להלן פסק דין בנושא חלוקת כספים ממכירת דירה הירושה: פסק דין ההליך: 1. הסוגיה העומדת בפני, בנסיבותיו של פסק דין זה, וכפי שיפורט בהמשך, היא חלוקת כספי התמורה של הדירה הידועה המצויה ברח' אגרון פתח-תקוה, בין בעלי הזכויות שהם: התובע, הנתבעת, ויורשי המנוחה שהיא בתה של הנתבעת, ואשתו של התובע. (להלן: "התובע", "הנתבעת", "עזבון המנוחה", "הדירה"). 2. המחלוקת בין הצדדים נעוצה בחלקה של הנתבעת האם 14% מכספי התמורה, או 33% מהתמורה? 3. התביעה אשר הוגשה בתמ"ש 81950/97 היא תביעתו של התובע, ואשר על פיה מתבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי, על פיו חלוקת התמורה תהא על פי השקעתו של כל צד ברכישת הדירה דהיינו של הנתבעת (אשר היא חמתו לשעבר) 14% משוויה, ואילו חלקו, וחלקו של עזבון המנוחה, הוא 86% משוויה. 4. הנתבעת הגישה שתי תביעות מטעמה: האחת - בתמש 81952/97 לפירוק שיתוף במקרקעין (ולגבי הדירה קא עסקינן), והשניה - בתמש 81953/97 לתשלום דמי השימוש אשר עושה הנתבע (הוא התובע בתביעה העיקרית ) בחלקה בדירה (לדידה 1/3) מהמועד בו לטענתה היא שוהה בגינו של הנתבע, מחוץ לדירה, מאז יוני 1997 ועד לפינויה של הדירה, ובגובה של 200 דולר ארה"ב לחודש. ואלה הן העובדות הצריכות לענייננו 5. התובע ואשתו המנוחה נישאו זל"ז בשנת 1990, לשניהם היו אלה נישואין שניים, והם משתייכים לעדה האתיופית. 6. בעת נישואיה לתובע, היו למנוחה שני ילדים מנישואיה הקודמים, ולה ולתובע במהלך נישואיהם נולדו שני ילדים משותפים, והם עדיין קטינים. 7. הנתבעת, אשר עלתה לישראל מאתיופיה ב"מבצע משה" , אמה של המנוחה, היא כיום בת 86 שנים, חולת סכרת מזה שנים, וזקוקה לעזרה וטיפול. בחודש יוני 1997 עזבה את הדירה והיא נודדת בין בתי ילדיה. (פרט למנוחה, לנתבעת שבעה ילדים נוספים). 8. בחודש אוקטובר 1995, משביקשו התובע ואשתו המנוחה לרכוש דירה במסגרת הזכאויות אשר עמדו לרשותם, והוברר כי גם לנתבעת עומדת זכאות משלה וכי ניתן לאחד את הזכאויות, נרכשה הדירה נשוא הליך זה (בת 5 חדרים). הנתבעת נזקקה לעזרה סיעודית כבר אז, היתה קשורה למנוחה, בתה, והצדדים רכשו את הדירה, מהמוכרים (ראה נספח א' לכתב התביעה - הסכם המכר). 9. מימון הדירה אשר נרכשה מצדדים שלישיים, עמד כולו ורובו על כספי המדינה אשר נתנו בנפרד לתובע ואשתו המנוחה, ולנתבעת, וזאת במסגרת "איחוד זכאויות". 10. מחירה של הדירה עמד על הסך של 145,000 דולר, ובעת הרלוונטית (אוקטובר 1995) למועד עריכת הסכם המכר ובשקלים, על הסך של 434,275 ₪. כספי המימון מטעם בנק טפחות לזכאים ( התובע, המנוחה והנתבעת) כללו מענקים מותנים, והלוואות, ומימנו 98% (!) משווי הדירה. 11. א. התובע והמנוחה קיבלו באותה עת הלוואה בגובה של 365,000 ₪, מתוכה, סך של 34,000 ₪ כהלוואה בהחזר חודשי, והיתרה ובסך של 331,000 ₪ - כמענק מותנה, למשך 15 שנים, ובתנאי שהלווים (התובע והמנוחה) יחזיקו בדירה, או דירה חלופית תחתיה, ברציפות, במהלך 15 שנים. ב. באותם תנאים, קיבלה הנתבעת הלוואה, כזכאית, ובסך של 60,000 ₪, מתוכה סך של 6,000 ₪ כהלוואה בהחזר חודשי, והיתרה, ובסך של 54,000 ₪ כמענק מותנה. ג. המשפחה, ביחד עם הנתבעת, התגוררו בצוותא בדירה. 12. בחודש אפריל 1997, ובאופן פתאומי, נפטרה המנוחה, ועם פטירתה, התעוררו קשיים, התערערו היחסים, ובית המשפט אף נדרש ליתן צו הגנה, להגנת התובע, לאחר שהוגשה בקשתו, כנגד בנה הבגיר של המנוחה, מנישואיה הראשונים (ראה תמש 81950/97). 13. מיד ובסמוך לאחר מכן, התעררו גם היחסים בין התובע לנתבעת, אשר בתה האהובה נפטרה, ילדיה הנוספים התגייסו לסייע בידה, כך שהחלה נודדת בין בתיהם, ברחבי הארץ, ואת הדירה עזבה בחודש יוני 1997. 14. ביום 27.11.97 ניתן צו ירושה אחר המנוחה, כאשר יורשיה בעזבונה (זכויותיה בדירה) הינם: התובע, וארבעת ילדיה, שניים מהם (ילדיה מהתובע) הם קטינים. 15. כאמור, מיד ובסמוך לאחר פטירת המנוחה, "משהתערערו יחסי פנים המשפחה: קם הצורך לפרק את השיתוף כאשר בשלב הזה, התעוררה בעיית היקף הזכויות, לכל אחד מהזכאים, בנסיבות המיוחדות, וכפי שיפורט: 16. יוער, להשלמת פרק עובדתי זה, כי זכויות הנכס טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, והן רשומות בחברה המשכנת "משהב" חברה לשיכון בניין ופיתוח בע"מ (להלן: "משהב" ת/3). 17. אין מחלוקת כי בהסכם מכר הדירה (נספח א') לא היתה כל התייחסות לחלוקת הזכויות שבין הרוכשים (התובע, המנוחה, והנתבעת). התובע עותר כי בית המשפט יקבל את גרסתו ואשר על פיה יש לקבוע כי זכויותיהם של הצדדים תוכרענה על פי "השקעותיהם" (ליתר דיוק: הלוואות המדינה), ואילו לגרסתה של הנתבעת יש להחיל את האמור בסעיף 28 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969, בנסיבות העניין, ועל כן יש לקבוע כי זכויותיה הן 1/3 מסך הזכויות, ולפיכך, מתמורת המכירה, זכותה לקבל 1/3 מהסכום שיתקבל, ובנוסף דמי שימוש ראויים בגין 1/3 מדמי השכירות לו היו מתקבלים, ממועד יציאתה מהדירה (יוני 1997) ועד לקבלת תמורת שליש זכויותיה, לידיה (לגרסתה 200 דולר ארה"ב לחודש). 18. לא ניתן היה להביא את הצדדים לכל פשרה שהיא, והסדר, למרות האסון אשר פקד את המשפחה, כאשר האם נפטרה בפתאומיות, והותירה ילדים קטינים (באותה עת בני 10.5 ו- 5 שנים) כאשר התובע אינו עובד בשל מחלת אסטמה קשה, ומתקיים מקצבת שארים (לאחר פטירת אשתו) והבטחת הכנסה. מנגד, הנתבעת אשר שכלה את בתה האהובה, אליה היתה מאד קשורה (כעולה מעדותה) אינה מוצאת לה פינה שקטה למגורים בבתי ילדיה האחרים (שבעה במספר), ואין לה כל אמצעים , כך שהיא מחד ממתינה לקבלת כספים ממכירת הדירה, אולם מנגד, כבר הבטיחה את כספי התמורה לצעיר ילדיה (ראה עדותה בעמ' 3, מיום 5/11/01) למרות שאינה יכולה להתגורר בביתו, משלדבריה, אשתו, עבורה היא "אשה זרה" (ראה עדותה בעמ' 2, מיום 5/11/01). 19. לסיום פרק זה, החל מיום 7/6/99 ומדי חודש, חויב התובע על-פי החלטתי, לשלם לידי הנתבעת, כדמי שימוש ראויים, סך של 500 ₪ לחודש. טיעוני הצדדים 20. לגרסתו של התובע, המסכים לפירוק השיתוף, יש לחלק את התמורה על פי השקעות הצדדים. כך שהנתבעת תקבל 14% משווי התמורה, ואילו הוא, ביחד עם עזבון אשתו המנוחה, 86% מהתמורה. 21. שווי הדירה בעת רכישתה, ובמועד הרלוונטי (אוקטובר 1995) היה 145,000 דולר ארה"גב ( 434,275 ₪). טרם קבלת ההלוואות והמענקים, הוערכה על ידי הבנק בסך של 438,000 ₪. 22. ההלוואות אשר קיבלו התובע והמנוחה מחד, במסגרת זכאות ראשונית, והנתבעת מאידך, במסגרת זכאות משנית, הביאו לידי כך, שהדירה מומנה ב- 98% מערכה על ידי הבנק, ובמסגרת "איחוד זכאויות" ( של התובע והמנוחה, והנתבעת). 23. חלוקת ההלוואות והמענקים כפי שהתקבלו במסגרת הזכאות הראשית (לתובע ולמנחה) והנתבעת היו כדלקמן: התובע והמנוחה קיבלו הלוואה בגובה של 365,000 ₪, מתוכה הסך של 34,000 ₪ כהלוואה, אשר עם פטירתה של המנוחה סולקה מתוך כספי ביטוח החיים (רכיב נדרש טרם קבלת ההלוואה) והיתרה, ובסך של 331,000 ₪ - מענק מותנה בכך שיחזיקו בדירה עד לאיפוס המענק. עם פטירתה של המנוחה, נכנסו לנעליה, ובתנאים אלה, יורשיה, הם התובע ו- 4 ילדיה (שניים בגירים מנישואיה הראשונים ושניים קטינים מנישואיה לתובע). הנתבעת מנגד, קיבלה הלוואה בסך של 60,000 ₪, אשר מתוכה 9,000 ₪ הם בהחזר חודשי של 40 ₪, מיום קבלת ההלוואה, ועד להשלמת ההחזר, וסך של 54,000 ₪ בתנאי המענק המותנה, ובתנאים, כמפורט מעלה. 24. לגרסתו של התובע, יהיה זה צודק, נכון , ואף למעלה מכך, לחלק את תמורה כספי המכירה ,בתנאי ההלוואה של בנק טפחות, ביחס המתאים לגובה ההלוואות, כך שהנתבעת תקבל 14% מתמורת מכירת הדירה, ואילו התובע ויורשיה של המנוחה, בהתאם לצו הירושה אשר הוצא אחר עזבונה, את היתרה : 86% מהתמורה. כפועל יוצא, הסעד המבוקש על ידו , בתביעתו, כי יוצהר כך שלתובע 43% מכלל הזכויות בדירה,לעזבון אשתו המנוחה: 43% מכלל הזכויות בדירה; בשים לב לצו הירושה אשר הוצא אחר עזבונה מחלקה: 21.5% (ובעקבות האמור, חלקו בדירה 64.5%) ו- 5.375% זכויות לכל אחד מארבעת ילדיה, ולנתבעת 14% מכלל הזכויות בדירה. 25. כאמור, התובע מסכים לפירוק השיתוף בדירה, מאחר וגם אם תתקבל עתירתו, וכך יוצהר, אין באפשרותו לממן את חלקה של הנתבעת (לגרסתו 14% מכלל הזכויות) והוא עותר כי בשל מיעוט אמצעיו, לא ימונה כונס נכסים, לצורך המכירה. 26. לעניין דמי השימוש הראויים, כעתירתה של הנתבעת (כאן) לגרסתו של התובע, משעזבה את הדירה מרצונה, אין לפסוק לה דמי שימוש ראויים בגין התקופה מיוני 1997 ועד לקבלת חלקה, ולחילופין יש לפסוק בגין תקופה זו, על פי החלק היחסי, 14%, ובסך של 280 ₪ לחודש. 27. הנתבעת טוענת, כי בעת שעלתה לישראל מאתיופיה בשנת 1984 במסגרת "מבצע משה", היתה לה דירת עמידר, בתה המנוחה התגוררה עמה יחד עם שני ילדיה (מנישואיה הראשונים) טרם נישאה לתובע. 28. לאחר שנישאה בתה המנוחה לתובע, משביקשו הם לרכוש דירה מרווחת יותר, והנתבעת ביקשה להתגורר עם בתה המנוחה, הרי התאפשר להם עקב איחוד הזכאויות לרכוש את הדירה, נשוא המחלוקת בפסק דין זה וככל שהדבר נוגע לאופן חלוקת התמורה. 29. אין מחלוקת כאמור, בין הצדדים, כי לאחר פטירת המנוחה, החיים המשותפים של התובע ביחד עם הנתבעת, בדירה, הפכו לבלתי אפשריים, כך שהנתבעת עתרה לפירוק השיתוף, אולם לגרסתה עומדת לזכותה החזקה הקבועה בסעיף 28 לחוק המקרקעין, ואותה חזקה כי "חלקיהם של כל אחד מהשותפים במקרקעין חזקה שהם שווים". ולפיכך, ובעת חלוקת התמורה, יש להעמיד לזכותה 1/3 מהתמורה אשר תתקבל ממכירת הדירה, לא זו, אף כי הנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי התובע, כאשר לטענתה, היה על התובע לשכנע את בית המשפט, כי כוונת הצדדים היתה מלכתחילה, כי רישום הזכויות ישקף את השקעות כל אחד מהם, ומשלא הרים התובע נטל זה, הרי שעל החזקה שבחוק - לעמוד. 30. הנתבעת מבססת את הוכחת הרישום כאמור בת/1, מכתב מטעם החברה המשכנת משהב לצדדים, ומיום 9.1.99 אשר בכותרתה נכתב: "לכבוד נגיטה נטרצ'י - 1/3 (הנתבעת - ט .ס.) ו.ב.ב - 1/3 (המנוחה - ט .ס.) ו.מ(אלקו) - 1/3 (התובע - ט.ס.)" . . . 31. לגרסתה של הנתבעת, נפגעו זכויותיה בכך שויתרה על זכויותיה בדירת עמידר, קודם המעבר לדירה יחד עם חתנה ובתה המנוחה, ועל כן גם מן הטעם הזה, שכיום ולאור הנסיבות הטרגיות, משאין לה קורת גג, יש לפסוק כי חלקה בדירה הוא 1/3 באם תתקבל גרסתו של התובע, וינתן לה הסך של 14% משווי התמורה, תוותר עם סכום זעום, וללא יכולת לדאוג לעצמה, באחרית ימיה, ולו לחדרון. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי "ההפרש" שבין ה- 14% ל- 33% (חלקה לגרסתה) ניתן לה במתנה על ידי בתה וחתנה, מתנה אשר הושלמה, ועל כן לא ניתנת היא לביטול. 32. לגרסתה של הנתבעת העותרת לפירוק השיתוף, יש למנות כונס נכסים לצורך ביצוע המכירה, לאור מערכת היחסים העכורה בין הצדדים, ועוד היא עותרת כי חלקה בגין דמי שימוש ראויים, ישולם לה על בסיס של 33% מדמי השכירות חודשיים מוסכמים בגובה של 500 דולר ארה"ב, מיוני 1999 , ועד לקבלת תמורת מכירת הדירה, על פיה חלקה (לגרסתה 33% ) לידיה. הראיות 33. בנסיבות העניין, משכספי רכישת הדירה הם של המדינה, ולא ממקורות מי מהצדדים, ובתנאי הלוואות הספציפיים, הרי שעדותו של מר פלצ'ר, ראש צוות אשראי בבנק טפחות מטעם המלווה (בנק טפחות) היא עדות משמעותית לצורך ההכרעה, בהצטרף למסמכים (ת/1 עד ת/3 כולל) ולעדותו של עו"ד לזר - אשר ערך את הסכם המכר (נספח א' לכתב התביעה) החוק, והדין. 34. עדותו של מר פלצ'ר, ראש מחלקת דווח אשראי בבנק טפחות נשמעה ביום 1.6.00: * ממסמכי התיק שעל שמם של הצדדים, והמנוחה, עולה כי מדובר בשתי משכנתאות נפרדות אשר ניתנו לתובע, למנוחה, ולנתבעת בקשר לנכס מקרקעין אחד - הדירה. * המענק אשר הוענק לתובע ולאשתו (המנוחה) עמד על 331,000 ₪. מענק זה מופחת במהלך 15 שנה, בהדרגה , ובתנאי שהוא משמש לדירה. באם למשל נמכרת הדירה מכל סיבה שהיא, ולא נרכשת תחתיה דירה חלופית, יש להחזיר את המענק. כך ובאותם תנאים ניתנה הלוואת המענק בגובה של 54,000 ₪ לנתבעת, ובאותו מועד. * איחוד המענקים היווה 98% משווי הדירה (באוקטובר 97). * עם פטירתה של המנוחה, כוסה רכיב ההלוואה החודשית על ידי חברת הביטוח, ובמועד חקירת העד, עמד המענק על הסך של 354,000 ₪ לחובתו של התובע, לו הדירה היתה נמכרת, ולא היתה נרכשת אחרת , תחתיה. * יתרת ההלוואת המענק, וההלוואה ובהחזרים של 40 ₪ לחודש לחובת הנתבעת עמדה באותה עת, על הסך של 63,877 ₪. * דהיינו: הדירה משועבדת לטובת בנק טפחות בשווי של כ- 418,000 ₪. * האפשרויות העומדות למימוש, ועל פי עדות העד (עמ' 21 לפר') נכס חלופי על שמו של הלווה, בגובה הלוואת המענק, או שיעבוד כספי הלוואה בתוספת 10% לכספי המענקים. ובתוספת מעדותו של מר פלצ'ר מיום 5.11.01: * לעניין איחוד הזכאויות בין צדדים קרובים (כמו בענייננו) לגבי נכס אחד (כמו בענייננו) : בד"כ הזוג הצעיר יקבל את סכום המענק הגבוה (בענייננו: התובע והמנוחה) וההורה את הזכאות המשנית, בסכום נמוך יותר (הנתבעת). * באם יפורק השיתוף בנכס, עומדת לבעלי ההלוואות בהתאמה, הזכות להחזיר את סכום המענק כערכו באותו מועד, או לחילופין יופקד סך התמורה וממכירת הנכס, בהפרדה (התובע, הנתבעת) עם המשך תנאי המענק, באם ירכש נכס חלופי, אולם זאת, בתוך שנה. * על פי עדותו של עו"ד לזר, הדירה נרשמה בחברה המשכנת, חברת משהב. הוצג על ידו ת/3, מיום 31.12.95 טופס כתב העברת זכויות מהמוכרים לקונים, בחתימתם, ללא ציון החלק בזכויות של מי מהצדדים (הקונים) והעד הציג את ת/4 - מיום 21.4.96 הודעת חברת משהב על רישום העברת הזכויות , ללא ציון החלק בזכויות על שמם של מי מהצדדים. 35. הנתבעת הציגה את ת/1 אשר נשלח מטעם החברה המשכנת במהלך ניהול התובענות, ואשר כאמור בכותרת המכתב, ממוען לכל אחד מהצדדים ובכתב יד, צוין החלק 1/3, כאשר מכתב כזה אינו משקף את אופן הרישום בחברה, לאור שצויין בת/3, ובת/4 במועד העברת הזכויות, שם לא היתה כל התיחסות לחלקו של כל צד, בזכויות. 36. מתוך חקירת התובע והנתבעת (של הנתבעת באמצעות מתורגמן) ניתן היה להתרשם מכוונותיהם המקוריות, בעת שהמנוחה היתה בחיים, וכי אז הייתה כוונה להתגורר ביחד, מבלי לייחס כל חשיבות לאופן רישום הזכויות בפועל, בפרט שכאמור, 98% משווי הדירה מומן על ידי המדינה, ובהתאם לתנאי ההלוואות והמענקים, בהתאמה. דיון 37. על פי תנאי המענקים אשר נתנו לתובע ולנתבעת מטעם המדינה, וכפי שהונחו בפני בית המשפט, וכעולה מעדותו של העד מר פלצ'ר, כי, על מנת שכל צד לא יחוייב בהחזר מלוא שווי המענק (התובע ועזבון המנוחה 86%) והכל מתוך הסך של כ - 400,000 ₪, על כל אחד מהצדדים לרכוש דירה חלופית, בכספי התמורה אשר יתקבלו ממכירת דירה זו. 38. זכויות הדירה על שמם של התובע והנתבעת רשומות בחברת משהב, היא החברה המשכנת, ולא בלשכת רשום המקרקעין, על בסיס, ועל סמך חוזה המכר משנת 1993 (נספח א' לכתב התביעה) אשר נערך בין הקונים למוכרים. כמו כן, בכתב העברת הזכויות מהמוכרים לקונים, אשר דווח על ידי עו"ד לזר לחברה המשכנת ("משהב") ומ - 31.12.95, גם שם לא פורטו חלקיהם היחסיים של התובע, המנוחה ונתבעת, בדירה. נשאלת השאלה, האם בנסיבות עניינו, יש להחיל את האמור בסעיף 28 (א) לחוק המקרקעין, אשר נוסחו: "חלקיהם של כל אחד מהשותפים במקרקעין, הזקה שהם שווים". נראה בעיני, כי אין להחיל במקרה דנן את חוק המקרקעין. מאחר ובמצב "הזכויות" דנן, טרם הוקנו למי מהצדדים הזכויות, משטרם בוצע רישום המקרקעין "וזכויותיהם" הרשומות אצל החברה המשכנת, אשר היקפם ב - 98% משווי הנכס, מקורו במענקים מטעם המדינה, ומשטרם, חלפו 15 שנים, אשר בסופם, באם יעמדו הצדדים בתנאי המענקים ויהפכו לבעלי הזכות, רק אז, ולאחר רישום הזכויות כדין, יהיו לבעלי הזכויות, לפיכך, בעת הזו, וכיום, יש להחיל את חוק המטלטלין התשל"א 1971, ולא את חוק המקרקעין אליו כיוונו שני הצדדים את טיעוניהם. 39. בענייננו, יש להחיל את האמור בסעיף 9 (ב) וסעיף 10 (ב) לחוק, המטלטלין: סעיף 9 (ב) לחוק: "חלקיהם של כל אחד מהשותפים במיטלטלין, חזקה שהם שווים…" סעיף 10 (ב) לחוק: "פירוק השיתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים, ובאין הסכם - על פי צו בית המשפט, ורשאי בית המשפט לצוות על חלוקת המיטלטלין בעין, או על מכירתם וחלוקת הפדיון, או על דרך אחרת של פירוק השיתוף הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין". 40. מה יהיה צודק בעניננו? בעניננו, אני סבורה, לאחר שבחנתי את העובדות כפי שהביאו אותן הצדדים בפני, הראיות, ההסדר המיוחד בעניינם של הצדדים (כספי מענקים מטעם המדינה) העובדה, כי רק בהתקיים תנאי המענק המיוחדים (עבור 15 שנים ממועד קבלת המענקים) והעובדה, כי בשל הנסיבות הטרגיות (פטירתה בטרם עת של המנוחה) פרץ הסכסוך במשפחה, ומשטרם גובשו זכויות לצדדים, כמוגדר בחוק המקרקעין, הרי יש לאזן בין זכויות הצדדים, ככל שניתן. לא הייתי שמה את הדגש וכפי שהצדדים ניהלו את ההליך בפני, על הקביעה מה זכויותיו של כל צד, האם כפי שטענה הנתבעת, כי הן רשומות 1/3 לכל אחד (לרבות ע"ש המנוחה) בחברה המשכנת, תוך הסתמכותה על מזכר רשום בחלקו בכתב יד, או כפי שטוען התובע כי כוונת הצדדים במועד רכישת הדירה, היתה, כי לכל צד זכויות על-פי מקורות ההשקעה מטעמו, וזאת, מהטעמים המצטברים: 40.1 לצדדים איחדו זכויות מטעם המדינה, בהיותם עולים מאתיופיה, חסרי אמצעים, ואשר במועד רכישת הדירה, הוחזרה דירת עמידר אשר בה התגוררו המנוחה, הנתבעת (אמה) ושני ילדי המנוחה מנישואיה הראשונים. 40.2 במועד רכישת הדירה, (הרשומה עד היום אצל החברה המשכנת משהב) נערך הסכם סטנדרטי על ידי עו"ד לזר, אשר ערך מספר רב של חוזים כגון חוזה רכישה זה, לטובת אתיופים, כך שניתן יהיה לקבל באמצעות חוזה כגון זה, את מירב המענקים והזכויות מטעם המדינה. במועד עריכת ההסכם, ועל-פי עדותו של עו"ד לזר, לא נאמר על ידי מי מהצדדים, כיצד יש לרשום ובאיזה חלקים, את זכויותיו של כל צד, למטרת רישום שמות הצדדים כ"קונים". לשני הצדדים הוענקו מענקים, והלוואות, מטעם המדינה, במירב, ועל כן הדגש היה רישומם של כל הצדדים (התובע, המנוחה, הנתבעת) בהסכם המכר, כקונים. 40.3 כעולה, בנסיבות אשר נוצרו, אין מנוס ממכירת הדירה וחלוקת תמורתה בין הנתבעת והתובע. 40.4 כל עוד היתה המנוחה בין החיים, נראה כי לאור הקשר בינה לבין הנתבעת (אמה) היו הצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת, ללא התייחסות לחלקו המסוים של כל צד בזכויות. אולם, משנפטרה המנוחה טרם זמנה, והיחסים בתוך המשפחה המורכבת התערערו, תוך יצירת מחנות והפעלת לחצים על הנתבעת לקבלת כספים מהתובע כגון "זכויותיה" בדירה, ומשזכויות שני הצדדים , כפי שפרטתי בשלב זה, אינם שלהם, הרי לא ניתן בענייננו להחיל את ההוראות המוכרות, והקבועות, בדין. 40.5 מחד, לתובע המחזיק והמגדל את ילדיו הקטינים, ואשר הכנסותיו גם הן מטעם המוסד לביטוח לאומי, יש לדאוג לקורת גג, מתוך הראיות אשר הובאו ועל פי כתבי טענותיו, יש בכוונתו לרכוש דירה חלופית, ועל מנת שלא יזקק להחזיר את כספי המענק למדינה, ובכך יוותרו הקטינים ללא קורת גג. מנגד, גם לנתבעת ובפרט בגילה, יש לדאוג לקורת גג, אולם, בעניינה, כעולה מהראיות והחקירות, אין לה אמצעים העומדים לרשותה, כדי לרכוש דירה חלופית. כך יקרה, שבסכום אשר יוותר בידיה לאחר החזרת חלקה במענק, יהיה זה סכום זעום, ללא הבדל משמעותי אם יקבע חלקה 33% מתוך התמורה, או 14% ממנה. כפי שעלה מתוך הראית והחקירות, הנתבעת בגילה, (כבת 68 שנים), ובמצבה, וכפי שהעידה, תתגורר אצל אחד משבעת ילדיה, ואת כספי התמורה יש בדעתה לתת בכל מקרה, לצעיר ילדיה. (ראה ס' 18 לפסק-הדין). 41. בענייננו, בבחינת הצדק היחסי, נראה בעיני כי יש להורות על חלוקת התמורה, לאחר מכירת הדירה, על פי חלקם היחסי של הצדדים, בקבלת המענקים מטעם המדינה. והרי, כפי שפורט, לא לתובע ולא לנתבעת זכויות ממשיות במקרקעין, כיום, ובטרם עברו 15 שנה, מאז קבלו את כספי המענקים לידיהם, ובהתאמה. 42. אני סבורה כי בענייננו, יש למנות את באות כוחן של הצדדים ככונסות נכסים, אשר במסגרת תפקודן גם תבואנה בהסדרים, בין השאר עם בנק טפחות, לעניין הצורך בהחזר המענק מטעם הנתבעת, בנסיבות ענייננו. 43. כמו כן, ועל פי האמור בסעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה-1995, יש בדעתי לאפשר לכל אחד מהצדדים לפנות באמצעות כונסות הנכסים, לבית-המשפט, עד להשלמת המכירה, וחלוקת התמורה בין הצדדים, ובמסגרת פיקוחו של בית-המשפט על פירוק השיתוף. 44. הנתבעת תהא זכאית לדמי שכירות ראויים, על פי חלקה, וכפי שנפסק: (14% מתמורת המכירה, כאשר הסכום הקובע לחישוב דמי השכירות הינו: 500 דולר ארה"ב), וכפי שהוסכם ע"י ב"כ הצדדים וזאת ועל פי השער היציג ביום התשלום, החל מיוני 1999 ועד לקבלת תמורת המכירה, על פי חלקה, לידיה. אני מורה לכונסות הנכסים במסגרת מינויין, להעביר לנתבעת את חלקה בגין דמי השכירות (לרבות חוב העבר) מתוך חלקו של התובע מתמורת המכירה. 45. סוף דבר ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בדירה הידועה כחלקה 71 בגוש 6324, הנמצאת ברח' אגרון 14/2 פתח-תקוה. באות כוחן של הצדדים עוה"ד א. דולב וו. אפרת מתמנות בזאת ככונסות נכסים מטעם בית-המשפט לצורך ביצוע המכירה, כאשר ניתנת להן הרשות לפנות במשותף לבית-המשפט, לצורך קבלת הוראות, במידה ויקום הצורך. בנוסף, מומלץ לכונסות, לפנות לבנק טפחות, לבדיקת תנאי הזכאויות, לכשתימכר הדירה, ותושלם העברת התמורה. 3. הסכם המכר, יאושר בבית-משפט זה. 4. תמורת המכירה תחולק כך, שהתובע יקבל 43% מהתמורה, עזבון המנוחה 43% מהתמורה, והנתבעת 14% מהתמורה. 5. מתוך חלקו של התובע, תעברנה הכונסות לנתבעת (קודם לחלוקת התמורה למי מהצדדים) את דמי השכירות הראויים, החל מיוני 1999 ועד למועד קבלת תמורת המכירה לידי הנתבעת, בגובה של 70 דולר ארה"ב לחודש (לפי: 14% מתוך הסך המוסכם של 500 דולר) על פי השער היציג הידוע ביום התשלום. 6. בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צוו להוצאות. מכירת דירהירושהחלוקת כספיםמקרקעין