להלן החלטה בנושא עיכוב הליכי הוצאה לפועל מכוח פסק דין: החלטה זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' חפרי-וינוגרדוב), אשר הורה למבקשת לשלם למשיבה פיצויים בסך 556,929 ₪, וכן לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד המבקשת מכוח פסק הדין. 1. המבקשת, ע.ר.ג. החזקות המפרץ בע"מ, הינה חברה אשר בבעלותה מגרש בקריית אתא (להלן: המגרש), עליו רצתה להקים בית מגורים. לצורך הקמת בית המגורים התקשרה המבקשת בחוזה עם המשיבה, מונוטון בניין והשקעות (1996) בע"מ, חברה קבלנית שהתחייבה להקים את בית המגורים. אין מחלוקת כי המשיבה לא השלימה את עבודות הבנייה וכי השלמת בנייתו בוצעה על-ידי המבקשת. עם זאת, לטענת המשיבה נבעה הפסקת העבודות מכך שהוצא צו להפסקתן מסיבות שאינן תלויות בה, כאשר המבקשת אף לא שילמה לה בעבור מלוא העבודות שבוצעו על-ידה. על כן, הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה בטענה כי המבקשת הפרה את ההסכם הפרות יסודיות, נהגה בחוסר תום-לב והתעשרה שלא כדין על חשבונה. עוד הודיעה המשיבה בכתב התביעה על ביטול החוזה שכרתה עם המבקשת. 2. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את התביעה באופן חלקי, תוך שקבע כי המבקשת הפרה את החוזה עת לא שילמה למשיבה תשלומים בעבור עבודות טיח שביצעה במגרש עובר להפסקת הבנייה. את הכרעתו זו, ביסס בית המשפט על מספר קביעות עובדתיות: ראשית, קבע בית המשפט כי המשיבה צמצמה באופן משמעותי את היקף העבודות במגרש בשל אי-התשלום האמור עבור עבודות הטיח וכי היא הפסיקה אותן לחלוטין בשל הוצאת צו הפסקת עבודה באתר. שנית, מצא בית המשפט כי הוצאת הצו לא נבעה ממחדליה של המשיבה, אלא מכך שהמבקשת הורתה על בניה בניגוד להיתר הבניה שעמד בתוקפו באותה עת. שלישית, קבע בית המשפט כי על-פי החוזה הייתה המשיבה זכאית לתשלום עבור העבודות שביצעה ולפיכך הפסקת העבודה במועד זה לא היוותה הפרה של החוזה. בית המשפט הוסיף וקבע כי מהסכום אותו חייבת המבקשת למשיבה יש להפחית את עלויות השלמות הבניה שבוצעו על-ידי המבקשת וכן עלויות תיקונים, כאשר לצורך חישוב סכום זה הסתמך על חוות-דעתו של מומחה שמונה מטעמו. כמו כן, דחה בית המשפט את התביעה שהגישה המשיבה נגד המשיב 2, שהיה בעל המניות העיקרי במבקשת, בטענה כי לא התקיימו בענייננו התנאים המצדיקים הרמת מסך. בסיכומו של דבר, קבע כאמור בית המשפט כי על המבקשת לשלם למשיבה פיצויים בסך 556,929 ₪. 3. ביום 31.12.07 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהגישה לבית משפט זה. הבקשה נדחתה. בית המשפט קבע כי אינו רואה כי סיכויי הערעור ממש טובים וכי אין לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת דווקא, על אף שמצבן של שתי החברות אינו טוב. על כן, מצא בית המשפט כי אין בנסיבות העניין כדי להצדיק סטייה מהכלל לפיו הגשת ערעור אינה מצדיקה עיכוב ביצוע. מכאן הבקשה שלפניי. 4. המבקשת טוענת כי בית המשפט קמא שגה כאשר דחה את בקשתה לעיכוב ביצוע ללא נימוק ובלא התייחסות לעובדה כי המשיבה לא תוכל להשיב את המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל ופסק הדין יבוטל. לטענתה, בנסיבות העניין מתקיימים התנאים המצדיקים את עיכוב הביצוע. ראשית, טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור הינם טובים, שכן ביסודו של הערעור עומדת הטענה המשפטית לפיה שגה בית המשפט קמא כאשר קבע - בניגוד למסמכים ולראיות שהוצגו בפניו - כי המבקשת היא האחראית להפרת ההסכם. המבקשת יוצאת נגד כל אחת ואחת מקביעותיו של בית המשפט קמא וטוענת, בין היתר, כי בית המשפט שגה בקבעו כי המשיבה הפסיקה את העבודות באתר הבנייה בשל אי-תשלום חובות; כי צו הפסקת העבודות הוצא בשל מחדליה של המשיבה אשר על-פי ההסכם לקחה על עצמה את האחריות להיתרי הבניה; וכי על-פי הוראות ההסכם לא הייתה חובה על המבקשת לשלם למשיבה תשלום עבור ביצוע עבודות חלקיות. בנוסף, טוענת היא כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי החיובים בין הצדדים הינם חיובים עצמאיים וכאשר נסמך על חוות-דעת המומחה אשר הסתמכה על מודל תיאורטי ולא על חשבוניות המעידות על התשלומים שבוצעו בפועל. לדבריה, גם בהנחה שחוות-הדעת של המומחה תתקבל, שגה בית המשפט בחישוב הפיצויים להם זכאית המשיבה. שנית, טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתה, לאור מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה המעיד על כך שהיא לא תוכל להשיב את הכספים שתקבל מהמבקשת במידה ויתקבל הערעור. לעניין זה, מציינת המבקשת כי המשיבה חייבת סכומי כסף בסך של כ-1.5 מיליון ₪ לנושים שונים וכי תביעה נוספת שהגישה נגד המשיבה נידונה כעת בבית משפט השלום בחיפה. לטענתה, במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין והליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדה ונגד המשיב 2 בעקבותיו, ייגרמו לה נזקים בלתי-הפיכים, לרבות פירוק החברה כך שלא תהיה אישיות משפטית לעניין הליכי הערעור, וכן הכרזה על המשיב 2 כפושט רגל, על אף שנדחתה התביעה נגדו. עוד מציינת המבקשת כי בית המשפט המחוזי עיכב את הדיון בבקשת המשיבה להכריז על המבקשת כחברה בפירוק עד למתן החלטה בבקשה הנוכחית וכי דיון בעניין הכרזתו של המשיב 2 כפושט רגל נקבע בבית המשפט המחוזי ליום 28.2.08, ומכאן הצורך בעיכוב ביצועו של פסק הדין. 5. המשיבה מצידה מתנגדת לקבלת הבקשה. לטענתה, המבקשת והמשיב 2 פעלו במשך השנים במטרה להאריך את ההליכים בין הצדדים על מנת להתחמק מתשלום הפיצויים אותם הם חבים למשיבה ואף ניסו להבריח את רכוש החברה לאמו של המשיב 2. על כן, ומשהמבקשת לא שילמה את חובה על-פי פסק הדין גם לאחר שנפתח נגדה תיק הוצאה לפועל, נאלצה המשיבה לפתוח בהליכי פירוק נגדה. אשר למשיב 2, טוענת המשיבה כי נאלצה לפנות בבקשה לפשיטת רגל נגדו בשל העובדה כי נמנע מלקיים את הערבות האישית שלקח על עצמו לביצוע פסק הדין. המשיבה מדגישה לעניין זה כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה רק כחצי שנה לאחר מתן פסק הדין, ערב הדיון בבקשת הפירוק, וכי היא נועדה לאפשר למבקשת להמשיך ולהתחמק מביצוע פסק הדין. עוד טוענת המשיבה כי בנסיבות המקרה לא מתקיימים התנאים המצדיקים את עיכוב ביצוע פסק הדין. ראשית, טוענת היא כי אין ממש בערעורה של המבקשת על פסק הדין. זאת, משום שבית המשפט קמא דן לעומק בכל המחלוקות בין הצדדים והכריע בהן על סמך עדויות הצדדים, לרבות על סמך חוות-דעת המומחה. שנית, טוענת המשיבה כי אין ממש בטענת המבקשת כי ביצוע פסק הדין יגרום לה לנזק בלתי-הפיך וזאת מאחר ומדובר בפסק דין כספי. המשיבה מדגישה כי החובות אליהם נקלעה, אשר עליהם מסתמכת המבקשת בבקשתה, הינם פועל יוצא של העובדה כי המבקשת לא שילמה את החוב הפסוק במועד. עוד טוענת היא כי אין כל מניעה שהמבקשת תיוצג בערעור על-ידי מפרק, כך שגם מטעם זה לא צפוי להיגרם לה נזק בלתי-הפיך. המשיבה מוסיפה עוד כי גם בעובדה שהמבקשת הגישה נגדה תביעה נוספת אין כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. לחילופין, טוענת המשיבה כי על מנת לצמצם את הנזק שייגרם לה כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין, יש להתנות את עיכוב הביצוע, במידה ויינתן, בהפקדת עירבון בגובה מלוא סכום פסק הדין על-ידי המבקשת. 6. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסק הדין של בית המשפט קמא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין וכי על המבקש את העיכוב להוכיח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן שאם לא יעוכב הביצוע ייגרם לו נזק בלתי-הפיך (בש"א 2996/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו, פ"ד נ(1) 668, 672 (1996)). בפרט אמורים הדברים משמדובר בפסק דין כספי, שכן ההנחה במקרה זה היא כי הנזק אשר ייגרם כתוצאה מהביצוע הינו הפיך (ראו למשל: ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301, 305-304 וההפניות שם (2003)). במקרה דנן, אשר לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי אלו אינם גבוהים. פסק דינו המפורט והמנומק של בית המשפט קמא הכריע בכל היבטי המחלוקת בין הצדדים, וזאת בהסתמך על התרשמותו מן העדים שטענו בפניו ומחוות-דעת המומחה מטעמו. חלק ניכר מטענותיה של המבקשת בערעור - הטענה הנוגעת למועד הפסקת העבודות במגרש, הטענה באשר לסיבה להוצאת צו הפסקת העבודות וההסתמכות על חוות-דעת המומחה - נוגעות לממצאי עובדה ומהימנות בהם לא תתערב ערכאת הערעור בנקל (ראו למשל: ע"א 583/93 מדינת ישראל נ' תחנת קמח שלום בע"מ, פ"ד מ(4) 536, 545-544 (1997). כן ראו החלטתי מהעת האחרונה בע"א 8947/07 מיש-קן במושבה בע"מ נ' לינדאור (טרם פורסמה, 18.2.2008)). כמו כן, בהתחשב בעובדה כי גם מסקנותיו המשפטיות של בית המשפט מבוססות על קביעות עובדתיות אלו נראה כי הסיכוי שערכאת הערעור תתערב בהן אף הוא אינו גבוה, מה גם שעל פני הדברים נראות לי קביעותיו של בית המשפט נכונות. בנוסף, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת באופן המצדיק סטייה מהכלל האמור. אמנם, המבקשת הצביעה על כך שמצבה הכלכלי של המשיבה הינו קשה, באופן המעורר חשש כי היא לא תוכל להשיב את הכספים שישולמו לה במידה ותזכה. ראיה לכך ניתן למצוא בעובדה שנושיה של המשיבה כבר הטילו עיקולים על כספי הזכייה של המבקשת. ואולם, במסגרת מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון לא רק את השאלה האם תוכל המבקשת להיפרע מהמשיבה במידה ותזכה בערעור אלא גם את הנזק שייגרם למשיבה כתוצאה מאי-ביצוע מיידי של פסק הדין, בהשוואה לנזק שייגרם למבקשת כתוצאה מהביצוע המיידי (ראו למשל: ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן (לא פורסמה, 1.12.2005); רע"א 10485/07 עיריית צפת נ' פיתוח הארץ - בנייה ותשתיות 2001 בע"מ (טרם פורסמה, 9.1.2008)). בענייננו, נגד המשיבה עומדים כאמור מספר עיקולים ומצבה הכלכלי קשה, ועל כן הנזק הצפוי להיגרם לה כתוצאה מאי-תשלום החוב הפסוק הינו משמעותי. בהקשר זה, יש אף טעם בטענת המשיבה כי מצבה הכלכלי הקשה נובע, בין היתר, מן העובדה כי המבקשת לא שילמה את חובה על-פי פסק הדין במשך כחצי שנה. לנתונים אלה מצטרפת העובדה כי המבקשת הגישה את הבקשה לעיכוב ביצוע כחצי שנה לאחר מתן פסק הדין ולאחר שהחלו הליכי ההוצאה לפועל בעניינה, זאת תוך שהיא עושה דין לעצמה ולא מקיימת את פסק הדין במהלך תקופה זו. למעשה רק כעת, כאשר נקבע דיון בעניין בקשת הפירוק שהגישה המשיבה, פנתה המבקשת אל בית המשפט בבקשה שיעכב את ביצוע פסק הדין. לטעמי, יש בכך כדי להעלות קושי באשר לטענות המבקשת בצורף הדחוף בסעד זמני ובכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, מה גם שהמבקשת אינה טוענת כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לעמוד בתשלום החוב (ראו למשל: רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בתל-אביב-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 51-50 (1992); רע"א 6872/05 קייזמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסמה, 24.8.2005)). עוד אוסיף, כי גם אם יימשכו הליכי הפירוק נגד המבקשת, הרי שהיא תוכל להמשיך ולנהל הליכים משפטיים, לרבות את הערעור במקרה דנן, באמצעות המפרק שימונה לה, ככל שאכן ימונה כזה. 7. לאור האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין והליכי ההוצאה לפועל נדחית. משנתבקשה תגובת המשיבה, תישא המבקשת בשכר טרחת עורך דינה בסך 5,000 ₪ ובהוצאות משפט. עיכוב הליכיםהוצאה לפועל