פרשנות המונח רכב מעביד

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה כיצד יש לפרש את המונח "רכב בבעלות המעביד". להלן פסק דין בנושא פרשנות המונח רכב מעביד: פסק - דין 1. כללי לפניי תביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל") נגד הנתבעות, הנסמכת על הסכם השיפוי שנכרת בין הצדדים, כדוגמת ההסכם שנדון בבש"א 10114/03 המל"ל נ' אררט. 2. העובדות ואלה העובדות הצריכות לעניין; ביום 25.4.99 נפגע מר מנחם יגר (להלן:"הנפגע"), בתאונת דרכים עת נהג בקטנוע שהיה מבוטח אצל הנתבעות. אין חולק כי בעת התאונה היה מר יגר בעל השליטה בחברת מ. יגר בע"מ וכן מנהל שכיר בה. (ראו - טופס הודעה על פגיעה בעבודה נספח ג' לכתב התביעה). אין גם מחלוקת כי הקטנוע היה רשום במשרד הרישוי על שם הנפגע ולא על שם החברה שבבעלותו. בעקבות התאונה שילם המל"ל לנפגע דמי פגיעה בסך של 16,180 ש"ח, וביום 30.11.04 דרש המל"ל מהנתבעות להשיב לו 55% מהסכום האמור, כמתחייב מהוראות הסכם השיפוי. הנתבעות סירבו לשלם לפי הדרישה, ומכאן התביעה שלפניי, אשר הועמדה על סך של 10,833 ₪ (כולל ריבית הסכמית עד ליום 18.1.06). 3. המחלוקת המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשני עניינים: ראשית, הצדדים חלוקים בשאלה כיצד יש לפרש את המונח "רכב בבעלות המעביד" אשר מופיע במכתב ההבנות שניסח עו"ד נוביק ז"ל, ואשר מהווה חלק מן ההסכם שבין הצדדים. המל"ל טוען כי לנוכח העובדה שתכלית ההסכם הינה למנוע התדיינויות משפטיות, יש לקבוע כי לצורך ההסכם הבעלות ברכב נקבעת באופן בלעדי ע"י הרישום במשרד הרישוי. לעומת זאת, הנתבעות טוענות כי הבעלות ברכב היא הבעלות הקניינית, גם אם היא סותרת את הרישום במשרד הרישוי. ושנית, הצדדים חלוקים לגבי השאלה מי היה בעת התאונה הבעלים, במובן הקנייני של המונח, של הקטנוע. חשיבותן המעשית של שתי המחלוקות נעוצה בכך שלפי ההסכם זכות השיבוב של המל"ל תקום ותיפול לפי התשובה שתינתן לשאלה האם הנפגע הוא בעל הרכב, שאז יש למל"ל זכות שיבוב, או שהחברה היא בעלת הרכב, שאז אין למל"ל זכות שיבוב. 4. ההליך הצדדים הסכימו כי בנוגע לשאלה הראשונה אשר שנויה במחלוקת הם יגישו את כל חומר הראיות שהוגש בהליך דומה שהתנהל בפני כב' השופט וינוגרד בת.א. 11885/04, וזאת מבלי שהמצהירים יחקרו. לנוכח הסכמה זו נשמעה בפניי עדות אחת בלבד - עדותו של הנפגע- ולאחר מכן ניתן צו להגשת סיכומים. התובע הגיש משום מה את סיכומיו פעמיים - פעם לפני שהוגשו סיכומי הנתבעים ופעם לאחר מכן. הסיכומים שהוגשו אינם זהים ואני בוחר להתייחס לסיכומים הראשונים, שכן הם הוגשו במועד ותוך הקפדה על ההיקף שקבעתי בהחלטתי מיום 4.2.08. דיון והכרעה 5. פרשנות המונח "רכב מעביד" את רוב סיכומיהם ייחדו הצדדים לשאלת פרשנותו של המונח "רכב מעביד", ברם מאז הוגשו הסיכומים התחדש דבר, כיוון שבית המשפט המחוזי בירושלים דן והכריע בערעור שהוגש על פסק דינו של כב' השופט וינוגרד בת.א. 11885/04 הנ"ל (ראו ע"א (מחוזי ירושלים) 11515/07 המל"ל נ' הראל). בפסק הדין אימץ בית המשפט המחוזי את מסקנתו של כב' השופט וינוגרד, לפיה יש לדחות את טענת המל"ל שהבעלות ברכב לצורך ההסכם נקבעת באופן בלעדי על סמך הרישום במשרד הרישוי. וכך פסק בית המשפט המחוזי: "אשר לפרשנות המונח "רכב בבעלות המעביד", הניתוח המפורט שערך בית משפט קמא בסוגיה זו, על מסקנותיו מקובל עלינו. לפיכך נסתפק בשתי הערות. ראשית, אנו סבורים שמבחינה מילולית לשון מכתב ההבנות תומכת במובהק, בפרשנותו של בית המשפט קמא ... שנית, מקובלת עלינו מסקנתו של בית המשפט קמא, כי לאור עדותה של עו"ד טננהאוז כי לא דיברה עם עו"ד נוביק על נושא זה, עדותה בדבר כוונת הצדדים בעשותם שימוש בביטוי "רכב בבעלות המעביד" יכול ששיקפה את הבחנתה שלה בלבד ואינה יכולה לשקף את הבנתן של המשיבות". (פסקה 6 לפסק הדין). אני שותף, בכל הכבוד הראוי, למסקנותיהם ונימוקיהם של בית המשפט המחוזי ושל כב' השופט וינוגרד, כפי שאף פסקתי בת.א. 1724/06 המל"ל נ' הדר. אשר על כן, אני מאמץ, בכל הכבוד הראוי, את פסיקת בית המשפט המחוזי ויש לקרוא את פסק דיני כאילו נכללים בו הנימוקים שפורטו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובפסק דינו של כב' השופט וינוגרד. 6. הבעלות הקניינית במקרה הקונקרטי לנוכח האמור לעיל נותר לברר מי היה בעליו הקנייני של הקטנוע במקרה שלפניי, ולצורך כך יש לייחד מספר מילים לשאלה כיצד מוכיחים בעלות בנכס. נקודת המוצא בהקשר זה הינה הגדרת המושג הקנייני של "בעלות". פרופ' וייסמן מציין בספרו כי הבעלות: "מעניקה את הזכות למירב ההנאות שניתן להפיק מן הנכס שהוא מושא הבעלות". (י.ויסמן "דיני קניין" כרך שני (תשנ"ז-1997) עמ' 25). ומוסיף פרופ' ויסמן כי תכניה האופייניים של הבעלות הם: "הזכות להחזיק בנכס, הזכות להשתמש בנכס, הזכות בפירות הנכס, הזכות לבצע בנכס עסקאות, הזכות לכלות את הנכס". (שם, שם). מכאן נובע, שכאשר בפני בית המשפט מוצגת ראיה לפיה אדם מחזיק בנכס, משתמש בו או מבצע בו עיסקאות, הרי שבהעדר מחאה מטעם צד ג' כלשהו יש להניח כי אותו אדם הוא בעלים של הנכס. החזקה בנכס מהווה, אם כן, ראשית ראיה לבעלות בו (מ.דויטש "קניין" כרך א' (התשנ"ז-1997) עמ' 130-131). דרך אחרת להוכחת בעלות בנכס היא המצאת הוכחה בדבר רכישת הבעלות בו מבעליו הקודם (ויסמן בעמ' 111). במקרה שלפניי עסקינן במטלטלין אשר העברת הבעלות בהם טעונה רישום במשרד הרישוי, ולעובדה זו יש משמעות ראייתית. אכן, הרישום לכשעצמו איננו מכריע לעניין הבעלות, ברם נפסק לא פעם כי הוא מהווה ראיה לכאורה בדבר הבעלות (ראו רע"א 5379/95 סהר נ' דיסקונט פ"ד נא(4) 464; ע"א 596/98 פחטר נ' בנק המזרחי המאוחד תק-על 98(4) 595; ה.פ. (חיפה) רוחי אלחג' נ' החסוי משה בן הרואה דינים (מחוזי) כרך ל"ג (9) 6). הרישום יוצר, איפוא, "חזקת בעלות" שעל הטוען כנגדה מוטל הנטל להפריכה (ע"א 10515/07 הנ"ל בפסקה 10 לפסק הדין). ולבסוף, יש מקרים שבהם הראיות מרמזות כי יש פער בין חזותם החיצונית של הדברים, כפי שהיא משתקפת למשל ברישום, לבין הבעלות האמיתית בנכס. בהקשר של הברחת נכסים מנושים מכנה הפסיקה רמזים אלו בשם "אותות מרמה". עמד על כך כב' השופט רובינשטיין בפרשת ברקול בציינו כי "אותות מרמה" הם: "חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו אמריקני, אשר אם נותרים הם ללא מענה מצביעים הם על מרמה. באלה ייכללו, למשל, חדלות פרעון של מעביר הבעלות, קשרים בין המעביר לנעבר, חריגה מדרך מקובלת לניהול עיסקאות, שמירת החזקה בנכס ועוד... ככל שמצטברים יותר אותות כאלה כך עובר הנטל לנתבע להפריכם". (רע"א 1680/03 לוי נ' ברקול פ"ד נ"ח (6) 941, 947). דברים אלה יפים בהשאלה גם לעניינו, שכן גם במקרים מן הסוג שלפניי יש לברר האם מתקיימים אותות המלמדים על כך שיש פער בין הבעלות הקניינית לבין הבעלות הרשומה. נפנה עתה ליישום העקרונות הללו על המקרה שלפנינו. 7. נקודת המפתח בתביעה שלפניי, כמו גם בתביעות דומות מאותו סוג, הינה עדותו של הנפגע, וזאת משני טעמים - ראשית, בידיו העובדות הרלבנטיות להכרעה בשאלת הבעלות, ושנית, אין לו שום אינטרס להטות עדותו לצד זה או אחר, שכן אין לו עניין בתוצאותיו הסופיות של ההליך הניטש בין המל"ל לנתבעות. במקרה שלפני העיד הנפגע באופן חד משמעי כי כל רכבי החברה היו רשומים על שמו כדי שהרכבים לא יאבדו מערכם כאשר הם יועמדו למכירה. הנפגע העיד כי הקטנוע שהיה מעורב בתאונה נרכש מכספי החברה והיא זו שגם נשאה בכל ההוצאות הכרוכות בהפעלתו. הנפגע העיד כי כאשר רכשה החברה את הקטנוע דווחה הרכישה כהוצאה בספרי החברה, וכאשר הקטנוע נמכר הונפקה בגין העסקה חשבונית של החברה. ב"כ התובע ניסה בחקירתו לבסס טיעון לפיו הנפגע לא זוכר את הקטנוע הספציפי שבו מדובר, אך הנפגע שלל אפשרות זו באמרו כי: "לא עשיתי שישים תאונות, עשיתי תאונה אחת" (עמ' 4 ש' 20). כל העובדות הללו מלמדות כי הבעלים האמיתי של הקטנוע הינה חברת יגר בע"מ ולא הנפגע. אכן ההבחנה בין הנפגע לבין החברה שבשליטתו הבלעדית יכולה להיות מטושטשת מעט בהינתן העובדה שמדובר בחברה קטנה ומשפחתית, אולם מבחינה משפטית גם חברה כזו היא אישיות משפטית נפרדת, ולכן מקום בו הוכח שהחברה היא שרכשה את הקטנוע ונשאה בכל הוצאותיו, אזי המסקנה הינה שהיא בעליו. 8. ב"כ התובע טוען בסיכומיו שהנפגע לא הביא אסמכתאות כתובות לטענותיו, ולכן אין לסמוך עליהן. טענה זו אינה נראית לי. כאמור, הנפגע הוא עד אובייקטיבי ולכן אין לי סיבה להניח שהוא אינו דובר אמת. כמו כן, טענת המל"ל בהקשר זה מקוממת בהינתן העובדה שהתביעה הוגשה על סף תקופת ההתיישנות, וכתוצאה מכך הנפגע הוזמן לעדות מקץ כתשע שנים מיום האירוע, כך שאין לצפות ממנו שיעסוק במחקר ארכיאולוגי כדי למצוא מסמכים כאלו ואחרים עד שיתרצה המל"ל. 9. סוף דבר משעה שהגעתי למסקנה כי הרכב היה שייך לחברת יגר בע"מ, אשר היתה מעבידתו של הנפגע, הרי שעסקינן בתאונה שאירעה ברכב המעביד ולכן לפי ההסכם אין למל"ל זכות שיפוי, ודין תביעתו להידחות. המל"ל ישא בהוצאות הנתבעות וכמו כן ישלם להן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פסק הדין יבוצע תוך 30 יום מהיום וימי הפגרה יבואו במניין. רכברכב מעבידרכב מעביד (תאונת דרכים)