סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל

סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל קובע כי חייב הטוען שמילא אחר פסק דין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין וכו'. ניתן למצוא בפסיקה פנים לכאן ולכאן בשאלת היקף סמכות ראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי". להלן החלטה בנושא היקף סמכות ראש ההוצל''פ בטענת פרעתי: החלטה 1. לפני בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיב להמשיך בהליכי מימוש משכנתא בתיק הוצל"פ (ירושלים) 06-28006-03 עד להכרעה בתביעה שהגישו המבקשים בתיק העיקרי נגד המשיב. צו זמני עד להחלטה בבקשה הוצא במעמד צד אחד, ולאחר מכן התקיים דיון בבקשה, במסגרתו נחקרו המצהירים מטעם שני הצדדים. המבקשים אינם מכחישים כי ערבו לחוב של חברת "מעדניית אביבים בע"מ", שבעליה היו בנם וכלתם, וכי על פי דרישת המשיב, העמידו כבטוחות שני נכסים: דירת מגוריהם ברח' זלדה המשוררת, ועסק ברח' יפו בעיר. תיק ההוצל"פ האמור מתייחס לנכס ברח' זלדה המשוררת. 2. על פי גרסת המבקשים, משנקלעו עסקיהם של הבן ורעייתו לקשיים כלכליים, מכר בנם לצד ג' את זכויותיו בחברה אחרת שבבעלותו, ששמה "טלעמית צילום בע"מ" (להלן: טלעמית), וקיבל תמורת המכירה סדרת שיקים דחויים (להלן: השיקים הדחויים). את הטענה לפיה אין מקום להליכי המימוש מבססים המבקשים על העובדה שעל פי סיכום מיום 13.2.06 (שמצא ביטוי בלוח סילוקין מיום זה) בינם לבין מר מצרי, מנהל סניף הבנק בו התנהל החשבון, הושג בינם לבין המשיב הסדר, לפיו הנכסים לא ימומשו והמשיב יקבל על חשבון החוב את השיקים הדחויים (להלן: ההסדר). מדברי המבקשים עלה כי הוסכם במסגרת ההסדר שבנוסף לשיקים של צד ג' ישלמו לבנק 1,200 ש"ח לחודש, והם עשו כן באמצעות הוראת קבע. לאחר שנפרעו מספר שיקים מהשיקים הדחויים, הוחזרו שיקים בהעדר כיסוי. ברם, המשיב לא יידע את המבקשים על כך. משנודע הדבר למבקשים, פנו למנהל הסניף וסיכמו עמו כי החוב שנצבר יכוסה באמצעות שיקים שנתנו וימשיך לחול ההסדר, בו הוסיפו ועמדו (להלן: ההסדר המחודש). ואולם, לטענת המבקשים, אף כי אין פיגור בתשלומים והם קיימו את ההסדר, החליט המשיב להמשיך בהליכי מימוש הנכס ברח' זלדה המשוררת. 3. המשיב טוען, כי סמכות בירור הטענה שהועלתה מסורה ליו"ר ההוצל"פ, מאחר שמדובר בטענת פרעתי, על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. לטענת המשיב, טענה זו אינה מוגבלת רק לטענות בדבר פרעון החוב הכספי, אלא כוללת כל טענה לפיה אין על החייב למלא אחר פסק הדין, כולו או חלקו, בהתבסס על עובדות וטענות שבאו לעולם לאחר מועד מתן פסק הדין או מועד החתימה על שטר המשכנתא. טענה זו הועלתה ע"י המשיב גם בבקשה אחרת, בש"א 5087/07, שהוגשה לבית המשפט לאחר התגובה לבקשה לצו זמני, ובה נתבקש בית המשפט לסלק את התביעה על הסף מחוסר סמכות. התיק העיקרי וגם בקשת הסילוק על הסף אינם קבועים לפני, ובקרוב ייקבעו לפני שופט. 4. לגופו של עניין, בתצהיר מנהל הסניף, שהוגש בתגובה לבקשה לצו מניעה, אין כל התייחסות לטענת ההסדר מיום 13.2.06. לא נאמר בו אם הסדר כזה הושג או קוים וגם אין התייחסות לטענת ההסדר המחודש. על פי תצהיר המשיב, הועברה למבקשים ב-6.11.06 טיוטת הסדר לחתימה, והם חמקו מלחתום עליו, ועל כן, אין הסדר עמם. בא-כח המשיב מטעים, כי המבקשים לא הציגו הסדר חתום בכתב. 5. בתשובה לשאלה מדוע לא התייחס לעובדות שהועלו בתצהיר המבקש, ענה מנהל סניף הבנק ואמר "אני לא יכול להתייחס לתצהיר שאני לא יודע מאיפה הוא המציא את הדברים האלה". תשובה זו אינה מניחה את הדעת. תמוה מדוע לא הכחיש המנהל הסדר כזה, אם אמנם לא היה מעורב בדרך זו או אחרת בהשגתו. בנוסף, תומכת בגרסת המבקשים גם העובדה שמנהל הסניף אישר בחקירתו כי בחודש פברואר יצא לוח סילוקין חדש (עמ' 14) וניתנה הוראת קבע מטעם המבקשים בסך 1,200 ש"ח (עמ' 15). מחקירתו של מצרי גם עלה כי השיקים של צד ג' הופקדו בבנק, ואף נפרעו. מצרי סיפר כי השיקים הדחויים הופקדו בחשבון טלעמית, והוא לא שלל את העובדה שהם נפרעו (עמ' 16-17). 6. בא-כח המשיב טוען, כי המבקשים לא העלו גרסה אחת בנוגע להסדר, וכי עלה מדברי המבקש עצמו כי הפרו את ההסדר. ברם, לא מצאתי מספר גרסאות בדברי המבקש. הוא חזר בעקביות על הטענה שביצע מה שסוכם בינו לבין מר מצרי. נהפוך הוא - גרסת מר מצרי השתנתה, ובסופו של דבר, אישר שנפגש עם המבקש בפברואר ושוחח עמו על ההסדר (עמ' 20, 21 לפרו'). לדבריו, התנה הסדר בקבלת סכומי כסף שישתחררו למבקש מביטוח מנהלים, אך המבקש לא חזר אליו בעניין זה. ברם, משום מה מר מצרי לא פרט עובדה זו בתצהירו. יתר על כן, בחקירתו קודם לכן אישר מצרי את ההסדר הנטען (עמ' 15-16, כך לשאלה "אז ב-2.06 על סמך שיקים דחויים שהיו בחשבון שהם שיקים של צד ג' נמסר לו להשלים בהוראת קבע 1200 ש"ח", ענה מצרי: "עד כאן נכון"). אוסיף, להשלמת התמונה, כי כשהמבקש נשאל "היום, כשאתה ואני מדברים יש לך הסדר עם הבנק", ענה: "אין לי שום הסדר". ואולם, ברור בעליל שכוונתו היתה לכך שיש מחלוקת בינו לבין המשיב, וכי לא חזר בו במלים אלו מגרסתו. במצב דברים זה, לכאורה, גרסת המבקשים לא הופרכה, והיא אוצרת כח שיכנוע. 7. אכן, בעדותו הבהיר המבקש, כי הסיכום האמור נעשה מול המזכירה של מנהל הסניף, ואולם, הוסיף כי היא "לא עשתה כלום על דעת עצמה. היא נכנסה למנהל ואמרה לי שמר עזרא אמר שאשלם 1,200 ש"ח בהוראת קבע ושבעוד שנה נפגש בקשר ליתר ההלוואה. אני ראיתי שהיא נכנסה למנהל ודיברה איתו" (עמ' 13). יתר על כן, מנהל הסניף מר מצרי אישר כי נפגש עם המבקש בחודש פברואר 2006, ודיבר עמו על הסדר (עמ' 20-21). 8. משלא נשלל בראיות המשיב קיומו של ההסדר לו טענו המבקשים, נראה כי יש ביד המבקשים להצביע על זכות לכאורה מכח ההסדר, או למצער על שאלה רצינית הראויה לבירור, ודי בכך לצורך קבלת הסעד המבוקש (ראו: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (תשס"ג) 401; ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4) 105, 108). ויוטעם, מהבחינה המשפטית לא חלה על המבקשים חובה להגיע להסדר חדש, ולאבד זכויותיהם מכח ההסדר שהושג בפברואר, אותו קיימו לגרסתם. אשר לביטויו של ההסדר, יצוין, כי טענת המבקשים, לפיה ההסדר מצא ביטוי בלוח הסילוקין, שיצא באותו מועד, לא הופרכה, ומכל מקום, הסדר יכול להיכרת גם על דרך הסכמה בעל-פה, ללא מסמך בכתב. 9. טענה נוספת שמעלה המשיב היא שהבקשה נגועה בשיהוי, כאשר כבר ב-27.8.06 נשלחה למבקשים התראה בטרם נקיטת הליכים והם התחמקו מהסדרת העניין. בסיכומי המשיב נאמר: "התחמקותם השיטתית של המבקשים מחתימה על הסדר מאז הועבר אליהם זה ביום 6.11.06 הסירה מהמשיב כל ספק בעניין זה". דא עקא, מסיכומים אלה גם עולה כי מאז קיבלו את האזהרה מההוצאה לפועל ב-28.1.07, החלו המבקשים בניהול התכתבות עם המשיב, תוך שהם טוענים לקיומו של הסדר קודם. אין מדובר, אפוא, בהתעלמות של המבקשים מהבעיה, גם אם לא פנו לבית המשפט. אוסיף, כי מעדות המבקש עלה כי התקשה להשיג קשר עם בא-כח המשיב, אף כי עשה מאמצים לעשות כן (פרו', עמ' 6). בנסיבות אלו, נראה, כי המשיב יכול היה לדעת ע"י בדיקת הגרסה שהעלה המבקש, כי עליו להזהר בכל הנוגע להמשך נקיטת ההליכים למימוש הבטוחה. לאור האמור, אני דוחה את טענת השיהוי. 9. אעבור לנושא הסמכות. באי-כח הצדדים חלוקים לגבי פירושו של סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, הקובע: "חייב הטוען שמילא אחר פסק דין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין וכו'". יצוין גם, כי סעיף 18 לאותו חוק, שכותרתו "חיוב שדינו כפסק דין", משווה לעניין חוק ההוצל"פ בין פסק דין לבין משכנתא רשומה: "משכנתאות רשומות על מקרקעין וכן החלטות, צווים, פסקי דין, יחולו עליהם הוראות חוק זה בשינויים המחויבים". השוואה זו יש בה כדי לסייע לענייננו, מאחר שדין טענות החייב המועלות לאחר פסק דין, מהיבט הסמכות, עולה לכאורה מסעיף 19 עצמו. אם ברור מסעיף 19 כי ראש ההוצל"פ מוסמך לדון בכל טענה של החייב המועלית לאחר פסק הדין, אז לכאורה גם בענייננו, מאחר שאין המבקשים תוקפים את תוקף המשכנתא, וטענותיהם נוגעות לתקופה שלאחר רישומה, הסמכות בעניינם מסורה לכאורה לראש ההוצל"פ. בא-כח המשיב טוען, כי דברי כב' השופט אוקון בע"א (י-ם) 4353/03 בנק ירושלים בע"מ נ' ליעד גורדון ואחר (תקדין), תומכים בפירוש כזה. כב' השופט אוקון כתב שם: "יוצא שראש ההוצאה לפועל רשאי להיזקק לטענת פרעון רק מקום שהפרעון הנטען נעשה אחרי מועד פסק הדין או רישום המשכנתא. סמכותו של ראש ההוצאה לפועל מיוחדת לפעולות שביצע החייב לאחר מועד זה. ראש ההוצאה לפועל בוחן אם פעולות אלה פוטרות אותו מחובתו לפרוע את החיוב הפסוק או המובטח באמצעות המשכנתא" (ההדגשה הוספה). ברם, פסיקה אחרת, שאליה הפנתה באת-כח המבקשים, מבהירה שציר הזמן אינו השיקול היחיד שיש להביאו בחשבון. כך, ברע"א 102/00 קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ (תקדין), נאמר מפי כב' השופטת פרוקצ'יה, כי עניינים מסוימים לא ידונו בגדר הדיון בטענת פרעתי, כגון: "ויתור משתמע מצדו (הערה: של הבנק) על זכותו לפעול למימוש המשכנתא הנלמדת מהסכמתו לאיחוד התיקים ולגובה התשלום החודשי; טענת שיהוי מצד הבנק בהפעלת זכותו זו וחוסר תום לב בפתיחת הליכי המימוש נוכח היקפו של החוב בפיגור ... לא היה להן מקום בהליך שנוקט בטענת 'פרעתי', שהרי הן מטיבן נוגעות למערכת היחסים בין המבקשת כחייבת לבין הבנק כנותן ההלוואה וכבעל המשכנתא ומקומן להידון איננו בין כתלי ההוצאה לפועל אלא, אם בכלל, בבית המשפט המוסמך". באת-כח המבקשים הפנתה גם לבר"ע (מחוזי ת"א) 1061/02 שפט נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, שבו נאמר, מפי כב' השופטת י' שטופמן: "אינני סבורה כי אף במשמעותה הרחבה של טענת 'פרעתי' נתונה לראש ההוצל"פ סמכות לדון בטענת המערערים, לפיה המשיבה פעלה בחוסר תום לב בכך שלא הציגה את השטרות שנמסרו לידיה לפרעון החוב ובכך הפעילה את ריבית הפיגורים בלא תנאי מקדמי". אפנה גם לרע"א 10053/04 עבדי ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, שבו כב' השופט א' רובינשטיין נקט עמדה מצמצמת לגבי סמכות ראש ההוצאה לפועל, בציינו חשש שבגדרו "ראש ההוצאה לפועל, שגם כיום מוטל עליו עומס תיקים רב, הופך לבית משפט לעניין 'טענת פרעתי' מורחבת' ונדון לקפאון שעה שהוא מברר תיקים שאינם בסמכותו ולא להם נועד". אני רואה לנכון להסתפק בהצגת פסיקה זו, כדי להראות למצער שניתן למצוא בפסיקה פנים לכאן ולכאן בשאלת היקף סמכות ראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי". אני נוטה לדעה שטענה לה באת-כח המבקשים, מן הטעם שהשאלות שמעלות גרסת המבקשים מעלות לדיון נושאים משפטיים מורכבים שלכאורה אין מקום להטיל את בירורם על ראש ההוצל"פ. מדובר בבירור שאלת היווצרות הסכם חדש לעניין מימוש המשכנתא ואופן ביצועו (ולא רק שאלות הנוגעות לפעולות מספריות בחשבון), שבירורה יצריך שמיעת עדויות והכרעה בשאלות של עובדה ומשפט, שברגיל מתבררות בבתי המשפט. ואולם, מאחר שבנושא זה הוגשה בקשה מיוחדת שתידון ע"י השופט הדן בתיק העיקרי (כאמור לעיל), איני רואה מקום להעמיק בסוגיה זו ולמצות את הדיון בה, כאשר להכרעה בה יש, מעצם טיבה, השלכות רוחב משמעותיות המצדיקות הרחבת הדיון. ממילא החלטתי כאן תהא כפופה להחלטה באותה בקשה, שתהא ההחלטה המאוחרת והקובעת לגבי התנהלותו של התיק בבית משפט זה. אם בקשת המשיב בעניין הסילוק על הסף בשל חוסר סמכות תתקבל, ממילא הדיון בתביעה יסתיים וצו המניעה לא יעמוד יותר. מכל מקום, מקובל בפסיקה כי אף במצב של ספק לגבי הסמכות, מושיט בית המשפט את הסעד הזמני, בשל דחיפותו העקרונית. לאור האמור, אני נעתרת לבקשה ומורה על צו מניעה זמני כמבוקש עד להכרעה בתיק העיקרי. המשיב ישלם למבקשים הוצאות הבקשה (מיום הוצאתן) וכן שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.הוצאה לפועל