בסעיף 12 (1) לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד נאמר כי מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל ענין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד. בית המשפט התרשם מהקטינה כי קיימת בה היכולת לחוות דעה עצמאית בענייניה, אפילו אם דעה זו עומדת בניגוד ובסתירה לעמדת אביה או אמה. מסקנתו הייתה כי יש ליתן משקל ראוי לדעותיה, כמתבקש מגילה וממידת הבגרות שהיא מגלה. ##להלן פסק דין בנושא התחשבות בדעותיהם של קטינים בבית משפט לענייני משפחה:## פסק דין 1. הצדדים לתיק זה הינם בני זוג הנשואים זה לזו כדמו"י מ 1978 ומנישואיהם נולדו להם שני ילדים, הבן - כבן 23 והבת בת ½ 15 ילידת התאריך 1987 (להלן: "הבת"). 2. הצדדים הפרידו מגוריהם בחודש מרץ 2001, כאשר האם והילדים נותרו להתגורר בבית הצדדים ברעננה, ואילו האב שכר דירה למגוריו בהוד השרון, ומחלק את עיתותיו עקב עיסוקיו בין שהות בפראג שבצ'כיה לבין שהות בישראל. 3. הרקע למשבר הסופי בין הצדדים (בהמשך למשברים הממושכים שליוו את חיי נישואיהם), נעוץ בתהליכים נפשיים של הבעל, אשר חשפו בפניו את עובדת היותו הומוסקסואל. האשה אשר הוכתה כפי הנראה בהלם נוכח גילוי עובדה זו, יצאה כנגד הבעל במלחמת חורמה טוטאלית, כאשר במסגרת "מלחמתה" זו עשתה ועושה היא שימוש חסר כל גבולות בבת מבלי לגלות תובנה לנזקים הנפשיים הנגרמים לילדה עקב התנהגותה. 4. בתסקיר שהוגש לביהמ"ש בתאריך 6.5.02 צוין כי רצונו של הבעל לעזוב את הבית התקבל ע"י האשה בכעס רב ובאיומים שבמידה ויעזוב תספר לילדים "על נטיותיו המיניות". עוד צוין בתסקיר כי האם נוהגת להכפיש את דמות האב בפני הבת, ואף משפילה את הבת בנוכחות מוריה וחבריה, תוך הקמת צעקות ושערוריות בהן היא מטיחה בבת כי אביה הינו הומוסקסואל. פקידת הסעד לסדרי דין, הגב' לימור נר גאון, תיארה בתסקיר את שהתרחש בבית האם בעת ביקורה בו כדלהלן: "בביקור שערכתי ב- 12/01 הייתי עדה למריבות קולניות קשות ביותר בין האם ובתה, הטחות והאשמות הדדיות, כאשר האם בנוכחותי מאיימת על הבת שהיה והמצב ימשך והאב ימשיך לשלוט בביתה דרך הקשר שלו עם הבת , תספר לחברותיה של הבת על נטיותיו המיניות של אביה - הבת הגיבה בסערת רגשות ובכי. לאור התנגדותה של האם לקשר של הבת עם האב ניסתה בעבר למנוע בכח את יציאתה של הבת מהבית ונעלה אותה בחדרה. הבת התקשרה לאביה שהזעיק משטרה על מנת "לחלץ" אותה. ארוע זה עורר כעס של האם כלפי הבת והאב וגרם לתחושת חוסר אונים נוכח חוסר יכולתה להגביל/לשלוט על הקשר של הבת עם האב. בארוע נוסף - באסיפת הורים לפני מספר חודשים, לשאלת המורה לגבי האב התפרצה האם בנוכחות הבת בסערת רגשות תוך שהיא מתבטאת בצורה בוטה לגבי תפקודו הלקוי של האב והיותו הומוסקסואל. הבת פרצה בבכי ובצעקות היסטריות שאינה מוכנה שאמה תתקרב לביה"ס". 5. לגבי הקשר של האב עם הבת נאמר בתסקיר כי: "בבדיקת אינטראקציה של האב והבת בביקור בית ב - 12/01 נצפה קשר נעים ביניהם, נראה כי מכבדים זה את זה ומרגישים נוח ביחד. האוירה היתה רגועה ושקטה. התרשמתי כי האב מעורב בחייה ורגיש לצרכיה. האב מודע לקושי ולרגישות של הבת להיותו הומוסקסואל ונמנע מלחשוף אותה לקשר הזוגי החדש שיצר. משתדל לא לקיים שיחות טלפוניות עם בן זוגו בנוכחותה". 6. הבת, ילדה נבונה ורגישה, הביעה למן תחילת הפרשה רצון לחלוקת זמנה בפרקי זמן שווים אצל כל אחד מהוריה, והיה ומצב שכזה אינו אפשרי, מביעה עמדה תקיפה בדבר רצונה להיות במשמורת אצל אביה. דברים אלה מצאו ביטוי הן בתסקיר שהוגש, והן בפגישה שקיימתי עם הבת בלשכתי בתאריך 14.10.02, ושאדון בה בהמשך הדברים. בתסקיר צוין כי הבת "מביעה כעס וביקורת על התנהגות האם כלפיה בנושאים הקשורים לאב, מרגישה שהאם פוגעת בה ואינה מבינה את צרכיה" לגבי הקשר של הבת עם האב נאמר כי הבת: "מביעה רגשות חמים כלפי אביה, נראה כי הקשר עמו חשוב לה, והיא מרגישה נח במחיצתו". 7. ועדת התסקירים שדנה בפרשה התרשמה כי הבת מצויה בקונפליקט חריף ופועלת עפ"י יכולתה להחזיק בשני הוריה. הועדה התרשמה כי לאב יכולת הורית טובה, אולם שהותו התכופה בחו"ל, פוגעת ביכולתו המעשית להתארגנות למשמורת בבת. לגבי האם סיכמה הועדה עמדתה כדלהלן: "לגבי האם התרשמה הועדה כי הינה מתמודדת עם סיטואציה קשה בה עליה להתמודד עם ילדה מתבגרת הקשורה לאביה וחוששת לאבדו. הסמכות ההורית שלה נפגעת לאור מעורבותו הרבה של האב בחיי הילדה. כמו כן הביעה הועדה דאגה נוכח דרכי ההתמודדות של האם עם מצב זה בו היא פוגעת בבת ואף מחבלת בקשר ביניהן. דן שרון, 1999, מציין במאמרו כי "הורה שמחבל בקשר עם ההורה השני מחבל בקשר של עצמו עם ילדו". יחד עם זאת האם הינה הדמות הקבועה בחייה של הבת, אצלה שוהה רוב הזמן. האב מציין כי יש לאם יכולת הורית טובה שבאה לידי ביטוי טרם המשבר. חשוב שהאם תבין את הנזק שנגרם לבת נוכח הכפשת דמותו של האב ותעזר בגורם מקצועי שיסייע בידה לשפר את תפקודה ההורי ותגובותיה לבת". 8. במצב המורכב והסבוך שנוצר בפרשה המליצה לבסוף ועדת התסקירים כי הבת תהיה במשמורת האם תוך קיום סדרי ראיה עם האב. בנוסף המליצה הועדה על הגבלת שיחות הטלפון שבין הבת להוריה, לשיחה אחת ביום בעת היותה בבית ההורה האחר. באשר למסגרת הטיפולית נקבע כי האם חייבת לקבל טיפול פסיכולוגי והדרכה הורית על מנת לשפר יחסיה ותגובותיה לבתה, עליה לדאוג למתן טיפול פסיכולוגי לבת, ועל האב לקבל הדרכה הורית על מנת לסייע לו לממש את הסדרי הראיה כפי שנקבעו. המלצות ועדת התסקירים אומצו ע"י ביהמ"ש בישיבת יום 19.5.02 בלב כבד, ואף האב שוכנע ע"י ביהמ"ש לקבל המלצות אלה. 10. א. בבקשות שונות שהוגשו מאז מתן הצו נדרש ביהמ"ש לקיים דיונים ממושכים עם הצדדים בענין צאתה של הבת לחופשה בחברת אביה בחו"ל, בענין זכותה של הבת לשהות בתקופת חופשת הקיץ ב"סאמר סקול" באנגליה, בענין חלוקת מועדי השהות של הבת בחברת כל אחד מהוריה בחגים ובחופשות בתי הספר, בענין זכאותה של הבת להחזיק בטלפון סלולרי, בענין זכאותה של הבת כי מכשיר הטלפון בחדרה יחובר (לאחר שהאם החליטה על ניתוקו), בענין זכותה של הבת לדבר עם אביה בטלפון מבלי שהאם תלווה את השיחה בקללות וגידופים. במהלך הדיונים בביהמ"ש התגלתה בפני האם כחסרת שליטה עצמית, נוטה להתפרצויות ולהפגנות היסטריות משוללת תובנה ואף מנוכרת לצרכיה הרגשיים של הבת. ב. כדוגמא להתנהלות האם ניתן להביא את הבקשה שהובאה בפני ביהמ"ש בתאריך 29.4.03 בבש"א 1388/03. ערגתה הגדולה ביותר של הבת, כפי שהובאה בפגישתה עמי, היתה ללמוד פיתוח - קול. משרשם האב את הבת לשיעורי פיתוח קול לפני כ- 8 חדשים אצל הגב' רוחמה רז , פנתה האם לטענת האב , שלא נסתרה, אל המורה והודיעה לה כי: (1) האב הינו הומוסקסואל מסוכן, והוא מאמלל את הבת ואת כולם. (2) היא אוסרת על המורה להמשיך ולשתף את הבת בשיעורים לפיתוח קול. (3) היא תתבע את המורה אם תמשיך ללמד את הבת. בנושא זה ניתן צו מניעה זמני האוסר על האם בין היתר לפנות למורה לפיתוח קול בכל דבר וענין, לרבות איומים ו/או הוראות להפסקת השיעורים לפיתוח קול של הבת. 11. בדו"ח פסיכולוגי של הפסיכולוג עמיר ברסקי, שבטיפולו מצויה הבת בהפנית ביהמ"ש ובמימון האב החל מהתאריך 22.5.02 נאמרו בין היתר הדברים דלהלן: "הבת מגיעה לשיחות ברצון ומשתפת פעולה, הבת נערה נבונה ותלמידה מוכשרת מאוד, חברותית, אוהבת לכתוב שירים ומדברת על רצונה להיות זמרת בעתיד. הנושא העיקרי שהעסיק אותה בפגישות הראשונות ומאוד הקשו עליה, היה היחס של אמה אליה, כך שרוב השיחות נסבו סביב מצב קשה זה. לדבריה, "לאמא אין חיים מלבד המלחמה באבא" וחלק גדול מזה עובר דרכי (ציטוט מדבריה של הבת). כדי להתמודד עם הקושי הזה סיגלה לעצמה דרך של התעלמות מדבריה של אמה, מסתגרת בחדרה ורואה הרבה טלויזיה. מצב זה, בעיני, בלתי אפשרי לנערה בגילה, לספוג את כל הכעסים הללו. כשהיא מבטאת דעה אחרת, סופגת איומים מאמה שתלך ותספר בביה"ס, לחברותיה ולמורים על נטיותיו המיניות של אביה, דבר שהבת מתנגדת וחוששת מאוד. מצב זה הוא בלתי נסבל וכנראה אין דרך להשפיע על האם שתפסיק את התנהגותה זו. כשהבת נמצאת אצל אביה, היא מזמינה חברות ובכלל מרגישה חופשיה לדבר ולהתנהג כפי גילה. לאחרונה, האם הוציאה צו עיכוב יציאה מהארץ לבת, דבר שאינו מתיישב עם ההגיון. במעשה זה היא פוגעת ישירות בבת בלי שום קשר למלחמה באב". ובהמשך נאמר באותו דו"ח כי: "מקריאה מדוקדקת של דו"ח הגורמים המקצועיים, עו"ס, פסיכולוג עולה שאלה קשה בקשר למשמורתה של האם. מהדו"ח עולה כי האם מתעמרת נפשית בבת, סוגרת אותה בבית, מתפרצת בביה"ס ועכשיו גם מוציאה נגדה צו עיכוב יציאה מהארץ, מצב זה הוא של התעללות נפשית קשה בנערה ויש להזהיר את האם מהתנהגותה זו ולשקול מחדש את מיקום המשמרות של הבת". 12. נוכח הדברים האמורים היה זה כפי הנראה נכון וראוי להורות כבר בישיבת יום 8.1.03 על העברת המשמורת בבת לאביה, או למצער על חלוקת שהותה של הבת בבית אביה ובבית אמה לשבוע אחד לסירוגין. אלא שבאותה ישיבה עתר ב"כ האם לקיום בדיקת מסוגלות הורית ואף ב"כ האב נתן הסכמתו לקיום בדיקה שכזו, טרם מתן החלטה המשנה את ענין המשמורת. יודגש כי בעת פגישתי עם הבת הביעה היא רצונה לחלק שהותה בחלקים שווים בין שני הוריה וזאת מתוך חרדה קשה כי אמה תאבד לה לחלוטין אם תועבר המשמורת לידי