ביטול עיקול רטרואקטיבי

"תיקון" רטרואקטיבי של המציאות, שאף יכול להתרחש מספר שנים לאחר שהוטל העיקול, אינו מתיישב עם הוראות חוק ההוצאה לפועל אשר מתייחס לנכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום" (סעיף 44(א) לחוק), ואינו עולה בקנה אחד עם האופן שבו ראוי ליישם את הליך העיקול.

מטרת ההסדרים השונים שנקבעו בחוק ההוצל"פ היא הוצאה לפועל של פסקי דין, לרבות מסמכים הניתנים לביצוע כמו פסקי דין, בדרך יעילה ופשוטה וללא צורך בדיונים משפטיים מסובכים, ככל האפשר.

להלן פסק דין בנושא ביטול עיקול רטרואקטיבי:

פסק-דין
1.     הבנק המבקש (להלן: "בנק הפועלים" או "הבנק"), עותר לסעד בדרך של טען ביניים ביחס לסכום של 62,500 ₪ אותו צווה על ידי ראש ההוצאה לפועל, להחזיר למשיב 3, כסכום שנגבה ממנו ביתר.
המשיב 1 טוען שבמסגרת עיקולים שהטיל על זכויות המשיב 3 בבנק הפועלים עוקל גם הסכום האמור וכי הוא זכאי לקבלו.
המשיבים 2 ו-3 טוענים שאף אחד מהעיקולים שהוטלו על ידי המשיב 1 לא תפס ברשתו את הסכום האמור, וכי מכוח המחאת זכות שנעשתה על ידי המשיב 3 לטובת המשיב 2, זכאי האחרון לקבלו.
בינתיים, הסכום של 62,500 ₪ פחת בסכום ששולם לטוען אחר במסגרת הסכם פשרה עמו, והסעד המבוקש מתייחס עתה לסכום של כ- 45,000 ₪ בלבד.


ואלה העובדות הצריכות לעניין.
2.     במסגרת הליכים שהתנהלו בין המשיב 3 לחברה בשם "אחים חסיד חברה קבלנית לבניה בע"מ", הוצאה על ידי בנק הפועלים ערבות בנקאית בסכום של 845,495 ₪, לטובת המשיב 3. ערבות זו נדרשה על ידי המשיב 3 ב- 3.7.2003, והכספים ממימושה הוזרמו לחשבונו בסניף הפלמ"ח של הבנק.
בסמוך לאחר מכן, סכום של 885,907 ₪ מהכספים בחשבון הנ"ל, עוקל לבקשת בנק הפועלים כזוכה, על פי פסק דין שקיבל לטובתו כנגד משיב 3, וב- 8.7.2002 הועבר הסכום שעוקל, לתיק ההוצאה לפועל שהבנק פתח בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.

בינתיים פתח גם המשיב 1 בהליכים לגביית חובו של המשיב 3, לו.
מתברר שכתב הערבות הבנקאית הוחזק על ידי עורך דין שוטנפלס כנאמן, וב-11.4.2002הוטל אצלו עיקול לטובת המשיב 1, כמחזיק בנכסי החייב - המשיב 3. חובו של המשיב 3 למשיב 1 לעת הזו, עמד על סכום של 849,202.92 ₪.

ב-8.7.2002 הוגשה מטעם המשיב 3 "בקשה דחופה להרחבת העיקול לפני משלוח אזהרה" גם על זכויות המשיב 3 אצל המחזיק - בנק הפועלים, סניף הפלמ"ח. החלטת ראש ההוצאה לפועל בירושלים, בדבר הטלת עיקול ברישום, נמסרה לבנק הפועלים, רח' הפלמ"ח, ב-11.7.02.

ואולם כאמור, הערבות הבנקאית נדרשה על ידי המשיב 3 עוד ב-3.7.2002, שלא באמצעות הנאמן, והכספים שעוקלו לטובת בנק הפועלים בחשבונו של המשיב 3, מצאו את דרכם לתיק ההוצאה לפועל כבר ב-8.7.2002.

בחשבון המשיב 3 נותר סכום של כ-140,000 ₪ מהכספים ממימוש הערבות, ולאחר שהודע לבנק על העיקול ברישום לטובת המשיב 1 מה-8.7.2002, הוא פנה לראש ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות ביחס לסכום האמור.
ב-5.8.2002 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל לפיה על בנק הפועלים לחלק "את כספי החייב שבידו" בהתאם להודעות העיקול שקיבל, בין תיקי ההוצאה לפועל השונים, באופן יחסי לסכום החוב שנצבר בתיקים אלה.

