ממעמדה של המשיבה כנושה אשר לה זכויות ברות אכיפה כלפי....(הבעל). תביעתה בגין הליכי פקיעת הנישואין משתרעת על כלל נכסיו של...בהיותה חוב מגובש בר תביעה,ממש כשם שתביעתו של נושה בלתי מובטח מקיפה את מכלול זכויותיו של החייב.
     אבן הבוחן לשלילת תום ליבו של... הינה,האם השימוש בזכות ההסתלקות נעשתה על מנת לסכל את זכויות אשתו...או מטעם ריאלי אחר."

53.     מעבר לכך שקבעתי שלא היתה הסתלקות מצאתי שההסתלקות לא הייתה אלא הברחת רכוש,שימוש לרעה בזכות כדי לסכל זכויות צדדים סמוכים,נושים,הם האשה והילדים בתביעת המזונות,והאשה במסגרת יחסי הממון. גם אם לאשה אין זכות לאיזון בנכסים הספציפיים של הירושה, הרי שאפשר שיש לה זכויות בנכסים אחרים שנצברו בעת הנישואין ועוד קודם לכן משך שנים שבנה"ז חיו כבני זוג לכל דבר ועניין (בעת הנישואים הייתה האשה כבר בהריון). לאשה כנושה במסגרת יחסי הממון זכויות אכיפה לגבי כלל נכסי הבעל,כפי שהבהיר כב' הנשיא שמגר..אם הבריח זכויותי במכונית,בבנקים במניות,עד כמה שנצברו או צברו ערך בזמן הנישואין, ועוד,כפי שנטען בתביעה והוכח לגבי המכונית והמניות,הרי שיש לאשה , כנושה אפשרות אכיפה מנכסי הירושה.

     בעת ההסתלקות היה ברור שההסתלקות תוליד מצב שהבעל לא יוכל לפרוע חובותיו לנושיו - האשה והילדים - בלי נכסי העזבון,הן הבית והן חלקו בשאר העזבון.
     

כמילותיו של כב' הנשיא שמגר שם:
     "בעת שהסתלק...מירושתו היה זה ברור כי אינו מסוגל לפרוע את חובותיו לנושיו בלא שיעזר בנכסים הכלולים בחלקו בירושת אימו. בהתאם לכך,משמעותה המיידית והברורה כשמש של ההסתלקות הינה מניעת זכויות אשתו כנושה."
     כאמור ,בעניינינו, גם הילדים. בכתב ההגנה לתביעת המזונות, המונח בפני,בו מציג עצמו הבעל כחסר כל, מעיד בברור הבעל על עצמו שללא נכסי העזבון לא יוכל לעמוד במזונות ילדיו, ודאי וודאי לא תוכל האשה לממש זכויות שנצברו בזמן הנישואין,ללא נכסי העזבון.

     לטענות האחים בעדויותיהם,עדות האחות אסתר,עדות האח שמעון בפרט,שהבעל לא אחראי,מהמר , אדם שיש לו חובות, אפילו לא שפוי!, כדי שלא יהיו סכסוכים בין האחים, כטעם להסתלקות ו"התפשטות" מנכסים,או דברי הבעל בחקירתו שהוא אדם צנוע,המסתפק במועט,כדי שלא יהיו סכסוכים (עמ'37 לפרוטוקול שורה 28, 32עמ' 38 שורה 20),יפים דברים אלו של כב' הנשיא שמגר:
     "גם ההסבר שניתן על ידי האחים להצדקת ההסתלקות,לפיו יש לשמור על...מפני עצמו ואין זה רצוי שיירש את חלקו-אינו ניראה לי כלל ועיקר.על פי פשוטם של דברים-בלא ש...יסתלק מירושתו,ייטרף הרכוש מידו. הדרך להברחת נכסים מידי הנושים הולבשה בכסות חוקית (הסתלקות-א.א.ל.) מתוך סברה כי בדרך פורמלית זו ניתן יהא לפעול בחסות החוק.התמורה שניתנה בעבור ההסתלקות (בענייננו יש גרסאות סותרות לגבי התמורה,ראה עדות האח שמעון ועדות האחות אסתר, וספק אם הייתה בכלל) היתה סימולציה בלבד ולא הוותה את מרכז הכובד בשיקולי ההסתלקות".

