ביטול צ'ק בגלל ביטול הסכם מכר

להלן פסק דין בנושא ביטול צ'ק בגלל ביטול הסכם מכר: פסק דין פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים בכתב שהוגשו לאחר דיון הוכחות שהתקיים במעמד הצדדים ובאי כוחם, במסגרת תביעה שטרית שהגישה התובעת נגד הנתבע בגין שטר חוב על סך 70,200 ש"ח מיום 16/12/04. בתצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות, אשר משמש ככתב הגנה בתיק, נטען כי באמצע שנת 2004 סיכם הנתבע, שהינו בעליה ומנהלה של חברת "פאן ארט מוצרי תחביב ואומנות בע"מ" (להלן: "החברה") על שיתוף פעולה עסקי עם התובעת, שהינה הבעלים של עסק הידוע בשם "אומנות וצבע" (להלן: "העסק") - שיתוף פעולה אשר לא כלל בשום צורה ואופן את רכישת העסק. בהמשך נטען כי זמן קצר לאחר הסיכום על שיתוף הפעולה, התעוררו חילוקי דעות קשים עם התובעת, אשר החלה לפעול נגד הנתבע באופן אגרסיבי, בין היתר בדרך של החלפת מנעולי העסק ושליחת מכתב מאיים מעורך דינה. לטענת הנתבע, התובעת לא הותירה בידיו ברירה ואילצה אותו לחתום על הסכם לרכישת העסק ביום 17/12/04 בשעה 2:00 לפנות בוקר (להלן: "הסכם המכר המקורי"), במסגרתו ניתן שטר הביטחון נשוא התביעה, אשר אמור היה להימסר על-ידי החברה ללא ערבים. עוד נטען כי לאחר שהתובעת עשתה כל שביכולתה, הן לאחר חתימת הסכם המכר המקורי והן עובר לחתימתו, כדי לרוקן את הממכר מתוכן, פנה הנתבע לבאי כוח אשר פעלו להשגת הסכמות חדשות עם התובעת. לטענת הנתבע, הוסכם בין היתר כי החברה תשלם לתובעת עבור העסק סך של 30,000 ₪ בלבד ב- 10 תשלומים, בתוספת התשלום הנדרש לבנק לצורך ניכיון ההמחאות. הנתבע הוסיף וטען כי בעקבות ההסכמות החדשות שהושגו פקע תוקפו של שטר הביטחון, אשר אמור היה להיות מוחזר לנתבע עם החתימה על נספח השינויים להסכם. הנתבע מפרט בתצהירו כיצד לאחר השגת ההסכמות החדשות התגלו חילוקי דעות כאלה ואחרים עם התובעת, אשר חייבו את הצדדים להגיע להסכמות נוספות, אולם כאשר הגיע השלב הפורמאלי של החתימה על נספח השינויים, סירבה התובעת לחתום. לטענת הנתבע, התכחשותה של התובעת להסכמות שהושגו וסירובה לחתום על המסמך נעשה בחוסר תום לב ושלא כדין, לאחר שהתובעת לא הותירה בממכר דבר בעל ערך ולאחר שהנתבע מילא את כל התחייבויותיו, לרבות תשלום חובה של התובעת לעיריית תל-אביב. לבסוף נטען כי אי החתימה על נספח השינויים אין בה כדי לגרוע מתוקפו ומתוקף ההסכם החדש, אשר נובע מההסכמות המפורשות של הצדדים וההתנהגות על-פיהן. לאחר שניתנה לו רשות להתגונן בהסכמה, הגיש הנתבע תצהיר עדות ראשית הזהה בעיקרו לתצהיר אשר צורף לכתב ההתנגדות. התובעת הגישה תצהיר בו טענה, בין היתר, כי לא העלתה בשום שלב דרישות נוספות ושונות מאלה שסוכמו בהסכם שיתוף הפעולה בין הצדדים. לטענת התובעת, הנתבע הוא זה שלא עמד בהתחייבויותיו על-פי ההסכם, בין היתר בכך שלא שילם את החשבונות שחב בהם ונמנע מלשלם לתובעת את חלקה ברווחים שקיבל תמורת קורסים שהיא עצמה הגתה, יצרה, פרסמה וביצעה. עוד טענה התובעת כי הסכם המכר מיום 16/12/04 נחתם על-ידי הנתבע מרצונו החופשי, לאחר שהבין את משמעותו, על-מנת לנסות ולמזער את נזקיה של התובעת, ומעולם לא נחתם הסכם מאוחר יותר בין הצדדים. התובעת הכחישה את טענותיו של הנתבע בדבר ריקון הממכר מתוכנו ועשיית שימוש ברשימת הלקוחות של העסק בניגוד למוסכם, וטענה כי מילאה אחר כל הוראות הסכם המכר כנדרש. כמו-כן טענה כי הנתבע חתם על שטר החוב באופן אישי, ולכן משהפר את התחייבויותיו למרות דרישותיה החוזרות ונשנות של התובעת, זכאית התובעת לגבות ממנו את התמורה המגיעה לה. במהלך הדיון נחקר הנתבע על תצהירו והעיד כי לפני שחתם על ההסכם מיום 16/12/04, קרא אותו, ואף העיר הערות לגביו אשר הוכנסו לנוסח הסופי. כמו-כן אישר הנתבע כי לא הופעל עליו כל כוח במהלך הפגישה. הנתבע העיד כי מבחינתו, מיום הפגישה עם עו"ד זפט בה הגיעו הצדדים להסכמות אחרות, ההסכם מיום 16/12/04 בוטל. הנתבע הודה כי הגיע לפגישה עם עו"ד זפט מתוך מטרה לבטל את ההסכם, והעיד כי היה מוכן לשלם 30,000 ₪ בלבד עבור העסק. כמו-כן טען הנתבע כי התובעת לקחה פריטים מהממכר בשני מועדים, אך הוא איננו יודע מה נלקח בפועל. התובעת נחקרה אף היא על תצהירה והעידה כי אכן נערכה פגישה במשרדו של בא כוחה לאחר חתימת ההסכם, אולם לטענתה מטרת הפגישה היתה ביצוע התשלום. בהמשך העידה התובעת כי הנתבע העלה את ההצעה לשלם לה 30,000 ₪ בלבד עבור הממכר מספר פעמים, אולם היא סירבה לכך בכל פעם, והתנגדה לניסיונותיו לשנות את תנאי ההסכם. לטענת התובעת, הנתבע לא ביצע את התחייבויותיו על פי הסכם המכר המקורי, וודאי שלא ביצע דבר מעבר למה שהיה מחויב לו. התובעת הודתה כי במסגרת הסדר החוב המגולם בנספח ה' לתצהירה, שילם הנתבע גם 50% מהחובות שלה לעירייה, אך טענה כי יתר התשלומים שהנתבע חייב לה עולים על חלקה היחסי בסכום ששולם על-ידי הנתבע. בהמשך לשאלת בית המשפט, העידה התובעת כי הדיון בנושא תשלום עבור ניכיון שיקים על-ידי הנתבע במסגרת ההתדיינות בין הצדדים התייחס לסך של 30,000 ₪ ולא 60,000 ₪. התובעת הכחישה את טענתו של ב"כ הנתבע כי לאחר חתימת ההסכם דרשה לקבל מיטלטלין רבים מעבר למה שמגיע לה, וטענה שציוד רב השייך לה עדיין נמצא בחנות. לטענתה של התובעת, נטילת הפריטים מהחנות נעשתה לאחר תיאום עם הנתבע. בהמשך העידה התובעת כי לאחר מועד חתימת ההסכם, קיימה מספר מצומצם של קורסים ברחוב מכבי, אשר הנתבע קיבל תמורה עבורם. ב"כ הנתבע הציג לתובעת תדפיסים מאתר אינטרנט שבו נעשה לכאורה שימוש בשם "אומנות הצבע" וקיימת הפניה אל התובעת, אך התובעת טענה כי מדובר פרסום שנעשה על-ידי חברה שלה ללא ידיעה. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב. דיון הנתבע הודה בתצהיריו כי חתם על הסכם המכר המקורי מיום 16/12/04. יתר על כן, הנתבע אף העיד במהלך חקירתו הנגדית במסגרת דיון ההוכחות כי הגיע לפגישה עם התובעת ובא כוחה בכוחות עצמו, קרא את טיוטת הסכם המכר ואף העיר הערות לגביו אשר הוכנסו לתוך ההסכם שנחתם בסופו של דבר (עמוד 3 פסקה 3 לפרוטוקול). טענתו של הנתבע כאילו הופעל עליו לחץ כלכלי אשר חייב אותו לחתום על ההסכם הנ"ל - דינה להידחות. הנתבע טען בתצהירו כי חשש לגורלו של המלאי שהיה בחנות וכן ניסה למנוע מצב של אי הפעלת העסק, אשר עשוי היה לגרום לו נזקים כבדים. תחילה יאמר שהנתבע לא הציג בפני בית המשפט די ראיות המוכיחות כי התובעת הפרה את ההסכמות לשיתוף פעולה בין הצדדים, והתכוונה להבריח מהעסק את המלאי שרכש הנתבע. הנתבע טען בתצהירו שהתובעת נעלה את החנות ומנעה ממנו גישה אליה, אך במסגרת הדיון בהתנגדות התברר כי הנתבע הוא זה אשר החליף את המנעול לראשונה ומנע מהתובעת גישה לעסק כשהיה עדיין בבעלותה (עמוד 4 פסקה 2 לפרוטוקול הדיון בהתנגדות). זאת ועוד, אילו סבר הנתבע כי התובעת מפרה או עומדת להפר את ההסכמות לשיתוף הפעולה אליהן הגיעו הצדדים, הדרך היתה פתוחה בפניו לפנות אל בית המשפט בבקשה להעביר לידיו את המלאי, ולאכוף או לחילופין לבטל את הסכם שיתוף הפעולה. הנתבע הודה בנוסף כי חתם על שטר החוב נשוא התובענה, אם כי טען שעל-פי תנאי הסכם המכר המקורי החברה בלבד היא זו שהיתה אמורה לחתום עליו. גם טענתו זו של הנתבע דינה להידחות. עיון בהסכם מעלה כי הנתבע התחייב לערוב אישית לכל התחייבויותיה של החברה (סעיף 8 להסכם המכר המקורי). כמו-כן נקבע כי יימסר לידי התובעת שטר חוב, כאשר לא פורש מי יהיה חתום על השטר. עיון בשטר החוב מעלה כי עושה השטר הינו הנתבע עצמו ולא החברה, והנתבע אף חתם על השטר ללא חותמת של החברה וללא ציון שמה. מכאן שהנתבע הוא שחתם באופן אישי על שטר החוב. לאור המסקנות דלעיל לפיהן הנתבע חתם על הסכם המכר המקורי מרצונו החופשי, וכן חתם על שטר החוב להבטחת התחייבויותיה של החברה באופן אישי, עליו הנטל להוכיח את טענתו כי הסכם המכר המקורי בוטל ושטר החוב פקע בעקבות הפרת ההסכם הנ"ל על-ידי התובעת. כמו-כן על הנתבע להוכיח מהן ההסכמות החדשות אליהן הגיעו הצדדים, אם בכלל, בעקבות המו"מ שהתקיים ביניהם. הנתבע טען בתצהירו כי הסכם המכר המקורי שונה בהסכמת הצדדים על-ידי נספח השינויים, וזאת לאחר מו"מ ארוך בו הוסכם, בין היתר, כי החברה תשלם לתובעת עבור הממכר סך של 30,000 ₪ בלבד (סעיפים 9(ב) ו- 13 לתצהיר הנתבע). מחקירתו של הנתבע עולה גרסה מהוססת יותר כאמור בעמוד 4 פסקה 1 לפרוטוקול: "קבענו פגישה עם עו"ד זפט. סוכמו בה דברים שונים ומבחינתי מאז - החוזה הזה לא היה תקף כי התחלנו מו"מ ופעילות בהתאם להסכמות שנוהלו לאורך כל הדרך" (ההדגשה שלי- מ.ת.). ובהמשך העיד הנתבע, כאמור בעמוד 4 פסקה 3 לפרוטוקול: "הגעתי לפגישה עם העו"ד מתוך מטרה לבטל את החוזה. 3-4 ימים אחרי הסכם אני חושב שזה הגיוני. עו"ד זפט שאל מה אנחנו מוכנים לשלם. תוך כדי מו"מ אמרתי שאני מוכן לשלם 30,000 ₪". מחקירתו של הנתבע עולה אפוא כי רצה לבטל את הסכם המכר המקורי שנחתם, והיה סבור כי משהמשיך להתדיין או לנהל מו"מ עם התובעת ובא כוחה לאחר חתימת ההסכם הנ"ל, אזי מבחינתו הלכה למעשה ההסכם בוטל. התובעת מצידה הכחישה מכל וכל את גרסתו של הנתבע לגבי ביטול הסכם המכר המקורי. לטענתה, הנתבע ניסה להעלות הצעות שונות לשינוי תנאי ההסכם, אולם היא סירבה להן בכל פעם. כך למשל העידה כאמור בעמוד 5 פסקה 5 לפרוטוקול: "... הסכום 30,000 ₪ מוכר לי כי הרבה תקשורות עברו מכם לעו"ד על סכום זה ובכל פעם היה סירוב. בפגישה הראשונה אחרי ההסכם הוצע מצדכם 30,000 ₪, אני לא הסכמתי לסכום זה. לא רק בסוף הפגישה אמרתי שאני לא מסכימה, גם באמצעה". בהמשך חקירתה אישרה התובעת כי במועד שלאחר חתימת הסכם המכר המקורי הציע הנתבע לשלם לה סך של 30,000 ₪ באמצעות שיקים, ולשאת ניכיונם (עמוד 8 פסקה 2 ועמוד 9 פסקה 1 לפרוטוקול). כמו-כן העידה התובעת כי בא כוחה ביקש מבא כוח הנתבע לשלוח אליו את מסמך השינויים במייל (עמוד 7 פסקה 2). יחד עם זאת, לאורך כל חקירתה אשר נמשכה זמן רב, חזרה התובעת והכחישה כי הסכימה לקבל את הצעותיו של הנתבע. לפיכך, לאור גרסתו המהוססת של הנתבע בחקירתו במהלך דיון ההוכחות כאמור לעיל, וכן הואיל והתובעת לא הודתה שהסכימה לשנות את הסכם המכר המקורי, כאשר אין חולק כי סירבה לחתום על נספח השינויים (סעיפים 15(א) ו- 19 לתצהיר ועדותו של הנתבע כאמור בעמוד 5 פסקה 4 לפרוטוקול הדיון בהתנגדות), על הנתבע הנטל להוכיח בראיות פוזיטיביות כי הסכם המכר המקורי אכן בוטל וסוכמו בין הצדדים תנאים חדשים. הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ולא הציג בפני בית המשפט כל ראיה המעידה בבירור על הסכמת התובעת לבטל את הסכם המכר המקורי, ולפעול בהתאם לתנאים החדשים המופיעים בנספח השינויים. לכל היותר, הוצגו ראיות אשר עשויות ללמד על קיומה של הידברות מאוחרת בין הצדדים בעניין תשלום עבור הממכר לאחר חתימת הסכם המכר המקורי, מבלי שהושגו הסכמות סופיות כלשהן בנידון. הנתבע הגיש לבית המשפט העתקי מכתבים ששלח בא כוחו לבא כוח התובעת, בהם נטען כי חילוקי הדעות בין הצדדים סוכמו זה מכבר, אולם מדובר במכתבים שנשלחו בדיעבד לראשונה בסוף מרץ 2005, כאשר אין כל הסכמה של בא כוח התובעת לאמור בהם. נהפוך הוא, ממכתב תשובה שנשלח באפריל 2005 וצורף לתצהירה של התובעת, עולה כי בא כוחה הכחיש מכל וכל את הטענה שהצדדים הגיעו להסכמות כלשהן המבטלות את הסכם המכר המקורי, וכן טען שהנתבע ובא כוחו מנסים לכפות פשרות שונות על מרשתו (ראה נספח ד' לתצהירה של התובעת). בנוסף, והואיל ונטל ההוכחה מוטל כאמור על הנתבע, אזי יש לזקוף לחובתו את העובדה שלא זימן את עו"ד זף לדיון, על מנת להוכיח שהתובעת אכן הסכימה לתנאים הקבועים בנספח השינויים. עוד יצוין כי בא כוח הנתבע, אשר ייצג אותו גם במגעיו עם התובעת, בחר שלא להשתחרר מייצוג בתיק זה על-מנת שיוכל להגיש תצהיר בנוגע להסכמות שהושגו עם התובעת ולהיחקר עליו. כמו-כן יאמר כי על פי הראיות המצויות בפני, לרבות עדותו ותצהיריו של הנתבע עצמו, הנתבע והחברה קיבלו לכל הפחות חלק מהתמורה המגיעה להם על-פי הסכם המכר המקורי. הציוד בחנות הועבר לידיהם, והם החלו להעביר בעסק קורסים וסדנאות עוד לפני העברתו באופן פורמאלי לבעלותה של החברה, בעוד התובעת התנתקה מהחנות והפסיקה להעביר בה חוגים (ראה למשל עמודים 3 ו- 4 לפרוטוקול הדיון בהתנגדות ונספח ח' לתצהיר התובעת). לפיכך, לא זו בלבד שלא הוצג בפני בית המשפט מכתב המודיע בבירור על ביטול הסכם המכר המקורי, אלא שהנתבע אף המשיך להסתמך עליו וקיבל תמורה בגינו. הנתבע טען אמנם כי התובעת רוקנה את הממכר מתוכנו, אולם לא טרח לציין אילו פריטים נטלה לטענתו מהחנות בניגוד למוסכם. כמו-כן לא הפנה הנתבע לרשימת שמות של לקוחות ספציפיים, אשר המשיכו לכאורה לעבוד עם התובעת בעסקה החדש. עוד יצוין כי הטענה לפיה התובעת רוקנה את העסק מתוכן בסמוך לחתימת הסכם המכר המקורי, אינה מתיישבת עם העובדה שהנתבע הסכים להמשיך להתדיין עם התובעת לגבי ביצוע התשלום עבור העסק, ואף שילם את חלקה של התובעת בחוב לעייריה מספר חודשים לאחר חתימת ההסכם (סעיף י' לתצהיר הנתבע). כאן המקום להעיר כי קיימות בפני בית משפט זה ראיות אשר עשויות להצביע על הפרת הסכם המכר המקורי גם מצד התובעת, אולם לאור האמור לעיל, לא הוכח כי ההסכם בוטל בעקבות ההפרות הנ"ל, ואין בהן כדי לבסס טענת כשלון תמורה מלא (טענה אשר אף לא נטענה באופן מפורש על-ידי בא כוח הנתבע), אלא לכל היותר כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, שאינו מהווה הגנה כנגד שטר החוב. אשר על כן, הנני מקבל את התביעה במלואה, מורה על המשך ההליכים בתיק הוצל"פ מספר 01-37729-05-0, וכן מחייב את הנתבע לשלם לתובעת בנוסף לסכום החוב סך של 7,500 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל בגין שכר טרחת עו"ד. יובהר כי אין בקבלת תובענה זו כדי למנוע מהנתבע להגיש תביעה חוזית נפרדת בגין ההפרות הנטענות של הסכם המכר המקורי על-ידי התובעת. חוזהשיקיםביטול חוזההסכם מכר