ממתי מתחיל חוב ערב לנושה

החוב של הערב כלפי הנושה קם שעה שהנושה דורש מן הערב לפרוע ערבותו, כמובן בהתקיים כל התנאים האחרים שנקבעו בהסכם הערבות ובהסכם שבין הנושה לחייב העיקרי.

במקרה דנן הועמד החוב בחשבון לפרעון מיידי עם או בסמוך להגשת התביעה ועל כן מועד זה הוא המועד לגיבוש חובו של כל ערב וערב כלפי התובע.

לפיכך מדובר בחוב שנוצר ביום אחד ביחס לכל הערבויות ואין לכן כל קדימות לערבות כזו או אחרת בזקיפת התשלומים בהתאם לפסק הדין הנ"ל.

להלן פסק דין בנושא ממתי מתחיל חוב ערב לנושה:

פסק דין

תביעה לתשלום סך 54,785 ₪ בגין כתב ערבות עליו חתומים הנתבעים.

1.     בתאריך 18/7/90 פתח מר אהרון (ג'רי) מליץ (להלן: "החייב העיקרי") חשבון אצל התובע שמספרו 411190 (להלן: "החשבון") וחתם על הסכם ותנאי עסק כלליים.
     באותו היום חתמו הנתבעים יחד עם שאול מליץ (להלן: "שאול") על ערבות מתמדת לאבטחת כל חוב בחשבון המוגבלת לסכום של 20,000 ₪ (להלן: "הערבות הראשונה"), היא הערבות נשוא הדין.
     בתאריך 12/7/93 חתם שאול על ערבות מתמדת לאבטחת כל חוב בחשבון מוגבלת לסך של 100,000 ₪ (להלן: "הערבות השניה").
     בתאריך 6/5/94 חתם שאול על ערבות מתמדת לאבטחת כל חוב בחשבון מוגבלת לסך של 190,000 ₪ (להלן: "הערבות השלישית").

2.     עקב הצטברות חוב בחשבון הגיש התובע כנגד החייב העיקרי, שאול והנתבעים תביעה בת.א. 106235/98 לתשלום הסך של 290,835 ₪ (סכום התביעה כנגד הנתבעים הועמד אז ע"ס 47,671 ₪).
     בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי בשל מעמדם (ערבים יחידים) על התובע למצות תחילה את ההליכים כנגד החייב העיקרי ולקבל אישור מאת ראש ההוצאה לפועל על מיצוי ההליכים כנגדו ולכן מחק התביעה כנגדם.
     בקשת רשות להתגונן שהגיש החייב העיקרי ושאול נדחו וניתן כנגדם בתאריך 30/1/00 פסק דין בהתאם לתביעה.

3.     החייב העיקרי ושאול הגישו ערעור על דחיית בקשתם לרשות להגן ומתן פסק הדין נגדם (ע"א (ת"א) 1709/00). עובר לדיון בערעור הגיע שאול להסדר עם התובע שאושר ע"י בית המשפט המחוזי בדבר ביצוע התשלומים שנקבעו בת.א. 106235/98 (נספח ג' לתצהירו של שאול) (להלן: "הסדר הפשרה") ועל כן ערעורו נמחק וערעורו של החייב העיקרי נדחה לאחר דיון שהתקיים.

4.     התובע פתח כנגד החייב העיקרי תיק הוצאה לפועל שמספרו 1-00-31556-01 לביצוע פסק הדין.
     לאחר שננקטו הליכי הוצל"פ כנגד החייב העיקרי ביקש התובע מראש ההוצאה לפועל ליתן אישור לפי סעיף 27(א)(2) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") על מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי.
לאחר שהנתבעת 2 הגיבה לבקשה זו נתן ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם יובל גזית) ביום 22/12/02 את האישור המבוקש תוך שמצוין בהחלטה כי החייב העיקרי הוכרז כמוגבל באמצעים (עניין אחרון זה לא אוזכר בתצהירי הצדדים).
בעקבות אישור ראש ההוצאה לפועל הוגשה התביעה הנוכחית.

5.     ב"כ הנתבעים בסיכומיו העלה שתי טענות כנגד התביעה כדלקמן:

  1.      התשלומים ששילם שאול בהסדר הפשרה הביאו לפקיעת הערבות הראשונה.      טענה זו נוגעת לשני הנתבעים.
  2.      ראש ההוצאה לפועל נתן הכשר להגיש התביעה רק כנגד נתבעת 2 ואף לא נתבקש לתת הכשר להגיש התביעה נגד הנתבע 1. על כן גם מטעם זה דין התביעה כנגד נתבע 1 להדחות.

     



6.     הטענה לפקיעת הערבות
ב"כ הנתבעים בסיכומיו מבסס טענתו לפקיעת הערבות לא על חילופי דברים ו/או הסכמות בין הנתבעים לבין שאול לבין התובע באשר לערבות הראשונה אלא דווקא על העדרם של אלה המביא, לטענתו, החלת ברירת המחדל שנקבעה בחוק ובפסיקה.
בטרם אמשיך לדון לגופה של הטענה מוצא אני לנכון לציין שלו טענה זו הייתה נטענת ב"רחל בתך הקטנה" בבקשת הרשות להגן, כשמנגד ב"כ התובע בסיכומיו אף הוא לא טוען כי היו הסכמות כאלה ואחרות בקשר לערבות הראשונה, מלבד ההסדר שהינו הסדר תשלומים גרידא, שרק בהתקיימו יופטר שאול מחובותיו כלפי התובע, ניתן היה להכריע בה עוד בשלבים הראשונים של ניהול תיק זה שהרי כל כולה משפטית.
     המילים בהם נקט שאול בסעיף 9 לתצהירו בהקשר זה כי "מובן היה וברור מאליו" הטילו ספק באשר לכוונתו ועל כן נדרשה חקירתו בתיק זה כמו גם חקירת הנתבעים על כך, שהעלו שלא היו כל שיחות ו/או הסכמות ספציפיות בקשר לערבות הראשונה.
     
בהסדר הפשרה מצוין, בין השאר, כדלקמן:
"המערער מס' 2, (קרי: שאול - א.א.), ישלם למשיב, (קרי: התובע - א.א.), את הסכומים שנקבעו בפסק הדין בת.א. 106235/98.
... יהיה המערער מס' 2 מופטר מביצוע תשלום כלשהו בהתאם לפסק הדין... אם ישלם למשיב את הסכומים הבאים... (מצוינת פריסה של תשלומים).
עם פירעון מלוא התשלומים... אין ולא תהיה טענה ו/או תביעה מכל מין ו/או סוג שהיא למשיב כלפי המערער 2...".
     טוען שאול בסעיף 10 לתצהירו כי עד ליום חתימת תצהירו (6/2/05) שילם לבנק בגין ההסדר סך של לא פחות מ-286,000 ₪ וזאת לפי דף חשבון אשר נמסר לנתבעים על ידי הבנק בצו גילוי מסמכים, נספח ד' לתצהירו.
     בחקירתו הנגדית מתברר כי מדובר בהצהרה שגויה ומטעה. שאול ציין כי הסכום ששולם על ידו נע בין 140,000 ₪ ל-150,000 ₪ וכי לא ראה את נספח ד' עובר לדיון.
     עולה מן העדויות כי הצדדים לא סיכמו באופן מפורט כיצד לזקוף את התשלומים.
     שאול לא מסר כל הודעה בעניין מחד ומאידך התובע לא הודיע מצידו כיצד הוא מוצא לנכון לזקוף התשלומים.
     אשר על כן מסתמך ב"כ הנתבעים על שנפסק בע"א 359/68 הולצמן ואח' נ' בנק הפועל המזרחי בע"מ פ"ד כב(2) 887 בו נאמר כדלקמן:
"מקום שחייב אחד חב לנושה אחד חובות אחדים, זכותו היא לייחס כל תשלום שהוא פורע לנושה לחוב פלוני; לא השתמש בזכותו אלא עשה תשלומו על דרך הסתם, זכותו של הנושה היא לייחס את התשלום שקיבל לחוב פלוני שהוא יבחר בו; לא השתמש גם הנושה בזכות זו, מייחסים כל תשלום שנכנס לחוב שנוצר קודם לכן, לפי סדר המועדים של החיובים והזיכויים".
     מנגד טוען ב"כ התובע כי עסקינן בערבויות שהן בטוחות וחל חוק הערבות בעניין זה.
     מדובר לדידו בחוב שהתגבש עם הגשת התביעה והוא חוב אחד כולל.
לא מדובר לדידו בחובות שתאריכיהם שונים אלא בחוב אחד ויחיד ואין כל רלבנטיות לתאריכי הערבויות.

לטעמי יש מקום לדחות את טענת ב"כ הנתבעים ולקבל את טענת ב"כ התובע.
אין לומר כי תאריך החתימה על הערבות הוא תאריך יצירת החוב שאותו על הערב לפרוע.
סעיף 1(א) לחוק הערבות קובע כי:
"ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי".
התחייבות נאמר ולא חוב שכן הערבות הינה בטוחה וככל בטוחה אין בעצם יצירתה כדי ליצור חוב כלפי הנושה.
החוב של הערב כלפי הנושה קם שעה שהנושה דורש מן הערב לפרוע ערבותו, כמובן בהתקיים כל התנאים האחרים שנקבעו בהסכם הערבות ובהסכם שבין הנושה לחייב העיקרי.
במקרה דנן הועמד החוב בחשבון לפרעון מיידי עם או בסמוך להגשת התביעה בת.א. 106235/98 ועל כן מועד זה הוא המועד לגיבוש חובו של כל ערב וערב כלפי התובע. לפיכך מדובר בחוב שנוצר ביום אחד ביחס לכל הערבויות ואין לכן כל קדימות לערבות כזו או אחרת בזקיפת התשלומים בהתאם לפסק הדין הנ"ל.

חובו של שאול לתובע הפך לחוב פסוק. משמע החיוב החוזי שהיה קודם לכן נבלע בחיוב על פי פסק הדין ויש למצוא את הפתרון לשאלת זקיפת התשלומים בפסק הדין, אם הצדדים לא נתנו דעתם לכך.
יפים לעניין זה דברי כב' השופט שמגר בר"ע 29/84 דונקלמן ואח' נ' עו"ד אריאלי, פ"ד לח(2) לאמור:
"הפטרת חייב מחובו פרושה הפקעת החוב ושחרור החייב מאחריות. לא כך הוא כאשר ניתן פסק דין בו נקבעה אחריות החייבים השונים ובהסתמך על קביעת אחריות זו מגיע הנושה להסדר עם אחד החייבים בדבר אופן ביצוע החוב שהוטל על אותו חייב או דרך גבייתו של חוב זה.
הסדר מעין זה אין בו משום הפטר של החייב מאחריותו כפי שנקבעה בפסק הדין, אלא יש בו משום שלילת זכות תביעה או גבייה של הנושה כלפי אותו חייב בלבד, מבלי שייהנו מכך שאר החייבים. על הסכם כגון זה אין סעיף 55 (לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (תוספת שלי - א.א.)) חל. לשון אחר סעיף 55 חל כאשר "מופטר" אחד החייבים מאחריותו, שכן אז גוררת עמה הפקעת האחריות את הפקעת החיוב, ומכך כמובן נהנים גם שאר החייבים החבים עמו יחד ולחוד באותו החוב.
לא כך הדבר, כאשר אין הפקעת החיוב אלא רק הסדר בדבר אופן גבייתו של החיוב. רשאי הנושה להגיע לידי הסכם בדבר הדרך בה יגבה את חובו עם כל חייב וחייב בנפרד ובלבד שלא יפרע יותר מן המגיע לו".
אמנם במקרה דנן חובם של הנתבעים עדיין לא גובש בפסק דין אולם אין לכך לטעמי כל רלבנטיות שכן הדגש בעניין זה הוא על אותו חייב שמשלם, שבמקרה דנן ניתן כנגדו פסק דין.
עיון בהסדר הפשרה מלמד שאין הוא בא לאיין את חובם של הנתבעים ושאול אלא הינו בבחינת הסדר לסילוק החוב של שאול לתובע ע"י שאול, תוך שמירת הזכויות לנקוט נגדו בהליכים אם לא יקיים את ההסדר ומאידך אם יקיימו לא תהינה כלפיו כל טענה ודרישה מצד התובע (סעיף 3 להסדר הפשרה).
שאול אישר בעדותו כי למרות הסדר הפשרה עדיין נותר סכום גבוה שלא יפרע באמצעותו (ע' 8 ש' 3, 4).
בנוסף סעיף 23 לערבות הראשונה קובע במפורש כי:
"אחריותו של כל אחד מאיתנו לא תפגע מחמת שהאחרים לא היו כשירים להתקשר בערבותנו זו או מחמת שהבנק שיחרר אותם מאחריותם או החזיר להם בטוחות שנתנו לו".
אשר על כן הנני דוחה הטענה.

7.     אישור ראש ההוצאה לפעול
אין מחלוקת שאישור ראש ההוצאה לפועל בדבר מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי ניתן לאחר שנשמעה עמדתה של הנתבעת 2 באמצעות בא כוחה הנוכחי כאשר הנתבע 1 לא הוזמן כדין להביע עמדתו בעניין. בשל כך טען הנתבע 1 בתצהירו כי לא ניתן הכשר להגשת התביעה כנגדו ובא כוחו בסיכומיו טען שבשל כך ולאור הפסיקה בעניין יש לדחות התביעה כנגדו.
אין בידי לקבל טענה זו.
ראשית ראוי לציין כי לאור תיקונים תשנ"ב ותשנ"ח לחוק הערבות על הערבות הנדונה חלה הוראת סעיף 17ג לחוק הערבות הדן בערב יחיד ולא סעיף 27(א)(2) לחוק הערבות הדן בערב מוגן, מן הטעם שהערבות ניתנה לפני 24/4/92 כשהתביעה הוגשה רק לאחר 24/3/93 (ר. בר-קהן, דיני הגנת הערב, ע' 201).
בהקשר זה סעיף 17 ג(א) לחוק הערבות קובע כדלקמן:
     "לא תוגש תובענה נגד ערב יחיד אלא לאחר שנתקיימו שניים אלה:
     (1)     ניתן פסק דין נגד החייב.
(2)     יושב ראש ההוצאה לפועל אישר שעל מנת להיפרע מהחייב נקט הנושה בכל הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתא על דירת המגורים או למימוש משכון על זכויותיו בדירת המגורים, והכל כשהם סבירים בנסיבות העניין".

ס"ק (2) הנ"ל דן אם כן בהליכים שננקטים נגד החייב. משמע, ראש ההוצאה לפועל בוחן את ההליכים שננקטו נגד החייב ומשמוצא הוא שאלה מוצו נותן הוא את אישורו.
קביעה כזו מעצם טיבה חלה על כל הערבים.
אין מקום לפצל האישור ולומר שהוא תקף כלפי ערב פלוני ולא תקף כלפי ערב אלמוני.
ערב הסבור שנפגעה זכות הטיעון שלו בקשר לבקשה ליתן האישור כעולה מפסק הדין של כב' השופט בר-אופיר בבר"ע (ת"א) 20275/99 בנק הפועלים נ' רודניק, רשאי לבקש ביטול החלטה זו כשזו הגיעה לידיעתו או לחלופין להגיש עליה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.
בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל.
מבחינת בית משפט זה החלטת ראש ההוצאה לפועל שרירה קיימת ותקפה.
למעלה מן הנדרש אציין כי ראש ההוצאה לפועל בנותנו את האישור פעל כרשות מינהלית.
בית משפט רשאי לשקול במקרה זה אם פגם שדבק בהחלטה מינהלית גרם עוול. אם לא נגרם עוול רשאי בית המשפט להשאיר ההחלטה על כנה. (י. זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב' ע' 811).
נסיבות המקרה דנן אינן מצדיקות ביטול ההחלטה.
הנתבע 1 לא מציין כלל אלו נימוקים היו באמתחתו, אותם היה מעלה לו זומן כדין, אשר היו מביאים לגרסתו לאי מתן האישור המבוקש.
מהחלטת ראש ההוצאה לפועל עולה כי החייב העיקרי הוכרז כחייב מוגבל באמצעים. על פני הדברים הכרזה מסוג זה מצביעה על כך שמוצו ההליכים כנגדו ומי שטוען שלא, עליו הראיה.
ראה לדוגמא בר"ע (חי') 264/00 בנק הפועלים נ' חיים נאה, ס'(1) 517, שם היה נתון שהובא ע"י הערב שהחייב העיקרי קיבל סכומים מחברת ביטוח ולא ננקטו ע"י הזוכה הליכים לגבות סכומים אלה.
יש לייחס לנתבע 1 ידיעה קונסטרוקטיבית על הליך קבלת האישור שכן עוה"ד שייצג את הנתבעת 2 בהליך זה היה גם בא כוחו של הנתבע 1 עת הוגשה התביעה הראשונה כנגד הנתבעים.
אשר על כן הנני דוחה טענה זו.

8.     מנגד, התובע הוכיח כי חובו של החייב העיקרי בחשבון נכון ליום הגשת התביעה עמד ע"ס 347,975 ₪ (נספחים ו'1-ו'3 לתצהיר נציג התובע) וליום עריכת תצהיר נציג התובע עמד על 401,530 ₪, וכי כתוצאה מכך הנתבעים חבים לו על פי הערבות עליה חתמו ביחד ולחוד את סכום התביעה והנלווים לו בהתאם לתנאי הערבות כעולה מתצהירו של נציג התובע והנספחים הנלווים לו שלא נסתרו ואף מעדותו של שאול בדבר הסכום ששילם והסכום שעוד נותר לשלם.

9.     אשר על כן הנני מקבל התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם ביחד ולחוד לתובע הסך של 54,785 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (26/3/03) ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן הנני מחייב הנתבעים לשלם ביחד ולחוד לתובע אגרת בית משפט וכן הסך של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, לגבי האגרה מיום תשלומה ולגבי שכ"ט עו"ד מהיום, ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול הסדר נושים

  2. הסדר נושים לא סביר

  3. אי הצטרפות להסדר נושים

  4. בקשה לאישור הסדר נושים

  5. אישור תוצאת אסיפת נושים

  6. ממתי מתחיל חוב ערב לנושה

  7. דחיית תשלומים בהסדר נושים

  8. הודעה לנושה על ביטול ערבות

  9. אישור הסדר חוב באסיפת נושים

  10. בקשת נושה מובטח למימוש ערובה

  11. אישור הסדר נושים למנהלי חברה

  12. פשיטת רגל במקום תשלום לנושים

  13. אחריות אישית בגין העדפת נושים

  14. עיקול משכורת - חלוקת כספים לנושים

  15. הצעת הסדר נושים למחזיקי אגרות חוב

  16. האם הסדר נושים גובר על דיני הערבות

  17. שינוי ישות משפטית כדי להתחמק מנושים

  18. חלוקת כספי נאמנות לנושים של חברה בפירוק

  19. ויתור הערב על חובת הדרישה של נושה מהחייב

  20. ביטול הסדר עם נושים מחוץ להליך פשיטת רגל

  21. בקשה להכרזה כפושט רגל על חובות ל - 20 נושים

  22. הסכמת המנהל המיוחד בפשיטת רגל מול התנגדות נושה

  23. בקשה לאישור הסדר נושים - סעיף 350 לחוק החברות

  24. עיכוב ביצוע חיוב לנושה בחיובים שלובים או מקבילים

  25. בקשת חייב להכריזו כפושט רגל והתנגדות נושים להכרזה

  26. שימוש במסך ההתאגדות לצורך קיפוח נושים והברחת נכסים

  27. סיוע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובם בהליכי הוצאה לפועל

  28. החייב נחקר ועוד קודם לכן המציא אסמכתאות על משלוח הודעות לנושים

  29. סעיף 50 לחוק החוזים - החייב רשאי לזקוף כל סכום שמשלם לנושה לחיובים בעת התשלום

  30. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון