בית המשפט ציין כי בנסיבות אלו לא צריך לתת לאחד הצדדים להתחמק מהתחייבות חוזית רק בטענה שהסכם הממון לא אושר בבית המשפט. הצדדים דנן החלו בביצוע התחייבויותיהם על פי החוזה ולא המתינו לפקיעת הנישואין, ולכן צריך לקבוע שדיני החוזים הרגילים חלים על ההסכם ולא לדקדק בתחולת חוק יחסי ממון. להלן פסק דין בנושא הסכם ממון שלא אושר בבית המשפט: פסק דין 1. בתאריך 18.10.00 ניתן על ידי פסק דין בתביעות הקודמות של התובע ובתביעת מזונות שהוגשה נגדו ע"י ילדיו באמצעות אמם (הנתבעת). בתום פסק הדין, שניתן על דרך הפשרה לפי הוראת סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], קבעתי כי ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 16.6.92 אינו "הסכם ממון" כמשמעו בחוק והשאלה שנותרת פתוחה היא האם יש לאשה "זכויות שביושר", כאשר עניין זה צריך להבדק בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. 2. ואמנם הוגשה תביעה מסוג זה ע"י התובע ביום 8.1.01 וזוהי התביעה הנוכחית. לטענת התובע הנתבעת אינה זכאית לזכויות בשעור העולה על 10% בבית במושב חיבת ציון ללא כל זכות במשק, ואילו הנתבעת טוענת כי היא זכאית לזכויות בשעור 40% מערך הבית ללא משק. 3. בקדם המשפט שהחל ביום 18.5.01 מונה בהסכמת ב"כ הצדדים שמאי המקרקעין יצחק סיון, שמסר חוו"ד נושאת תאריך 26.9.01. אין מחלוקת כי הזכויות בנחלה כולה רשומות במנהל מקרקעי ישראל על שם התובע בכפוף להתחייבויות לרשום שתי משכנתאות. הצדדים הציגו שתי גירסאות והשמאי העריך את המקרקעין על פי שתי השיטות. לגרסת התובע (שווי בית ללא קרקע) העריך השמאי את הנכס בסך 100,000 דולר. לגרסת הנתבעת (שווי הבית והשטח מסביבו) העריך השמאי את הנכס בסך 300,000 דולר. 4. ביום שנקבע לשמיעת ההוכחות, 29.10.01, הצהירו ב"כ הצדדים כי המחלוקת משפטית וכי ביהמ"ש צריך להכריע בה לאחר שיגישו סיכומי טענות בכתב בצירוף מסמכים, וכך עשו. ב"כ התובע מצא לנכון גם להגיש סיכומי תשובה. 5. תמצית טענות ב"כ התובע: א. הצדדים חיו בין השנים 1993-1999 כ"ידועים בציבור" בבית המגורים במושב חיבת ציון. ב. התובע הוא בעל הזכויות הרשום במשק ובבית המגורים השייך לנחלה. ג. המשק נרכש עבור התובע ע"י הוריו בהיותו קטין והבית נבנה על ידי התובע ואשתו לשעבר בשנת 1984. ד. ההסכם בין הצדדים מדבר בעד הצמו, ואינו מהווה "הסכם ממון". ה. על פי ההסכם והנסיבות שהביאו לכריתתו זכאית הנתבעת לקבל לכל היותר 40% מהזכויות בבית, להבדיל מהחלקה כולה לרבות המשק, מן הזכויות שהיו של התובע במועד ההתחייבות. ו. לפיכך זכאית הנתבעת לקבל 20,000 דולר ולחלופין לכל היותר 40,000 דולר. 6. תמצית טענות ב"כ הנתבעת: א. סעיף 5 להסכם מיום 16.6.92 מדבר בעד עצמו ושם מדובר על 40% משווי הבית ללא המשק. ב. ההסכם הוא בעל תוקף מחייב, דהיינו הנתבעת זכאית לשווי 40% מהחלקה עליה בנוי הבית כולל השטח מסביב בהתאם להערכת השמאי. ג. מבוקש לעכב את המכירה עד להבטחת מדורם של הקטינים. 7. דיון: איש מן הצדדים אינו מכחיש כיום כי חתם על ההסכם מיום 16.6.92. ההסכם כתוב בכתב יד וכנראה שלא נוסח ע"י עו"ד. נראה כי טענות הנתבעת לזיוף חתימה - נזנחה לאור חוו"ד של מומחה משותף. קבעתי בפסק דיני הקודם כי ההסכם אינו "הסכם ממון" כמשמעו בחוק יחסי ממון בין בני זוג, אך אין בכך כדי לשלול ממנו את תוקפו כהסכם בין צדדים שהוא הסכם מחייב. 