גירושים בגיל מבוגר

הצדדים העידו ומודים שחיו ברמת חיים גבוהה, רמת חיים זו נשמרה עם בת זוגו הנוכחית של הנתבע, זאת, בעוד התובעת נלחמת על קיומה ועל זכויותיה הבסיסיות.

להלן פסק דין בנושא גירושים בגיל מבוגר:

פסק דין

בפני תביעה למזונות (תמ"ש 12790/95) ותביעה רכושית לפסק דין הצהרתי (ה.פ. 1899/94, תמש 12792/95 + תמש 12791/95) שהגישה אשה נגד בעלה וכן תביעה לפירוק שיתוף (תמ"ש 12793/95, שהגיש הבעל נגד אשתו. התביעות הוגשו בתחילה לבית המשפט המחוזי והועברו לבית משפט זה. מחמת אובדן התיקים הם שוחזרו בהסכמה.

העובדות:
א.     הצדדים נישאו זה לזו כדמו"י ביום 14/4/72. מנישואין אלה נולדו להם שני ילדים (בעת הגשת התביעות שניהם בגירים). אלה נישואיו השניים של האיש ולו שלושה ילדים מנישואיו הראשונים.
     הצדדים חיו יחדיו עוד קודם הנישואין.

ב.     האשה הפסיקה לעבוד בעבודתה במשרד המשפטים בסמוך למועד הנישואין. את סכום פיצויי הפיטורין שקיבלה הכניסה לקופה המשותפת של הצדדים.

ג.     בעת הנישואין היתה בבעלות האשה דירה ברח'




ד.     הבעל הוא עו"ד ומהנדס במקצועו. בבעלותו משרד --- שפתח בשנת 1974. בשנת 1976 החלה האשה לעבוד עמו. במשך כל שנות עבודתה של האשה במשרד לא קיבלה שכר ולא נצברו לה תנאים סוציאליים כלשהם.

ה.     בבעלות בני הזוג שתי דירות בקרית אונו: האחת בת 5 חדרים ברחוב ---- הידועה כחלקה


ו.     הבעל עזב את דירת מגורי הצדדים המשותפת בקרית אונו (להלן: דירת המגורים") בחודש מרץ 1993 ועבר להתגורר עם אשה אחרת.

ז.      מוסכם על הצדדים כי מועד הקרע בין בני הזוג הוא 1/1/93.

השתלשלות דיונית:
א.     ביום 22/3/94, כשנה לאחר עזיבת הבעל את הבית, הוא הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני. תביעתו נדחתה.

ב.     ביום 14/11/94 הגישה האשה תביעת מזונות ותביעה רכושית, לפיה זכאית היא למחצית מרכושו של האיש.

ג.     ביום 22/3/95, בהסכמת הצדדים, נפסקו בבית המשפט המחוזי בת"א, מזונות זמניים לתובעת בסך 6,000 ₪. מזונות אלה הופחתו במסגרת נסיון פישור בין הצדדים והועמדו באופן זמני ולמשך תקופת הפישור על סך של 4,000 ₪ לחודש. משכשל נסיון הפישור, הועמדו המזונות ביום 18.6.98 על סך של 5,000 ₪.
     

טענות התובעת:
א.     תביעת המזונות
     (א)     האשה העמידה את תביעתה למזונות מיום 14/11/94 על סך של 6,255 ₪ לחודש.

(ב)     הכנסות הבעל מהעסק שבבעלותו עומדות על סך חודשי של 15,000 ₪ נטו (נכון ליום הגשת התביעה). אף הבעל הצהיר כי בשנת 1995 עמדה הכנסתו החודשית הפנויה על סך של 13,500 ₪. (ראה תצהיר הבעל המסומן נ/10 ועדותו מיום 11/2/99)

(ג)     הרווח הנקי של משרד הבעל, לאחר מס, במונחי 12/98, לשנת 1994, מסתכם בסך חודשי של 20,833 ₪ ולשנת 1995 בסך חודשי של 20,000 ₪.

(ד)      טענותיו של הנתבע כי הכנסתו פחתה וכי הוא חי בצמצום נסתרו לאור עדותו ועדות הגב' ברוש. כמו כן תמוהה העובדה כי אדם הטוען לקשיים ולצמצום אינו יודע לפרט את גודל והיקף הוצאותיו (כדבריו בעדותו מיום 11/2/99).

(ה)      הצדדים העידו ומודים שחיו ברמת חיים גבוהה, רמת חיים זו נשמרה עם בת זוגו הנוכחית של הנתבע, הגב' ברוש. זאת, בעוד התובעת נלחמת על קיומה ועל זכויותיה הבסיסיות.

(ו)     סכום המזונות המשולם כיום, 5,000 ₪, הנו חלק קטן מהכנסתו החודשית הפנויה של הבעל ומהסכומים העומדים לרשותו. התובעת זכאית לסכום המזונות על פי תביעתה, דהיינו; 9,250 ₪ ולחלופין סך של 8,600 ₪, כשסכום זה צמוד למדד מיום מתן פסק הדין.

ב.     התביעה הרכושית למתן פסק דין הצהרתי
(א)     הנתבע החל את חייו המשותפים עם התובעת ללא כל רכוש. ביום 27/4/97 הגיש הבעל תצהיר על אודות רכושו (נ/6). על פי תצהיר זה שווי זכויותיו של הבעל נכון למועד הקרע הנו בסך של 464,744 ₪ (הקרן). במסגרת הליך ההוכחות התברר כי במועד הקרע החזיק הנתבע בזכויות וכספים נוספים, אשר נשמטו מתצהירו, אשר מסתכמים בסך של 302,016 ₪ (קרן). זאת, כאמור, בנוסף לסכום שהצהיר עליו הנתבע בתצהיר. שווי הזכויות הגלויות (הקרן), בסה"כ, נכון למועד הקרע עומד על 766,760 ₪. סכום זה בתוספת ריבית והצמדה מגיע לכ- 2,126,019 ₪.

(ב)     יש לדחות את טענותיו של הנתבע בדבר זכויות שיש להוציא מכלל האיזון. כספים אלה התקבלו, לטענתו, מירושה או שהיו קיימים טרם הנישואין. עד למועד הקרע חל שיתוף מלא בין הצדדים. האשה הכניסה לקופה המשותפת זכויות שנצברו לה קודם הנישואין: כלל כספי פיצויי הפיטורין, שקיבלה בגין 10 שנות עבודתה במשרד המשפטים טרם הנישואין, בסך של 5,923 לירות (שווה ערך להיום לסך של כ- 84,000 ₪), הוכנסו לקופה המשותפת של הצדדים ושימשו לצרכיהם המשותפים; תמורת הדירה בירושלים (חלק מכספים אלה הופקדו על ידי הבעל לקופות הגמל לאחר הנישואין וחלק כבר בתקופת החיים המשותפים, קודם הנישואין.     הדירה בירושלים נמכרה ביום 17/10/80 בסך של 215,000 ₪. בסכום זה, בתוספת סיוע של אמה, רכשה האשה את הדירה הגדולה.
     התמורה ששולמה עבור הדירה היתה 260,000 ₪. דירה זו נרשמה במחציתה על שם הנתבע.
מאחר וכספים ורכוש שנצברו לאשה טרם הנישואין הוכנסו על ידה לקופה המשותפת של בני הזוג ולקופה זו הוזרמו במהלך הנישואין כספים ומתנות ממשפחת האשה, יש לדחות את טענות הנתבע להוצאת כספים ספציפיים מהאיזון.

(ג)     לסיכום, שווי זכויותיו ורכושו של הבעל העומד על סך של 2,126,019 ₪ יש להוסיף את שווי מוניטין המשרד שבבעלותו. התובעת תרמה למשרד עצמו ולקחה על עצמה חלק מן המטלות המשפחתיות ובכך אפשרה לנתבע להתפנות לפיתוח עסקיו וצבירת מוניטין. לאור זאת, זכאית היא לחלקה במוניטין המשרד (ראה ה"פ 126/93 אבירם נ' אבירם).
     בחוות דעת מומחה מיום 31/1/99 הוערך מוניטין המשרד במונחים של חודש דצמבר 98' בסך של 700,000 ₪ (ראה נ/23). בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מגיע הסכום לכ- 824,483 ₪.
     חוות דעת זו הסתמכה על בסיס נתונים רחב, הכולל את נתוני מחזור העסק והרווח לשנים 1991-1993, והנתונים הושוו למחזור ולרווח של העסק לשנים 1994-1995. חוות הדעת מבוססת הן על מחזור העסק והן על הרווח שהוא מייצר.
     אין לקבל את חוות הדעת הנגדית מיום 8/10/01, לפיה שווי המוניטין של משרד הנתבע הוא 0 וזאת ממספר סיבות:
1.     היא מתבססת על הטענה שלעסק אין רווחים כלל, למרות שהנתבע הצהיר כי בשנים הרלוונטיות הניב העסק הכנסה פנויה בסך של כ- 19,000 ₪ לחודש.

2.     אין בעובדה כי למשרד המטפל בפטנטים אין לקוחות חוזרים מאום כדי להצביע על כך שאין למשרד מוניטין. די בכך שיש לקוחות חדשים המגיעים בעקבות המלצותיהם של לקוחות ישנים כדי להצביע על מוניטין.

3.     חוות הדעת הנגדית התייחסה לכושרו המקצועי של הנתבע בהיותו בן 65 שנים, למרות שהמועד הרלוונטי הוא מועד הקרע בו היה רק בן 57 ובמלוא כוחו וכושרו המקצועי.

4.     בחקירתו של רו"ח ד. הלדנברג, התברר במפורש שקביעת המוניטין התבססה הן על המחזור והן על הרווח הנקי של העסק, ולא רק על מחזור העסק כאמור בחוו"ד של רו"ח ברוך מלכה.

(ד)     הנתבע רכש ביחד עם חברתו לחיים, הגב' ברוש, דירה ברחוב אהרונוביץ. חלקו של הנתבע ברכישה עומד על 100,000 $. סכום זה נובע מכספים השייכים במחציתם לתובעת והועלמו ממנה על ידי הנתבע (על כך העיד עו"ד רוט בן עמי).
     טענתה של הגב' ברוש כאילו הסכום החסר של 100,000 $ נתקבל מבני משפחתה ,
     נסתרה בעדויות בני משפחתה. על כן, יש להוסיף לכלל הזכויות העומדות לאיזון את הסך של 100,000 $.

ג.     פירוק השיתוף
(א)     את פירוק השיתוף בשתי הדירות יש לעשות כמקשה אחת עם ביצוע האיזון הרכושי כולו כנגד תשלום בפועל של כל הכספים המגיעים לתובעת.

(ב)     אין להוציא את התובעת מדירת המגורים, אשר בה היא מתגוררת מזה 30 שנה. דירה זו נרכשה מלכתחילה מתמורה שהתקבלה ממכירת הדירה בירושלים, שהיתה בבעלותה של התובעת טרם הנישואין.

(ג)     סך כל הזכויות המגיעות לתובעת מסתכם ב- 1,752,432 ₪, כמפורט בסעיפים
44-45 לסיכומי ב"כ התובעים.

טענות הנתבע:
א.     תביעת המזונות
(א)     הנתבע פטור מתשלום מזונות לתובעת משום שלתובעת הכנסה המספקת את כל צרכיה. היא נחשבת כ"מוחלת על מזונותיה".

(ב)     זכותו של הנתבע לקיזוז כנגד פירות נכסי מלוג של האשה, על כן מגיעים לנתבע כספי השבת מזונות זמניים בסך של למעלה מ- 76,000 $.

(ג)     תביעת התובעת נגועה בחוסר תום לב. סכום המזונות הנתבע בסך 8,600 ₪ הנו מופרז. תביעת האשה למזונות לא נסמכה באסמכתאות כלשהן, לא הובאו כל קבלות המעידות על גובה החשבונות השוטפים או ההוצאות בגינן היא תובעת. התובעת אף הסתירה את העובדה כי היא נהנית מהנחה בגובה של 66% ממיסי ארנונה בשל היות הנתבע נכה צה"ל. רכיבי המזונות הנתבעים נופחו, קיימת כפילות ברכיבים ונתבעו סכומים עבור ילדים בגירים, כאמור בסעיף 8.2 לסיכומי הנתבע. הנתבע מעריך את צרכיה האמיתיים של התובעת בכ- 2,500 ₪ לכל היותר.

(ד)     התנהגותה של האשה עוינת מזה 9 שנים. האשה סרבנית גט וזאת על אף המלצת "מכון שינוי" שקבע כי אין סיכוי להמשך החיים המשותפים.
     כמו כן, מסרבת האשה להצעות פשרה ולהליכי גישור וזאת כדי לסחוט כספים מהנתבע ולהמשיך לקבל מזונותיה.

(ה)     לתובעת הכנסות חודשיות קבועות בסך 4,500 ₪, כאמור בסעיף 9.1 לסיכומי הנתבע. בנוסף להכנסות אלה, זכאית היא להכנסות פוטנציאליות, כמפורט בסעיף 9.2 לסיכומי הנתבע, האשה מסרבת לממש את רכושה על מנת שלא להגדיל את הכנסותיה החודשיות ולכן יש לראותה כמי שמחלה לבעל על מזונותיה כאמור בסעיף 9.2 לסיכומי הנתבע.
     הכנסות אלה מספיקות לכיסוי כל צרכיה ואם תממש את הכנסותיה הפוטנציאליות, הכנסותיה אף יגדלו. על כן, אין הנתבע חב בתשלום מזונותיה.

(ו)      לאור סעיף 2 א' לחוק חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 לבעל זכות לקבל לידיו את פירות נכסי המילוג שבבעלות האשה. לאור הלכת חקק, זכאי הוא אף לקזזם מסכום המזונות בהם הוא חב. על כן, במידה ובית המשפט יקבע כי זכאית האשה למזונותיה, הרי שנתונה לנתבע זכות הקיזוז.

(ז)     הנתבע אינו משתכר כנטען בכתב התביעה. מצבו הכלכלי נפגע לאור המצב במשק ולאור גילו. כמו כן נקלע לקשיים כלכליים עקב סכום המזונות הגבוה אותו הוא משלם וחובות שצבר.
     בכל מקרה, אין גובה השתכרותו רלוונטי לשאלת גובה המזונות משום שיש לאשה הכנסה מספקת. לא כל הכנסותיו הפנויות נועדו למימון מזונותיה של האשה ולכן יש להותיר בידו די כספים לכיסוי הוצאותיו האישיות וכלכלתו.

(ח)     הנתבע שילם את כל מזונות האשה. עד היום שולמו מזונות זמניים כמפורט בסעיף 12 לסיכומי הנתבע. לאור סעיף 16 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, יש להשיב לנתבע כספים ששולמו ביתר. הזכות להשבת מזונות זמניים ביתר שרירה וקיימת כמפורט בסעיף 13 לסיכומי הנתבע.

ב.     התביעות הרכושיות
(א)     עתירת התובעת (בה.פ 1899/94) היתה למתן פסק דין הצהרתי לגבי חלקה בזכויות הצבורות על שם הבעל. על כן, לא ניתן לערוך חישובי "איזון משאבים" כפי שעשה ב"כ התובעת. חישובי שווי אלה יערכו לאחר מתן פסק הדין, ולשם כך יש למנות אקטואר אשר יעריך את השווי הריאלי של הזכויות והחובות המשותפים.

(ב)     זכויות הנתבע, שלגביהן ניתן להתייחס כאל רכוש משותף שנצבר על ידי בני הזוג, הן כמפורט בסעיף 2.2 לסיכומי הנתבע.

(ג)     על שמו של הנתבע זכויות הצבורות בקופת גמל "תגמולים" בבנק הפועלים בסך של 133,935 ₪, נכון למועד הפירוד. קופת גמל זו נפתחה ביום 29/7/71 והופקדו בה כספי פיצויים שנצברו על שם הנתבע בשנות עבודתו במשרד המשפטים בין השנים 1962-1969, בתקופה בה היה נשוי עוד לאשתו הראשונה. הנתבע לא הפקיד בקופת גמל זו כספים נוספים מיום הווסדה ועד היום. על כן, אין לקבל את הטענה כאילו ביקש לשתף את התובעת בזכויות אלה.

(ד)     על שמו של הנתבע זכויות בקופת הגמל "גדיש". מרבית הכספים המצויים שם הופקדו ביום הווסדה של קופת הגמל- 1/11/69. במהלך שנות הנישואין הפקיד הנתבע בקופה זו סכומים קטנים אשר בהם הוא מוכן לשתף את התובעת. מרבית כספים אלה עוקלו והוצאו מן הקופה על ידי התובעת בשנת 1997.

(ה)     לנתבע ילדים מנישואיו הקודמים. אין לאפשר לתובעת לגזול כספים שייעד לילדיו. על כן, יש לקבוע כי הורם נטל הראיה הסותר את חזקת השיתוף לעניין זכויותיו של הנתבע בקופות הגמל: "תגמולים" ו- "גדיש". המאמץ המשותף לא הוכח ביחס לקופות הגמל והזכויות לפנסיה אשר נצברו על ידי הנתבע לפני נישואיו לתובעת.
     במידה וימצא בית המשפט כי יש למתוח את תקופת השיתוף אחורנית לשנות השישים, הרי שיש להחיל את חזקת השיתוף גם על דירת התובעת בירושלים אשר נרכשה על ידה בשנת 1965.

(ו)     הזכויות בקרן הפנסיה הגרמנית (כמפורט בסעיפים 6-3 לסיכומי הנתבע), הרשומה על שם הנתבע נרכשו על ידי הנתבע בשנת 1992, במועד הקרע ובסמוך לפרידת בני הזוג, ומכספי ירושה שהשאירה דודתו של הנתבע. על כן, אין מהווים רכוש משותף בר חלוקה.
     הנתבע אף זכאי לקבל לידיו את יתרת כספי הירושה, 38,850 $ על פי ערכם בשקלים למועד הפרידה, פחות 40,000 מארק גרמני (עלות רכישת הפנסיה הגרמנית).
     במידה ובית המשפט ימצא כי הפנסיה הגרמנית היא רכוש משותף לצדדים, הרי שזכות התובעת איננה לקבלת מחצית מעלות רכישת הפנסיה, אלא, למחצית מסך הקצבה החודשית אותה יקבל עם הבשלת זכויותיו. כמו כן, יהיה זכאי הנתבע לקבל את מלוא כספי ירושת דודתו אשר הופקדו על ידו בחשבונו האישי/עסקי מבלי שהתכוון לשיתוף בהם.

(ז)     אין הנתבע טוען כי אין למשרדו כלל מוניטין אלא, כי המוניטין האישיים שלו אינם בגדר "מוניטין עסקי" ולכן אינם ברי הערכה וחלוקה בחלוקה שבין הרכוש המשותף של בני הזוג (כאמור בע"א 3397/97 גוזנר נ' גוזנר, לא פורסם). פסיקה זו מאוחרת יותר לאסמכתאות שהביא ב"כ התובעת לעניין זה (בעניין אבירם).
     גם אם מתקבלת הטענה שמוניטין אישי הנו נכס בר חלוקה, הרי שחלוקתו איננה אוטומטית בחלקים שווים בין בני הזוג, אלא נעשית בהתאם ובכפוף למבחן המאמץ המשותף של בני הזוג ביצירת טיפוח ושימור המוניטין האישי. עזרתה של התובעת היתה זניחה, כמזכירה במשרה חלקית במשרד במשך מספר שנים, לכן חלקה במוניטין צריך להיות קטן, אם בכלל.

(ח)     הראיה היחידה לגבי שווים של מוניטין אישיים היא הבאת הצעת מחיר לרכישת המוניטין בשוק החופשי או בהצגת חוות דעת של מומחה לגבי עסקה דומה שנעשתה לגבי עסק זהה, כמפורט בסעיף 3.11.6 לסיכומי הנתבע.

(ט)     חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת מבוססת על מחזור עסקאותיו הממוצעות החייבות במס של הנתבע במשך מספר שנים, אולם חוות הדעת אינה לוקחת בחשבון את משכורתו של בעל המקצוע, אותה יש להפחית מחישובי שווי העסק.      כמו כן, מתבלבל המומחה מטעם התובעת בין המונחים: "מחזוריות עסקית", "מוניטין", "רווח עסקי" ו"כושר השתכרות".

     זאת, לעומת רו"ח מלכה, שקובע כי המוניטין כמעט ואינו מוכר על ידי שלטונות המס, אפילו במקרים מובהקים. חישובו של רו"ח הלצברג מוטעה ולוקה בפגם בסיסי:- אי התחשבות במשכורתו של מוכר המוניטין, שעליו מתבססת המשך פעילותו הרווחית של העסק, וכן בגילו המתקדם ובאופי עבודת המשרד הבנוי בעיקר על לקוחות מזדמנים. לאור האמור, המוניטין האישיים של הנתבע כאיש מקצוע אינם ניתנים להערכת שווי ולכן קיומם הוא בגדר השערה בלבד.

(י)     הנתבע מכחיש כי נתן מתנה בסכום כלשהו לבת זוגו לצורך רכישת דירתה ביוני 1995. התובעת לא הצליחה להוכיח זאת, גם אילו היתה מוכיחה זאת, מקור הכספים שכביכול הועברו נתגבש כבר יותר משנתיים קודם לכן ב- 1/3/93. על כן, מקור הכספים איננו בחלקה של האשה בזכויות המשותפות.

(יא)     בהחלטתו מיום 5/1/95, קבע השופט גורן, כי יש להגביל את העיקולים מטעם האשה למחצית הזכויות בלבד וכי לגבי הכספים בחשבון העובר ושב, על שם הבעל בבנק לאומי, אין איסור על הבעל לבצע בהם דיספוזיציות.
     לכן, יש לקבוע כי ענייני רכושה של בת זוגו לחיים של הנתבע, וכן דיספוזיציות שעשה הנתבע בשנת 1995 בחלקו ברכוש המשותף, אינן משליכות על זכויותיה של התובעת להן היא טוענת ברכוש המשותף.

(יב)     התובעת לא העלתה טיעון ממשי אחד לעיכוב בית המשפט מלצוות לפרק את השותפות בדירות. יש להורות על פירוק שיתוף מיידי בנכסי המקרקעין שבבעלות בני הזוג.
     הנתבע מציע לרכוש מיידית את חלקה של התובעת בדירת המגורים בקרית אונו, על תכולתה בתמורה למחצית הסכום בה הוערכה (210,000 $), שישולם בשקלים לפי שער הדולר של 4.25 ₪.
      לחילופין, יש למנות שמאי מטעם בית המשפט אשר יעריך את שוויין הריאלי של הדירות. בכל מקרה, עד למועד פירוק השיתוף דורש הנתבע כי הדירה ברחוב רחבת האורן 20, תושכר ושכר הדירה שיתקבל יחולק בין הצדדים באופן שווה.

ההכרעה:
עשיתי מאמצים רבים להביא את הצדדים להסדר , לרבות הפנייתם להליכי גישור. שני הסכמים נוסחו לפרוטוקול בהסכמה, אך בסופו של יום לא הסתייעא מילתא וההסכם לא ניכרת. אני מיצר על כך, לרבות על דברים שהיה עלי לכתוב בפסק הדין, שניתן היה למנוע.

תביעת האשה למזונות
א.     תביעת המזונות הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 14.11.94. האשה תבעה מזונותיה, בהתאם למפורט בכתב התביעה, בסך של 4,755 ₪ וסכום נוסף של 1,500 ₪ עבור ילדי הצדדים הבגירים הסמוכים על שולחנה, סה"כ 6,265 ₪.
במסגרת הוצאותיה לא פירטה האשה הוצאות אחזקת הבית: חשמל, מים, ארנונה, כבלים וביטוח דירה ותכולתה. בכתב התביעה צויין (סעיף 12) שהבעל נושא בהוצאות אלה. עוד צויין בכתב התביעה שלבעל הכנסות "לפחות 15,000 ₪ לחודש נטו וכי הוא "מהנדס ועו"ד ובעל משרד מצליח בתחום מומחיות מיוחד בפטנטים". צויינה הכנסתו של הבעל בסך של 3,000 ₪ לחודש "מכספים המושקעים בתוכניות בנקאיות וכן ביטוחים וקרנות גמלאות". עוד צויין בכתב התביעה: שבשנים 76-84 עבדה התובעת במשרדו של הנתבע ומ- 1988 טיפלה התובעת בניהול ספריו של הנתבע (סעיף 6 לתביעה). עבודה זו נמשכה עד שהאשה נינטשה על ידי הבעל במרץ 1993. על אודות מומחיותו וכישוריו המקצועיים של הבעל נאמר בכתב התביעה:
"א.     אף במישור המקצועי, עבדו בנה"ז בשיתוף פעולה. הנתבע הינו עו"ד עצמאי מצליח מאוד ואחד המומחים בארץ בתחום עריכת הפטנטים. הנתבע מחזיק משרד משגשג ומעסיק עו"ד ומתמחים. בתוקף מומחיותו משתתף הנתבע מדי 3 שנים בכנס פטנטים שנערך באירופה עם מומחים נוספים בתחום.

ב.     בנוסף, הנתבע הינו מהנדס הנהנה מעדיפות על עורכי פטנטים אחרים עקב מומחיותו בתחום ההנדסה, ואף עובד עם עורכי פטנטים בחו"ל".

ב.     בכתב הגנתו מתייחס הבעל לאמור לעיל, כדלקמן:
(א)     הוא מודה שהוא עו"ד ומהנדס "שנים רבות לפני שהכיר את התובעת ואת המוניטין שלו רכש שנים רבות לפני כן" (סעיף 5 לכתב ההגנה).
(ב)     הוא אכן מומחה בתחום עריכת פטנטים, אך אין הוא המשרד היחידי בארץ וקיימים עוד משרדים רבים העוסקים בתחום זה.
(ג)     הבעל מודה שהאשה עבדה במשרד אך מצמצם את משמעות עבודתה ואת מספר שעות עבודתה בחודש.
(ד)     הבעל מאשר, למעשה, את האמור בסעיף 5 לכתב התביעה אלא שהוא מסייג חלק מהדברים באמור לעיל בסעיפים (א), (ב).
(ה)     הבעל טוען ש"מאז שעזב את הבית הוא נושא בכל הוצאות הבית, ללא יוצא מן הכלל, מתחזק את הרכב הנמצא בשימוש התובעת ודואג לביטוח רפואי לאשה". (סעיף 14 לכתב ההגנה).
(ו)     לטענת האשה, שעם עזיבת הבעל את הבית היא נותרה ללא מקור הכנסה ונאלצת לחיות בצמצום, משיב הבעל (סעיף 18 לכתב ההגנה):
     "מוכחש האמור, בס' 11 לתביעה והנתבע יטען, כי מבחינה כלכלית לא השתנה מצבה של האשה במאומה. וההיפך הוא הנכון, יש לה הכנסות (כולל מזונות הבעל), במזומן סכום של 3,400 ש' וכן אין היא משלמת את הוצאות הבית ו/או הוצאות הקבועות של הרכב (למעט דלק)".
(ז)     הבעל מודה באמור בסעיף 12 לתביעה על אודות התשלומים שהוא משלם, אך מציין שהוא משלם גם הוצאות טלפון מעל 730 ₪ לחודש (במקום 250 ₪ שהיו קודם לכן).
(ח)     הבעל טוען להכנסות בסך של 10,000 ₪ לחודש, נטו (סעיף 25 לכתב ההגנה) ומכחיש את הוצאות האשה המפורטות בכתב התביעה ו"כי הסכומים מופרזים ומנופחים" (סעיף 27 לכתב ההגנה).
(ט)     הבעל טוען שאין הוא חייב במזונות ילדיו הבגירים וכי הוא "כבר תומך בילדיו לפי יכולתו" (סעיף28 לכתב ההגנה).
(י)     לטענת הבעל הוא תמך בילדיו מנישואיו הראשונים ומן האשה (כולם בגירים) בסך של 2,000 ₪ לחודש.
(י"א)     הבעל מבקש לדחות את תביעת האשה למזונות בהיותה מורדת.
(י"ב)     עוד טוען הבעל שיש לנכות מסכום המזונות הכנסות שיש לאשה מהמל"ל ומהשכרת דירה.

ג.     ביום 22.3.95, על פי המלצת בית המשפט ומכוח הסכמת הצדדים, ניתנה בבית המשפט המחוזי החלטה למזונות זמניים, החל ביום ההסכמה, על סך של 6,000 ₪ לחודש. סכום זה הוא בנוסף להוצאות החזקת הבית, כאמור בסעיף 1.4 להחלטה.

     "במידה והצטברו הוצאות הקשורות להחזקת הבית והמכונית החל מיום הגשת התביעה ועד היום, אשר לא שולמו ע"י הנתבע, ישולמו על ידו בכפוף להצגת קבלות. הדבר חל גם על ביטוחים, לרבות ביטוח הבית וביטוח התכולה, ועפ"י הצהרת הנתבע, הוא ממשיך לשלם אותם כפי שנהג לעשות קודם לכן".

ד.     טרחתי לפרט את האמור בכתבי הטענות של הצדדים כדי להצביע על כך שסכום המזונות שהומלץ והוסכם עולה בקנה אחד עם צרכיה של האשה מחד ועם יכולתו של הבעל מאידך.

ה.     סכום המזונות שניקבע בהחלטה למזונות זמניים איננו כולל הוצאות החזקת הבית, בטוח בגנו ובטוח רכב.

ו.     ביום 7.1.98 הסכימו הצדדים (לאחר שב"כ האשה דאז שוחרר מתפקידו), כדלקמן (פרוטוקול עמ' 13):

"התובעת: אני מסכימה ללכת לפישור. אני אשקול אם ללכת ליחידת הסיוע שליד בית המשפט או למפשר עצמאי. אודיע לבית המשפט תוך 30 יום מהיום לאיזה פישור אלך. לאור התנגדות בעלי לשלם למפשר. אני מודעת לכך שאם אחליט ללכת למפשר חיצוני, שאני אשלם את שכר טירחתו.
אני מסכימה בתקופת הפישור, דהיינו מהיום ועד להחלטת המפשר ו/או עד להפסקת הליך הפישור להקפיא את ההליכים בבית המשפט וכן את הליכי הגבייה בהוצל"פ בכפוף לכך שבעלי ישלם בפועל, כהצעת בית המשפט, מזונות לתקופה זו בסך של
4,000 ₪ לחודש. אין בהסכמתי זו כדי להסכים להפחתת סכום המזונות, דהיינו שאם לא יסתיים הליך הפישור לפשרה אינני מוותרת על יתרת הסכום מעבר ל- 4,000 ₪ לחודש.
הכל בכפוף לכך שהסכום של 4,000 ₪ לחודש ישולם החל ב- 15.1.98, באופן מדוייק מידי חודש, בלי שאאלץ לנקוט בהליכי הוצל"פ.
סכום המזונות של 4,000 ₪, יהיה צמוד למדד מידי 3 חודשים ללא תשלום הפרשי הצמדה למפרע. בסיס החישוב הוא מדד חודש 1/97 שפורסם ביום 15.12.97.
אני מסכימה גם שינתן שיקול דעת לבית המשפט, עם הפסקת הליך הפישור לקבוע האם הקפאת גביית חוב המזונות תיפסק או שאוכל להמשיך בגביית חובה המזונות.

הנתבע: אני מסכים לאמור לעיל, בדברי התובעת. אני אשלם 4,000 ₪ לחודש החל ב- 15.1.98 ועד לתום הליך הפישור או הפסקתו, בכפוף לשיקול דעת שאף אני מעניק לבית המשפט לקבוע האם ההקפאה של הליכי הגביה תימשך או שההקפאה תיפסק".

     בו ביום ניתן תוקף של החלטה להסכמה זו.

ז.     ביום 25.6.98, עם כישלון הליך הגישור, הועלה סכום המזונות ל- 5,000 ש"ח לחודש, החל ביום 15.7.98.

ח.     ביום 9.7.97 נחקרה האשה על אודות צרכיה והכנסותיה, כדלקמן:
(א)     החזקת הבית ורכב:           2,290     ₪
     (ב)     צרכים אישיים:               4,421     ₪
(ג)     בטוח בריאות:               130     ₪
(ד)     נופש:                    500     ₪
     סה"כ                    7,341     ₪                     
     מסכום זה יש לנכות
     קיצבת המל"ל באותה עת:     1,100     ₪
     סה"כ                    6,241     ₪

ט.     ביום 11.2.99 נחקר הבעל על אודות הכנסתו. הכנסתו הממוצעת נטו לשנת 1997 היא 8,600 ₪. קביעת הכנסה זו מיוסדת על אישור רואה החשבון (מיום 1.7.98, נ/1) "אשר יוגש בקרוב לשילטונות מס הכנסה". לא הוגשה לי עד היום, שומה של פקיד השומה לשנת המס 1997.
     בשנת 1995, לפי הצהרת הבעל, היתה הכנסתו נטו 13,500 ₪ לחודש (נ/10). באותה עת הסכים, כאמור, לשלם לאשה סך של 6,000 ₪ לחודש + הוצאות החזקת הבית, כאמור בפרוטוקול מ- 22.3.95.
הבעל התייחס לחובותיו לעו"ד מחו"ל (חלקם בשכ"ט של לקוחות שהופנו לבעל) אך לא פרט ולא המציא אישורים כמה הוא חייב ולמי. נתון זה יש בו כדי להראות שהמוניטין של הבעל פרץ אל מחוץ לגבולות המדינה וכי עו"ד מחו"ל, היפנו אליו לקוחות. גם השתתפותו בקונגרסים בחו"ל בתחום הפטנטים מצביעה על מעמדו של הבעל ומשרדו.
לשאלותי, לא יכול היה הבעל להשיב האם הוא שילם מס בארץ גם על חלקם של עוה"ד העמיתים בחו"ל. ברי, ששאלתי לא נישאלה אלא כדי לדעת האם סכום המס שנוכה מהכנסותיו של הבעל אכן משקף מס על הכנסותיו בלבד אם לאו. דהיינו, אפשר שיש להוסיף על הכנסותיו מס ששילם עבור עמיתים מחו"ל, כאשר בהתחשבנות ההדדית בוודאי אין הבעל סופג את מס ההכנסה ששילם עבורם. תשובה, כאמור, לא קיבלתי.
לא קיבלתי שומת מס הכנסה לשנים 1997, 1998, 1999, 2000. ההמנעות מהגשת שומות אלה מדברת בעד עצמה.
מעדותה של הגב' ברוש, בת זוגו הנוכחית של הבעל החיה עמו, לא התרשמתי שהבעל חי במצוקה כלכלית. לשאלה: "את יודעת שהוא במצוקה"? משיבה הגב' ברוש: "לא, הוא לא אמר לי שהוא במצוקה".
פרוט רכושו של הבעל (אתייחס לדברים בדוני בתביעות הרכושיות ההדדיות) אף הוא מצביע על יכולתו לשאת בסכום המזונות שאקבע. הבעל נוסע עם הגב' ברוש, לברזיל ולאמריקה, על חשבונו (עמ' 23 לישיבת יום 18.11.99). גם הגב' ברוש העידה כך (עמ' 33, פרוטוקול ישיבת יום 26.6.00). בתשובה לשאלה: "כמה נסיעות נסעת עם מר X? היא משיבה: "פעם לקנדה ופעם לברזיל, פעם לארה"ב לכנס של ההיפיפי (I.P.P?) נסענו גם לאמסטרדם וגם השנה אנו נוסעים לשיט חופים (ההדגשה שלי - ג"ג) עוד לא קנינו כרטיסים ועוד לא תיכננו אבל אנו מתכננים".

י.     טענת מורדת ומעמד של "מעין מורד".
הבעל העלה טענת מורדת. טענה זו מוטב היה לה אילו לא עלתה כלל.
מדובר בבעל שנטש את אשתו לטובת אשה אחרת (אכן, באשר לאשה אי אפשר להתעלם מכך שנתקיימו בה דברי הלל הזקן במשנה "על דאטפת אטפוך" (אבות ב, ז) (ראה סעיף 4 לנ/3). אך אין בכך כדי ללמד זכות על הבעל שנקט באותה דרך כלפי שתי נשותיו), הוא הגיש נגד האשה תביעת גירושין שנדחתה. האשה, על כל פנים, חוזרת ומצהירה שהיא מוכנה ורוצה לחזור לשלום בית.
אדרבה, הונחה תשתית ראייתית מוצקה למסקנה שהבעל הוא "מעין מורד" ועל כן, אין הוא זכאי לפירות נכסי מילוג של האשה. אכן, לא נטענה טענת מורד במפורש, אך משנטענו העובדות בכתב התביעה המגבשות עילת "מעין מורד" ומשהוכחו העובדות (אשר לא הוכחשו) והונחה התשתית העובדתית המספקת בפני בית המשפט, ניתן לקבוע על פיהן ממצא משפטי. זאת ועוד, פירות נכסי מילוג של האשה באים לידי ביטוי בדמי שכירות עבור דירת אם האשה, שעד לפטירתה, ביום 17.8.01, היא זו אשר קיבלה את כל דמי השכירות. אכן, משנפטרה האם, והאשה היא בתה היחידה, מתקבל מאוד על הדעת שהיא גם יורשתה היחידה (האשה לא נחקרה על כך. אינני נוטה לקבל את עדות בתם של הצדדים שאין לה מושג האם ירשה אמה את סבתה או שמא יש צוואה, כדבריה, לפיה אין האשה יורשת את אמה). על כל פנים, לפי עדות הבת, X X, שנקראה לעדות ע"י ב"כ הבעל, הדירה עתה איננה מושכרת (עמ' 23 לפרוטוקול מ- 16.12.01).
השאלה היא: האם זכאי בעל לפוטנציאל של פירות נכסיה של אשתו או, על כל פנים, אם רשאי בעל לקזז מחיובו במזונות אשתו את הפוטנציאל של פירות נכסיה. גדר הספק, בין השאר, הוא: משביטל בית המשפט בענין סידיס (בג"צ 202/57, אסתר סידיס נ' הנשיא וחברי בית הדין הרבני הגדול, ירושלים, שמואל סידיס ו- 3 אח', פד"י יב, 1528) את חלות המוסד "נכסי מילוג", במשפט הישראלי, דהיינו את זכותו הישירה של הבעל (=לענייננו) להשכיר דירה של אשתו ולהנות מן הפירות, הוא אף איננו יכול לחייבה להשכירה, כשם שאיננו רשאי לחייבה לצאת ולעבוד מחוץ למשק ביתה, כדי להשתחרר ממזונותיה. רק אם האשה עובדת מחוץ למשק ביתה יבואו פירות מעשה ידיה (מחוץ למשק ביתה) על חשבון מזונותיה. באנלוגיה אפשר לאמר שרק אם בפועל יש לאשה פירות מנכסיה, הם יבואו על חשבון מזונותיה להבדיל מהפוטנציאל לפירות מנכסיה. לענין זה התייחס בית המשפט העליון בפסק הדן בענין פלולי (ע"א 4316/96, בשא 8033/96, ישי פלולי נ' שושנה פלולי, פ"ד נב (1), 394 בעמ' 401 (שלהי סעיף 7 לפסק הדין) מפי כב' השופט י' טירקל:

"ההיגיון שבקביעה, שלפיה אין להביא בחשבון את הפירות ה"פוטנציאליים" שיכלה האשה להפיק מנכסי המלוג שלה, הוא בכך שהקרן אינה קנויה לבעל. כידוע, נכסי מלוג הם הנכסים שלא נישומו בכתובתה של האשה והבעל לא קיבל עליהם אחריות; לכן, שלא כנכסי צאן ברזל, אין הקרן קנוייה לבעל. מכיוון שכך האשה היא הנושאת בהפסדם. אם פחתו - פחתו לה, ואפילו אם נגנבו או אבדו - אין הבעל חייב. כל זכותו של הבעל בנכסי המלוג היא רק לקבל את פירותיהם. מכן המסקנה כי בקביעת שיעור המזונות אין להביא בחשבון הכנסות פוטנציאליות אלה. זאת ועוד: מכיוון שנכסים אלה הם בבעלותה הבלעדית של האשה. זכאית היא שלא להשתמש בהם לצורך הפקת פירות. אם תשתמש בהם, וכתוצאה מכך לא תזכה בפירות, ואולי אף תפסיד חלק מן הקרן, לא ישא הבעל בהפסד, שייפול רק על כתפיה. אין הצדקה לחייב את האשה לעשות בנכסיה, כאשר הרווח הצפוי לא יהיה שלה,משום ש"ייבלע" בחישוב המזונות, ואילו ההפסד יהיה כולו שלה".

(השופטות ד' ביניש ו-ט' שטרסברג-כהן השאירו את הסוגיה העקרונית בצריך עיון, אם כי באותו ענין הסכימו לחוות דעתו של השופט טירקל).

כאמור, לאחר קביעתי שהבעל הוא "מעין מורד", הוא איננו זכאי אף לפירות נכסיה ממש של אשתו. (ראה לענין זה התייחסות מפורטת בפסק דיני בענין מזרחי, תמ"ש 1476/95מיום כ"ד בשבט תשס"ב (6.2.02).

י"א.     ההחלטה למזונות זמניים, על פי הצעת בית המשפט, בהסכמת הצדדים, מיום 22.3.95, דיברה, כאמור, בסכום של 6,000 ₪ מזונות לחודש, צמוד למדד הידוע בו ביום (= מדד 2/95). בנוסף לכך, המשיך הבעל לשאת בהוצאות החזקת הבית כהצהרתו, כאמור בהחלטה.
אינני מקבל את טענת הבעל (בתצהירו מיום 8.12.96 - נספח טז לסיכומי ב"כ הבעל) כאילו הסכים למזונות "מתוך תמימות". מדובר בעו"ד במקצועו אשר גם היה מיוצג בפני בית המשפט.

על כל פנים, העמדת סכום המזונות (מלבד הוצאות החזקת הבית) על סך של 5,000 ₪ צמוד למדד ביום עדות האשה על צרכיה (=מדד יוני 1997), בניכוי קיצבת זיקנה שמקבלת האשה מהמל"ל, משמעותה הפחתה ניכרת מסכום המזונות הזמניים שהבעל הסכים לשלמם.

אשר על כן, אני מחייב את הבעל במזונות האשה, כאמור סיפא של פסק דין זה.

התביעה לפסק דין הצהרתי
בפני, כאמור, תביעה לפסק דין הצהרתי על פיו זכאית האשה למחצית רכושו של הבעל.

א.     לית מאן דפליג, שעל נכסי הצדדים חלה חזקת השיתוף. עוד הכל מודים שעד ליום 1.1.93 מועד הקרע המוסכם (להלן: מועד הקרע, סעיף 1.5 לסיכומי ב"כ הבעל), יש לראות את כלל רכוש הצדדים כרכוש משותף והאשה זכאית למחצית הימנו.

ב.     בתצהירו מיום 27.4.97 (נ/6) פרט הבעל את רכושו, בין השאר, ליום מועד הקרע. ברי שהבעל מחוייב להצהרתו.

ג.     הצדדים חלוקים ביניהם על אודות פרטי הרכוש הבאים, האם הם חלק מהרכוש המשותף:
(א)     ירושת הבעל מדודתו בסך 38,850 $ שקיבל בשנת 1992.
(ב)     קופת גמל "גדיש" - ביחס לכספים שנחסכו ע"י הבעל לפני הנישואין, מיום 1.11.69 (=יום יסוד הקרן) ועד 14.4.72.
(ג)     קופת גמל "תגמולים" בבנק הפועלים. הכספים שהופקדו בקופה זו הם רק כספי הפיצויים שקיבל הבעל בגין עבודתו במשרד המשפטים, קודם הנישואין, דהיינו בין השנים 1962 - 1969.
(ד)     קרן פנסיה למימוש אמנה על בטחון סוציאלי (ישראל - מערב גרמניה) = "הפנסיה הגרמנית". הפנסיה נרכשה בשנת 1992, ב"סמוך למועד הפרידה" (כלשון ב"כ הבעל בסיכומיו - סעיף 3.6). הפנסיה הגרמנית נרכשה מכספי ירושת הדודה הנ"ל.
     לחילופין - האשה זכאית אך למחצית מסך הקיצבה החודשית אותה יקבל הבעל עם הבשלת זכויותיו.
(ה)     100,000 $ שנתן הבעל, אם נתן, לגב' ברוש, חברתו, לרכישת דירה, ביוני 1995. (להלן: 100,000 $).
(ו)     מוניטין של המשרד.

ה ה כ ר ע ה
א.     תקופת השיתוף
(א)     שיתוף בנכסים שלאחר הנישואין.
ב"כ הבעל מודה בתחולתה של חזקת השיתוף על נכסי הצדדים, עד מועד הקרע
(1.1.93), למעט האמור לעיל, שהם: כספי הירושה (לרבות "הפנסיה הגרמנית" שנרכשה מכספי הירושה) וכספים שנחסכו ע"י הבעל קודם הנישואין: קופת הגמל "תגמולים", כספי הפיצויים של הבעל וקופת גמל "גדיש".

(ב)     שיתוף בנכסים שקודם הנישואין.
הכל מודים בטענת האשה (ולא ראיתי מאומה נגד טענה זו בסיכומי ב"כ הנתבע) שהאשה הכניסה לקופה המשותפת של הצדדים זכויות שצברה קודם הנישואין:
1.      פיצויי פיטורין שקיבלה בגין 10 שנות עבודתה קודם הנישואין (נ/28).

2.     הדירה בירושלים. דירה זו נרכשה על ידי האשה זמן רב קודם נישואיה לבעל. האשה מכרה דירה זו ב- 17.10.80 (לאחר הנישואין - נ/27). בתמורת הדירה, בסך 215,000 ₪, נרכשה "דירת המגורים", ביום 20.10.80, בסך של 260,000 ₪ (נ/4, נ/5). "דירת המגורים" נרשמה ע"ש שני הצדדים בחלקים שווים.

3.     הבעל קיבל כספי ירושת האשה בסך 5,000 $ אוסטרליים שהוכנסו לחשבונו בשנת 1971, "לצרכים משותפים", כלשונו (עמ' 21 לפרוטוקול מ- 18.11.99) והשתמש בהם. הוא אף לקח מתנות שקיבלו בסכומים של 100 $, 200 $, "מתנות קטנות", כלשונו: "האמא (= אם האשה) היתה תורמת ברכישות שעשינו היא עזרה לרכוש את המכונית, פרטי רהוט שהיו ..." (עמ' 24, שם).

(ג)     הצדדים חיו יחדיו עוד משנת 1968 (נ/3 סעיפים 4-5).

לא יעלה על הדעת שכספי הירושה של הבעל יוצאו מכלל הרכוש המשותף בעוד שכספי ירושת האשה ישמשו ל"צרכים משותפים", ובעוד שתמורת דירתה של האשה, קודם הנישואין, תתחלק בין בני הזוג. לא יעלה על הדעת שכספי פיצויי פיטורין של הבעל יוצאו מכלל הרכוש המשותף ואילו כספי פיטורין של האשה יכנסו לקופה המשותפת של הצדדים.
הנסיבות הנ"ל מוכיחות כמאה עדים שלצדדים היתה כוונה ברורה, והם פעלו על פיה, לכלול במסגרת הרכוש המשותף גם רכוש שמקורו איננו דווקא במאמץ המשותף של שניהם, כגון: רכוש שקודם הנישואין וירושות שנתקבלו קודם מועד הקרע, לרבות סיוע ומתנות ממשפחת האשה.
לענין החלת חזקת השיתוף גם על נכסים שלפני הנישואין, ראה:
ע"א 2280/91 אבולוף נ' אבולוף, פ"ד מז (5), 596 (עמ' 601 ואילך).
ע"א 606/93 הדרי נ' הדרי, פ"ד מח (3), 685.
ע"א 253/65 בריקר נ' בריקר, פ"ד (1), 589.

אמור מעתה, על אדני הנסיבות הספציפיות שבתיק דנן, שהילכת השיתוף בנכסי הצדדים משתרעת גם על הרכוש כדלקמן:
* פיצויי הפיטורין שקיבל הבעל;
* כספי ירושת דודתו של הבעל;
* קופת גמל "גדיש";
* קופת גמל "תגמולים";
* "הפנסיה הגרמנית" (שנרכשה בחלק מכספי הירושה).

ב.     100,000 $.

(א)     האשה טוענת שהבעל סייע לחברתו הגב' ברוש לרכוש את הדירה בה הם מתגוררים, בסך של 100,000 $. סכום זה, לטענתה, הועלם ממנה והיא זכאית למחציתו. הבעל משיב וטוען להד"ם, דהיינו הוא מכחיש שנתן לגב' ברוש 100,000 $, או כל סכום אחר לרכישת הדירה.

(ב)     הכחשתו של הבעל, בה תומכת הגב' ברוש, כוללת בתוכה את הטענה שלא היה בידו כלל סכום זה של 100,000 $, שכן סכום זה לא מופיע בתצהיר רכושו של הבעל ואיננו מופיע בחשבונות הבנק שהציג הבעל, או שהיו ידועים לאשה. לענין זה נשמעו עדויות כדלקמן (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 7.11.99):
1. "ש. למה השתמשת בכסף הזה.
ת.... אני גר עם גב' רוסו ביחד איתה בדירה שהיא קנתה.
לא הלוויתי לה כספים. לא השקעתי בדירה שלה כספים.
תשאל אותה איך היא מימנה את הדירה אני לא מוסמך לומר איך גב' רוסו מימנה את רכישת דירתה.
גם אם ידוע לי לא אפרט.
ש. אתה חייב לפרט, מחיר הדירה ואיך היא מימנה.
ת. תשאל את הגב' ברוש. אני לא מוכן לענות הואיל ויש עניינים ממקור ראשון. הואיל והגב' רוסו הוזמנה והיא תופיעה בפני בית המשפט וניתן לשאול אותה. אינני יודע אם כל הידוע לי נכון.
לא השתתפתי ברכישת הדירה.
הופעתי איתה אצל עו"ד בעת שרכשה את הדירה.
תשאל אותה בכמה רכשה את הדירה.
ידוע לי בכמה רכשה את הדירה הואיל והעד יופיע כאן.
בתקופת רכישת הדירה חייתי איתה.
ש. אני אומר לך שהכספים שנעלמו נמצאים בדירה.
ת. אין זה נכון שהכספים "שהועלמו" הושקעו בדירה של הגב' רוסו.
אין הסכם ביני ובין הגב' רוסו. אין חתיכת נייר הכי קטנה - אין.
אני מתנגד להעדתו של עו"ד לביא. הוא טיפל בעניינים אישיים שלי, זה לא שייך לברוש בכלל. אני לא מוכן לוותר על שום חיסיון. עו"ד לביא לא יודע שום דבר על הגב' ברוש".

"ש. אתה יחד עם עו"ד בן עמי הייתי שותפים.
ת. לא היינו שותפים. היה לנו הסדר בחלוקת הכנסות שהוא לא עמד והוא ישב במשרד שלי. היה לו עוד משרד ובחלק מהזמן שלו הוא היה במשרד שלי, היה לנו הסדר כספי, לא שותפות. הכנסות שלו והכנסות מתיקים משותפים.
ש. שניכם טיפלתם בעיסקת הרכישה של הדירה ברח' אנילביץ
ת. החוזה נעשה אצלו. אני ראיתי אותם. נלקחה משכנתא ואני לא טיפלתי ברישום המשכנתא. על המסמך שאתה מראה לי אני אישרתי חתימה אבל לא טיפלתי בו.
לא טיפלתי בהשגת המשכנתא. על המסמך שאתה מראה לי, שטר משכנתא ראשונה בגין הלוואה מהבנק הבינלאומי הראשון מוגש ומסומן נ/15.
ש. שמעתי אותך אומר שזה נערך ע"י עו"ד בן עמי.
ת. הוא טיפל בכל הנושא.
ש. באותה תקופה הייתם ביחסים טובים כשהוא טיפל עבור שותפתך לחיים.
ת. היחסים היו טובים באותה תקופה.
ש. לאותה תקופה אתה מגדיר אותו כידיד.
ת. אני מגדיר אותו כחבר לעבודה.
ש. בהערכה (צ"ל: בהצהרה) בשבועה עו"ד בן עמי הוא הצהיר שהדירה נרכשה על ידך ועל ידי הגב' ברוש.
ת. אינני זוכר שעו"ד רוט הצהיר שהדירה נרכשה על ידי וע"י הגב' ברוש מכספים שלי. ואם הוא הצהיר כך ההצהרה איננה נכונה.
ש. האם זכור לך שהוא הצהיר על ידך וע"י הגב' ברוש.
ת. אני לא זוכר את המילים המדוייקות שהוא הצהיר עליהם אם תראה לי את התצהיר אני אתייחס לכך.
ש. האם ידוע לך שנאמר ע"י עו"ד בן עמי שאת הכסף שלך הפנית לרכישת הדירה עם שותפתך לחיים.
ת. יכול להיות שהוא אמר זאת במסגרת בירור סיכסוך בינינו שהגיעו לערכאות. יתכן שהוא אמר בין השאר.
ש. האם אתה זוכר שהוא אמר את זה.
ת. כדי להשיב אם אני יודע שהוא אמר זאת עלי לראות.
ש. יכול להיות ששילמת הפרשי מס רכישה בגין הדירה הזו.
ת. איזה מס רכישה. אני לא עוסק ברכישת דירות. אני לא יודע אם הקונה או המוכר משלם מס רכישה. אני לא זוכר (ההדגשה לא במקור) אם שילמתי מס רכישה בגין הדירה של הגב' ברוש.
ש. עו"ד בן עמי בשביל הטיפול ברכישה הזאת קיבל שכ"ט.
ת. זה לא שייך למשפט הזה ואני לא מוכן להכנס לעניינים של רוט. הפרשה הסתיימה בפשרה ואף צד לא יכול להתייחס לנושא על פי פסק דין שניתן".
(עמ' 18, 19 לפרוטוקול מיום 18.11.02).

2.     הגב' ברוש מעידה (עמ' 30, 31 לפרוטוקול ישיבת יום 26.6.00):
"ש. איפה הסכום של 135,000 $ שקנית ברח' אהרונוביץ.
ת. יש לי אחים ומשפחה אמידה שעזרו לי לקנות את הדירה.
ש. מי האנשים האלה שעזרו לך לקנות את הדירה.
ת. האחים שלי.
ש. מי הם האחים שלך שנתנו לך 105,000 $.
ת. אני לא מוכנה להגיד.
ש. כמה אחים יש לך.
ת. שלושה אחים ואמא.
ש. איך קיבלת את הכסף.
ת. קיבלתי את הסכום בדולרים.
ש. כמה אמא נתנה לך.
ת. אני לא זוכרת את הפירוט.
ש. כמה האחים נתנו לך.
ת. הכל הסתכם שהכל הספיק לדירה.
ש. כמה נתנו לך.
ת. 70,000, 80,000, 100,000 $ נתנו לי במתנה".

3.     עדות שני אחיה ואחותה של הגב' ברוש :
מעדות האח עמוס רומנו עולה (עדותו בעמ' 3 - 13 לישיבת יום 28.10.01):
הוא בעל מועדון הימורים והלווה, ביחד עם אמו, לאחותו, הגב' ברוש 35,000 ₪ עבור הדירה. "כשיהיה לה תחזיר", כדבריו:

"אמא שלי נתנה 15,000 ₪ ואני נתתי 20,00 ₪. הכסף הוצא בשקלים מכספת בבנק. אך בהמשך: "יכול להיות שהכספים היו בחשבון ויכול להיות שהוצאתי את הכספים מהחשבון".
הכסף ניתן, איפוא, בשקלים ולא בדולרים, בניגוד לעדות הגב' ברוש דלעיל.

מעדות האח רומנו הרצל עולה (עמ' 14, שם):
הוא עובד בעיריה ויש לו גם עסק עצמאי "מועדון לביליארד" (מועדון אחר מהמועדון של האח עמוס). האח נתן לאחותו, הגב' ברוש, 20,000 ₪ במזומן מביתו:
"תמיד יש לי קצת כסף שאני שומר לעצמי...". "כן אני לא שומר בבנק כסף".
הכסף ניתן, איפוא, בשקלים ולא בדולרים, בניגוד לעדות הגב' ברוש.

מעדות האחות, אסתר סמני, עולה (עמ' 18, שם):
היא נתנה לאחותה 15,000 ₪ במזומן. היא לא זכרה אם נתנה את הכסף בשקלים או בדולרים אך מדובר בחסכון שצברה במשך שנים והיה אצלה בבית במזומן ונתנה את הכל לגב' ברוש.

עדות האחים עומדת בסתירה לעדות הגב' ברוש הן בכל הנוגע למטבע בו ניתנו הכספים והן באשר לסכומים.
האחים בעדותם עשו עלי רושם בלתי אמין ואיני מוכן לסמוך על עדותם. אפילו סמכתי על עדותם עדין לא ניתנה תשובה לגבי סכום נכבד ששולם עבור הדירה. הבעל והגב' ברוש לא הצביעו על מקור לתשלומו.

ברי שעדות הגב' ברוש בענין זה לוקה, כאמור, בשניים: במטבע בו ניתנו הסכומים ובעדותה שהיא קיבלה את כל יתרת הסכום עבור הדירה בהלוואה מאחיה ומאמה.

4.     עו"ד רוט בן עמי (ישיבת יום 27.6.00 בעמ' 42-48).
עו"ד רוט היה שותפו של הבעל. כתוצאה מסיכסוך הם נפרדו. עו"ד רוט הגיש תביעה משפטית נגד הבעל. הם הגיעו להסכם בבית המשפט, לפיו התביעות ההדדיות, "נדחו או נמחקו הדדית בהסכמה".

העד אישר כאמת את האמור בעמ' 10 סעיף 24-26 ובעמ' 11 סעיף 24, 33 לכתב הגנתו (נ/26). בנוסף לכך מעיד עו"ד רוט (עמ' 42 לפרוטוקול):
"ת. בשנת 94, ביקשו שותפים שלנו למשרד בו ישבנו, היו שני משרדים, אנו ומשרד אחר. הם ביקשו מעו"ד X לפנות את המשרד מאחר והמקום הפך לצר. היינו צריכים לחפש מקום אחר, דיברנו על כך שנרכוש משרד וזאת היתה התכנית ולאחר שמר X נכנס לאיזה שהוא אופן לרכישת הדירה עם רבקה ברוש, ואמר שהנושא ירד מן הפרק ונשחרר את הכסף.
ש. רבקה ברוש היא חברתו לחיים.
ת. כן.
ש. אני מפנה לעמ' 11 נ/1. מה ידוע לך על רכישת הדירה של התובע וחברתו.
ת. אני טיפלתי בעיסקת רכישת הדירה. (צ"ל: ש.) מה שמעת ממר X ומה הוא ביקש ממך. לענין הדירה והזכויות שלו בדירה.
שמעתי ממר X שהוא העביר כספים לרכישת הדירה. לגבי הזכויות שלו לדירה עצמה אני נכנס לענין החיסיון בדירה (ההדגשה לא במקור). מר X העביר כספים לרכישת הדירה בשלב מסויים נדמה לי שבאותה תקופה היו הליכים משפטיים בינו לבין אשתו הוא ביקש ממני שאני אכין איזה שהוא הסכם בינו לבין רבקה ברוש בנוגע לכספים שהוא העביר לרכישת הדירה.
ש. מה היה אמור להבטיח בהסכם.
ת. זה היה בהקשר לכספים, בסופו של דבר לא הכנתי את ההסכם.
ש. מה היה תוכנו של ההסכם שהיית צריך להכין.
ת. היתה חלוקה בזכויות הכספיות בדירה עצמה, אבל ההסכם נבע כתוצאה מכך שהוא העביר כספים לרכישת הדירה והוא רצה להבטיח את הזכויות שלו".

מהעדויות שנשמעו ניתן להסיק את המסקנות הבאות:
(א)     דירת הבעל וחברתו לחיים, ברח' אהרונוביץ בתל-אביב, משמשת למגוריהם.
(ב)     הדירה נרכשה ביוני 1995, בסכום של 202,000 $.
(ג)     המקורות למימון הדירה היו: 40,000 $ הלוואה ממשרד הבטחון;
                65,000 $ מדמי מפתח עבור הדירה הקודמת
      ברח' גורדון;
30,000 $ משכנתא מהבנק הבינלאומי הראשון.
     סה"כ                 105,000 $

     (עדות הגב' ברוש, עמ' 30 לפרוטוקול מיום 26.6.00).

(ד)     סך של 70,000 ₪ מבני המשפחה (כ- 23,000 $ לאותה עת).

הווה אומר, גם אם אקבל את עדות הגב' ברוש, על אודות ההלוואות שקיבלה ממשפחתה, עדיין אין הסבר למקור של 74,000 $. נתון זה ממוטט את גירסתה של הגב' ברוש.

ג.     הבעל, כאמור, הכחיש את השתתפותו ברכישת הדירה ותו לא! הוא לא היה מוכן לומר מאומה בעדותו על אודות רכישת הדירה (סכום הרכישה, מקורות מימון, תשלום מס רכישה) אף שהדבר מצוי בידיעתו, כפי שהעיד. הוא הופיע עם הגב' ברוש אצל עוה"ד, הוא אף אימת כעו"ד את שטר המשכנתא (נ/15). הבעל הפנה בתשובותיו את ב"כ האשה, שחקרו בחקירה נגדית, לגב' ברוש.
תמוהה היתה תשובתו: "גם אם ידוע לי לא אפרט".

תמיהה יתירה מעוררת תשובתו:
"אני לא זוכר אם שילמתי מס רכישה בגין הדירה של הגב' ברוש".

זאת ועוד. הבעל וב"כ סרבו לאפשר לעו"ד לביא, שהוזמן להעיד, מטעמי חיסיון של עו"ד - לקוח, להעיד על אודות הסדר שהיה בין הבעל לבין גב' ברוש באשר לדירה. אומר הבעל בעדותו: "עו"ד לביא לא יודע שום דבר על הגב' ברוש". אם אכן כך הם פני הדברים מדוע להתנגד מטעמי חסיון לשאלה שמתייחסת לגב' ברוש. התשובה המצופה של עו"ד לביא אמורה היתה להיות שהוא איננו יודע דבר.

לחקירתו של ב"כ האשה היו תימוכין בעדותו של עו"ד רוט, מי שהתבקש להכין הסכם בין הבעל לבין הגב' ברוש "בנוגע לכספים שהוא העביר לרכישת הדירה". עו"ד רוט לא הכין, בסופו של דבר, את ההסכם. היה בהחלט מקום לשאול את עו"ד לביא על אודות מציאותו של הסכם כזה, אפילו בלי להכנס לפרטיו.
המסקנה העולה מן המקובץ היא שהבעל התחמק מלהביא בפני בית המשפט עובדות רלוונטיות שהיתה לו ידיעתה אודותן. אכן, בהעדר עדות אין ראיה. יחד עם זאת, הנסיון להמנע מלפרוש את השמלה (ראה, דברים, כב, יז, רש"י, שם, ד"ה: "ופרשו השמלה": "הרי זה משל. מחוורין הדברים בשמלה") בפני בית המשפט יש בו כדי לסייע ולתמוך בראיות שהוגשו.
עו"ד רוט שטיפל ברכישת הדירה העיד דברים ברורים על אשר שמע מהבעל עצמו על אודות השתתפותו ברכישת הדירה. הוא אף הטעים שמטעם זה חזר בו הבעל מכוונה לרכוש עמו משרד משותף.

     אכן, מדובר בעדות יחידה. אך מדובר בעדות של עורך דין. הסיכסוך בערכאות בינו לבין הבעל הסתיים בהסדר. הדברים שהוא כתב בכתב ההגנה נ/26 נכתבו קודם שהכיר כלל את האשה ולא נכתבו לצורך התביעה דנן.

ד.     ב"כ הבעל בסיכומיו לא התייחס כלל לכל אשר אמרתי לעיל ולכל אשר כתב ב"כ האשה בענין זה. כל טענותיו בסיכומיו, לענין זה, הוא (סעיף 4): "שגם לו היה מוכח (דבר המוכחש) כי הבעל נתן מתנה בסכום כלשהו לבת זוגו לחיים הרי שמקור הכספים איננו מחלקה של האשה בזכויותיהם הכספיות המשותפות של בני-הזוג שהרי אלו נתגבשו סופית כבר שנתיים קודם לכן (1.3.93)". לטענתו, לא היה איסור על הבעל לתת לחברתו לחיים מתנה מהמחצית השייכת לו ברכוש הצדדים.

     אכן, אילו היה הבעל מסכים שנתן מתנה ומראה את מקור המתנה (בין במחצית הרכוש השייכת לו ובין בכספים שהגיעו לידיו לאחר 1.1.93) היתה טענתו טענה וראויה להתקבל. משהכחיש הבעל נימרצות שהשתתף ברכישת הדירה; משהתחמק מלהביא בפני בית המשפט את כל העובדות הידועות לו, בין על ידי סרובו להעיד עליהן ובין בהסתתרו אחרי טענת החסיון; כאשר גירסת גב' ברוש, בעדותה, על אודות מקורות המימון של הדירה, קרסה; נוכח עדותו של עו"ד בן עמי רוט; ולאור המנעותו של ב"כ הבעל בסיכומיו מלהתייחס לתשתית הראייתית הנ"ל; נוטה כף המאזניים למסקנה שאכן השתתף הבעל ברכישת דירת חברתו, הגב' ברוש, בסכום של 100,000 $. מאחר ותוצאת החשבון האריטמטי כנ"ל היא 97,000 $ (לא הוכח אם הבעל שילם או לא שילם מס הרכישה) אני קובע שהאשה זכאית למחצית הסך הנ"ל, דהיינו 48,500 $, אשר הועלמו ממנה על ידי הבעל.

     המוניטין של המשרד
     קיבלתי שתי חוות דעת של מומחים שאינן עולות בקנה אחד זו עם זו.
     גם בשאלה המשפטית חולקים ב"כ בעלי הדין זה על זה.
ב"כ האשה תומך יתדותיו בפסק הדין בענין אבירם (ה"פ 126/93, של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 29.2.97, כב' סגן הנשיא מ. טלגם).

אמר כב' השופט טלגם (סעיף 8 לפסק הדין):
"לענין המוניטין בהם מבקשת האשה חלק, נראה שתביעתה צריכה להדחות על בסיס הנסיבות; אף שעקרונית יתכן שאשה תזכה בחלק ממוניטין עיסקי של בעלה.
רוזן צבי בספרו דיני המשפחה בישראל (הנ"ל) מציין שעדיין אין פסיקה ישראלית ישירה בשאלת מעמדם של "נכסי עתודה כלכלית" ובכללם המוניטין (עמ' 155); הוא מפנה לפסיקה אמריקנית בה הוכר המוניטין כנכס בר-חלוקה או בר איזון, אף אם המוניטין הם אישיים ומקורם באדם, ולא דוקא צמודים לעסק. כך למשל הכיר בית המשפט האמריקני במוניטין של משרד עורך דין או של פרקטיקה רפואית של אחד מבני הזוג כבר חלוקה, להבדיל מרשיון מקצועי או כושר השתכרות שאינם נחשבים נכס בר-שיתוף או בר-איזון. רוזן צבי סבור, ואני מצטרף לדעתו המלומדת, כי יש להעמיד במרכז את עקרון המאמץ המשותף, העומד בבסיס רעיון השיתוף, ומשום כך ייתכנו מקרים בהם חלקו של בין הזוג (כך!) הסביל יעמוד על פחות ממחצית, בין הרבה
ובין מעט, הכל עפ"י הנסיבות. אופן חלוקת שווי המוניטין בין בני הזוג הוא עניין התלוי בנסיבות ונתון לשיקול דעת ביהמ"ש.
קיימת הכרה רחבה של המשפט הישראלי במוניטין כולל מוניטין אישיים, כנכס קנייני [רוזן צבי מפנה בספרו דיני המשפחה בישראל, עמ' 487 ל-ע"א 560/66 סבירסקי נ'פקיד השומה תל-אביב, פ"ד כ"א (1) 533, 540; וכן ל- ע"א 371/89 ליבוביץ נ' אליהו בע"מ, פ"ד מ"ד (2) 309; ולעמ"ה 240/83 "פאר" נ' פקיד השומה תל אביב, פד"א ז'
185 - 187], והלכה זו מחייבת לראות את המוניטין של המשרד כנכס בר-שיתוף אבל כדי לקבוע את זכותה של האשה לחלק מתאים בנכס זה אי אפשר לראותו כנכס
בר-שיתוף אלא אם ניתן לראות בו את פריו של המאמץ המשפחתי המשותף.
נראה לי שאם מוכח שהאפשרות ליצור את המוניטין זומנה לבן הזוג ע"י כך שבת הזוג לקחה על עצמה חלק מן המטלות המשפחתיות ואיפשרה לו בכך להתפנות לעבודתו, יש לתת משקל רב להילכת השיתוף גם ביחס למוניטין של עסק שנוצר בתקופת השיתוף".
באותו מקרה, על אדני נסיבותיו, דחה בית המשפט את תביעת האשה למוניטין.

ב"כ הבעל תומך יתדותיו בפסק הדין בענין גוזנר (ת"א 257/90, מיום 9.4.97, שאושר בבית המשפט העליון בע"א 3394/97, ביום 18.11.98. פסק הדין של בית המשפט העליון דוחה לאקונית את הערעור. אין לדעת על מה בפסק הדין של הערכאה הדיונית הוגש הערעור (שני פסקי הדין לא פורסמו).

אומר בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' קלינג) לענין המוניטין:
     "בטיעונה זה הרחיקה התובעת לכת. איני אומר שמוניטין הנרכש על ידי עסק, מצוי מחוץ לנכסים שחזקת השיתוף חלה עליהם. אם מדובר בבית עסק, הרי לצורך שומת שוויו אין מתחשבים רק בשווי הזכויות במקרקעין ובמטלטלין. יש בהחלט מקום לשום גם את שוויו כעסק פעיל, על ציבור הלקוחות הרגילים לפקדו. לכן בשומת המרפאה יש לקחת בחשבון גם את המוניטין. אולם מכאן ועד לטיעונה של התובעת רבה הדרך.
גם אם ניתן לשום את כושר השתכרותו של הבעל כרופא שיניים, ולהפריד את יסוד המוניטין המבדיל בינו לבין רופאי שיניים אחרים, אין לילך בדרך זו. המשמעות של שימת תוית מחיר למוניטין הכרוך בכישוריו המקצועים של אדם, משמעה לענייננו, שביום הפירוד היתה האשה זכאית למחצית אותו שווי. בעוד שהזכאות למחצית שווים של נכסים היא שבמועד הפירוד ניתן היה לממשם ולהתחלק בתמורה, מה ייעשה בתחום המוניטין שלה טוענת התובעת. כיצד על הבעל ליתן לתובעת את חלקה באותם מוניטין? אם נרחיק לכת מאותה חשיבה, הרי על בעל המוניטין להעמיד עצמו וכישוריו למכירה למרבה במחיר ולהשתעבד לו, על מנת לשלם מחצית מהתמורה לאשה.
אוסיף ואומר כי בעצם נהנית התובעת מהמוניטין של בן זוגה בעקיפין. בהכנסותיו במהלך החיים המשותפים ניתן ביטוי לאותו מוניטין, והרי מהכנסות אלה נהנה בן הזוג הן באופן שוטף והן בזכאותו למחצית הנכסים שבהן הושקעו.
לכן הנני דוחה את התביעה לחלק במוניטין. למעט יסוד המוניטין שבא לביטוי בשווייה של המרפאה של הבעל". (הדגשה שלי - ג"ג).

בענין חסל (ע"א 5640/94 חסל נ' חסל, פ"ד נ (4), 250 בעמ' 257 ואילך)
דן בית המשפט ב"השיתוף בפירות העץ המשותף אחרי שתמה חזקת השיתוף". כמדומה, שלא זו הסוגיה שבפנינו אף שהיא משיקה לה. ענין לנו במוניטין שניתן לשום אותו לנקודת זמן מסויימת, דהיינו יום הפירוד.

דעתי נוטה לראות את המוניטין של משרדו של הבעל, אף שמדובר במשרד של איש אחד - הנתבע לבדו, כנכס בר שיתוף. אכן, עם פטירתו של בעל המוניטין יסתם הגולל גם על המוניטין. לא כן במשרד של מספר עורכי דין או של אב וצאצאיו, שאז אפשר שהמוניטין ישאר גם לאחר שאחד מעורכי הדין ילך לעולמו, ואפילו הבכיר שביניהם. יש, איפוא, לשום את המוניטין והשפעתו גם לתקופה המקובלת של תוחלת החיים, בהתייחס לבעל.
אני אמנה מומחה מטעם בית המשפט לשום את המוניטין. במימון ביניים של שכרו ישאו הצדדים בחלקים שווים. יודיעו הצדדים לבית המשפט תוך 30 יום האם הסכימו על מומחה. אם לא אקבל את עמדת הצדדים תוך 30 יום אמנה את המומחה לפי בחירתי.

עם הגשת נ/29 אמר ב"כ הבעל (עמ' 25 לישיבת יום 28.10.01):
"אני מסכים בכפוף לכך שהנתבע יוכל להתייחס למסמכים". לא שמעתי את התייחסות הבעל למסמכים וגם בסיכומים לא התייחס ב"כ הבעל לנ/29. על כן, יש לצרף לרכושו של הבעל, בו זכאית האשה למחצית, אף את הנתונים שבנ/29.

אין לנכות מזכויותיה של האשה את הכספים שבאו לבעל בירושה שירש את דודתו ואין לנכות את סכום פיצויי הפיטורין שקיבל.

השתתפות בחובות
הבעל טען לחובות שהוא חייב לעורכי דין בחו"ל בגין עבודתו עמהם.
הטענה בדבר החובות היתה כללית, לא אוזכרו שמות של עורכי דין בחו"ל, להם חייב הבעל כספים ובוודאי שלא יוחסו חובות ספציפיים לעורכי דין ספציפיים.
פרט לאמירתו של הבעל לא הוגשו שום מסמכים שהיה בהם להוכיח את עצם קיומם של החובות , מהותם, סכומם ושמות הנושים. על כן, אני דוחה את הטענה בדבר השתתפות האשה בחובות הבעל.

אשר על כן, אני פוסק כאמור בסיפא של פסק דין זה.

התביעה לפירוק שיתוף
הבעל הגיש תביעה לפירוק שיתוף בדירת המגורים ובדירה הקטנה.
האשה ממשיכה להתגורר בדירת המגורים והיא מעוניינת להמשיך ולהתגורר בה. יחד עם זאת, מדובר בזכויות קנייניות של הבעל בשתי הדירות. בעיקרון, הוא זכאי לפרוק השיתוף בהן, בהיות כל אחת מהן רשומה על שם שני הצדדים בחלקים שווים.

אשר על כן, אני פוסק כאמור בסיפא של פסק דין זה.

מהימנות
הוריתי לבעל להגיש תצהיר על אודות רכושו. אכן, הבעל הגיש את נ/6.
בחקירה הנגדית התברר שהבעל העלים רכוש (לרבות זכויות) שהיה בבעלותו. הדברים אמורים בקרן גמלאות בלישכת עו"ד, בחברת הביטוח מגדל, באמצעות סוכנות הביטוח סיימון
את ויזל, ובזכות ל"פנסיה גרמנית".

ההסברים שנתן הנתבע להמנעותו מלהכניס את הזכויות הנ"ל למסגרת תצהיר הרכוש שנתן (נ/6) היו כדלקמן:
(א)     קרן הגמלאות של עו"ד: "יש לזכותי קרן גמלאות של עו"ד אני לא זכאי לגימלה חודשית. אין לי זכויות. רק אם אני אאבד את כושר העבודה".

(ב)     הזכויות בחברת הביטוח מגדל: "מבחינתי הזכויות הן רק בעת פטירתי או אובדן כושר השתכרות. אני לא יודע כמה אני משלם כל חודש... אני לא יודע מה סדר גודל של הוראות הקבע. אינני יכול להעריך... אין לי זמן לנבור בחשבונות. אני מנסה להרוויח כסף ולא בחשבונות, אני עובד כל יום מהבוקר ועד 03:00 לפנות בוקר".
     "עשיתי ביטוח בסיימון את ויזל ויש אלמנט של חיסכון ואני לא שמתי לב לזה... לא שמתי לב מה יהיה לי בגיל 65 בחברת הביטוח הזאת".
נ/8 היא הודעה של סוכנות הביטוח (מיום 20.4.93) המדווחת בפרוטרוט על זכויותיו של הבעל.
על כן, תמוה הנימוק של: "אני לא שמתי לב לזה".

(ג)     פנסיה גרמנית
     "יש לי זכות לפנסיה מגרמניה לא פרטתי זאת בתצהיר מפני שלא מדובר ברכוש אלא בזכות שתתממש מאוחר יותר. השקעתי כ- 38,000 מארק גרמני בפנסיה הגרמנית".
הבעל נותן גם הסבר כללי לכל אותן זכויות שלא פורטו בנ/6 ואומר: (עמ' 12 לפרוטוקול 7.11.99). "זכויות שהן בפוטנציה, שהן אווריריות לא פורטו. גם לא פרטתי זכויות בביטוח לאומי לעת זקנה וגם במשרד הבטחון עקב נכותי. גם לא ביטוח חיים שנמצא במסגרת הביטוח המקצועי שלי... כל מה שלא בעין משנת 1973, עד היום לא פרטתי, פירטתי רק זכויות בעין".

למותר לציין שהסבריו אלה של הבעל אינם מקובלים עלי ואינם מצדיקים השמטתם מתצהיר הרכוש שהגיש (נ/6), ולו תוך ציון עמדתו של הבעל, כשהוא מפרט זכויות אלה, על אודות משמעותן מבחינתו.

ב.     הבעל הניח בתצהירו (נ/20 - סעיף 6) כדלקמן:
"לגבי התובעת כבר הוכח כי היא מתקיימת ברווחה, 600 $ משכ"ד בירושלים...".

בחקירתו (עמ' 23 לישיבת יום 18.11.99) הוא מודה שהאשה לא השתמשה בסכום זה, אלא שהסכום ניתן לאמה של האשה והיא לבדה עשתה בו שימוש.
סתירה זו, הסביר הבעל בחקירתו, (שם):
"כמו בכל התצהירים ובטענות שלי הוטלו עלי המזונות ניסיתי בכל דרך להניע את בית המשפט שידון מחדש במזונות ויקדים את פירוק השיתוף ויחלץ אותי ממצבי הקשה והעגום ובין השאר הזכרתי גם את ה- 600 $ שעומדים לרשותה".
הסבר זה תמוה, שכן משמעותו היא שהבעל הרשה לעצמו להצהיר דברים שאינם מדוייקים כדי להשיג את תכלית בקשתו.
די בדוגמאות הנ"ל כדי לא לקבל את גירסת הבעל באותם עניינים שהיא סותרת את גירסת האשה, כאשר שתי הגירסאות עומדות זו מול זו ובהעדר ראיות אחרות.

לשורה תחתונה, אני פוסק בכל אחת מהתביעות, כאמור לעיל, כדלקמן:

תביעת המזונות
המורם מהמוטעם והמקובץ הוא:
א.     ההחלטה למזונות זמניים תעמוד בתוקפה עד יום 14.6.97.

ב.     הנתבע ישלם מזונות התובעת סך של 5,000 ש"ח לחודש. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה כשבסיס החישוב הוא מדד חודש 6/97 שפורסם ב- 15.7.97. חישוב ההצמדה יעשה מידי 3 חודשים, ללא תשלום הפרשי הצמדה למפרע.
המזונות ישולמו החל ביום 14.7.97 ובכל 14 של החודשים הבאים.
תשלום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום הקבוע לתשלומו ועד לתשלומו בפועל.

ג.     בנוסף לסכום המזונות שבסעיף ב' לעיל, ישלם הבעל לאשה סך של 2,000 ₪ לחודש, עבור אחזקת הבית ואחזקת רכב, בתוספת הצמדה למדד כנ"ל בסעיף ב'.

ד.     מסכום המזונות, הנקוב בסעיפים ב' ו-ג' לעיל, תופחת קיצבת הזיקנה שקיבלה ומקבלת האשה מהמל"ל.

התביעה הרכושית לפסק דין הצהרתי
המורם מהמוטעם והמקובץ הוא שאני מצהיר שהאשה זכאית למחצית זכויותיו של הבעל ליום 1.1.93, כדלקמן:
א.     הזכויות המפורטות בנ/6 ובנ/29.
ב.     קופת הגמל "גדיש".
ג.     קופת הגמל "תגמולים".
ד.     "הפנסיה הגרמנית".
ה.     48,500 $ ארה"ב.
ו.     קרן גימלאות של עורכי הדין.
ז.     "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, בין ישירות ובין באמצעות סימון את ויזל סוכנות לביטוח בע"מ.
ח.     הזכויות במשרד, לרבות המוניטין.

אין לנכות מזכויותיה של האשה את הכספים שבאו לבעל בירושה שירש את דודתו ואין לנכות את סכום פיצויי הפיטורין שקיבל.

אני דוחה את הטענה בדבר השתתפות האשה בחובות הבעל.

התביעה לפירוק שיתוף
אני מורה על פירוק שיתוף בדירות הנ"ל. ביצוע הפרוק יעשה לאחר שיתברר הערך המדוייק של כלל הרכוש לו זכאית האשה.

הוצאות המשפט
התנהגותו הבלתי ראויה של ב"כ הבעל, עו"ד עופר אבירם, גרמה לבזבוז זמנו של בית המשפט (ראה החלטתי מעמ' 31 לישיבת יום 26.6.2000).

אכן, ב"כ הצדדים ביקשו להכנס ללישכתי ועו"ד אבירם אמר:
"אינני נוהג להתנהג כך. זה קרה בלחץ הנסיבות ואני מתנצל".
הייתי מקבל את התנצלותו של עו"ד אבירם, שכן מודה ועוזב ירוחם.
דא עקא, שב"כ הבעל שב לסורו. (ראה עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 16.12.01).
על כן, אקח בחשבון התנהגות זו, במידת מה, בפסיקת ההוצאות.

הבעל ישלם לאשה הוצאות המשפט בתוספת 45,000 ₪ + מע"מ שכ"ט עו"ד.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. כריכה כנה

  2. כריכת גירושין

  3. חזרה מהסכם גירושין

  4. גירושים בגיל מבוגר

  5. עורך דין הסכם גירושין

  6. סעיף שיפוי בהסכם גירושין

  7. שינוי תניה בהסכם גירושין

  8. העתקת מגורים עקב גירושין

  9. עילות לביטול הסכם גירושין

  10. תביעה לאכיפת הסכם גירושין

  11. איזון משאבים לפני גירושין

  12. שכר טרחת עורך דין גירושין

  13. תניית שיפוט בהסכם גירושין

  14. כריכת רכוש בתביעת גירושין

  15. חוק קיום פסקי דין גירושין

  16. ביטול סעיפים בהסכם גירושין

  17. כריכת רכוש בענייני גירושין

  18. מזונות קטין - הסכם גירושין

  19. זכויות בדירה בהסכם שלום בית

  20. פיצויים על גירושין ללא הסכמה

  21. פיצויים על הפרת הסכם גירושין

  22. תביעה גירושין בבית דין דרוזי

  23. חתימה על הסכם גירושין תחת לחץ

  24. כספים ממכירת דירה לאחר גירושין

  25. הסכם גירושין - החזרת תכשיטים

  26. כינוס נכסים לביצוע הסכם גירושין

  27. הסכם גירושין להתחמקות מפני נושים

  28. החזר הלוואה מההורים לאחר גירושין

  29. ביטול הסכם גירושין - סמכות עניינית

  30. פקודת הנישואין והגירושין (רישום), 1919

  31. חלוקת כספים ממכירת דירה לפי הסכם גירושין

  32. ביטול זכות שימוש בדירה לפי הסכם גירושין

  33. מוניטין אישי בגירושין במסגרת חלוקת הנכסים

  34. הסכם הגירושין - חלוקת מחצית הפנסיה לגרושה

  35. תביעה לתשלום פיצויים מוסכמים בהסכם גירושין

  36. הצעת חוק נישואין וגירושין אזרחיים, התש"ס-2000

  37. חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953

  38. תוקף ונפקות הסכם העברת הזכויות בדירה במסגרת הסכם הגירושין

  39. זכאות לשכר טרחת עורך דין שייצג בהליך גירושין במקרה של שלום בית

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון