סכסוך משפחתי בבית המשפט

להלן פסק דין בנושא סכסוך משפחתי בבית המשפט: פסק דין 1. הצדדים שבפני, בני משפחה קרובים, אחים, בני דודים וגיסים, לא הצליחו ליישב את הסכסוכים והמחלוקות שהתגלעו ביניהם. משכך, פנו שני הצדדים, לערכאות שיפוטיות שונות וחבל שכך, שכן מטיבן של הכרעות שיפוטיות שאין הן תורמות להשלמה ושלום בית בין הצדדים הניצים, במיוחד כאשר מדובר בבני משפחה קרובים. 2. המבקשים והמשיבה 2 (להלן: "המשיבה"), אחים ואחיות, ירשו מאביהם המנוח, אשר נפטר בשנת 2000, זכויות קנייניות בשני מגרשים (בנתניה וברעננה). על הנכסים שירשו רבצו משכנתאות שנרשמו לטובת המשיב 1 - בעלה של המשיבה ובן דודם של המבקשים (להלן: "המשיב"), להבטחת פרעון הלוואות שניתנו למנוח. מדובר בהלוואות שהועמדו ע"י המשיב, אשר בצרוף הריבית מצטברים לסכום של מליוני דולרים. היקף החוב שנוי במחלוקת בין הצדדים, אך העובדה שאף לא הלוואה אחת נפרעה, ולו באופן חלקי, עובדה זו אינה שנויה במחלוקת. 3. לימים, לאחר שמועדי פרעון ההלוואות נדחו מספר פעמים לבקשת המבקשים ובהסכמת המשיב, ובשל סכסוך שהתגלע בין הצדדים על רקע ביצוע, או אי ביצוע, התחייבויות על פי הסכם שנחתם ביניהם ב-5.12.02, נקט המשיב בהליכי מימוש המשכנתאות בלשכת ההוצאה לפועל על מנת לפרוע, ע"י מכירת המגרשים, את חובם של המבקשים. המבקשים הגיבו בהעלאת טענת פרעתי בפני ראש ההוצל"פ. הם לא הסתפקו בכך, אלא עתרו במקביל, בתובענה שבפני, לסעד הצהרתי לפיו מתבקש בית המשפט להצהיר על זכותם להמיר את המשכנתא הרשומה על הנכס בנתניה (חלקות 99 ו-100 בגוש 8263) בבטוחה אחרת, היינו בהפקדת ערבות בנקאית, או סכום במזומן, על סך כ-3,8 מליון דולר (ולחילופין, על סך של כ-4,9 מליון דולר), בקופת בית המשפט. כנגד הפקדה זו, כך עתרו, תמחק המשכנתא הרובצת על הנכס. קודם לכן הגישו הם תובענה לבימ"ש זה (ת.א. 2007/04) במסגרתה עתרו הם לאכיפת ההסכם מיום 5.12.02. 4. את התובענה שבפני מבססים המבקשים על הוראת סעיף 2.4.2 להסכם ההלוואה הראשון שנחתם בין הצדדים, היינו בין המשיב לבין לוגמאן, אביהם המנוח של המבקשים, מיום 28.2.99, שזו לשונה: "2.4.2 אם יבקש לוגמאן לפרוע בפרעון מוקדם את ההלוואה (נשוא הסכם זה) בלבד ובתמורה לשחרר את המשכנתא שתרשם על החלקות בגוש 8263 כמצוין בסעיף 3.1.2 להלן (המגרש בנתניה - נ. י), הוא יהיה זכאי לעשות זאת, בתנאי שישלם לפרידון את מלוא סכום קרן ההלוואה נשוא הסכם זה, דהיינו -.3,000,000 דולר בצרוף כל הריבית שתחול על הקרן, כמתחייב על פי הוראות הסכם זה כולל הוראות סעיף 2.5.2 להלן וסכום הריבית יחושב בהתאם באופן יחסי, בהתחשב במועד החזר הקרן". (ראה ההסכם שצורף כנספח A לתובענה). תניה זו מאפשרת ללווה (ולמבקשים הבאים בנעליו) לפדות את המשכנתא הרובצת על הנכס, כנגד פרעון (מוקדם) של מלוא סכום קרן ההלוואה והריבית שהצטברה, לידיו של המלווה, היינו המשיב. תניה זו אינה מאפשרת ללווה לפדות את המשכנתא על דרך של המרתה בבטוחה אחרת, תהא זו סולוונטית וטובה ככל שתהיה, אלא אם נתן לכך המלווה את הסכמתו. משכך לא ניתן לומר כי הוראת סעיף 2.4.2 הנ"ל מקנה למבקשים זכות להמיר את המשכנתא בבטוחה אחרת לפרעון ההלוואות, כפי שטוענים המבקשים. התניה הנ"ל הקנתה, כאמור, את הזכות לסלק, או להסיר, את המשכנתא כנגד פרעון מוקדם של מלוא סכום ההלוואה, אך לא הקנתה להם זכות חוזית (מכח ההסכם), להמיר את המשכנתא בבטוחה אחרת להבטחת פרעון החוב בעתיד. ודאי שלא קמה להם זכות כזו מכח החוזה, לאחר שחלף מועד פרעון ההלוואה. 5. מבססים המבקשים את עתירתם אף על הוראות סעיף 13(א) לחוק המשכון (יחד עם סעיף 91 לחוק המקרקעין), המתיר פדיון המשכנתא ע"י פרעון מלוא החוב, או בלשון ההוראה "ע"י קיום החיוב", אף לאחר שפג המועד לכך על פי המוסכם. הוראת דין זו, שאין להתנות עליה (כפי שנקבע בסיפא לסעיף 13(א) הנ"ל), אכן מקנה ללווה זכות לפדות המשכנתא, אף לאחר שחלף המועד המוסכם לכך, כנגד פרעון מלוא החוב שפרעונו הובטח על ידה, בין שהמלווה נתן הסכמתו לכך ובין אם לאו. עם זאת אין בהיתר זה "כדי להקנות זכות לפדות חלק מן המשכון ע"י קיום חלק מן החיוב, זולת אם הוסכם על כך בהסכם המשכון". (סעיף 13(ד) לחוק הנ"ל). עיון בהסכם מיום 28.2.99 מגלה כי המשכנתא שנרשמה על הנכס בנתניה נועדה להבטיח פרעונה של ההלוואה על סך 3 מליון דולר, שניתנה ללוגמאן במסגרת הסכם זה, כמו גם פרעון הלוואה קודמת על סך 1.1 מליון דולר שניתנה ללוגמאן, על פי הסכם קודם מיום 16.12.97 (ראה סעיף 2.2.2 להסכם). משמעותה של תניה זו היא, כי זכותם של המבקשים לפדות את המשכנתא הרובצת על הנכס בנתניה מכח סעיף 13(א) הנ"ל, עומדת להם, בתנאי ששתי ההלוואות שניתנו לאביהם המנוח, הן זו על סך 1.1 מליון דולר והן זו על סך -.3 מליון דולר, אשר הובטחו ע"י המשכנתא על הנכס בנתניה (ראה סעיף 2.2.2 הנ"ל) תפרענה במלואן, שאם לא כן מדובר בפרעון חלקי בלבד אשר אינו מקנה זכות לפי סעיף 13, אלא אם נתן לכך המשיב את הסכמתו (כאמור בסעיף 13(ד) הנ"ל). 6. טוענים המבקשים כי אף אם ניתן לראות בתשלום סכום של -.3 מליון דולר כפרעון חלקי בלבד של שתי ההלוואות, הרי שההסכמה שניתנה ע"י המשיב לפרעון מוקדם של ההלוואה בסעיף 2.4.2 להסכם מיום 28.2.99, מצביעה על הסכמתו לפדות את המשכנתא אף כנגד פרעון חלקי זה. אין בידי לקבל טענה זו. הוראת סעיף 2.4.2 להסכם אכן מאפשרת למבקשים לפדות את המשכנתא כנגד פרעון מוקדם של ההלוואה נשוא ההסכם מיום 28.2.99, היינו פרעון של -.3 מליון דולר בלבד. אולם במקרה זה אין מדובר בפרעון מוקדם, שכן מועד פרעון הלוואה זו חלף זה מכבר. דרישתם ואף נכונותם של המבקשים לפרוע הלוואה זו, באופן שהם הציעו, או דרשו, אינה יכולה להתפרש, בשום פנים ואופן, כפרעון מוקדם של ההלוואה. אמנם כן: עומדת, למבקשים הזכות לפדות את המשכנתא, על פי הוראות סעיף 2.4.2 להסכם הנ"ל. זכות זו לא פקעה ולא אויינה בעטיים, של הסכמים מאוחרים יותר שנחתמו בין הצדדים. בענין זה מקובלת עלי טענת בא כח המבקשים, לפיה אין חתימת הצדדים על הסכמים אחרים מפקיעה, או מאיינת זכות זו. אלא וכאמור, זכות זו לפדות את המשכנתא, עומדת במקרה של פרעון מוקדם בלבד של ההלוואה. למבקשים הזכות לפדות את המשכנתא "בכל עת", כנגד תשלום במזומן של מלוא ההלוואה, כפי שטוען בא כוחם בסיכומיו (ראה סעיף 35 לסיכומים), ואולם זכות זו, אותה העניק להם המשיב (בסעיף 2.4.2 הנ"ל) עומדת להם, כאמור, במקרה ופרעון ההלוואה כולה נעשה בטרם הגיע המועד החוזי לכך. לפדיון המשכנתא כנגד פרעון חלקי של ההלוואה, במועד מאוחר יותר מהמועד החוזי, לא נתן המשיב את הסכמתו בתניה אשר בסעיף 2.4.2. לא ניתן, איפוא, לחייב את המשיב, או לאלצו, לפדות את המשכנתא על פי תנאי פרעון שדורשים המבקשים, מכח הוראת סעיף 13 לחוק המשכון, אלא אם ניתנה הסכמה לכך. מה עוד שדרישת או הצעת המבקשים היא לסלק המשכנתא כנגד הפקדת סכום החוב על פי גירסתם בקופת בימ"ש ולא כנגד פרעונו למלווה - המשיב. מועד פרעון ההלוואה מיום 28.2.99, כמו גם מועד פרעון ההלוואה "הראשונה" (מיום 16.12.97) חל ביום 31.12.00. כך נקבע ע"י הצדדים בסעיף 2.1.2 וסעיף 2.2.4 של ההסכם מיום 28.2.99. משכך ומשדרשו המבקשים לפרוע את ההלוואה זמן רב לאחר חלוף מועד זה, אין לכפות על המשיב קבלת דרישתם לפדיון המשכנתא, ללא הסכמתו. הוראת סעיף 13 לחוק המשכון אינה מאפשרת זאת, בנסיבות אלה. אמנם שמורה למבקשים הזכות לפדות את המשכנתא "בכל עת, אפילו לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ ומונה כונס הנכסים", כנטען בסיכומי המבקשים (סעיף 35), ואולם זכות זו קמה להם, כאמור, אך לאחר פרעון מלוא סכום ההלוואה למשיב. אין היא עומדת להם מכח הוראת סעיף 2.4.2 כפי שהראיתי, ואף לא מכח הוראת סעיף 13 לחוק המשכון, שכן מדובר בפרעון חלקי בלבד, אלא אם ניתנה לכך הסכמת המשיב - הסכמה שלא ניתנה. 7. התעלמתי עד הנה מהוראותיו של הסכם נוסף, מאוחר יותר, שנחתם בין הצדדים, הלוא הוא ההסכם שנחתם, ביום 5.12.02. ולא בכדי. הסכם זה קבע, לגירסת המבקשים, מועדי פרעון מאוחרים יותר להחזר ההלוואות. על פי ההסכם, היו המבקשים אמורים לפרוע את חובותיהם למשיב מתקבולים שיתקבלו מפרוייקט בניה שייבנה על הקרקע בנתניה. בנייתו של פרוייקט זה הופסקה בשל המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ולפיכך לא הוזרמו תקבולים כל שהם למשיב לפרעון ההלוואה. על יסוד נסיבות אלה, טוענים המבקשים כי מועד פרעון החוב למשיב טרם חלף. כך אף טענו בפני ראש ההוצל"פ במסגרת טענת "פרעתי" שהעלו כנגד בקשת המשיב לממש את המשכנתא. כיוון שטרם הגיע מועד הפרעון לפי הסכם זה, מבקשים הם להמיר את המשכנתא ולפדותה כנגד ערבות בנקאית שתופקד בבית המשפט, ולהמנע מפרעונו למשיב, בטרם הגיע, לגירסתם, המועד לכך. על טענה זו של המבקשים חולק המשיב, אשר טוען כי מועד הפרעון של שתי ההלוואות חלף זה מכבר, כאמור בהסכמים קודמים. שאלת תוקפו של הסכם זה, וממילא השאלה אם חלף זמן פרעון ההלוואות, אם לאו, שנויה במחלוקת בין הצדדים. מחלוקת זו הובאה להכרעתו של בית משפט זה במסגרת תביעה לאכיפת ההסכם שהגישו המבקשים נגד המשיב (בת.א. 2007/04), במקביל לטענת "פרעתי" שהעלו, כאמור, בפני ראש ההוצל"פ. ראש ההוצל"פ החליט לעכב את מימוש המשכנתא עד שתתקבל ההכרעה בתביעה הנ"ל ועד שתוכרע השאלה, האם תקף ההסכם או בטל (על החלטה זו הוגש ערעור שטרם נדון). בנסיבות אלה, אין מקום להתייחס, או לנקוט עמדה, באשר לשאלה האם לאור התנאים עליהם הוסכם בהסכם 2002, טרם חלף מועד הפרעון של ההלוואות, או שמא חלף זה מכבר, מה עוד שהמבקשים עצמם אינם מבססים את התובענה שבפני על ההסכם משנת 2002 ואינם מבקשים הצהרה כל שהיא לגבי נפקותו ותוקפו. בשאלה זו ידון ויכריע ביהמ"ש, אשר בפניו תובא לדיון התובענה שהוגשה ע"י המבקשים בת.א. 2007/04 הנ"ל. עתירתם במסגרת תובענה זו היא להצהרה בדבר זכאותם לפדות את המשכנתא מכח סעיף 2.4.2 של הסכם 1999 והצהרה זו בלבד (ראה סעיף 7 לסיכומיהם). כפי שהראיתי, אין מקום להעניק להם הצהרה זו. 8. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה. המבקשים (כולם יחד וכל אחד מהם לחוד) ישלמו לשני המשיבים כאחד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.60,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום עד התשלום בפועל. סכסוך משפחתיסכסוך