54.     עולה בסיכומה של בחינת הראיות,מהעובדות והשתלשלות הדברים הכרונולוגית של הארועים,שההסתלקות הייתה חלק מתכנית כוללת לסכל את זכויות האשה,לנשלה, להתחמק מתשלום מזונות ראויים לאשה ולילדים. נאיר את הדרוש:
     תביעת מזונות הוגשה ע"י האשה ב-14/2/96. תצהיר ההסתלקות מכל העזבון נחתם ע"י הבעל ב-27/2/96,13 ימים אחרי התביעה. בקשה לצו קיום צוואה עם ההסתלקות הוגשה ב-29/2/96 ולצו ירושה עם הסתלקות הבעל, ב-4/3/96. סמיכות זמנים לא מקרית שנועדה להציג את הבעל כמי שאין לו חלק בעזבון על פי דין והבית בפרט שאותו הוריש לו האב,רק לו.
     ב-10/6/96 תביעת גירושין של הבעל. 9 ימים אח"כ העברת מניות ללא תמורה לחבר,ב-19/6/96. בנוסף,האחים מזדרזים לחתום חוזה חכירה לגבי הבית עם המינהל ב-14/7/96.
     למרות שנחתם חוזה חכירה עם המינהל,"משום מה"ממתינים האחים עם הגשת תביעת הפינוי עד 19/6/97 בסמוך לפניית האשה לביהמ"ש לענייני משפחה ב-1/7/97,לאחר הסלמה בסכסוכים בין בנה"ז שהיו בחלק האחרון של 6/97, שהובילו לפנייה למשטרה ומעצר הבעל. במקביל להסלמה ליחסי בנה"ז התגייסו האחים להגשת תביעת הפינוי מהבית,שקיבלו כתוצאה מההסתלקות,כדי להפעיל לחץ על האשה. ראה תמ"ש 9480/97 תובענה לצו הגנה.

55.     אני קובעת לעניין כל התובענות שבפני, במילותיו של כב' הנשיא שמגר בעניין סיטין:
     "בנסיבות אלו,ההפחתה מיכולת המימוש של נושים אגב הסתלקות,הינה בניגוד לחובת הקיום בתום לב,ושלא בדרך מקובלת-ועל כן ניתן לבטלה".

     לצורך התובענות שבפני ולו באופן אינצדנטלי להכרעות,ההסתלקות בטלה.
     מימצא זה מהווה השתק פלוגתא בכל הליך ישיר שתינקוט האשה לביטול צו הירושה או צו קיום הצוואה, או ביטול הרישום במינהל. יש להזכיר שכל הצדדים הדרושים הם צד להליכים בפני,לרבות המינהל.

     ביטול ההסתלקות בהליכים שבפני די בה כדי להעניק סעדים על פי סעיפים 7,11 לחוק יחסי ממון ולדחיית התביעה לפינוי והסעדים הנילווים.נשמטה הקרקע לתביעת האחים בהעדר זכויות בנכס-המגרש והבית, משנקבעה בטלות ההסתלקות. יש כמובן נפקות לבטלות ההסתלקות גם לתביעת המזונות,לעניין יכולת הבעל,החיוב הראוי וכו'.

הזכויות בבית
56.     לעניין התובענות שבפני די בקביעת בטלות ההסתלקות כדי לדחות את תביעת הפינוי וכדי ליתן סעדים על פי חוק יחסי ממון ,שכן מצאתי שכל המהלך בעניין הבית, פסול בטל ונועד לסיכול זכויות צדדים סמוכים.
     יחד עם זאת אדרש ,ולו במעט, לעניין הזכויות המהותיות בבית,האם של האב המנוח, האם של הבעל או של בנה"ז, סוגייה לה נדרשו הצדדים,הן בנה"ז והן האחים,כולם,שהיו צד לתביעה הרכושית שהגישה האשה. נושא הזכויות רלוונטי משום שמבחינת האשה, לא הרי הבית כחלק מנכסי ירושה שירש הבעל, כהרי הזכויות בבית ,אם נצברו ע"י שני בנה"ז. כנכס ירושה יכול הבית לשמש נכס למימוש נושים של הבעל. כחלק מנכסי בנה"ז הרי שלאשה חלק ישיר,עצמאי משלה, בבית.
     משלא פקעו הנישואין ועפ"י סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג,לא תוכל האשה לממש זכויותיה בבית,אם יקבעו,עד לאיזון כולל,אך תזכה לסעדים להגנתן.

57.     מצאתי שהבית (הנכס,המגרש והבית),לפחות בחלקו,אם לא כולו,הוא של בני הזוג ולא היה ,או לא כולו היה, של אבי הבעל. אף בקביעה זו די כדי לדחות את תביעת הפינוי , להניח תשתית מספקת לתביעה לשמירת זכויות בין בנ"ז ולהרחבת בסיס האיזון על פי סעיף 7 לחוק. את החלק הספציפי ניתן להשאיר לקביעה בעת עריכת האיזון עם פקיעת הנישואין או כשיבשילו התנאים לאיזון (תלוי בהשתלשלות הדברים,ראה הדעות של שופטי ביהמ"ש העליון בהלכת קנובל יעקובי).

58.     הבעל הודה בכתביו (ביומנו),בבית הדין, ובחקירתו בפני,שהבית של בני הזוג, או לפחות בכך שלא כל הבית היה של אביו והרישום על שם האב לא שיקף את הזכויות.

א.     ביומן בכתב ידו כתב הבעל ב-29/12/97 (הטעויות במקור):"...אני מתפוצץ מיזה שלא מפנים לי את הבית שבניתי בעמל רב כל ימי חיי וזה גומר לי את חיי ואני מוכן לעשות המון למען זה ואני מקווה שאני יוכל להחזיק מעמד עד אז. כי אם השופטט לא תיתן צו פינוי אז אני אפנה בדרכי שלי כי הצדק זה צדק לאישא זו לא מגיע כלום..."
     הבעל מתייחס לבית,ממנו הסתלק לכאורה לטובת אחיו יותר משנה קודם לכן (ב-27/2/96) כאל ביתו,מציין שבנה את הבית,ומתכחש לזכויות האשה בבית. הבעל מחכה שתביעת הפינוי,שהוגשה באמצעות אחיו,תעלה יפה וכך יהיו לו כל הזכויות בבית.לו בלבד.
ב.     בביה"ד הרבני בכ' שבט תשנ"ז (גם כן לאחר ההסתלקות),ת/1 בתיק המוצגים, אמר הבעל:"אבי השקיע 60% בדירה ואני 40% מכספי ואני מוכן לתת לה (לאשה -א.א.ל.) 50,000$". יש לזכור שהבית נבנה כולו,לאחר נישואי הצדדים. היתר הבניה ניתן רק ב-94.הבעל מאשר שהבית,לפחות בחלקו ממומן מכספו ומכיר בזכויות האשה,אם כי שווים,לדעתו 50,000 $.
ג.     הבעל,שהודה שהבית רק היה רשום על שם אביו,אישר והודה בחקירה נגדית בפני, בעמ' 36 לפרוטוקול שורה 30:"...השלד למשל שולם בדולרים ירוקים ע"י אבי, אני 40% שלי שייך לי בגלל..." ופירט כיצד תרם את הכסף והתחשבן עם לקוחות החברה ועם בעלי המלאכה.
     הבעל אמנם ניסה לחזור בו מהגרסה שמימן 40% מהבנייה בטענה שהשקיע "רק" 40,000 ₪,אלא שאינני מאמינה לו. השעור 40%,כמו גם הסכום, 40,000 ₪, נטענו בעלמא,קלוטים מהאוויר     , כדי לגמד את ההשקעה וכך לגרוע מחלקה של האשה. אם השקיע הבעל רק 40,000 ₪ מדוע הציע לאשה 50,000$ וזה רק בגין חלקה?
     בשל חוסר מהימנות הבעל נוטה הכף לקבל את גירסת האשה, העקבית, המפורטת, הנתמכת במסמכים הנלווים לתצהיר העדות הראשית שלה, לגבי מימון רכישת המגרש ובניית הבית על הגימור שלו (טייח,ריצוף,עבודות אלומיניום ונגרות ועוד),ע"י הבעל,מעבודתו ומרווחי הימורים. עדות שכבר ציינתי שהייתה מהימנה בעיני.
     עדות זו לא נסתרה ע"י האחים,שלא הכחישו שמי שעסק בבניה היה הבעל,שלא סתרו את גירסת האשה שהיא באה במו"מ עם בעלי המלאכה, בחרה את הריצוף וכו', ואף אישרו שהם,אף אחד מהם לא מימן את רכישת המגרש או את הבנייה.

59.     אינני מאמינה לבעל ולאחיו,אלו שטוענים שהאב המנוח מימן את כל הקשור לנכס, רכישת המגרש והבנייה . אני מקבלת את גירסת האשה שאת רכישת המגרש והבנייה מימנו הצדדים, בנה"ז. כך או כך,למצער, האב המנוח לא מימן את כל הבנייה.
     
     א.     מצאתי סתירות בין גירסאות האחים לגרסאות הבעל וסתירות בגירסאות עצמן.

          לגרסת האח שמעון עמ' 5 לפרוטוקול שורות 23 - 24 "אנו 9 אחים וידענו שאבי
שילם את הבית זה הבית שלו..."     .כך גם עמ' 6 שורות 12 - 11.
לגירסת האחות חנה, גירסה א,עמ' 10 -9 לפרוטוקול,האב מימן את כל רכישת המגרש והבנייה. גירסה ב עמ' 11 :"לא אמרתי שאבא שלי נתן את כל הכסף לבניה.הוא נתן עד שלב מסויים.אני לא יודעת עד איזה שלב....
          ...הוא (הכוונה לבעל-א.א.ל.) בנה את הבית והבית היה על שם אבא שלי..."
          לגירסת האחות אסתר אבי הבעל נתן את הכסף לבניה אם כי היא לא ראתה
בדיוק כמה,היא רק שמעה על כך, עמ' 19 לפרוטוקול שורה 3.אחות זו לא יכלה להכחיש שבנה"ז השקיעו בבית,גילתה לפתע חוסר ידיעה:"אני לא יודעת אם השקיעו משהו בבית" עמ' 20 לפרוטוקול שורות 7 - 6.

לגירסת הבעל עמ' 36 לפרוטוקול שורות 27 ואילך,הבעל השקיע בבית ומגיע לו חלק,שעור,שטרם סוכם ששורות 30 - 27:
"ש. סיכמת עם האחים שלך כמה הם יחזירו לך עבור החלק הזה?
ת. עוד לא סיכמנו. יש קצת דיבורים אבל לא סוכם בינינו"

ב.     יש משקל מועט לגרסאות האחים, שמבוססות על שמועות,דברים שלא בדיוק ראו,שאין להם אפשרות לומר מה ראו ,כמה ראו. מה חלקו של האב,מה חלקו של הבעל. גם התשובות המתחמקות של הבעל,והסתירות שבהן,שכבר צויינו (40% או 40,000 ₪ וכו') אין בהן כדי להניח גירסה מהימנה. מה שברור הוא שהבעל תרם למימון הבנייה.

60.     הגרסאות שמסרו הבעל והאחים לגבי מצבו הכלכלי של אבי הבעל פנטסטיות,ממש דמיוניות,ללא שמץ ראייה במסמכים,ומלבד זאת לא מתיישבות עם ההגיון.
     
     נטען שהיו לאבי הבעל כספי פיצויים.בכל הכבוד לפיצויים שקיבל אבי הבעל בתום עבודתו בתנובה,את הפיצויים הוא קיבל,אם קיבל, בשנת 1976 שנים רבות לפני רכישת המגרש ב-1991 והבנייה שהיתה ב-1994. (הבעל,שהוא יליד 10/58, העיד בעמ' 37 לפרוטוקול שורה 13, שאביו קיבל פיצויים כשהיה בן 18). לא הוכח שהאב קיבל פיצויים, כמה פיצויים קיבל האב,דבר שניתן היה להוכיח בנקל ויש לזקוף את ההמנעות מהבאת הראיות לחובת הבעל והאחים.
     יש גם לציין שעל פי אחות אחת,רונית האב עבד בתנובה 25 שנים,עמ' 11 שורה 29.על פי הבעל האב עבד בתנובה 30 שנים עמ' 37 לפרוטוקול שורה 11. כל אחד מסר גירסה פרי דמיונו,כטוב עליו.

     נטען שהאב ששימש דרשן בבית העלמין צבר כספים רבים. כמה בדיוק או ראייה לאמור-אין. כך או כך לפי הגרסאות של אחד האחים והבעל מכספים אלו נטל הבעל 100,000$, אולי יותר שהיו "בתריסים". אם כך כמה היה לאותו אב עשיר מופלג!? הנייר סובל הכל וכך כם הפרחת דברים באוויר.

     כך או כך, אותו אב עשיר מופלג ,אליבא דילדיו היה גם ,כילי שחי בדלות עד כדי כך שסרב לשפץ את דירתו ברח' רבי עקיבא.
עדות הבעל עמ' 37 שורה 5:"לאבא שלי היה הרבה כסף,הוא היה קמצן"
עדות האחות חנה עמ' 11 לפרוטוקול שורות 29 ואילך:"אבא שלי היה מאד קמצן...ובעמ' 12 שורה 5-4 :"את כל הכסף הוא חסך.לצערי הוא היה קמצן רק על עצמו ולכן הבית שלו היה על הפנים"
כיצד אם כן אותו אב יסכים,בערוב ימיו, לפתוח את היד הקפוצה לרכוש מגרש ולבנות בית מידות,וילה, ששוויו הוערך ב-300,000$,(ראה הערכת האחות רונית עמ' 13 שורה 13) , הפתרונים למוסרי הדברים.הדעת לא סובלת את הדברים האלו,שאינם מתיישבים.     

61.     אשר למימון רכישת המגרש. לא סופק הסבר מניח את הדעת לעצם רכישת המגרש ע"י אבי הבעל, למימון רכישת המגרש, ע"י האב המנוח ולהחלפת המגרשים,כדי לבסס את הטענה שהמגרש היה של האב.. מהדברים שהובררו ,שיפורטו,במאזן ההסתברויות גוברת הגירסה של האשה ,שהמגרש של הבעל,בנה"ז ,על הגירסה שהמגרש היה של האב המנוח, מעבר לרישום הפורמלי.
     
א.     אין מחלוקת שלהגברת הסיכויים לזכייה במגרש במכרז נרשמו הבעל והאב.
     אין מחלוקת שהבעל והאב זכו ב-1991 במגרשים.

ב.     מטעם לא ברור,לכאורה,נעשתה ב-8/93 החלפה במגרשים כך שעל שם האב המנוח דוקא נרשם המגרש הגדול.אין הגיון בכך שהאב האלמן ירצה מגרש גדול.הדעת נותנת שהבעל ירצה במגרש גדול לו ולמשפחתו. יש באמור ללמד שעל אף הרישום הפורמלי יועד המגרש הגדול לבעל ולמשפחתו,ובו,כפי שמסרה האשה,תוקצה יחידת דיור לאבי הבעל.
     כך העידה האשה בעמ' 24 לפרוטוקול,שורות 12 - 6,גירסה שלא נסתרה והיא סבירה והגיונית:
     "ידוע לי שהיה מגרש שנרכש ע"ש מאיר (הבעל). קנינו שני מגרשים באותו יום.אני ואבא של מאיר ומאיר.הלכנו להרשם למגרשים,הוא לקח את אבא שלו כדי...ושמס הכנסה לא יקחו לו.שהמגרש ירשם על שם האבא. במקרה זכינו ב-2 מגרשים ע"ש יהושע (אבי הבעל) ואחד ע"ש מאיר. מאיר העדיף את המגרש שע"ש אבא שלו,העדפה של מאיר היתה המגרש שהיה על שמו של האבא, דונם.את המגרש שעל שם האבא החזירו למינהל מקרקעי ישראל,נשאר המגרש שעל שם מאיר.בנינו 69 מ"ר ואז מאיר העביר על שם האבא כדי שלא יהיה מס של ההעברה (כדי שלא יהיה מס שבח בגין העברת מגרש וכן משום תנאי הסכם הפיתוח, ותהיה העברת בית יחיד בפטור-א.א.ל.) העברה אי אפשר לעשות לפני שבונים 60 מ"ר.
     האשה גם הסבירה מדוע המגרש לא נירשם על שמה רק על שם הבעל-המכרז היה מס' חודשים לפני הנישואין,כאשר נחשבו רווקים. שם בעמ' 24.

ג.     ב-3/8/93,בצוואתו מצווה אבי הבעל את המגרש לבעל ואת יתר עזבונו לכל יורשיו על פי דין. ב-19/8/93 נחתם חוזה חכירה בין אבי הבעל למינהל. היינו בד בבד. למרות הרישום הפורמלי על שם אבי הבעל,וחוזה עם המינהל,כדי להבטיח את זכויות הבעל במגרש,שכן הזכויות הן שלו,נערכת הצוואה. גם כאן,כמו שראינו לאורך כל פס"ד זה,אין מקריות. הדברים נעשים בצורה מחושבת,מתוכננת,בסמיכות זמנים מובהקת.

ד.     אני מקבלת גירסת האשה,שלא ניסתרה, לגבי נסיבות עריכת הצוואה וההסבר שסופק לה, עמ' 23 לפרוטוקול שורות 8 - 2 גירסה המתיישבת עם סמיכות המועדים שתוארה לעיל:
     "ש. האם זה נכון שאת ידעת מבעלך שהוא לא רוצה לרשום את הבית בטבונים על שמך?
      ת. לא על שמי ולא על שמו כי הוא לא יכול. בגלל מ.ע.מ. היינו אצל עו"ד דברת כ-3
חודשים לפני שהתחתנו,אני מאיר ואבא שלו הלכנו לעו"ד דברת,ישבתי בחוץ כי לא
נתנו לי להכנס,באותה תקופה בעלי הקים את חברת...זה נכון שהלכנו בפגישה
הזאת כדי שהאבא יעשה צוואה.אני ישבתי בחוץ אבל ידעתי מה קורה בפנים
ממאיר.אני ידעתי ממאיר שהעביר את הבית לאבא שלו ואז עשו צוואה שביום
שהאבא ימות הוא יתן למאיר את הבית והחברה.          

מזונות

62.     א.      בסעיף 3 לסיכומי התובעים נאמר "...במהלך הדיונים הממושכים בתיק זה חיו
יחדיו ועדיין חיים יחדיו הצדדים בשלום והנתבע מפרנס את הקטינים בכבוד רב.
אם התובעים אף העידה כי בשלב זה אף אין צורך לפסוק מזונות".

ב.     ב- 2/9/01 התקבל לתיק מכתב מאת האשה המציג מצב אחר, לפיו הבעל עזב
את הבית, המצב קשה מאוד, בקושי נשאר לתובעים ממה לחיות. אין מנוס אם כך,נוכח הדינמיקה בין בנה"ז,להדרש לעניין.

63.     כאשר לפני כתבי הטענות , נספחיהם, עדויות הצדדים והסיכומים, בהתאם להלכה (חוק ופסיקה), הכל כפי שפורט בהרחבה לעיל, מצאתי ראוי לחייב הבעל, האב , הנתבע,במזונות לשני הקטינים, כדלקמן:
(1)     כלכלה ובשר- נדרש 3000 ₪ לחודש. גובה הסכום הראוי לרכיב זה נתון במידה רבה לשיקול דעת בית משפט, היכול להכריע בדרך אומדנא. לא הובאו קבלות/ חשבוניות להוכחת רכיב זה. נקבע 1500 ₪.
(2)     טלפון- 150 ₪. בהתאם לחשבוניות שהוגשו, סכום זה סביר, נקבע
150 ₪.
(3)     חומרי ניקוי לבית וקוסמטיקה- 800 ₪ לחודש. לא הובאו כל ראיות בגין רכיב זה. התביעה היא למזונות הילדים על כן לא ברור באיזה מוצרי קוסמטיקה עסקינן .אפשר שמדובר בקוסמטיקה לאשה רכיב שנופל משנמחקה תביעת האשה. לחומרי ניקוי,על דרך הצמצום נקבע סך 100 ₪.
(4)     צעצועים - 500 ₪ לחודש. בנסיבות העניין 500 ₪ לחודש עבור צעצועים זהו סכום נכבד. זהו רכיב שאינו כולו בגדר צורך הכרחי. בהתחשב בגיל הילדים נקבע 100 ₪ בהנחה שמדובר במשחקים ההולמים את גיל הילדים, ספרים, בילויים ועוד, הדרושים להתפתחות הילדים.
(5)     ביגוד והנעלה - 1000 ₪ לחודש. רכיב זה בא בגדר צורך הכרחי אולם לא הובאו ראיות לסכום זה (12,000 ₪ בשנה!). בנסיבות העניין על דרך אומדנא נקבע, 350 ₪. פעם פריט זה ופעם פריט זה.יש להביא בחשבון שהילדים בגילאים שהם גדלים ומידותיהם משתנות תדיר.
(6)     מים + ארנונה- 500 ₪ לחודש. על פי החשבוניות שהוצגו סכום זה סביר. נקבע 500 ₪.
(7)     חשמל - 355 ₪ לחודש. סכום זה נתמך בחשבוניות שצורפו לכתב התביעה. בניכוי חלקה היחסי של האם נקבע, 250 ₪.
(8)     מוניות 300 ₪ לחודש. אחזקת רכב 400 ₪ לחודש. הכיצד נדרשים הוצאות בגין רכב ובגין מוניות בעת ובעונה אחת. לא הובאו אסמכתאות בגין מי מהרכיבים. אפסוק על דרך אומדנא להוצאות נסיעה של הילדים,חלק יחסי, בין אם ברכב פרטי ובין אם בתחבורה ציבורית. 300 ₪.
(9)     נסיעות לחו"ל ובתי מלון בארץ- 700 ₪. הוכח כי בני הזוג נהגו לבלות תכופות בבתי מלון ואף נסעו לחו"ל. רכיב זה הוא מדין צדקה, בו יש לחייב את הבעל,כפי שידון בהמשך,נקבע סך 700 ₪.
(10)     בכתב התביעה נטען להוצאות עבור גן ודמי הרשמה שנתיים בסך כ-
2000 ₪ לחודש וכן עבור טיטולים סך 480 ₪ לחודש. הקטינים כיום בני
7 ו- 8 ואינם זקוקים עוד להוצאות אלו. אם התובעים הצהירה כי עד 8/01 פירנס הנתבע את התובעים בכבוד. מטעמים אלו לא אפסוק בגין רכיב זה את הסכום המבוקש אולם יש להביא בחשבון תחת רכיב זה את הוצאות בית הספר,צרכי למוד וחוגים. נקבע סך 250 ₪.

64.     למזונות הקטינים נדרש סך 4200 ₪ לחודש בהפחתת קצבת הילדים,כ-300 ₪ היינו 3900 ₪. בנוסף ישא הנתבע,הבעל, בהוצאות הרפואיות אשר אינן מכוסות על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי זאת כנגד חשבונית / קבלה מייד עם הדרישה.

לא נקבע סכום למדור משמצאתי שדין תביעת הפינוי להדחות ולפיכך מסופק מדור הקטינים. אם מסיבה כלשהו ישתנה מצב הדברים אפשר יהיה ,עם השתנות הנסחבות ,לשוב ולשקול רכיב זה בתובענה מתאימה. נושא מזונות לעולם פתוח.     

השתכרות ויכולת השתכרות האב, הנתבע, מצבו הכלכלי

65.     לטענת הבעל הוא משתכר 5000 ₪ בחודש. הבעל טען כי ירד מנכסיו וזאת בשל נישואיו לאם והתמכרותו להימורים. כעת הוא שכיר בחברה שפעם היה מבעליה.

     כבר קבעתי כי הבעל אינו שכיר,הוא,הוא,מנהל החברה ובעל 99 מניותיה,והעביר ללא תמורה,כדי להבריח נכסים,את מניותיו לחבר. לעיל בפסק דין זה סעיפים 39 - 35.הבעל עצמו העיד שהוא ואותו חבר קובעים את השכר. כאשר הבעל קובע ושולט בשכרו יש רגליים לסברא שהציג תלושי שכר שאינם משקפים את ההכנסות האמיתיות שלו ,וכך אני קובעת.כך גם "התפשט" הבעל מנכסים-מכונית,עזבון,כדי להתחמק מנושיו-האשה והילדים, בהליכים המתנהלים.
הכנסת הבעל גבוהה כמה מונים מהנקוב בתלושי השכר. כאשר צד אינו מוסר גירסה אמיתית הרי שתתקבל גירסת הצד שכנגד,של האשה לגבי הכנסותיו הגבוהות של הבעל מהחברה. האמור מתיישב עם תקנה 264 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 והפסיקה לגביה.
     
66.     ניתן לקבוע היקף הכנסות ומקורות מימון גבוהים של הבעל לא רק מהאמור לעיל.לתיק המוצגים הוגשו ספחי רכישות והימורים בסכומים גבוהים ביותר וכן פירוט תשלומים באמצעות ישראכרט בסכומים גבוהים.

הבעל עצמו העיד בחקירתו כי הוא משיג כל חודש בדרך זו או אחרת 5000 - 6000 ₪.עמ'
44 לפרוטוקול מ-17/9/2000 שורה 31:
" ש. כמה כסף אתה משיג כל חודש בדרך זו או אחרת
ת. אני משיג 500 6000 ש"ח,.... הסוויטות זה מאנשי ההימורים"
הבעל העיד כי הוא מבזבז פעם בשלושה שבועות 1500 ₪ בהימורים. עמ' 45 לפרוטוקול,
שורה 5 :"ש. כמה כסף אתה מבזבז על קזינו
ת. אני מבזבז פעם בשלש שבועות 1500 ₪.אני לא נותן לה כסף"
זאת אחרי שבדיונים קודם לכן ובכתבי טענותיו טען שכל הכסף שהיה לו התכלה וכי
כספים שלקח תחת הסתלקותו מהירושה,קודם להסתלקות מהעזבון, ביזבז בהימורים.
(גירסה שנסתרה כאשר הוברר שקיבל חלק ממכירת דירת האב ועתיד לקבל כספים-
גירסת האחות אסתר,ראה לעיל דיון)

67.      הבעל אישר שבנה"ז משתמשים במכונית פונטיאק,שרשם מטעמי נוחות על שם חברו (ראה לעיל בפס"ד זה סעיפים 41 - 40) וקבעתי שהיא של בני הזוג, וכי הוצאות החזקת מכונית זו ממומנים על ידי החברה :"ש. מי משלם את הדלק של הרכבים
                          ת. החברה משלמת את הדלק של הפונטיאק"
     יש להוסיף להכנסות הבעל גם מימון זה.

68.     הוכח כי רמת החיים של בני הזוג לפני הפירוד היתה גבוהה. מגורים בוילה, נסיעות לחו"ל, חופשים בבתי מלון בארץ, 2 מכוניות ועוד.

69.     הואיל ומצאתי לעיל הברחת רכוש ופעולות בטלות ושלא בתום לב - מניות,מכוניות, עזבון, הרי,כפי שהובהר בפס"ד זה לעיל בסעיפים 31 - 26 ובהלכת גטניו ,מכח דוקטרינת תם הלב אפשר להרחיב את היקף הרכוש של הבעל ולקבוע שעל פיו יוכלו הזכאים להפרע מזונותיהם. חבות במזונות לפי נכסים שהיו לבעל ערב ההברחה.

70.     מכל האמור לעיל מצאתי שלבעל יכולת כלכלית לזון את ילדיו כפי צרכיהם ואף מדין צדקה,בסכום ובחיובים שנקבעו. זאת בנוסף לחיוב במזונות האשה כפי שנקבע ויקבע ע"י ביה"ד הרבני.     

מצבה הכלכלי , השתכרותה של האשה

71     לעניין השתכרותה של האם , טען הבעל, כי משגדלו הילדים אין מניעה שתצא לעבוד. האשה בחקירתה העידה "אני עבדתי עם בעלי 5 שנים עד שילדתי את הילדים..." (עמ 27 לפרוטוקול). כך גם טענה בכתב התביעה (ס' 10). אין מחלוקת שהאם עבדה בעבר ואין גם מחלוקת שמאז הולדת הילדים אינה עובדת.

     עפי' הדין שפורט לעיל אין האשה חייבת לעבוד, אין הבעל רשאי לדרוש ממנה לעבוד, אולם נקבע כבר, שאשה שעבדה וחדלה, או יכולה לעבוד אך אינה עובדת, יביא ביהמ"ש עובדה זו במסגרת שיקוליו. הלכות ביקל, פדן ,ואברהם.

     אמנם לא מצאתי, שלאשה אין אפשרות לעבוד על אף שטענה כי אינה עובדת מאז הולדת הילדים, וכעת משגדלו עם קצת רצון היא יכולה למצוא עבודה מתאימה, ולו במשכורת חלקית, היות והקטינים במסגרות חינוך בשעות הבוקר,יחד עם זאת אין באמור כדי לשנות את חיוב הבעל במזונות הילדים . הייתה לעניין רלוונטיות אילו דנתי במזונות האשה. הואיל ובכך דן ביה"ד לא אדרש לעניין.

72.     מעבר לאמור לא הוכח שלאשה הכנסות או רכוש כדי לקבוע השתתפות כלשהי במזונות הקטינים. נכון שינתנו סעדים לשמירת זכויותיה,על פי תביעתה הרכושית, אך מכאן ועד למימוש יש לעבור כברת דרך נוספת.

סיכומו של דבר

73.     א.     תביעת הפינוי ולסעדים נוספים, שהגישו 4 האחים, נדחיית.

     ב.     למזונות 2 הקטינים ישלם הבעל,האב,בכל 16 בחודש החל מ-16/6/02 סך 3900 ₪
הסכום צמוד למדד המחירים לצרכן אחת ל - 3 חודשים ללא הפרשים רטרואקטיביים בסיס החישוב המדד שפורסם ביום 15/6/02.
בנוסף תקבל האם את קצבת הילדים מאת המוסד לביטוח לאומי וכל הטבה אחרת בגין הילדים .
בנוסף ישא האב בהוצאות רפואיות של הקטינים,שאינן מכוסות ע"י ביטוח הבריאות הממלכתי,כנגד קבלה או חשבונית,מיד עם דרישה.
עד למועד זה חלה ההחלטה למזונות זמניים.

     ג.     לגבי התביעה הרכושית על פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון וסעיף 7,
(1)     אני מורה לבעל ולנתבעים על פי התביעה בתמ"ש ( לרבות החברה והחבר) 9900/97 ליתן לאשה ידיעות אודות החברה,נכסיה,אופן רישומם, דו"חות,מאזנים וכל מידע לגבי החברה ולגבי נכסי הבעל, לרבות מכוניות שע"ש החבר,בתצהירים, ככל שידרוש ב"כ האשה ,לגבי התקופה שמאז נישואי בנה"ז,תוך לא יאוחר מ-60 ימים מעת הדרישה.

(2)     נאסרת על הנתבעים בתמ"ש 9900/97 כל דיספוזיציה,לרבות שעבוד, של נכסי החברה,לרבות מניות,כלי רכב שעל שם החברה וכן כלי רכב שעל שם החבר,ללא הסכמת בא כח האשה,מראש ובכתב.

(3)     נאסרת על האחים והאחיות וכן הבעל או מי מטעמם, כל דיספוזיציה ופעולה,לרבות שעבוד ,של הנכס,מגרש ובית ברח' הטיבונים 2 נאות לון (גוש זמני 38060 חלקה 17(בחלק) מגרש 139 במינהל מקרקעי ישראל.) ללא הסכמה מראש ובכתב של ב"כ האשה.

(4)     מיד עם קבלת פסה"ד ידאג ב"כ האשה לרישום הערות על פי פסק הדין אצל רשם החברות, במינהל מקרקעי ישראל ובמשרד הרישוי.

ד.     התובעים בתמש 9901/97 (הם גם חלק מהנתבעים בתמ"ש 9900/97) ישלמו לנתבעת,האשה,שכ"ט עו"ד והוצאות 10,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ.

     החבר והבעל ישלמו לאשה בגין התביעה הרכושית שכ"ט עו"ד והוצאות סך 10,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ.

     הבעל ישלם לאשה הוצאות משפט וש"ט עו"ד בגין תביעת המזונות סך 10,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ.
להסרת ספק מובהר שסה"כ נקבעו לאשה 30,000 ₪ הוצאות בצירוף מ.ע.מ.
     





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. קצבה לילד אוטיסט

  2. גיל ילדים לתשלום קצבת ילדים

  3. הצעת חוק הגדלת קצבאות ילדים

  4. ניכוי קצבת ילדים מדמי מזונות

  5. קצבת ילדים שנולדו מחוץ לשטח ישראל

  6. ניכוי קצבת ילדים ע"י ביטוח לאומי

  7. הפסקת קצבת ילדים עקב יציאה לעבוד בחו''ל

  8. תביעה כנגד החלטת ביטוח לאומי אשר הכירה בזכאות לקצבת ילדים

  9. תקנות הביטוח הלאומי (עיכוב תשלום קיצבת ילדים), תשמ''ג-1983

  10. תקנות הביטוח הלאומי (הפחתת נקודת קיצבה מקיצבת ילדים), תשל''ט-1979

  11. תקנות הביטוח הלאומי (חישוב השכר לענין קיצבת ילדי עובדים), תשכ''ו-1965

  12. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון