להלן פסק דין בנושא פסק דין בנושא ביטוח עסק: פסק דין התובעת היתה מבוטחת אצל הנתבעת בפוליסת "מבצר לבתי עסק", ותביעתה מוגשת בגין שני מקרי ביטוח שאירעו לטענתה בתקופת הביטוח: האחד בלילה שבין 06/06/02 ל- 07/06/02 (להלן: "האירוע הראשון") והשני, אירוע פריצה, בלילה שבין 12/09/02 ל- 13/09/02 (להלן: "האירוע השני" או "הפריצה"). לגבי האירוע הראשון טענה הנתבעת כי אין כיסוי ביטוחי וסירבה לפצות את התובעת בסכום כלשהו. לגבי האירוע השני הכירה התובעת בכיסוי הביטוחי ואף שילמה לתובעת את הסכום שלא היה שנוי במחלוקת אלא שהצדדים חלוקים באשר לסכום הפיצוי המגיע לתובעת עפ"י הפוליסה. האירוע הראשון. לטענת התובעת ביום 06/06/02 עזב מנהל בית העסק המבוטח, רפאל אטיאס, את המקום לאחר שסגר ונעל את בית העסק והפעיל את מערכת האזעקה. למחרת, יום ו' בבקר פתח את חצר בית העסק וגילה כי אלמונים חדרו לחצר בית העסק וכי נגרמו נזקים לרכב לקוח מסוג פולקסווגן גולף מ.ר. 52-240-18 (להלן: "הרכב"). מעבר לכך לא אובחנו נזקים למבנה בית העסק. לטענת התובעת חדרו אלמונים לחצר בית העסק לאחר שטיפסו מעל הגדר וכשגילו שלא יצליחו לפרוץ את שערי בית העסק עזבו את המקום לאחר שגרמו נזק לרכב. בגין האירוע הראשון הוגשה התביעה לנזק לרכב בסך 29,816 ₪ (קרן) וכן שכ"ט שמאי בסך 1,322 ₪, בצירוף הפרשים. לטענת הנתבעת, בין היתר, הרכב אינו של לקוח, ולפיכך אין כיסוי ביטוחי. לטענת התובעת מדובר ברכב של לקוח. עפ"י הפוליסה אין כיסוי ביטוחי לכלי רכב השייכים למבוטח או לבן משפחתו או לאחד מעובדיו או בן משפחתו. לטענת התובעת הובא הרכב בגרירה ביום 24/04/02 ללא כל מסמכים, דבר שמנע פתיחת כרטיס עבודה שכן לצורך פתיחת כרטיס העבודה הממוחשב היה צורך ברשיון הרכב וזה לא הוצג לתובעת בעת הבאת הרכב. בכתב התביעה ובתצהיריה לא מצאה התובעת לנכון להתייחס לנסיבות האופפות את הרכב מעבר לכך. עת/2 בנו של בעל העסק ומנהל העבודה במקום, שי אטיאס, העיד שהוא זה שקיבל את הרכב מהגרריסט בנוכחות הלקוח שאחר כך התברר שאיננו לקוח, ואשר הודיע שהרכב איננו נוסע כאשר משלבים להילוך "דרייב". עת/2 לא נתן פרטים כלשהם על מי שהביא את הרכב. עפ"י עדותו בחקירתו הנגדית בעמ' 9 לפרוטוקול, כיוון שלא היה רישיון רכב, הוא פתח כרטיס ידני, לא ממוחשב בו מילא את מספר הרכב, שם, מתי הגיע, מה מהות התקלה ותאריך. משום מה, למרות שהנתבעת דרשה מהתובעת את כרטיס העבודה, ואף הודיעה במפורש חסר זה כאחת הסיבות שבגינן היא דוחה את התביעה, לא המציאה התובעת את המסמך עד לחקירתו הנגדית של עת/2, שאז נשלפו שני מסמכים מתיקו של אביו, ת/4, ת/5 (ומאוחר יותר מסמכים נוספים בעניין זה). עפ"י הרישומים במשרד הרישוי רשומה הגב' בתיה סלומון כבעלים של הרכב. בשלב מאוחר יותר של החקירה הנגדית הציגה התובעת זכ"ד בין אחד, רפי לוי לבין חב' קמרטון וכן יפוי כח פתוח, ללא שם מיופה הכח, עליו חתום עו"ד, מבתיה סלומון. בהוראת התיקון/חשבונית ת/4 רשומה קמרטון בע"מ, ולא מולאו במקום המיועד לכך תאריך, חתימה ושם מוסר הרכב. במסמך שהוגש (שהוחזר לתובעת לבקשתה כנגד צילומו) הוסף בעט בעל דיו כחול, על גבי ההעתק (המקורי שהוגש ע"י התובעת), תאריך - 23/04/02. עפ"י עדותו של עת/2 הוא שכח לרשום את תאריך הגעתו של הרכב ולכן הוסיף אותו על גבי ההעתק במועד בלתי ידוע. גם מספר הרישוי המקורי נמחק ובמקומו נרשם מספר הרישוי של הרכב. דבר זה הוסבר ע"י עת/2 בכך שהוא לקח את המסמך ממסמך אחר משום שהתובעת איננה משתמשת עוד במסמכים ידניים אלא רק בממוחשבים. המסמך הנוסף שהגישה התובעת תוך כדי החקירה הנגדית של העד הוא ת/5, תעודת משלוח מיום 02/05/02, דהיינו לאחר האירוע על תיקון תקר בגלגל. עפ"י עדותו של עת/2 בעמ' 10 לפרוטוקול נפתח כרטיס ממוחשב רק לאחר קבלת הרישיונות. בשלב זה הציגה התובעת הוראת תיקון ממוחשבת - ת/6, והצעת מחיר - ת/7, מיום 02/10/02 (כאשר על ת/6 ישנו גם רישום ידני לכאורה מיום 17/06/02). מסמכים אלה מתייחסים לתיקון הנזק שאירע באירוע נשוא התביעה בלבד, ולא לתקלה שבגינה הובא הרכב למוסך מלכתחילה. הסבריו של עת/3 (עמ' 15 לפרוטוקול) אינם מסייעים לפיזור הערפל סביב שאלת פתיחת כרטיס העבודה ואף מוסיפים עליו. משום מה כרטיס העבודה הידני נפתח על שם קמרטון אך כרטיס העבודה הממוחשב נפתח על שם בתיה סלומון. תחילה העיד עת/3, רפאל אטיאס בעמ' 14 לפרוטוקול הלקוח הוא סלומון בתיה (עפ"י עדותו בנו הלקוח היה קמרטון), לאחר מכן העיד שקמרטון זה לקוח שהיה לו רכב שטופל במוסך ובגלל זה הוא מכיר את שמה, ולבסוף העיד כי הרשיון שהוצג היה ע"ש בתי הסלומון ובשל כך נפתח הכרטיס על שמה. אין כל הסבר סביר לכך שלמרות שקודם לכן הוצגו לכאורה מסמכים ע"ש קמלרטון (שכן אלה מולאו עפ"י טענת התובעת בכרטיס הידני שנעשה לטענתה סמוך למועד הכנסת הרכב למוסך), מולאו לאחר מכן מסמכים ע"ש בתיה סולומון, שהיתה בעלת זכויות קודמת לשיטת התובעת. לבסוף העיד עת/3: "פתחנו את הכרטיס על שם סלומון בתיה, אני לא טיפלתי בכרטיס ולא יכול להיכנס לזה למה הפקידה פתחה על שם סלומון בתיה ולא מישהו אחר". לאחר כל הבעייתיות שהתעוררה אצל התובעת לגבי פתיחת הכרטיס אין זה סביר בעיני שמי שקיבלה את ההחלטה על האופן שבו יפתח הכרטיס הממוחשב, זמן רב לאחר שהרכב הובא למוסך, ולאחר שהמסמכים המובילים לשיטת התובעת למסקנה שבעלת הרכב היא חב' קמרטון, תהיה הפקידה, שדווקא תחליט לפתוח את הכרטיס ע"ש הגב' סלומון. התובעת לא מצאה לנכון להזמין את הפקידה לעדות באשר לפתיחת כרטיסי העבודה והשמות שהם נפתחו על שמם. להוסיף על כך, התובעת מעולם לא טיפלה בתקלה שבגינה הובא הרכב מלכתחילה, וגם לכך לא ניתן שום הסבר סביר. בחקירה הנגדית העיד עת/2: "לא עבדנו עליה גם לאחר הנזקים אנחנו לא הסכמנו לתקן את הרכב כיוון שלבעל הרכב לא היה אכפת לו מהרכב אחרי שתקנו אותו למצב שבו היה כשהגיע לפני הגניבה, זה לקח תקופה שאינני זוכר לקח מספר חודשים והודענו לבעל הרכב שיקח את הרכב ואנחנו לא מתקנים את המהות שלשמה הוא הגיע למוסך" (עמ' 12 לפרוטוקול). אין כל הסבר סביר לכך שהרכב המתין זמן כה רב לתיקון התקלה דהיינו אי נסיעתו כאשר הוא בהילוך "דרייב" ומדוע לאחר שתוקנו נזקי האירוע נשוא התביעה לא תוקנה אותה תקלה אלא הרכב ניטל מהמקום, פעם נוספת על גבי גרר. להודיף על האמור, מעדותו של עת/2 עולה כי הרכב לא הושחת כאשר מי שנכנסו לעסק גילו שלא יצליחו להיכנס לתוכו והוציאו זעמם על הרכב, אלא פירקו ממנו חלקים. לטעמי אין מדובר בהבדלים סמנטיים שאין להם חשיבות כפי שטענה התובעת. למרות המחלוקת העקרונית בשאלה אם הרכב היה רכב של "לקוח" אם לאו, ולמרות הנסיבות יוצאות הדופן כאמור לעיל, לא זימנה התובעת לעדות את מי שהיה בעל הרכב ואשר לשיטתה היה לקוח שלה (גם לא הובאה עדות על ניסיונות לעשות כן ועל הסיבות לכך שהדבר לא נעשה). כאמור כל המסמכים האמורים נשלפו ע"י התובעת במהלך הדיון למרות שהללו נדרשו ע"י הנתבעת תוך כדי הדין ודברים שהתנהל בין הצדדים לצורך הכרה בכיסוי הביטוחי ע"י הנתבעת, ולמרות שחסרונם צויין במפורש עוד בחווה"ד של קורן. עפ"י עדותו של השמאי מטעם התובעת, צולשטיין עמוס, עת/1, אשר בדק את הרכב ביום 16/06/02, והוציא חוות דעתו ביום 09/10/02, הוא לא ראה את רשיון הרכב בעת עריכת חוה"ד. בחווה"ד רשם: "בהתאם לבקשתך בדקנו את נזקי מכוניתך..." (ההדגשה שלי - ר.פ.א.). עפ"י עדותו של השמאי, הוא רשם שמדובר ברכב של המבוטח בשל כך שבעל המוסך הוא שהזמין אותו לעשות שמאות. הסבר זה אינו מספק משום שהשמאי חייב להיות מודע להבדל שבין רכבי המבוטח לרכבי לקוחות, ומודע לאפשרות שבמוסך יכולים להיות אלה וגם אלה. לא אף זאת חוות דעתו הוצאה בשלב שבו חילוקי הדיעות בין הצדדים בעניין זה היו ידועים. כך בחוות דעתו של השמאי קורן נרשם שמדובר ברכב לקוח (על-פי הטענה). הנסיבות המתוארות לעיל אינן עולות בקנה אחד עם גרסת התובעת על הכנסת רכב למוסך ע"י "לקוח". אין זה סביר שרכב יעמוד זמן כה רב במוסך מבלי שבעל המוסך ידע מי בעליו ובלי להתחיל בתיקון הרכב ללא כל סיבה ממשית. כמו כן מהאמור לעיל עולה בין היתר כי התובעת פיזרה מסך עשן סביב שאלת זהותו של הלקוח, ולא העבירה מסמכים רלוונטים לגבי היותו של הרכב רכב של לקוח למרות שמלכתחילה דרשה אותם הנתבעת ואף ציינה כי הם חשובים להחלטתה לגבי הכיסוי הביטוחי, ומשגילתה התובעת את המסמכים תוך כדי שמיעת העדויות, עלו מהמסמכים ספקות נוספים, ולא כל סיבה להסתרתם עד לאותו שלב. לאור כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה שאין מדובר ברכב של לקוח, לפיכך אין לאירוע כיסוי ביטוחי, והתביעה בגינו נדחית. האירוע השני. התובעת טוענת כי ביום 13/09/02 בשעה 07:00 הגיע מנהל העבודה, מר שי אטיאס לבית העסק וגילה שאירעה פריצה. במהלך הפריצה נעקרה הכספת שהיתה מעוגנת לקיר המשרד ונגנבה על כל תכולתה שכללה בין היתר את כל המפתחות של הרכבים החדשים, וכן של רכבי לקוחות שחנו במוסך לצורך תיקונים ושלרובם לא נמצאו ע"י הלקוחות מפתחות נוספים. בנוסף היו בכספת מפתחות רזרביים של מח' פחחות, מפתחות צילינדרים של דלתות וחלונות ראווה. בנוסף נגנבו 3 מכונות מחשב דיאגנוזה לרכב ומדפסת. בעל העסק פנה למנעולנים וכן למרכז חב' צ'מפיון מוטורס יבואני רכב אאודי גולף ופולקסווגן בורה וביקש הנחיות לפתיחת הרכבים. הללו הודיעו לתובעת כי לא ניתן לפתוח את דלתות הרכבים אלא ע"י ניפוץ השמשות בצד מושב הנהג, פירוק מנעולי ההגה ואביזרים סביבם, החלפת הצילינדר של ההגה והתאמת מנעולי הדלתות למפתח צילינדר ההגה החדש. עפ"י הערכות מנהל התובעת נזקי התובעת כתוצאה מהפריצה, בגין האמור לעיל, מסתכמים ב- 109,901 ₪. ביום 28/10/02 הוציאה הנתבעת דו"ח שמאות מטעמה בו נקבעו נזקי התובעת בסך של 69,995 ₪ בערכי כינון ובסכום של 39,571 ₪ בערכי שיפוי. לטענת התובעת לא אישרה הנתבעת לא אישרה את הוצאות השמירה ואת הוצאות החלפת המנעולים מאחר והחלפת המנעולים הינה בבחינת נזק תוצאתי שאינו מכוסה עפ"י הפוליסה. ביום 20/11/02 שילמה הנתבעת לתובעת כסכום שאינו שנוי במחלוקת סך של 27,706 ₪, שהם סך של 39,571 ₪ עפ"י חו"ד השמאי בניכוי השתתפות עצמית בסך 2,500$ (11,865 ₪). בעקבות פניותיה של התובעת באמצעות גל חתמים לתשלום בגין תוספות שונות, שלחה הנתבעת את השמאי קורן לבדיקה נוספת שבעקבותיה שילמה הנתבעת לתובעת סכום נוסף של 4,578 ₪ בגין כינון מכשיר דיאגנוזה 1,552 בסך 2,110 ₪, וכן הוצאות שמירה בסך 2,468 ₪ (ראה מכתב הנתבעת לב"כ התובעת מיום 14/09/03). לטענת הנתבעת חו"ד השמאי שעל-פיה הוערכו הנזקים בסך כולל של 39,571 ₪ אשר שולמו על ידי הנתבעת (בניכוי סכום ההשתתפות העצמית), לא נסתרה ועל כן יש לדחות את התביעה בגין האירוע השני. התובעת לא הגישה אסמכתאות על ההוצאה שנגרמה לה בגין השמירה ובהתחשב בכך, וכן בעובדה שהנתבעת פיצתה אותה בגין שמירה בסך של 2,468 ₪ לא מצאתי יסוד לתביעה ברכיב זה. כן לא הובהרה מהות ההוצאה בגין מונית בסך 120 ₪ה. מכשירי הדיאגנוזה הוערכו ע"י השמאי קורן בערך כינון ועל-פיו פוצתה התובעת. לא הוגשה חו"ד נגדית. לפיכך נדחית תביעתה ברכיב זה. השמאי קורן לא אישר את התביעה של התובעת בפרק של עבודות תיקוני רכב וחלפים ברכיבים של צילינדרים, אזעקות וקיבורדים, הובלת חלקי צילינדרים, החלפת שמשות שנפרצו, מנעולי הגה, פלסטיקים חובקי הגה, מנעול הגה, וכן בגין החלפת שמשות ב- 2 כלי רכב. השמאי קורן אישר בפרק זה את התביעה בגין התאמת מפתחות לצילינדרים ברכבים בסכום שנתבע. ממילא לא העריך השמאי קורן את סכומם, למרות שהתובעת הגישה בגינם חשבוניות. ככל הנראה (כעולה מדו"ח השמאי קורן, וכך גם טוענת התובעת - היתה טענת הנתבעת), לא הוערכו הפריטים באמורים ע"י השמאי מטעם הנתבעת בשל טענתה כי מדובר בנזק תוצאתי. לטענת התובעת אין מדובר בנזק תוצאתי אלא בנזק ישיר אותו על הנתבעת היה לשלם בערכי כינון. הנתבעת בסיכומיה טוענת בעניין זה רק כי חוה"ד של השמאי מטעמה על סך 39,571 ₪ לא נסתרה, ואינה טוענת דבר לעניין היותו של הנזק נזק תוצאתי. כפי שנקבע ברע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו פ"ד מח (4) 70 "נזק תוצאתי" הוא נזק שנגרם בעקבות הנזק הישיר שהוא הנזק שנגרם לנכס עצמו בעת התאונה. בנזק תוצאתי הכוונה לחוליות המאוחרות יותר, שהן פועל יוצא בשרשרת הסיבתית של האירועים. כמו כן נקבע כי אין לקבוע כי נזק מסוג מסוים יהא לעולם "ישיר" או יהא לעולם "תוצאתי". בנוסף נקבע שם כי נזק בגין ירידת ערך מכונית בשל עצם התאונה הוא נזק ישיר שנגרם במישרין לנכס עצמו עקב אירוע התאונה, ואין נפקא מינה כי אפשר שביטויו בפועל יהיה במועד מאוחר יותר כגון בעת מכירתה (הגם שיש מקרים בהם יכול נזק של ירידת ערך להיות נזק תוצאתי, למשל ירידת ערך שנגרמה עקב תפיסתו של נכס תקופה מסוימת במדינה זרה וירידת ערכו בשוק בינתיים). בעניינינו אין מדובר בנזק תוצאתי אלא בנזק ישיר שנגרם באופן מיידי בעת שמפתחות כלי הרכב ניטלו, ולא ניתן היה להשיב ללקוחות התובעת את הרכב לשם נסיעה בו כנדרש אלא לאחר שינופצו השמשות, ישבר מנעול ההגה, יוחלפו הצילינדרים וכו'. כאמור, למעשה לא העלתה הנתבעת בסיכומיה את הטענה שמדובר בנזק תוצאתי. משהגישה התובעת לשמאי מטעם הנתבעת חשבוניות לגבי ההוצאות האמורות והוא לא מצא לנכון לשום אותן, ומשהתובעת שילמה את סכומי החשבוניות לתיקון אותו נזק, לא היה עליה להגיש חו"ד מטעמה בעניין זה. התובעת הוכיחה את ההוצאה שנגרמה לה היינו את התשלום, ההוצאה הינה סבירה בנסיבות, חזקה על התובעת שעיסוקה בכך שלא היתה משלמת מחיר מוגזם בגין כך, והשמאי מטעם הנתבעת, שתפקידה בין היתר לשלוח שמאי בעקבות אירוע פריצה ולהוציא חו"ד ובין היתר לשום את הנזק הנטען, לא ראה לנכון לציין כי המחירים ששילמה התובעת היו מופרזים. אשר על כן אני מקבלת את התביעה בגין פריטים אלה בסך כולל של 34,989 ₪. טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעת בריבית עפ"י סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח. בעניינינו שילמה הנתבעת את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, ואף שלחה שמאי פעם נוספת לבדיקת הנזק ובעקבות בדיקתו שילמה לתובעת סכום נוסף כסכום שאינו שנוי במחלוקת. דחיית התביעה נעשתה בשל מחלוקת כנה בין הצדדים ואין מקום לחיוב הנתבעת בריבית מיוחדת. לאור כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובעת סך של 34,989 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות אגרה יחסית בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הנתבעת וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות אגרה) בתוספת מע"מ כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ביטוח עסק