ניתן צו ירושה בבית הדין הרבני היורשת (התובעת) ניגשה לבנק לצורך חתימה על מסמכים, לצורך שחרור הכספים שעמדו לזכות החשבון. לאחר שחתמה על מסמכים בנקאים בסניף הבנק היא ציפתה לכך שמחצית הכסף שעמד לזכות החשבון יועבר אליה. דבר זה לא קרה, והיא סברה כל הזמן כי הכסף נותר בחשבון. להלן פסק דין בנושא משיכת כספים מחשבון נפטר עם צו ירושה: פסק דין 1. התובעת ואחיה, צד ג' מס' 1 (להלן" "האח" או "פיירמן" או "צד ג'1"), הם יורשי המנוחה. המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 17.12.01. ביום 19.2.02 ניתן צו ירושה בבית הדין הרבני, על פיו התובעת ופיירמן הינם יורשיה הבלעדיים של המנוחה בחלקים שווים (להלן:"צו הירושה"). 2. המנוחה היתה בעלת חשבון מס' 358167 בסניף הנתבעת בקרית אליעזר בחיפה (להלן:"החשבון"). צו הירושה הועבר לנתבעת (להלן:"הבנק או הנתבעת"). בסמוך לכך עמדו לזכות החשבון כספים בערך של 54,387 ₪. 3. ביום 8.4.02 התובעת ניגשה לבנק לצורך חתימה על מסמכים, לצורך שחרור הכספים שעמדו לזכות החשבון (שהיו מושקעים בנכסים פיננסים שונים), על מנת שניתן יהיה למשוך אותם ולסגור את החשבון. טענות התובעת 4. היתה כוונה לה ולאחיה להתחלק בכספי החשבון באופן שווה, כיורשי המנוחה. זאת כפי שעשו זמן קצר קודם לכן ביחס לחשבון אחר שהמנוחה הותירה בבנק לאומי בע"מ (להלן:"החשבון בלאומי"). לאחר שהכספים בחשבון בלאומי "שוחררו", הם נמשכו על ידם, באופן שווה וחשבון זה נסגר. 5. לאחר שחתמה על מסמכים בנקאים ביום 8.4.02 בסניף הנתבעת היא ציפתה לכך שמחצית הכסף שעמד לזכות החשבון יועבר אליה. דבר זה לא קרה, והיא סברה כל הזמן כי הכסף נותר בחשבון. בחודש מאי 2005 היא פנתה לנתבעת לברר את הענין ולקבל את חלקה בכסף. אז נודע לה לראשונה שעוד ביום 14.4.02 נמשך כל הכסף מהחשבון (54,371 ₪) וניתנה הוראה לסגירתו. בהמשך התברר לה, שהבנק העביר את הכסף לחשבונה של בתו של פיירמן - צד ג' 2 - (להלן:"הבת" או "צד ג' 2"), שנמצא באותו סניף בנק של הנתבעת. 6. היא מעולם לא נתנה הסכמתה למשיכת הכסף מהחשבון והעברתו לבת. הבנק לא היה רשאי לאפשר את משיכת הכסף מהחשבון ללא הסכמתה. בכך הבנק התרשל כלפיה ו/או הפר את חובת האמון של בנקאי כלפיה וגרם לה נזק של הפסד מחצית מכספי החשבון וכן נזק לא ממוני בסך 5,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. לפיכך היא תובעת מהבנק לפצותה על נזקיה. טענות הבנק 7. צו הירושה הומצא לה והיא פעלה על פיו. 8. ביום 8.4.02 התובעת ופיירמן חתמו על מסמכים לשחרור פקדונות בשקלים ולמכירת ניירות ערך, שעמדו לזכות החשבון. שחרור הכספים לחשבון נעשה ביום 12.4.02 והוא עמד על יתרת זכות של 54,387 ₪. ביום 14.4.02 הועברה כל יתרת הסכום (בניכוי עמלה של 15.2 ₪), לזכות חשבון אחר בסניף של צד ג' 2. החשבון אופס ונסגר. העברת הכספים נעשתה על דעת ובהסכמת התובעת. הבנק איתר את המסמכים הקשורים לשחרור הכספי הפקדונות וניירות הערך שנחתמו ביום 8.4.02, אך אין בידו לאתר את הוראת משיכת הכסף מהחשבון. אין בכך לשנות את העובדה כי היה מודע לצו הירושה, כי פעל על פי צו הירושה וכי לא יתכן שמשיכת הכסף מחשבון נעשתה שלא בהסכמת התובעת. 9. לחילופין טוען הבנק, כי גם אם התובעת צודקת בטענותיה, הסעד לה היא זכאית הוא הקמת כספי החשבון מחדש ולא העברת הכסף (או מחציתו) לידיה. 10. הבנק שלח הודעות לצדדים שלישיים נגד פיירמן והבת. לטענתו היה ויחוייב בתשלום לתובעת, הוא זכאי לשיפוי מהצדדים השלישיים כמי שיקבלו את הכסף. טענות צדדי ג' 11. המנוחה ניהלה את ענייניה הכספים בבנק לאומי. עיקר פעילותה הכספית היתה קבלת רנטה חודשית (משרד האוצר) וקצבת מל"ל (מהן התקיימה), משיכת הכספים שגרתית לצורך ניהול משק ביתה וכן פתיחת תוכניות חסכון לנכדיה. לאחר פטירתה היתה יתרה של כ-100,000 ₪ בחשבון בלאומי, בהם התובעת ופיירמן התחלקו חצי בחצי זמן קצר אח"כ. כמו כן התובעת ופיירמן התחלקו חצי בחצי בריהוט שהמנוחה השאירה בדירתה ובשלב מאוחר יותר הדירה נמכרה וגם בתמורתה התחלקו. 12. לעומת נכסי המנוחה הנ"ל, כספי החשבון לא היו של המנוחה, אלא שהוא נוהל על שמה בלבד. הכספים בחשבון היו שייכים לפיירמן ולאשתו גב' רחל פיירמן (להלן:"גב' פיירמן"). 13. בני הזוג פיירמן נקלעו לחובות והם הגיעו למצב שבהם אינם יכולים להחזיק נכסים פיננסיים על שמם, מבלי שנושיהם ירדו לכספים אלה. החשבון נפתח בדצמבר 1996 ע"ש המנוחה, לצורך ניהול כספיהם, והם אשר ניהלו אותו בפועל. בחשבון הופקדו סכומים גדולים יחסים, נעשו השקעות כספים בנכסים פיננסים שונים ומידי פעם הועברו ממנו כספים לחשבון אחר בבעלות גב' פיירמן, לצורך מחייתם. למנוחה לא היה כל צורך בחשבון והוא נפתח אך ורק לשימוש בני הזוג פיירמן לצורך ניהול כספיהם. 14. התובעת ידעה את מצב העניינים ביחס לחשבון והיתה מודעת לכך שהכסף בו אינו של המנוחה אלא של פיירמן וגב' פיירמן. לפיכך לאחר פטירת המנוחה, הסכימה לכך שהכסף בו יועבר לבת, שכן ידעה שאין לה כל חלק בו. 15. זמן מה לאחר פטירת המנוחה הם התחלקו בנכסי העזבון שכללו את החשבון בלאומי, את המטלטלין בדירתה ובשלב מאוחר יותר גם בדירה עצמה. התובעת הסכימה לחתום על מסמכים בנקאים לצורך שחרור כספי החשבון והדבר נעשה יחד עם פיירמן בבנק ביום 8.4.02, לצורך העברת הכספים בו לפיירמן בלבד (באמצעות הבת), מבלי שיש לתובעת חלק בהם. כך נעשה. 16. התובעת ישבה בחוסר מעש במשך למעלה מ-3 שנים, לא פנתה אל הבנק לקבלת הכסף ולא דרשה מהם את חלקה בכסף. יש בכך להעיד על הסכמתה בזמנו, לכך שהכסף שייך לפיירמן בלבד. 17. לפיכך מבקשים צדדי ג', לדחות את התביעה. לחילופין הם טוענים כי יש לדחות את ההודעה לצדדים השלישיים, שכן לא הפרו כל חובה כלפי הבנק. נהפוך הוא, הצדדים השלישיים טוענים שבכך, שהבנק איבד את ההוראות משיכת הכסף מהחשבון לטובת הבת הדבר מהווה רשלנות מצידו, אשר גרם להם לנזק ראייתי, בכך שאין באפשרותם להוכיח שהעברת הכסף הינה כדין ובהסכמת התובעת. דיון 18. הבנק הגיש את כל דפי החשבון, מיום פתיחתו בדצמבר 1996 ועד לסגירתו. התובעת טענה שהמנוחה ניהלה את פעולתיה הכספיות באמצעות חשבון זה. עיון בדפי החשבון סותרים את טענת התובעת ותומכים בטענת הצדדים השלישיים. בחשבון לא היו הפקדות שוטפות של רנטה (משרד האוצר) וקצבאות מל"ל ולא נראה שהיו ממנו משיכות ששמשו לקיום השוטף של המנוחה. בחשבון יש פעולות רבות של הפקדת מזומנים והפקדות במכשירים פיננסים שונים דבר התומך בטענות הצדדים השלישיים, שהוא שימש אותם ולא את המנוחה. 19. הצדדים השלישיים הציגו מסמכי בנק של העברת כספים מהחשבון לחשבון ע"ש גב' פיירמן. יש בכך לתמוך בגרסאת הצדדים השלישיים. הן התובעת והן הצדדים השלישיים הסכימו על כך, שהמנוחה לא היתה אישה נדיבה ולא נהגה לתת מתנות. לפיכך, העברת הכספים מהחשבון לחשבון ע"ש גב' פיירמן תומכת בטענות צדדי ג', שכספי החשבון לא היו של המנוחה אלא נוהלו על שמה בלבד, לטובתם. 20. התובעת טענה שביום 8.4.02 היא חתמה על מסמך בנקאי אחד. התברר שעובדה זו לא נכונה. התובעת חתמה ביום זה, על לפחות 4 מסמכים בנקאים. יש בכך להחליש את גרסתה. בעניין זה יש לציין שהתובעת התכחשה לחתימתה על מספר מסמכים בנקאים שהיא עצמה צרפה לכתב התביעה ושחתימתה נראית בהם בברור (כאשר על פני הדברים היא זהה לחתימתה על מסמך עליו היא מודה). כמו כן, התובעת לא ידעה לומר על איזה מסמך, מבין הארבעה, שהוצגו לבית המשפט, היא חתמה. 21. התובעת היתה מודעת היטב להליך של קבלת כספי המנוחה, כפי שנעשה בבנק לאומי, זמן קצר לאחר החתימה על המסמכים בנקאים לצורך שחרור הכספים, שמחצית מהם היו צריכים להיות מועברים אליה. הליך זה התרחש בפועל בבנק לאומי והכספים התקבלו על ידה. אם התובעת באמת רצתה לקבל כספים גם מהבנק, זמן קצר אחרי החתימה ביום 8.4.02, היא היתה צריכה לברר את הענין זמן קצר אח"כ. עצם זה שהתובעת לא פנתה לבנק או לפיירמן למעלה מ-3 שנים לאחר שחתמה בבנק על מסמכים, לצורך קבלת הכספים, מחליש את גרסתה. 22. התובעת נתנה מספר הסברים לשיהוי מצידה בבירור זכויותיה, הן מול הבנק והן מול פיירמן. לטענתה היא פנתה לעו"ד שתפעל מול הבנק, אך זו למעשה לא עשתה דבר. ביחס לפיירמן טענה שאינה מנהלת כל שיח עימו, עקב סכסוך וכלל לא רצתה להודיע לו שהכסף נעלם. הסברים אלה אינם משכנעים ואינם יכולים להסביר שיהוי כה ארוך של הזנחת זכויותיה. גם אם התובעת היתה מסוכסכת עם פיירמן לא היתה מניעה שתדרוש ממנו את חלקה בכספי העזבון, לו טענה לזכות כזו. 23. התובעת היתה מודעת היטב לזכויותיה כיורשת המנוחה וזכותה לקבל מחצית מנכסי העזבון ופעלה בענין זה הן ביחס לחשבון בלאומי, הן ביחס למטלטלי המנוחה והן ביחס לדירה. אי פעילותה ביחס לחשבון, במשך תקופה ארוכה, מחלישה את גרסתה ומחזקת את גרסת הצדדים השלישיים. טענת הצדדים השלישיים, שהיתה הסכמה שכספי החשבון אינם חלק מעזבון המנוחה סבירה יותר. 24. הבנק לא היה יכול להציג את טופס משיכת הכספים מהחשבון שהיה צריך להחתם הן ע"י התובעת והן ע"י פיירמן. בענין זה העידה סגנית המנהלת סניף הבנק. לטענתה, לעיתים קורות תקלות והבנק לא מאתר מסמכים שונים מלפני שנים. עם זאת הבהירה שלא יתכן שהבנק פעל שלא בהתאם לצו הירושה בהסכמת שני היורשים גם יחד. עדותה הייתה אמינה על פניה. אין בעובדה זו חיזוק מספיק לגרסת התובעת לצורך קבלת התביעה. עדותה של התובעת, באשר לחתימה על המסמכים הבנקאים, נמצאה לא אמינה והוכח שהיא חתמה על מספר מסמכים ביום 8.4.02, ולא על אחד כטענתה. לפיכך יש אפשרות סבירה שחתמה על הוראה מתאימה למשיכת הכסף מהחשבון. לאור חלוף השנים, אין זה בלתי סביר לחלוטין, שבנק יאבד מסמך כלשהו, הגם שזה לא תקין. במאזן הראיות הכולל אין בכך להטות את הכף לטובת התובעת. 25. אם התובעת סברה שהצדדים השלישיים קיבלו לידיהם כספים השייכים לה, היה עליה לתבוע אותם באופן ישיר. בכך שלא עשתה זאת יש להחליש את גרסתה, שכן היה עליה לצרף את כל הצדדים הנוגעים לעניין (ואין ספק שהצדדים השלישיים הם כאלה), העשויים לחוב כלפיה. 26. הבנק לא זימן לעדות את הפקיד שהחתים בזמנו את התובעת ואת פיירמן על המסמכים הבנקאים ביום 8.4.02. מדובר בפקיד שכבר לא מועסק ע"י הבנק ומדובר בפעולות שיגרתיות שנעשו לפני מספר שנים. הנסיון מלמד שפקידים המטפלים בכמויות גדולות של מסמכים שגרתיים, אינם זוכרים פרט זה או אחר ביחס למסמך כלשהו, שנחתם לפני שנים, ככל שלא מדובר בדבר חריג. הביקור של התובעת בבנק היה שגרתי לחלוטין, גם לגרסתה. לפיכך אין לזקוף את אי זימון הפקיד לחובת הבנק. יתרה מזו, התובעת היתה יכולה לנסות לאתר את הפקיד ולזמנו לעדות, אך היא נמנעה לעשות זאת ועל כן הדבר לא מחזק את גרסתה דווקא. בענין זה יוער, שימים בודדים לפני ישיבת ההוכחות הצדדים השלישיים בקשו לזמן את הפקיד לעדות, לאחר שלטענתם איתרו אותו. בית המשפט אישר את זימונו ואולם לא מצא לנכון לקבוע ישיבה נוספת לאחר שלא הופיע. 27. מטעם הצדדים השלישיים העידה רק הגב' פיירמן, בטענה שמצבו הרפואי של מר פיירמן אינו מאפשר לו להעיד. אין בכך חיזוק מספיק לגרסת התובעת על מנת לקבל את התביעה. התרשמתי שהגב' פיירמן היתה בקיאה בעובדות הרלוונטיות לשאלות המצויות במחלוקת וכי המסמכים הבנקאים תמכו בעדותה דוקא ולא בעדות התובעת. בנסיבות אלה אין לראות באי עדותו של פיירמן עצמו כמטה את הכף לטובת קבלת התביעה. 28. סיכומו של דבר, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה. התובעת לא הוכיחה כי הבנק התרשל כלפיה או הפר חובה כלשהי כלפיה, בכך שהעביר את כספי החשבון לחשבונה של צד ג' 2. 29. התביעה נדחית. כפועל יוצא מכך גם ההודעה לצדדים השלישיים, נדחית. 30. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 31. הנתבעת תשלם לצדדים השלישיים שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנקירושהצו ירושהמשיכת כספים מחשבון בנקצווים