תאונה עם רכב שכור של המעביד

בבסיס מחלוקת זו עמדה השאלה האם רכב השכור על ידי המעביד ייחשב כרכב המעביד או כרכב של צד שלישי, שכן חשיבות ההבחנה בין הגדרות אלה נוגעת לזכאותו של התובע ל 25% מן הנזק גם למקרה בו הנזק נמוך מתגמולי המל"ל, בהתאם להוראת סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

להלן פסק דין בנושא תאונה עם רכב שכור של המעביד:

פסק דין

1.     ביום 4.8.99, עת נסע התובע ברכב שכור על ידי מעבידו, אירעה לו תאונת דרכים.

     הרכב היה בבעלות חברת "סע גל השכרת רכב", והושכר למשרד הביטחון ( המעביד ), והיה מבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת.

התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

     לתובע נגרמו נזקי גוף, והוא פנה בדרישה לנתבעת לתשלום פיצוי בגין נזקים נטענים אלה.

2.     בדיקה שערכה הנתבעת העלתה כי נזקיו של התובע נמוכים משיעור תגמולי המל"ל, ועל רקע זה התעוררה בין הצדדים מחלוקת משפטית בדבר זכאותו של התובע לפיצוי על אף שנזקיו היו נמוכים מן השווי המהוון של תגמולי המל"ל כאמור.

בבסיס מחלוקת זו עמדה השאלה האם רכב השכור על ידי המעביד ייחשב כרכב המעביד או כרכב של צד שלישי, שכן חשיבות ההבחנה בין הגדרות אלה נוגעת לזכאותו של התובע ל 25% מן הנזק גם למקרה בו הנזק נמוך מתגמולי המל"ל, בהתאם להוראת סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

המשמעות המעשית של אבחה זו היא, אם דינו של רכב השכור על ידי המעביד כדינו של רכב המעביד, אזי למל"ל אין זכות חזרה אל המזיק, ובמקרה זה אין לעובד זכאות לפיצוי מהמזיק כאשר נזקיו נבלעים בתגמולי המל"ל. מאידך, אם דינו של רכב השכור על ידי המעביד כדינו של רכב צד שלישי, אזי למל"ל יש זכות חזרה אל המזיק, ובהתאם, זכאי העובד הנפגע ל 25% מן הנזק גם כאשר נזקיו נמוכים מתגמולי המל"ל.

3.     באותה תקופה טרם נקבעה הלכה מחייבת בעניין זה, והשאלה היתה עומדת ותלויה בפני בית המשפט העליון לנוכח פסקי סותרים שיצאו מלפני בתי המשפט המחוזיים השונים.

4.     על רקע המצב המשפטי הזה, ניהלו הנתבעת וב"כ התובע עו"ד י. יונגר משא ומתן, שבסופו סוכם על סילוק התביעה בפשרה תמורת סך של 25,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ.

ביום 12.1.04 שלחה הנתבעת למשרדו של עו"ד יונגר מכתב בצירוף שטרי קבלה ושחרור להחתמת התובע. במכתב נרשמו הדברים הבאים:

" התביעה נבלעת בתקבולי המל"ל.

יחד עם זאת לאור יחסינו הטובים נסכים לאשר באופן חריג
סך של 25,000 + שכ"ט במסגרת פשרה מחוץ לכותלי בית
המשפט.

במקרה ומרשך אינו מסכים תהיה ההצעה בטלה ומבוטלת.
מצ"ב שטרי קבלה".

הצעת הנתבעת ומכתבה לא זכו לכל מענה מטעם התובע ו/או בא כוחו.

5.     ביום 22.4.04, דהיינו בחלוף יותר משלושה חודשים מאז משלוח המכתב הנ"ל, יצא מלפני בית המשפט העליון פסק דין שהסדיר את הסוגיה המשפטית הנ"ל, וקבע כי רכב שכור על ידי המעביד דינו כרכב המעביד, ולכן אין למל"ל זכות חזרה אל המזיק בגין התגמולים שהוא משלם לעובד הנפגע, ואילו לעובד הנפגע אין זכאות ל-25% מהפיצוי על פי סעיף 330 לחוק ( ראה ע"א 5584/01 שמואל מנשה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פד"י נח (4) 677 ).

6.     בעקבות פסיקתו של בית המשפט העליון, ולאור העובדה שהצעתה לא התקבלה עד לאותו שלב על ידי התובע, הודיעה הנתבעת לב"כ התובע במכתב מיום 4.5.04 כי ההצעה בטלה ומבוטלת.

     מכתבה הנ"ל של הנתבעת לא זכה לשום התייחסות, וביום 4.8.04, דהיינו בחלוף כשלושה חודשים ממועד ביטול ההצעה על ידי הנתבעת, התקבל אצל הנתבעת שטר קבלה ושחרור החתום על ידי התובע, ללא כל התייחסות למכתב הביטול מיום 4.5.04.

     בעקבות זאת הודיעה הנתבעת לב"כ התובע כי הצעתה בוטלה זה מכבר, וכי אין בכוונתה לשלם את הפיצוי. ב"כ התובע השיב במכתב מיום 19.8.04 שבו ציין כי החתמת התובע על שטר הסילוק התעכבה עקב קושי להגיע אליו לטבריה, וכי פסיקתו הנ"ל של בית המשפט העליון שנויה במחלוקת וכי קיימת סבירות שהיא תשונה בקרוב.

7.     ביום 19.6.06, דהיינו בחלוף כשנתיים מאז מכתבו האחרון, הגיש התובע את תביעתו הנוכחית ובה הוא עתר לאכוף על הנתבעת את קיומו של ההסכם שנכרת בינו לבינה על פי הנטען, ולחייבה לשלם לו את הפיצוי "המוסכם" בסך של 25,000 ₪.

בתביעה זו טען בא כוחו, כי ההסכמה שהושגה בינו לבין נציג הנתבעת השתכללה לידי הסכם מחייב, והנתבעת מנועה מלחזור בה מההסכם הנ"ל. עוד טען כי חתימת התובע על שטרי הסילוק הינה פעולה סמלית בלבד שאין בה כדי לגרוע מתוקפו של ההסכם שנכרת. עוד הוסיף וטען כי העיכוב בהחתמת התובע על שטרי הסילוק נבע מהמרחק של מגורי התובע ( טבריה ), וכן מחמת אירוע מוחי ממנו סבל התובע.

     לעומתו טענה הנתבעת כי המו"מ בין הצדדים לא השתכלל לידי הסכם מחייב, וכי ביטול ההצעה על ידה נעשה כדין. עוד טענה כי העיכוב בהחתמת התובע על שטרי הקבלה לא היה מקרי, ונבע ממניעים חסרי תום לב.

8.     לאור מהות המחלוקת, הגיעו הצדדים לידי הסכמה למתן פסק דין על סמך חומר הראיות שהוגש לתיק וסיכומים בכתב, ללא צורך בחקירות.

9.     דיון

     לאחר שעיינתי בחומר הראיות וסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי הדין עם הנתבעת.
     
10.     חתימת התובע על שטרי הקבלה

אינני מקבלת את טענת ב"כ התובע כי החתימה על שטרי הקבלה והשחרור הינה סמלית בלבד, וכי בין הצדדים השתכלל הסכם מחייב ללא קשר לחתימה הנ"ל.

     חתימת התובע על שטרי הקבלה והשחרור הינה פעולה מהותית בנסיבות המקרה שבפנינו, שכן היא נועדה להעמיד את הנתבעת בפני מצב וודאי וסופי בכל הנוגע לדרישותיו של התובע כלפיה בעתיד, במיוחד לאור העובדה כי הפיצוי אותו הסכימה לשלם, נעשה לפנים משורת הדין ולאור המצב של חוסר הוודאות המשפטית ששרר באותה תקופה.

על כן, חתימת התובע על שטרי הקבלה הינה תנאי מהותי לקיום ההסכם, והיא מהווה חלק בלתי נפרד מההצעה שהועלתה על ידי הנתבעת. הדבר עלה מנוסח המכתב מיום 12.1.04 שנשלח על ידי הנתבעת לב"כ התובע ובו נאמר כי במידה והתובע לא יסכים להצעה, אז ההצעה תהיה בטלה ומבוטלת ( ראה סעיף 4 לעיל ). ברי הוא כי הסכמת התובע משמעה חתימתו על כתב הקבלה והשחרור, שכן, זהו הביטוי להסכמתו להצעה.

יודגש כי אין המדובר בדרישה בלתי סבירה או שרירותית מטעם הנתבעת הואיל והיא נועדה להבטיח אינטרסים לגיטימיים שלה כמתואר לעיל.

11.     יתרה מכך, נוסח המכתב מיום 12.1.04 משמיט את הבסיס מתחת לטענתו של ב"כ התובע בדבר השתכללותו של הסכם מחייב, הואיל וההצעה היתה כפופה כאמור להסכמת התובע להבדיל מבא כוחו, כפי שעולה מנוסח המכתב הנ"ל.

     על כן, תמוה ניסיונו של ב"כ התובע להמעיט מחשיבות חתימת התובע על שטרי הקבלה והשחרור והצגת החתימה כעניין סמלי בלבד, שכן ברור היה לו כי ללא החתימה, לא יועבר סכום הפיצוי המוסכם על ידי הנתבעת לתובע, ותעיד על כך העובדה שהמחאה כנ"ל לא נשלחה על ידי הנתבעת במשך תקופה של כשלושה חודשים, עקב אי קבלת שטרי קבלה ושחרור חתומים על ידי התובע לידיה.

12.     המסגרת הנורמטיבית

סעיף 3 (א) לחוק החוזים ( חלק כללי ), תשל"ג-1973 ( להלן "החוק" ) קובע כדלקמן:

"המציע רשאי לחזור בו מן ההצעה בהודעה לניצע, ובלבד שהודעת החזרה נמסרה לניצע לפני שנתן הודעת קיבול."

קיבול הוגדר בסעיף 5 לחוק כדלקמן:

"הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע ומעידה על גמירות דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה."

בענייננו, החתימה של שטרי הקבלה והשחרור היתה חלק בלתי נפרד מההצעה, וגמירות דעתו של התובע להתקשר עם הנתבעת בהסכם על פי ההצעה, היתה מתגבשת עם החזרת שטרי קבלה ושחרור חתומים על ידו. אולם, כאמור, התובע לא הביע בשום דרך את קיבולו להצעה הנ"ל לפני משלוח הודעת הביטול על ידי הנתבעת, ומשכך בדין השתמשה הנתבעת בסמכות המוקנית לה על פי סעיף 3 (א) לחוק.

13.     יתרה מכך, ניתן לראות בהצעתה של הנתבעת כהצעה שפקעה מכח סעיף 4 (1) לחוק, הואיל ועבר המועד לקיבולה.

מהו מועד קיבולה של הצעה?

בסעיף 8 (א) לחוק נקבע:

"אין לקבל הצעה אלא תוך התקופה שנקבעה לכך בהצעה, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר " ( ההדגשה אינה במקור ).

נשאלת איפוא השאלה, מהו המועד הסביר לקיבול הצעה?

פרופ' דניאל פרידמן ונילי כהן בספרם חוזים, כרך א', עמ' 252, מתייחסים לסוגיה זו באומרם:

"בהכרעה בדבר המועד הסביר יש לאזן בין האינטרס של הניצע, המבקש כי יעמוד לרשותו פרק זמן סביר שיאפשר לו איסוף מידע בנוגע להחלטה אם לקבל את ההצעה, לבין זה של המציע שלא להיות חשוף זמן ממושך מדי לסיכונים הכרוכים בשינוי במצב השוק".

הם ממשיכים ומונים מספר שיקולים שישפיעו על משך הזמן הסביר שבמסגרתו יש לקבל הצעה, כגון נשוא העיסקה, אופי העסקה, זהות הצדדים, התנהגות הצדדים, נסיבות המו"מ וכו'.

בענייננו, לאור חוסר הוודאות המשפטית ששררה בקשר לסוגיה שבמחלוקת, ולאור העובדה כי הכרעה בעניין עמדה לפתחו של בית המשפט העליון, אז ברי הוא כי מרכיב הזמן היה מרכיב חשוב ומכריע בקביעת המועד הסביר לקיבולה של ההצעה, שכן, ככל שהתמשך הזמן במתן הודעת הקיבול, יכלה הנתבעת לראות את עצמה כמשוחררת מההצעה בהעדר הודעת קיבול כאמור, מקל וחומר כאשר ניתנה החלטתו של בית המשפט העליון בטרם נמסרה לה הודעת קיבול על ידי התובע.

אשר על כן, הנני קובעת כי הודעת הביטול שניתנה על ידי הנתבעת ( המכתב מיום 12.1.04 ) ניתנה כדין ותוך שימוש בזכות המוקנית לה על פי החוק, ומשכך, צודקת הנתבעת בטענתה כי בין הצדדים לא השתכלל כל הסכם מחייב.

14.     אף אם ניתן היה לקבל את טענתו של ב"כ התובע כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב בהתבסס על ההסכמה שניתנה על ידו, שדינה לטענתו, כהסכמת התובע מכח יחסי השליחות ששררו ביניהם, עדיין הסכם זה הינו הסכם המותנה בקיומו של תנאי כמשמעותו בסעיף 27 (א) לחוק, קרי חתימה על שטרי קבלה ושחרור תוך זמן סביר, ומשלא התקיים התנאי , אז ההסכם מתבטל כאמור בסעיף 29 לחוק שזו לשונו:

"היה חוזה מותנה בתנאי והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק - מתבטלת ההתנאה."

15.     העיכוב בהחתמת התובע

ב"כ התובע טען כי העיכוב בהחתמת התובע על שטרי הסילוק נבע ממגוריו הרחוקים של התובע (טבריה) !!! וממצב בריאותו. ברם, הוא לא טרח לצרף תצהיר המאמת טענות אלה.

במצב דברים זה, ובהעדר כל נימוק אחר המתקבל על הדעת, נראית טענת הנתבעת שלפיה העיכוב הנ"ל התבסס על שיקול מחושב של ב"כ התובע, כטענה סבירה לחלוטין, שכן לגרסתה, במידה ובית המשפט העליון היה מאשר את זכותו של התובע לקבלת פיצוי מהנתבעת, התובע היה נסמך על אי חתימתו על שטרי הסילוק כהוכחה להעדר הסכמה מטעמו להצעה שהועלתה על ידה, ולמקרה ובית המשפט העליון היה דוחה את זכותו הנ"ל, אז עדיין פתוחה בפניו הדרך להיאחז במו"מ שהתקיים בין הצדדים ולטעון לקיומו של הסכם, כפי שקרה בענייננו.

     על כן יש מקום לקבל את טענת הנתבעת ולפיה העיכוב בהחזרת שטרי הסילוק לא היה מקרי.

16.     לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המו"מ שהתנהל בין הנתבעת לב"כ התובע לא השתכלל לידי הסכם מחייב, וכי חזרתה של הנתבעת מההצעה בנסיבות שתוארו, נעשתה כדין.

     אשר על כן, הנני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.




רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון