תפיסת רכב שלא כדין

בית המשפט פסק כי המבקשת פנתה למשיבה מיד לאחר קבלת מכתב ההתראה וסיכמה עם נציג המשיבה על תשלום רוב יתרת החוב, שעמדה באותו מועד, והסדרת התשלומים השוטפים בעתיד. המבקשת שילמה מיד את הסכום שסוכם ושלחה מיד את המסמך המעיד על כך לנציג המשיבה.

משכך, מילאה המשיבה אחר האמור במכתב ולא היתה הצדקה לפעול למימוש המשכון ותפיסת הרכב.

להלן פסק דין בנושא תפיסת רכב שלא כדין:

פסק דין

1.     ביום 28/10/03 התקשרה המבקשת עם המשיבה בהסכם חכירה תפעולית (להלן - ההסכם), לחכירת רכב מסוג סיטרואן (להלן - הרכב), לתקופה של 28 חודשים, עם אופציה מסוימת לרכישת הרכב בתום התקופה.
     המבקשת הפקידה בידי המשיבה סכום במזומן של 26,041 ₪ והתחייבה לשלם למשיבה דמי שכירות חודשיים בסך של 498 ₪ לחודש, כאשר החיוב נעשה בהוראת קבע מחשבון הבנק שלה.
     הרכב מושכן לטובת המשיבה להבטחת תשלום החוב.

2.     אין חולק, כי עד לסוף שנת 2004, שילמה המבקשת את דמי השכירות כסידרם.
     כן אין חולק, כי התשלומים עבור החודשים ינואר ופברואר 2005 לא שולמו במועדם.
     ביום 8/3/05 הגישה המשיבה להוצאה לפועל בקשה למימוש המשכון על הרכב, תוך שהיא מעמידה את מלוא יתרת החוב שהיתה צריכה להיות משולמת עד סוף תקופת ההסכם, בסך הקרוב ל-50,000 ₪, לפרעון מיידי.
     הליכים אלה עוכבו על ידי בית המשפט בצו זמני שהוגש במסגרת תובענה זו.

3.     בתובענה זו עותרת המבקשת למתן פסק דין הצהרתי, "הקובע כי ביום הגשת המשכון לביצוע בתיק הוצל"פ... לא היתה כל יתרת חוב, וכי למשיבה לא היתה כל זכות להגיש המשכון לביצוע ו/או למנות כונס נכסים לרכב ו/או לתופסו, וכי ביום הגשת המשכון לביצוע היה הסדר שריר וקיים בין המבקש למשיבה".

4.     עוד קודם להגשת תביעה זו, הגישה המבקשת שתי בקשות לראש ההוצאה לפועל. בראשונה, עתרה ל"סגירת" תיק ההוצל"פ וטענה לנזקים שנגרמו לה.
     ראש ההוצל"פ דחה את הבקשה והפנה את המבקשת לתבוע את נזקיה בבית המשפט.
     בבקשה השניה, ביקשה המבקשת לבטל את הליכי מכירת הרכב והחזרת הרכב לידיה.
     גם בקשה זו נדחתה, מהטעם שבקשה דומה "כבר נדונה והוכרעה".
     המשיבה עותרת, לכן, כבקשת סף, לדחות את התביעה, הן מחמת מעשה בי דין והן מהטעם, שהסמכות הענינית לדון בתביעה זו נתונה לראש ההוצאה לפועל.

5.     שתי הטענות: מעשה בי דין וחוסר סמכות ענינית, כרוכות למעשה, במקרה דנן, זו בזו.
     כיוון שאם נאמר, כי הסמכות הענינית לדון בתביעה דנן נתונה לבית המשפט, ממילא סמכות זו לא נתונה לראש ההוצל"פ וממילא לא נעשה מעשה בי דין בפסיקתו.
     סבורני, שהסמכות הענינית לדון בתביעה דנן מסורה לבית המשפט, כפי שאפרט להלן, אולם בין כה וכה, עיינתי ומצאתי כי ראש ההוצל"פ לא דן ממש בטענות שהועלו כאן, וגם מטעם זה לא התקיים מעשה בי דין, המונע מהמבקשת הגשת תובענה זו.
     אקדים את ניתוח העובדות והממצאים למסקנות המשפטיות.

6.     ב"כ המשיבה הוציא למבקשת מכתב, הנושא תאריך 13/2/05 (נספח ב' לתביעה).
     המכתב מתיחס לשתי הוראות הקבע החודשיות שלא כובדו (ינואר ופברואר 2005), והמבקשת מותרית ונדרשת, כדלקמן (סעיף 5):
     "הינך נדרשת בזאת לשלם את חובך המסתכם בסך כולל של 1,569 ₪ תוך 7 ימים ממועד מכתבי זה, שאם לא כן תאלץ מרשתנו לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה למימוש זכויותיה".
     המבקשת אף הופנתה למחלקת הגביה של המשיבה "לצורך הסדר החוב ובירור פרטים" (סעיף 6 למכתב).
     עד המשיבה אבישי אלישע הסכים (עמ' 6), כי אם המבקשת היתה נוהגת על פי האמור במכתב זה, הרי שהמשיבה לא היתה צריכה לפעול כנגדה.

7.     המכתב נושא, כאמור, תאריך 13/2/05, אך יצא ליעדו רק ביום 17/2/05, כפי שאישר עד המשיבה, אלישע, בבית המשפט (עמ' 7 לפרו').
     לדברי המבקשת (סעיף 9 לתצהירה), המכתב הגיע אליה רק ביום 27/2/05.
     נתון זה מאושר מתוך הפרטים שהפיק ב"כ המבקשת מאתר האינטרנט של רשות הדואר (המסמך צורף לתגובת המבקשת לבקשת הדחיה על הסף).
     העיכוב בהגעת המכתב מוסבר בטעם הפשוט, שהמשיבה טעתה בכתובתה של המבקשת ובמקום לשלוח אותו למעלה אפרים, הכתובת שבה היא מתגוררת והמופיעה בהסכם, הוא נשלח תחילה למעלה אדומים ורק לאחר שהתגלתה הטעות הוא נשלח בשנית למעלה אפרים.

8.     המבקשת סיפרה בתצהירה, כי כבר ביום 28/2/05 היא יצרה קשר עם מחלקת הגביה של המשיבה, שוחחה עם "אלון" וסיכמה עמו כי תעביר סכום של 800 ₪ במזומן בהעברה בנקאית לחשבון המשיבה ואת המשך החוב תסדיר זמנית באמצעות חיוב כרטיס האשראי של בתה, עד להסדרת הוראת קבע חדשה.
     בהתאם לסיכום זה, העבירה המבקשת למחרת היום, 1/3/05, לחשבון המשיבה סך של 800 ₪, באמצעות חשבון הבנק של בתה.
     המבקשת צירפה לתצהירה דף חשבון של בתה, שבו מצוינת העברת הסכום האמור במועד האמור.
     המבקשת הוסיפה, כי שלחה את טופס ההעברה בפקס' למשיבה ושוחחה עם אלון, שאישר את קבלתו.

9.     המשיבה אינה חולקת על כך, שביום 1/3/05 נעשתה העברה בנקאית, כאמור, אלא, שלטענתה, המבקשת לא טרחה לעדכן אותה על כך, אלא לאחר תפיסת הרכב בחודש מאי.
     אלא, שכנגד עדותה המפורשת של המבקשת בנדון, לא טרחה המשיבה להעיד את אלון הנזכר.
     מהתרשומת שצירפה המשיבה לתגובתה (נספח ה') עולה, כי המבקשת אכן שוחחה בנדון ובאותו מועד עם פקיד בשם אלון, שמו המלא: אלון קלוסקה, החתום על רוב התרשומת, ונתון זה כבר מעיד על מהימנותה.
     העד שהובא מטעם המשיבה, אבישי אלישע, המשמש כ"מנהל תחום משפטי" בחברה המשיבה, ושלא התיימר להעיד על הדברים מתוך ידיעה אישית, אישר (עמ' 8 לפרו'), כי אלון קלוסקה נמנה על עובדי המשיבה ולא ידע להסביר מדוע לא הובא להעיד.

10.     גם הנתונים, עליהם העידה המבקשת, אושרו בעיקרם באותה תרשומת, הגם שנראה כי נפלו בה שיבושים מסוימים.
     כך נרשם, כי ביום 1/3/05 "טוענים שעשו העברת בעלות היום באילת, יפקססו במהלך היום את האישור עבור שני תשלומים".
     הכוונה, בוודאי, להעברה הבנקאית (לא נדונה כל העברת בעלות) ובאילת היה חשבונה של בתה של המבקשת, ממנו נעשתה ההעברה (נספח ג' לתביעה).
     עוד נרשם באותו יום: "דינה (המבקשת) טוענת שהופקד היום, תפקסס קבלה".
     וכן: "נשלחה ה.ק. בפקס - אלון קלוסקה".
     כיוון, שאין חולק שהוראת הקבע (החדשה) לא נשלחה באותו יום, הכוונה בוודאי לסכום נשוא הוראת הקבע ששולם בהעברת הבנקאית, כאמור, וטופס זה הוא שנשלח בפקס, שאת קבלתו מאשר אלון באותה תרשומת.
     הכל כפי שהעידה המבקשת.

11.     כיוון שכך, מילאה המבקשת למעשה אחר הדרישה שבמכתב, ולא היתה כל הצדקה למימוש המשכון ותפיסת הרכב לאחר מכן.
     אם כן, גם אם נכונה היתה טענת המשיבה, כי דבר התשלום התברר לה רק לאחר פתיחת תיק המשכון ותפיסת הרכב בחודש מאי, הרי משהתברר לה הדבר, היה עליה לתקן את המעוות ולפעול כנדרש לסגירת תיק מימוש המשכון והשבת הרכב למבקשת, תוך הסדרת תשלום יתרת החוב לעתיד.
     לא היתה כל הצדקה למשיבה להמשיך ולהתעקש על מימוש המשכון ומכירת הרכב רק משום, שעל פי טענתה, קרתה איזושהי תקלה, שבעטייה לא נודע לה על התשלום במועד.
     גם שימוש בזכות על פי חוזה צריכה להעשות בתום לב ובמידתיות הנדרשת (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, וראו: ג.שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, מהדורת 2005, עמ' 108-112).
     מכל מקום, וכקביעה עובדתית, מסקנתי היא שהתשלום האמור הודע למשיבה עוד ביום 1/3/05, והתקלה נעוצה בתקשורת לקויה שבין אגפי הגביה ו"התחום המשפטי" של המשיבה עצמה.

12.     כמוצא אחרון, טוענת המשיבה, כי כך או כך, המבקשת לא שילמה את מלוא חובה הנדרש.
     גם באשר לטענה זו, עומדת עדותה של המבקשת, לפיה היא פעלה על פי סיכום מפורש עם נציג המשיבה אלון, אל מול חוסר כל עדות של המשיבה בנקודה זו.
     אך לא נסתפק בכך ונבחן מהי יתרת החוב, שעוד נותרה, לטענת המשיבה?
     לגירסת המבקשת עומדת יתרה זו ע"ס 196 ₪ בלבד, כדלקמן:
     אי תשלום שני התשלומים החודשיים בסך 498 ₪ כל אחד, וביחד: 996 ₪, בהפחתת הסכום ששילמה בסך של 800 ₪, היתרה - 196 ₪.
     לגירסת המשיבה, על פי המכתב ששלחה למבקשת (נספח ב' לתביעה), שבו נדרשה לשלם סך של 1,569 ₪, עומדת יתרת החוב לאחר התשלום של 800 ₪ ע"ס 769 ₪.
     עד המשיבה, אלישע, הסביר (עמ' 7): "הקרן של אלבר זה אלף שקל, בנוסף יש הוצאות שחלק מהן זה הוצאות שאנו מוספים 160 שקל על כל הוראת קבע שחוזרת וחלק זה הוצאות שמשרד עו"ד הוסיף".
     לצורך הענין, נקבל את הדברים כפשוטם ונניח כי חובה, לאחר תשלום הסך של 800 ₪ היה 769 ₪, וזאת גם בהתעלם, כאמור, מהסיכום המפורש שהיה בענין זה בין המבקשת לבין אלון.

13.     טרחתי במיוחד לפרט את החישובים השונים של "יתרת החוב" הנטענת כדי להראות את התנהגותה הלא ראויה של המשיבה ואת חוסר תום ליבה.
     היש הצדקה כלשהי, לאחר שהמבקשת הקפידה לשלם את כל התשלומים החודשיים כסידרם במשך כשנה ורבע, להעמיד את יתרת כל התשלומים בסך הקרוב ל-50,000 ₪ לפרעון מיידי ולנקוט בסנקציות מרחיקות של מימוש המשכון, תפיסת הרכב והעמדתו למכירה, אך ורק בשל חוב של 1,569 ₪ / 996 ₪ / 769 ₪ / 196 ₪?
     דומני, שאין דוגמה טובה מזו להפעלת זכות (לכאורה) על פי חוזה בחוסר תום לב ובחוסר כל מידתיות שהיא.
     המשיבה נהגה כאן, מחד, כעני המדקדק במניית מעותיו (א. אבן-שושן, המילון החדש, כרך א', עמ' 455: "דקדוקי עניות - דיוק מופרז ומיותר", למקור המונח: מסכת עירובין, דף מ"א, עמוד ב'), וכגביר שאץ לגבות לאלתר את מלוא חובו, מאידך, ואין הדברים מתישבים זה עם זה.
     צריכה להיות פרופורציה (מידתיות) בין סכום החוב שלא שולם ובין סכום מלוא העסקה וסכום יתרת החוב, שעומדת לפרעון עד סוף התקופה.
     חוסר מידתיות בין אלה, וכשהוא קיצוני באורח מובהק כבמקרה דנן, עולה לכדי חוסר תום לב מובהק בשימוש בזכות נטענת.
     השוו: ע"א 765/90 סב"ם שיטות בניה מתוחכמות בע"מ נ' רוקח, פ"ד מו (4) 20, 24; ע"א 528/89 שמואליאן נ' אהרוניאן, פ"ד מו (5) 54, 57; רע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן-דוד, פ"ד מח (5) 661, 666.

14.     הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף וחריפות יתר, לאור העובדה, שכפי שעד המשיבה אלישע אישר (עמ' 10), היה בידי המשיבה פקדון שהופקד מראש להבטחת תשלום החוב (נוסף למשכון).
     הפקדון שהופקד מראש היה ע"ס 26,041 ₪ והוא עמד, בחודש פברואר 2005, על פי חישוביו של אלישע ומבלי להכנס לתוכנם, ע"ס 12,071 ₪, סכום שבודאי יכל להבטיח אותה יתרת חוב, על פי כל חישוב שנעשה, ולא היתה כל מניעה למשיבה לקזז אותה יתרת חוב נטענת מתוך פקדון זה (השוו: ת.א. (שלום ת"א) 81874/96 קשר ליס א קאר (1988) בע"מ נ' האחים אדרי קבלני בנין והנדסה (1995) בע"מ, פסק דינו של כב' סגן הנשיא א. טל, מיום 19/4/99).

15.     וכאן המקום לשוב לטענת חוסר הסמכות הענינית.
     כפי שראינו, המבקשת לא תקפה ואיננה תוקפת את עצם עשיית המשכון או את תוקפו, אף איננה טוענת כי החוב, שהמשכון נועד להבטיחו (כלומר: יתרת החוב שנועדה לפרעון עד סוף תקופת ההסכם, וכפי שהיא מתעדכנת מעת לעת), נפרע, אלא לכך, שלא היתה הצדקה, בנסיבות שתוארו, לבקש את מימוש המשכון, ולחוסר תום ליבה של המשיבה בפתיחת הליכי המימוש נוכח היקפו של החוב שהיה או שנותר בפיגור.
     הסמכות הענינית לדון בטענות מסוג אלה נתונה לבית המשפט ולא להוצאה לפועל (כב' השופטת א. פרוקצ'יה ב-ע"א 102/00 קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנאות בע"מ, פ"ד נד(4) 761, 768; כב' השופטת י. שטופמן ב-בר"ע (ת"א) 1061/02 שפט נ' הדר חברה לביטוח).

16.     לסיכום:
     עובדתית הוכח, כי המבקשת פנתה למשיבה מיד לאחר קבלת מכתב ההתראה וסיכמה עם נציג המשיבה על תשלום רוב יתרת החוב, שעמדה באותו מועד, והסדרת התשלומים השוטפים בעתיד. המבקשת שילמה מיד את הסכום שסוכם ושלחה מיד את המסמך המעיד על כך לנציג המשיבה.
     משכך, מילאה המשיבה אחר האמור במכתב ולא היתה הצדקה לפעול למימוש המשכון ותפיסת הרכב.
     אולם, גם אם המשיבה ידעה על התשלום רק לאחר פתיחת תיק מימוש המשכון ותפיסת הרכב, הרי משנודע לה הדבר היה עליה לחדול מהליכי המימוש ולהשיב את הרכב למבקשת.
     כך או כך, יתרת החוב שבפיגור במועד פתיחת תיק המימוש, הן זו המקורית והן זו שלאחר התשלום החלקי, לא הצדיקה את העמדת מלוא יתרת החוב העתידית לפרעון מיידי, מימוש המשכון, תפיסת הרכב והעמדתו למכירה.
     הוכח, כי המבקשת פעלה במיידיות ובחריצות להסדרת פרעון החוב.
התנהגותה של המשיבה בכל הקשור לפרשיה זו היא התנהגות לא ראויה וחסרת תום לב.

17.     תוצאה:
     ניתן בזה צו הצהרתי, לפיו תיק מימוש המשכון, תיק הוצל"פ 2602857053 נפתח שלא כדין. בהתאם לכך, ניתן בזה צו לסגירת תיק ההוצל"פ הנזכר ולביטול כל ההליכים למכירת הרכב, נשוא תיק ההוצל"פ.
     הרכב יוחזר למבקשת לאלתר.
     המבקשת תמשיך לשלם את התשלומים החודשיים כסידרם, ממועד קבלת הרכב והלאה, מהנקודה שבה הם הופסקו.
     אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. החזרת תפוס

  2. צו תפיסת רכב

  3. תפיסה לצורך חילוט

  4. תפיסת רכוש משטרה

  5. מסירת התפוס לפי צו

  6. שחרור אופנוע תפוס

  7. תפיסת רכב שלא כדין

  8. בקשה לשחרור רכב תפוס

  9. הארכת משך החזקת תפוס

  10. תפיסת רכוש החשוד כגנוב

  11. תפיסת החפץ על ידי המשטרה

  12. תפיסת חפץ על ידי המשטרה

  13. נכסים תפוסים לצרכי חילוט

  14. הוכחת זכות לכאורה ברכב תפוס

  15. בקשת המנהל המיוחד לתפיסת רכב

  16. בקשה להארכת תקופה להחזקת תפוס

  17. מכירת רכוש אשר חולט ע''י המדינה

  18. תפיסת חפץ לצורך הצגתו כראייה במשפט

  19. תפיסת חפץ על ידי המשטרה לצורך מניעה

  20. בקשה להארכת תקופת אחזקת תפוסים במשטרה

  21. נזקים למכונית במהלך ביצוע העיקול ותפיסת הרכב

  22. בקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון