נטל השכנוע

בפסיקה משמשים בערבוביה 3 ביטויים שונים: "נטל השכנוע" "נטל ההוכחה" "חובת ההוכחה" בית המשפט ציין כי ראוי שיעשה שימוש אחיד ועקבי במונח אחד בכדי לבטא את "נטל השכנוע", המגלם את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין (תובע או נתבע) - להוכיח טענותיו כלפי יריבו התובע, אם כן, נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו , ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של הגנתו. אי עמידה בנטל - משמעה דחיית הטענות. להלן פסק דין בנושא נטל השכנוע: פסק - דין העובדות עסקינן בתביעה לתשלום סך של 484,150 ₪, שהתובעת טוענת כי הנתבעים חבים לה, בגין שירותים שסופקו על ידה. השירותים הנטענים כוללים תיקון כלי רכב במוסכי התובעת, שרותי טלפון נייד, השכרת זכויות ציבוריות להפעלת מוניות ורכישת כלי רכב - כל זאת במסגרת יחסי עבודה ששררו בין התובעת לבין הנתבעת 2 בשנים 1993-2001. התובעת הגישה תחילה בקשה לביצוע שטר ע"ס 105,047 ₪, שנחתם בידי הנתבעת 2 (להלן: "החברה" או "הנתבעת"). בעקבות התנגדות שהגישה החברה לביצועו של השטר, הועבר ההליך לשמיעה בבית המשפט (ת.א. 197667/02). לאחר מכן הוגשה תביעה בבית משפט השלום בירושלים, בה עתרה התובעת לחיובם של הנתבעים בתשלום סך של 390,617 ₪. תביעה זו הועברה לדיון בבימ"ש השלום בת"א, בשל טענת חוסר סמכות מקומית (ת.א. 171401/02. בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשני ההליכים הנ"ל ונשמע בפני כמקשה אחת. הנתבעת כופרת בסכום החוב. בנוסף טוענת הנתבעת, כי היא זכאית לקזז 441,175 ₪ מסכום התביעה, בשל טעויות או ליקויים שנתגלו בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת. נתבע 1 שימש כמנהל הנתבעת ולטענתו, אין לתובעת עילת תביעה ו/או יריבות כלפיו (להלן: "הנתבע" או "צופיוב"). בטרם אפתח בניתוח העדויות ראוי לציין, כי הצעתי לצדדים כי יסכימו למינויו של רו"ח מטעם בית המשפט, אשר יחווה דעתו במחלוקת החשבונאית השוררת ביניהם, על סמך בדיקה של כרטסת הנה"ח והמסמכים הרלבנטיים האחרים. ב"כ התובעת הסכים להצעה, אך ב"כ הנתבעים התנגד לה. התנגדותם של הנתבעים גרמה להתמשכות ההליכים בתיק, וחייבה את הצדדים להידרש לפרטי ההתחשבנות במהלך עדותם, דבר שניתן היה לחסוך ע"י מינוי רו"ח מטעם בית המשפט. ההתחשבנות בין הצדדים 5. התובעת צירפה לתביעתה כרטסת הנהלת חשבונות, שנוהלה אצלה ע"ש הנתבעת, החל משנת 1993 (נספח א לתצהירו של ע/ת דוד קושינסקי). בנוסף, הגישה התובעת צילומי שיקים שנמשכו על ידי הנתבעת וחוללו בשל הוראת ביטול, בסכום כולל של 239,778 ₪ (נספח ב לתצהיר), וכן סיכום פגישה בכתב מיום 3.4.01, המתייחס לסכום החוב (ת/1). 6. ע/ת דוד קושינסקי, מנהל הכספים של התובעת, העיד כי התובעת מימנה את השירותים שסופקו לנתבעת, על פי הזמנתה, ולאחר מכן חייבה אותה בתשלום, על פי הרישומים בכרטסת. הנתבע אישר עובדה זו ואמר, כי רכש שירותים שונים באמצעות התובעת, כדי לזכות בהנחות (עמ' 23-24). 7. מערכת היחסים בין התובעת לבין הנתבעת לא הסתכמה במתן שירותים בלבד, אלא התאפיינה ביחסי ידידות אישיים, ששררו בין הנתבע לבין מנהל התובעת דאז, מר חיים קרמר, ובסיכומים שונים בעל פה שהושגו ביניהם, כפי שאישר הנתבע בעדותו (ע' 25). 8. אין מחלוקת, כי בתחילת ההתקשרות בין הצדדים, בשנת 1993, פעל הנתבע באופן אישי מול התובעת. לדבריו, בשנת 1994 ביקש כי ההתקשרות תיעשה עם הנתבעת, משיקולי מס, ובהתאם לכך התנהלה ההתחשבנות מאז (ע' 26). עובדה זו אושרה גם ע"י ע/ת חיים קרמר (ע' 20). 9. הנתבע הודה במהלך חקירתו הנגדית, כי נותר חוב לזכותה של התובעת בסך של 50,000 ₪ (ע' 26). מר צופיוב אף הודה, כי נטל חלק בפגישה שהתקיימה ביום 3.4.01 (ת/1). בסיכום הפגישה נקבע, כי צופיוב ימסור לידי התובעת, עד ליום 5.3.01 שיקים, בסכום כולל של 114,784 ₪ והדברים הועלו על הכתב. כאשר נשאל צופיוב, אם העביר את השיקים כמוסכם, השיב כי אינו זוכר (ע' 27). בהמשך הודה, כי מסר לתובעת שיקים בסכום כולל של 240,000 ₪, ואישר כי השיקים חוללו בשלב מאוחר יותר, עקב הוראת ביטול שניתנה ע"י הנתבעת (מוצגים ת/2, ת/3). 10. טענת ההגנה שהועלתה על ידי צופיוב היא, כי התחייבותו לתשלום הסכום הנזכר במסמך ת/1, הייתה כפופה לבדיקת החשבוניות המתייחסות לסכום החוב. לדבריו, הוסכם כי הבדיקה תיעשה בשלב מאוחר יותר, אך התובעת לא מסרה לידיו מסמכים ולא אפשרה את ביצוע הבדיקה (ע' 38). 11. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי כרטסת הנה"ח נבדקה ע"י רואי חשבון מטעם שני הצדדים, והחיובים המפורטים בה אושרו במלואם, למעט זיכוי בסך 11,514 ₪, שלגביו הסכימה התובעת כי מדובר בטעות (כאמור בסעיף 2 לתצהירו של ע/ת חיים קרמר). בנסיבות אלה טוען ב"כ התובעת, כי לאחר הפחתת הזיכוי הנ"ל, עומד סכום החוב ע"ס של 484,150 ₪. 12. ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו, כי התובעת נמנעה מלצרף לראיותיה חוו"ד חשבונאית, שתתמוך בטענתה בדבר קיומו של החוב וסכומו המדויק. עוד נטען, כי מר אמנון חדד, ששימש כסמנכ"ל כספים של התובעת, אישר במהלך חקירתו הנגדית, כי כרטסת הנה"חש של התובעת אינה מדויקת ואינה מלאה כדו"ח של רו"ח מבוקר (ע' 5). בנסיבות אלה טעון ב"כ הנתבעים, כי סכום החוב לא הוכח כדבעי ע"י התובעת ודין התביעה להידחות. נטל הראיה והשכנוע 13. נטל הראיה והשכנוע, כי כרטסת הנה"ח של התובעת אינה מדויקת ו/או אינה משקפת את המציאות, מוטל על הנתבעים. זאת לאור קיומו של הכלל המוביל, כי "המוציא מחברו עליו הראיה". לפני שנות דור כבר נקבע כי: "כלל אוניברסאלי הוא, כי בעל דין הטוען טענה מסוימת החשובה לעמדתו במשפט עליו הראיה" (ע"פ 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, תק-על 50(2), 5, 16). 14. בהקשר זה כבר העיר בית המשפט, כי בפסיקה משמשים בערבוביה שלושה ביטויים שונים: "נטל השכנוע", "נטל ההוכחה", "חובת ההוכחה", וראוי הוא כי יעשה שימוש אחיד ועקבי במונח אחד בכדי לבטא את "נטל השכנוע", המגלם את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין (תובע או נתבע) - להוכיח טענותיו כלפי יריבו (ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 125-126). 15. התובע, אם כן, נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו , ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של הגנתו (י' קדמי על הראיות (חלק שלישי, תשס"ד) 1508). אי עמידה בנטל - משמעה דחיית הטענות. 16. ב"כ הנתבעים ער לעובדה זו, ולכן פירט בסיכומיו דוגמאות לזיכויים, שהנתבעת לא קיבלה - בניגוד למוסכם. כך, למשל, זיכוי בדבר הנחה של 4% ממחיר הרכב, שלטענת הנתבע לא קיבל ביטוי בכרטסת בין השנים 1994-1996, למרות שהוסכם עליו. 17. מדובר בזיכוי שההסכמה לגביו הוכחשה ע"י נציג התובעת, מר קרמר. לדבריו, הוסכם על זיכוי בשיעור של 2% בלבד, מסכום כל רכב נרכש. הנתבעים לא טרחו לבסס טענתם בנוגע לזיכוי המגיע להם, כביכול, בשיעור של 4%, ופרט לעדות הרפה של מר צופיוב בנידון, לא הובאה בפני אסמכתא כלשהי לקיומה של הסכמה מעין זו. 18. זאת ועוד. הנתבעת הורתה לבנק הנמשך לא לכבד את השיקים שמסרה לידי התובעת. הנתבעת לא מצאה לנכון להתריע בכתב בפני התובעת, על כך שלא ניתנה לה הזדמנות נאותה לבדוק את כרטסת הנה"ח. למותר לציין, כי הנתבעת לא מצאה לנכון להודיע לתובעת, כי בכוונתה ליתן הוראת ביטול לבנק הנמשך, ולגרום לחילולם של השיקים שנמסרו על ידה בעקבות הפגישה עם מר צופיוב (מוצג ת/1). 19. טענתו של מר צופיוב, כי השיקים בוטלו בהסכמת נציגי התובעת, קרמר וחדד, הועלתה לראשונה בתצהיר המשלים, שהוגש מטעמו. ב"כ התובעת טוען, כי אין לקבל טענה זו, במיוחד לאחר שהנתבע אישר, כי לא ביקש לקבל את השיקים חזרה לידיו, ולא היה בפיו הסבר לכך (ע' 38). גרסתו של הנתבע, בדבר ביטול בהסכמה, כביכול, אינה מקובלת עלי, ואינני נותרת אמון בדבריו, כך גם הטענה הנוספת שהועלתה על ידו, כי השיקים נמסרו לתובעת "על תנאי", לאשר שהוסכם כי יוחזרו לנתבעים, אם יוברר שקיימת יתרה לזכותם. 20. הנתבעים טרחו והגישו ספרים עבי כרס, הכוללים אין ספור חשבוניות וקבלות, אך כאשר התבקש הנתבע להסביר מדוע לא נעזר ברו"ח, כדי לקבל חוו"ד מוסכמת להוכחת גרסתו השיב, כי לא קיבל את כל המסמכים שביקש, ולכן לא פנה לרו"ח (ע' 35). מדובר בטענה סתמית, לאור ריבוי המסמכים שהיו ממילא בידי הנתבעים, כפי שניתן להתרשם מהכרכים שהוגשו כראיה מטעמם. בנוסף, כאשר התבקש הנתבע לפרט, מהם המסמכים שחסרו לנתבעת לצורך בדיקה עניינית השיב תשובה מתחמקת, ולא הצליח לפרט דבר (ע' 38-39). 21. כאשר נשאל הנתבע, מדוע לא הביא כראיה מטעמו את כרטסת הנה"ח של הנתבעת, שם מן הסתם ניתן למצוא ביטוי לזיכויים המבוקשים על ידה, השיב "בזמנו הבאת את זה לאמנון חדד... אין לי פה" (ע' 40). כאשר נשאל הנתבע, מדוע לא הציג חשבוניות של הנתבעת לתמיכה בטענתו השיב, כי לא היה לו זמן לחפש אותן (ע' 40). 22. המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל היא, כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח, ולו באמצעות בדל ראיה, כי כרטסת הנה"ח של התובעת אינה מדויקת. בנוסף, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח, כי היא זכאית לקזז סכומים כלשהם כנגד סכום התביעה, בגין רישומים מוטעים בכרטסת. לפיכך אני קובעת, כי התובעת זכאית לתשלום מלוא הסכום הנדרש על ידה מאת הנתבעת, בשתי התביעות גם יחד. אחריות הנתבע 23. התביעה הוגשה כנגד מר צופיוב, בשל היותו מנהל החברה הנתבעת. ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו, כי התובעת כשלה בהוכחת חבותו האישית של הנתבע כלפיה. לדבריו, הנתבע פעל כאורגן של החברה, ולא התקשר עם התובעת באופן אישי או חתם על מסמך כלשהו באופן אישי. 24. בהתייחס לשיקים נטען, כי אלה ניתנו לתובעת כבטחון בלבד, ומאחר שנחתמו בידי החברה, אין לבסס עליהם עילת תביעה אישית נגד הנתבע. 25. בסיכומי התשובה התייחס ב"כ התובעת לשאלת חבותו האישית של הנתבע. לדבריו, הוכח כי תחילת ההתקשרות נעשתה בשנת 1993 עם הנתבע עצמו. לאחר מכן שונתה המתכונת, לבקשת הנתבע, והתתקשרות נעשתה עם החברה, אך לדברי ב"כ התובעת אין בכך כדי לשנות במאומה את מהות ההתקשרות בין הצדדים. 26. סבורני, כי ב"כ התובעת נתפס לכלל טעות, בכל הנוגע לחבותו האישית של הנתבע. ראשית, משהוסכם כי ההתקשרות החל משנת 1994 תיעשה עם החברה ולא עם הנתבע באופן אישי, אין מקום עוד לטענה, כי מדובר בהסכמה פורמאלית ובלתי מחייבת מבחינתה של התובעת. שנית, כרטסת הנה"ח, עליה נסמכת התביעה, נוהלה על שמה של הנתבעת - סופיוב השקעות בע"מ - ולא על שם הנתבע (נספח א' לתצהירו של ע/ת קושינסקי). שלישית, בסיכום הפגישה שנערך בין הצדדים לצורך הסדרת המחלוקת (ת/1) נאמר במפורש, "הוצגה בעיית החוב של צופיוב השקעות לחברה". מכאן, שהצדדים התייחסו אל החברה כחייבת כלפי התובעת ולא אל הנתבע. רביעית, השיקים שניתנו לתובעת, בהמשך לסיכום ת/1, נמשכו מחשבונה של הנתבעת, כשהם חתומים בחותמת החברה ואין הם שיקים של הנתבע. 27. ב"כ הנתבעים טוען ובצדק, כי התובעת לא הציגה ראיה המעידה, כי הנתבע התחייב באופן אישי כלפיה, ובמשך כל ההליך לא טענה כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבעת. לדבריו, לא התקיימו גם התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק החברות), לפיהם רשאי בית המשפט להורות על חיובו של מנהל באופן אישי, ולכן אין מקום לחייב את הנתבע בתשלום סכום כלשהו. 28. הצדק עם ב"כ הנתבעים, בכל המתייחס לחבותו האישית של הנתבע מר צופיוב. אכן, טענה בדבר הרמת מסך לא נשמעה מעולם מפי התובעת. בהתייחס לחיובו של הנתבע באופן אישי, מכוח ההתקשרות בין הצדדים, כבר נאמרו הדברים בהרחבה בסעיף 26 לעיל ואין צורך לחזור עליהם. התוצאה היא, איפוא, שדין התביעה נגד מר צופיוב להידחות. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת, צופיוב השקעות בע"מ, לשלם לתובעת סך כולל של 484,150 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום הגשת התביעות (אפריל 2002) ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. התביעה כנגד הנתבע שמואל צופיוב נדחית, ללא צו להוצאות. נטל השכנוע