טענותיו העיקריות של הנתבע אשר שנויות במחלוקת ודורשות הכרעה, הינן כי השיקים הוצאו ממנו בכפייה ובפחד, וכי ניתנה תמורה חלקית בלבד בגין השיקים באופן המקים כלפי החייבת הגנה של כשלון תמורה חלקי קצוב. מדובר בתביעה שטרית, ועל-כן לפי סעיף 29 לפקודת השטרות, קיימת חזקה שהתובעת נתנה תמורה בעד השיקים וקיבלה אותם בתום-לב. הנתבע הוא הנושא בנטל להפריך חזקה זו, ולהוכיח כי לא ניתנה תמורה בעד השיקים או כי הוצאו תוך שימוש בכפייה ובפחד. להלן פסק דין בנושא התנגדות לביצוע שיק שהוצא בכפייה: פסק דין פסק הדין ניתן בעקבות סיכומי הצדדים, אשר הוגשו במסגרת תביעה שטרית שהגישה התובעת כנגד הנתבע בגין חמישה שיקים כדלקמן: 1) שיק מס' 10797 ע"ס 15,510 ₪ ז"פ 25/12/04; 2) שיק מס' 10798 ע"ס 15,810 ₪ ז"פ 10/1/05; 3) שיק מס' 10799 ע"ס 16,109 ₪ ז"פ 25/1/04; 4) שיק מס' 10800 ע"ס 16,405 ₪ ז"פ 10/2/05; ו- 5) שיק מס' 10751 ע"ס 16,705 ₪ ז"פ 25/2/05. הנתבע הגיש תצהיר במסגרת ההתנגדות לביצוע השיקים, אשר הפך לכתב ההגנה בתיק משניתנה לנתבע רשות להתגונן בהסכמת הצדדים. בתצהירו טען הנתבע טענות עובדתיות כדלקמן: הנתבע שימש בתקופה הרלוונטית למשיכת השיקים כמנהל החייבת 1 בתיק ההוצל"פ, טראנס-מן (ישראל) חברה לעבודות בנייה בע"מ (להלן: "החייבת"). במסגרת התקשרותה של החייבת עם קבלן כוח אדם בשם אערר ראזי (להלן: "ראזי") משכה החייבת בסביבות חודש מאי 2004 שלושה שיקים דחויים בסך כולל של 89,500 ₪ לפקודת עסק בשם אערר מ.ח.ד., אשר סוכם כי ישמשו לביטחון בלבד ולא ייפרעו או יוסבו טרם מילוי התחייבותו של ראזי להעמיד לרשותה של החייבת עובדים. הואיל וראזי לא עמד בהתחייבותו הנ"ל, בוטלו השיקים על-ידי החייבת. בחודש ספטמבר 2004 הודיע ראזי כי בניגוד גמור למה שסוכם עימו, הסב את השיקים ומסר אותם לניכיון בשוק האפור. בתחילת חודש נובמבר 2004 התקשר אל הנתבע אדם בשם דוד מימון, אשר הציג עצמו כמנהלה של התובעת, הודיע כי הוא מחזיק בשיקים, ואמר שהוא מצפה לקבל מהחייבת בהקדם האפשרי את סכום ההמחאות בצירוף ריבית והצמדה. מר מימון טען כי מאחר שהתובעת שילמה לראזי כספים שהיה על החייבת לשלמם, מצפה התובעת כי כספים אלה ישולמו לה על-ידי החייבת. בעקבות מסכת הלחצים שהופעלה עליו, משך הנתבע בתוקף תפקידו כמנהל החייבת שישה שיקים, אשר גילמו את סכום הקרן בצירוף ריבית והצמדה על-פי דרישתו של מר מימון, והנתבע אף נאלץ לערוב לפירעונם באופן אישי. מר מימון לא נעתר לבקשת הנתבע להשיב לידי החייבת את השיקים המקוריים. בשיחה שקיים הנתבע עם ראזי, טען ראזי כי קיבל תמורת השיקים המקוריים סך של 15,000 ₪ בלבד. בעקבות זאת פנה הנתבע אל מר מימון וביקש לאפשר לחייבת לפרוע שיק אחד בלבד בסך 15,215 ₪ מתוך ששת השיקים שניתנו לתובעת, ושחמשת השיקים הנוספים יושבו לידי החייבת, אך מר מימון סרב לכך. לאחר קבלת ייעוץ משפטי הורה הנתבע לבעל המניות החדש של החייבת כי יפעל לסגירת חשבון הבנק של החייבת רק לאחר מועד פירעונו של השיק הראשון בסך 15,215 ₪ הנ"ל, ומשנסגר החשבון חוללו יתר השיקים באי פירעון. בהמשך התצהיר נטען כי התובעת הפרה את עסקת היסוד שבמסגרתה נמשכו השטרות לפקודתה, כאשר שלא העבירה לידי ראזי את מלוא התמורה בגין השיקים המקוריים, ויש בכך משום כשלון תמורה חלקי קצוב כלפי החייבת. עוד נטען כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיקים וזכותה בהם פגומה, הואיל והוצאת השיקים והערבות להן פגועים בכפייה ובפחד. לבסוף הצהיר הנתבע כי התובעת לא נתנה לנתבע או לחייבת הודעת חילול כדין. בעקבות בקשתו של הנתבע, משמש התצהיר הנ"ל גם כתצהיר עדות ראשית בתיק. יצוין כי הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית נוסף של מר אערר ראזי, לתמיכה בטענתו בעניין העדר תשלום תמורה מלאה בגין השיקים המקוריים, אך מר ראזי לא התייצב לדיון אשר נקבע ולא נחקר על תצהירו, ועל-כן דינו של התצהיר להימחק. מר דוד מימון, אשר הצהיר כי הינו המנהל והבעלים של התובעת, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה בו נטען, בין היתר, כדלקמן: מר הלל טל פנה אל מר מימון בהצעה לפרוט שיקים של החייבת למר כמאל שהואן מרעב. מר כמאל הביא עמו לפגישה שהתקיימה עם מר מימון ומר טל שיקים של החייבת, עליהם חתם הנתבע באופן אישי מאחור. במהלך פגישה זו התקשר מר טל לנתבע, והלה אישר כי חתם על גב השיקים. מר טל התקשר גם למר גיל מזרחי, שהוא "הבעלים האמיתי" של החייבת, ומר מזרחי אמר שאין שום בעיה עם השיקים והבטיח כי ישולמו במלואם. בעקבות זאת שילם מר מימון את כל סכום השיקים, למעט עמלת ניכיון שיקים. לאחר שחזר השיק הראשון אשר נמסר למר מימון, הבטיח מר מזרחי לשלוח את הנתבע על-מנת להסדיר את החלפת השיקים כולל ריבית, ובפגישה שהתקיימה עם הנתבע ביום 24/11/04 בוצעה ההחלפה, כאשר השיקים המקוריים הוחזרו לנתבע. בספחי השיקים החלופיים רשם הנתבע בכתב ידו "עבור החלפת שיקים מספר 477/478/482, סה"כ 89,500 ₪", והדבר מהווה הודאת בעל דין. מר מימון התבקש שלא להפקיד גם את השיקים החלופיים, מאחר שהחייבת נמכרה. מר מזרחי הציע שמר מימון יפרוט עבורו שיקים של לקוחות, ויקבל מכל פריטה חלק מסכום החוב, אך בסופו של דבר ולאור ניסיונו עם החייבת, סירב מר מימון להצעה זו. מר הלל טל הגיש אף הוא תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, לתמיכה בחלק מטענותיו הנ"ל של מר מימון בתצהירו. במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים, למעט מר ראזי אשר כאמור לא התייצב. בעקבות בקשתו של ב"כ הנתבע, נקבע דיון המשך לצורך חקירתו של ראזי, אך זאת בכפוף לתשלום שכר טרחה והפקדת 5,000 ₪ בקופת בית המשפט. משלא בוצעו התשלום וההפקדה, ניתנה החלטה לפיה לא יתקיים דיון המשך, והצדדים התבקשו להגיש את סיכומיהם בכתב. דיון אין חולק כי הנתבע עצמו מסר את השיקים נשוא התובענה לידי מר דוד מימון לאחר שחתם עליהם בשם החייבת, ואף ערב אישית לפירעונם באמצעות חתימה בגב השיקים. הנתבע טען בתחילה כי לא נמסרה לו או לחייבת הודעת חילול, אך טענה זו נזנחה בסיכומיו. מכל מקום, נראה שלא היה כל צורך בהודעת חילול כאשר הנתבע עצמו הצהיר כי לאחר קבלת ייעוץ משפטי, הורה לסגור את חשבון הבנק של החייבת בידיעה שהדבר יביא לחילול השיקים נשוא התביעה (סעיפים 46 ו- 47 לתצהיר). לפיכך, טענותיו העיקריות של הנתבע אשר שנויות במחלוקת ודורשות הכרעה, הינן כי השיקים הוצאו ממנו בכפייה ובפחד, וכי ניתנה תמורה חלקית בלבד בגין השיקים באופן המקים כלפי החייבת הגנה של כשלון תמורה חלקי קצוב. מדובר בתביעה שטרית, ועל-כן לפי סעיף 29 לפקודת השטרות, קיימת חזקה שהתובעת נתנה תמורה בעד השיקים וקיבלה אותם בתום-לב. הנתבע הוא הנושא בנטל להפריך חזקה זו, ולהוכיח כי לא ניתנה תמורה בעד השיקים או כי הוצאו תוך שימוש בכפייה ובפחד. הנתבע העלה בתצהירו טענות כלליות לפיהן הופעלה עליו מסכת לחצים, ולנוכח ידיעתו כי מאחורי התובעת עומדים גורמים בשוק האפור, נחרד הנתבע מהאפשרות שיבולע לו או למשפחתו באם לא תקבל התובעת את מבוקשה (סעיפים 30 ו- 31 לתצהיר). דא עקא, אין בתצהיר כל פירוט לגבי אותה "מסכת לחצים" - כיצד באה לידי ביטוי הלכה למעשה, מה בדיוק נאמר לנתבע ומתי, האם איימו עליו או על בני משפחתו בדרך כלשהי, ואם כן, מה היה תוכן האיומים. כמו-כן לא נסתרה גרסתו של מר מימון בתצהירו לפיה הנתבע הוא שביקש ממנו לבצע את החלפת השיקים ולפרוס מחדש את התשלומים, וזאת לדבריו בעקבות הוראה שקיבל מגיל מזרחי למנוע את הפקדת השיקים המקוריים (סעיפים 8 לתצהירו של מר מימון). כאשר נשאל הנתבע בחקירתו האם ביקש ממר מימון שלא להפקיד את השיקים המקוריים, השיב כי איננו זוכר (עמוד 8 פסקה 3 לפרוטוקול). בנוסף לכך, מר מימון העיד במסגרת חקירתו הנגדית כי עוד לפני שחזר השיק הראשון בסדרת השיקים המקוריים, התקשר אליו מר הלל ואמר לו שלא ידאג, ושהנתבע ייפגש עמו ויחליף את השיקים (עמוד 12 פסקה 4 לפרוטוקול). לפיכך, הנני קובע כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו על-מנת להוכיח כי השיקים הוצאו ממנו בניגוד לרצונו, בכפייה או בפחד. טענה נוספת של הנתבע הינה כי התובעת נתנה תמורה חלקית בלבד כנגד השיקים, ויש בכך משום כשלון תמורה חלקי קצוב. טענה זו דינה להידחות, כמפורט להלן. הנתבע הודה שמשך את השיקים נשוא התביעה במסגרת עסקה של חילופי שיקים, ואישר כי רשם בספחי השיקים, בכתב ידו, שניתנו עבור החלפת שיקים שמספרם 477/478/482, בסך 89,500 ₪ (פסקה 2 בעמוד 7 לפרוטוקול). אמנם הנתבע טען בתצהירו כי מר מימון סירב להחזיר לו את השיקים המקוריים (סעיף 36 לתצהיר), אך תשובותיו לשאלות ב"כ התובעת לגבי החזרת השיקים במסגרת חקירתו הנגדית היו מהוססת, והוא אף סייג את דבריו מספר פעמים במילים "עד כמה זכור לי" (עמוד 7 פסקה 2 לפרוטוקול). לעומת זאת, מר מימון הצהיר כי כל השיקים המקוריים הוחזרו לנתבע, אשר עמד בתוקף על החזרתם (סעיפים 9-10 לתצהיר), ועדותו בעניין זה נותרה ברורה וחד משמעית גם במהלך חקירתו הנגדית (עמוד 13 פסקה 1 לפרוטוקול). לפיכך, הנני קובע כי לא עלה בידי הנתבע לסתור את גרסת התובעת לפיה השיקים המקוריים הוחזרו לידיו, כאשר בעצם החזרת השיקים והפריסה המחודשת של החוב, יש משום מתן תמורה מלאה כנגד השיקים נשוא התביעה. יתר על כן, כאשר נשאל הנתבע במהלך חקירתו הנגדית האם התקזז עם מר ראזי על סכום השיקים המקוריים, השיב כי "זה כבר עניין שלנו" (שורה 3 בעמוד 8 לפרוטוקול), ובהמשך העיד כי לא היה טעם להתחשבן כי הוא נענש בדברים אחרים. מכאן שהנתבע עצמו הודה כי ייתכן שלמעשה קיבל תמורה גם בגין השיקים המקוריים בדרך של קיזוז, או לחילופין כי וויתר על סכום החוב, שהיה קטן יחסית לכלל העבודות שביצע מר ראזי עבור החייבת (שורות 1-2 בעמוד 8). זאת ועוד, מר מימון הצהיר כי שילם עבור השיקים המקוריים במלואם, למעט עמלת ניכיון שיקים (סעיף 5 לתצהיר), ומר הלל טל תמך בגרסה זו (סעיף 5 לתצהירו), ואף העיד כי ראה את מר מימון מוסר למר כמאל סכומי כסף גדולים במזומן כנגד שלושה שיקים בסך של כ- 90,000 ₪ (סוף פסקה 4 בעמוד 5 לפרוטוקול). אכן מר מימון טען לראשונה במהלך חקירתו הנגדית כי שילם רק חלק מסכום השיקים במהלך הפגישה הנ"ל, כשהיתרה שולמה בפגישה אחרת (פסקה 1 בעמוד 12 לפרוטוקול), אך אין די בכך בלבד כדי לסתור באופן משמעותי את גרסתו של מר טל, אשר העיד כי אינו יודע בוודאות מהם סכומי הכסף שהוחלפו בפגישה שבה נכח, אלא רק כי "לא מדובר בסכומי כסף קטנים של 5, 10 או 200" (שורה אחרונה בפסקה 4, עמוד 5 לפרוטוקול). הנתבע מצידו הציג גרסה שונה בתכלית לפיה ראזי הוא שערך עם התובעת את עסקת חילופי השיקים. גרסה זו אינה אלא עדות מפי השמועה, מאחר שנמסרה לנתבע לדבריו על-ידי ראזי בשיחות טלפוניות עמו, כאשר כאמור ראזי עצמו לא התייצב לחקירה על תצהירו ועל-כן דינו להימחק. מנגד, לא נסתרה גרסתו של מר מימון כי אין לו ומעולם לא היה לו כל קשר עם ראזי (סעיף 19 לתצהיר), ובמהלך חקירותיהם הנגדיות העידו מר מימון ומר טל באופן ברור ונחרץ כי הם אינם מכירים אותו (שורה אחרונה בעמוד 5 ותחילת פסקה 3 בעמוד 13 לפרוטוקול). אשר על כן, הנני קובע כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו על-מנת להוכיח את גרסתו בדבר מתן תמורה חלקית בלבד בגין השיקים. לאור האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה במלואה, ומורה על המשך ההליכים בתיק הוצל"פ מספר 01-77313-05-3. כמו-כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 8,000 ₪ + מע"מ בגין שכר טרחת עו"ד, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.שיקיםביצוע שטר