על פי סעיף 15 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, רשאי הערב לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה. להלן פסק דין בנושא הודעה לנושה על ביטול ערבות: פסק דין 1. בפני תביעת חוב, אשר תובעת התובעת, שהינה חברה העוסקת, בין היתר, בתכנון ושיווק מוצרי פלסטיק ואריזה, מהנתבעים, בגין סחורה אשר סיפקה התובעת לנתבעת 1 (להלן: "סלטי שדה") בחודשים מרץ ומאי 2002, ואשר בגינה הוצאו חשבוניות המצורפות כנספחים ד' ו- ה' לתצהיר התובעת. כנגד חלק מהחוב ניתנו ע"י סלטי שדה שיקים, אשר לא נפרעו, וסך החוב, שאינו שנוי במחלוקת, הינו 50,104 ₪, נכון ליום הגשת התביעה - 20.6.02 (להלן: "החוב"). כנגד הנתבעים 1 ו- 2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה ובפסק דין זה נותר, איפוא, לדון בעניינו של הנתבע 3 בלבד (להלן: "פלדהיים"). פלדהיים, אשר היה, ביחד עם הנתבע מס' 2 (להלן: "הקמן"), הבעלים של סלטי שדה, ומנהלה, נתבע על יסוד כתב ערבות, אשר נחתם על ידו ביום 12.9.93, ואשר צורף לתצהיר התובעת כנספח ג' (להלן: "כתב הערבות"). 2. פלדהיים אינו מכחיש את החוב, אולם בפיו מספר טענות אשר פוטרות אותו, לטענתו, מתשלום החוב, ואלה הן: א. הערבות על פי כתב הערבות ניתנה רק לכיסוי חובות העבר של סלטי שדה לתובעת, ולא לכיסוי חובות עתידיים, ולכן גם נוסח כתב הערבות בלשון עבר. ב. בשנת 1996 מכר פלדהיים את זכויותיו בסלטי שדה להקמן, וביום 22.2.96 נשלחו ע"י סלטי שדה, בדאר רשום, מכתבים לכל ספקיה של סלטי שדה, וביניהם התובעת, בנוסח של נספח ב' לתצהירו של פלדהיים (להלן: "ההודעה"), בו מודיע פלדהיים שהוא איננו עוד בעלים של סלטי שדה או בעל מניות בה, וכי הוא לא יהיה חייב עוד בגין אספקת סחורה לסלטי שדה, אשר תיעשה לאחר תאריך המכתב. לטענת פלדהיים, גם משיחה אישית אשר ערך עם מר י. כץ ועם מזכירה בשם רותי, מטעם התובעת, וכן משיחה נוספת שערך עם מר ערן מאייר מטעם התובעת, ידעה התובעת שהוא אינו אחראי עוד לסלטי שדה ולחובותיה. לפיכך, ועל פי סעיף 15(א) לחוק הערבות, אין הוא ערב לחובות של סלטי שדה אשר נוצרו לאחר מכן. התובעת טוענת שכתב הערבות חל גם על חובות אשר ייווצרו לאחר חתימתו, והוא מחייב את פלדהיים. כן מכחישה הנתבעת את טענת פלדהיים, לפיה הוא יידע אותה בדבר פרישתו מפעילותו בסלטי שדה ואף טוענת כי, גם אם כך הדבר, אין בכך כדי לשחררו מהתחייבויותיו על פי כתב הערבות. 3. התקופה לגביה חלה ערבותו של פלדהיים, על פי כתב הערבות: בפסק דין, אשר ניתן על ידי ביום 6.8.04, בטרם נשמעו ראיות ולאחר שמיעת טענות הצדדים באשר לכתב הערבות, קבעתי, כי על פי לשונו חל כתב הערבות על חובות העבר בלבד. ערעור אשר הוגש על פסק דין זה התקבל והתיק הוחזר אלי על מנת שאפסוק בו לאחר שמיעת ראיות, ובלשון פסק הדין בערעור: "... התיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן שוב את פרשנות מסמך הערבות, לאחר שמיעת ראיות ועל מנת לעמוד על אומד דעת הצדדים בהקשר זה. כמו כן יעמוד ביהמ"ש על אומד דעת הצדדים ועל השאלה האם המשיב אכן פרש בשנת 1996 מפעילותו בחברה, והאם יש בעובדה זו כדי להשליך על פרשנות המסמך או תחולתו על המשיב ועל החובות שנוצרו לאחר פרישתו". לאחר שהובאו ראיות, אין מנוס מקבלת גרסתו של פלדהיים, ומקביעה, כי הוכח, במידה הנדרשת בהליך זה, שכוונת הצדדים היתה שהערבות על פי כתב הערבות הינה לחובות העבר בלבד: בתצהירו ובעדותו טען פלדהיים, כי בשיחה אשר התקיימה בינו ובין הקמן מטעם סלטי שדה ובין מר י. כץ מטעם התובעת (להלן: "כץ"), עובר לניסוח כתב הערבות ועובר לחתימה עליו, סוכם שפלדהיים והקמן יהיו ערבים רק לכיסוי חובות העבר, אשר היו לסלטי שדה כלפי התובעת באותו מועד, ועל פי סיכום זה נוסח כתב הערבות. מטעם התובעת העיד מר ערן מאייר בלבד (להלן: "מאייר"), וכאשר הוא נשאל לגבי הפגישה הנ"ל בין הצדדים, אשר קדמה לניסוח כתב הערבות, השיב שהוא אינו יודע אם התקיימה פגישה כזו, ואף אמר שהוא איננו זוכר אם התקיים דיון על תוכן המסמך (עמ' 2 לפרוטוקול). התובעת לא טרחה להביא, כעדים מטעמה, את כץ או את רותי, אשר לדברי פלדהיים נכחו בפגישה ועמם סוכם האמור לעיל, מבלי שניתנה לכך סיבה כלשהי. נהפוך הוא - מאייר העיד שהוא נמצא עם רותי בקשרי ידידות. לא רק שאי הבאת עדים אלה פועלת לרעת התובעת, אלא שלמעשה - לא הובאה מפי התובעת גרסה הסותרת את דבריו של פלדהיים באשר לכוונת הצדדים בעת ניסוח כתב הערבות והחתימה עליו. ודוק: מאייר לא התייחס, כלל, בתצהירו לנסיבות ניסוח כתב הערבות והחתימה עליו. כל שנאמר על ידו בתצהירו (סעיף 6) הוא: "הקמן זאב ... התחייב ביחד עם הנתבע לשלם באופן אישי את כל התחייבויות הנתבעת 1 כלפי התובעת". בסיכומיו מנסה ב"כ התובעת לסמוך על כך שבא כוחו של פלדהיים חקר את מאייר באשר לכתב הערבות, אולם אין בכך כדי לעזור לתובעת, שכן מאייר לא הוסיף (ומעדותו נראה שהוא גם אינו יכול להוסיף) כל אינפורמציה מהותית לגבי ניסוח המסמך. הוא אישר שהוא לא ניסח אותו, לא מילא את הרשום בכתב יד ואף לא יכול היה לסתור את דברי פלדהיים באשר לפגישה שקדמה לניסוחו, כאמור לעיל. אני מקבלת, איפוא, את גרסתו של פלדהיים באשר לכוונת הצדדים, גרסה התואמת גם את נוסח כתב הערבות, הפונה, כולו, אל העבר. 4. ב"כ התובע מבקש כי אסיק מסקנה שונה מההסכם שנערך בשנת 1996, בין פלדהיים להקמן, בדבר מכירת מניותיו של פלדהיים להקמן (ת/2), ומכך שבסעיף 6 להסכם לא נעשתה הבחנה, בין הערבויות כלפי ספקים אחרים לבין הערבות כלפי התובעת. לטענתו, אילו אמנם היתה הערבות לתובעת רק ערבות לחובות העבר, היה הדבר מוצא ביטוי בהסכם. אינני סבורה כך. מטרתו ותכליתו של הסכם זה היתה שונה, ולא היתה לצדדים כל סיבה לערוך בו הבחנה בין ההתחייבויות והערבויות השונות, כפי שהסביר פלדהיים בעדותו. גם בטענתו של ב"כ התובעת, לפיה פלדהיים לא הוכיח את שיעורו של חוב העבר אין כל ממש. כתב הערבות נחתם ביום 12.9.93 ואילו החשבוניות הינן מחודשים מרץ ומאי 2002, דהיינו -שנים רבות לאחר מכן. די בכך על מנת שניתן יהיה להניח שמדובר בחשבוניות אשר הוצאו עבור סחורה שסופקה לאחר החתימה על כתב הערבות. 5. די באמור לעיל כדי לדחות את התביעה, אולם אתייחס, בקצרה, גם לטענה השניה של פלדהיים, היא הטענה כי הוא הודיע לתובעת על מכירת חלקו בסלטי שדה ועל ביטול ערבותו. גם טענה זו הוכחה די הצורך. עליזה העידה שהיא הדפיסה את ההודעה ושלחה אותה בדאר רשום. ברשימת המכותבים להודעה נמצאת גם התובעת, וצורף אישור על משלוח מכתב בדאר רשום מסלטי שדה אל התובעת, ביום 25.2.96. ב"כ התובעת טוען שאין לקבל זאת, שכן היה על פלדהיים לצרף את אישור המסירה, אולם מן המפורסמות הוא שלא ניתן לקבל אישורי מסירה לאחר עבור שנים, ולא ניתן היה לצפות שפלדהיים יבקש מהדאר את אישור המסירה בטרם נדרש לשלם את החוב, דהיינו - לפני שנת 2002. ב"כ התובעת טוען, כי פלדהיים אינו יכול להסתמך על ההודעה, שכן ההודעה לא נחתמה כלל ובתחתיתה רשום שמו של הקמן, אשר לא הובא להעיד. אין דעתי כדעתו. על פי עדותה של עליזה הודפסה ההודעה ונשלחה על ידה, כמזכירה בסלטי שדה, בהוראתו של הקמן. ההודעה אף חתומה בחותמתה של סלטי שדה. די בכך כדי להוכיח שמדובר במכתב אשר הוצא ע"י סלטי שדה, ולהודעה הכלולה בו, על ביטול כל התחייבויותיו של פלדהיים כלפי הנמענים, יש תוקף גם כלפי התובעת. ראוי להעיר, כי אין להשליך מההודעה על פרשנותו של כתב הערבות, שכן נוסח הערבות הינו נוסח אחיד לגבי כל הספקים המופיעים בכותרתה, ללא אבחנה ביניהם, כך שיש לראות את חלקיה השונים של ההודעה כמתייחסים לכל ספק, בהתאם לענין הנוגע אליו ספציפית. לכן, אילו היה נקבע על ידי, כי כתב הערבות צופה פני העתיד, היה בהודעה כדי לפטור את פלדהיים מערבותו, אולם אין להסיק ממנה, כי אמנם הערבות כוונה גם אל העתיד. בנוסף - פלדהיים סיפר בתצהירו על שיחה אשר התקיימה בסוף שנת 1996, בינו לבין כץ, בנוכחות רותי, בדוכן אשר הקימה התובעת בתערוכת מזון אשר התקיימה בגני התערוכה, ובה אישר כץ שהתובעת קיבלה את ההודעה. כאמור - התובעת בחרה שלא להביא את כץ או את רותי להעיד, דבר הפועל לרעתה, גם בענין זה. זאת ועוד - גרסתו של פלדהיים נתמכת במסמך ד' לתצהירה של גב' עליזה אלקובי אשר הובאה כעדה מטעמו (להלן: "עליזה"), שהינו שטר חוב ע"ס 20,000 ₪, אשר נעשה ע"י סלטי שדה, בערבותו של הקמן, וללא ערבותו של פלדהיים. על פי עדותה של עליזה, אשר לא נסתרה, המסמך נמסר לה ע"י מר שטרית, אשר היה סוכן של התובעת, לאחר שפלדהיים עזב את סלטי שדה, והיא התבקשה להעבירו להקמן, על מנת שימלא את הנדרש, יחתום עליו ויחזירו לתובעת. לדברי עליזה, הקמן חתם על המסמך והיא העבירה אותו, כשהוא חתום, לשטרית. גם שטרית לא הובא ע"י התובעת להעיד, למרות שמאייר העיד שהוא נמצא עמו בקשרי ידידות, כך שיש לקבל את גרסתה של עליזה, כלשונה. העובדה שהתובעת מצאה לנכון להחתים את סלטי שדה על שטר חוב, ואת הקמן בלבד, כערב לשטר, ולא דרשה את ערבותו של פלדהיים, תומכת, אף היא, בגרסתו של פלדהיים. על פי סעיף 15 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, רשאי הערב לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה. ההודעה ממלאת אחר דרישה זו, ומשלא הגיבה התובעת להודעה, ואף לאור כך שהיא אמנם החתימה רק את הקמן על ערבות לשטר, כמפורט לעיל, יש לקבוע שהתובעת לא סמכה עוד על ערבותו של פלדהיים על פי כתב הערבות (גם אילו היה נקבע כי הערבות צופה גם פני העתיד), ולפיכך אין היא זכאית לתבוע, מכח כתב הערבות, תשלום חוב אשר נוצר בשנת 2002. 6. אני דוחה, איפוא, את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבע 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, נכון להיום.נושהערבות