שינוי בעלות רכב גנוב

חברת הביטוח טענה כי הנחיות משרד הרישוי, אינן מתירות ביצוע שינוי בעלות על רכב גנוב ולפיכך לא יכלה להעביר את הבעלות ברכב על שמה.

להלן פסק דין בנושא שינוי בעלות רכב גנוב:

פסק דין

השופטת יעל וילנר:
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט וגנר) בה.פ. 1185/06 מיום 22.7.07.

העובדות בתמצית

1.     המערערת הייתה המבטחת של רכב מסוג מיצובישי מספר רישוי 20-602-88 (להלן - "הרכב") אשר היה בבעלות המבוטח. בתאריך 24.12.00 נגנב הרכב ובהתאם לתנאי הפוליסה שילמה המערערת ביום 31.1.01 למשעבדת הרכב, תגמולי ביטוח בסך של 82,591 ₪. המערערת הודיעה למשטרת ישראל כי עם תשלום תגמולי הביטוח, הועבר הרכב לבעלותה ובמידה והוא יימצא, יש להודיע לה על כך. במקביל, חתם המבוטח על ייפוי כוח בו אישר כי המערערת רכשה מידיו את כל הזכויות ברכב.

2.     במהלך חודש יוני 2006, אותר הרכב על ידי משטרת ישראל והחזקה בו נמסרה למערערת. כאשר ביקשה המערערת למכור את הרכב, התברר לה כי בתאריך 10.7.05, נרשם עיקול במשרד הרישוי, במסגרת הליכי הוצל"פ על הרכב לטובת המשיבים (להלן -"העיקול").

3.     המערערת הגישה לבית משפט קמא המרצת פתיחה בה ביקשה להכריז עליה כבעלים של הרכב ולבטל בהתאם את העיקול שהוטל על הרכב. כל המשיבים לבקשה, למעט המשיבה בערעור זה, לא התנגדו, ולגביהם ניתן פסק דין כמבוקש.

4.     המערערת טענה בבית משפט קמא כי הנחיות משרד הרישוי, אינן מתירות ביצוע שינוי בעלות על רכב גנוב ולפיכך לא יכלה להעביר את הבעלות ברכב על שמה. עוד טענה כי הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד ואין בהעדר רישום כדי לקבוע שהיא אינה הבעלים של הרכב. לטענתה, הבעלות ברכב עברה אליה מכוח סעיף 6 לפוליסה ומכוח זכות התחלוף לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, וכן מכוח סעיף 6 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986. המערערת הוסיפה וטענה כי זכותה כבעלת הרכב גוברת על זכותו של מי שהטיל את העיקול לאחר שרכשה את הזכויות בו, הגם שהרכב לא נרשם על שמה במשרד הרישוי.

כן טענה המערערת כי היא נמנעה מלהעביר את הבעלות ברכב על שמה משום שלא רצתה להפסיד "יד" ברכב בעת מכירתו.

5.     המשיבה טענה בבית משפט קמא כי לא הייתה קיימת כל מניעה לרשום את הרכב על שם המערערת במשרד הרישוי וכי היא לא עשתה כל פעולה להעברת הבעלות ברכב על שמה, לרבות רישום הערה במשרד הרישוי ביחס לזכויותיה. עוד נטען כי בעת ביצוע העיקול ברכב, הסתמכה המשיבה על העובדה שהרכב עדיין היה רשום על שם המבוטח, ובהתאם פעלה, במסגרת הליכי הוצל"פ שננקטו נגדו, לעיקול הרכב.

פסק דינו של בית משפט קמא

6.     בית משפט קמא דחה את התביעה וקבע כי לא הוכח נוהג לפיו נמנעו חברות הביטוח מהעברת הבעלות ברכב גנוב על שמן, בגינו שולמו תגמולי ביטוח. כך אף נדחתה טענת המערערת כי הפסד בגין ירידת ערך מסויימת עקב הוספה של "יד" לרכב, מהווה נימוק לאי רישום הרכב.

בית משפט קמא קבע כי המערערת בחרה לשבת בחוסר מעש ולא עשתה כל פעולה לרישום זכויותיה ברכב, לרבות רישום הערה כלשהי במרשם משרד הרישוי ביחס לזכויותיה. עוד נקבע כי ההערה שנרשמה במשטרת ישראל, לבקשת המערערת, נועדה להזהיר קונה עתידי ולמנוע סחר ברכב הגנוב ואולם אין בהערה זו כדי להצביע על זכויות הבעלות ברכב. בית משפט קמא קבע כי מבטח הבוחר שלא לרשום דבר ביחס לזכויותיו ברכב שנגנב, אינו יכול לצפות לעדיפות על פני נושה הרושם עיקול על הרכב. בית משפט קמא היה ער להלכה כי הרישום במשרד הרישוי איננו קונסטיטוטיבי ואין בכוחו לקבוע את זכויות הבעלות ברכב, אף על פי כן נקבע כי אין בהעדר הרישום כדי לשלול את קיומה של חובת הזהירות המושגית של המערערת כלפי המשיבה (בתחום דיני הנזיקין). בית משפט קמא הגיע למסקנה כי המערערת הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי המשיבים, בכך שלא דאגה לרישום זכויותיה ברכב בהתאם לתקנה 284 לתקנות התעבורה תשכ"א, 1961, וכי היה על המערערת לצפות כי בשל מחדלה זה, עשויים צדדים שלישיים להסתמך על הרישום במשרד הרישוי וייגרם להם נזק בשל הרישום החסר.

מכל הטעמים לעיל, נדחתה התביעה.

כנגד פסק הדין הוגש הערעור שבפנינו.

הערעור

7.     המערערת חזרה על כל טענותיה כפי שנטענו בבית משפט קמא. המערערת הוסיפה והדגישה כי טעה בית משפט קמא בהתעלמו מההלכה הברורה כי רישום הבעלות ברכב הינו דקלרטיבי בלבד ואין בו כדי ליצור בעלות על הרכב.
     
כן טוענת המערערת כי טעה בית משפט קמא בכך שיישם לא נכונה את תקנה 284 לתקנות התעבורה על המקרה דנן, וכן כי טעה בית משפט קמא עת החיל את ההלכות הנוגעות לעוולת הרשלנות (הפרת חובת הזהירות) על התביעה דנן, שעניינה זכויות קנייניות של הצדדים ולא תביעה כספית על פי פקודת הנזיקין.

8.     המשיבה סומכת ידיה על פסק הדין וטוענת כי פסק דינו של בית משפט קמא מנומק ומבוסס היטב ואין מקום להתערב במסקנותיו. כן חזרה המשיבה בפנינו על כל הטענות שטענה בבית משפט קמא והדגישה את החשיבות הרבה שיש לרישום במשרד הרישוי, אשר מאפשר לצדדים שלישיים לבחון את מצב הזכויות ברכב וכי מחדלה של המערערת באי רישום זכויותיה, גרם לה לנזקים.

דיון

9.     דין הערעור להתקבל.

מכירת רכב היא מכר של מיטלטלין, ולפיכך, חלה על המכירה הוראת סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, לפיה, הבעלות ברכב עוברת במסירתו לקונה ואינה טעונה רישום כלשהו.
הכלל שהשתרש בפסיקה הוא כי רישום הרכב במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד, להבדיל מרישום מקרקעין בלשכת רישום המקרקעין שהוא קונסטיטוטיבי.

לפיכך, אין בכוחו של הרישום כדי ליצור זכויות בעלות ברכב, וכך, אין בהעדרו של הרישום, כדי לשלול זכויות אלה, שכן, כאמור, זכויות הבעלות ברכב נקבעות לפי דיני הקניין ולא לפי הרישום או העדרו (ראה: רע"א 5379/95 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פד"י נ"א (4) 464 473, וכן ע"א 492/64 לוי נ' רייס, פד"י י"ט(1) 586, ע"א 782/86 חברת אוטובוסים מטאר אל-קודס נ' מנהל מס ערך מוסף, עמ' 570).

10.     מהאמור עולה כי אין לבחון במקרה שבפנינו את זכויותיה הקנייניות של המערערת ברכב על פי הרשום במשרד הרישוי - רישום הנעדר כאמור, כל ראיה קונסטיטוטיבית לזכויות הקניין ברכב - אלא יש לבחון את זכויותיה לפי בחינת הראיות כפי שבאו בפני בית משפט קמא.

11.     בעניין זה עמדה המערערת בנטל הראיה המוטל עליה והוכיחה בבית משפט קמא כי על פי דיני הקניין, הרכב הינו בבעלותה המלאה, זאת לאחר ששילמה למבוטח את מלוא תגמולי הביטוח, והלה חתם על ייפוי כוח לפיו אישר כי המערערת רכשה מידיו את כל זכויותיו ברכב. די היה בראיות אלה כדי לקבל את תביעת המערערת ולקבוע כי היא בעלת זכויות הבעלות ברכב, ובהתאם, להיענות לעתירתה לבטל את העיקול שנרשם לאחר שרכשה את הזכויות ברכב.

12.      מקרה דומה התעורר בע"א 492/64 לוי נ' רייס לעיל, שם נקבע כי הרישום במשרד הרישוי אינו יוצר בעלות והשינוי ברישום אינו משנה בעלות, ולפיכך עיקול שנרשם במשרד הרישוי לא תפס לגבי משאית שנמכרה כדת וכדין קודם להטלת העיקול.

וכך בענייננו.

13.     המשיבה חזרה והדגישה בפנינו את חשיבותו של הרישום במשרד הרישוי, ואת החובה לדאוג לרישום הזכויות ברכב על פי תקנה 284 לתקנות התעבורה.

צודקת המשיבה בהדגישה את חשיבות הרישום.
     
אמרנו אומנם כי אין לייחס לרישום (או להעדרו) ראיה קונסטיטוטיבית, וכי נפקותו של הרישום הוא בהיותו דקלרטיבי גרידא. אך אף אם אין לרישום כוח קונסטיטוטיבי, אין חולק על חשיבותו. ראה "הרישום יוצר מאגר מידע בידי רשות, ועליו מסתמכים רוכשי רכב כדי לוודא בעלותו של המוכר ברכב הנמכר בטרם ירכשוהו. עיקולים ושעבודים נרשמים על הרכב במשרד הרישוי ומתאפשר מעקב אחר חובות של בעלי כלי הרכב והחלפת הבעלות בהם. ברישום יש כדי לתרום בעקיפין למלחמה בנגע הגניבות של כלי רכב. לפיכך, גם אם אין הרישום בגדר אקט קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי, חשיבותו רבה..." (ראה רע"א 5379/95 לעיל, עמ' 473).

14.     עם זאת, כאמור לעיל, על אף חשיבותו הרבה של הרישום, אין בכוחו ליצור או לשלול זכויות קנייניות. כך, תקנה 284 לתקנות התעבורה עליה נסמכת המשיבה, מסדירה את אופן ביצוע הרישום בלבד ואין בכוחה לקבוע זכויות מהותיות או לשוללן.

נציין כי הפרת חובת הרישום על פי תקנה 284 יכולה, לכל היותר, להעמיד עילת תביעה נזיקית למי שהסתמך על הרישום המטעה, ובלבד שיוכח כי ההימנעות מהרישום היוותה התרשלות, וכי התרשלות זו הסבה נזקים (ראה שם, שם "ואף שרישום הנעשה שלא כראוי תוך התרשלות עלול להעמיד עילת תביעה למי שהסתמך עליו.... "). אך, כאמור, אין בהתנהגות עוולתית כלשהי, ככל שתהיה, כדי לשלול זכויות מהותיות.

15.     מכל האמור, אני סבורה כי משהוכיחה המערערת את זכויותיה הקנייניות ברכב, לא היה מקום לשלולן בשל מחדלה (בין אם הוא מוצדק ובין אם לאו, ואינני סבורה כי יש צורך להביע עמדתנו בשאלה זו) לרשום זכויותיה אלה במשרד הרישוי. ממילא, לא היה מקום לדון בהתנהגותה של המערערת ובחינתה על פי אמות המידה של דיני הנזיקין וחובות הזהירות, כפי שנהג בית משפט קמא. בחינה זו, כאמור, מקומה בתביעה אחרת.

16.     התוצאה היא כי לדעתי, יש לקבל את הערעור ולקבוע כי המערערת הינה בעלת זכויות הבעלות ברכב. ממילא, משהוטל העיקול לאחר שהועברו אליה זכויות אלה, גוברות זכויותיה על זכויות המשיבה על פי העיקול, ודינו להתבטל.

בנסיבות, לא הייתי עושה צו להוצאות.
                                                                                                    



                                               יעל וילנר, שופטת
ס. הנשיא השופט יגאל גריל (אב"ד):

אני מסכים הן לתוצאה והן לנימוקים.

                                         

                                         יגאל גריל, שופט (אב"ד)
                                               ס. נשיא

השופט עודד גרשון:

אני מסכים לחוות דעתה של חברתי השופטת וילנר.

          

                          עודד גרשון, שופט
                                        

אשר על כן, הערעור מתקבל. אנו קובעים כי המערערת הינה בעלת זכויות הבעלות ברכב. ממילא, משהוטל העיקול לאחר שהועברו אליה זכויות אלה, גוברות זכויותיה על זכויות המשיבה על פי העיקול, ודינו להתבטל.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

אנו מורים למשיבה להעביר לידי ב"כ המערערת, עבור המערערת, את הכספים שהתקבלו אצלה בגין הרכב, אשר מוחזקים כיום בנאמנות בא כוחה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח גניבת ג'יפ

  2. ביטוח גניבת משאיות

  3. שינוי בעלות רכב גנוב

  4. ביטוח גניבה של משאית

  5. נטל ההוכחה בגניבת רכב

  6. ביטוח גניבת רכב שנמצא

  7. ביטוח גניבת רכב מסחרי

  8. גניבת רכב משועבד לבנק

  9. זיכוי מעבירת גניבת רכב

  10. ביטוח גניבת רכב בחולון

  11. אחריות מוסך לגניבת רכב

  12. גניבת רכב ממגרש מכוניות

  13. פיצוי על מכירת רכב גנוב

  14. ביטוח גניבת רכב בחוף הים

  15. גניבת רכב של תייר בישראל

  16. גניבת מכונית במהלך שטיפה

  17. ערעור ביטוח גניבת מכונית

  18. גניבת משאית - ביטוח מקיף

  19. ביטוח גניבת רכב ליד הבית

  20. ביטוח גניבת רכב ג'י.אם.סי

  21. גניבת רכב חונה מחוץ למוסך

  22. ביטוח גניבת רכב מסוג וולבו

  23. נזקים עקיפים עקב גניבת רכב

  24. פיצויים מהמשטרה על גניבת רכב

  25. גניבת רכב - מעצר עד תום ההליכים

  26. השארת מפתחות ברכב - ביטוח גניבה

  27. גניבת רכב כשהמפתחות בפנים - ביטוח

  28. פיצוי על אובדן ימי עבודה עקב גניבת רכב

  29. ביטוח נהיגה של קטין ברכב ללא רשות מההורים

  30. כיסוי ביטוחי מורחב לרדיו במקרים של גניבת רכב

  31. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון