המבקש טען כי תביעתו לבית הדין הרבני הקדימה את תביעת המשיבה לבית המשפט לבית המשפט לענייני משפחה מאחר ולשיטתו כל עת שהמשיבה לא שילמה את האגרה ואף בקשתה לפטור מאגרה טרם נענתה, המצב המשפטי הוא כי אין התביעה תלויה ועומדת עדיין בפני בית המשפט לענייני משפחה. בתקנה 9 (ג') לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות) התשנ"ו - 1995 נקבע כי אגרה שלגביה לא ניתן פטור, תשולם תוך שבעה ימים מהמועד שהודע לבעל הדין על ההחלטה, לא שולמה האגרה ימחק ההליך. להלן החלטה בנושא מרוץ הסמכויות - אי תשלום אגרה: החלטה א. סמכות השיפוט 1. זוהי תביעה למזונות של אם ושלושת בנותיה ילידות התאריכים 18.10.84, 8.12.85, 9.1.90 כנגד הבעל והאב אשר הוגשה לבית המשפט בתאריך 12.8.01, יחד עם שתי תביעות נוספות בענין משמורת הבנות ובעניני רכושם של הצדדים. 2. לטענת המבקש, יש לדחות או למחוק את התביעות על הסף שכן סמכות השיפוט של בית - משפט זה נדחית מפני סמכותו המקבילה של ביה"ד הרבני האזורי בפ"ת. 3. את טענתו דלעיל סומך המבקש על העובדות המוסכמות דלהלן: א. התובענות לביהמ"ש הוגשו כאמור בתאריך 12.8.01. ב. בד בבד עם שלושת התובענות הוגשו ע"י המשיבות שלוש בקשות לפטור מאגרה. (המשיבות מיוצגות ע"י עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי). ג. ביום 16.8.01 החליטה כב' רשמת ביהמ"ש להעביר את שלושת הבקשות לתגובת פמ"מ תוך 7 ימים. ד. תגובת הפרקליטות לא נתקבלה במועד שנקבע. ה. ביום 3.9.01 שילמה המשיבה את האגרות בשלושת התובענות. ו. בין לבין הגיש המבקש בתאריך 23.8.01 לביה"ד הרבני האזורי בפ"ת תביעת גירושין ובה כרך את עניני הרכוש והמזונות. 4. לנוכח כל הדברים דלעיל טוען המבקש כי תביעתו לביה"ד הרבני הקדימה את תביעת המשיבה לביהמ"ש מאחר ולשיטתו כל עת שהמשיבה לא שילמה את האגרה ואף בקשתה לפטור מאגרה טרם נענתה, המצב המשפטי הוא כי אין התביעה תלויה ועומדת עדיין בפני ביהמ"ש. לטענת המבקש המועד הנכון של הגשת התביעות לביהמ"ש לעניין בדיקת "מירוץ הסמכויות בין הערכאות השיפוטיות" הינו התאריך 3.9.01, בו שולמו האגרות ע"י המשיבה, ואילו תביעתו לביה"ד הרבני אשר הוגשה בתאריך 23.8.01 קדמה למועד זה. 5. לא אוכל לקבל טענה זו של המבקש מהנימוקים דלהלן: א. בתקנה 9 (ג') לתקנות ביהמ"ש לעניני משפחה (אגרות) התשנ"ו - 1995 נקבע כי: "אגרה שלגביה לא ניתן פטור, תשולם תוך שבעה ימים מהמועד שהודע לבעל הדין על ההחלטה, לא שולמה האגרה ימחק ההליך". ב. לתובעת לא הודעה מעולם על החלטה שלא לפטרה מתשלום האגרה, כיון שהחלטה שכזו מעולם לא ניתנה, ומכיון שכך לא החלה מעולם ספירת שבעת הימים ממועד ההחלטה. המשיבה בחרה כאמור לשלם את האגרה בתאריך 3.9.01 משלא נתקבלה עד לאותו מועד כל החלטה בבקשתה. יתר על כן, משנקבעו בתקנה נסיבות בהן "ימחק ההליך" ברור כי כל עת שלא ניתנה החלטת מחיקה, מוסיף ההליך המשפטי להיות תלוי ועומד בביהמ"ש. ג. התוצאה הינה לפיכך כי החל בתאריך 12.8.01 תלויות היו בביהמ"ש שלושת התביעות שהוגשו ע"י המשיבות ולפיכך לא יכול היה המבקש לכרוך בתביעת הגירושין שהגיש לביה"ד הרבני בתאריך 23.8.01 את עניני הרכוש והמזונות. ד. הנני קובעת בענין זה כי מועד הגשת התביעות לביהמ"ש ככל הנוגע לבדיקת "מירוץ הסמכויות" הינו יום הגשתן בפועל למזכירות ביהמ"ש ולא היום בו זכו לפטור מאגרה או היום בו שולמה האגרה בגינן. ה. הדברים דלעיל זוכים למשנה חיזוק והצדק לנוכח פסיקתו של כב' ביהמ"ש העליון לפיה זכותו של האזרח לנגישות לבית המשפט הינה "זכות נעלה" העולה אף על זכויות היסוד במובנן הרגיל. "ובלשונו של כב' השופט חשין (ע.א. 733/95, פד"י נא 3 עמ' 577): "זכות הגישה לבית המשפט אין היא זכות יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות - יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות - יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות - היסוד. זכות הגישה לבית המשפט הינה צינור החיים של בית המשפט". בהסתמך על דברים חד-משמעיים אלו של כב' ביהמ"ש העליון יהא זה נכון ביתר שאת לקבוע כי דרכה של המשיבה 1 אל ביהמ"ש לעניני משפחה לא נחסמה בשל חסרון כיס לפרעון האגרה או בשל בקשתה לקבלת פטור, אשר טרם נדונה בעת הגשת תביעת הגירושין, שלא בעטיה של המשיבה. ו. בנסיבות דלעיל איני מייחסת כל רלבנטיות לשאלה אם נקטה המשיבה ב"גילוי נאות" של העובדות אשר הוצגו על ידה במסגרת בקשתה לפטור מאגרה, באשר תביעותיה תלויות היו ועומדות מיום הגשתן במזכירות ביהמ"ש אפילו מסתבר היה (ואיני קובעת כך) כי המשיבה לא נקטה ב"גילוי נאות". ז. משקבעתי כי התביעות בביהמ"ש הקדימו במועד הגשתן את מועד הגשת התביעה לביה"ד הרבני, התיתר הצורך לדון בענין כנות תביעת הגירושין וכנות הכריכות שהמבקש התימר לכרוך בה. הנני קובעת איפוא כי סמכות השיפוט בתביעות מצויה כדין בידי ביהמ"ש לעיניני משפחה. ב. ייצוג הבנות 6. לטענת המבקש מסרבות בנות הצדדים, המשיבות 2, 3, 4, להיות מיוצגות ע"י אמן המשיבה 1, בתביעת המזונות. לשם הקמת טענה זו צירף המבקש תצהירי התנגדות של הבנות. 7. המשיבה 1, כאמן של הבנות, הינה אפוטרופא טבעית שלהן, וזכותה ואף חובתה מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב - 1962, לדאוג יחד עם המבקש לסיפוק כל צרכי חייהן. 8. פניית המבקש לקבלת "תצהירים" מן הבנות דוחקת את הבנות למצב של קונפליקט העלול לפגוע קשות בנפשן ובמערכת יחסיהן עם שני הוריהן. 9. חשוב מכך לציין כי המציאות שנפרשה בפני בית המשפט היא שהמשיבה מאז ומתמיד היא זו שדאגה לצרכי כל המשפחה כפי שעולה מפיו של המבקש כפי שהעיד בדיון בפני המבקש, העיד כי המבקשת הוציאה סכומים כדלקמן: הוצאות ישראכרט כ - 8,000 ₪ צ'קים כ - 10,000 ₪ ומזומן כ - 3,000 ₪. לא נראה לי כי המבקש התכוון כי סכומים אלה נצרכו לצרכי המשיבה בלבד. 10. מכאן שאני דוחה את בקשתו של המבקש למחוק את הקטינות מכתבי הטענות וחוזרת על החומרה בה אני רואה את עירובן בסכסוכים שבין הוריהן. ג. התביעות הרכושיות לא אוכל להיעתר בשלב מקדמי זה לבקשה לסילוק על הסף של העתירות ההצהרתיות בתביעה הרכושית ולו מהטעם כי זוהי סוגיה משפטית סבוכה וכי ישנה פסיקה שונה וסותרת בנדון, יש לאפשר לתובעת לטעון את טיעוניה ולהוכיח את גרסתה ואין למנוע מן המשיבה את יומה בבית המשפט בנדון. (ראה לענין זה זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שישים עמ' 365). "מבחן התוצאה" של פסה"ד בענין קנובלר-יעקובי (פד"י מ"ט 3 עמ' 529), הותיר את השאלות הנטענות פתוחות לדיון ולפסיקה. עתה הגיעה העת לפסוק מזונות זמניים עבור התובעות. ד. הכנסות המבקש א. אין מחלוקת כי המבקש גובה סך 18,000 $ לחודש מהשכרת המבנים שעל הקרקעות של המשתלה. ב. המשיב נחקר לענין חובות שהוא מחזיר כל חודש בגין הלוואות שונות והודה כי הלוואות אלה מגיעות לכדי כ - 2,700 $ לחודש. ג. מכאן, בשלב זה, נראה כי לכאורה בידי המבקש סכום של 65,000 ₪ לחודש לפני תשלומי מסים. בפועל, עיון בדפי החשבון של החשבון המשותף של שני בני הזוג מצביע אמנם על העברה חודשית ממוצעת של כ - 35,000 ₪ לחודש, לתקופה של שמונה עשר החודשים האחרונים. ה. דמי המזונות הזמניים המבקש בכתב הגנתו מודה בהוצאות בסכום כולל של 6,645 ₪ בנוסף להוצאות אחזקת הבית, ואילו בכתב התביעה נתבע סך של 18,150 ₪, לא כולל מדור. נראה כי המציאות של חיי המשפחה כפי שנפרשה בפניי נעה בין שני קצוות אלה. אמנם המבקש העיד כי בעבר הוציאה המבקשת סכום כולל של 21,000 ₪ לחודש (אשראי צ'קים ומזומן יחדיו), אך בשלב זה אין בפני די נתונים על מנת לפסוק סכומים אלה. לפיכך, אני מחייבת את המבקש במזונות זמניים עבור כל המשיבות בסך 12,000 ₪ לחודש. בנוסף, ימשיך וישא המבקש בכל הוצאות הבית לרבות משכנתא, ארנונה, מים, גז, חשמל, טלפון, פלאפון, ערוצי זהב וביטוח בריאות משלים. לסיכום: א. המבקש ישלם על חשבון התביעה למזונות לידי המשיבה 1 דמי מזונות זמניים בסך של 12,000 ₪ לחודש. בנוסף ישא כאמור בכל הוצאות אחזקת הבית. הסך הנ"ל צמוד למדד הידוע היום, והוא יעודכן אחת לשלושה חודשים, ללא חיוב למפרע. ב. תוקף החיוב הינו מיום הגשת התביעה 12.8.01. דמי המזונות הזמניים ישולמו ביום החמישי לכל חודש החל מיום 5.1.2002. ג. סכומים שהצטברו עבור החודשים אוגוסט - דצמבר 2001 ישולמו ב - 6 תשלומים שווים ורצופים בתאריכים שנקבעו לתשלום המזונות השוטפים ובנוסף להם, בקיזוז סכומים ששילם המבקש לידי המשיבה 1 ע"ח דמי המזונות לאחר התאריך 12.8.01. ד. פיגורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל. ה. קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האם בנוסף למזונות דלעיל. ו. ענין הוצאות הבקשות כולן - יפסק בסיום ההליכים. אי תשלום אגרהכיבוד הדדי בין ערכאותאגרה