פירוק שיתוף בין בני זוג ללא ייצוג עורך דין

בית המשפט ציין כי לאור ההלכה שנפסקה ברע"א 6810/97 יהודית בן שושן נגד אלברט בן שושן, פד"י נא(5), עמ' 375; ולאור הצורך בזהירות כפולה ומכופלת כאשר בא בית המשפט לדון בפירוק שיתוף בדירתם של בני זוג שאינם מיוצגים כלל בידי עורכי דין ואשר לא התגוננו כנגד התביעה שהוגשה נגדם; ובמיוחד כאשר מדובר בנסיבות שבהן החוב שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ נוגע רק לאחד מבני הזוג ואינו נוגע לבן הזוג האחר, מן הדין להכריע בערעורם של המערערים באופן שיאפשר להם לנקוט הליך לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה כאמור לעיל. המערערים טענו כי בשל אוזלת ידה של המשפחה, קשייה הכלכליים והעובדה שהמערערת סובלת מבעיות נפשיות קשות מלידה, לא נעזרה המשפחה בייעוץ משפטי "בצורה מסודרת" וסופה שהגיעה לכך שניתנה ההחלטה נשוא הערעור. להלן פסק דין בנושא פירוק שיתוף בין בני זוג ללא ייצוג עורך דין: פסק דין 1. ביום 10.11.04 נתן ראש ההוצל"פ (כב' הרשם שמעון רומי) החלטה במסגרת תיק האיחוד מספר 8-04-99629-12 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה כנגד המערער מספר 1 כדלקמן: "הדיון זומן בסוגיה אחת ויחידה, והיא הבטחת דיור חלוף לחייב ולבני משפחתו, שכן הנכס שבכינוס אינו אלא מחצית הזכויות שבדירת מגורים של משפחת החייב. לאשת החייב מחצית מזכויות הבעלות בדירה, ועל פי החוק לא ניתן לפנותה מן הדירה אלא לאחר הסדרת דיור חלוף או למכור את הדירה במצבה הנוכחי כשהיא תפוסה אלמלא היה בנמצא פסק דין המורה על פירוק השיתוף. (הכונס במסגרת הליכי הכינוס עתר לפירוק השותפות בין בני הזוג ועל כן יש למוכרה במסגרת הליכי הכינוס בדרך בה נמכרת דירת מגורים בהליכי פירוק שיתוף). ההגיוני ביותר מבחינת כל הצדדים, ואולי זו נקודת ההסכמה היחידה שצריכה להיות להם, שרצוי וראוי כי המכירה תתבצע תוך שיתוף פעולה עם כל הקושי הרגשי המלווה מהלך זה, שכן שיתוף פעולה מצד החייב ומשפחתו יגרום להשגת התמורה הגבוהה ביותר וההוצאות הנמוכות ביותר במסגרת הכינוס שעה שידוע לכולם ומראש כי מחצית התמורה שתתקבל בניכוי הוצאות הכינוס תימסר לידי אשת החייב, והמחצית האחרת לתיק האיחוד. שיתוף פעולה כזה יכול לגרום גם לתוצאה אחרת מאשר פינוי הנכס, כגון רכישת מחצית זכויות החייב המוחזקות כרגע על ידי הכונס על ידי אשת החייב או אפילו צד שלישי כלשהו, מטעמה ובנאמנות עבורה. כך למשל ראוי שאשת החייב תשקול אפשרות לגייס מימון לרכישת מחצית הזכויות שבכינוס באמצעות משכון מחצית הזכויות שלה. אין ספק כי מכירת הנכס כפנוי היא האפשרות היחידה העומדת כרגע נוכח פסק הדין שהורה על פירוק השיתוף, שכן ככול שמצאתי מדו"ח הכונס אין אפשרות מעשית לחלוקה בעין של הנכס. על כן, אין מנוס מקביעת מועד לפינוי הדירה ואני קובע לשם כך את יום 10.1.05 כמועד בו יהא רשאי הכונס לפנות את החייב ובני משפחתו לדיור חלוף (הגדרת הדיור החלוף בהמשך) עד אשר יימכר הנכס כפנוי ותועבר מחצית התמורה לאשת החייב בניכוי מחצית הוצאות הכינוס. מרגע שתימסר מחצית התמורה הנ"ל לאשת החייב יהא הכונס פטור מלשאת בהוצאות הדיור החלופי. הדיור החלופי אותו ימציא הכונס לחייב יהא דירת מגורים דומה בשטחה בטווח של פלוס מינוס 20 אחוז משטח הדירה הנוכחי העומד על 118 מ"ר ברוטו (שטח הדירה נטו הוא 103 מטר) בקרית ביאליק או בכל ישוב אחר הגובל לקרית ביאליק. הדיור החלופי מתייחס לשטח הדירה נטו. בעלות הדיור החלופי תישא בשלב ראשון קופת הכינוס ולאחר שיבשילו התנאים להפסקת מימון הדיור החלופי, יהא הכונס רשאי לקזז מחצית מעלות הדיור החלופי מהתמורה שיהיה עליו להעביר לאשת החייב, שכן הכונס איננו אמור לממן אלא את מחצית העלות על פי דין. שני הצדדים ייערכו לקראת מועד הפינוי והחלטה זו כמוה כהמצאת דיור לחייבים למועד הנקוב לעיל. (כך במקור! ע.ג.). אם וכאשר יעלה בידי החייב להגיע להסדר אחר כלשהו עם כונס הנכסים, הרי שהסדר כזה יכובד אם יהא בהסכמה ואם יתאים לאינטרסים של יתר הזוכים בתיק איחוד זה ולא רק מאלה של עיריית קרית ביאליק המייצגת את מקצת הנושים בתיק זה. מובהר לחייב כי בתיק איחוד זה ניתן צו תשלומים העומד על 1,000 ש"ח לחודש והוא איננו מכובד על ידי החייב מאז ניתן הצו וכי אם לא יתחיל לשאת בקיום חובתו על פי צו התשלומים בתיק זה, הרי שהוא מסכן את קיומו של תיק האיחוד מיד לאחר שיסתיימו הליכי הכינוס. נתונה בזה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו הרשות לערער על החלטה זו בפני בית המשפט המוסמך (…)". הערעור שלפני מופנה כנגד ההחלטה האמורה. המערערים עותרים לבטל את החלטתו הנ"ל של ראש ההוצאה לפועל, לבטל את מועד הפינוי שנקבע, לבטל את ההסדרים שנקבעו בנוגע להבטחת הדיור החלוף ואף לבטל את ההחלטה על מינויו של המשיב 1 (עו"ד מוני עזורה) ככונס נכסים על דירת המגורים של המערערים. 2. טענות המערערים א. המערערים, באמצעות בא כוחם המלומד עו"ד יגאל גאגין, הדגישו בטענותיהם כי המערער מספר 1 (להלן - "המערער" והמערערת מספר 2 תיקרא להלן - "המערערת") בלבד הוא החייב במסגרת איחוד התיקים וכי "המערערת אינה חבה כספים למשיבים והצטרפותה לערעור זה הינה בשל היותה בעלת מחצית מהזכויות בדירת המגורים ומחמת הפגיעה הקשה והחמורה שנגרמה לה כתוצאה מהחלטתו השגויה של כב' הרשם". ב. המערערים טענו כי תחילת הפרשה בחוב ארנונה של המערער "בגין נכס עסקי שבבעלותו באזור התעשייה של קרית ביאליק (...) שהמערער התקשה לעמוד בתשלומו. ברבות השנים נוספו לחוב חובות כלפי נושים נוספים". ג. המערערים טענו כי בשל אוזלת ידה של המשפחה, קשייה הכלכליים והעובדה שהמערערת סובלת מבעיות נפשיות קשות מלידה, לא נעזרה המשפחה בייעוץ משפטי "בצורה מסודרת" וסופה שהגיעה לכך שניתנה ההחלטה נשוא הערעור. ד. המערערים הסתמכו בטענותיהם על ההלכה שנפסקה ברע"א 6810/97 יהודית בן שושן נגד רוברט בן שושן, פד"י נא(5) עמוד 375 ועל האמור בספרו של ד"ר שלמה לוין "תורת הפרוצדורה האזרחית" עמוד 39. המערערים טענו כי בענין רע"א 6810/97 דן בית המשפט העליון במקרה שבו לא זכתה האשה לייצוג נאות בשל מחדליה שלה. בית המשפט העליון הורה, שם, על ביטול החלטותיהם של בית משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי "על מנת שיחזור וידון בפירוק השיתוף בדירת המגורים של בעלי הדין, לאחר שהמבקשת תהיה מיוצגת על ידי עורך דין". המערערים טענו כי "גם במקרה דנן דנים אנו בפירוק שיתוף בדירת מגורים בין בני זוג". ה. המערערים טענו כי - "המשיב 1 עשה דין לעצמו והחליט כי ברצונו להיפרע דוקא מתוך דירת המגורים של המערער והתעלם מהעובדה כי ניתן להיפרע אף מאותו נכס עסקי שבבעלות המערער, אותו נכס שבגינו נוצר חוב הארנונה הקדמון!!! מכירת נכס עסקי של החייב, אין לה אותה משמעות הרת אסון לגבי משפחה שלמה, כמו מכירת דירת מגורים וחיוב המערערים להיטלטל בדירות שכורות בהיותם אנשים בגיל העמידה, שברצונם להבטיח את מדורם. אף ערכאה שהיא מעולם לא נתנה את הדעת על סדרי העדיפויות בגביית החוב ולא נתנה את דעת לכך כי יתכן ומן הראוי להקדים ולהיפרע מתוך הנכס שבגינו נצבר החוב ולאו דוקא ממכירת דירת מגורים". ו. המערערים טענו כי טעה ראש ההוצל"פ בכך שהתעלם מהעובדה שפסק הדין לפירוק השיתוף בדירה ניתן במעמד צד אחד מבלי שהוגש כתב הגנה תוך פגיעה בזכויות המערערים. ז. המערערים טענו כי טעה ראש ההוצל"פ בכך שקבע הוראות לענין הדיור החלוף מבלי שקיים דיון ענייני בנוכחות עורך דין מטעם המערערים ומבלי לאשר דירה מסוימת אשר תוצג בפניו. ח. המערערים הוסיפו וטענו כי טעה ראש ההוצל"פ בקביעתו, כי הכונס חייב לממן רק מחצית מעלות הדיור החלופי. 3. טענות המשיבים א. המשיבים הביעו את התנגדותם לערעור וביקשו לדחותו. ב. המשיבים טענו כי הגשת הערעור מהווה ניצול ציני וגלוי של הליכי המשפט "תוך התחמקות, עורמה ונסיון להטעות את כבוד בית המשפט (...)". ג. המשיבים טענו כי המערערים אינם יכולים לשוב ולעורר בערעורם טענות כנגד החוב שמקומן היה במסגרת התביעות או בכל הליך מתאים אחר. ד. המשיבים טענו כי לא בכדי נמנעו המערערים מלצרף תצהיר לערעורם. לטענתם, עיון בנסח הרישום מלמד כי על הנכס הנדון לא רובצת משכנתא וכי הנכס נקי מזכויות צד ג' כלשהן "מלבד שני העיקולים בתיקי ההוצל"פ (...) אשר הינם עיקולים של המשיבה 2. לא רבים הם האנשים אשר יכולים להרשות לעצמם לרכוש נכס מקרקעין ללא משכנתא. לפיכך - טענתו של המערער כי מצבו הכלכלי הינו קשה - מופרכת". לטענת המשיבים "המערער הינו בעל יכולת כלכלית אלא שאינו רוצה לשלם לנושיו דבר". ה. המשיבים טענו כי ראש ההוצל"פ צדק בקבלו את בקשת המשיבה לפינוי המערערים. ו. המשיבים טענו כי "המערערים היו מיוצגים על ידי עו"ד לאורך כל התקופה (...) ובחרו במודע, מרצון ובתקווה להתחמק מתשלום ולו חלקי, להתעלם מן התביעה לארנונה, מן התביעה לפירוק שיתוף, מהליכי הכינוס וככלל מכל הליך משפטי שנוהל כנגדם כשיטה בתקופה של קרוב ל- 10 שנים (!!!!) ולפיכך דין טענתם להדחות". ז. המשיבים הוסיפו וטענו כי יש לדחות את טענת המערערים על כך שראש ההוצלP התעלם מן האפשרות לממש או להפרע מתוך הנכס העסקי שבבעלות המערער. לטענתם, טענה זו לא הועלתה מעולם ומה גם שהמשיבים ביצעו חקירות רבות וכי לא הותר כל נכס בבעלות המערער מלבד הנכס נשוא תיק זה. 4. דיון א. לאחר שעיינתי במכלול נסיבות הענין, ושבתי ועיינתי בהן, ולאחר התלבטות ממושכת, הגעתי למסקנה כי מן הדין להורות על עיכוב הליכי מימוש דירת מגוריהם של המערערים למשך 90 יום מהיום כדי לאפשר למערערת מס' 2 לנקוט בהליכים לביטול פסק הדין לפירוק השיתוף. ב. בחינת טענות המערערים העלתה כי הטענה המשמעותית היחידה שהועלתה על ידם היא זו שנוגעת לכך שפסק הדין לפירוק השיתוף שניתן בתביעה שננקטה על ידי המשיבים ניתן במעמד צד אחד, בהעדר הגנה מטעם המערערת 2 ומבלי שטענותיה תישמענה. לאור ההלכה שנפסקה ברע"א 6810/97 יהודית בן שושן נגד אלברט בן שושן, פד"י נא(5), עמ' 375; ולאור הצורך בזהירות כפולה ומכופלת כאשר בא בית המשפט לדון בפירוק שיתוף בדירתם של בני זוג שאינם מיוצגים כלל בידי עורכי דין ואשר לא התגוננו כנגד התביעה שהוגשה נגדם; ובמיוחד כאשר מדובר בנסיבות שבהן החוב שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ נוגע רק לאחד מבני הזוג ואינו נוגע לבן הזוג האחר, נראה לי כי מן הדין להכריע בערעורם של המערערים באופן שיאפשר להם לנקוט הליך לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה כאמור לעיל. 5. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: מבלי להביע עמדה כלשהי לגוף הבקשה/הבקשות שתוגש/שתוגשנה לבית משפט השלום בענין הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן בענין פירוק השיתוף ובענין הבקשה לביטול פסק הדין גופה, אני מכריע בערעור שלפני כך שאני מורה על עיכוב הליכי מימוש דירת מגוריהם של המערערים למשך 90 יום מיום שבא כוחם יקבל העתק מהחלטה זו, כדי שבמשך פרק הזמן האמור יפעל למיצוי ההליכים לביטול פסק הדין בענין פירוק השיתוף שניתן על ידי בית משפט השלום. בנסיבות הענין ישא כל צד בהוצאותיו. פירוק שיתוף בין בני זוגפירוק שיתוףבני זוגייצוגעורך דין