הנתבעת הציגה בכתב הגנתה, פוליסות חופפות לתקופה הראשונה באופן חלקי. הפוליסות שהונפקו על שם הנתבעת מחברת ביטוח חקלאי בע"מ, הינן פוליסות לשלושה חודשים בלבד, מחודש יולי עד סוף חודש דצמבר לשנת 2000. משכך, ניתן היה לומר כי רוב הפוליסות אינן חופפות כנגד הפוליסות שהונפקו לנתבעת על ידי חברת הביטוח. עם זאת, יש בהן די בכדי לחזק את המסקנה כי הנתבעת לא ביקשה את הנפקת הפוליסות האמורות. להלן פסק דין בנושא פוליסות ביטוח חופפות: פסק דין רקע מונחת בפני תביעה כספית בסך 39,620 ₪. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") ביטחה את חברת גני חוגה בע"מ (להלן: "הנתבעת") בארבעה פוליסות ביטוח. בין התאריכים ה - 01/09/00 עד ה - 31/08/01 ביטחה התובעת את הנתבעת בפוליסות ביטוח בית עסק וחבות מעבידים וכן בפוליסת ביטוח חבות צד ג'. פוליסות אלו בוטלו מה - 01/12/00. כמו כן , ביטחה התובעת את הנתבעת באותם סוגי פוליסות בתאריכים ה - 01/07/03 עד ה - 30/06/04. דא עקא, פוליסות אלו בוטלו אף הן טרם זמנן ב - 25/11/03 וזאת מחמת אי תשלום דמי הפרמיה. בגין פוליסות אלו נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 39,620 ₪ עבור התקופות בהן הפוליסות היו תקפות. למרות התראות חוזרות ונשנות לסילוק יתרת החובה דנן, נמנעה הנתבעת מלעשות כן. משכך, בוטלו הפוליסות האמורות ובלית ברירה אף הוגשה תביעה זו. הנתבעת, הגישה כתב הגנה מטעמה בו דחתה את טענות התובעת מכל וכל. לשיטתה לא הייתה מבוטחת אצל התובעת בתאריכים האמורים. הנתבעת הייתה מבוטחת אצל ביטוח חקלאי בע"מ (בשנת 2000) ואצל כלל חברה לביטוח בע"מ (בשנת 2003). לשיטתה של הנתבעת, כל אשר התבקש היה למען קבלת הצעת מחיר מהתובעת ותו לאו. מנכ"ל הנתבעת, מר שני נדב (להלן: "נדב") הינו הבעלים של חברה נוספת בשם "ארבל שני תיירות בע"מ". דרך חברה זו הכיר את סוכן הביטוח, מר בליש רוני (להלן: "רוני") בתאריכים הנידונים, למרות שרוני ידע כי הנתבעת מבוטחת בחברות אחרות, שכנע את נדב לבדוק את ביצוע הביטוחים דרכו. בכדי לקבל הצעת ביטוח מהתובעת, לא היה לנתבעת כל התנגדות ומשכך, שיתפה פעולה עם סוכן הביטוח, רוני. אולם, ההצעה שניתנה בסופו של עניין לא הייתה אטרקטיבית דייה ולשיטתה של הנתבעת, התנאים שהוצעו בה היו פחות טובים מהתנאים שניתנו בפוליסה הקיימת. טענות אלו, רלוונטיות גם בגין "פוליסות הביטוח" משנת 2003. בשנה זו, אף נוצר חשש אצל הנתבעת על כי רוני איננו פועל כשורה ולכן שלחה אליו מכתב בו הובהר באופן חד משמעי כי היא דוחה את הצעת הביטוח האמורה. בחודש ינואר לשנת 2004, לאחר שקיבלה הנתבעת מכתב התראה לתשלום החוב, פנתה אף ישירות לב"כ התובעת והבהירה לו כי איננה מבוטחת דרך התובעת. הפוליסות שצורפו לכתב התביעה מעולם לא התקבלו אצל הנתבעת ולא ראתה אותם לפני כן. עקב כל האמור לעיל, לדידה של הנתבעת יש לדחות תביעה זו מכל וכל. לחלופין, דאגה הנתבעת לשלוח הודעת צד ג' לרוני, שכן לשיטתה, באם תמצא חייבת בדין את הסכום הנתבע, הרי שיש להשית סכומים אלו עליו עקב פעולותיו הקלוקלות. הנתבעת הייתה בקשר רציף עם רוני בשנת 2000 לאחר שהתברר כי הצעת הביטוח גובשה לפוליסה ברת תוקף וסמכה עליו כאשר השקיט את ליבה וטען שידאג לבטלה. בנסיבות העניין נראה כי אותו "תרגיל" בלשונה של הנתבעת, נוסה שנית גם בשנת 2003. תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר' ומשכך פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. דיון בתאריך ה - 27/05/07 התקיים בפני דיון ההוכחות בתיק זה, בו, עובר לתחילתו אושרה לרוני הארכת מועד להגשת כתב הגנתו. בדיון זה העידו בפני רוני מטעם התובעת ומטעמו שלו וכן נדב מטעם הנתבעת. לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על המסמכים ושאר החומרים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן. פוליסות חופפות הנתבעת הציגה בכתב הגנתה, פוליסות חופפות לתקופה הראשונה באופן חלקי. הפוליסות שהונפקו על שם הנתבעת מחברת ביטוח חקלאי בע"מ, הינן פוליסות לשלושה חודשים בלבד, מחודש יולי עד סוף חודש דצמבר לשנת 2000. משכך, ניתן היה לומר כי רוב הפוליסות אינן חופפות כנגד הפוליסות שהונפקו לנתבעת על ידי התובעת. עם זאת, יש בהן די בכדי לחזק את המסקנה כי הנתבעת לא ביקשה את הנפקת הפוליסות האמורות. רוני הצהיר מטעם התובעת כי עקב הכרותו עם נדב ידע כי לנתבעת כבר קיימת פוליסת ביטוח אולם בכל זאת ביקש ממנו לבטח את הנתבעת דרכו. משכך, נשלח סוקר מטעם התובעת אשר הגיש את חוות דעתו בתחילת חודש אוגוסט. שבועיים לאחר מכן נפגש נדב עם רוני במשרדו וחתם על טופס הצעת הביטוח. עקב כך פעל רוני לשם הנפקת הפוליסות. עם זאת, הנתבעת לא שילמה את התמורה האמורה וארבעה חודשים לאחר מכן ביקשה לבטל את הפוליסות האמורות שכן איננה מעוניינת בביטוח (סעיפים 3 - 5 לת.ע.ר). ההיגיון הישר איננו מתיישב עם טענות אלו. התובעת מסתמכת על הודעת ביטול פוליסה (ת/5 לת.ע.ר) אשר נתבקשה רטרואקטיבית כהודאה של הנתבעת על קיומה של הפוליסות. סבורני כי דין טענה זו להדחות. אותה "הודעה" נוסחה על ידי רוני, נשלחה על ידו אל התובעת והנתבעת רק חתמה על הבקשה. תוכן הבקשה, במלואה הינו כדלקמן - "אבקש לבטל את הפוליסות הנ"ל מתחילה" לדידי, אין מדובר בהודאה. הנתבעת הבהירה כי כאשר גילתה את קיומן של הפוליסות, פעלה כפי שמצופה מכל אדם סביר, קרי, לפעול לביטולן. בת/5 אין כל פירוט מדוע התבקש הביטול, כיצד התגלתה קיומה של הפוליסה ועוד. אולם, המסקנה המסתברת ביותר הינה שעקב קיומה של פוליסת ביטוח חופפת אצל ביטוח חקלאי, לא היה כל צורך בפוליסות הביטוח של התובעת. משכך, התבקשה ביטולה של הפוליסה מתחילתה. בל נשכח כי עת התבקשה הנתבעת על ידי רוני להעביר לידי התובעת את הביטוחים דנן, כבר הייתה באמתחתה פוליסת ביטוח. פוליסות הביטוח משנת 2003 אף הן חופפות לפוליסת ביטוח שהציגה הנתבעת אצל חברת הביטוח "כלל" אשר תוקפה מחודש מאי 2003 עד חודש אפריל 2004. שוב, ניתן להבחין כי פוליסות אלו הונפקו חודש לפני הנפקת הפוליסות על ידי התובעת. נכון הוא הדבר שהנתבעת לא הציגה פוליסת ביטוח אחריות מעבידים לתקופה זו אולם כפי שיפורט בהמשך, הרי שאין בכך כל משקל לטובת גירסת התובעת. לדידי, מאחר והפוליסות אכן חופפות ברוב רובה של תקופת הביטוח ויום ביטול הפוליסות על פי נתוני התובעת הינו ה - 25/11/03 לא מצאתי כל ממש בטענות התובעת באשר בנוגע לסוגיה הנדונה. כמו כן, ההיגיון הבריא הוביל אותי למסקנה כי העובדה שלנתבעת היו שתי פוליסות אשר חפפו ברוב רובה של תקופת הביטוח מתיישבת יותר עם גרסתה לפיה כלל לא ידעה על קיומה של פוליסת ביטוח מקבילה אצל התובעת. ראיות התובעת ידוע הוא כי הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364). אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובעת הינה בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיה, עליה הוא מוטל. רמת הנטל היא כמובן זו המקובלת במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589. התובעת צירפה לכתב תביעתה ולאחר מכן, לתצהיר עדותו הראשית של רוני את העתקי הפוליסות האמורות, את הבקשות לקבלת הצעת מחיר מהתובעת לפוליסות אשר נחתמו על ידי הנתבעת וכן מסמכים נוספים לרבות מכתבי ההתראה שנשלחו לנתבעת וכו'. מסמכים אלו, יפים שעתם כאשר בעל הפוליסה התחמק מתשלום בעילות מסוג "הודאה והדחה", חוסר תמורה וכו'. אין מסמכים אלו מספקים כאשר נטען על ידי הנתבע כי לא ביקש את הפוליסות האמורות ומשכך הונפקו שלא כדין. המדובר בנתבעת אשר מפעילה פארק מים באזור הצפון ומעוניינת לבטח עצמה מנזקים על סך של 10,000,000$, דבר המצריך תשלום פרמיות בסך אלפי דולרים. העד מטעם התובעת ידע על קיומה של פוליסת ביטוח קיימת אצל הנתבעת וביקש כי הנתבעת תבטל את הפוליסה הקיימת ותצטרף לביטוח של התובעת. בנסיבות אלו כמות הראיות שהוגשה אינה מספקת בכדי להטות את מאזן ההסתברות בתיק זה. התובעת סומכת ידיה על נספחים ת/2 שכותרתו "טופס הצעה מקוצר לביטוח" ונספח ת/8 שכותרתו "הצעה לביטוח אלומה". אין כל ויכוח כי הנתבעת חתמה על מסמכים אלו. אולם, לא מדובר בפוליסות הביטוח! לא זו אף זו, קיימים תנאים בסיסיים לקיומו של חוזה ביטוח ונהירה היא העובדה כי נספחים אלו אינם עומדים בתנאים האמורים. שכלול חוזה ביטוח מחייב את פרטי המבוטח, נשוא הביטוח, תקופת הביטוח ודמי הביטוח. בשני המסמכים האמורים, אין כל פירוט לעניין פרמיית הביטוח ומשכך אינם עומדים בתנאי הרביעי. בת/2 אין פירוט לעניין תקופת הביטוח, יש רישום כלשהו ועליו קווים המוחקים אותו. משכך, גם התנאי השלישי בת/2 איננו עומד. לעניין תוקפו של הביטוח על פי ת/8 הרי שהתאריכים בטופס זה אינם תואמים לתאריך שהונפק בפועל בפוליסות של שנת 2003. כמו כן, כאשר הנתבעת התכחשה להנפקת הפוליסות דנן, הרי שאין כל משקל לכך שהתובעת שלחה לנתבעת סוקרים שיעריכו את הנכס המבוטח או שנשלחו מכתבי התראה ודוק: הנתבעת לא הכחישה את ביקורי הסוקרים או את המכתבים שנשלחו אליה בשנת 2001. הנתבעת רצתה לקבל הצעת ביטוח מסודרת מהתובעת ומשכך ברור היה כי יש לקבל חוו"ד מקצועית לעניין ביטוחו של הפארק, וזה יעשה רק אם סוקר ישלח לשטח. התובעת ניסתה להראות כיצד הגעת סוקר לשטח מהווה ראייה להסכמת הנתבעת להנפקת הביטוח ואין לקבל טענה זו כלל. כיצד יכולה הנתבעת לקבל ביטוח על ידי שליחת סוקר כשאין עוד בידיה את המחיר שיהא עליה לשלם את ההחרגות אם יהיו? המשיכה התובעת וניסתה לשכנע את בית המשפט כי הנתבעת לא המציאה את מלוא מסמכי הביטוח החופפים. שייתכן ולא שילמה את מלוא התקבולים עליהם ומשכך מדובר בדפים ריקים מתוכן. שהפוליסות שהונפקו על ידי התובעת יותר טובות מהפוליסות של ביטוח חקלאי או כלל. אין בטענות אלו כל ממש. במקרה שבפני לא נהפך נטל ההוכחה ומשכך על התובעת מוטל היה נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע. אם התובעת כל כך בטוחה בטענות אלו, מדוע לא ביקשה צו מבית המשפט שהחברות דנן ימציאו את כל המסמכים הרלוונטים? מדוע בחרה התובעת להשאיר טענות אלו בעלמא במקום לחתור ולהביא ראיות קונקרטיות לעניין זה ראה גם ספרו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391 שם נכתב כדלקמן: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה." כפי שטען נדב בתצהיר עדותו הראשית וכן על פי ההיגיון הישר, תמוהה ביותר היא העובדה כיצד התובעת הסכימה לבטח את הנתבעת פעם שנייה בשנת 2003 לאחר שעל פי שיטתה, נותרה הנתבעת חייבת סכום נכבד של 20,000 ₪. לתשובה זו לא ניתן כל מענה על ידי התובעת ומשכך עומד עניין זה לה לרועץ. עדותו של רוני בפני תרמה אף היא לחיזוק הגנת הנתבעת. רוני העיד כי נדב תמיד היה משלם בזמן את פרמיות הביטוח ועודנו משלמם עבור ביטוחים אחרים. מדוע אם כן בחרה הנתבעת שלא לשלם דווקא לתובעת בשני מקרים שונים. הרי שגם לשאלה זו לא מצאה התובעת כל תשובה. כמו כן, הודה רוני כי אין בידיו כל אסמכתא המוכיחה כי הפוליסות נמסרו לידי הנתבעת. סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה. הנני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת לרבות סך של 3,600 ₪ + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד. לא אוכל לסיים פסק דין זה מבלי לציין את תחושתי הקשה על כי זמן שיפוטי יקר וזמנם של צדדים להליך מתבזבז על תיקים רבים כל כך המגיעים לפתחי, כשקיימת מחלוקת האם נכרך חוזה ביטוח אם לאו. מצד אחד, תיקים בהם השאלה היא, האם הפוליסה בתוקף וניתן לתבוע תגמולי ביטוח בגינה ומצד שני (כמו במקרה שבפני) תיקים בהם השאלה היא האם ניתן לתבוע את פרמיית הביטוח בגין אותה פוליסה שהונפקה. שופטים בחו"ל (בעיקר בארצות הקונטיננט) עימם חילקתי תחושתי זו, הביעו תמיהה רבה על כך וציינו כי בארצותיהם אין מניעה כי חברת ביטוח תנפיק פוליסה (או תשלח חידוש פוליסה) מתי שתרצה ולמי שתרצה אך המבחן האם הפוליסה נכנסה לתוקף (והיא בעלת חיוב לתשלום תגמולי ביטוח) היא ביצוע תשלום ראשון על ידי המבוטח. מששולם תשלום ראשוני זה, נכנסת הפוליסה לתוקף, הן לעניין חיוב המבטח בתשלום תגמולי הביטוח והן בחיוב המבוטח בתשלום יתרת החוב בגין פרמיות הביטוח. ראוי שהרגולטור ישקול דרך זו לתיקון החקיקה בכדי להפחית בצורה ניכרת את העומס על בתי משפט והעלויות, בזבוזי הזמן וההוצאות לצדדים. אי לכך הנני מורה למזכירות להעביר העתק פסק דין זה בנוסף לצדדים גם למפקח על הביטוח בדואר רשוםפוליסה