מחלוקת לגבי מטרת שטר חוב

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים, האם שטר החוב נחתם לתשלום מלוא חוב הנתבעת בגין סחורה שקיבלה ו/או לפירעון השיקים שמסרה וחוללו, שזוהי גרסת התובעת, או שהשטר מהווה בטחון לשכירות מקרר, שזוהי גרסת הנתבעים.

להלן פסק דין בנושא מחלוקת לגבי מטרת שטר חוב:

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סך של 15,762 ש"ח, שמקורה בבקשה לביצוע שטר.

טענות הנתבעים

טרם ההתקשרות בין הצדדים, הבטיחה התובעת לנתבעת, כי תספק לה מקרר לאחסון מוצרי התובעת במיני מרקט אותו ניהלה הנתבעת.
להבטחת פירעון לרכישת המקרר, החתימה התובעת את הנתבעת וערביה על שטר חוב לביטחון, כאשר הנתבע ושותפו, ערבו לפירעון השטר, מושא התביעה שבפני.
לטענת הנתבעים, השיק הינו לביטחון, כיוון שנועד להבטחת פירעון תשלומי המקרר לאחר רכישתו. ככזה, אינו מוחלט אלא מותנה ברכישת המקרר ואי פירעון התשלומים בגין רכישה זו.
המקרר לא סופק לנתבעת, כיוון שזו רכשה מקרר אחר בכוחות עצמה, ולכן לא נתקיים התנאי שנילווה לשטר.
לאור המפורט לעיל הנתבעים לא חייבים לתובעת דבר, כולל הסכום הנקוב בשטר.
התובעת לא נענתה לדרישות הנתבעים להשבת השטר, ודבר השטר נשכח מליבם. לכן אחיזת התובעת בשטר, נגועה בפגם קנייני, המאיין את זכות התובעת לתבוע בגינו.
על כל אלה, פגם נוסף, והוא, שעל השטר הוסף ליד המלים, הכתובים במקור השטר
"התמורה קיבלתי במקרר מדגם" (לאחר שהמילה מדגם נמחקה במקור). המלים "או בסחורה או בשיקים שלא כובדו", כיתוב שלא הופיע על פני השטר בעת עשייתו.
לכן, התובעת זייפה את ייעוד השטר לייעוד שלא הוסכם על ידי הנתבעים והוסף לשטר ללא ידיעתם. פעולה זו, גובלת בזיוף ומפקיעה את השטר.
לטענת הנתבעים, בהתאם לסעיף 8 לחוק הערבות תשכ"ז 1967, אין לתבוע את חובה של הנתבעת מהנתבע, כערב, כל עוד לא מיצתה את ההליכים כנגד החייב העיקרי.
לטענת הנתבעים, מוצרי התובעת לא נרכשו על ידם ממנה, אלא ממר שרון חריר, כך שאין להם חוב כלפי התובעת כמי שלא סיפקה להם כלל סחורה.

טענות התובעת
לטענת התובעת, היא לא מוכרת מקררים, אלא משכירה ו/או משאילה אותם ללקוחותיה.
השטר ניתן בגין סחורה שסיפק לנתבעת ובגין שיקים שנתנה הנתבעת, ובמידה ואלה לא יכובדו.
מחצית מסכום השיקים שחוללו, שולמה על ידי הנתבע.
הנתבע לא פנה אל התובעת לקבלת השטר, כיוון שידע שהשטר
נמצא בידי המפיץ.

דיון

העובדות המוסכמות על הצדדים:

נתבעת 1 חייבת לתובעת את הסך של 14,000 ₪, בגין שיקים שמסרה לתובעת ושחוללו באי פירעון.

השטר נ/1, נחתם על ידיה הנתבעת ושני הערבים, והנתבע אחד מהם, ביום 16.6.01.

מדובר בנוסח של שטר חוב, שעניינו השכרת מקרר, על פי חוזה השכירות, כך על פי סעיף 17 לחוזה השכירות למקרר שבגב שטר החוב.

בשורה הראשונה של השטר, המילים "מספר המקרר" ובשורה השישית, המילה "מדגם" נמחקו טרם החתימה על השטר.

בשורה השישית לשטר, הכיתוב בכתב יד "או בסחורה או בשיקים שלא כובדו" הוספו לאחר שהשטר נחתם בידי הנתבעת והערבים. ובדיעבד הסתבר כי אלה הוספו על ידי פקידה במשרד ב"כ התובעת, טרם הגשת השטר לביצוע.

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים, האם שטר החוב נחתם לתשלום מלוא חוב הנתבעת בגין סחורה שקיבלה ו/או לפירעון השיקים שמסרה וחוללו, שזוהי גרסת התובעת, או שהשטר מהווה בטחון לשכירות מקרר, שזוהי גרסת הנתבעים.

רק אם צודקת התובעת בגרסתה, והוסכם בעל פה על הצדדים, כי השטר הינו בגין סחורה ושיקים שחוללו, אזי רשאית היתה התובעת להשלים בשטר החוב, את ייעודו כפי שהוסכם על הצדדים.

לטענת התובעת, מפיץ אזורי מטעמה, ביקש לקבל מהנתבעת ומנהליה, שטר בטחון בגין הסחורה שסיפק לה ,להבטחת התשלומים ופירעון הסחורה.
בהתאם לעדותו של מר חזות, מנהל מכירות בתובעת, שרון חריר, מפיץ עצמאי אצל התובעת, גובה מלקוחותיו שיקים, מפקיד אותם אצל התובעת, כדי שחשבונו אצל התובעת יזוכה בהתאם. זאת, כיוון שלקוחותיו לא עובדים ישירות מול התובעת.

על פי עדותו, לאחר שקיבל את אישור הממונים עליו, לצורך החתמת הנתבעים, הוא עשה שימוש בשטר חוב, עליו הוא מחתים לקוחות, השוכרים/שואלים מקרר, והשתמש בשטר לצורך הבטחת חוב הנתבעת לסחורה. כיוון שבמקרה זה דובר בסחורה ולא במקרר, נעשה שימוש בשטר החוב בלבד, נמחק בו הכיתוב :"מספר המקרר" והכיתוב "מדגם". זו הסיבה שהנתבעים לא הוחתמו על חוזה השכירות למקרר אשר נמצא על גבו של אתו שטר.

לטענתו, הנתבעים הוחתמו על שטר חוב שעניינו חוזה שכירות למקרר, כיוון שאינם עובדים מול התובעת ולכן לא היה מקום להשתמש בשטר חוב של התובעת.

לטענת מר חזות, אילו היה מדובר בשטר חוב בגין שכירת מקרר, היה מחתים את הלקוח גם על גב השטר, הוא חוזה השכירות, והיה מצויין מספר המקרר.

לגרסתו, לא נרשם כי מטרת השטר היא הבטחת תשלום הסחורה, כיוון שמבחינתו, די היה בכתיבת הסך של 30,000 ₪. כאשר בעל פה הוסכם כי מדובר בשטר חוב עבור הסחורה. מה עוד, שלגרסתו, מחיר מקרר של התובעת אינו מגיע ל - 30,000 ₪.

לטענתו, ביום 16.6.01, החתים על שטר חוב בסך של 30,000 ₪, את החברה כעושה השטר ושני מנהליה כערבים, אשר נתבע 2 הוא אחד מהם.
לגרסתו, שטר החוב נועד להבטיח את תשלום הסחורה, שיספק המפיץ, שרון חריר, ופירעון השיקים שיקבל שרון מהנתבעת אם אלה לא יכובדו.
הוא הסביר לערבים כי הם חותמים כערבים לפירעון השיקים ולתשלום עבור הסחורה.
הכיתוב בכתב היד על גבי שטר, של הסכום בספרות ובמלים, וכן פרטי הנתבעת והערבים הינו כתב ידו, והוא זה שמחק את הכיתוב "מספר מקרר" , ו- "מדגם", לאחר המילה "מקרר".
מר חזות, העיד בפני כי הוא מסר את השטר לשרון חריר, אשר בהסתמך עליו, סיפק סחורה לנתבעת, קיבל ממנה שיקים, והפקיד אותם אצל התובעת לזכות חשבונות אצלה, על חשבון משיכת סחורה.

הוא הוסיף, כי טרם שמסר את השטר לשרון חריר, הודיע על כך לערבים.
לגרסתו, טרם החתימה היה ברור לערבים כי לא מדובר במקרר, אלא בסחורה שמספק שרון חריר ,ובשיקים שנמסרים לו עבור אותה סחורה.
לטענתו אין אמת בטענה, שהשטר נמסר תמורת מקרר, כיוון שהתובעת לא מוכרת מקררים, ואינה מחתימה על שטרות בגין מכירת מקררים.
רק במקרה, בו מקרר לא מוחזר על ידי הלקוח התובעת, גובה מהלקוח את ערכו, מוציאה חשבונית ולא מחתימה על שטר.
לטענתו, המלים שהוספו בשטר, לצורך הגשתו לביצוע "בגין סחורה ובגין שיקים שלא נפרעו/כובדו", הוספו כהשלמה לפי המוסכם על הערבים מלכתחילה, ובהתאם לייעודו של השטר.

מפיץ הסחורה, שרון חריר, הבהיר בתצהירו, כי השיקים שקיבל עבור הסחורה היו לפקודתו או לפקודת התובעת, ואותם, לאחר שהסב את אלה שהיו לפקודתו, לטובת התובעת, העביר לה כדי שתזכה את חשבונו בגין הסחורה שלקח ממנה.
לגרסתו, בחודש יוני 2001, מפאת חשש לכושרה הכלכלי של הנתבעת, ביקש לקבל תשלום מזומן עבור הסחורה, והנתבע ושותפו הסכימו לחתום על שטר על סך 30,000 ₪, בערבותם האישית.
לטענתו, אלי חזות, על פי בקשתו, החתים את הנתבעת, והנתבע ושותפו כערבים לה, על השטר מושא תביעה זו.
שטר זה, נמסר לו ישירות כדי שיספק לנתבעת סחורה, והנתבע ידע כי השטר מועבר אליו. רק בהסתמך על שטר זה נמסרה לנתבעת סחורה.

לטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, השטר שנמסר למפיץ לא יכול לשמש כבסיס לתביעת התובעת.
אינני מקבלת טענה זו, השטר הינו לטובת התובעת, ובנוסף, גם הנתבע בחקירתו הנגדית (עמוד 2) השיב כי "כתבתי שטראוס והוא הנציג של שטראוס..."
לטענת התובעת, שטר החוב נחתם על ידי החברה והערבים, כאחראים לתשלום מלוא תמורת הסחורה שסופקה לנתבעת, וכן כאחריות לפירעון השיקים שמסרה.
לטענתה, הכיתוב בשטר, לפיו התמורה היא בסחורה או בשיקים שלא כובדו" , הוסף על ידי התובעת, ברוח הדברים שסוכמו בין הצדדים, טרם החתימה על השטר. כמו כן, לטענת התובעת, הערבים ידעו, ונאמר להם מפורשות, כי שטר החוב נחתם להבטחת תשלום תמורת הסחורה ו/או בגין שיקים בחתימת הנתבעת ושחוללו.

לטענת התובעת, איננה מוכרת מקררים ללקוחותיה, אלא משאילה להם לצרוך שימוש, ובמקרה כזה, מחתימה אותם על שטר החוב, ועל חוזה השכירות שבגב שטר הביטחון.

לטענת הנתבעים, השטר נחתם ונמסר על מנת להבטיח את פירעון התשלומים בגין רכישת מקרר לאחסון מוצרי התובעת. בפועל, לטענתם, המקרר לא סופק לנתבעת כיוון שהיא רכשה מקרר אחר בכוחות עצמה.

הנתבעים לא הציגו בפני כל ראיה, שאכן נקנה על ידי הנתבעת מקרר אחר בסמוך לחתימה על שטר החוב. ובחקירה נגדית השיב הנתבע כי אינו זוכר מתי נקנה המקרר, ולא ממי הוא נקנה ולדבריו "קנינו כל מיני. בסוף המתחרים שלכם הביאו לנו מקררים"

הנתבע לא השיב לשאלה, מה היה הסכום אותו נדרשה הנתבעת לשלם עבור המקרר שהיתה אמורה לרכוש מהתובעת, וכך גם לגבי הסדר התשלומים הנטען בתצהירו.
בנוסף, השיב הנתבע לשאלה, האם הנתבעת היתה צריכה לקנות את המקרר "לקנות לא, לקבלו או להשאלה או לקנות חצי, כל פעם התנאים השתנו ולכל חברה יש את התנאים שלה"
כאשר הופנה על ידי ב"כ התובעת לכך שהן בתצהיר עדותו הראשית והן בחקירתו בפני כב' הרשמת שלזינגר-שמאי השיב כי הנתבעת היתה אמורה לקנות את המקרר, השיב כי "...נזכרתי שזה היה בשכירות.." ובהמשך "...היינו צריכים גם לרכוש.."

ככלל, נחה דעתי מגרסת התביעה.

הנתבע לא ידע להסביר את גרסתו, לא הציג כל ראיה שהנתבעת רכשה מקרר חלף המקרר שהיתה אמורה לרכוש, לטענתו, מהתובעת.

עדי התובעת העידו, ועדותם לא נסתרה, כי התובעת לא מוכרת מקררים ללקוחותיה. התובעת משאילה ללקוחותיה מקררים, ובמקרה כזה, אלה חותמים על שטר חוב, נוסח ת/1 ועל חוזה שכירות למקרר מצונן, שמצוי על גבו של אותו שטר חוב. במקרה כזה, נרשם בגוף השטר ובחוזה השכירות, מספר ודגם המקרר.

לא הוצג בפני, על ידי הנתבעים שטר חוב בגין מכירת מקרר, וכאמור ת/1, שלשיטת הנתבעים נחתם על ידם, להבטחת תשלומי קניית המקרר, אינו עוסק בקניית מקרר אלא בהשכרתו.
אינני מקבלת את גרסת הנתבע. הנתבע לא זכר עובדות רבות עליהן נתבקש לענות בחקירתו הנגדית.
הוא סתר עצמו כאשר באחת ענה "את השטר שראיתי לא ראיתי את גבו ואז נזכרתי שזה היה בשכירות, לבטחון של מקרר שאני מקבל. לא חתמתי על הצד השני כי לא הביאו לי מקרר..."
לשאלת אחרת ענה" היינו צריכים גם לרכוש" (עמוד 3 לפרוטוקול).

בעדות הנתבע סתירות, בשאלה המהותית, עליה הוא מבסס את גרסתו, והיא קניית המקרר מהתובעת, כאשר השיב שעל פי השטר נזכר שמדובר בשכירות.

עדות עדי התביעה, תאמה את גרסת התובעת וההגיון העומד מאחוריה.

אני מקבלת את גרסת התובעת, כי הנתבעים חתמו על ת/1, ללא ציון מספר מקרר, וללא חתימתם על חוזה השכירות כיוון שהיה מדובר ומוסכם עליהם שהשטר הוא להבטחת תשלום הסחורה שסופקה להם ו/או שיקים שמסרו ולא יפרעו.

אין חולק שהסכום, 30,000 ₪, נכתב בשטר מלכתחילה, ועל פי עדות עדי התובעת שלא נסתרה, מחירי המקררים שברשותה אינם מגיעים לסכום כזה.

לאור זאת אני קובעת, כי שטר הערבות, הוא ת/1, נחתם על ידי הנתבעת כחייבת ועל ידי הנתבע ושותפו, כערבים לתשלום תמורה של סחורה שסופקה לנתבעת ו/או לשיקים שנמסרו על ידה וחוללו.

נתבע 2 טוען כי על פי חוק הערבות תשנ"ז 1967, יש לדרוש את החוב מהחייב תחילה.
סעיף 8 לחוק הערבות תשכ"ז-1967 [תיקון אחרון 14/11/97] . .

אחריות הערב

הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא באחת הנסיבות האלה:

(1) הערב ויתר על הדרישה מן החייב;

(2) ניתן נגד החייב צו קבלת נכסים או צו פירוק;

(3) החייב מת או נמצא מחוץ לישראל או שמתן הדרישה כרוך בקשיים מיוחדים.

התובעת פנתה תחילה אל החייב העיקרי, הנתבעת 1, אשר ידעה אודות חובה לתובעת, וזאת מעצם מתן המחאות בחתימתה, לפקודת התובעת ואו המפיץ בגין הודעות החיוב מטעם התובעת למפיץ, היא דרישת החוב מהחברה, בגין הסחורה מושא התביעה שבפני.

נתבעת 1 ידעה אודות קיום החוב, ומסרה בגינו שיקים שחוללו.

על פי עדותו הנתבע בחקירתו בפני כב' הרשמת שלזינגר שמאי (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 31.5.04 שורה 7-8), "נכון יש צורך בשתי חתימות על מנת לחייב את החברה שלי, חתימה שלי ושל אייל כהן". ובהמשך: "בסופו של דבר החברה היתה מוגבלת בבנק, הוא סגר לנו את צינור האשראי...נכון לבסוף החברה סגרה את העסק שלה...כאשר השטר הוגש לביצוע העסק כבר נסגר....כהן אייל לא היה אחראי על השיקים והכל, אני הייתי חותם...".

הנתבע, כמנהלה של נתבעת 1 ידע אודות מסירת השיקים ו/או חתם עליהם כמורשה חתימה. שיקים אלה נמסרו לאחר שהוצאה הודעת חיוב בגין הסחורה מטעם התובעת.
הנתבע כמנהל נתבעת 1, ידע שהשיקים חוללו על ידי הבנק.

הנתבע לא מכחיש את חובה של נתבעת 1, כך גם על פי סיכומי הנתבעים.
לאור זאת, אני קובעת כי בעצם הגשת הודעת החיוב לנתבעת, מסירת השיקים, ואי כיבודם על ידי הבנק, נדרש מהחייב העיקרי החוב.

בנוסף הנתבע אישר בחקירתו אצל הרשמת כי היה במו"מ עם המפיץ לעניין תשלום תמורת הסחורה (עמוד 4 לפרוטוקול מיום 31.5.04). כך שידע, גם כמנהל הנתבעת,שהשיקים חוללו.

לאור כל המפורט לעיל אני מקבלת את התביעה במלואה.

הנתבעים, ביחד ולחוד ישלמו לתובעת את מלוא סכום התביעה בצירוף ריבית והצמדה כדין, מהיום המיועד לפירעון השיק ועד לתשלום בפועל.

בנוסף, ישלמו לתובעת הוצאותיה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון