ערבות אישית לחברה

בכתב הערבות נרשם באותיות קידוש לבנה כי בכל מקרה בו לא תעמוד החברה בהתחייבויותיה כלפי התובעת, תהא זו רשאית לפנות לנתבעים ישירות לשם גביית החוב. לאור התחייבותם האישית והברורה של הנתבעים בית המשפט דחה את טענתם לפיה מדובר בהתחייבות של החברה ללא כל חיוב אישי מצידם. להלן פסק דין בנושא ערבות אישית לחברה: פסק דין עיקר העובדות הצריכות לענין . התובעת, חברה בע"מ העוסקת בייצור ושיווק של כותרים (CD-ROM) הגישה תביעה נגד הנתבעת 1, חברה העוסקת, בין היתר, ביבוא, ייצור ושיווק של כותרים (להלן: "החברה"), וכן נגד הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") והנתבע 3 (להלן: "הנתבע") שהיו בעלי החברה עד למכירתה לצד ג'. במהלך שנת 2002 הוסכם בין התובעת לבין הנתבעים כי התובעת תייצר עבורם כותרים. במסגרת זו חתמו הנתבעים ביום 15.12.02 על כתב ערבות אישי, המחייבם בתשלום חובות החברה לתובעת, במידה וזו לא תעמוד בהתחייבויותיה. החל משנת 2003 או בסמוך לכך ייצרה התובעת עבור החברה כותרים שונים, על פי הזמנתה. אין חולק, כי בגין עבודתה זו, לא קיבלה התובעת את שכרה. ביום 24/02/04 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד החברה. ביום 28.8.03 נחתם הסכם בין הנתבעת לצד ג' (להלן: "ההסכם העיקרי"), לפיו רכש צד ג' את החברה והתחייב לקחת על עצמו את כל התביעות שהיו עובר למכירתה לרבות תביעות עתידיות. עפ"י ההסכם הראשון כללו נכסי החברה, בין היתר, את כל הזכויות בסרט "מדמדים". בהסכם נוסף (להלן: "ההסכם הנוסף") שמועד כריתתו המדוייק שנוי במחלוקת, הוסכם בין הנתבעים לצד ג' כי 100% ממניות החברה יושבו לידי הנתבעים. בתמורה נקבע כי צד ג' יקבל את הכספים ששילם במזומן עד למועד הסכם זה, וכן את השיקים המצויים בבנק, אשר מהווים את סך השקעתו בחברה וכן בחברה נוספת. עיקר טענות הצדדים . לטענת התובעת היא סיפקה את הסחורה אך לא קיבלה את כספה. לטענתה אחראים הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים") לתשלום החוב מכח העובדה שהם הזמינו וקיבלו אותה וכן מכח ערבותם. עיקר טענות הנתבעים הינן כדלקמן: כתב הערבות נחתם על ידם בשם החברה ולפיכך אין מדובר בערבות אישית. כתב הערבות נחתם בשנת 2002 ותקף אך לגבי העסקאות שבוצעו באותה שנה או שהוא תקף לעסקה ספציפית אחת. הנתבעים ביקשו את כתב הערבות חזרה מהתובעת לפני שבוצעו העסקאות נשוא התביעה, אולם התובעת סירבה להחזירם להם. בהסכם העיקרי רכש צד ג' את החברה והתחייב לקחת על עצמו את כל התביעות, שהיו עובר למכירתה, לרבות התביעות העתידיות. העבודות נשוא התביעה הוזמנו על ידי צד ג', שהיה בעל המניות באותה עת. עיקר טענות צד ג' הינו כדלקמן: העבודות נשוא התביעה הוזמנו על ידי הנתבעים, אשר היו בעלי המניות בחברה במועדים הרלוונטיים. הנתבעים סרבו להעביר לצד ג' את הזכויות בסרט "מדמדים", בניגוד לאמור בהסכם העיקרי. בכך הפרו הנתבעים את ההסכם העיקרי הפרה יסודית. בעקבות הפרה זו בוטל ההסכם העיקרי והוסכם על השבת החברה לנתבעים. בתחילת חודש 09/2003 חתמו הנתבעים וצד ג' על גבי הסכם, המבטל את ההסכם מיום 28/3/2003. היות ומניות החברה מוחזקות בידי תאגיד, חברת ח.ח. חיים נאמנות בע"מ, לא ניתן להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הצד השלישי באופן אישי בחובות החברה. דיון . כתב הערבות . בעת ההתקשרות בין התובעת לבין החברה חתמו הנתבעים על כתב ערבות. בכתב הערבות נרשם באותיות קידוש לבנה כי בכל מקרה בו לא תעמוד החברה בהתחייבויותיה כלפי התובעת, תהא זו רשאית לפנות לנתבעים ישירות לשם גביית החוב (סעיף ב' לכתב הערבות). לאור התחייבותם האישית והברורה של הנתבעים אין לי אלא לדחות את טענתם לפיה מדובר בהתחייבות של החברה ללא כל חיוב אישי מצידם. באשר לתוקף כתב הערבות, הרי שאין הוא מכיל כל סייג לגבי הגבלת תוקפו לשנת 2002 או לעסקאות שנערכו בשנה זו או לעסקה ספציפית. ההיפך הוא הנכון מכתב הערבות וממכלול הנסיבות עולה שהוא אינו מסוייג כאמור. עפ"י עדותה של הגב' גרליק, קשרי העבודה בין התובעת לנתבעים החלו רק בחודש 12/2002 (עמוד 8 שורות 10-11 לפרוטוקול). לפיכך אין זה סביר שכתב הערבות נועד אך לשנת 2002, בה לא בוצעו כל עסקאות בין התובעת לנתבעים. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי כתב הערבות חל לגבי העסקאות נשוא התביעה. במועד בו פנו הנתבעים לתובעת כי תשיב לידיהם את כתב הערבות, נותרו חשבונות שטרם שולמו מהתקופה בה היו הנתבעים בעלי המניות בחברה. לפיכך לא היו הנתבעים זכאים להשבת הערבות שניתנה בדיוק לצורך זה. העברת המניות בחברה לידי צד ג' . ביום 28/08/03 נחתם ההסכם העיקרי לפיו הועברו 100% של המניות בחברה לצד ג' ללא תמורה. לטענת הנתבעים נחתם ההסכם הנוסף עובר לחתימת ההסכם הראשון. הנתבע העיד כי ההסכם הנוסף הינו הסכם כוונות, אשר נחתם עובר לחתימת ההסכם העיקרי. לגרסתו, בהסכם הנוסף נקבע, כי צד ג' יקבל לידיו את הכספים ששילם עד למועד חתימת ההסכם, וכן את מניות החברה בשלמותן. לעומתם טוען צד ג', כי ההסכם הנוסף נכרת בתחילת חודש 09/2003, בסמוך לאחר מועד חתימת ההסכם העיקרי. לגרסתו, זמן קצר לאחר חתימת ההסכם העיקרי, נוכח לדעת, כי הנתבעים אינם עומדים בהתחייבויותיהם כלפיו, וביקש לבטלו. בעקבות זאת, נחתם ההסכם הנוסף, ובו הוסכם, כי המניות יושבו לידי הנתבעים ובתמורה יקבל צד ג' את הכספים שהשקיע בחברה, וכן את השיקים, שהופקו בבנק לביטחון. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות אני מעדיפה את גרסת צד ג'. ההסכם הנוסף קובע כי מניות החברה יועברו (ההסכם אינו מפרט את שם המקבל), וכי בתמורה יקבל צד ג' את הסכומים ששילם במזומן עד למועד הסכם זה וכן שיקים שמסר לבנק, המהווים את השקעתו בחברה. פרשנות הנתבעים להסכם הנוסף אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם תוכנו, ואילו גרסתו של צד ג' לפיה השיב את המניות לידי הנתבעים ובתמורה הושבה לו השקעתו בחברה, מתיישבת היטב עם לשון ההסכם הנוסף. יתר על כן, כפי שעולה מחומר הראיות שבפני נעשתה ההזמנה נשוא התובענה ע"י הנתבעים. כעולה מחשבונית מס' 16475 מיום 29/9/03 (נספח ג' לתצהירה של גב' סיגלית גרליק) ומתעודת משלוח מס' 7946 מיום 24/9/03 (נספח א' לתצהירו של מר עבד אהאב), לקראת סוף חודש ספטמבר, בוצעה הזמנה מהתובעת בשם החברה. עפ"י עדותו של מר עבד אהאב בוצעה ההזמנה בתחנת דלק במשמר השבעה, בה שוכנים משרדי אחיו של הנתבע. בנוסף, ההזמנה נמסרה לידי אחיו של הנתבע (עמוד 7 שורות 3-13 לפרוטוקול). מכאן שההזמנה בוצעה על ידי הנתבעים. דברים אלו עולים בקנה אחד עם מסקנתי לפיה ההסכם הנוסף נחתם לאחר ההסכם העיקרי ונועד לבטלו. נפקות חתימת ההסכם הנוסף . כאמור, בהסכם הנוסף נקבע כי יוחזרו לצד ג' הסכומים ששולמו על ידו לרבות השיקים שמסר לבנק. בתמורה הוסכם כי 100% ממניות החברה יושבו לידי הנתבעים. מכאן שההסכם הנוסף ביטל את ההסכם העיקרי בהסכמת הצדדים והורה על השבת המצב לקדמותו. זהות מבצע העסקאות . הנתבעים וצד ג' חלוקים לגבי זהותו של מבצע העסקאות נשוא התביעה. לטענת הנתבעים ביצע צד ג' את העסקאות ואילו עפ"י גרסתו ביצעו אותן הנתבעים. מניות החברה היו בבעלות צד ג' החל מיום 28/8/03 ועד למועד בלתי ידוע, ככל הנראה בתחילת ספטמבר 2003. מעיון בחשבוניות, שהוגשו ע"י התובעת עולה כי למעט עסקה אחת, בוצעו כל העסקאות במועדים, שקדמו למועד העברת המניות לבעלות צד ג', ולפיכך בוצעו ע"י הנתבעים. מנסיבות העסקה הנוספת כמתואר לעיל עולה כי אף היא בוצעה ע"י הנתבעים, לאחר שמניות החברה חזרו לבעלותם. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי כל העסקאות נשוא התביעה בוצעו על ידי הנתבעים. סיכום . הנתבעים ערבו בחתימתם לחובות החברה כלפי התובעת. הנתבעים אינם יכולים להסתמך על ההסכם העיקרי על מנת להשית על צד ג' את חובות החברה נשוא התובענה באשר הסכם זה בוטל ע"י הצדדים זמן קצר לאחר כריתתו, וזאת באמצעו ההסכם הנוסף. יתר על כן הנתבעים בלבד הם שביצעו את ההזמנות נשוא התובענה. לפיכך אין כל יסוד להודעת צד ג' שהגישו. פסיקתא . לאור כל האמור לעיל ישלמו הנתבעים 1 ו- 2, יחד ולחוד, לתובעת סך של 109,402.28 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות משפט לרבות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובעת ועד למועד התשלום על ידי הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות משפט) בתוספת מע"מ כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. למען הסר ספק פסק דין זה הינו יחד ולחוד עם פסק הדין שניתן נגד הנתבעת 1 ביום 24/02/04. התביעה בהודעת צד ג' נדחית. הנתבעים 1 ו-2 , יחד ולחוד ישלמו לצד ג' הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.ערבות אישיתערבות