שיקים ללא כיסוי

בית המשפט ציין כי הגישה הראויה לנושא שיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק. להלן החלטה בנושא שיקים ללא כיסוי: החלטה א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה גריל והשופטים חפרי-וינוגרדוב ופינקלשטיין) מיום 7.11.07 בע"א 3632/06, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (השופטת טנוס) מיום 11.9.06 בבש"א 3789/05. בית משפט השלום דחה את עתירת המבקשת לבטל הגבלה על חשבונה אצל המשיב (להלן הבנק), שהוטלה מכוח חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 (להלן החוק). עם הבקשה עתרה המבקשת גם לעיכוב ביצוע פסק הדין. ב. המבקשת היא - כנטען - חברה בע"מ המשתתפת בהקמת מיזמים גדולים לבניה ופיתוח, ופעילה מאז שנת 1976. הבנק סירב לכבד אחד-עשר שיקים שמשכה המבקשת בתקופה שבין 18.11.04 (מועד פירעון שני השיקים הראשונים) לבין 21.9.05 (מועד פירעון השיק העשירי), בהיותה בחריגה ממסגרת האשראי. על כן הוטלה הגבלה על המבקשת בהתאם להוראת סעיף 2 לחוק. המבקשת עתרה לבית משפט השלום בבקשה לביטול ההגבלה על פי הוראת סעיף 10 לחוק, בטענה, כי נוהגו של הבנק לכבד שיקים שמשכה חרף חריגה ממסגרת האשראי, יצר הסכם ביניהם; וכן, בהיתמך באסמכתאות שצירפה, כי נהגה להפקיד לחשבונה סכומים במועד הצפוי לפירעון, כדי להבטיח את פירעונם. ג. (1) בית משפט השלום דחה את עתירת המבקשת, ועשה כן בהחלטה מפורטת הסוקרת את קורות השיקים שלא כובדו. אין צורך לחזור כאן על מלוא הפירוט; אציין רק, כי נקבע בהחלטה, לגבי ארבעת המקרים הראשונים, שההפקדות לחשבון המבקשת בוצעו רק יום לאחר מועד הפירעון של השיקים. לאחר מכן נשלח אל המבקשת מכתב אזהרה מאת הבנק, ביום 23.6.05, ובית משפט השלום קבע, כי המכתב היוה לה תמרור אזהרה; ואפילו סברה עד אז כי אין פסול בהפקדה יום לאחר מועד הפירעון, הנה נוסח האזהרה המפורש שבמכתב הבהיר למבקשת את שגיאתה, והוא משמיט בסיס לטענה מצידה בדבר הסתמכות. למרות זאת, כך נקבע, המשיכה המבקשת בנוהגה למשוך שיקים תוך חריגה ממסגרת האשראי, ולהפקיד תקבולים בחשבון רק לאחר זמן פירעונם. הוסף, כי מעיון בתדפיס החשבון ניתן ללמוד שהבנק לא דיקדק עם המבקשת כשדובר בשיקים בסכומים נמוכים, והדבר מלמד, מחד גיסא, כי לבנק לא היה אינטרס להביא להגבלת החשבון (בניגוד לנרמז מטענות המבקשת - א"ר), אך מאידך גיסא אין ללמוד מכך על דפוס התנהגות מתמשך שעליו יכלה המבקשת להסתמך. בית המשפט דחה אף את טענתה של המבקשת בדבר קיומם של ביטחונות להבטחת כיסוי החריגה שבחשבון, באמצו את עמדת הבנק בעניין זה, שהביטחונות לא כיסו את החריגה שבחשבון, מטעמים שונים. (2) ערעורה של המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט ציין, כי קביעותיו של בית משפט השלום ומסקנותיו מקובלות עליו הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. עוד הוסיף בית המשפט, כי גם לדידו לא יצרה התנהגותו ה"סלחנית" של הבנק, בכיבוד שיקים בסכומים נמוכים, עילה להסתמכות המבקשת, וכי בהתנהגותה שלה בהפקדת תקבולים למחרת יום פירעונם של השיקים אילצה המבקשת את הבנק להחזיר את השיקים שנמשכו. מכאן הבקשה הנוכחית. (3) יצוין, כי בית המשפט המחוזי נעתר לעתירת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו - הגם שציין כי אינו סבור שיש מקום לעיכוב - עד יום 22.12.07. ד. בבקשתה הארוכה והמפורטת, המשתרעת על פני עשרים ואחד עמודים - כהודעת הערעור בפני בית המשפט המחוזי (ראו סעיף י' לפסק דינו) - חוזרת המבקשת