בית המשפט פסק כי האיזון הנכון שבין זכות המבקשת לאכוף את פסק הדין ולמנוע פגיעה בקניינה לבין זכות המשיב לצאת מן הארץ מצוי בתקנה 386 לתקנות סדר הדין האזרחי היא לאפשר למשיב לצאת מן הארץ בכפוף להמצאת ערבון. להלן החלטה בנושא ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ בכפוף להפקדת עירבון: החלטה 1. המבקשת והמשיב ניהלו משק בית משותף מספר שנים. משנפרדו הצדדים הגישה המבקשת לבית המשפט תובענה רכושית ותובענה למזונות הבת הקטינה של הצדדים. 2. במסגרת התובענה הרכושית עתרה המבקשת, במעמד צד אחד, לצו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב. הבקשה נעתרה, במעמד צד אחד. בהתאם לתקנה 366 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: "תסד"א ") התקיים דיון במעמד הצדדים. 3. בתצהיר התומך בבקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ טוענת המבקשת: הצדדים חיו במשך מספר שנים בגרמניה. על מנת לממן את עסקיו הכושלים של המשיב היא הלוותה לו 80,000 מ"ג. מששבו הצדדים לארץ, בעיקבות כישלון העסקים בגרמניה, הילוותה המבקשת למשיב סכום נוסף של 70,000$ (להלן: "ההלוואה השניה") . סכום זה גייסה המבקשת על ידי שיעבוד דירתה מנישואיה הראשונים. בתצהירה טוענת המבקשת כי ההלוואה השניה ניתנה למשיב לאחר שהלה הפעיל עליה לחצים, כשהוא מבטיח להשיב לה את הכספים. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הוסכם , בכתב, בינה ובין המשיב כי עם פטירת אמו, ימכור את דירת האם ומהתמורה שתתקבל יפדה את המשכנתא ששימשה בטוחה להלוואה השניה ואשר רבצה על דירת המבקשת. המשיב אכן מכר את דירת אימו אשר הלכה לעולמה. בגין הדירה קיבל את הסך של 134,000$. אולם, בניגוד להסכם בכתב ולהבטחות בעל פה לא פדה את המשכנתא. 4. לענין הדחיפות במתן צו עיכוב היציאה מן הארץ טוענת המבקשת כי: המשיב טרם קיבל את מלוא תמורת דירת האם המנוחה. קיים חשש אמיתי כי לכשיקבל המשיב את מלוא התמורה יבריח אותה ויקשה על המבקשת להפרע ממנו. זאת ועוד, לטענת המבקשת למשיב קשרים בחו"ל והוא אף שהה שנים ארוכות מחוץ לישראל. 5. המבקשת אף מציינת כנימוק למתן הצו את חובת המשיב במזונות הקטינה. אולם, טענה זו אינה מהווה שיקול בענין בו עסקינן שכן כאמור הוגשה הבקשה במסגרת התובענה הכספית להשבת הסך של 70,000$. 6. המשיב בחר, כזכותו על פי דין, שלא להגיש תגובה לבקשה או תצהיר נגדי. המשיב הסתפק בחקירת המבקשת. 7. מחקירת המבקשת עולה: המשיב לא עבד באופן מסודר. במערכת היחסים ששררה בין המבקשת והמשיב הוא ניהל את הענינים הכספים. המשיב היה נוהג לבקש מהמבקשת לחתום על מסמכים שונים והיא עשתה זאת מתוך אמון עיוור בו. לענין המשכנתא וההלוואה השניה העידה המבקשת כי נאלצה לתיתה למשיב מאחר והוא איים עליה שיטוש אותה. היא, מתוך אהבה וחרדה, נעתרה לדרישת המשיב אשר הבטיח כי ישיב לה את הכספים. עוד העידה המבקשת כי המשיב אינו יציב ויש לו זיקה לגרמניה. יתרה מכך, המבקשת העידה שלא אחת אמר לה המשיב שהוא מחפש עבודה בחברות אשר יעסיקו אותו בחו"ל שכן הוא מבין טוב יותר את ההתנהלות שם מאשר בארץ. המבקשת אף העידה שאומנם המשיב הקים יחידת מגורים בחצר בית אמו החורגת. אולם, לטענתה אין ללמוד מכך שבכוונתו להשתקע בארץ. זהו, לדבריה, פוטנציאל השכרה טוב מאוד. 8. יצויין כי במהלך החקירה שבה המבקשת וטענה כי הסכם הפרידה, הנספח לבקשה למתן צו עיכוב היציאה מן הארץ, ושעל פיו אמור המשיב להסיר המשכנתא הרובצת על דירתה אכן נחתם על ידו. 9. בסיכומיו הדגיש ב"כ המבקשת כי לפנינו אישה תמימה אשר נווטה על ידי המשיב, לפחות בכל הקשור בענינים הכלכליים. המשיבה נטלה את ההלוואה השניה מאחר וחששה שהמשיב יטוש אותה ורק לאחר שהבטיח לה שישיב לה הכסף. הוא שב והדגיש שהסכם הפרידה נחתם על ידי המשיב וכעולה ממנו על המשיב לפדות את המשכנתא. 10. ב"כ המשיב טענה בסיכומיה שלפנינו תובענה כספית שעניינה חוב משותף של הצדדים . אין מקום לפרוע החוב עם תום מערכת היחסים בין הצדדים, אלא על פי הסכם ההלוואה עם הבנק. כלומר, בתשלומים חודשיים על פי עסקת היסוד עם הבנק המלווה. זאת ועוד, למשיב היתה הזדמנות לצאת מן הארץ מבלי שוב טרם מתן הצו. המשיב יצא מן הארץ ושב אליה. על כן, לא קיים החשש שבכוונת המשיב לצאת מן הארץ מבלי שוב. 11. הזכות לצאת מן הארץ עוגנה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. סעיף 6 קובע: א. " כל אדם חופשי לצאת מישראל " ב. ..........." סעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכח הסמכה מפורשת בו" סעיף 3 לחוק היסוד הנ"ל קובע: "אין פוגעים בקניינו של אדם" תקנה 362 לתסד"א קובעת: א. הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום בתנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. ב. בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר. (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. תקנה 384 לתסד"א קובעת: (א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין. ומן הכלל אל הפרט: 12. המשיב בחר, בשלב זה, שלא להגיש את גירסתו ושלא להחקר כעת. אין בפני בית המשפט אלא את עדות המבקשת וגירסתה. אני מזהיר את עצמי שטרם נפרשה מלוא היריעה בפני בית המשפט ואין בפני אלא ראיות חלקיות. 13. התמונה העולה היא כי המבקשת לא עסקה בניהול החיים הכלכליים עם המשיב והיא שמה בו את מבטחה. מתוך אמונה במשיב ובתקוה לשמר את מערכת היחסים היא שיעבדה את דירתה והלוותה למשיב 70,000$ אותם הבטיח שישיב לה ויפדה את המשכנתא. חיזוק לגירסת המבקשת אנו מוצאים בנספח לבקשה. זהו נספח בכתב יד שכותרתו "הסכם פרידה". בסעיף 6 א' להסכם נכתב כי המשיב יסיר את המשכנתא הרובצת על דירת המבקשת. יצויין כי הסכם הפרידה נחזה להיות חתום על ידי המשיב. מכל מקום לא הובאה, בשלב זה , כל ראיה נוגדת לסתור. 14. זאת ועוד, לכאורה לפנינו תובענה כספית בין שני צדדים "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה". מאחר והצדדים אינם נשואים הרי שלענין ההסדרים וההסכמות הכספיות ביניהם אין צורך באישור בית המשפט על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 . נראה לי שלמבקשת עילת תביעה לכאורית על בסיס ראיות מהימנות. 15. ניתן לומר שהבקשה הוגשה בתום לב. לא נעלמו מעיני הסתירות שעלו מהחקירה. בתצהיר נאמר שהמשיב טרם קיבל את מלוא התמורה בגין הדירה ויש חשש שיברח מהארץ כאשר יקבל את מלוא תמורת דירת האם. מהחקירה עלה שכבר בעת הגשת הבקשה והתצהיר המשיב אחז בידו את תמורת הדירה. 16. אולם, במהלך חקירת המבקשת עלו פרטים נוספים שיש בהם, בשלב זה ובלי שהובאה גירסת המשיב, כדי ללמד על חשש לכאורה מבוסס שאם המשיב יצא מן הארץ הוא עלול שלא לשוב ובכך להקשות ולהכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין. למשיב אין כל רכוש בארץ. המשיב חי במשך שנים רבות בחו"ל וניסה לנהל שם עסקים. המשיב אף אמר למבקשת, לטענתה, כי הוא מבין טוב יותר את ההוויה בחו"ל ובכוונתו לחפש עבודה אשר בסיסה מחוץ לישראל. 17. לטעמי, כאשר לכאורה קיים מסמך בכתב המטיל על המשיב חבות בשיעור של כ- 70,000$, אין לו רכוש בארץ והוא מצהיר, דבר שלא נסתר, שבכוונתו לעבוד בחו"ל מאחר ואינו מסתדר בישראל, קיים חשש מבוסס שאם הוא יצא מן הארץ תהא בכך משום הכבדה ממשית על ביצוע פסק הדין - אם ינתן לטובת המבקשת. הנזק שיגרם למבקשת אם לא ינתן הסעד גדול מהנזק שיגרם למשיב אם ינתן הסעד. 18. לכאורה במתן צו עיכוב יציאה מן הארץ יש משום פגיעה בהוראות סעיף 6 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אולם, נחה דעתי שבנסיבות הענין שלפנינו הפגיעה היא לתכלית ראויה. המשטר המשפטי בישראל ואמון הציבור בו נשען על יכולת הרשות לאכוף את פסק הדין. הכוונה היא שבסופו של יום מי שיזכה בהליך המשפט יוכל לאכוף אותן ושומה על הרשות השופטת לסייע לו בכך. יתרה מכך, למבקשת, לכאורה, הגנה מכח סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שכן "אין פוגעים בקניינו של אדם". אם יצא המשיב מן הארץ ולא ניתן יהיה להפרע ממנו תפגע זכותה הקנינית של המבקשת. 19. בנסיבות העולות מהאמור לעיל נראה לי שיש להותיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ על כנו וזאת על מנת להבטיח את ביצוע פסק הדין. לטעמי, האיזון הנכון שבין זכות המבקשת לאכוף את פסק הדין ולמנוע פגיעה בקניינה לבין זכות המשיב לצאת מן הארץ מצוי בתקנה 386 לתסד"א. תקנה זו מאפשרת למשיב לצאת מן הארץ בכפוף להמצאת ערבון. 20. אשר על כן, אני מורה כדלקמן: א. צו עיכוב היציאה מן הארץ כפי שניתן ב- 9/12/01 ישאר על כנו. ב. הצו יבוטל בכפוף להמצאת ערבות בנקאית על סך 100,000 ₪ או שני ערבים טובים אשר יציאתם מהארץ תעוכב כל עוד צו עיכוב היציאה מן הארץ מבוטל. הערבים יצרפו תצהירים ומסמכים המלמדים על חוסנם הכלכלי. ערבוןעיכוב יציאה מהארץצווים