8. בפסק דין בתמ"ש 53930/97 א.ל. נ' ו.ל., דינים-משפחה, א', 599, כתבתי כדלקמן: "השאלה הראשונה הנשאלת היא מה ערכו של ההסכם מיום 13.8.95 שלא אושר כ"הסכם ממון" בבית המשפט. התשובה היא כי הסכם שכזה, למרות שלא אושר, כ"הסכם ממון" עדיין מהווה הסכם מחייב בין הצדדים, גם אם לא ניתן לפעול על פיו בעניין חלוקת הרכוש עם פקיעת הנישואין, במקרה זה מיום התרת הנישואין. בע"א 169/83 שרעבי נ' שרעבי פ"ד לט(3) 776, מבחינה המשנה לנשיא בין פורת בין הסכם ממון להסכם רגיל וקובעת בעניין זה: אין ספק שבמשך שנות נישואין רבות בני הזוג עושים בינם לבין עצמם כל מיני עיסקאות הסדרים והסכמים לגבי פריט זה או אחר של רכושם וספק אם צריך לייחס לכל דבר כזה את המעמד של הסכם ממון במובן החוק.. בחוק ישנה הקפדה לגבי הסכם ממון בין בני הזוג הקובע את היחסים ביניהם ומחייב גם לגבי ה"עתיד": דיברי כבוד השופט בכור, בהסכמת חבריו להרכב, בפסק-דין נציה נ' נציה (להלן פס"ד נציה) ע"א 490/77 פ"ד ל"ב(2) 621, 624. גם לפי השקפתי אין לראות ב"הסכם ממון" את חזות הכל מבחינת יחסי הממון בין בני-זוג, ויש להבדיל הבדל היטב בין "הסכם ממון" - או בהעדרו, המלא או החלקי - בין הפרק השני של החוק המהווה אז את "הסכם הממון" לבין הסכם רגיל, או הענקת מתנה, או עסקה אחרת בין בני הזוג במהלך חיי הנישואין לפי הדין הכללי. "הסכם ממון" חייב להיות דווקא בכתב ולקבל, כתנאי-בלעדיו-אין, את אישורו של בית המשפט כמפורט בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, מה שאין כל בהכרח בהסכם אחר. ... לדעתי לא כלליותו של ההסכם, או היותו מתייחס (למשל) לנכס בודד מני רבים, הוא המבחן הקובע, כי אם התייחסותו לייחסי הרוכש בין בני הזוג למקרה של פקיעת הנישואין או של מות אחד מהם. "בעיקרו של דבר ("הסכם ממון") זהו הסכם הצופה פני עתיד ומגמתו להסדיר את יחסי בני הזוג", ולא סתם "פני העתיד" אלא דווקא למקרה מות או גירושין. ... אם רוצים בני הזוג שנכס מסויים - עיקרי, או טפל, יחיד או אחד מרבים - יחולק ביניהם במקרה של גירושין או ממות בדרך שונה מהקבוע בפרק השני לחוק, פתוחה בפניהם הדרך לעשות "הסכם ממון" לגביו כרצוי להם, וכדי להקנות לו תוקף יש לקבל את אישורו של בית המשפט (או בית הדין) כדת וכדין. סיכומה של השקפתי הוא שהמבחן אם הסכם פלוני בין בני זוג הוא "הסכם ממון" אם לאו טמון במטרתו. אם זו צופה פני איזון משאבים בענייני ממון לעת מוות או גירושין, בפנינו "הסכם ממון" יהיו מימדיו רחבים או צרים. לעומת זאת, אם זו נוגעת ליחסים שוטפים או לעסקה רגילה בין בני-אדם - לאו דווקא בנושא של דיני משפחה, אלא למשל דיני חוזים או קנין, ללא קשר נראה לעין עם איזון משאבים בעת גירושין או מוות... לעניין זה התייחס גם כב' הנשיא שמגר בע"א 1915/91, יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529, 561: אכן, דיני הקניין והחוזים הרגילים הם הקובעים את מצב הזכויות הראשוניות בנכסים ומסדירים את הדינמיקה של העברת זכויות ונכסים בין בני הזוג. רק לאחר שנקבע נכס מסוים שייך לאחד מבני הזוג, הוא חוסה תחת כנפיו של סעיף 4. כך, ייתכן כי דיני הקניין והחוזים יראו כי נכסים מסויימים שייכים לשני בני הזוג, או כי נעשו עיסקה או העברה של נכסים בין בני הזוג. בין השאר, ניתן יהיה ללמוד על כך מהתנהגותם של הצדדים (הדגשה שלי א.ג.). בין בני זוג נוצרים יחסים קניניים דינמים במהלך חיי הנישואין, וכי חוק יחסי ממון אינו מפריע ליחסים אלה להתפתח. יודגש כי אילולא גישה זו היה ההסדר שבחוק חסר, שכן היו מצבים ונכסים שמצב הבעלות בהם לא היה מוסדר. מוסיף על כך כב' השופט טל בעמ' 594: ... על פי סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) חלות הוראותיו, במקרה מתאים, גם על "פעולות משפטיות שאינן חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". מה גם שסעיף 3 בחוק יחסי ממון מייחס כוונה חוזית לבני הזוג. אלטרנטיבית מפנה פרופ' רוזן צבי בספרו הנ"ל, כי יחסי ממון בין בני זוג בעמ' 350-349 לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) הוא סעיף תום הלב. כותב פרופ' רוזן-צבי: "גם דרך משפטית זו אינה נקיה מספקות. בהיעדר חובה לגרום להתקיימותו של הארוע המגבש את זכויות האיזון חיוב המשמש בסיס לתחולת סעיף 31 לחוק מניין? על קושי זה ניתן להתגבר, שכן מכוחו של סעיף 39 עצמו נוצרים סטנדרטים של התנהגות ראויה... נראה לי כי קיומה של חובת האיזון בתום לב ובכך מקובלת מחייבת, לפחות שבין זוג לא ינצל את כוחו... דברים אלה (של השופט טל) מחזקים את דעתי שלא צריך בנסיבות אלו לתת לאחד הצדדים להתחמק מהתחייבות חוזית רק בטענה שהסכם הממון לא אושר בבית המשפט. הצדדים דנן החלו בביצוע התחייבויותיהם על פי החוזה ולא המתינו לפקיעת הנישואין, ולכן צריך לקבוע שדיני החוזים הרגילים חלים על ההסכם ולא לדקדק בתחולת חוק יחסי ממון. כאמור לעיל מתחשבת ההלכה בפסיקה בהתנהגותם של הצדדים, כפי שהדבר קרה במקרה זה, לכן אני קובע שההסכם צריך לחול למרות שלא אושר כחוק". 9. אני חוזר על עמדתי בעניין תקפותה של ההתחייבות. קל וחומר כאשר מדובר על בני זוג שלא נישאו וההסכם ביניהם אינו הסכם ממון. 10. כל שנותר הוא לפרש את ההתחייבות. סעיף ב' 5 להסכם מנוסח כדלקמן: "לעניין בית מגורים - יוערך ע"י שמאי יחולק ביחס הנזכר בסעיף 1 (40% לאילנה ו60%- לניר), אם ע"י מכירה ואם ע"י תשלום אחד מהצדדים. במדיה ומדובר בבית המגורים בחיבת ציון, יוערך עפ"י שוויו ללא המשק, כדוגמת שיכון בנים בכפר". 11. אינני מסכים לגישת התובע כי הכוונה בהסכם לשווי הבית ללא הקרקע שעליה הוא עומד. לא ניתן להתייחס לבית כאל "מחוברים" כמשמעם בבנק המקרקעין, וכל בית בישראל נישום לרבות הקרקע שעליה הוא עומד כאשר היחס הוא בדרך כלל 1/3 לקרקע ו2/3- למחוברים. מאידך גיסא, אין לקבל גם את גירסת הנתבתע לפיה יש להוסיף לשווי הבית גם "מגרש בשיכון בנים", "השלמת מגרש", "משק עזר", "פיתוח צמוד" ו"רווח יזמי". 12. אני קובע כי יש ליטול מתוך גירסת הנתבעת אשר בתוך חוות דעתו של השמאי סיון את סעיפים 1,2,5 ו7-, דהיינו בית המגורים עצמו,המרפסת הפתוחה, החצר הצמודה והסככה. שווי ארבעת פריטים אלה הוא 132,900 דולר. מסכום זה יש "לגזור" 40% ולפיכך שווי הזכויות של הנתבעת הוא סך שווה ערך 53,160 דולר. 13. אני מקבל את התביעה ומורה על פירוק השיתוף בבית בחיבת ציון על ידי מכירה כאשר לתובע יש זכות לרכוש את חלקה של הנתבעת על ידי תשלום סך 53,160 דולר בשקלים לפי השער היציג בעת התשלום. אם לא ינצל התובע את זכותו תוך 6 חודשים מהיום, יימכר הבית לצד ג' ואני מעכב את המכירה למשך שנה מהיום כדי שעד אז יימצא סידור חלוף לקטינים ולנתבעת על פי סעיף 40 א' לחוק המקרקעין. בשל ההסדר הדיוני - אין צו להוצאות משפט. חוזההסכם ממון