האב. מבין השורות עלה מדבריה כי לולא חרדתה זו אשר טופחה באמירות מפורשות של האם, היתה היא מעדיפה את היותה במשמורת אביה. ב"כ האם טען בפני בית המשפט באותה ישיבה כי נוצר סיכוי לגיבוש הסכם כולל בין הצדדים, וסבור הייתי כי כל הסדר שיושג בין הצדדים בהסכמה עדיף יהיה לבת על פני הסדר שיפסק ויכפה ע"י ביהמ"ש. התקוה שהובילה להחלטה בדבר המתנה נוספת להסדר מוסכם היתה כי הסדרי משמורת וראיה שיקבעו ע"י הצדדים מתוך הסכמה והשלמה, יבוצעו על ידם בדרך שקולה תרבותית והוגנת לרווחתה של הבת. הצדדים הופנו במקביל לבדיקת מסוגלות הורית, בהחלטה מפורטת ביותר, תוך ציפיה כי חוות הדעת בנושא זה תאפשר לבית המשפט להניח את אדני ההחלטה שתתקבל על קרקע מוצקה וברורה יותר. 13. א. מהודעות שהוגשו לביהמ"ש ע"י שני הצדדים בנושאים הקשורים לדמי המזונות הזמניים הסתבר כי האם סיכלה ודחתה את קיום בדיקת המסוגלות ההורית בטענות מטענות שונות , תוך הפרה מפורשת ובלתי מוכחשת של צו ביהמ"ש אשר ניתן לבקשתה. ב. בתאריך 5.2.03 פנתה האם "בבקשה לביטול מינוי מומחה ביהמ"ש" ובה כפרה בין היתר בצורך בקיום בדיקת המסוגלות (שנתבקשה כאמור על ידה). ג. בהחלטתי מיום 10.2.03 החלטתי בבקשה זו כדלהלן: "1. בהחלטתי מיום 08/01/03 נקבע כי הצדדים יופנו לבדיקת מסוגלות הורית במכון וגנר, ואף נקבע מנגנון התשלום מתוך הסכומים המעוקלים שדבר אין להם עם מחייתה השוטפת של המבקשת. 2. בעובדה שעד היום טרם בוצעו הבדיקות, יש משום הפרת צו של ביהמ"ש ע"י המבקשת על כל המשתמע מכך. 3. לנוכח מורכבות מערכת היחסים שבין הקטינה לכל אחד מהוריה, קיים צורך דחוף בביצוע בדיקת המסוגלות, ואין לעכבה בשום אופן. 4. על ב"כ המבקשת לדווח לביהמ"ש תוך 7 ימים לאימתי נקבעה הפגישה הראשונה במכון וגנר לשם התחלת תהליך ההערכה המפורט שנקבע בהחלטת ביהמ"ש". האם התעלמה גם הפעם לחלוטין מהחלטת ביהמ"ש וסיכלה במצח נחושה את אפשרות קיום הבדיקה החיונית. 14. דיון ההוכחות שקבוע היה לתאריך 16.3.03 נדחה על יד המנ"ת עפ"י בקשה מוסכמת שהגישו הצדדים, בה נטען כי הוסכמו כבר "עקרונות פשרה", וכי: "במסגרת הפשרה יש כוונה להסדיר גם את נושא המשמורת והראיה". דיון הוכחות נוסף שקבוע היה לתאריך 25.5.03 נדחה עקב בקשה בהסכמה שהגישו הצדדים, בה נטען כי נושא המשמורת הזמנית בבת הוסדר בין הצדדים בהסכמה וכי הצדדים מבקשים שהות נוספת להשלמת ההסכם הכולל. 15. מהאמור בבש"א 1799/03 שהגישה האם ובבש"א 1754/03 שהגיש האב עולה כי הצדדים הסכימו ביניהם על חלוקת שהות הבת במשך שבוע ימים רצוף לסירוגין בבית כל אחד מהוריה, כפי המלצת ביהמ"ש בישיבת יום 8.1.03 , אולם משהמו"מ הרכושי והכספי לא עלה יפה, חזרה בה האם מהסכמה זו, ודרשה לשוב למסגרת הסדרי הראיה המקוריים שהומלצו בתסקיר. יצוין עוד כי האם הפסיקה באורח חד צדדי את הטיפול הפסיכולוגי שאליו הופנתה ע"י ביהמ"ש, אף כי טיפול זה מומן מתוך סכומי כסף שעוקלו לנתבע, ומבלי שלמימון תהא השלכה על הוצאות מחייתה השוטפות של האם. גם בדיקת המסוגלות ההורית, אמורה הייתה להיות ממומנת בדרך זו וטענותיה של האם במישור זה - הינן תירוצי סרק גרידא. נוכח השתלשלות הדברים המתוארת לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לכל השתהות נוספת בשינוי הסדרי המשמורת והראיה של הקטינה. בתאריך 12/06/03 הוגשה ע"י האב בבש"א 1874/03 בקשה למתן צו אשר יתיר לקטינה לצאת ללימודים בחו"ל בבית הספר לאומנויות בלונדון, ללימודים שעתידים להתחיל בחודש ספטמבר 2003 במימון בני משפחתו של האב. בקשה זו הובאה בפני ע"י מזכירות בית המשפט ביום 24/06/03 (באיחור של 12 יום ממועד הגשתה), ונשלחה לקבלת תגובת האם תוך 10 ימים. במקביל זומנה הקטינה לפגישה נוספת בלשכתי (בתאריך 13.7.03) והפסיכולוג המטפל בה נתבקש לחוות דעתו בעניין יציאתה ללימודים בלונדון. 16. בפגישה הראשונה שקיימתי עם הקטינה בלשכתי סיפרה הילדה כיצד חפצה לערוך מסיבת פיג'מות לילדי כיתתה בבית האב, וכיצד טילפנה האם לכל הורי התלמידים, האחד לאחר משנהו, כדי להסביר להם כי אבי הקטינה הינו הומוסקסואל ואבוי להם אם יאפשרו לילדיהם להשתתף במסיבת הפיג'מות שיזמה הבת. דברים אלה אינם משים מזכרוני ומצטרפים לכל יתר השיקולים שפורטו לעיל, והמובילים למסקנה כי בנסיבות שנוצרו, ועקב המשבר הקשה שחוותה האם, נשללה ממנה המסוגלות ההורית להיות המשמורנית של בתה. התנהגותה של האם מלמדת על חוסר יכולתה ליצור הפרדה בין רגשותיה וצרכיה לבין רגשות וצרכי הקטינה. 17. בפגישה השניה שקוימה עם הבת בלשכתי התרשמתי מהתעצמות תחושת השליטה שלה בחייה ומשמחת חיים ששבה אליה. התרשמות זו עלתה בקנה אחד עם חוות דעת הפסיכולוג בה דווח כי הקטינה: "רכשה הרבה מאד חברים ונעשתה למקובלת מאד בחברת המתבגרים"... כאמור בחוות הדעת, מדובר בנערה נבונה ובוגרת, תלמידה טובה, ובעלת יכולת לפתח דעות ועמדות עצמאיות. בפגישה זו הסתבר לי כי הקטינה חזרה בה מרצונה לנסוע ללימודים באנגליה (בניגוד לרצון ולציפיה שהביעה בפגישה הראשונה), וחששתי שמא הייתה נתונה ללחצים מצד האם לשינוי עמדתה. לאחר שיחה ממושכת עם הקטינה נחה דעתי כי ההחלטה לוותר על הנסיעה ללימודים באנגליה נובעת מבחירה עצמאית לחלוטין של הבת. מסתבר כי התערותה החברתית הינה עמוקה ומאד משמעותית בעיניה ואין היא חפצה לנתק עצמה מחבריה הרבים ומסביבתה. את התנהגותה הבלתי שקולה של האם מקבלת עתה הבת במעין הומור בוגר גם בעת שהיא מתארת מוזרויות של האם (כגון: השלכת תפוזים רקובים על מכונית האב בעת שהוא מגיע לנטילת הבת מבית האם). הקטינה מצאה דרכים להתמודדות עם התנהגות האם, חלקן בדרך של התעלמות וחלקן בדרך של המנעות ממצבי חיכוך. כך לדוגמא נוהגת האם לצעוק בעת שהבת משוחחת בטלפון בנוכחותה: "מי זה, ההומו? את שוב מדברת עם ההומו?" הצעקות מיועדות להשמע ע"י המשוחח בצד השני של קו הטלפון - באופן שיפגע בבת וימנע ממנה את השיחה. הקטינה החליטה לפיכך לנהל בנוכחות האם שיחות טלפוניות רק עם חברים "המודעים לבעיה", ואילו שיחות עם אנשים אחרים מקיימת היא שלא בנוכחות אמה. הבת הדגישה באזני כי האם מנסה להטיל עליה אימה כי אם תיסע לאנגליה לא ידאג לה איש, גם לא אביה, אולם היא מבטלת אמירות ואיומים אלה בחיוך ומסבירה כי דברים אלה לא השפיעו על החלטתה, וכי היא יודעת שאינם נכונים. בשיחה הביעה הבת חשש שמא תתחרט בעתיד על ההחלטה שקיבלה אולם חששה זה אינו חורג מחשש מקובל של כל אדם הניצב בצומת דרכים בחייו. הבת הביעה בפני רצונה להמשיך בהסדר הנוכחי לפיו היא שוהה שבוע בבית אמה ושבוע בבית אביה. נראה כי הסדר זה מקנה לה את תחושת השייכות והקירבה לשני הוריה, כשאין בדעתה לוותר על מי מהם, והיא מוצאת נקודות יתרון בכל אחד מהבתים. בבית אביה - את החרות, הנועם והחום והיכולת לארח את חבריה ובבית אמה - את הקרבה הטופוגרפית לבית ספרה ולמקום מגורי חבריה ואת התחושה כי אין היא מאבדת כליל את אמה ואת סבה וסבתה, הורי אמה שאף אליהם היא קשורה בקשרים שהיא מיחסת להם חשיבות מרובה. 18. א. טרם פגישתי השניה עם הקטינה נוטה הייתי להורות על העברת המשמורת בה לידי אביה, שהינו בעיני המשמורן הטוב יותר, הרציונלי, המסור, האחראי והראוי לבת, כמו כן היה בכוונתי להתיר את נסיעתה לבית הספר לאמנויות בלונדון, שם תוכל לפתח את כישוריה וכשרונותיה הרחק מן הסכסוך הממושך והקשה בין הוריה ובעיקר הרחק מהצקותיה והתנכלויותיה של האם לכל גילוי של רגש ושל קירבה בין הבת לבין אביה. ב. בסעיף 12 (1) לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד נאמרו הדברים דלהלן: "מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל ענין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד". (ההדגשות שלי, י.כ.). הקטינה הינה כבת ½ 15, ולדעת הפסיכולוג המומחה המטפל בה הינה: "נערה נבונה ובוגרת שיש להתחשב בדעתה ולאפשר לה את האופציה שהיא תבחר מבין השתיים. אפשר בהחלט לסמוך עליה בקשר לבחירה". התרשמותי הישירה מהקטינה הינה כי קיימת בה היכולת לחוות דעה עצמאית בענייניה, אפילו אם דעה זו עומדת בניגוד ובסתירה לעמדת אביה או אמה. מסקנתי הינה כי יש ליתן משקל ראוי לדעותיה, כמתבקש מגילה וממידת הבגרות שהיא מגלה. 19. נוכח כל האמור לעיל מוחלט בזאת כדלהלן: א. הבת תהיה במשמורת משותפת של אמה ושל אביה, ותשהה שבוע בבית כל אחד מהם לסירוגין. ב. שינויים והחלפת מועדי שהות בחברת מי מההורים לרגל חופשות, נסיעות לחו"ל, אירועים משפחתיים וכיו"ב יערכו בהסכמת הצדדים, ובהעדר הסכמה תכריע דעתו של הפסיכולוג המטפל בבת, מר עמיר ברסקי. ג. דמי המזונות הזמניים ישארו בעינם. האב רשאי לקזז מדמי המזונות סך של עד 400 ₪ לחודש בגין חוגים ושיעורי עזר בהם נוטלת הבת חלק במימונו, ורשאי כמובן לתרום לבת באופן וולונטרי לכל מטרה הנראית בעיניו ראויה לחינוכה ולרווחתה של הבת. יושם אל לב כי דמי המזונות הזמניים ישארו בעינם אף כי הבת תשהה בבית אמה רק מחצית מהחודש. ד. בנסיבות המיוחדות של עניין זה החלטתי שלא ליתן צו להוצאות, כל צד ישא בהוצאותיו. ה. תואיל מזכירות בית המשפט להעביר פסק דין זה לגורמים הבאים: א. ב"כ שני הצדדים. ב. פקידת הסעד לסדרי דין בעיריית כפר סבא. ג. מר מ. דואני, פקיד הסעד המחוזי לסדרי דין - ת"א. ד. הפסיכולוג מר עמיר - ברסקי. קטיניםבית המשפט לענייני משפחהמסוגלות הורית / יכולת הורית