##מה הדין סוגיית התנגדות לביצוע שטר שהוגשה באיחור ?## בהתאם לסעיף 106 לתקנות הוצאה לפועל, תש"מ - 1979, התנגדות לביצועו של שטר תוגש בתוך 20 יום מיום שהומצאה האזהרה. הצדדים אינם חלוקים באשר לעובדה כי ההתנגדות הוגשה באיחור של 8 ימים. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי ביהמ"ש רשאי יהיה להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק, "מטעמים מיוחדים שיירשמו". נימוקי הבקשה להארכת מועד להלן נסמכו על הטענה כי ב"כ הקודם של המבקש התרשל. הלכה היא כי טעות של עורך דין או בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל הדין אינו מסתפק בבקשה סתמית, אלא מפרט את התקלה. ##השיקולים של בית המשפט במקרה של איחור בהגשת התנגדות לביצוע שטר:## ניתן להצביע בין היתר על השיקולים הבאים שיש להביא בכלל חשבון במקרה של איחור בהגשת התנגדות לביצוע שטר: (1) הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך (2) משך האיחור, קיומו של הליך תלוי ועומד (3) מהות ההליך (4) הסתמכות בעל דין שכנגד וסיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת המועד. (ראו בש"א 482/08 פיכמן נ' כונס הנכסים הרשמי; בש"א 1364/10 פלונית נ' פלוני). ככלל נקבע, כי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין (רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ), ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ (רע"א 10436/07 הראל נ' בנק הפועלים). יודגש כי לא מדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על פי מכלול נסיבות העניין כאשר הגישה היא כי דחיית הבקשה להארכת מועד תביא לנעילת שערי בית המשפט בפני המבקש מטעם פרוצדורלי , ומבלי שענייננו זכה לבירור כלשהו, ותקפח את זכויותיו באופן בלתי סביר. זאת בפרט שעה שניתן לפצות את המשיבה בהוצאות בגין התנהלות המבקש (ראו בעניין זה: ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477, 479). ##להלן החלטה בנושא איחור בהגשת התנגדות לביצוע שטר:## החלטה 1. לפני שתי התנגדויות שהוגשו באיחור ובקשה להארכת מועד להגשתן. נשוא ההליך, אשר אוחד, שתי המחאות. האחת - ע"ס 6,500 ₪, משוכה על ידי המבקש - ימיני אדיב, הנפרע הינו המשיב - איתן רונן ("רונן"), מועד פרעון ההמחאה הינו 25 אוגוסט 2007. השניה - ע"ס 7,000 ₪, משוכה על ידי המבקש, לפקודתו של ביטון דודי ("עו"ד ביטון"), מועד פרעון ההמחאה 25 ספטמבר 2007. הבקשות הוגשו באיחור של 8 ימים. 2. בבקשה להארכת מועד טען המבקש כי האיחור נבע מטיפול רשלני של ב"כ הקודם. לטענת המבקש, אשר נתמכה בתצהירו, כשקיבל את האזהרה הביא את כל המסמכים לטיפולו של עו"ד ובשל נסיבות אישיות שפקדו אותו ואת בני משפחתו במועד לא טרח לברר מה עלה בגורלה של הבקשה ונתן אמונו בעוה"ד שייצג אותו באותה העת. הבקשה אינה מפרטת את המועד בו התקבלה האזהרה על ידי המבקש וכן לא את המועד בו נמסרו על ידו מסמכי ההתנגדות לעוה"ד. 3. בהתנגדות טען המבקש הן לטענת פרעתי והן לטענת קיזוז. לטענת המבקש, ראשיתו של הקשר בינו לבין רונן, בעל מגרש למכירת מכוניות משומשות, בסוף שנת 2005. בתחילה רכש המבקש מרונן רכב מסוג רנו אקספרס דיזל שנת ייצור 1998, בעלות של 12,000 ₪ ("הרכב הראשון"). לטענת המבקש החזיר את הרכב הראשון בסמוך למועד רכישתו, בשל תקלות טכניות ובמקומו רכש רכב מסוג קאיה פרג'ו שנת ייצור 2001 ("הרכב השני"). עלותו של הרכב השני היתה גבוהה יותר ובגין ההפרש התחייב המבקש להוסיף סך של 28,000 ₪. מהטעמים כפי שפורטו בתצהיר המבקש, העברת הבעלות ברכב השני לא בוצעה בשל עיקולים שרבצו על הרכב, ולפיכך לא הושלם התשלום במועד. הרכב נלקח מהמבקש על ידי מס הכנסה. המבקש הציג אישור על שחרור הרכב ותשלום בסך של 1,524 ₪ מיום 16 פברואר 2006. לפיכך טען המבקש כי יתרת חובו עמדה רק ע"ס של 26,476 ₪ אשר שולמו בשתי ההמחאות נשוא הליך זה ובהמחאה נוספת ע"ס 6,500 ₪ אשר נפרעה לטענת המבקש. 4. המבקש טען כי באוגוסט 2007 הושבת הרכב השני, בשל בעיות מכניות (סעיף 13 לתצהירו). משסרב רונן להכיר באחריותו לתיקון הרכב בוטלו ההמחאות. המבקש טען כי עלות תיקון הרכב השני עמדה ע"ס של 17,000 ₪, כמפורט בחשבונית מיום 5 נובמבר 2006, אשר צורפה כנספח ב' לתצהירו של המבקש. (המועדים הינם בהתאם לתצהירו של המבקש - הערה שלי). לפיכך, טען המבקש כי יתרת חובו למועד עמדה על סך של 2,976 ₪ בלבד. 5. לטענת המבקש מאוחר יותר נודע לו כי אביו שילם לרונן ישירות "לא פחות מ- 14,000 ₪ במזומן" וכן סך של 6,500 ₪ בהמחאה, אשר צורפה כנספח ג' לתצהירו של המבקש. לפיכך טען המבקש כי החוב נפרע וכי הגשת ההמחאות לביצוע הינה בחוסר תם-לב. המבקש צירף לבקשתו תצהיר של אביו, מר אברהם ימיני, אשר טען כי שילם לרונן סך של 14,000 ₪ במזומן בלבד. 6. הדיון בהתנגדות ובבקשה להארכת מועד התקיים לפני היום. הודעתי לצדדים כי אדון בבקשות במאוחד וכן כי אדון בבקשה להארכת מועד ביחד עם ההתנגדות. בפתחו של הדיון הוצגו לי ההמחאות. סרט הדברה הודבק על גב ההמחאות ונראה היה כי לפחות המחאה אחת היתה קרועה והודבקה. כן לא הוכחש על ידי ב"כ המשיב כי שמם של הנפרעים, על גבי ההמחאות, הוסף ולא היה בכתב ידו של המבקש. המבקש ואביו נחקרו לפני ובאי כח הצדדים סיכמו טענותיהם בעלפה. 7. ב"כ המבקש חזרה בסיכומיה על הטענות שנטענו בתצהיר המבקש. כן הפנתה את ביהמ"ש לפסיקה בנושא הארכת מועד וטעמים למתן רשות להגן. ב"כ המשיבים טען כי אין בטעמים המפורטים בבקשה להארכת מועד "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן אורכה כאמור בתקנות. כן טען כי גרסתו של המבקש קרסה כליל. מחד, לא הוכח מועד רכישת הרכב, לא הוכח כי ניתנה לו אחריות וכן לא הוכח או ניטען כי סוכם שתקופת האחריות תעמוד על למעלה משנה ומחצה. לפיכך, יש לדחות את טענת הקיזוז. זאת ועוד, נטען כי המבקש פירט גרסה עובדתית, בהתייחס למועדי העסקאות, שנסתרה במסמכים אשר הוגשו על ידי המבקש עצמו. לטענת פרעתי, טען ב"כ המשיבים כי גרסת האב גם היא קרסה בחקירתו הנגדית כאשר הוכח כי התשלום לא בוצע על ידו של האב, אשר לא ידע למסור מתי ולמה בוצע התשלום כן הודה כי לא ביצע את התשלום בעצמו. דיון והכרעה הבקשה להארכת מועד 8. בהתאם לסעיף 106 לתקנות הוצאה לפועל, תש"מ - 1979, התנגדות לביצועו של שטר תוגש בתוך 20 יום מיום שהומצאה האזהרה. הצדדים אינם חלוקים באשר לעובדה כי ההתנגדות הוגשה באיחור של 8 ימים. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי ביהמ"ש רשאי יהיה להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק, "מטעמים מיוחדים שיירשמו". נימוקי הבקשה להארכת מועד נסמכו על הטענה כי ב"כ הקודם של המבקש התרשל. 9. ב"כ המבקש הפנתה את בהמ"ש לע"א 1068/99 וע"א 189/66 (כמפורט בבקשה להארכת מועד) אכן מטרתו העיקרית של בהמ"ש היא להכריע בגוף הסכסוך המובא לפניו ולהגיע לחקר האמת. נעילת שערי ביהמ"ש מפני צד הרוצה להשמיע טענותיו, בשל טעות, מחדל או רשלנות אינה רצויה. יפים לענין זה, דברי כב' הש' ריבלין (כתוארו אז) ברע"א 8743/01 - אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ:- "הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב" (כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה - ירושלים) ... אולם, אל מול אינטרס זה, המצדיק במקרים מסוימים קבלת פסק דין בהעדר הגנה, עומדת זכות היסוד של הצד שכנגד לגישה לערכאות וכן החשיבות המהותית שבניהול ההליך המשפטי במעמד שני הצדדים. בהתאם לכך נפסק כי על אף הלשון החד-משמעית של תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה "נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד...", אין להתעלם מכתב הגנה שהוגש באיחור כל עוד לא ניתן פסק דין בהעדר הגנה [ע"א 109/51 פרידנזון נ' גולדברג ואח', פ"ד ו' 677 ; ע"א 165/63 רימר נ' רקפת מפעלי פיתוח בע"מ, פ"ד יז 1753 ; י' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 260]. אכן, "נעילת שערי בית המשפט בפני נתבע אינה עניין של מה בכך, וקשה לראות צידוק במתן אפשרות לתובע לקבל פסק-דין לטובתו, כאשר ברור מהנסיבות שהנתבע מתגונן נגד התביעה" [ע"א 519/82 פקיד השומה ת"א 4 נ' נחושתן, פ"ד לט(3) 243 ,240 המצטט את בר"ע 252/80 (ע"א 329/81) (לא פורסם) ; וכן ראו - רע"א 1643/00 הנ"ל בעמ' 202 ; רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל-על, פ"ד נה(47 ,43 (5]. הלכה היא כי טעות של עורך דין או בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל הדין אינו מסתפק בבקשה סתמית, אלא מפרט את התקלה (לענין זה ראו ע"א 8547/96 אלימלך נ' מנהל מס שבח). היינו היה על המבקש לפרט את המועד בו הועבר הייצוג לבא-כוחו הקודם, לפרט את המועד בו נמסרה לו האזהרה ומסמכי ההתנגדות. כל אלא כאמור לא פורטו בתצהירו של המבקש. 10. הפסיקה נוקטת גישה "מרחיבה" לנושא הטעם המיוחד והבחנה בין המקרים של איחור בשלב הערעור להבדיל מהשלב בו אנו נמצאים, היינו בערכאה הדיונית. הטעם לגישה זו נעוץ, לטעמי, בנטיה ליתן משקל רב לזכות היסוד של גישה לערכאות ולמיצוי זכותם של בעלי הדין ליתן להם יומם לפני ביהמ"ש. זו גם גישתי, אולם רק כאשר שוכנעתי כי למבקש טענות הגנה לכאורה הראויות להתברר (לענין זה ראו החלטתי בבש"א 177581/07 צרפתי נ' גולדברג). בשונה מהחלטתי שם, בהליך זה שלפני, שוכנעתי כי הגנת המבקש הינה הגנת בדים ואין בה דבר. כל טענות המבקש הופרכו. כן הוכח כי טענות ההגנה נטענו ללא כל בסיס עובדתי או משפטי ובניגוד מוחלט למסמכים ולמועדים אשר נמסרו על ידי המבקש עצמו. לפיכך, איני מוצאת מקום אף לקבל את הבקשה להארכת מועד. לביסוס עמדתי ולפיה הגנתו של המבקש קרסה אתייחס להלן. טענת הקיזוז 11. המבקש טען כי תחילתה של הפרשה בסוף שנת 2005. הרכב השני נרכש בסמוך לאחר רכישתו של הרכב הראשון. בחקירתו הנגדית הוצגה למבקש חשבונית על רכישת הרכב השני (סומנה מש/1) הנושאת את התאריך 31 מאי 2005. בחקירתו הנגדית טען המבקש כי הרכב השני נמסר לו אף כחודש וחצי לפני המועד בו ניתנה החשבונית, היינו אפריל 2005 (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 8-10). בהמשך נשאל המבקש מתי הושבת הרכב השני. בתצהירו נטען כי הרכב הושבת באוגוסט 2007 (סעיף 13 לתצהיר) ואילו מהחשבונית (נספח ב' לתצהיר) עולה כי הרכב נכנס לטיפול באוקטובר 2006. בחקירתו הנגדית, משאומת המבקש עם ריבוי הגרסאות והסתירה ביניהן, העלה גרסה חדשה ולפיה "הרכב לא נכנס למוסך במועד המצויין במסמך" (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 12). "לא זוכר בדיוק מתי נכנס למוסך. אני יודע כי הרכב הושבת תקופה מסוימת לא יודע להעריך כרגע" (שם, ש' 16-17). עיון בחשבונית - נספח ב' - מעלה אצלי אף ספקות נוספים. "דגם" הרכב על גבי החשבונית נמחק בעט או עיפרון. (המקור לא הוצג לביהמ"ש) ואילו שנת ייצור הרכב, המצויינת ע"ג החשבונית היא 1992. אין מחלוקת כי שנת הייצור של הרכב השני הינה 2001. לא נעלם ממני כי מספר הרכב הנטען, בתצהירו של המבקש, תואם את החשבונית. משנחקר המבקש לתקופת האחריות שניתנה לו, כאשר רכש את הרכב ומתוקפה הוא תובע את הקיזוז בגין הנזקים המפורטים, ענה: - "כל עסקת המסחר הזו היתה חברית. לא סוכם.כשאני רכשתי את הרכב הוא אמר לי כי הוא עם X קילומטר וכאשר נכנסתי למוסך אמרו לי כי הרכב עשה פי שתיים ולכן הבעיה של הרכב החלה תקופה ארוכה. הסיפור נמשך. ..."(שם, ש' 23-26). ספק נוסף בגרסתו של המבקש עולה מן העובדה כי ההמחאות נשוא הליך זה נושאות תאריכים המאוחרים בכשנה ממועד התיקון הנטען. אין זה הגיוני כי ימסרו ההמחאות כאשר ישנה מחלוקת באשר לעלות תיקונו של הרכב. מכל האמור עולה כי טענת הקיזוז, הגם שלא הוכחה (כפי שפירטתי לענין החשבונית) היא נסמכת על טענתו של המבקש כי רונן היה חייב לשאת בעלות תיקונו של הרכב השני, למעלה משנה וחצי לאחר שנקנה במגרש המכוניות המשומשות. לפיכך, אני קובעת כי טענה זו אין לה על מה שתסמוך והיא נטענה בעלמא. עוד יודגש כי לאורך כל עדותו של המבקש הוא טען כי אינו זוכר את המועדים בהם נרכשו הרכבים, את המועדים בהם בוצעו התשלומים, את המועד בו נכנס הרכב השני למוסך וכיוצ"ב. עדות המבקש היתה בלתי עקיבה והותירה רושם בלתי אמין. הגם שבשלב זה, של מתן רשות להגן, אין ביהמ"ש נכנס לשאלת אמינותו של המבקש, בנסיבות כפי שפורטו עולה כי גם אם תתקבל גרסתו של המבקש במלואה, אין לה כל ביסוס משפטי וראייתי. טענת פרעתי 12. המבקש טען כי אביו שילם לרונן סך של "לא פחות" (סעיף 16 לתצהיר) מ- 14,000 ₪ במזומן והמחאה ע"ס 6,500 ₪. העתק ההמחאה ליום 17 ספטמבר 2007 צורפה נספח ג' לתצהיר המבקש - שם הנפרע על גבי ההמחאה הינו עידו רונן ולא המבקש עצמו. לא הוצגה כל אסמכתא לתשלום המזומנים. האב בתצהירו טען רק כי שילם לרונן סך של 14,000 ₪ במזומן. בחקירתו הנגדית עלה כי אינו יודע מתי בוצעו התשלומים. "ש: מתי שילמת את התשלום הראשון. ת: לא יודע. ש: את התשלום השני מתי שילמת? ת: לא יודע." (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 12-16). בהמשך חקירתו הנגדית הודה האב כי התשלומים לא בוצעו על ידו באופן אישי לרונן אלא באמצעות בן אחר. "אני שילמתי אך העברתי את הכספים באמצעות בני הגדול. ... הבאתי לבני שיתן לאיתן את הכסף." (שם, ש' 19-21). ניכר היה מעדותו של האב כי אינו בקיא בפרטי הסכסוך, והגיע לביהמ"ש על מנת להגיש סיוע לבנו. יתרה מכך, בתצהיר האב אין כל התייחסות או תמיכה לטענה כי במסגרת פרעון החוב הנטען שילם גם לרונן המחאה ע"ס 6,500 ₪. לפיכך וכפי שציינתי לעיל, איני סוברת כי יש בטענה כפי שהועלתה על ידי המבקש ואביו, כל הגנה הראויה להתברר גם במסגרת הליך זה של בקשת רשות להגן. זהו לטעמי, אחד מן המקרים החריגים בהם סובר ביהמ"ש כי המדובר בהגנת בדים. 13. סוף דבר מכל המפורט לעיל, החלטתי לדחות הן את הבקשה להארכת מועד והן את ההתנגדות. המבקש ישא בשכ"ט עו"ד ובהוצאות הבקשות בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. המשיבים יהיו רשאים להמשיך בהליכי הוצל"פ בתיקים 0108801082 ו- 0108803084שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר