על מי מוטל נטל ההוכחה בתביעות ביטוח

על מי מוטל נטל ההוכחה בתביעות ביטוח ?

סוגיית נטל הראיה בתביעות לתגמולי ביטוח בהן מעלה מבטח טענת מרמה או מעשה מכוון מצד מבוטח, אשר העסיקה רבות את בתי המשפט, באה לקצה עת הוכרעה בפסק דין שניתן בחודש אוקטובר 2006 מפי השופטת ארבל.

בע"א 78/04 המגן חברה לבטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות נסקרו הגישות השונות והוחלט מהנימוקים שפורטו שם כי נטל הראיה בכל התביעות לתגמולי הביטוח יהא אחיד, לאמור, על המבוטח מוטל הנטל להוכיח כי קרה מקרה ביטוח ואם עמד בנטל זה עובר הנטל למבטח להוכיח היפוכו של דבר. מכאן, שהמבוטח גם פטור מהוכחת היסוד השלילי של העילה, דהיינו, כי ידו לא היתה במעל.

להלן פסק דין בנושא על מי מוטל נטל ההוכחה בתביעות ביטוח:

פסק דין

כללי
1.     תובענה זו נסבה סביב מחלוקת בין מבוטח למבטח. עסקה של התובעת, שהיה מבוטח אצל הנתבעת בפני סיכוני פריצה וגניבה נפרץ, ותכולתו נגנבה. תביעתה של התובעת לתשלום תגמולי ביטוח נדחתה בטענה שהפריצה בוימה וידה של המבוטחת או מי מטעמה היתה במעל. על כן הוגשה תובענה זו לתשלום תגמולי ביטוח בסך 76,927 ₪, שהוא הנזק שנגרם לטענת התובעת, על בסיס ערך כינון.

העובדות
2.     בין התובעת לבין הנתבעת נכרת חוזה ביטוח בהתאם לפוליסת ביטוח בת תוקף שמספרה 61-861-2214313-5 החל מיום 10.4.02 ועד ליום 31.10.02, לפיו בוטח מזנון שניהלה הראשונה בתחום בית ספר אלמותבי בחיפה (להלן: המזנון). אין חולק כי עוד קודם לכן היה המזנון מבוטח וכי במועד תחילת הביטוח (ה-10.4.02) הוגדל סכום הביטוח וערך התכולה הועמד על סך 10,127 ₪; ערך הציוד הקבוע הועמד על סך 50,000 ₪ וערך המלאי הועמד על סך 12,000 ₪, כל זאת בהתאם לדוח שמאי שהמציאה התובעת.

3.     כשנה לפני האירוע הנדון התקשרה התובעת בחוזה עם עיריית חיפה לניהול המזנון, אשר בפועל נוהל על ידי בנה בן ה-19 (להלן: הבן או יוסף) בסיוע בני משפחתו - אמו (התובעת), אביו ואחיו. חוזה זה היה לשנה אחת וניתנה לתובעת אופציה להארכתו לשנתיים או שלוש שנים נוספות.

4.     המזנון, ששטחו 25 מ"ר בקירוב, ממוקם באגף הדרומי של בית הספר. בחזיתו פתח למכירה המוגן על ידי זוג כנפי מתכת הננעלות מצדן הפנימי בעזרת בריח והפונה לחצר הפנימית של בית הספר. בעורפו דלת כניסה ממתכת הננעלת בעזרת שני מנעולים - תולה וצילינדר - והפונה לסמטה שמשני צדדיה קירות ללא פתחים מלבד דלת הכניסה למזנון.

5.     ביום ששי ה-31.5.02 בשעה 14.00 בערך סגר יוסף את המזנון ועזב את המקום. ביום המחרת (ה-1.6.02) בשעה 9.00 בערך כאשר הגיע למזנון על מנת לשטוף את מכוניתו, לטענתו, וגם לעשן נרגילה ולהכין רשימת מצרכים שעליו לרכוש לצורך הפעלת המזנון, גילה לתדהמתו כי אירעה פריצה. אלמונים שברו את המנעול התולה, המשקוף והצילינדר, חדרו פנימה וגנבו את כל תכולת המזנון, כולל ציוד ומלאי.

6.     יוסף הזמין משטרה, תלונתו נרשמה והתיק נסגר ללא ממצאים.

7.     הפריצה אירעה כשלושה שבועות לפני תום שנת הלימודים, שהסתיימה ביום 20.6.02. מיד לאחר הפריצה הפעיל הבן את המזנון שוב אם כי מחמת חסרון כיס לא רכש את הציוד שנגנב אלא שינה את אופי עבודתו (לדוגמה במקום להכין כריכים במקום מכר כריכים מן המוכן).

8.     אין חולק כי בית ספר אלמותבי נסגר למשך שנתיים לצורך שיפוצים כך שבשנת הלימודים אשר החלה ביום 1.9.02 לא התקיימו לימודים בבניין וממילא המזנון היה סגור. לגרסת יוסף, בעקבות סגירתם של בית הספר והמזנון קבלו זכיון מהעירייה להפעלת מזנונים בשני בתי ספר אחרים, האחד ברחוב בודנהיימר והשני ברחוב צהיון אותם הוא מנהל עד היום.

9.     הכנסות המזנון לא היו גבוהות. לפי אישור רואה החשבון הסתכם הרווח הגולמי בשנה שקדמה לפריצה בשיעור 45.29% מהמכירות. המכירות בחמשת החודשים הראשונים של שנת 2002 הסתכמו בסך 22,655 ₪ והקניות באותה תקופה בסך 13,678 ₪. דמי השכירות ששילמה התובעת לעיריית חיפה הסתכמו בסך 26,000 ₪ לשנה ולטענת הבן הופחתו מסיבות שונות, לרבות היקף ההכנסות הנמוך.

ההליך בבית המשפט
10.     התביעה שהגישה התובעת לתשלום תגמולי ביטוח נדחתה כאמור מהסיבות המנויות לעיל. על כן הוגשה התובענה בה נתבע סך של 76,927 ₪.

11.     לנתבעת טענות מטענות שונות המצדיקות לדעתה את דחיית התובענה. מן הפן הדיוני, היות שהתובעת לא התייצבה לדיון ולא מסרה עדות יש לראותה כמי שזנחה את תביעתה. לגוף העניין היא טוענת, כי לא אירע מקרה ביטוח שכן הפריצה בוימה. עוד היא מוסיפה, כי הנטל להוכיח את קרות מקרה הביטוח, לרבות האלמנטים השליליים שבו, מוטל על המבוטח, ובמקרה דנן המבוטחת לא עמדה בנטל זה. עדות הבן, שהנה עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, תמוהה ולא ניתן להסתמך רק עליה לקביעת ממצאים ועובדות. בכל מקרה, היות שהתובעת לא הוכיחה את כינון הנזק הרי שאם יחליט בית המשפט לקבל את התביעה אזי יש לפסוק פיצוי על בסיס ערך שיפוי בלבד.

12.     למעשה אין כיום מחלוקת כי התובעת לא רכשה ציוד חדש תחת זה שנגנב. לכן אין חולק כי אינה זכאית לתגמולי ביטוח על בסיס ערך כינון אלא רק על בסיס ערך שיפוי בהתאם להערכת השמאי מטעם הנתבעת (מוצג נ/2).

זניחת התובענה
13.     טענת הנתבעת לפיה יש לראות בתובעת כמי שזנחה את תביעתה עקב אי התייצבותה לדיון וממילא אי מתן עדות ולכן יש לדחות את התובענה, אין לה על מה שתסמוך. בהליך בסדר דין רגיל דוגמת המקרה דנן, אין חובה שבדין המורה לתובע להתייצב לדיון, לא כל שכן אם עדותו אינה חיונית להוכחת תביעתו.

14.     במקרה דנן בחירת הבן שמי שמסר עדות מתיישבת עם מבחן ההגיון, שהרי גם לפי חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת (מוצג נ/2), היה הוא זה שניהל את המזנון. לפי עדות הבן יוסף מי שחתמה על החוזה עם העירייה היתה אמנם אמו והעסק גם היה רשום על שמה, על כל המשתמע מכך, ברם מי שניהל בפועל את המזנון היה הוא, ובהיותו האחרון שעזב את המזנון והראשון שגילה את הפריצה הוא זה שיודע את העובדות הרלוונטיות לאשורן.

15.     בנסיבות אלו, לא זו בלבד שלא היה בעדות התובעת כדי להועיל אלא שלו העידה היא במקום הבן היתה מועלית טענה הפוכה כי לא הובא העד היודע את העובדות מידיעה אישית.

נטל הראיה
16.     סוגיית נטל הראיה בתביעות לתגמולי ביטוח בהן מעלה מבטח טענת מרמה או מעשה מכוון מצד מבוטח, אשר העסיקה רבות את בתי המשפט, באה לקצה עת הוכרעה בפסק דין שניתן בחודש אוקטובר 2006 מפי השופטת ארבל. בע"א 78/04 המגן חברה לבטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות (טרם פורסם) נסקרו הגישות השונות והוחלט מהנימוקים שפורטו שם ואין צורך לחזור עליהם, כי נטל הראיה בכל התביעות לתגמולי הביטוח יהא אחיד, לאמור, על המבוטח מוטל הנטל להוכיח כי קרה מקרה ביטוח ואם עמד בנטל זה עובר הנטל למבטח להוכיח היפוכו של דבר. מכאן, שהמבוטח גם פטור מהוכחת היסוד השלילי של העילה, דהיינו, כי ידו לא היתה במעל.

17.     על התובעת להוכיח אפוא כי אירעו פריצה וגניבה ואם עלה בידיה לעשות כן אזי על הנתבעת להוכיח כי בנסיבות המקרה פטורה היא מהחובה לשלם תגמולי ביטוח.

האם אירע מקרה ביטוח
18.     טענת הנתבעת כי עדותו של הבן הנה עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע אינה מבוססת. אמנם נכון כי מלבדו לא נשמעה עדות נוספת ברם עדות הבן נתמכת בראיות אחרות. לפי עדותו כאשר הגיע למזנון ביום שבת ה-1.6.02 מצא את הדלת פתוחה לאחר שנפרצה. חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, אשר ביקר במזנון למחרת גילוי הפריצה, מאששת את עדותו, שכן בצילומי המקום שצורפו לה ניתן להיווכח בסימני פריצה ברורים (המנעול התולה שבור, משקוף הדלת והצילינדר שבורים אף הם), המדפים ריקים ובמזנון אי-סדר שנותר לאחר האירוע.

     בנוסף, ביום המקרה הגיש הבן תלונה למשטרה שהגיעה למקום בסמוך לאחר מכן ופתחה בתיק חקירה, שנסגר ללא איתור הפורץ.

19.     משהוכיחה התובעת (באמצעות עדות יוסף) כי אירעה פריצה הרי עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה את קרות מקרה הביטוח. משכך, עבר הנטל לנתבעת להוכיח את טענתה כי הפריצה בוימה. לא זו בלבד שגרסת הביום - המייחסת לתובעת מעשה מרמה - אינה מפורטת כדבעי (וראה הוראת תקנה 77 ו-78 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) אלא שמלבד תהיות והשערות לא הובאה ראיה כלשהי להוכחתה.

20.     אמנם נכון, כחודשיים לפני האירוע הוגדל סכום הביטוח לאחר המצאת חוות דעת של שמאי המופנית לתובעת, אשר העריך את שווי הציוד שהיה במזנון. לטענת הנתבעת נעשה הדבר כהכנה לפריצה שתתרחש. אין לקבל טענה זו.

     אין טענה כי הציוד שהוחזק במזנון היה חריג באופיו. לכן אך טבעי הוא כי סכום הביטוח יוגדל אם אינו מכסה את ערכו האמיתי. לגרסת הבן, מאחר שהציוד נרכש בחלקו מהמפעיל הקודם של המזנון ובחלקו נתקבל מתנה כך שלא היו בידיו קבלות להוכחת שווויו, היתה זו יוזמת סוכן הביטוח להזמין שמאי שיעריך את הציוד ואכן התובעת פנתה באמצעותו לשמאי. אין תמה אפוא כי דוח השמאי מופנה לאמו.

     גרסת יוסף לא נסתרה. ראוי לזכור כי חרף בעייתיות מעמדו של הסוכן (שאין זה המקום לדון בו במסגרת ההליך דנן) הרי הוא שלוח של הנתבעת (אלא אם סוכם אחרת, ואין זה המקרה), וזו יכולה היתה לברר על נקלה את אמיתות הגרסה ואף לזמנו למתן עדות. העובדה שנמנעה מלעשות כן תומכת במסקנה כי לו הוזמן היה בעדותו כדי לתמוך דווקא בגרסת התובעת.

     מעבר לכך, אם הבקשה להגדיל את סכום הביטוח היוותה חלק מתוכנית להונות את חברת הביטוח הרי שנוכח מועד תום תקופת הביטוח (31.10.02) סביר להניח שלא היו מזדרזים לביים פריצה ולהגיש תביעה לתגמולי ביטוח אלא היו ממתינים זמן נוסף ועל ידי כך מוסיפים לפעולתם נופך של אמינות.
     
     למותר לציין, כי לפי הערכת השמאי מטעם הנתבעת גם לאחר הגדלת סכום הביטוח נותר ביטוח חסר.

21.     הנתבעת גם טוענת כי התנהגות יוסף מעוררת חשד שידו היתה במעל. כל זאת למה? כי אין זה סביר שיבחר להגיע למזנון לבדו בבוקר יום שבת שעה שבית הספר סגור ואין איש במקום זולתו. כמו כן היא רואה בעובדה שניגש לאחר מכן לשוק הפשפשים ולמוכרי "עלטא-זאכען" כדי לנסות לאתר את הפריטים שנגנבו עדות למעורבותו בעניין.

     לא ראיתי בהתנהגות זו דבר יוצא דופן. יוסף היה אז עלם צעיר שרק שנה קודם לכן סיים בית ספר תיכון. חרף גילו הצעיר ניהל עסק - אמנם קטן ובלתי רווחי - ודאג לו כבבת עינו. עצם חיפושיו אחר הרכוש שנגנב מעיד דווקא על יוזמה ויתכן גם על מידת מה של תמימות.

22.     מצבו הכלכלי הקשה של העסק כמו גם סגירת בית הספר היוו לטענת הנתבעת מניע לביום הפריצה. אין לטענה זו יסוד. אמנם נכון, יוסף אישר כי לא היו רווחים גדולים ומטעם זה גם הסכימה עיריית חיפה להפחית מדמי השכירות. עם זאת, העסק עבד ("מתגלגלים" כלשונו) והיו הכנסות.

     זאת ועוד, לפי אישור רואה החשבון שנה קודם לכן הגיע שיעור הרווח הגולמי לכדי 45% ובשנה הנדונה היו נתונים חלקיים בלבד כך שלא ניתן להסיק מסקנות ביחס להכנסות המזנון.

     יתירה מכך, אם גדעה סגירת בית הספר את האפשרות להפיק רווחים מהמזנון כך שכל ההשקעה תרד לטמיון מדוע תבחר התובעת (או בנה יוסף) לביים פריצה שעה שיכולה היתה לתבוע פיצויים מעיריית חיפה עקב הפרת החוזה עמה?

23.     המסקנה מכל האמור לעיל הנה כי התובעת הוכיחה כדבעי את קרות מקרה הביטוח. הנתבעת מצדה לא עמדה בנטל ולא הוכיחה כי ידה של התובעת או מי מטעמה היתה במעל. מכיוון שכך, חבה היא תגמולי ביטוח.

גובה תגמולי הביטוח
24.     כאמור, אין חולק כי התובעת לא רכשה ציוד חדש במקום זה שנגנב, ולכן אינה זכאית לתגמולי ביטוח על בסיס ערך כינון אלא ערך שיפוי בלבד.

     לפי הערכת השמאי מטעם הנתבעת מגיע סכום תגמולי הביטוח לסך של 40,258 ₪ נכון ליום 27.6.02 על בסיס ערך שיפוי.

     מסכום זה יש להפחית השתתפות עצמית בסך 1,500 דולר שערכם במטבע ישראלי (לפי השער היציג ביום 27.6.02- 4.82 ₪ לדולר) מסתכם בסך 7,230 ₪.

     התובעת זכאית אפוא לתגמולי ביטוח בסך 33,028 ₪ נכון ליום 27.6.02.

סוף דבר
25.     אני מחייבת אפוא את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 33,028 ₪ כשסכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 החל מיום 27.6.02 ועד התשלום המלא בפועל.

     כן תשלם הנתבעת את אגרת המשפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 15% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין. פרט לכך כל צד ישא בהוצאותיו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נטל השכנוע

  2. נטל ההוכחה בטענת מרמה

  3. נטל ההוכחה בגניבת רכב

  4. נטל הראיה בדיני מיסים

  5. נטל הראיה ביטוח שריפה

  6. נטל ההוכחה בטענת תרמית

  7. נטל ההוכחה בערעור מע''מ

  8. נטל ההוכחה במשפט האזרחי

  9. נטל ההוכחה בתביעת ביטוח

  10. נטל ההוכחה בתביעות ביטוח

  11. נטל השכנוע בתביעות ביטוח

  12. נטל ההוכחה בתביעות קטנות

  13. נטל ההוכחה בטענת זיוף חתימה

  14. נטל ההוכחה בהתנגדות לביצוע שטר

  15. נטל ההוכחה בדבר תחולת צו הרחבה

  16. נטל ההוכחה בתביעה על הסגת גבות

  17. נטל הראיה בטענת חוזה למראית עין

  18. נטל השכנוע בדבר קרות מקרה הביטוח

  19. נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש

  20. על מי מוטל נטל ההוכחה בתביעות ביטוח

  21. נטל ההוכחה בתביעת הפרת הבטחת נישואין

  22. ההבדל בין נטל השכנוע לבין נטל ההוכחה

  23. נטל ההוכחה חשיפת עבירות במקום העבודה

  24. נטל הראיה להפרת תנאי הסכם שכירות מוגנת

  25. נטל ההוכחה - התפטרות הרעת תנאים בעבודה

  26. נטל השכנוע לגבי היסודות העובדתיים של התביעה

  27. נטל הראיה בשכירות נכס או הארכת תקופת שכירות ל- 10 שנים

  28. נטל הוכחת רציפות בעבודה לפי סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון