סעיף 29 לפקודת השטרות

סעיף 29 לפקודת השטרות קובע כי כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

מי שרכש שטר מהאוחז בלא חתימת היסב, הנעבר רכש את השטר והפך לבעליו, אך ללא חתימת היסב - הוא איננו אוחז בו.

להלן פסק דין בנושא סעיף 29 לפקודת השטרות:

פסק דין

פסק הדין ניתן בהמשך לדיון הוכחות אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת תביעה שטרית אשר הוגשה על ידי התובע כנגד הנתבע בגין שיק מס' 739984 ע"ס 9,000 ₪ מיום 12/6/97, אשר הוגש לביצוע בתיק הוצל"פ מס' 01-79793-03-9.

משניתנה לנתבע רשות להתגונן, תצהירו של הנתבע אשר הוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות מהווה כתב ההגנה בתיק. הנתבע טען בתצהירו הנ"ל, בין השאר, כדלקמן:

  1.      השיק נמסר לסנדלר מטביי ז"ל אשר הלווה לנתבע כספים, ובגין ההלוואה מסר לו את השיק ע"ס 9,000 הש"ח הנ"ל כאשר הוא לא ציין בו תאריך כלשהו, וכאשר מדובר בפניה להלוואה במהלך השנים 1993-1994.
  2.      כעבור זמן קצר החזיר למר סנדלר מטביי ז"ל את סכום ההלוואה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, אולם שכח לדרוש ממנו את שיק הביטחון הנ"ל.
  3.      בשנת 1995 פנה לבנק דיסקונט וסגר את החשבון, וכאשר מר סנדלר ז"ל נפטר, פלוני ככל הנראה לקח ממנו את השיק בשנת 2000 או 2001.
  4.      מישהו ציין את מועד הפירעון בשיק ללא הסכמתו.
  5.      אין לתובע זכות להגיש את השיק לביצוע כ- 7 שנים לאחר מועד מסירתו, וכאשר חלף מועד ההתיישנות.


התובע הגיש תצהיר עדות ראשית לביסוס תביעתו ובו הצהיר, בין השאר, כי:

  1.      את השיק נשוא התביעה קיבל מגב' אנה סנדלר, שהינה אלמנתו של מר מטביי סנדלר ז"ל, יחד עם 3 שיקים נוספים על חשבון החזר הלוואה ע"ס 30,000 ₪.
  2.      הגב' אנה סנדלר הינה קרובת משפחה של התובע, והתובע הלווה לה 30,000 ₪ לבקשתה ולאחר שבעלה חלה במחלה סופנית.
  3.      התובע ביקש מגב' סנדלר בשנת 2003 להחזיר את הכסף, אולם היא פרצה בדמעות והודיעה כי אין בידיה כספים פרט ל- 4 שיקים שקיבל בעלה לאחר שהלווה כספים לאנשים אחרים.
  4.      גב' סנדלר הוסיפה והודיעה לתובע כי הצליחה לאתר רק משפחה אחת שמסרה שיק ע"ס 600 ₪ מתוך 4 השיקים הנ"ל, אשר הודיעו לה כי אין להם כסף, וכן איתרה את הנתבע אשר הציע לשלם 300 ₪ במקום 9,000 ₪ כנקוב בשיק.
  5.      בעקבות זאת, גב' סנדלר הציעה להעביר את השיקים לידי התובע על חשבון חובה, ולאחר שהוגשו שיקים נוספים לביצוע, אותם חייבים מיהרו לשלם את חובם.
  6.      השיק נשוא התביעה הוגש לביצוע ביום 27/7/03, כאשר נשלחה הודעת חילול ביום 29/7/03.


הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית לקראת דיון ההוכחות ובו חזר על טענות ההגנה הנ"ל, וכן הוסיף טענות נוספות שלא פורטו כלל בכתב ההגנה ושהינן בגדר הרחבות חזית אסורות. כך, למשל, הועלתה הטענה לפיה התובע אינו אוחז כשורה. כמו כן, קיימת התייחסות לכך שהנתבע אכן נטל הלוואה מסנדלר מטביי ז"ל, כאשר הוסכם לשלם הלוואה על סך 9,000 ₪ ב- 10 תשלומים חודשיים בסך של 900 ₪ כל חודש והוסכם על תוספת ריבית בשיעור של 5% בחודש.

הנתבע הוסיף וטען כי בשנת 1995, או בסמוך לכך, פנה לבנק דיסקונט וסגר את חשבון הבנק, וכי שמע שסנדלר מטביי ז"ל נפטר בשנת 2000 או 2001, והשיק ככל הנראה הגיע לאן שהגיע בדרך לא חוקית, כאשר הוא שכח לקחת ממר סנדלר את השיק הנ"ל.

באותו תצהיר הועלתה טענה נוספת אשר לא הועלתה כלל בכתב ההגנה, המתייחסת לכך שבאם מדובר בהלוואה חוץ בנקאית, אזי היה על התובע להגיש את בקשת הביצוע לשטר בהתאם לחוק.
גב' אנה סנדלר הגישה אף היא תצהיר בתמיכה לתביעה ובו, למעשה, חזרה על טענות התובע כפי שהוזכרו לעיל.

ביום דיון ההוכחות, ביקש ב"כ הנתבע למחוק את תצהירה הנ"ל של גב' סנדלר מפני שלא התייצבה לדיון. ב"כ התובע טען כי מדובר באישה בת 80, חולה ואיננה יכולה, פיזית, להגיע לדיון. הוא הוסיף כי אין צורך בעדותה. ביהמ"ש קבע כי הצדדים יוכלו להתייחס לכך בתום יום החקירות או בסיכומיהם.

הנתבע נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד, בין השאר, כי הוא לא ערך תרשומת בקשר להחזרי הלוואה, מאחר שמר סנדלר היה ידיד שלו, ואף הוסיף כי לא פרע את חובו באמצעות שיקים, מאחר שמר סנדלר ביקש שיבצע תשלומים במזומן.

הנתבע נשאל היכן ביצע את התשלום האחרון והשיב כי אינו זוכר. הוא הוסיף כי הוא לא לקח את השיק בחזרה כיוון שמר סנדלר הודיע לו שהשיק לא אצלו.

התובע נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו, אולם ב"כ הנתבע ביקש בטרם החקירה למחוק את סעיפים 10, 11, 13, 15 ו- 16 לתצהירו של התובע מאחר שמדובר בעדות שמיעה. ב"כ התובע התנגד למחיקת הסעיפים וביהמ"ש קבע כי הצדדים יתייחסו לבקשת המחיקה בסיכומיהם כאשר ב"כ הנתבע ישקול מה הוא שואל בהתאם.

במהלך החקירה הנגדית, העיד התובע, בין השאר, כי אין בידיו מסמך המעיד על העברת 30,000 ₪ לידי גב' סנדלר אנה. כמו כן, נשאל התובע כיצד העביר את הסכום הנ"ל והוא השיב: "היה לי עסק במוסקבה".

התובע הוסיף והעיד במהלך החקירה הנגדית כי הוא לא ידע שמר סנדלר התעסק בהלוואות קודם לכן, אולם כשאנה סנדלר מסרה לו את השיקים, היא אמרה לו שבעלה נתן הלוואות לאנשים והוא קיבל שיקים וחתם על כך שהוא קיבל. לפני שהוא נפטר, הוא מסר לה את השיקים ואמר לה שאלה שיקים של אנשים שלא קיבל מהם כסף. לבסוף העיד התובע כי מר סנדלר הוא הדוד שלו.

ב"כ הנתבע סיכם את טענותיו בתום הדיון תוך שהוא חוזר על כל המפורט בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הנתבע. ב"כ הנתבע טען כי הראייה היחידה שקיימת בתיק אודות מתן כספים ותמורה בגין השיק היא אמרת גב' סנדלר, כאשר התובע לא הוכיח כי נתן לה 30,000 ₪ וקיבל תמורת זאת את השיק.

בנוסף לכך, נטען על ידי ב"כ הנתבע כי עדותו לפיה החזיר את סכום ההלוואה בתוספת סכום נוסף לא נסתרה, כאשר דובר בהלוואה משנת 1994 - הלוואה אשר הוחזרה בשנת 1995. ב"כ הנתבע הוסיף וטען כי השיק נמצא בארכיון והתאריך שונה על מנת להגיש את השטר לביצוע, אולם יחד עם זאת, לא נסתרה טענת ההתיישנות אשר הועלתה על ידי הנתבע, ועל כן יש לדחות את התביעה. כמו כן נטען כי יש למחוק את כל אותם הסעיפים בתצהירו של התובע המסתמכים על עדות שמיעה. ב"כ הנתבע אף חזר על הטענה בדבר היות ההלוואה הלוואה חוץ בנקאית.

ב"כ התובע חזר בסיכומיו אף הוא על האמור בכתבי טענותיו. ב"כ התובע טען כי על פי סעיף 55 לפקודת השטרות, המושך של השטר חייב בפירעון השטר לא רק כלפי האוחז בו כשורה, אלא גם כלפי כל אוחז, גם אוחז "סתם". בנוסף לכך נטען כי גם במקרה של אוחז בשיק שאינו אוחז כשורה, עליו להראות כי ניתנה תמורה, אולם לפני-כן על הנתבע להראות שפרע את השיק. במקרה דנן, הנתבע לא הראה, לדברי ב"כ התובע, כל ראייה לכך. לעניין זה נטען שלא יעלה על הדעת כי איש השוק האפור, כפי שכינה את התובע בתצהירו, ואיש השוק השחור, כפי שעלה בחקירה הנגדית, לא הסכים לקבל מהנתבע 10 שיקים לפירעון ההלוואה, ועל כן אין לקבל את הטענה לפיה ההלוואה נפרעה במלואה.

בהתייחס לטענה בדבר שינוי התאריך, מפנה ב"כ התובע בסיכומיו לסעיף 19 לפקודת השטרות לפיו נטל ההוכחה מוטל על הטוען לשינוי בפרט מהותי על גבי השטר. לטענתו, במקרה דנן לא הועלתה כל טענה נגד ההרשאה לבצע את השינוי, וכל זאת כאשר הנתבע מסר שיק פתוח ללא תאריך וללא שם.

לעניין זה הוסיף ב"כ התובע כי אף אם אכן נכונה טענת הנתבע לפיה מדובר בשיק ביטחון בלבד, הרי שגם במצב זה, אין לנתבע להלין אלא על עצמו, שכן לא רשם פרטים מלאים על גבי השטר.

בהתייחס לטענת ההתיישנות נטען כי מר סנדלר נפטר בשנת 1999, והוא בעצמו מילא את התאריך על גבי השיק לאחר שההלוואה לא נפרעה. עוד נטען בהקשר זה כי תקופת ההתיישנות בדיני שטרות מתחילה להימנות מהיום בו הוצג השיק לפירעון. במקרה שלפנינו מדובר בשנת 2003 - עם הפקדתו של השיק לבנק וחילולו - אשר מקים את זכות התביעה. על-כן, מירוץ ההתיישנות התחיל מאותו מועד בו חולל השיק.

דיון

מצילום השיק המצוי בתיק ביהמ"ש עולה כי תאריך הפירעון הינו 12/06/1997, כאשר השיק לא כובד תוך ציון "עבר זמנו, חן - לא קיים".

מצד אחד, לנתבע אין גרסא מפורטת אודות ביצוע התשלומים בפועל להחזר ההלוואה ע"ס 9,000 ₪ הנ"ל. בתצהיר אשר הוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות קיימת טענה כללית לפיה "אחרי זמן קצר פרעתי את ההלוואה". מעבר לכך, אין כל פירוט בנוגע לאופן ביצוע התשלומים בפועל.

בתצהיר העדות הראשית של הנתבע קיימת התייחסות לכך שהוסכם בין הצדדים על ריבית בשיעור 5% בחודש, כאשר ההלוואה תיפרע תוך 10 חודשים באמצעות תשלום חודשי בסך 900 ₪. בנוסף לכך הוצהר כי "לאחר 10 תשלומים של 900 ₪ כל אחד, פרעתי את ההלוואה". אין כל התייחסות למועדי התשלומים של ההלוואה בפועל, והנתבע לא טרח לציין כמה שילם בגין ריבית. על פני הדברים נראה כי לא שילם דבר בגין שיעורי ריבית, מאחר ששולמו לדבריו 10 תשלומים בסך 900 ₪ כל אחד כדי לפרוע הלוואה על סך 9,000 ₪.

הנתבע לא טרח לקבל אישור ממר סנדלר אודות פירעון ההלוואה בפועל, וזאת אף כשלא זכה לקבל ממנו את שיק הביטחון שנמסר לאחר שהנתבע דרש אותו, כעולה מגירסתו. כמו-כן, עלה מהדיון כי הנתבע לא טרח לתת הוראת ביטול לשיק הנ"ל בבנק.

אל מול זאת, התובע לא הציג ראיות כלשהן המבססות את טענותיו בדבר מתן הלוואה בסך של 30,000 ₪ לידי גב' סנדלר. התובע קיבל הזדמנות לפרט כיצד הועברו 30,000 הש"ח הנ"ל בפועל לידי גב' סנדלר, אולם מצא לנכון למעט בפרטים בקשר לכך, והעיד בקצרה בתשובה לשאלה הנ"ל כי "היה לי עסק במוסקבה". בתצהירו של התובע עדויות רבות מפי השמועה, אשר אין לקבלן כראיות מטעמו.

גב' סנדלר, שהגישה תצהיר בתמיכה לתובענה, לא הגיעה לדיון ולא הוצגו אישורים רפואיים על מנת לבסס כי מבחינה רפואית, אין היא יכולה להגיע לדיון.

בשיק עצמו קיים תאריך פירעון מ- 12/06/1997. התובע טען כי מר סנדלר הוא זה שמילא את התאריך. מעבר לכך, לא המציא התובע ראיות ישירות המבססות את מועד מילוי התאריך על גבי השיק בפועל.

אין אנו יודעים בפועל מדוע השיק הוגש לביצוע בשנת 2003, כאשר מדובר במועד פירעון משנת 1997. בנוסף לכך, התובע לא הצליח להציג ראיות כלשהן בנוגע לעסקת היסוד, ועל כן אין אלא לקבל את גרסת הנתבע אודות עסקת היסוד.

סעיף 29 לפקודת השטרות קובע כי כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

בעמוד 242 לספרו של שלום לרנר, "דיני שטרות", התייחסות ליורש של שטר שהמוריש אחז בו. כעולה מספרו הנ"ל, "השטר לא הגיע, כמובן, מהמוריש ליורש באמצעות היסב, אלא מכוח דיני הירושה. היורש מחזיק בשטר כדין, אף שאיננו אוחז בו במובן דיני השטרות". בנוסף לכך, צוין כי "מי שרכש שטר מהאוחז בלא חתימת היסב, הנעבר רכש את השטר והפך לבעליו, אך ללא חתימת היסב - הוא איננו אוחז בו".

המלומד שלום לרנר מפנה בע"מ 243-244 בספרו לפס"ד רמפקס שקבע כי לנעבר קיימת עילה שטרית כלפי החתומים עליו, ואין זו עילה על פי דיני המחאת חיובים.

צילום של השיק מצוי בתיק ביהמ"ש אולם קיים קושי לבחון מי אכן חתום על גב השיק בפועל. יחד עם זאת, אין לשלול, בנסיבות העניין, היות התובע אוחז בשטר בפועל, כאשר מוסכם בין הצדדים כי לא מדובר באוחז כשורה בשטר.
בכתב ההגנה אשר מצוי בתיק בעקבות מתן הרשות להתגונן אין טענות הגנה כלשהן מהן ניתן ללמוד כי הנתבע טען כי התובע מחזיק בשטר מבלי שנתן בעדו תמורה. קיימת התייחסות עקיפה לכך בסעיף 12 בתצהיר הנ"ל, שם הוצהר "כנראה, פוגרבינסקי ו/או פלוני בדרך לא חוקית ולא כדין מצאו את השיק, אשר שכחתי לקחת מסנדלר מטביי ז"ל ולצורך עשיית עושר ולא במשפט השתמשו בו והגישו לגבייה".

מדובר בטענה המציינת "כנראה" וכן את המילה "ו/או" מבלי לבסס טענה עובדתית כנדרש על מנת לשלול היות התובע אוחז בשטר בעד ערך. היה על הנתבע לציין זאת בצורה מפורשת בכתב הגנתו, כאשר קיימת חזקה לפיה אוחז בשטר הינו אוחז בעד ערך. המשפט הנ"ל אשר צוין בכתב ההגנה הינו בגדר השערה בלבד ואין בו כדי להוות טענת הגנה שיש בה כדי לשלול את התביעה.

במצב שבו לא נטענה טענה מפורשת בכתב הגנתו של הנתבע אודות היות האוחז בשטר אוחז שלא בעד ערך, כאשר הנתבע לא הוכיח כי אכן פרע את חובו בגין השטר בפועל ובאמצעות ראיות מספיקות על מנת לבסס זאת, אין אלא לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבע בגין מלוא סכום השטר.

לו הנתבע היה טוען בכתב הגנתו טענה בדבר היות התובע אוחז בשיק שלא בעד ערך, אזי לא היה מקום לקבל את התביעה מאחר שכאמור לעיל, התובע לא טרח לפרט אף הוא ברמת הפירוט הנדרשת כיצד נתן תמורה בעד השטר.

לאור האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה במלואה ומורה בזאת על המשך הליכי הוצל"פ בתיק הוצל"פ מס' 01-79793-03-9. אולם, לנוכח מועד הגשת השטר לביצוע בזמן כה מאוחר, ובהתחשב בקביעות באשר לחוסר הפירוט מטעם התובע, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל בלבד בגין שכ"ט עו"ד והוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שטר טובה

  2. שטר ביטחון

  3. מהו שטר מטען ?

  4. פרט מהותי בשטר

  5. הגדרת שטר חליפין

  6. צדדים קרובים לשטר

  7. שטר חסר פרט מהותי

  8. בריחה מניידת משטרה

  9. מכירת שטרות מזויפים

  10. חתימה מזוייפת על שטר

  11. תשלום בשטרות מזויפים

  12. סעיף 29 לפקודת השטרות

  13. סעיף 23 א לפקודת השטרות

  14. דחיית התנגדות פריעת שטר

  15. פקודת השטרות - נוסח חדש

  16. מעצר על בריחה מרכב משטרה

  17. העברת שטר ללא חתימת היסב

  18. סעיף 22(א) לפקודת השטרות

  19. סירוב לעצור בצד לבקשת משטרה

  20. סעיף 20 (ב) (2) לפקודת השטרות

  21. הבדל בין שם הנפרע לבין שם המסב

  22. פקודת שטרי חליפין (פרוטסט), 1939

  23. תקנות השטרות (העדה), תשל''ח-1977

  24. איחור בהגעת תיק משטרה לבית המשפט

  25. פקיעת שטר עקב פרעון החוב בגינו הוצג

  26. פיצוי כספי על נזק במהלך חיפוש משטרה בבית

  27. חושד שחתימתו על השטר זויפה באמצעות סריקה ממוחשבת

  28. תקנות מס הבולים על מסמכים (דחיית מועד הביול שעל שטר-נאמנות), תש''ל-1970

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון