ענייני משמורת והסדרי ראייה הם חלק מענייני אפוטרופסות על קטינים. עניינים אלה מוסדרים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962 ונתונים לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה מכוח סעיף 78 לחוק הכשרות וסעיף 1(6)(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה. יחד עם זאת האפוטרופסות ,כענין מענייני המעמד האישי, לא נמחקה מהוראות סימן 51 לדבר המלך במועצתו 1922 ומכוח סעיף 79 לחוק הכשרות יכולים ענייני האפוטרופסות למצוא את עצמם נידונים בבית הדין הדתי. סעיף 79 לחוק הכשרות קובע מפורשות, כי הוא אינו בא להוסיף על סמכויות השיפוט של בתי דין דתיים ולא לגרוע מהן. ללמדך, מקום שקנה בית הדין הדתי סמכות על פי דין לשפוט, בענין מהעניינים שחוק הכשרות דן בהם, תוכר סמכותו להדרש לאותו ענין כאשר "... יראו כל הוראה בחוק זה ... שמדובר בה בבית משפט כאילו מדובר בה בבי"ד דתי". סמכותו של בית הדין הרבני, כבי"ד דתי, להידרש לענייני אפוטרופסות נקנית מכוח שתי הוראות חוק: סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, תשי"ג- 1953. הסמכות על פי סעיף זה היא סמכות מקבילה ונקנית בהסכמת הצדדים. (ר' בג"צ 49/57, כהן נ' כהן ,פ"ד יא 1195 ובג"צ 170/89, רביע נ' בית הדין הרבני , פד"י מג(2), 773). סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים ,תשי"ג- 1953 כענין הכרוך בתביעת גירושין על פי פניית התובע (ר' ביד"מ 1/60, וינטר נ' בארי ,טו 1457; ע"א 811/80, בלום נ' בית הדין הרבני ע"א 680/84 ,שני נ' שני ,ל"ט (2), 444 ורבים אחרים). קנה בית הדין הרבני סמכות לדון בענין מענייני האפוטרופסות בין על פי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים ובין על פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, הופכת סמכותו המקבילה לסמכות יחודית ועל פי סעיף 25 לחוק בית המשפט לענייני משפחה יהא ביהמ"ש לענייני משפחה מנוע לדון באותו ענין כל עוד בית הדין הדתי דן בו. על פי סעיף 24 לחוק הכשרות רשאים הורי הקטין, בנסיבות המפורטות בסעיף זה, להסכים ביניהם על מי תהא האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע - משמורת והסדרי ראייה. הסכם כזה טעון אישור בית המשפט ומכוח סעיף 79 לחוק הכשרות מוסמך גם בית הדין הדתי (הרבני לענייננו) להידרש להסכם כזה במסגרת הסמכות שהוקנתה לו מכוח סעיף 9 ו- 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. משאושר ההסכם דינו לכל ענין -זולת ערעור - כדין החלטת בית משפט/ בית דין. משקנה בית הדין הרבני סמכות לדון בענייני המשמורת והסדרי הראייה מוסמך הוא להמשיך ולהידרש לעניינים אלה כל אימת שמתבקש ביטול או שינוי של ההסדרים שנקבעו בנוגע אליהם. סמכותו זו של בית הדין נתגבשה במסגרת עקרון 'הסמכות הנמשכת' שבא למנוע מצב של ריצה מערכאה אחת לרעותה באותם עניינים בעלי אופי של 'מחלוקת מתמשכת' והנמצאים בסמכות שיפוט מקבילה של ביהמ"ש האזרחי ובית הדין הדתי. סמכות זו של בית הדין לבטל או לשנות את הפסק הינה סמכות טבעית היונקת מהסמכות המקורית שהוקנתה לו בידו והעקרון במסגרתו נתגבשה סמכות זו נובע מחובת הכבוד ההדדי, בין ערכאות שיפוט (ר' ע"א 289/82, דאובה נ' דאובה ,פ"ד לו(4) 625; בג"צ 147/69, זילפרוינד נ' בית הדין הרבני, פד"י כ"ג(1) 727; ע"א 159/82 ,ויזנסקי נ' רידר , פ"ד לו(4) 717 וכן בר"ע (י-מ) 1016/99, אנגלמן נ' אנגלמן (טרם פורסם). סמכות ענייניתהסדרי ראיה