להלן פסק דין בנושא מזונות ילדים דרוזים: פסק דין 1. בתאריך 1/5/97 הגישה התובעת בשמה ובשם שני הילדים הקטינים תביעות למזונות ולמשמורת. התובעת טוענת כי הצדדים, שהם בני העדה הדרוזית, ערכו ביניהם הסכם נישואין דתי בתאריך 31/1/86 ולאחר תקופת האירוסין נערך טקס נישואין בתאריך 28/8/88 וכתוצאה מהנישואין הולידו את שני הילדים. עוד טוענת התובעת כי סמוך לפני הגשת התביעה גירש הנתבע את התובעים מן הבית תוך נקיטת איומים ואלימות. (תמש 29280/97, 29281/97) 2. הדיון בביהמ"ש החל בשנת 1997 בבקשות לסעדים זמניים בהפניית הצדדים לועדת סולחה ובתאריך 4/2/98 לאחר מספר דחיות נפסקו מזונות זמניים ומשמורת זמנית. בתאריך 13/7/98 עודכנה החלטה בעניינים הנ"ל. 3. בתאריך 15/3/98 הוגשה תביעתו של אבי הנתבע נגד שני בני הזוג לפינוי ממקרקעין ולפסק דין הצהרתי כי הוא הינו הבעלים היחידים והבלעדי של הדירה. תביעה הוגשה לביהמ"ש השלום בחיפה והועברה לבימ"ש זה (תמש 29282/97). התובעת מצאה לנכון להגיש תביעה שכנגד שהיא תביעה לאכיפת חוזה בטענה שעל פי הדין הדתי הדרוזי חוזה הנישואין מקנה לה זכויות בדירה שנבנתה ע"י בעלה בתקופת האירוסין והושלמה בעת שהצדדים נישאו. 4. בשלב קדם המשפט הביעה התובעת רצון להתגרש, וזה גם הרושם שקיבל הנתבע כפי שהוא הביע זאת בביהמ"ש. בשלב קודם של הדיון התרשמתי כי התובעת דווקא רוצה לשקם את התא המשפחתי. בתאריך 10/6/99 הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה דיונית לוותר על עדים אבל במועד מאוחר יותר חזר בו ב"כ התובעת והתיק נקבע להוכחות. בתאריך 20/2/00 ניתן פסק דין של גירושין בבית הדין הדתי הדרוזי ועליו הוגש ערעור שנדמה שטרם ניתנה בו הכרעה. 5. מטעם התביעה העידו ארבעה עדים ומטעם ההגנה (לרבות אביו של הנתבע שהוא תובע בעצמו) העידו חמישה עדים. 6. תמצית עדות ע.ת. מס' 1 - אמין ג'אבר כיוף: א. בעל תפקיד דתי בעדה הדרוזית. ב. ערך את מסמך תנאי הנישואין ת1/. ג. שמע את הסכמתם של אבי החתן ואבי הכלה להסכם הנישואין והיה נוכח במסירת כסף המוהר ובהחזרתו לאבי החתן עקב ההסכם ביניהם. ד. כתב בת1/ בשורה של "המוהר ומהותו" - "כפי שסוכם בין הצדדים ולא ידע לספר מה סוכם ביניהם מכיוון שההסכם לא היה בנוכחותו ולכן כתב בשורה שלאחר מכן שהמוהר ישולם חלק מוקדם וחלק מאוחר". 7. תמצית עדות ע.ת. מס' 2 - סעד זאהר (עדות ראשית בתצהיר ת2/): א. שימש כמתווך בין הורי הצדדים לצורך הגעה להסכמה משותפת באשר לתנאי הנישואין. ב. התובעת ואביה דרשו כי הנתבע יבנה עבור התובעת בית נפרד באזור מרוחק ממרכז הכפר ודרישה זו היוותה את כל המוהר. ג. הנתבע ואביו מילאו לאחר עריכת טקס ה"עקד" את התנאי ובנו את הבית. ולאחר סיום הבנייה נערך טקס הנישואין והצדדים עברו לגור בבית החדש. ד. בחקירתו הנגדית הסביר העד כי מדובר בהסכם בעל-פה. 8. תמצית עדות ע.ת. מס' 3 - כ.ש.: א. אביה של התובעת. ב. קיבל פנייה באמצעות העד שהעיד לפניו לתת את בתו לאשה לנתבע והיתנה זאת בבניית דירה, ולא הסכים לקבל דירה שקיימת מעל דירתו של אבי הנתבע. ג. לאחר עריכת הסכם הנישואין ("עקד") החלו הנתבע ואביו לבנות את הבית במשך 6-7 חודשים. ד. בעת הטקס קיבל מאבי הנתבע מעטפה עם כסף והחזיר לו אותה תוך הדגשה כי הוא מעוניין בבית ולא בכסף וכך הוסכם. ה. כשהחל הסכסוך עזב הנתבע את הבית והתובעים נשארו לגור בו. ו. בחקירתו הנגדית הקצרה לא שינה העד את גרסתו. 9. תמצית עדות ע.ת. מס' 4 - התובעת (עדות ראשית בתצהיר ת3/): א. חזרה בתצהיר על טענותיה ועל עדותו של אביה. ב. בזמן ה"עקד" עדיין למדה בבית הספר ולאחר מכן עבדה בעמותה ששייכת לדודו של הנתבע במשכורת של 700 ש"ח לחודש ולאחר מספר שנים פוטרה ת4/ה) ג. קיבלה פיצויים בגין תאונת דרכים עבורה ועבור הבת בסך של 20,000 ש"ח. ד. הצדדים לקחו הלוואות בנקאיות לצורך בניית הבית. ה. הבינה כי הדין הדתי קובע שאם אין לה אשם בגרימת הגירושין מגיעה הגירה לה ולילדים באופן מלא, ואם יש לה אשם בכך הרי מגיעה להם מחצית. 10. תמצית עד הגנה מס' 1 - עלי ג'אבר כיוף: א. סייע לנתבע ולאביו בבניית הבית כמומחה בתחום הבנייה ואת הכסף שקיבל העביר כתרומה לשני מקומות בבחינת מתן בסתר. (ת5) ב. בעת הבנייה הצדדים לא היו נשואים. 11. תמצית עדות עד הגנה מס' 2 - סאלח סמי: א. טייח במקצועו הוא ביצע עבור אבי הנתבע עבודות טייח פנים וחוץ בשנים 87 - 88'. ב. חקירתו הנגדית לא זכר כמה כסף קיבל וגם לא הציג קבלות. הוא העריך שקיבל 1,000 ש"ח עד 1,500 ש"ח. הוא לא שמע אבי הנתבע כי הוא עומד לתת את הבית לזוג המתחתן ואז הנתבע לא היה נשוי ולא עמד להתחתן. 12. תמצית עדות ע.ה. מס' 3 - חמדאן יוסף: א. הנדסאי חשמל במקצועו. ב. התבקש ע"י אבי הנתבע לסיים את עבודות החשמל בבית החדש שמישהו אחר החל בהם וקיבל ממנו 1,000 עד 1,500 ש"ח. ג. לא נאמר לו עבור מי הדירה מיועדת אבל הוא ידע שהנתבע עומד להתחתן. ד. בשנת 99' הוציא טופס הזמנה על פי בקשת אבי הנתבע (ת7/). 13. תמצית עדות ע.ה. מס' 4 - אבי הנתבע: א. בנה את הדירה החדשה לבנו סלמן ולבנים האחרים שלו (סה"כ 8 ילדים) בין השנים 86-88'. ב. בנו סלמאן ידע כי הדירה לא בשבילו אלא עבור כל הילדים והדירה רשומה על שמו שלו בלשכת רישום המקרקעין. ג. בחקירתו הנגדית סיפר כי מלבד הדירה שבה הוא מתגורר בעצמו יש לו עוד 4 דירות. ד. הוא אישר כי החל לבנות את הבית עבור בנו סלמאן כאשר ידע כי הוא עומד להתחתן עם התובעת. 14. תמצית עדות ע.ה. מס' 5 - הנתבע: א. עובד בשב"ס. ב. הדירה שנבנתה בשנת 1986 עד 1988 שייכת לאביו ורשומה על שמו. הוא לא משלם לאביו דמי שכירות הוא בעצם גר בדירה על תנאי. ג. ההלוואה שנלקחה היתה לצורך קיום ולא לצורך הדירה. ד. בחקירתו הנגדית אישר כי על אותה חלקה יש שתי דירות וכי הדירה השניה מיועדת לאחיו ווהאב. ה. עוד הוא אישר כי איש מבני משפחתו לא פינה מעולם דירה עבור אח אחר. ו. הוא הכחיש כי התובעת התנתה את הנישואין בקבלת הדירה אך לא ידעה לספר על המו"מ שהיה בין אביה לבין אביו. ז. הוא אישר כי ערך שיפוצים בדירה על פי בקשת התובעת וללא רשות מאביו לרבות שבירת קירות. כן אישר כי חלק מן ההוצאות של השיפוצים ושל תשלום לרשויות שילמה התובעת. ח. הוא אישר כי אביו מסר מעטפת כסף של מוהר לאביה של התובעת וקיבל אותה בחזרה בעת הטקס. 15. מן העדויות שפורטו לעיל עולה כי העדים הרלוונטים מאשרים למעשה את גרסת התביעה, כלומר, כי התובעת ואביה היתנו לנתבע ולאביו תנאי שהנישואין יתבצעו רק אם יתחייבו הנתבע ואביו לבנות בית עבור הזוג הצעיר במקום תשלום מוהר והמוהר שהועבר על פי כללי הטקס הוחזר באותו מעמד שנמסר ורמז על כך מוצאים במסמך הרשמי ת1/. התובעת ואביה העידו את האמת ואילו הנתבע ואביו העידו רק חלק מן האמת ולשאלות הרלוונטיות בנושא זה נתנו תשובות מתחמקות. 16. אין מחלוקת כי הצדדים נישאו בשנת 88' רק לאחר שהושלמה הבנייה של הבית החדש והכל בהתאם להסכם ה"עקד", שאני מקבל שמבחינה רכושית עיקרו היה בניית הבית במקום כסף של מוהר. הדין הדרוזי החל על העניין גם הוא מתאים לגירסת התובעת ולא לגירסת הנתבע. עם פקיעת הנישואין, דהיינו ביום שבו התגרשו הצדדים 20/2/00 (בכפוף למה שהוחלט או יוחלט בערכאת הערעור על פסק הדין של בית הדין הדתי), מתחיל לחול הסדר איזון המשאבים בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג ובהתאם להסדר זה, בהעדר הסכם ממון בין הצדדים, יש להורות על העברת מחצית הזכויות במקרקעין על שמה של התובעת והכוונה לדירה שנמצאת על חלקה 8 בגוש 17158 מאדמות עוספיה. זכויתיה של התובעת במקרקעין נובעות מאותו הסכם, שאמנם לא היה הסכם בכתב אבל אם הנתבע מאביו מתעלמים ממנו הרי הם לוקים בדרגה גבוהה של חוסר תום לב שביהמ"ש אינו לתת לו יד. בעניין זה ראה: ע.א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1), 185. זכויותיה של התובעת נובעות לחלופין מזכויות שביושר שביהמ"ש העליון נתן להן לאחרונה מקום מחודש. בעניין זה ראה: ע.א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' מזל אהרונוב, תק-על 99(3), 632. 17. בעניין משמורת הקטינים לא הובאו כל ראיות מצידו של הנתבע ולכן יש להותיר את ההחלטה הזמנית כפסק דין סופי גם בהסתמך על תזכיר פקיד הסעד מיום 10/1/01. 18. בעניין המזונות הצדדים לא מסרו עדויות ולפיכך מוצא אני לנכון להותיר את ההחלטות הזמניות של המזונות בתוקף של פסק דין סופי, לרבות מנגנון ההצמדה, כאשר תוקף המזונות עבור הקטינים יהיה בתוקף עד הגיע כל אחד מהם לגיל הבגרות ואילו תוקף המזונות עבור האשה יהיה עד יום הגירושין כפוף להחלטת ערכאת הערעור של בית הדין הדתי בעניין זה. 19. לאור האמור לעיל תביעת הפינוי של אבי הנתבע נדחית והתביעה שכנגד שהגישה התובעת מתקבלת. 20. סופו של פסק: א. תביעת המזונות מתקבלת באופן של הפיכת ההחלטות הזמניות לפסק דין סופי כמפורט לעיל. ב. תביעת המשמורת מתקבלת בכפוף להסדרי ביקורים המתבצעים בפועל. ג. תביעת הפינוי של אבי הנתבע נדחית. ד. התביעה שכנגד של התובעת מתקבלת באופן שהיא זכאית להירשם כבעלת הזכויות במחצית הדירה בה היא מתגוררת עם הילדים כמפורט לעיל. ה. אני מחייב את הנתבע ואת אביו ביחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. קטיניםהמגזר הדרוזימזונות ילדיםמזונות