ב-20.1.2004 התקיים בפני ראש ההוצאה לפועל דיון בבקשת המשיב 3 להחזר סכומים שבנק הפועלים גבה ביתר בתיק ההוצאה לפועל שפתח כנגדו.
ב-5.2.2004, ניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל החלטה בבקשה זו ולפיה היה על בנק הפועלים להחזיר למשיב 3 סכום של 62,500 ₪.

מספר ימים קודם לכן, ב-26.1.04, המחה המשיב 3 לאחיו - המשיב 2, את זכותו להשבת כספים שנגבו ביתר בתיק ההוצאה לפועל. ההמחאה הוגבלה לסכום של 70,000 ₪, ונרשמה אצל רשם המשכונות.

ב-23.2.2004 הטיל המשיב 1 עיקול נוסף על נכסי המשיב 3 אצל בנק הפועלים בע"מ - הודעת העיקול נשלחה במדיה המגנטית לבנק הפועלים בע"מ רח' הנגב 11 תל-אביב - וב-2.3.2004, הוטל אצל בנק הפועלים סניף הפלמ"ח, עיקול נוסף לטובת המשיב 1 על כספי המשיב 3 המוחזקים בידי בנק הפועלים, סניף הפלמ"ח.
השאלה אשר עומדת אפוא לדיון היא האם הסכום שנגבה ביתר על ידי בנק הפועלים, נתפס ברשתו של אחד או יותר מהעיקולים שהוטלו על ידי המשיב 1. להלן, אתייחס לעיקולים הללו אם כי לאו דווקא לפי סדר הטלתם.
3.      העיקול הראשון אצל עו"ד שטונפלס כנאמן להחזקת הערבות הבנקאית.

הנאמן החזיק פיסית בכתב הערבות הבנקאית. לפי שהערבות לא הוסבה לו - הערבות על פי תנאיה גם לא ניתנת להעברה ולהסבה - התועלת היחידה שהמשיב 1 יכול היה להפיק מהעיקול אצל עו"ד שטונפלס הוא, מניעת האפשרות של מימוש הערבות בנקאית בלא שיהיה צורך לערב את הנאמן במימושה. אבל מסתבר שהמימוש לא נמנע, משום שהערבות שולמה על ידי הבנק, ככל הנראה, בלא שנדרשה הצגתו של כתב הערבות המקורי.

כך או כך, מה שהוחזק בידי הנאמן הוא המסמך בכתב אשר מעיד על הערבות ואשר באמצעותו ניתן לדרוש את תשלומה מהבנק. זה ותו לא. מאחר שעו"ד שטונפלס אינו חייב מאומה על פי הערבות והוא אינו מי שניתן לדרוש ממנו את תשלומה, העיקול שבוצע אצלו כמחזיק בנכסי החייב, לא תפס את הזכויות הכספיות של המשיב 3 מכוח הערבות. אלה עמדו למשיב 3 כלפי הבנק בלבד, והוא שנחשב כמחזיק צד ג' בזכויות הללו של המשיב 3.
4.     העיקולים האחרונים מה- 23.2.2004 וה-2.3.2004.

כזכור, המשיב 3 המחה למשיב 2 את זכותו להחזר כספים שנגבו ממנו ביתר במועד שקדם במספר ימים לעיקול הראשון משני העיקולים האחרונים.
דרכו של המשיב 1 לצלוח את המכשול הזה היא לטעון לבטלות ההמחאה הזו משום שהיא "חסרת תום לב ואך למראית עין בלבד נוצרה וכל מטרתה לא באה אלא על מנת לנסות ולהבריח כספים אותם חייב עוזי רחמים מידי נושיו" (סעיף 8 בהודעת הפרטים של המשיב 1).
כשלעצמי אני תוהה אם למשיב 1 יש מעמד לצורך תקיפת ההמחאה הזו על יסוד הטענות שהוא מעלה. לא מדובר בהמחאה כללית ובלתי רשומה של זכויות; המשיב 3 אינו נמצא בהליכי פשיטת רגל; והמשיב 1 במעמדו כמעקל, להבדיל מנאמן בפשיטת רגל, אינו יכול לדעתי להישמע בטענות הללו. (ראה בהקשר דומה: דברי כב' השופט א. ריבלין בע"א 7139/99, יובל אלוני נ' אליעזר ארד ואח', נח(4), 27 בסעיף 4 לפסק דינו).

ואולם, גם לגופו של עניין, לא רק שהמשיב 1 לא הרים את הנטל להוכיח שמדובר בהמחאה למראית עין, אלא שהוכח על ידי המשיבים 2 ו-3 כי ההפך הוא הנכון.

מהתיעוד אשר מצורף לתצהירו של המשיב 3 עולה שבין התאריכים: 28.2.03 - 24.9.02 הועברו על ידי אחיו - המשיב 2, לרחמים עוזי בע"מ, בשיקים ובמזומן סכומים אשר מסתכמים ב-68,277 ₪. כזכור, ההמחאה הוגבלה לסכום קרוב: 70,000 ₪.

המשיב 3 טוען שהוא נטל את הסכומים הללו מאחיו כהלוואה - בחלקם לשם מימון הליכים שנוהלו על ידו נגד המבקש 1 ונגד המשיב 1. ואכן, במסגרת הליכי גילוי מסמכים, הוצגו על ידי המשיב 3 חשבוניות אשר מעידות על כך שבתקופה הרלבנטית שולמו על ידו כשכר טרחת עו"ד, סכומים אשר מצטרפים לסכום כולל של כ-60,000 ₪.

אומנם, המשיב 2 ערך את השיקים - אלה נפרעו כולם - לפקודת החברה: רחמים עוזי בע"מ וההפקדה (היחידה) במזומן בוצעה אף היא לחשבון החברה אבל, מדובר בחברה שהיא בבעלות ובשליטה מלאה של המשיב 3, וכפי שהמשיב 3 התבטא: "החברה אין לה פה. אני עוזי רחמים 100% ממניות החברה" (פרוטוקול מ-16.2.2005, עמ' 21).

בנסיבות אלה, אין בעובדה הזו כדי לכרסם בטענה שמדובר בהלוואה שהמשיב 3 ראה עצמו אחראי אישית להחזרתה. מהמשיב 2 שמענו הסבר ביחס למקורות הכספיים שעמדו לרשותו לצורך הלוואת הסכומים הללו לאחיו, ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בדבריו.
לאמיתו של דבר, גם העד מטעם המשיב 1 אמר בעדותו בהתייחסו למשיב 3: "אני יוצא מתוך הנחה שהוא לווה כספים" טרונייתו היא ש"את ההחזר הוא רצה להוציא מהמסה של החובות שלו". (פרוטוקול מ-16.2.2005, עמ' 15).

העיקול מה-23.2.2004 מאוחר ממועד ההמחאה; למעקל אין יותר זכויות משיש לחייב; זכויות החייב - המשיב 3 - הומחו למשיב 2, והתוצאה היא שהעיקול הזה והעיקול שלאחריו אינם "תופסים" את הסכומים העודפים שבנק הפועלים גבה מהמשיב 3.
משזו מסקנתי איני רואה צורך להידרש בהקשר לעיקולים הללו לטענות הנוספות שהועלו על ידי ב"כ המשיבים 2 ו-3, בעניין הכתובת השגויה של המשרד הראשי של בנק הפועלים בע"מ ובעניין הטלת העיקול השני אצל סניף הפלמ"ח של בנק הפועלים.
5.     נותר אם כן לבחון את השאלה אם העיקול שהוטל על ידי המשיב 1 ב-11.7.2002 בבנק הפועלים, רח' הפלמ"ח, תפס את הסכום שבנק הפועלים צווה להחזירו למשיב 3 על ידי ראש ההוצאה לפועל, בהחלטתו מה-5.2.2004.

כזכור, ב-5.8.2002 ניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל החלטה בבקשת הבנק למתן הוראות, לפיה על בנק הפועלים להעביר "לתיקי ההוצל"פ השונים את כספי החייב שבידו, באופן יחסי לסכום החוב בתיקים השונים בהתאם להודעות העיקול שקיבל".

הבקשה למתן הוראות התייחסה לסכום שנותר בחשבון המשיב 3 - כ-140,000 ₪ - לאחר שהחלק הארי מהכספים ממימוש הערבות הבנקאית, הועבר לתיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי הבנק כנגד משיב זה. החלטת ראש ההוצאה לפועל מתייחסת אפוא ליתרת הזכות הזו, ומכל מקום, כך ללא ספק היא הובנה שכן לא הועלתה כל טענה, ש"כספי החייב" שבידי הבנק, כוללים גם את הכספים שהבנק העביר לתיק ההוצאה לפועל.

המשיבים 3 ו-2 טוענים שעם העברת הכספים מחשבון המשיב 3 לתיק ההוצאה לפועל נותק הקשר בין הכספים הללו לבין העיקול שהוטל על ידי המשיב 1 אצל בנק הפועלים כמחזיק בנכסים של המשיב 3. ואכן, לעיקול אין הרי תכונות של סעד של עקיבה שלא לדבר על כך שכספים אשר נמצאים בלשכת ההוצאה לפועל אינם ניתנים לעיקול.

לעומתם טוען המשיב 1, שיש לראות את סכום ההחזר המגיע למשיב 3, כאילו מעולם לא יצא "מפתח הבנק", משום שאם הבנק היה גובה את שבאמת הגיע לו, יתרת הזכות בחשבון המשיב 3 בבנק הפועלים, הייתה גבוהה בסכום ההחזר מזו שהייתה בחשבון. הטענה הזו, עם כל ההגיון שבה, אינה תואמת לדעתי את העקרונות שביסוד הליכי עיקול.

6.     הקביעה כי למשיב 3 מגיע החזר בשל גביית סכומים ביתר, נעשתה בהחלטה שניתנה שנה ומחצה לאחר שהוטל העיקול לטובת המשיב 1, והיא מתייחסת ל "בקשה של החייב להחזר תשלום שבוצע ביתר" - ככל הנראה מהתאריך: 20.4.2004.
החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה לפי סעיף 79 א. לחוק בתי המשפט, לאחר שהן בנק הפועלים והן המשיב 3 הגישו תחשיבים ביחס לסכום ההחזר המגיע למשיב 3: הבנק "מדבר" על 57,000 ₪, והמשיב 3 על 64,000 ₪.
עוד אנו יודעים מאותה החלטה שהבקשה המקורית של המשיב הייתה להחזר של 750,000 ₪ וכי "התנהלו הליכים ארוכים בין הצדדים".

נראה אפוא, שהמועד המוקדם ביותר שבו התגבשה זכותו של המשיב 3 להחזר, הוא המועד שבו הודה הבנק שאכן מגיע לו החזר, והראיה היחידה שבידינו לעניין זה היא התחשיב שהוגש ע"י הבנק לראש ההוצאה לפועל כפי שעולה מהחלטתו הנ"ל. הדעת נותנת שהתחשיב הזה הוגש בסמוך למועד שבו ניתנה אותה החלטה, היינו - זמן ניכר לאחר שהוטל העיקול מה-11.7.2002.
חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), כולל בהגדרת "נכס" "זכות קיימת או עתידה", אך עד לשלב שבו הכיר הבנק בזכותו של המשיב 3 להחזר כספים, לא הייתה למשיב 3 אלא תביעה או דרישה להחזר שהייתה במחלוקת והייתה טעונה הכרעה של ראש ההוצאה לפועל, וכל עוד לא עמדה מול התביעה של המשיב 3 חבות של הבנק - לא היה למשיב 3 "נכס" שהוחזק בידי הבנק.

יוצא אפוא שבמועד הטלת העיקול שבו מדובר, היינו ב-11.7.2002, בנק הפועלים לא החזיק בנכס של המשיב 3 שהיה בר עיקול אצלו.
אין צורך להזכיר שכל נכס כזה גם לא הגיע לרשותו תוך 3 חודשים מאת שהומצא לו צו העיקול הנ"ל, שאז מכוח הוראת סעיף 44(א) היה הנכס "נתפס" על ידי העיקול. החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה כאמור, כשנה ומחצה לאחר מכן.

אומנם לכאורה, דווקא משום שמדובר בגביית יתר ובזכות להשבה מטעם זה, הנטייה היא להשקיף על הזכות הזו מנקודת ראות של החזרת המצב לקדמותו. אבל, הזכות להחזר כספים בשל גביית יתר היא לפי טיבה זכות ערטילאית וריקה מתוכן כל עוד לא נקבע אם אכן הייתה גביית יתר, ומהו היקפה. הבנק, יש לציין, טוען בבקשתו שהוא כלל לא היה מודע לאפשרות שיידרש להחזיר כספים בשל גביית יתר - לא כל שכן, שהמשיב 1 לא היה מודע לכך.
לכן, והגם שעילת תביעה להחזר כספים עודפים, קמה למשיב 3 כבר עם העברת הכספים מחשבונו לתיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי הבנק במסגרת העיקול שהוטל לטובתו, הרי כל עוד לא נוצק תוכן בזכות להחזר כך שכנגדה עמדה חבות של הבנק, לא הייתה בידי המשיב זכות קיימת או זכות עתידה אך מגובשת, וככזו - זכות בת עיקול.
7.     השאלה אם הסכום שנגבה ביתר על ידי בנק הפועלים, עוקל ב-11.7.2002, אינה יכולה להיות מוכרעת להבנתי, "במבט לאחור", כשלא הונחה תשתית עובדתית למצער לכך, שמדובר בגביית יתר מחמת טעות חשבונית גרידא.

"תיקון" רטרואקטיבי כזה של המציאות, שאף יכול להתרחש מספר שנים לאחר שהוטל העיקול, אינו מתיישב עם הוראות חוק ההוצאה לפועל אשר מתייחס ל"נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חדשים מאותו יום" (סעיף 44(א) לחוק), ואינו עולה בקנה אחד עם האופן שבו ראוי ליישם את הליך העיקול.

ברע"א 5211/97, חיטים מכון תערובת בע"מ נ' טנא אגודה שיתופית מרכזית לשיווק, פ"ד נב(1), 644, נאמר מפי כב' השופט טירקל:
"פרשנות זאת רצויה גם מטעמים של מדיניות משפטית. מטרת ההסדרים השונים שנקבעו בחוק ההוצל"פ היא הוצאה לפועל של פסקי דין, לרבות מסמכים הניתנים לביצוע כמו פסקי דין, בדרך יעילה ופשוטה וללא צורך בדיונים משפטיים מסובכים, ככל האפשר. הרחבת משמעותם של הסעיפים הנזכרים כך שיחולו גם על נכס שאינו נמצא בידי הצד השלישי בפועל ממש, אלא גם בהחזקתו ה"קונסטרוקטיבית" תרבה התדיינויות בשאלות שהן טפלות להליכי הביצוע, הגבייה והמימוש עצמם".
8.     והערה אחרונה לפני סיום:
בפי המשיב 3 טענה נוספת והיא, שהעיקול לטובת המשיב 1 הוטל בסניף הפלמ"ח של הבנק, בעוד שהזכות להחזר כספים בשל גביית יתר קמה למשיב 3 כנגד התאגיד הבנקאי, ואינה "מוחזקת" על ידו דווקא באמצעות הסניף שאצלו הוטל העיקול.

הטענה הזו נסמכת על הוראת סעיף 45א. לחוק ההוצאה לפועל, לפיה צו עיקול שנמסר במשרדו הראשי של תאגיד בנקאי נחשב כחל על נכסי החייב בכל אחד מסניפי התאגיד הבנקאי, כחלוף 3 ימים מעת הגעתו למשרד הראשי, ואילו צו עיקול אשר נמסר בסניף מסוים, חל על נכסי החייב אשר נמצאים באותו סניף, במועד המצאתו לסניף.

ואולם, נראה שסעיף 45א. הנ"ל, מכוון להסדיר את מועד התחולה של צו עיקול שנמסר לבנק, תוך יצירת מנגנון המאפשר ליידע את הסניפים אשר מחזיקים בנכסי החייב, על דבר העיקול, על מנת שהבנק לא יימצא מפר את הצו. בנקודה זו על כן, נראית לי גישתו של המשיב 1 מזו של המשיב 3.
כך או כך, אם אין בהסדר אשר מעוגן בסעיף 45א. הנ"ל כדי להועיל למשיב 3, לבטח אין בו כדי להיות לו לרועץ.
9.     המסקנה המתבקשת מכל האמור היא, כי ההמחאה שעשה המשיב 3 לטובת המשיב 2 גוברת גם על העיקול שהוטל לטובת המשיב 1 ב-11.7.2002.
על בנק הפועלים להעביר אפוא את יתרת הסכום נשוא המחלוקת בהליך זה (62,500 ₪ בניכוי 2,360 ₪ +15,000 ₪) למשיב 2. הסכום האמור ישולם למשיב 2 בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מה-5.2.2004.

בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עיקול קרן תגמולים

  2. בקשה לצמצום עיקול

  3. חוסר ניקיון כפיים

  4. עיקול חשבון משותף

  5. עיקול זכות עתידית

  6. תביעה לאישור עיקול

  7. עיקול זמני על כספים

  8. בקשה להרחבת עיקולים

  9. בקשה לצו עיקול זמני

  10. בקשה לביטול עיקולים

  11. ערעור על עיקול זמני

  12. צו עיקול זמני על רכב

  13. בקשת עיקול כל הנכסים

  14. חוב למד''א - עיקולים

  15. בקשה לביטול צו עיקול

  16. נזקים לרכב אחרי עיקול

  17. קריסת חברה בגלל עיקול

  18. בקשה להטלת עיקול זמני

  19. ביטול עיקול פקיד שומה

  20. בקשה לביטול עיקול ארעי

  21. בקשה לאישור עיקול זמני

  22. פיצויים בגין עיקול רכב

  23. ביטול עיקול רטרואקטיבי

  24. בקשה לאישור עיקול דוגמא

  25. עיקול זמני במעמד צד אחד

  26. עורכי דין לענייני עיקול

  27. התנגדות לביטול צו עיקול

  28. עיקול על נכסים של ההורים

  29. ערעור על גובה עיקול זמני

  30. ביטול עיקולים לפני אזהרה

  31. בקשה לביטול צו עיקול זמני

  32. החלטה בבקשת עיקול ללא דיון

  33. ביטול עיקול פיצויי פיטורין

  34. העברת בעלות למרות צו עיקול

  35. צו עיקול זמני של חברה בפירוק

  36. תביעה לשמירת זכויות - עיקול

  37. פיצויים בגין עיקול שלא כדין

  38. תקנה 380 - בקשה לאישור עיקול

  39. ביטול צו עיקול זמני על נכסים

  40. עיקול מעבר לגובה החוב נזיקית

  41. זכות חוזית מול עיקול מי גובר

  42. שיקולים בביטול צו עיקול זמני

  43. הגשת בקשת עיקול יחד עם תביעה

  44. בקשה לביטול עיקול בחשבון עו"ש

  45. עיקול משכורת בחוק רשות השידור

  46. בקשה להכרזה על פקיעת צו עיקול

  47. בקשה למתן צו עיקול מבית המשפט

  48. פיצויים מהבנק על עיקול לא מוצדק

  49. עיקול על חוב מים ללא משלוח התראה

  50. עצירת מירוץ ההתיישנות עיקול מנהלי

  51. ביטול עיקולים בגין חוב של חברה זרה

  52. אי רישום צו עיקול בתיק הוצל"פ בטעות

  53. מכות למעקל שהגיע לדירה לבצע עיקולים

  54. הטלת עיקול ברישום עד שיתבררו הזכויות

  55. עיקול נכס ששוויו גבוה בהרבה משווי החוב

  56. תביעה נגד מנהל חברה בגין הפרת צו עיקול

  57. בקשה לביטול צו עיקול זמני במעמד צד אחד

  58. בקשה להטיל עיקולים זמניים להבטחת פסק דין

  59. רישום דירה על שם קרוב משפחה כדי למנוע עיקול

  60. בקשה לקבוע כי כתב התביעה וצו העיקול הומצאו כדין

  61. סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל פוטר רכב של נכה מעיקול

  62. פיצוי כספי על טעות בעיקול משכורת ע''י מס הכנסה

  63. ערעור על החלטת הרשם שהורה על ביטול עיקולים זמניים

  64. ערעור החלטתו של כבוד רשם ההוצאה לפועל לביטול צו עיקול זמני

  65. עיקול על נכס ספציפי אצל צד ג' - משכורת החייב אינו מוגבל ל-3 חודשים

  66. האם הבנק הנושה רשאי לעקל כספי ערובה של צד ג' שהופקדו לעיכוב ביצוע פס"ד

  67. עיקול זמני - טענה לניסיון להקמת גוף מסחרי שונה, על מנת להתחמק מתשלום חוב

  68. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון