לבית המשפט מוקנית סמכות טבועה לעשיית משפט צדק. סמכות זו היא הביטוי החיצוני לחוש הצדק הפנימי שהשופט ניחן בו, והיא מאפשרת במקרים יוצאי דופן לבית המשפט לסטות מהכללים, אשר עשויים לעיתים להביא לתוצאות שקשה להשלים עמן בית המשפט פסק כי במקרה להלן שיקולי הצדק מובילים אף הם למסקנה, כי דינה של התביעה להידחות. להלן פסק דין בנושא דחיית תביעה משיקולי צדק: פסק - דין עובדות מוסכמות בבנק לאומי סניף ביאליק (התובע) התנהל חשבון עו"ש על שם הנתבע. בחשבונו של הנתבע נוצרה יתרה דביטורית, שלא סולקה על ידו. לפיכך, פתח הבנק בהליכים למכירת נכס מקרקעין, אשר שועבד לטובתו במשכנתא ע"י הנתבע . במסגרת הליכי מימוש המשכנתא מונה עו"ד טולידאנו ככונס נכסים ע"י ראש ההוצאה לפועל. הנתבע באמצעות בא-כוחו דאז והיום, עו"ד כהנא, ניהל עם כונס הנכסים מו"מ לסיום ההליכים בפשרה. בעקבות המו"מ הושגה הסכמה, כי הנתבע ישלם לתובע סך של 63,000 דולר ותיק ההוצאה לפועל נגדו יסגר (להלן: "הסכום המוסכם"). בתאריך 25.11.01 שילם הנתבע את הסכום המוסכם במשרדו של עו"ד טולידאנו, המייצג את התובע גם בתביעה הנוכחית. כשבועיים לאחר תשלום הסכום המוסכם, הגיש הבנק תביעה בסד"מ, בה נדרש הנתבע לשלם יתרת חוב שנותרה בחשבונו בסך 96,045 ₪. עד כאן העובדות המוסכמות. גדר המחלוקת המחלוקת מתייחסת לשאלה אחת ויחידה - האם הסכום המוסכם, ששולם על ידי הנתבע, נועד לכיסוי מלוא החוב בחשבונו - כטענת הנתבע, או לכיסוי החוב בתיק ההוצאה לפועל בלבד - כטענת התובע. העדויות וראיות הצדדים מטעם התובע העיד עו"ד רן שרון, שטיפל באופן אישי במימוש המשכנתא מטעם כונס הנכסים. לדבריו, לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל התברר, כי קיים קושי למכור את הנכס, מאחר שמדובר היה בקרקע חקלאית שלא הופשרה ושוק הקונים היה מצומצם (ע' 1 ש' 19). עו"ד שרון ציין, כי לאחר שקיבל מספר הצעות לרכישת הנכס, הודיע לנתבע כי הבנק מסכים לקבל מידיו את הסכום המוסכם, וזאת למרות שקיבל הצעה לתשלום סך של 85,000 דולר מגורם אחר (ע' 4 ש' 3). בהתייחס לשאלה השנויה במחלוקת טען עו"ד שרון כי: "לנתבע היה ברור כל הזמן הן בע"פ והן בכתב, כי הסכום אותו ישלם יהיה אך ורק לפדיון המשכנתא לסגירת תיק ההוצאה לפועל, אך ללא מחיקת יתרת החוב בסניף הבנק" (סעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית). כתימוכין לכך, הפנה עו"ד שרון למכתבו מיום 18.10.01 (נספח א' לתצהיר), שם נאמר בסעיף 3: "מרשי יהיה מוכן לקבל סך של 63,000 דולר במזומן עד ולא יאוחר מיום 26.10.01 לסגירת תיק ההוצל"פ בנדון ושחרור השעבוד". בסעיף 5 למכתב נאמר: "בנוסף, האמור לעיל, הינו לאחר ויתור נכבד מצד מרשי כלפי מרשך על חלק מהחוב, כאשר ויתור זה מותנה בויתור מצד מרשך על כל טענה ו/או תביעה מכל מין וסוג נגד מרשי". כאשר נשאל כונס הנכסים, עו"ד ברוך טולידאנו, מדוע הסכים הבנק לקבל את הסכום המוסכם, ולא בחר לקבל את ההצעה הגבוהה יותר, שהוצעה לו ע"י גורם, השיב כי "הבנק העדיף לסיים את הפרשה באותה נקודה ולסגור את החשבון" (ע' 6 ש' 2). בהתייחס לשאלה - אם היה בתשלום כדי להסדיר את החוב כולו, או רק את תיק ההוצאה לפועל השיב עו"ד טולידאנו: "אני אישית בכתב ידי כתבתי את הקבלה ובקבלה נכתב עבור פדיון משכנתא. אתה עו"ד ואני הייתי דואג שהתשלום מהווה תשלום מלא וסופי לסילוק החוב. מה שכתבתי מדבר בעד עצמו... נכתב לכם במכתב קודם שזה ללא לסגירת התיק [כך במקור]. ואני מפנה למכתב סעיף 5" (ע' 6 ש' 2 ו-21). הנתבע העיד, כי נאמר לו ע"י בא-כוחו עו"ד כהנא, כי עם תשלום הסכום המוסכם יחשב החוב כמסולק במלואו. לדבריו: "כשבאתי לשלם את הכסף לעורך דין טולדנו שאלתי אותו בפירוש האם בזה נגמר העניין ואמר לי שבזה תם העניין ושהוא דיבר עם הבנק ושלא יתבעו אותי על יתרת החוב" (ע' 11 ש' 17). ב"כ התובע טוענת בסיכומיה, כי אין ליתן אמון בגרסתו של הנתבע, לאור העובדה שהיא נשענת על עדותו בלבד. לדבריה, היה על הנתבע לזמן את בא-כוחו או נציג מהבנק, על מנת לאשש את עדותו, אך הנתבע בחר שלא לעשות כן. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו, כי חייב המשלם סכום כה גדול ותיק ההוצאה לפועל נגדו נסגר, עושה כן מתוך הנחה ברורה שלא ימשיכו ויתבעו אותו. לטענתו, לא היה על הנתבע לצפות ובפועל אף לא צפה, כי תוגש תביעה נוספת נגדו, לאור העובדה שבקבלה אשר נכתבה ע"י עו"ד טולידאנו, לא נאמר דבר על יתרת חוב שנשארה בחשבון, והנתבע אף לא נדרש להודיע כיצד בכוונתו לשלם יתרה זו. סילוק המשכנתא בלבד - האמנם? גורלה של התביעה יוכרע על קוצו של יוד. ליתר דיוק, על האמור במכתבו של עו"ד שרון ובקבלה שנכתבה ע"י עו"ד טולידאנו - בהיותם מסמכים אותנטיים, שנערכו ע"י ב"כ התובע עובר לתשלום הסכום המוסכם. במכתבו של עו"ד שרון לא נאמר דבר וחצי דבר על יתרת חוב שנותרה בחשבון, או על הכוונה לנקוט בהליכים משפטיים לגבייתו. ההיפך הוא הנכון. המכתב מלמד, כי הבנק שקל את הצעתו של הנתבע לתשלום סך של 63,000 דולר והחליט לקבלה "לאחר ויתור נכבד מצד מרשי כלפי מרשך על חלק מהחוב, כאשר ויתור זה מותנה בויתור מצד מרשך על כל טענה ו/או תביעה מכל מין וסוג נגד מרשי" (סעיף 5 למכתב). הקורא התמים מבין מן האמור במכתב, כי מדובר בפשרה הטומנת בחובה ויתור על חלק מהחוב, שכן כך נאמר בו במפורש. בקבלה שכתב עו"ד טולידאנו בכתב ידו צוין אמנם "פדיון משכנתא על נכס...", אך לא צוין בה, או במסמך אחר כלשהו, כי בכוונת הבנק, שיש בכוונת הבנק לדרוש מהנתבע תשלום נוסף כלשהו. לא זו אף זו. במכתב נוסף שנכתב בכתב ידו של עו"ד טולידאנו, ביום בו הוצאה הקבלה (נספח טו לתצהירו), נאמר: "מאשרים קבלת 3 שיקים בנקאיים... תשלם זה מהווה פדיון מלא וסופי של המשכנתא נשוא תיק ההוצל"פ בנדון... הננו מתחייבים להגיש תוך 3 ימים בקשה לסגירת התיק בנידון..." בכל המסמכים שפורטו לעיל, אין מילה על חוב שנותר, אין רמז על כוונה להגיש תוך שבועיים ממועד קבלת 3 השיקים הנ"ל תביעה על יתרת חוב כלשהי, ואין איתות על היות התשלום בגדר מקדמה על חשבון החוב כולו. שקט מוחלט עד לסערה המתחוללת שבועיים לאחר מכן, כאשר הנתבע נדרש לשלם סכום נוסף של 96,000 ₪!! הפרת חובת תום הלב וגילוי נאות מצד הבנק הציבור נזקק לשירותים בנקאיים מידי יום ביומו. רבות נכתב ונאמר על מערכת היחסים בין בנק ללקוחותיו, על חובת האמון המוטלת על בנקים ועל החובה לנהל מו"מ בתום לב תוך גילוי נאות (ראה, למשל, דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' פרוסט, פ"ד מז(5) 31, 46). יש הרואים בבנק אפילו סוכנות חברתית או נאמן ציבורי, החב בחובות אמון מוגברות כלפי הציבור בכלל, וכלפי לקוחותיו בפרט (כב' השופט אוקון בע"א (י-ם) 3060/02 שטרן נ' פלסטין פוסט, דינים מחוזי כרך לד(1) 731). מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה כיום, כי חלה על בנק חובת גילוי מלא ומתן הסבר מפורטן. חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981 מטיל על תאגידים בנקאיים איסור לעשות, במעשה או במחדל, דבר העלול להטעות לקוח בכל עניין מהותי, כאשר הוא מיישם עקרון רחב של תום לב, החל על חוזים צרכניים (דויטש, "דיני החוזים הצרכניים מול דיני החוזים המסחריים" עיוני משפט כג (2000) 135). על יסוד עקרונות ידועים אלה, יש לבחון האם צודק התובע בטענתו, כי היה על הנתבע לדעת, שהסכום ששולם על ידו אינו מהווה סילוק מלא וסופי של חובו. אני סבורה, כי אין לקבל טענה זו, הנשענת על העובדה, שהנתבע ובא-כוחו סמכו על יושרו של הבנק. אינני יכולה שלא לתמוה על טענתו של עו"ד טולידאנו, שהטיח בפניו של ב"כ הנתבע "אתה עו"ד ואני הייתי דואג [שיצוין בקבלה] שהתשלום מהווה תשלום מלא וסופי לסילוק החוב". טענה זו מרמזת, כי היה על הנתבע ובא-כוחו לחשוד בכנות כוונותיהם של התובע ובא-כוחו, והרי לא למערכת יחסים מעין זו יש לצפות בין בנק ללקוחותיו. נסיבות המקרה מלמדות, כי לא עלה בידי הנתבע לסלק את חובו, טרם נקיטת הליכי ההוצאה לפועל ע"י הבנק. לפיכך נאלץ הבנק לממש את המשכנתא שנרשמה לטובתו. רק אז החלו הצדדים במו"מ לסילוק החוב בפשרה. הבנק החליט לקבל את הצעתו של הנתבע, לתשלום סך של 63,000 דולר, למרות שלדברי בא-כוחו הוצעה לו ע"י גורם אחר הצעה גבוהה פי כמה, לתשלום סך של 85,000 דולר. במהלך חקירתו הנגדית של ב"כ הנתבע התברר, כי טוב לב והתחשבות לא עמדו בבסיס ההחלטה להסתפק בתשלום סך של 63,000 דולר, אלא שיקולי מס גרידא, בכללם מס שבח ומס רכוש ועוד (ע' 5 ש' 28). עד כאן הכל שפיר. אלא מאי, לאחר שהבנק החליט לקבל הצעתו של הנתבע, ובא-כוחו אף הודיע במכתב כי ההצעה מהווה "ויתור נכבד מצד מרשי כלפי מרשך על חלק מהחוב", גמלה בלבם של פקידי הבנק החלטה לדרוש מהנתבע את ליטרת הבשר במלואה. התנהגות זו, אין לראותה אלא כחוסר תום לב בניהול מו"מ ובקיום חוזה גם יחד מצד הנתבע, שלא ידע ולא צפה כי תוגש נגדו תביעה לתשלום סכום נוסף, מעבר לסכום המוסכם. שיקולי צדק הגיעה העת לבחון, האם שיקולי צדק מחייבים ליתן יד לדרישתו זו של הבנק. בל נשכח כי אצלנו, אולי יותר מאשר אצל כל עם אחר, משפט וצדק הם שמות נרדפים, והמושג משפט צדק מושרש עמוק בתודעת העם. כפי שנאמר במקורות: "שופטים ושוטרים תתן לך וכו' ושפטו את העם משפט צדק" (דברים, ט"ז, י"ח). "הוי בונה ביתו בלא-צדק ועליותיו בלא משפט" (ירמיה, כ"ב, י"ג), "האל יעוות משפט ואם שדי יעוות צדק" (איוב, ח', ג') ; לבית המשפט מוקנית סמכות טבועה לעשיית משפט צדק. סמכות זו היא הביטוי החיצוני לחוש הצדק הפנימי שהשופט ניחן בו, והיא מאפשרת במקרים יוצאי דופן לבית המשפט לסטות מהכללים, אשר עשויים לעיתים להביא לתוצאות שקשה להשלים עמן (כפי שנאמר, למשל, ברע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד, פ"ד מה(5) 661; ע"א 230/87 שקולניק נ' זכאי, פ"ד מו(3) 279; ד"נ 22/73 בן שחר נ' מחלב, פ"ד כח(2) 89). שיקולי הצדק מובילים אף הם למסקנה, כי דינה של התביעה להידחות. התובע הפר לא רק את חובת האמון ותום הלב המוטלות על תאגידים בנקאיים על פי לשון החוק, אלא גרם לנתבע לחשוב, על פי נוסחם של הכתבים שנכתבו בידי בא-כוחו, כי עם תשלום הסכום המוסכם מוותר הבנק "ויתור נכבד על חלק מהחוב". הבנק אף דאג להתנות ויתור זה, בויתור מצידו של הנתבע "על כל טענה ו/או תביעה מכל מין וסוג" נגדו, אך עקב להיטותו להגיש את התביעה, נשתכחה כנראה מליבו גם דרישה זו. חוש הצדק מתקומם כנגד התנהגות זו, שאין לה מקום בקרבנו. סוף דבר אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.שיקולי צדק