להלן פסק דין בנושא ביצוע שטר חוב במסגרת הסכם שכירות: פסק דין פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים בכתב לאחר דיון הוכחות אשר התנהל במעמד הצדדים בתביעת התובע כנגד הנתבע על סך של 24,000 ₪, וזאת בעקבות הגשת שטר חוב בסכום הנ"ל מיום 9/8/03 אשר הוגש על ידי התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. עם מתן רשות להתגונן לנתבע, תצהירו אשר הוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות הוסב לכתב ההגנה בתיק. בכתב ההגנה, נטען, בין השאר, כי השטר נמסר במסגרת הסכם לשכירות נכס של התובע, מיום 13/7/01, לפיו הוסכם כי ישולמו 600$ דולר כל חודש בגין דמי שכירות, כאשר דובר בהסכם לשנה עם אופציה לשנה נוספת. הנתבע הזכיר הסכם שכירות ראשון מיום 8/7/01 על פיו נקבע כי הנתבע יבצע תיקונים שונים בהיקף שלא יפחת מ- 4,800$, אשר ישולמו למשך שנתיים, אשר כללו גם החלפת דוד שמש כאשר העלות הכוללת של התיקונים הנה 13,900 ₪ לפי הפירוט הבא: ניקוי וסידור הגינה - 3,100 ₪. החלפת הכיור וארון במקלחת - 1,100 ₪. סיוד הדירה - 5,800 ₪. תיקונים - 1,100 ₪. החלפת דוד שמש - 2,100 ₪. התחברות לגז - 700 ₪. על פי הנספח להסכם התחייב הנתבע לשפץ את המושכר בהיקף של 2,400$ עד סוף השנה הראשונה כאשר בפועל שיפץ בהיקף של 3,090$ עד ליום 1/8/02. עוד נטען בכתב ההגנה כי סוכם כי במהלך שנת האופציה אשר מומשה יבצע הנתבע עבודות איטום על פי הצעת מחיר שימסור המשכיר מחבת "זפטים", אולם בסוף התובע לא נענה לפניותיו של הנתבע וסוכם כי יבצע את עבודות האיטום בעצמו, ועל חשבונו, כאשר בסה"כ הוציא 5,700 ₪ בגין האיטום. לבסוף נטען כי הנתבע פינה את המושכר בתום תקופת השכירות ביום 31/7/03, כאשר לתובע לא היו טענות כלשהן כלפיו או כלפי מצבו של המושכר, אולם מספר חודשים לאחר מכן נדהם לקבל דרישה בכתב לתשלום מלוא סכום השטר. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ובו טען כי מתוך 4,800$ הנ"ל, אשר התחייב הנתבע לשלם ולבצע, מוכן התובע להכיר בסך של 4,100 ₪ בלבד, כאשר מרבית הסכום הנ"ל היה אמור להיות מושקע בגינה, וכאשר הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו כבר בשנה הראשונה. בהתייחס לעבודת האיטום נטען כי הוא העביר לנתבע הצעת מחיר מ"זפטים" ע"ס 2,100 ₪ וכי אין לקבל את טענת הנתבע לפיה מדובר בסך של 5,700 ₪ וכל זאת כאשר לא בוצעו עבודות זיפות בפועל. עוד נטען על ידי התובע כי שני הסכומים אשר מגיעים לסך של 30,634 ₪ ולא לסך של 30,000 ₪ אינם נוגעים לשטר החוב כלל. התובע הכיר ב- 700 ₪ עבור החלפת החיבור לגז. לענין החלפת הכיור וארון המקלחת, נטען כי הנתבע שבר את הכיור ועל כן אין להכיר בסך של 1,100 ₪. לגבי התיקונים נטען כי לא אושרו, ועל כן אין להכיר ב- 1,100 ₪ נוספים. בהתייחס לדוד השמש נטען כי היה על הנתבע להתקין דוד חשמל ולא שמש ועל כן אין להכיר בהוצאה ע"ס 1,100 ₪ בגין דוד השמש. באשר לסיוד הדירה נטען כי הנתבע לא סייד את הדירה כלל וכאשר לא היה מקום לסיידה מאחר והיא היתה במצב טוב למעט תיקוני צבע ב- 500 ₪ בלבד. התובע טען לבסוף כי בסה"כ יש להפחית מ- 4,800$ - 4,100 ₪, ולחייב את הנתבע בגין היתרה. בנו של הנתבע, מר לוי בן חור הגיש תצהיר בתמיכה לטענות הנתבע וטען כי ביום 31/7/03 בעת שפינה את הדירה, לא היו לתובע טענות כלשהן בנוגע למצב הדירה, וכי התובע הביע שביעות רצון ממצב המושכר במועד החזרתו לנכס. הנתבע חזר בתצהירו אשר הוגש כתצהיר עדות ראשית על טענותיו הנ"ל. הנתבע צירף לתצהירו תמונות, קבלות והסכמים רבים. בפתח דיון ההוכחות הוסכם בין הצדדים כי הראיות והעדויות מהליך הביניים, הבקשה למתן רשות להתגונן, יהוו חלק בלתי נפרד מדיון ההוכחות. בנו של הנתבע נחקר תחילה על תצהירו במהלך חקירה נגדית, ובמהלכה העיד כי אינו זוכר במדויק מה אמר התובע במילים שלו ביום פינוי המושכר. הנתבע נחקר לאחר מכן על תצהירו במסגרת החקירה הנגדית. בתחילה הנתבע נשאל באשר לסתירה בהתייחס לעלויות בגין האיטום 10,000 ₪ או 5,700 ₪ והשיב כי ההבדל נעוץ בשכר העבודה של 3-4 עובדים. הנתבע הוסיף והעיד במהלך החקירה כי התובע הציג בפניו מצג שווא בנוגע למצבו של הנכס כאשר למעשה קיבל נכס ללא איטום בגג כלל וכל זאת כאשר נוצרו כתמי עובש בדירה לנוכח מרזבים סתומים. בהתייחס לדוד השמש העיד הנתבע כי הודיע לתובע כי במידה ודוד חשמל לא יהיה ראוי או מתאים יתקין דוד שמש לתועלת שני הצדדים. בתום החקירה הוגשו תמונות צבעוניות כאשר נטען כי מדובר בתמונות של הנכס בסמוך לקבלת הנכס מידי התובע. התובע נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו, ובמהלכה העיד כי במקור היה על השוכר לשלם 800$ לחודש אולם לנוכח ההסכם לשפץ הופחת הסכום ב- 200$ לחודש לסך של 600$. התובע העיד מחד כי הנכס נמסר לידי הנתבע במצב מעולה ותקין, ולאחר מכן נשאל אז מדוע היה מקום לשפץ אותו והשיב כי הנכס היה במצב מעולה כאשר היתה בכוונת התובע שיבוצעו מירב העבודות בגינה. בקשר לזיפות העיד התובע כי לא העביר לידי הנתבע העתק של ההצעה, אולם אכן תיאם תאריך לביצוע העבודה. התובע נשאל האם בידיו ראיות כדי להוכיח כי הנתבע אכן לא ביצוע עבודות איטום והוא השיב בשלילה. בתום חקירתו התובע נשאל האם שלח מכתבים לנתבע על כך שלא היה מרוצה מהעבודות בנכס, והשיב כי היו לו בעיות אישיות באותה תקופה וצרות עם מחלה קשה וגירושין. הנתבע הגיש את סיכומיו בכתב ובהם חזר על טענות הנתבע הנ"ל. בסיכומיו נטען בנוסף כי הנתבע ביצע עבודות רבות בנכס ברוחב לב כאשר התובע אף האריך את תקופת ההסכם בשנה נוספת ואפשר לנתבע לממש את תקופת האופציה. לבסוף נטען כי לנתבע טענות קיזוז בסך של 15,400 ₪ כאשר הנתבע עמד בהתחייבויותיו באשר ל- 4,800$ הנ"ל. בסיכומי התובע נטען כי מתוך 4,800$ הדולר הנ"ל הוא מכיר בסך של 4,100 ₪ בלבד ועל כן מדובר בתביעה ע"ס 17,092 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות כאשר התביעה אינה נוגעת חענין תשלום דמי שכירות. עוד נטען כי האופציה להארכת השכירות מומשה מאחר ולא יכול היה התובע להתמודד בדיון בבית המשפט לביטול ההסכם ועל כן אין לראות בכך כהכרה של התובע בכך שהנתבע עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם. בנוגע לעבודות האיטום נטען כי סוכם בין הצדדים כי בעל מקצוע היה אמור לבצע את עבודות האיטום, כאשר הנתבע אינו כזה. בנוסף לכך נטען כי על פי ההסכם הנתבע הצהיר כי קיבל את הנכס במצב טוב ומעולם לא שלח לתובע מכתב בנוגע לפגמים. בהתייחס לתמונות נטען כי הנתבע לא טרח להוכיח בתמונות את מה שעשה בנכס לאחר קבלת החזקה בו. לאחר מכן נטען כי עולה מטענות הנתבע כי השקיע לבד 10 ימי עבודה לצורך איטום הגג כאשר נעזר בפועלים אשר השקיעו 30 ימי עבודה במצטבר, ובסה"כ 40 ימי עבודה, נתון אבסורד אשר לא מתקבל על הדעת. בהתייחס לקבלות אשר צורפו מטעם הנתבע נטען כי מדובר ברכישות אשר נעשו עבור נכס אחר אשר בחזרת הנתבע. בסוף סיכומי התובע נטען כי הנתבע לא הוכיח כי אכן הוציא סכומים בפועל בגין סיוד הבית והתיקונים השונים. דיון על פי אותו הסכם ראשון מיום 8/7/01 הוסכם בין הצדדים כי: "השוכר יבצע על חשבונו את העבודות הבאות: תיקוני צבע וסיד. תיקון או החלפה של דוד חשמל. ניקוי החצר ופיתוח הגינה. כמו כן נקבע כי " השוכר מתחייב לבצע עבודות שיפוץ הבית כמשפורט לעיל בסכום שלא יפחת מ- 4,800$, בתקופה של שנתיים כאשר לפחות מחצית הסכום תושקע בשנה הראשונה. " הנתבע ביסס באמצעות תמונות כי אכן קיבל לידיו נכס רעוע הטעון תיקונים רבים. אף צד לא טרח להציג תמונות בנוגע למצב הנכס נכון ליום החזרת הנכס לידי התובע. היות ומדובר בשטר חוב, נכון הוא כי על התובע לבסס ולתחום את תביעתו. תביעת התובע מבוססת על יסוד ההתחייבות לשפץ בהתאם למוסכם בין הצדדים בהיקף שלא יפחת מ- 4,800$ כאשר התובע מכיר בטענות קיזוז מטעם הנתבע בשיעור בסך של 4,100 ₪ בלבד. מצד שני, מוטלת על הנתבע החובה לבסס את טענות הפרעתי שלו, שכן עליו להוכיח כי הוא אכן ביצע עבודות בשווי 4,800$, לכל הפחות. בהתייחס לדוד החשמל נטען על ידי הנתבע כי במידה ודוד חשמל לא יהיה מתאים, יותקן דוד שמש במקום. הדבר נעשה במהלך שנת השכירות הראשונה והתובע לא הציג מכתב כלשהו אשר מציין כי התנגד להתקנת דוד השמש במקום דוד החשמל, כאשר הוארכה תקופת השכירות למשך שנה נוספת ועל כן הנני מכיר בהוצאה הנטענת על ידי הנתבע אודות רכישה והתקנת דוד שמש. מכאן יש להכיר בסכום של 2,100 ₪. בהתייחס להחלפת הארון במקלחת לא נשמעה טענה כי ההחלפה לא נעשתה כלל, ובהתייחס לכיור קיימת טענה לפיה הכיור נשבר. לנוכח היקף הסכום אשר נטען לגבי פריט זה - 1,100 ₪ כאשר לא הוכח על ידי התובע כי אכן מדובר בכיור פגום, הנני מאשר סכום זה. 3,100 ₪ הינו סכום סביר עבור סידור וניקוי גינה, אם כי אין בפני בית המשפט תמונות אשר מעידות על ביצוע עבודות גינה בפועל אולם גם כאן, ובהעדר תלונות בכתב מהתובע או טענות ספציפיות לגבי פגמים וליקויים אודות הגינון, הנני מקבל טענת הנתבע לענין זה במלואה. אין מחלוקת לגבי העלות בסך 700 ₪ בגין ההתחברות לגז. הסכום אשר נקבע לסיוד הדירה, באם מדובר בסיוד בלבד נראה גבוה, אולם עלה מהדיון כי מדובר בבית בשטח של 160 מ"ר. כמו כן עולה מהתמונות אשר הוגשו לתיק כי הדירה נמסרה במצב רעוע כאשר בפני בית המשפט עדויותיהם של הנתבע ובנו על כך שבעת פינוי הנכס לא היו לתובע טענות כלשהן בנוגע למצבו של הנכס. לאור זאת יש לקבל את הטענה לפיה הדירה סוידה ובוצעו בו תיקונים. לגבי איטום הגג, התובע לא הצליח לבסס את טענתו בכך שהיה זה איש מקצוע אחר שהיה אמור לבצע את העבודה בפועל. בנוסף לכך, לא ברור במדויק היקף העבודה אך במידה ומדובר בגג שלם, בוודאי שמדובר בחיוב בסך של כ- 5,000 ₪ לכל הפחות. טענת הנתבע בתצהיר עדות ראשית לפיה העריך את עבודות האיטום ב- 10,000 ₪ לא נטענה בכתב ההגנה, ועל כן יש לצמצם את הסכום למה שנטעם בכתב הגנה, קרי סך של 5,700 ₪ בלבד. בנוגע לתיקונים הנוספים נראה כי בהיעדר פירוט מדויק והצגת קבלות בהתאם אין לקבל את טענות הנתבע בנוגע להוצאה הנטענת בסך של 1,100 ₪. יוצא אפוא כי הסכומים שהתקבלו ע"י בית משפט זה מורכבים מהרכיבים הבאים: ניקוי וסידור הגינה - 3,100 ₪. החלפת הכיור וארון במקלחת - 1,100 ₪. סיוד הדירה - 5,800 ₪. חלפת דוד שמש - 2,100 ₪. התחברות לגז - 700 ₪. איטום הגג - 5,000 ₪. סך הכל 17,800 ₪, שהם, ע"פ שער הדולר ליום 07/08/02 שהיה 4.2 ₪ 4,238$. מאחר שסוכם בין הצדדים כי עלות התיקון לא תפחת מסך של 4,800$, הרי שהפער בין העלות המוסכמת לבין שבוצע בפועל הנו 562$, שהם, לפי השער הנ"ל 2,360 ₪. לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,360 ₪ ובתוספת 1,500 ₪ + מע"מ בגין שכ"ט עו"ד ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. חוזה שכירותחוזהשטר חובשכירותחובשטרביצוע שטר