על טענותיה שהועלו בפני הערכאות הקודמות. תחילה פורשת המבקשת את היקף עסקיה, הכולל ביצוע מיזמים בעבור לקוחות ציבוריים כמו גם פרטיים באורח נרחב באזור צפון הארץ, והעסקת כשבעים עובדים קבועים ולמעלה משישים קבלני משנה. לטענת המבקשת, הגבלת חשבונה מהוה פגיעה ניכרת ובלתי הפיכה בה, העלולה להביא לקריסתה. לגופו של עניין נטען, כי ניהול החשבון בבנק לאורך השנים התאפיין בדינמיות, הן מבחינת תזרים הכספים והן מבחינת מסגרת האשראי שהועמדה לרשות המבקשת - עד שלפתע שינה הבנק מגמתו באופן פתאומי וחד צדדי, אשר הטעמים לו נשגבים כנטען מבינתה של המבקשת. לטענת המבקשת, הבנק כיבד את מירב השיקים שמשכה המערערת - אך סירב, באופן שרירותי, לכבד מספר מועט של שיקים, בלא הבחנה ממשית בין המקרים מבחינת יתרת החובה. נטען איפוא, כי למעשה התקיים הסכם מכללא בין המבקשת לבנק, הנלמד מהתנהגות הצדדים - שאותו, כנטען, הפר הבנק. על כן, נטען, התקיימה הוראת סעיף 10(א)(3) לחוק, המאפשרת את ביטול ההגבלה על המבקשת. כן הטעימה המבקשת, כי בגדרי היחסים החוזיים המיוחדים השוררים בין בנק ללקוחותיו, היה על הבנק להודיע מלכתחילה כי ברצונו לצמצם את מסגרת האשראי בטרם יסרב לשיקים, ועוד, נטען כי הגבלת חשבונה של המבקשת תגרום לפגיעה ממשית בחופש העיסוק שלה. ה. לאחר העיון בבקשה, סבורני כי אין בידי להיעתר לה. הבקשה אינה מעלה סוגיה משפטית או ציבורית החורגת מתחומם של הצדדים הישירים למחלוקת - אף לא נטען כך - ולא מצאתי גם כי הצדק מחייב את התערבותנו. הבקשה אינה מצריכה איפוא ליתן רשות ערעור ולדון בה בגלגול שלישי, ולוא מטעם זה בלבד (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר; רע"א 9162/04 סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 5.12.04) - להלן עניין סורוצקין). ו. (1) אף לגופם של דברים אין בידי להיעתר לבקשה. בעניין סורוצקין צוין, כי "ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים - כפי שציין בית המשפט המחוזי - על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק" (בפסקה ו'). ובמקומות אחרים כונתה התופעה של שיקים ללא כיסוי "מכת מדינה" (ראו יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" הפרקליט מ"ד (1998) 449, בעמ' 449; רע"א 9374/04 אי.אנד.ג'י. מערכות מתקדמות למורה נהיגה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 11.11.04) בפסקה 6.(ב) (להלן עניין אי.אנד.ג'י); להרחבה ראו גם יובל אזני, שיקים ללא כיסוי - כרך א' (2001) בעמ' 57-49, תחת הכותרת "התופעה החברתית והתגובה החקיקתית - סקירה היסטורית". המחבר מביא, מתוך דברי הכנסת, את דבריו של שר המשפטים דאז, ח"כ שמואל תמיר, בהביאו החוק לקריאה ראשונה בכנסת). הגישה הבסיסית לנושא - ומקרה זה אינו מצדיק סטיה ממנה - היא כי "על מושכי שיקים ללא כיסוי לידע, כי אינטרס הציבור, שעליו אמונים בתי המשפט, הוא להיאבק בכך" (עניין סורוצקין, בפסקה ז'). (2) לטענת המבקשת, חריגותיה ממסגרת האשראי לאורך השנים, ונוהגו של הבנק לכבד שיקים שנמשכו גם בחריגות אלו, יצרו הסכם מכללא. טענה זו, שהיא ביסודה טענה עובדתית, נדחתה על-ידי בתי המשפט הקודמים, ולא מצאתי מקום להתערב בה (ראו בדומה עניין אי.אנד.ג'י). אכן, התנהגות הצדדים ביחס למסגרת האשראי, במידה שהיא נמשכת ועקבית, עשויה ליצור הסכם מכללא: "מסגרת אשראי היא מחויבות חוזית שחובות תום הלב חלות עליה - על כולי עלמא - על הבנק מזה ועל הלקוח מזה... ועוד, האינטרס בשמירת מסגרת אשראי ובאי חריגה הימנה אינו של הלקוח הלווה בלבד, אלא של כלל הציבור הנזקק לאשראי, כדי שלא יווצר מצב של 'נעילת דלת בפני לווים' (שולחן ערוך חושן משפט ק"א, ט')" (עניין אי.אנד.ג'י בפסקאות 6.(ג)-(ד), וראו עוד שם, בהמשך פסקה (ד)). (3) מכל מקום, לעניין הטענה בדבר היווצרותו של הסכם מכללא בהתנהגות, ולמצער - יסוד סביר להניח קיומו של הסכם מעין זה, יצוין כי טענה זו הוגדרה על-ידי יצחק עמית, במאמרו הנזכר (בעמ' 468), כ"אחת הטענות השכיחות, אם לא השכיחה ביותר" בערעור על פי הוראת סעיף 10 לחוק. על כן לא למותר יהא להביא דברים נוספים שכתב שם: "להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח - להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר (ההדגשה הוספה - א"ר). החזרת שיקים על-ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים. העובדה, כי בעל החשבון 'נזכר' רק לאחר קבלת הודעת ההגבלה להעלות את הטענה, שמסגרת האשראי שונתה, עלולה להיות לו לרועץ בהוכחת טענתו... שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים טהורים, שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי... זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על-פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי" (בעמ' 470-469, וראו האסמכתאות שם; כן ראו יובל אזני שיקים ללא כיסוי - כרך ב' (2003) 441-436 (להלן אזני): "העובדה שהבנק פורע מעת לעת שיקים מעבר למסגרת האשראי, אינה יכולה ליצור מציאות אובייקטיבית אפילו בתודעתו הסובייקטיבית של הלקוח, כי הסכם האשראי שונה או כי נוצר הסכם אשראי חדש" (בעמ' 436)). במקרה דנן, יש לציין, אף צומצמה מסגרת האשראי במהלך התקופה הנסקרת, ועל כך הודע למבקשת, ודומה כי די בכך בלבד כדי לסתור את טענתה. לא זו אף זו, לאחר סירוב ארבעה שיקים נשלח אל המבקשת, כנזכר על-ידי בתי המשפט הקודמים, מכתב מפורש המתרה בה לחדול מנוהגה. בעניין זה ציין אזני: "כאשר הבנק שולח ללקוחו מכתב, לפיו הוא מתרה בו או מגלה דעתו בדרך זו או אחרת כי פרעונם של השיקים אינו מלמד על הסבמתו לשינוי הסכם האשראי, אין הלקוח יכול לסמוך על טענה לפיה הנחתו היתה מבוססת על מציאות לפיה הסכים הבנק לשינוי הסכם האשראי" (בעמ' 441). (4) אף את טענות המבקשת בדבר האיום הטמון בהגבלת החשבון על עסקיה ועל קיומה (נטען, כזכור, כי היא עלולה להגיע לכדי סף קריסה) קשה להלום. טענות אלה אפשר שמקומן כאשר המדובר בבקשה לסעד זמני בשלב מסוים (ראו סעיף 10א' לחוק; אף כי למעשה ברי, כי בעצם ההגבלה נגרם נזק, וראו גם עמית, 478). ואולם, בענייננו מדובר בהחלטה על פי סעיף 10 לחוק, שעניינה בבקשה לבטל הבאה במניין של אחד או יותר מן השיקים המסורבים מן הטעמים המוזכרים בסעיף, ולשיקולי נוחות הלקוח - גם אם פשיטא שאין מי שרווה נחת כשמוטלת הגבלה על חשבונו - אין השלכה מהותית כאן. הלקוח בכגון ענייננו עשה את מעשיו בידיעה באשר למצבו כלפי הבנק. בהקשר זה אציין, בשולי הדברים, כי ההחלטה הסופית על פי סעיף 10 מסיימת את המחלוקת שהובאה בפני בית המשפט, ולכן - חרף הכתרתה במקרים רבים, כמו גם במקרה דנן, "החלטה" - היא מהוה, למעשה, פסק דין (ראו רע"א 2291/01 גבאי נ' בנק מסד בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 30.12.01) - המשנה לנשיא לוין, השופט - כתארו אז - ריבלין והשופטת נאור). ז. סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה, כאמור. משכך, מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע. שיקיםשיקים ללא כיסוי