בבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד, חלה חובה ראשונית על המבקש, לבוא בנקיון כפיים ולגלות לבית המשפט את כל התשתית הראייתית הרלבנטית. אם אין פועל המבקש בדרך זו דין בקשתו להדחות להלן החלטה בנושא בקשה להרחבת עיקולים: החלטה 1. זוהי בקשה להרחבת עיקולים שהוגשה במעמד צד אחד ונענתה. כמו כן הוגשה בקשת המשיב לביטולה. 2. בבקשה להרחבת עיקולים טוענת המבקשת כי ביום 1.4.03 במסגרת בש"א 161123/03 הוטלו עיקולים על נכס המשיב, לאחר שהתקיים דיון ובית המשפט קיבל את בקשת המבקשת לעיקול ודחה את בקשת המשיב לביטול. התיק העיקרי נקבע, להוכחות ולסיכומים לתאריך 19.2.06 בשל בקשות של המשיב לדחיות הדיונים נדחה לבסוף הדיון לתאריך 8.2.07. 3. לטענת המבקשת ציין המשיב בפני בית המשפט כי הוא בהליכי גירושין וכי אינו מתגורר בדירתו אלא בבית אחותו. בזמנו הוטל עיקול על דירת המשיב (להלן "הדירה"), אולם כיום טוען המשיב כי הדירה נמצאת בשימושה הבלעדי של פרודתו עמה הוא בהליכי גירושין. לאור מצב זה טוענת המבקשת, יווצר קושי ממשי לממש את העיקול המוטל על הדירה . 4. עוד טוענת המבקשת כי בימים אלה הגיע, לידיעתה, כי ביום 11.9.06 בת.א. 46652/04 ניתן פסק דין לטובת המשיב בסך של 175,805 ₪ שישולם על ידי המחזיקה היא : מדינת ישראל משרד הבריאות, על כן מבוקש להטיל עיקול על כספים אלה. 5. בבקשה לביטול עיקול טוען המשיב כדלקמן: לענין עילת התביעה מדובר בתביעה שטרית בגין שני שיקים שמשך המשיב בסכום כולל של 250,000 ₪. הצדדים בתיק הם צדדים קרובים לשטר ולפיכך בירור המחלוקת הינה בעסקת היסוד ובפרטיה . המשיב קיבל רשות להתגונן והתיק קבוע להמשך הוכחות . 6. בזמנו, הגישה המבקשת בקשה להטלת עיקולים במעמד צד אחד (בש"א 161123/03) המשיב הגיש בקשה לביטול העיקול. אכן התקיים דיון בפני הרשמת גזית (כתוארה אז), אולם לא ניתנה כל החלטה, על ידה במשך זמן רב. 7. לפיכך, הגיעו הצדדים להסכם והגישו אותו לבית המשפט (להלן "ההסכם") לפיו כל העיקולים שהוטלו בבש"א הנ"ל יבוטלו, למעט עיקול על הדירה. 8. לטענת המשיב פעלה המבקשת בחוסר תום לב, תוך העלמת עובדות רלבנטיות. טענת המבקשת כי בית המשפט קיבל את בקשתה להטלת עיקול בבש"א 161123/03 אינה נכונה - ויש בה כדי להטעות את בית המשפט . הצדדים הגיעו להסכם ביניהם. בהסכם לא נאמר במפורש כי יש למבקש אפשרות להרחיב את תחולתו. לגופו של ההסכם, אילו הוא היה מוצג בפני בית המשפט, במסגרת הבקשה להרחבת עיקול היה בית המשפט מתייחס לבקשה באופן שונה ויש להניח, שהיה מבקש לקבל הסברים משני הצדדים. לפיכך יש לטענת המשיב, לדחות את הבקשה על הסף, בשל חוסר נקיון כפיים והסתרת הליכים והכרעות קודמות. 9. המשיב טוען , כי לא התקיים במקרה דנן יסוד ההכבדה. אכן מתקיים הליך גירושין בין המשיב ואשתו וגם אם אשתו טוענת כי לא תצא מהדירה, אין היא מרעה את מצבה של המבקשת, משום שמעמדה של אשת המשיב בדירה הינו זהה למעמדה בעת הטלת העיקול. 10. המשיב מתייחס לפסק דין לטובת מארט סורוצינסקי. לטענתו פסק דין זה בוטל בימים אלה בעקבות ערעור שהוגש והתיק הוחזר לבית המשפט קמא (ראה נספח ב'). 11. דחיית המועדים היתה משום שהמשיב ביקש להביא לעדות את אחד מבעלי המניות של המבקשת, על מנת להוכיח את גרסתו. המשיב טוען כי על המבקשת חלה החובה, לפרט כי ניתנה תמורה בעד השיקים (שירותי פרסום) בעוד המשיב מכחיש טענה זו. רק בעקבות צו של בית המשפט על מנת שהמבקשת תגלה את הכרטסת שלה התברר, כי אין בה ממש. השיקים ניתנו על החלק כשיקים טובה ולא לשם פרעון החוב הנתבע, הם לא הוצגו כלל לפרעון על ידי המבקשת. אכן קיים חוב למבקשת בגין פרסום בסכום של 120,000 ₪ אך השיקים לא נועדו לפרעון חוב זה. דיון: 12. בבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד, חלה חובה ראשונית על המבקש, לבוא בנקיון כפיים ולגלות לבית המשפט את כל התשתית הראייתית הרלבנטית. אם אין פועל המבקש בדרך זו דין בקשתו להדחות. ראה רשות ערעור אזרחי מס' 4196/96 שפר בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ ואח' פדי מז (חלק חמישי) עמ' 165. בפסק הדין הנ"ל נקבע על ידי כב' השופט ש. לוין (כתוארו אז) כי , "מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס מה יש לגלות לבית המשפט" (עמ' 168 ד-ה). כאשר מדובר בסעד זמני במעמד צד אחד, החובה לפרוש את מלוא העבודות היא קפדנית יותר. 13. המבקשת לא הציגה בפני בית המשפט כי הצדדים הגיעו להסדר. בסעיף 10 לבקשה מצויין כי בית המשפט קיבל את הבקשה להטלת עיקול ודחה את בקשת המשיב לביטול העיקול . טענות אלה אינן עומדות בקנה אחד עם העובדות לאשורן. אכן בית המשפט קיבל את הבקשה לעיקול במעמד צד אחד, ראה נספח ב', אולם בית המשפט לא אישר את צו העיקול במסגרת הדיון במעמד שני הצדדים ולא דחה את בקשת המשיב לביטול הצו, כי הצדדים הגיעו להסדר ביניהם (ראה "ההסדר"). בשל הסתרת העובדות לאשורן, דין הבקשה להטלת עיקול להדחות. אי גילוי הליכים קודמים והחלטות קודמות מהווה לכשעצמו חוסר נקיון כפיים ודי בי כדי לדחות בקשה לסעד זמני. ראה בש"א 10986/04 (מחוזי חיפה) אלי זר (זילבר ואח' נ' טפחות משכנתאות לישראל בע"מ ואח' (על ידי כב' השופט ר.שפירא) כמו כן ראה החלטה רע"א 7119/05 משה לבקוביץ נ' בנק הפועלים (כב' השופט א.גרוניס) סעיף 2 להחלטה: "חרף העובדה שהמבקש ובת זוגתו נקטו הליכים רבים ומגוונים במטרה לעכב את פינויים מדירת המגורים, המבקש לא מצא לנכון להזכיר אף לא אחד מהם בבקשה למתן הסעד הזמני שהגיש ביום 30.6.05 לבית משפט קמא. די בכך בכדי לדחות את הבקשה על הסף. שכן מושכלות ראשונים הם, כי "על הפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני מוטלת החובה לגלות עובדות העשויות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט. במיוחד כשקיימת אפשרות כי הבקשה למתן סעד זמני תדון במעמד צד אחד"(רע"א 2267/95 האפוטרופוס הכללי נ' הרטפלד, פד"י מט (3) 854,868). 14. למעלה מהנדרש ולגופה של הבקשה, עצם העובדה שהמשיב ואשתו נמצאים עתה בהליכי גירושין, אין בה כדי להשפיע לרעה על מצבו של המשיב משום שהזכויות בדירה רשומות על שם המשיב בלבד. 15. עובדה זו קיימת גם אם חיים בני הזוג בשלום וגם אם אין הם חיים כך. ואכן כך השיב העד מטעם המבקשת בחקירה על תצהיר: "ש. אתה הגשת בסעיף 7 סיטואציה שנובעת מגירושין אתה יכול להסביר למה ההליכים הגירושין מונעים את העיקול. ת. אתה שואל אותי שאלה משפטית. הצהרתי עצם העובדה שאנו נמצאים בהליכים משפטיים שאני לא מכיר את היחסים ביניהם מי ומה הם ההסכמים מה הסיפור מה בדיוק קורה, ילדים איפה גרים , מי גר כמה זמן יקח אולי 10 שנים נזכה. ביעוץ משפטי שקיבלתי החלטנו שהסיטואציה לרעתנו ולא לטובתנו". 16. אמנם המבקשת צרפה במהלך הדיון את נסח רישום המקרקעין של הדירה ראה ת/4 מתאריך 15.1.07 (יום אחד קודם לדיון), אולם אני סבורה שאם המבקשת רצתה להסתמך על האמור בנסח זה, היה עליה לצרפו לבקשה להרחבת עיקול, על מנת שהוא יהווה חלק מהתשתית העובדתית עליה מסתמכת הבקשה. ראה החלטה בש"א 12185/01 (מחוזי חיפה) ר.צ חברה לבנין בע"מ ואח' נ' אנט (חנה) ואח' (כב' השופט ע.גרשון) עמ' 8: "...בבקשה לביטול העיקול הזמני עותר הנתבע לביטול החלטת עיקול שניתנה על סמך הבקשה לעיקול זמני, והתצהיר הראיות צורפו אליה. מימלא על כן, על הנתבע להתמודד עם הבקשה לעיקול זמני והראיות שצורפו אליה כפי שהוגש. אילו היתה מותרת הגשת "תגובה לתגובה" כך שהתובע (מבקש העיקול ) היה חופשי להגיש תצהיר בלווית ראיות נוספות כי אז היה בכך כדי לשנות את התשתית הראייתית שהיתה מונחת בפני בית המשפט בעת שהוציא מתחת ידו את החלטת העיקול. והרי הרעיון הוא שמשהוגשה הבקשה לביטול עיקול מקיים בית המשפט דיון שהוא המשכו של הדיון בבקשה המקורית להטלת עיקול: רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ פד"י נ"א (3) עמ' 789. הנה כי כן, המסקנה היא כי מבקש העיקול אינו זכאי להגיש תגובה על הבקשה לביטול עיקול וכל התשתית העובדתית אמורה להיות מונחת בפני בית המשפט בעת שהוא דן בבקשה במעמד צד אחד. 17. בנוסף, יש לציין, כי מדובר בסוגיה הנוגעת לזכות הקנין שהוכרה כזכות חוקית על חוקתית בהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומאז חקיקת חוק זה נקודת האיזון נוטה לטובת הנתבע. ראה רע"א 5242/95 סיגנל שרותי אלקטרוניקה נ' דנבר בע"מ. 18. זאת ועוד, לא ראיתי כל נסיון להברחת נכסים, ראה האמור ברע"א 7402/96 דן מרגלית נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ - כאשר הדגש במתן צו העיקול עבר מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק הדין . ולענין זה רלבנטית השאלה אם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה כלשהוא שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין. מתוך העובדות שהובאו בפני עולה, כי המבקש זכה בפסק הדין, אשר על פיו אמורה המחזיקה לשלם לו סך של 175,805 ₪ . 20. לאור כל האמור לעייל, מסקנתי הינה כי דין הבקשה לביטול העיקול להתקבל. אשר על כן, הבקשה להרחבת העיקול שניתנה במעמד צד אחד נדחית. המבקשת תשא בהוצאות שכ"ט ב"כ המשיב בסך של 3000 ₪ בצרוף מע"מ ריבית והצמדה עד התשלום בפועל. 21. מאחר וב"כ המבקש ביקש לעכב את ביצוע ההחלטה שתנתן, הנני מאשרת עיכוב ביצוע ל-7 ימים בלבד. עיקול